גבי בונויט
מעניין אותי הגבול. לא כקו אלא כיישות, כמרחב. הגבול הוא האיזור בו נפגשות שפות ותרבויות שמנהלות ביניהן לעתים מלחמות ולעיתים שיחות. הגבול משתנה - פעמים הוא ברור ובר קיימא ופעמים הוא מעורפל וחמקמק. זהו המקום שבו "אני" ו"לא אני" נפגשים. הגבול הוא מקום המפגש של קונפליקטים פאראדוכסים וסתירות. בין הנסתר לגלוי, בין למעלה ללמטה ובין האמת לבין השקר. אך בעיקר, הגבול קיים על מנת לאתגר את מחשבותינו, הנחותינו והבנותינו. תמיד מיקמתי את עצמי באיזורי הגבול. אני אוהב את החיבור הזה שבין שייכות לנבדלות. אני ש+ש - שייך ושונה. אני אוהב את הישיבה הממושכת בבתי הקפה השוליים, אבל כאלה שמגישים אספרסו טוב ומשקיפים על הסביבה, בוחנים אותה, מאפיינים אותה ולעיתים מבקרים אותה. כשהייתי ילד המיקום ליד הגבול נכפה עלי, היום אני בוחר להיות שם. לעיתים אני חוצה את הגבול, אם כמעשה משובה ואולי מתוך סקרנות ילדית שאיננה יודעת גבול. בשנים האחרונות אני חוקר בצוותא עם האדריכל, פרופ. אמנון בראור, את החיבור בין טראומה ואדריכלות. במסגרת המחקר אנחנו מחפשים איזורי מבוכה אדריכליים שבהם נעשה ניסיון מודע ולא מודע להסתיר את הטראומה. אנסה לשוטט על מנעד רחב ככל האפשר. אנסה להיות בתפקיד של ALL AROUND PLAYER, שחקן כדורגל שתפקידו להיות בזמן המשחק במקום שנראה לו נכון לאותו זמן.
מי אני?
שמי גבי בונויט. סבי היה נגר שהתמחה בבניית חביות לדגים מלוחים. אני ניסיתי במשך שנה להיות נגר אך אמן העץ שאצלו עבדתי נתן לי בשנה בה עבדתי איתו לטאטא את הנסורת מרצפת הנגרייה. ויתרתי. היום אני פסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. ניהלתי סדנאות טוויסטוק ישראליות ובינלאומיות ואני מתעניין בטראומה, בעיקר זו של הצד האלים, הן במשמעות הפרטנית והן הקבוצתית-חברתית.
68 מנויים בבלוג