פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
כמה מילים על צדק וצייתנות

כמה מילים על צדק וצייתנות

גבי בונויט | 18/4/2020 | הרשמו כמנויים

האיש לבוש המדים מן הטלוויזיה לעס, בפעם-המי-יודע-כמה את דף המסרים של פיקוד העורף/משרד ראש הממשלה/משרד הבריאות, ונזכרתי במה שבני היה אומר לי:.

"כשאתה חוזר באזניי פעמיים על אותו המסר אני נעלב, אם אתה חוזר שלוש פעמים אני מתרגז ואם אתה חוזר על המסר בפעם הרביעית אני אעשה בדיוק את ההיפך".

 

בניגוד לדמוי שלנו כעם מרדן שאיננו מקבל מרות אני חושב שאנחנו עם צייתן.

כדי להעצים את צייתנותנו יש שימוש תכוף בז'רגון צבאי:

המילים: סגר, עוצר, אויב, אנחנו נמגר אותו, 'זה בדיוק מה שנותן לאוייב כוח', לא ניתן לו להרים את הראש, ועם ישראל חי, (כולם נאמרו בהקשר לנגיף הקורונה) לקוחות מהמאבק של ישראל והפלסטינים או כל מאבק מול אויב אנושי.

האנשנו את הווירוס. עכשיו הוא מחבל שהתחפש לווירוס על מנת לבלבל אותנו. הווירוס, אם כן, הוא טרוריסט מוסווה שאוחז בין שיניו סכין ומבטו מלא משטמה ואלימות.

כך, אנו נודדים לשדה המוכר, שהופך אותנו לפחדנים עם אומץ ובעיקר לצייתנים עם תחושת שליחות וצדק - כך ננצח את הווירוס. המקום הזה שבו אנו צודקים הוא גם המקום הקורבני שתמיד היה איזור הנוחות שלנו.

האם זאת גם הגנה? הגנה כנגד האפשרות שלנו לראות גם את האחריות שלנו בפולשנות שלנו לאיזורי טבע לא לנו, כנגד הסיכוי שנראה את ההיבריס האנושי, את מגדל בבל שמפנטז על שפה גלובאלית בעולם נטול סכנות שבו מיגרנו את היותנו מוגבלים ביכולת ודמיינו כי אנו כל יכולים? ואולי הגנה בעיקר כנגד הבנה שלנו כי לא מדובר במלחמה אלא בהתמודדות עם אחד התוצרים של מערכת היחסים ההרסנית שיש לנו עם הסביבה שלנו.

הניחוח הלאומי מניח שוב, את ההנחה הפסימית שעומד מאחורי ברירת המחדל לדידם, שבסוף היום הכל מלחמת כל בכל על משאבים. התוצאה הינה מאבק שרדני לחיים ולמוות על כל מטוש ועל כל מכונת הנשמה, על מדרגות המפעל הסיני  בפרוזדורי החברה שמוכרת מכונות הנשמה מאבק שקצת מזכיר את המאבק המפורסם על המילקי בסופרמרקט.  במלחמה הזאת כולם יפסידו והתוצאה תהיה חזרה מהירה אל העבר, אל התקופה שלפני הופעת הנגיף. לצערנו אנחנו מכירים את עצמנו היטב. שוב, בבחירה בין מה שטוב לנו למה שמוכר לנו, נבחר באפשרות השנייה - העיקר שנהיה פאקינג צודקים.

האם נבין שמשבר הקורונה הוא מבוא למשבר אקלימי גלובאלי? האם נבין שהתלות ההדדית שמתקיימת במשברים גלובאליים מחייבת שיתוף פעולה בינלאומי וקביעת גבולות אתיים ורגולטורים במקום מלחמה שבה כל אחד לעצמו?

אני בספק גדול 

עוד בבלוג של גבי בונויט

אני מתבונן בתמונה קטנה ומצהיבה שצולמה בטיול מכתה ב' לראש הנקרה. כל הכתה יחד עם המורה אסתר, אותה לא סבלתי,...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.