חלי ברק שטיין
חלי ברק שטיין

מאמרים להורים

על מערכת החינוך בישראל ובניו יורק

מאמר שפורסם בידיעות אמריקה
תאריך פרסום: 7/3/2011

על מערכת החינוך בישראל ובניו יורק

 

מאמר בנימה אישית מהרגיל.

 

בשנים האחרונות אני מחלקת את חיי בין ניו יורק לישראל, נמצאת בקשר מקצועי עם הורים וזוגות ישראלים כאן ושם. דרך ההתלבטויות שלהם עולה ההשוואה הבלתי נמנעת בין מערכת החינוך הישראלית והאמריקאית, ויותר מכך גם השאלה- איפה טוב יותר לילדיי. הורים המגדלים את ילדיהם בניו יורק בוחנים את מערכות החינוך לעיתים כחלק מהתלבטות כוללת אם לחזור לארץ, ולהחזיר את הילדים למערכת החינוך הישראלית.

 

במאמר שלפניכם רציתי לשתף אתכם בחוויותי האישיות והמקצועיות במפגש עם מערכת החינוך הישראלית עמה אני עובדת כבר שנים רבות כפסיכולוגית חינוכית מומחית. מלווה הורים, מורים, יועצים ומנהלים בהדרכה אישית, בהרצאות וסדנאות לחדרי  מורים.

אני מודה מראש שדעתי על המערכת חיובית, ואני מעריכה ומתרשמת מהעשייה שלה. לא שאיני מודעת לחסרונות ולקשיים, אבל הסך הכל- מרשים.

 

אז איך יכול הורה ישראלי להשוות בין מערכת החינוך בישראל לזו של ניו יורק?

מבחינת נתונים מספריים המתיחסים להישגים,  למדדי אלימות-  מערכת החינוך הישראלית נמצאת במקום טוב פחות מזו האמריקאית., לפחות בהשוואה ממוצעת של החינוך 'באיזורים הטובים' בארצות הברית למערכת החינוך הציבורית בישראל. מספר הילדים קטן יותר מבכתות האמריקאיות, יש יותר משמעת והרגלים בלמידה, יותר כבוד למורים, גם של הילדים וגם של ההורים. יש השקעה רבה בילדים לקויי למידה, ויש הטוענים שיש פחות צעקות בכתות, גם של הילדים וגם של המורים.  יש העשרה ומגוון מגמות , תשומת לב לספורט, דרמה, וכישורי מנהיגות.  מכיון שמשכורות המורים טובות יותר, סטטוס המורים גבוה יותר, איכות כוח ההוראה גבוהה יותר, ויש פחות שחיקה.. מערכת החינוך הפרטית המתפתחת בתאוצה מרשימה בישראל ההורים משלמים כסף רב ומקבלים חינוך בסטנדרטים לחלקים הטובים של החינוך האמריקאי. אך לא בחינוך הפרטי אעסוק היום. אני אדבר על מערכת החינוך הציבורית, זו שרוב ילדי ישראל לומדים בה. 

 

מה המדדים שעומדים לזכותה של מערכת החינוך הישראלית?

לדעתי, למרות שהתנאים הסביבתיים של מערכת החינוך הציבורית אינם מיטביים. יש אילוצי תקציב, כתות עמוסות, בעיות משמעת, הורים עם מעורבות יתר, ומורים שחלקם שחוקים - עדיין יש למערכת החינוך הישראלית יתרונות יחודיים משלה.

 

מערכת החינוך בישראל היא מערכת חינוך ישראלית. עם מלא המשמעויות החברתיות והרגשיות המשתמעות מכך. מדברים בה עברית, חוגגים בה את חגי ישראל, מלמדים על מדינת ישראל ועל הערכים החשובים לה, מחזקים מעורבות ושייכות לקהילה ולמדינה. לא רק בצורה חלקית כמו בבית ספר יהודי או ישראלי בחו"ל אלא במשרה מלאה. אי אפשר למדוד כמותית את הרווחים והמשמעויות החברתיות והרגשיות  לתחושת הזהות והשייכות אך הם בהחלט קיימים.

 

מערכת החינוך מאפשרת חברויות קרובות בין הילדים. במערכת החינוך האמריקאית משנים את הרכב הכתות כל שנה מחדש. הרציונל הוא לאפשר לילדים ליצור חברויות חדשות, ולתרגל את המיומנויות של 'הצגה עצמית'. בישראל לעומת זאת ילדים מבלים עם אותה קבוצת ילדים משכי זמן של שנים- כשנתיים בגן, שש שנים ביסודי, שלוש בחטיבה, ושלוש בתיכון. הרצף שנוצר מאפשר לחברויות להיות עמוקות ומשמעותיות. נוצרת קרבה רגשית ללא קשר לאינטרסים חיצוניים, והיא מחזיקה פעמים רבות לכל החיים.

