הַפַּחַד הַזֶּה אָזְנוֹ עַל הַדֶּלֶת, מַמְתִּין שֶׁאֲסוֹבֵב אֶת הַיָּדִית
עלון פסיכולוגיה עברית | 1/3/2026 | הרשמו כמנויים
תמה ההמתנה הדרוכה בקול אזעקה רמה. כבר יממה עמוסה שאזרחי ישראל באים והולכים מן המקלטים, עולים ויורדים במדרגות, נמים ומתעוררים למשמע ההתראות. הגוף דרוך, לא מספיק להרגע. הלב דופק גם אם המיינד רחוק ממחוזות הלחץ. מ ל ח מ ה. הפחד הוא מנת חלקם של כולם. מי נושם אותו לכל נימיו ומי עוטה עליו שריון תפקוד ואמונה, כזו או אחרת. במקלטים ובממדים, היחד מצליח לעטוף ולאחות משהו שנקרע עוד קצת עם כל אזעקה. חיוך או בדיחה. ליטוף של כלב רועד. עוגיה שמושטת מיד שכנה. וברקע ידיעות, על פגיעות בגוף, ומחשבות על רסיסי נפש רבים כל כך שמתפזרים, מחכים לאיסוף ואיחוי. בינתיים - פעולות - לישון לקום לרדת לעלות, לנשום, לשמור על החיים ועל החיות.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים וגם טורים:
מאמרה של אפרת ביגמן בוחן את איכויותיה המרפאות של הביבליותרפיה במהלך מלחמת חרבות ברזל, דווקא במרחבי "אין מילים" של טראומה, אובדן עמום ושכול. באמצעות תיאורי מקרה מטיפולים פרטניים וקבוצתיים – עם תושבי העוטף, פעילי מטה החטופים ואימהות שכולות – מתואר כיצד טקסטים ספרותיים וכתיבה אישית משמשים "קול שלישי", מרחב עדות והשבה עצמית. השפה מאפשרת תיקוף לחוויה המודרת, גיוס כוחות חיים וזהות, ואיתות מצוקה ובקשת עזרה, ובכך מהווה סולם לחזרה מדורגת אל החיים.
תפקידי ליווי נפגעים בצה״ל מציבים את סגלי הנפגעים בחשיפה מתמשכת לאובדן, שכול וטראומה, המחריפה בתקופות מלחמה. מאמרן של מעיין גרבר וג'וליה גוזמן עושה שימוש במסגרת איכות החיים המקצועית (ProQOL) כדי לבחון את הדו־קיום בין תחושת שליחות וסיפוק לבין תשישות חמלה, שחיקה וטראומטיזציה משנית, ומציג ממצאי סקר פנימי בחטיבת הנפגעים. נטען כי תשישות חמלה אינה כשל אישי אלא תוצר של פער בין דרישות התפקיד למנגנוני תמיכה ועיבוד, וכי היכולת להחזיק בתפקיד לאורך זמן מותנית במענים מערכתיים סדורים. התובנות רלוונטיות גם לתפקידי סיוע נוספים בצה״ל ובאזרחות.
בגרות צעירה היא שלב ביניים בין נעורים לחיים בוגרים, המאופיין בהתנסויות חדשות בתחומי תעסוקה, לימודים, זוגיות ודיור, לצד בניית זהות אישית וחברתית. בחינוך מיוחד, המעבר מורכב אף יותר: נדרשת התאמה אישית, תמיכה רגשית ופיתוח מיומנויות בסיסיות לניהול חיים עצמאיים. הלקסיקון שמציגות יעל גוטר ודגנית רותם מציע שפה משותפת למורים, מדריכים והורים, ומאפשר תכנון תכניות אישיות, שיח מכבד והכוונה ממוקדת. אנו מקוות כי באמצעות מושגים ברורים ודוגמאות יישומיות, הלקסיקון יסייע להפוך את המעבר למסע של צמיחה, חוסן והזדמנויות עבור בוגרים צעירים, בני משפחותיהם ואנשי מקצוע המלווים אותם. הלקסיקון מונה מעל 130 מושגים המסודרים לפי סדר א-ב, לנוחות הקוראים.
"לגדל אור בין החורים" - משפחות מגדלות ליתומים לאחר 7 באוקטובר 2023 - מאפיינים קליניים, צרכים מערכתיים והשלכות מדיניות
ב-7 באוקטובר 2023 חוותה מדינת ישראל מתקפת טרור חסרת תקדים, שהביאה לאובדן חיי אדם בהיקף נרחב ולהתייתמות כפולה של ילדים – אובדן של שני הורים בתוך זמן קצר. אל מול מציאות זו קמו משפחות קרובים (דודים/דודות, סבים/סבתות וקרובי משפחה אחרים) שפתחו את ביתן ואת לבן לילדים, ונכנסו בפועל לתפקיד הורי מתמשך – "משפחות מגדלות". מאמרן של אתי אבלין, לני מילוא, טלי ורסנו-אייסמן, אלינור אגם, רעות קליין וטלי ליברמן מציג תמונת מצב עדכנית על משפחות מגדלות ליתומים לאחר 7 באוקטובר, תוך שילוב נתוני שדה, מסמכי מדיניות ומחקר מהארץ ומהעולם בנושא אומנת־קרובים (kinship care) והתמודדות משפחתית עם אובדן קולקטיבי. הממצאים ממחישים פער עקבי בין הצרכים הקליניים־מערכתיים של המשפחות לבין מערך השירותים והחקיקה הקיימים בישראל, ומצביעים על הצורך בהכרה משפטית־מערכתית מפורשת, בהסדרת זכויות ובבניית מעטפת תמיכה פסיכו־סוציאלית ארוכת טווח למשפחות המגדלות. המאמר מציע המשגה של "משפחה מגדלת" לא כפתרון השמה בלבד, אלא כיחידת טיפול מערכתית: יחידה משפחתית המתמודדת בו־זמנית עם שכול, טראומה, הורות מחודשת, ואתגרי תפקוד מול מערכות. בהתאם לכך, התערבות אפקטיבית חייבת לכלול רצף שירותים, הכרה משפטית, וסביבה קהילתית־טיפולית מתמשכת.
