מחשבות קורונה

גבי בונויט | 11/4/2020 | הרשמו כמנויים

יצאתי הבוקר לצעידה היומית שלי. מין סדר בסיסי שכזה ששומר על שפיותי. העיר ריקה לגמרי. יכולתי לצעוד באמצע רחוב דיזנגוף מבלי לסכן את חיי. העיר חדלה להיות עיר. הכל קפא. כאילו הפכה להיות מראה עוצמתית של האירוע הטראומתי הגלובלי בו אנו שרויים.. הרעש הלבן שמהווה תעודת זהות ווקאלית של חיי העיר חדל לגמרי. , אין בה תנועה אינסופית, מפגש בין בני אדם, מגע, אינטראקציה, ריחות שונים של עיר. כלום. תל אביב נקייה כפי שלא היתה אף פעם, אבל  השקט והניקיון אינם תוצר של חיים זהו דמותו של המוות. הלב הפועם של העיר חדל באבחת רגע.

ברגע מסוים הלכה מולי אשה. כשראתה אותי הלכה הצידה והפנתה את מבטה ממני והלאה. נכון, זה לא אישי, היא רק ממלאה הוראות של שמירת מרחק. הקרבה הפכה להיות מתכון לאסון, עלינו לשמור על מרחק של שני מטר איש מרעהו. המרחב הפרטי השתנה לבלי הכר. כמה שיותר רחוק יותר טוב. ההוראה הזאת, משמעויותיה חורגות בהרבה מהמשתנה הבריאותי. היא משפיעה ותשפיע על חיי משפחתנו ועל חיי הקהילה שלנו, היא יכולה לשנות ערכים בסיסיים בחברתנו ובתרבות שלנו. עלינו, כדיסציפליניות החוקרות את טבע האדם, להתבונן ולשאול שאלות, שלעיתים אין פשוטות, משום שהן מהוות סוג של איום - גם עלינו, גם על חיינו גם על אמונותינו וגם על ערכינו. ייתכן גם שניאלץ לשנות עמדות והתנהגויות שהאמנו בהן והתנהגנו לאורן. הנחות יסוד על מושגי יסוד כמו אינטימיות, בטחון, עור, ועוד עינינים הקשורים להנחות יסוד לגבי טבע האדם יבחנו מחדש.

אצל מטופלי, עימם אני ממשיך להיפגש, פוגשת הטראומה הגלובאלית גם את הטראומה האישית. לעיתים זהו רגע עצוב ומפחיד, אבל זאת גם הזדמנות גדולה. באישי כמו במשותף/בגלובלי/בציבורי/בחברתי, היו משברים וקטסטרופות שהיוו נקודות ציון חשובות בהתפתחות האנושות. נכון, היו שברים בהתפתחות האנושית שלא נלמד בהם או מהם דבר, וכך נאלצנו לא פעם לשחזר שוב ושוב את אותו המשבר, בעיקר משום שחששנו להסתכל 'לתוך הלבן שבעיניים' של המשבר וללמוד ממנו את מה שמתחייב ללמוד. אבל מרחב השבר הוא גם מרחב שיש בו הזדמנות גדולה. כמו בשבר גאולוגי שבו מתגלות שכבות שלא ידענו על קיומן, כך גם השבר הנוכחי מביא איתו אספקלריה חדשה על מערכות יחסים בינינו כבודדים, בין קהילות שונות, וגם בינינו  בני האדם לבין הטבע הסובב אותנו. השינוי מותנה בהחזקת ובאחזקת הקשר בין הטראומה הגלובלית לטראומות האישיות שלנו. בלמידה מהטראומה ובאפשרות לעשות שינוי שאינו היפוך של המצב הקודם (ומתוך כך הוא לא שונה ממנו) כי אם שינוי שמפנים את מה שיש ללמוד מהטראומה ועושה אינטגרציה וטרנסופרמציה.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

הביטוי "למידה מן הניסיון" של ביון מקבל משמעות חזקה וחדשה.

לאונרד כהן בשירו The Crack אומר

Ring the bells that still can ring
Forget your perfect offering
There is a crack a crack in everything
That's how the light gets in.

משבר נגיף הקורונה יכול להיות נקודת ציון חשובה במערכות היחסים הללו אבל גם יכול להיות משבר ממנו לא נלמד כלום. האידאליזציה של העבר היא מתכונת בדוקה לשנאת ההווה, שנאה שיש בה רק געגוע למה שהיה ורק ציפייה לחזור אל עברנו.

משבר הקורונה יחלוף, איננו יודעים מתי, ומה יהיה מצב האנושות אז. חברי אמנון קורא לתקופה שלאחר הקורונה התקופה 'הפוסט-קורוניאלית'.

אם כך, נשאלת השאלה, האם ההזדמנות הזאת שעומדת לצידינו תמומש? האם נשכיל להוביל את הדיסציפלינה שלנו למחשבות חדשות?

כמי שאמונים על הנסיון להבין את נפש האדם מוטלת עלינו אחריות גדולה. קיר אחד במרחב הטיפולי קרס. נכנסו פנימה פיסות מציאות לא מוכרות. האם ניתן להם מקום כדי שנוכל להכירם וללמוד עליהם ומהם?

ימים יגידו.