 

יש מחויבות של המערכת להתיחס להיבטים חברתיים ורגשיים של הילדים- המורים והצוות הטיפולי מחויבים לא רק ללמד את הילדים אלא להתיחס גם לתחושותיהם ,ולהשתלבותם החברתית. יש פעילויות יעוציות, ובנוסף, רוב המורים מקבלים  שעות כדי לקיים דיאלוג  רגשי אישי עם הילדים. כך מגיל הגן ועד התיכון. הדיאלוג אמור לאפשר למורה להכיר את התלמיד באופן אישי, להבין את רצונותיו וקשייו, לדרבן אותו למצוינות המתאימה לו. מדרבנים את הילדים לחשיבה עצמאית, לפיתוח אישי, לכישורי התמודדות. הקשר האישי מעצים את הילדים, מפחית תופעות בריונות.

 

מדיניות אנטי הנשרה, מאמץ עבור כל תלמיד- כשתלמיד מוצלח ומסתגל- כולם מרוצים , כך בכל מקום בעולם. בישראל באופן מיוחד  יש מאבק משמעותי על כל תלמיד, נסיון להשאיר אותו במערכת הקיימת, או מציאת מקום חלופי שמתאים לו יותר. האכפתיות של המורים והצוות  מרגשת, ולעיתים עושה את השינוי אצל הילד . מערכות יעוץ ותמיכה מגויסות למאמץ- היועצות, השרות הפסיכולוגי והמתיאות – מרכזי הטיפול הישוביים. כולם פועלים בשיתוף פעולה לקדם כל ילד בהתאם ליכולתו. לא תמיד הכל פורמלי ומאורגן בנוקשות, ופעמים רבות זה יתרון. הגמישות והנכונות 'לצאת מהקופסא' ולהתגמש לטובת ילד במצוקה היא פעמים רבות מיתרונותיה של המערכת.

 

מעורבות הורים- להורים בישראל יש מקום והשפעה על מערכת החינוך. לעיתים יש תופעות שליליות של מעורבות יתר, חוסר גבולות של הורים, מאבקים וחוסר הסכמות.  אך ברוב המקרים שיתוף הפעולה בין ההורים למערכת הוא חיובי ופועל לטובת כולם- ילדים ומבוגרים. רבים בתי הספר הקהילתיים בהם ההורים שותפים למדיניות, תורמים ומעורבים בצורה חיובית. להורים גישה פתוחה למורים ולהנהלה. כשיש בעיות- מטפלים בהן, לומדים להבין את ההורים, ומוצאים דרכים יעילות לשלב אותם, ולשתף פעולה. ההורים הם גורם שלא מתעלמים ממנו, ואני רואה בכך יתרון רב.

 

השקעה רבה במקצועיות המורים- המורים בישראל מרבים להשתלם. כמעט מידי שבוע הם נפגשים ללמידה משותפת. חלקה בתחומים דידקטיים- לימודיים, וחלקה בנושאים רגשיים- חברתיים. הם שומעים הרצאות, עוברים סדנאות והולכים להשתלמויות בתוך המערכת ומחוצה לה. הלמידה מתוגמלת בשכר, ולכן כולם מרוויחים ממנה. יש עידוד מורים בכל הרמות להשיג תארים אקדמיים מתקדמים.  יש תקציבים להשתלמויות, להדרכות, לליווי מנהלים. משרד החינוך העיריות וקרנות פרטיות שותפות לקידום המורים. כך מעבירה המערכת ומיישמת את המסר שלה שפיתוח עובדיה חשוב לה. שלמידה והתמקצעות חשובים ומרכזיים לתיפקוד מערכת החינוך.

  

לסיום, אינני טוענת שמערכת החינוך בישראל מושלמת, יש לה את קשייה, ואת התחומים בהם היא צריכה להשתפר- בתחום מעמד ושכר המורים, בתחום  ההישגים הלימודיים בהשוואה למדינות אחרות, וגם בתחום המשמעת, הפחתת האלימות ,והיכולת לעזור לכל תלמיד למצות את הפוטנציאל האישי שלו.

 

עם זאת, הייתי רוצה להתריע בפני הנטיה הפופוליסטית 'לרדת על החינוך בישראל', לדבר על המחדלים ועל החולשות. התמסרות מוקצנת לקיטורים ותלונות שכאלו משרתת לעיתים צורך אישי להוכיח שהילד שלך במקום טוב יותר (למשל, בניו יורק) או להצדיק קשיים שיש לילד בבית הספר. אני מציעה לראות את התמונה המורכבת בכללותה, ולכן הבלטתי במאמר זה דוקא את החיובי שבמערכת החינוך הישראלית.

המלצתי: שלא נחמיץ את הטוב, שנהיה גאים בהישגים, שיהיו לנו כוחות להמשיך לחזק את המערכת, לטובת ילדינו שאולי ילמדו בה, ולטובת מדינת ישראל שכולנו חפצים ביקרה.

 

בינתיים -שיהיה בהצלחה, ובהנאה...

ממני, חלי ברק- שטיין

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.