ובפסיכובלוגיה -
בבלוג כתיבה יצירתית שלי ברעם מירוז בסיפור על ילדה מראה -
"אני מַרְאָה, כי כשאימי ילדה אותי, היתה חסרה לה מַרְאָה. לא היה בנמצא מישהו שיגיד לה כמה היא יפה, כמה היא טובה, כמה היא נהדרת, או סתם מַשהו שיאפשר לה לראות את עצמה בדרך כלשהי. אז אמא החליטה שאני אהיה המַרְאָה שלה. ובכל חיוך שלי, אמא ראתה שהיא נמצאת. ובכל תנועה שלי, אמא הרגישה נוכחת. והיא אהבה את זה שאני המַרְאָה שלה. שיש משהו שנותן לה הרגשה טובה בעולם הזה. שהיא קיימת. ושמחתי כל כך לשמח את אמי יולדתי. הייתי מאושרת".
ד"ר חנה דויד עם הרצאה על מחוננות בגיל הרך: מציאות, אתגרים והגדרות מחדשות -
"נתחיל במה שאנחנו רגילים לשמוע בכל הקשור להגדרה של מחוננות. כאשר מדובר בגיל הרך, בישראל מקובל שמי שקובע "מיהו מחונן" הוא משרד החינוך. על-פי הגדרה זו, מחונן הוא מי שמשרד החינוך הגדיר אותו ככזה על-פי תוצאות האבחון של מכון סאלד בעבר ומכון קרני בהווה, מבחן שנעשה בהתחלת כיתה ב, ובמגזר הערבי בכיתות ג' עם כוונה להעביר את כלל הנבחנים לכיתה ג' (שמי, 2022). על-פי ההגדרות המקובלות של "הגיל הרך" המדובר הוא בילדים צעירים מאוד, בוודאי לא כאלה שמעל גיל 8. אם כך, מיהם הילדים המחוננים בגיל הרך? הלא "מבדקי מחוננות" לא נערכים לפני כיתה ב'?"
ורויטל גיסר כותבת על ארגז חול דיגיטלי במרחב הטיפולי: שילוב בינה מלאכותית יוצרת בטיפול בקבלה ומחויבות (ACT) -
״אתה מוכן לנסות משהו אחר?״ שאלתי את הנער בן ה-16 שישב מולי, לאחר ששוב שוחחנו ״על״ המחשבות שלו במקום לפגוש אותן באמת. הוא הביט בי מופתע. ״בוא ניצור שיר מהמחשבות האלה״, הצעתי, ובתוך דקות ספורות, המחשבות המאיימות שלו: ״כולם יצחקו עליי״, ״אני נראה מוזר״ ועוד, הפכו לשיר עם מנגינה וקצב. כשהוא השמיע את השיר בחדר, פרץ ממנו צחוק מתגלגל. משהו השתנה באותו הרגע. המחשבות שהכתיבו את התנהגותו לא היו עוד אמת מוחלטת ויחידה, הן הפכו לחומר גלם שאפשר לשחק איתו. כלי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) כבר הפכו לחלק מחיי היומיום של רבים מאיתנו. הם מאפשרים להפוך תוכן פנימי, כמו מחשבות, רגשות ודימויים, לייצוג חיצוני מיידי ואינטראקטיבי, גם ללא ידע טכני או אומנותי מוקדם. עבור גישות טיפוליות חווייתיות, ובמיוחד טיפול בקבלה ומחויבות (ACT), המבוססות על מטאפורות ותרגילים חווייתיים, כלים אלו מהווים הזדמנות להרחבת טווח הביטוי וההתנסות החווייתית בתוך המפגש הטיפולי".
- פרסומת -
הַפַּחַד הַזֶּה / אִירֵן דָּן
אָזְנוֹ עַל הַדֶּלֶת
מַמְתִּין
שֶׁאֲסוֹבֵב אֶת הַיָּדִית
עוֹד רֶגַע יְכַנֵּס פְּנִימָה
יַעֲמִיד פָּנִים
שֶׁאֵינֶנּוּ מַכִּירִים.
אַטְבִּיעַ אוֹתוֹ
בְּמַיִם מְתוּקִים, מַיִם יְמַלֵּא פִּיו.
אֶמְשֶׁה אוֹתוֹ חֲסַר חַיִּים
אוֹ רַק אוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל הַבִּרְכַּיִם
אֲנַדְנֵד אוֹתוֹ, אָשִׁיר שִׁיר עֶרֶשׂ
עַד שֶׁיֵּרָדֵם.
Photo by Nishaan ahmed on Unsplash
