אתה קיים, משמע אתה זוכר עדיין
עלון פסיכולוגיה עברית | 7/2/2016 | הרשמו כמנויים
בתקופה בה עולות שאלות לגבי מקומה של הפסיכואנליזה בחברה בכלל ובקליניקה בפרט, יצא יואב יגאל למסע היסטורי ותיאורטי אל שורשי הקיום האנושי הנפשי והחברתי, ותוך כך מיקם את הפסיכואנליזה בצומת שבין השניים. בששת פרקי הסדרה ''פסיכואנליזה ותרבות - בין הגלוי לסמוי'' שימשה מסגרת החשיבה הפסיכואנליטית כמתודה מחקרית מחד, וכמושא המחקר מאידך, כאשר דרך שרטוט קווי התפתחות הנפש והחברה נוצר גם דיוקן של הפסיכואנליזה, כפרקטיקה קלינית וכדיסציפלינה תרבותית. בפרק האחרון בסדרה מסכם יגאל את הצמתים המרכזיים אליהם חזר במסעו אחורה בזמן, וחוזר מתוכם למציאות ההווה ולייעודה של הפסיכואנליזה בתוכה, עבור נפש היחיד ועבור החברה.
המתח בין הצווים החברתיים לבין שאיפת הנפש לביטוי מלא כמה שיותר, שהיווה את הדלק להתפתחות הנפשית והתרבותית במסע שפרש יגאל, קיבל הדגמה מעניינת מאד בניתוח דמותה של אלזה מהסרט ''לשבור את הקרח''. למה כולם אוהבים את אלזה? זו השאלה שהובילה את גבי מנדלסון להציע ניתוח פסיכואנליטי לדמותה ולהתמודדויות שהיא עוברת במהלך הסרט, ולעזור גם לנו להבין למה כלכך הרבה ילדים מפתחים הזדהות איתה והערצה כלפיה.
חלק מהתשובות ביחס למקומה של הגישה הפסיכואנליטית בפרקטיקה הטיפולית, ניתן על-ידי משרד הבריאות והאופן בו תיושם הרפורמה בבריאות הנפש. בהקשר זה פרסם השבוע ארגון ''בנפשנו'' נייר עמדה העוסק בזכאות לטיפול נפשי במצב בו קיימת מצוקה נפשית חריפה ללא אבחנה פסיכיאטרית. נייר העמדה המלא הוצג בועדה בכנסת שדנה ביישום הרפורמה, במטרה להתריע על הסכנה שבהכפפת הטיפול הנפשי לשיח הרפואי תוך דחיקת נקודת המבט הפסיכולוגית והסוציאלית.
''אתה קיים, משמע אתה זוכר עדיין היכן התחלת, איך עברו בך המים [...] אתה קיים, משמע אתה צופה עדיין אסיר-תקווה לאיזו אחרית אחרת'' (מתוך ''נחל אכזב'', משה שפריר)
