סיון שרגאי
סיון שרגאי

מאמרים

רק על הקווים- OCD

הפרעה טורדנית כפייתית- OCD
תאריך פרסום: 12/9/2017

"הלוואי והמחשבות בראש שלי יפסיקו, אפילו רק לרגע"..

לרובנו עוברת בראש המחשבה הזו, כאשר אנחנו נמצאים במצוקה מתמשכת ובתחושות מתח משמעותיות, בעקבות ארועי חיים שונים.

מה קורה כאשר בשגרה היומיומית שלנו, אנו חווים מחשבות טורדניות, שממלאות את הראש באופן בלתי פוסק, ולא מאפשרות לנו להתנהל באופן ספונטני?

קחו לכם דקה של שקט. תעצמו את העיניים. בדקה הזו תוכלו לחשוב על כל מה שאתם רוצים.

רק אל תחשבו על דוב לבן.

כמו שבוודאי גיליתם, הדבר בלתי אפשרי.

באופן פרדוקסלי, כאשר אנחנו משתדלים במכוון לנתק את עצמנו ממחשבה בעניין שמטריד אותנו, אנחנו לרוב מוצאים את עצמנו עסוקים בה יותר.

לאנשים שסובלים מ-OCD, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, יש את מחשבות האלה באופן בלתי פוסק בתחומי חיים שונים ולחלקם מתווספות גם התנהגויות כפייתיות שמטרתן להפחית את המצוקה.  בפועל, לאורך זמן, התנהגויות אלה, גורמות למצוקה משל עצמן, במיוחד בתקופות של לחץ מתמשך.

התסמינים המרכזיים כוללים מחשבות טורדניות ו\או התנהגויות טקסיות, אשר גוזלות זמן ולא מאפשרות לרדם להתפנות לדברים אחרים, מלבד לחזור שוב ושוב על אותה מחשבה או התנהגות. נושאים אלה לרוב קשורים לצורך לשמור על סדר וארגון מסוימים, להקפיד על סימטרייה, כפייתיות בנושאי מערכות יחסים, פחד מזיהומים וחיידקים, פחד מלכלוך, צורך לבדוק שסגרנו את הגז, הדלת ועוד..

סימנים ראשונים להתמודדות עם OCD, ניתן לזהות כבר בגיל שלוש, אולם לרוב הפריצה תהיה בגילאי 9-10. משברים וסביבת חיים מתוחה ורוויה בסטרס, יכולה להוביל לפריצה גם במהלך החיים הבוגרים, למשל אחרי לידות ואובדנים.

מתאורים מחדר הטיפולים, ניתן לשמוע על ילד בן החמש, שמקפיד ללכת ברחוב ולדרוך במדרכה רק על הקווים, מתוך הפחד שיקרה משהו רע להורים שלו אם יפסיק. מתבגר שמתאר כי התחזק  מבחינה דתית באופן חד , כך שכלפי חוץ הוא עסוק כל הזמן בהארכת התפילה, הקפדה יתירה על ברכות ושמירת העיניים, כשבפועל הוא מרגיש כי הוא אינו יכול להפסיק. הורה, אשר מרגיש כל הזמן שהסביבה שלו מלוכלכת ועסוק בלשטוף ידיים ולגעת בדברים מסוימים רק עם כפפות ועוד ועוד.

מה שמאפיין את התאורים האלה הינם בכך שאנשים אלו לא ידעו שהם מסוגלים להפסיק לנהוג כך. במיוחד מי שהיה חשוף לכך בגילאי ילדות ובגיל ההתבגרות,מתארים שנים לאחר מכן כי חשבו שכך כולם מרגישים. חלקם אף התביישו להביע את המצוקה ונשארו עם המצוקה כלואה בתוכם עד לכדי החמרה. באמצעות טיפול מתאים, חלקם גילו בהדרגה שאפשר גם אחרת.

 חשוב לזכור, שכולנו מתמודדים בשלבי החיים השונים עם דאגות אובססיביות שלא נותנות מנוח או בהתנהגויות וטקסים שמפחיתים חרדה. מה שיוצר את ההבדל במקרה זה ובכלל בתחום של בריאות הנפש, הם המינונים של תחושות החרדה ועד כמה הפגיעה בתפקוד של האדם הינה משמעותית.

 

תגובות

הוספת תגובה


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.