מכון טמיר 2020
מכון טמיר 2020

מאמרים של מכון טמיר

עצות על טכניקת הטיפול הפסיכואנליטי / זיגמונד פרויד

מחשבות של איתן טמיר על המאמר של זיגמונד פרויד -״על פתיחת הטיפול - עוד עצות על טכניקת הטיפול הפסיכואנליטי״. מוזמנים/ת לקרוא:
תאריך פרסום: 16/2/2020

על פתיחת הטיפול - עוד עצות על טכניקת הטיפול הפסיכואנליטי


הקדמה


בתחילת השבוע התבטא סאשה ברון כהן בחריפות - 

״מה היה קורה אילו פייסבוק הייתה קיימת בשנות ה-30 של המאה הקודמת?״ 

בדבריו, במסגרת כנס של הליגה למניעת השמצה בארה״ב, כהן תקף חזיתית את ההשפעות המעוותות של המדיה החברתית על תפיסת העצמי והחברה. 

הוא מאשים את פייסבוק, גוגל, טוויטר ויוטיוב (The Silicon Six) בהיותן מכונת התעמולה האולטימטיבית, מפיצת השנאה המשפיעה ביותר בהיסטוריה. לא זו אף זו, בעיניו הן גם מיתממות במבט צוקרברגי ילדי וגזור פוני, תוך שהן נמנעות ביודעין מלייגע את כפיהן בתכנים דיגיטליים פוליטיים, שקריים וקונספירטיביים, בשם חופש הדיבור.  

ברון כהן מזמין אותנו לתרגיל חשיבתי: 

דמיינו כיצד יוזף גבלס, גאון יחסי הציבור ברייך השלישי, שמהלכיו נלמדים עד היום בכל קורס מבוא לתקשורת המונים, היה מעיף את בשורת האנטישמיות בעזרת האינטרנט. איך היה מייחצן את הפתרון הסופי לבעיה  היהודית בקמפיינים ממומנים עם רה-מרקטינג, רה-טרגטינג ואוונט מיוחד לליל הבדולח.

יש ביניהם הרבה דימיון, בין פרויד לברון-כהן. 

קודם כל הם יהודים, אחים. 

אחר כך, שניהם מצליחים לחלץ ולזקק את הקלאסי מסדקי הזמן ולצקת בו מילים, בכתיבה, בדיבור. 

בסוף, כל אחד מהם מרגיש לי כמו חבר רחוק. זר מאוד מוכר. 

אנחנו לא יודעים מה מנבא ברון כהן, אבל יודעים גם יודעים שפרויד כתב כמה שנים לאחר כתיבת הפרק בו אנחנו דנים היום את המסה ״הפסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני״, בה הוא מתאר את הטירוף של התאהבות ההמון באידיאולוגיות קבוצתיות, אי-שפיות זמנית שמתיכה את אישיותו הכנועה של היחיד אל הכוח הצנטרפוגלי במעגל. 

על פתיחת הטיפול 
כל אחת מהשאלות עליהן מנסה פרויד לענות בפרק רלוונטיות להדהים גם בימינו. 

הן נותרו פתוחות, משוטטות בזמן: 

ה-Setting, הכסף, משך הטיפול, המועד, הסודות, הנראטיב הכרוני, הגבולות של בחירת מטופלים, 

למבוכתנו כי רבה, ניאלץ להודות כי ההמשגות שעברו שינוי בולט מאז כתיבת פרויד הן טרנספורמציות סמנטיות של פוליטיקלי קורקט ולא של מהות קלינית (כמו מילים שהוחלפו באחרות״ ״החולים״, ״ההחלמה״, ״הנוירוזה״, הטבעיות שבתיאור ה״התנגדות״ של המטופל). 

הסוגיות הקריטיות בטיפול הפסיכונאליטי פתוחות ב-1905 בדיוק כפי שהיו ב-2019, מסתיימות באותו סימן שאלה טנטטיבי. 

מה שמעורר אצלי  תהיה: 

האם פרט להיותו של פרויד גאון, הוא היה גם נביא, או שאנחנו פשוט לא התקדמנו? 

בכל זאת, יש בפרויד איזו נאיביות, הפוכה מהציניות בתוכה אנו מתבשלים היום. 

כשהוא מדבר על הטכניקה של הפסיכואנליזה, הוא מדמיין עדיין שניתן ללמד אותה כפי שלמלמדים שחמט. 

אמנות, זה נכון, הוא מתחשבן שם עם הרופאים הפנימאים ומבקר את ההיתכנות של טיפול נפשי כמכניקה לינארית, ובכל זאת, מבחינתו משחק השחמט מתנהל מול המטופל, ולא יחד איתו. ראש בראש, מתעמתים,  שני יריבים, שאחד מהם שבוי בהתנגדות והשני מומחה בפיצוח אגוזים קשים. 

אם נקשיב למוזיקה נוכל להבחין באקורד ההכרעה, בסט חוקים חמקני של מפסידים מול מנצחים. 

והנה, למרות שפרויד מצהיר שאין אלה כללים, אלא עצות, הוא בכל זאת מציע לנו מתכון, נהיר כדרכו, כמו שמדריך רב-ידע יודע להסביר בבהירות תיאוריה מסתעפת: 

תחילה נזמין הבזקי מחשבה, נתקן, נאפיין, נבהיר את חשיבותו של החופש באנליזה,  נקשיב בזהירות עד שתנבוט שם ההעברה… אותו מיזוג סודי, אותו פרדוקס תרפויטי: שחזור כובל של יחסי הורה-ילד שהדרך אליו אינה אפשרית בהיעדר חירות פנימית. 

רק אז, אומר פרויד, נניח בעדינות את ההעברה על אש קטנה, כדי שתוכל לעבור התמרה מקודשת להתנגדות, ואז רגרסיה ובתקווה גם שינוי. 


 

תגובות

הוספת תגובה

צרו קשר

מוזמנים ליצור קשר עם מכון טמיר: https://www.tipulp...co.il


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.