גַּם הַלַּיְלָה, רַבִּים מִדַּי מְחַכִּים לְרַבִּים מִדַּי
עלון פסיכולוגיה עברית | 5/10/2025 | הרשמו כמנויים
אוי, אוי, הלוואי. הנפש ניתחת בין תקווה למציאות, בין תקווה דרוסה למציאות משתנה. הלוואי הלוואי, אולי הפעם זו הפעם? אולי בחג הזה, של בית הארעי, ישובו הביתה? אולי. על בלימה תלויה התקווה, ממתינה, כמונו ,להתרחשויות הקרובות. ימים נוראים, בכל מובן, היהפכו לימים פוקחי לב? אולי. אולי. גם הלילה רבים מדי מחכים לרבים מדי. ועוד יומיים, נציין שחלפו שנתיים, מאותו שחר שחור שהקיץ על הארץ הזו. שנתיים. איפה הייתם אז? היכן אתם היום?
בשבועיים האחרונים הצטברו באתרנו מאמרים מקצועיים שאנחנו גאים לתת להם במה, חלקם עוסקים בליבת העשייה הטיפולית הנוגעת לליווי של נפגעי השביעי באוקטובר – משפחות של נעדרים וחטופים, מי שאיבדו את יקירהם, לוחמים ונשותיהם ועוד ועוד. לצידם עוד מאמרים מרתקים בנושאים מקצועיים מגוונים וגם טורים מעוררי מחשבה. אולי, אולי?
ב-7 באוקטובר, עם פרוץ המתקפה מעזה, נפתח מרכז שו"ן בחירום כחלק מחטיבת הנפגעים בצה"ל תחת אגף כוח אדם, וגייס באופן מיידי את כל קציני השו"ן שביחידה וקצינים נוספים שאותרו למשימה. מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" מונו קציני שו"ן ללוות עשרות בתי אב של מי שהוגדר כ"מנותק קשר", "נעדר" ו"חטוף". הקצינים ליוו את המשפחות בהתמודדות עם רצף אובדנים, בצמתים השונים ובסיטואציות מורכבות ביותר. המציאות הקשה של פרוץ המלחמה ומהלכה אתגרה את מרכז שו"ן ודרשה (ועודנה דורשת) גמישות, יצירתיות והסתגלות לשינויים ללא הרף. המרכז צבר ניסיון רב, שאין דומה לו בארץ ובמדינות אחרות בעולם, ושכלל את מיומנויותיו בהתאם לדרישות אי הוודאות של המלחמה. מטרות המאמר שכתבה ג׳וליה גוזמן בשיתוף אורלי כהן גפן ומורן טוביאק, הן להמשיג את רצף האובדנים בקרב משפחות החטופים, אותן מלווה מרכז שו"ן, ולפרט על המענה שניתן להן, שמאפשר למשפחות לקיים סוג של שגרת חיים חדשה ומאולצת תוך כדי מאבק להחזרת יקירם החטוף, מי לקבר ישראל ומי לחיק משפחתו ולשיקום.
במאמרן של אתי אבלין ודפנה פורמן, מוצג מודל ז.ע.ק.ה, שפותח בעקבות אירועי השבעה באוקטובר והלחימה שלאחריהם, מציע גישה מובנית וגמישה לטיפול באבל טראומתי, המשלבת בין תיאוריות פסיכולוגיות מתקדמות לבין כלים מעשיים ויישומיים. באמצעות הדגשת שלבים מובנים – זיהוי, עיבוד, קבלה והמשכיות – המודל מספק למטופלים מסגרת שיטתית להתמודדות עם טראומה ולעיבוד האובדן. הוא מאפשר למטופלים לנוע ממצבי קיפאון רגשי לבניית המשכיות בשגרת חיים במציאות שלאחר האובדן, תוך שימור קשר רגשי משמעותי עם זכר הנפטר. המודל מתאים גם למצבי אבל עמום, כמו אצל משפחות חטופים, והוא מספק מסגרת טיפולית מותאמת גם למצבים של פוסט טראומה.
במאמרה של לייה נאור מוצג מודל רב־ממדי וחווייתי לעיבוד חוויות לחימה וריפוי, הנשען על נרטיב "מסע הגיבור" ויושם בסדנאות לחיילים שחוו את מלחמת חרבות ברזל. המסע המיתי משמש כמפת דרכים להתפתחות וצמיחה אישית, ומאפשר ללוחמים לארגן את חוויותיהם הקשות בתוך סיפור בעל משמעות אישית וקהילתית. המודל משלב פרקטיקות אינטגרטיביות בממדי הרגש, הנפש, הגוף, הרוח והקהילה, תוך שימוש בחוויות טבע ובשפה סימבולית המנגישה את העיבוד. כך נוצרת מסגרת בטוחה המאפשרת שיתוף, חיבור, סליחה ובניית זהות מחודשת. התרומה המרכזית טמונה בהצעת מענה חדשני, שמחבר בין חוויה קונקרטית למבנה מיתי־רעיוני, ומעניק ללוחמים אפשרות לריפוי, לחיזוק תחושת הערך ולבחירה בחיים מלאי משמעות.
בעשור האחרון גוברת ההבנה כי הפרעות שינה, במיוחד בגיל ההתבגרות, אינן רק תסמין נלווה למצוקה נפשית אלא פעמים רבות סימן מוקדם ומשמעותי לערעור רגשי עמוק. ממצאים מחקריים עדכניים מצביעים על כך ששינה ירודה מנבאת התפתחות פסיכופתולוגיה אף יותר מטראומה, וכי קשיי שינה כרוניים משקפים לרוב חרדה לא מודעת וקונפליקטים פנימיים בלתי מעובדים. מאמרו של יורם ראובני מציג את האופן בו גישת Experiential Dynamic Therapy) EDT) מציעה מסגרת ייחודית להבנת תופעות אלו. בניגוד לטיפולים המתמקדים בסימפטום עצמו, EDT מתייחסת להפרעת השינה כאל קול של הלא־מודע, קריאה להקשבה ולעיבוד רגשי. בלילה, כשהסחות הדעת מתמעטות, מבעבעים למודע קונפליקטים ראשוניים – כעס, אשמה, צורך בקרבה כמיהה לנראות או פחד – שהנפש מתקשה לשאתם. קשיי השינה הם ביטוי לניסיון להרחיק רגשות אלה מבלי לאפשר את נוכחותם המלאה. באמצעות העקרונות המרכזיים של EDT – התמקדות בקונפליקט הלא־מודע, נוכחות פעילה של המטפל, עבודה בטווח הסבילות, בניית ברית טיפולית מודעת, התייחסות להעברה, יצירת חוויה רגשית מתקנת והערכה דינמית מתמשכת – ניתן להמיר את הסימפטום לחוויה של רגש אותנטי, ולפנות מקום לשינה משוחררת.
רווחה רוחנית היא מרכיב חשוב בבריאות הנפש, ובהתאם, הממד הרוחני משולב כיום ביותר ויותר גישות טיפול. מקצוע הליווי הרוחני עוסק בחיבור חשוב זה בין עולם הרוח לעולם הטיפול, אך בישראל – בשונה מארצות הברית – הוא מוכר יותר בתחומי הרפואה הכללית ופחות בבריאות הנפש. במאמרם של דורון לולב, עופר שמגר, מיכל אבוטבול, נירית אוליצור ומיכאל שולץ יוצג תחום הליווי הרוחני תוך הדגשת תרומתו למצבי קושי נפשי, ויוצגו דוגמאות להתערבויות קבוצתיות ופרטניות מתחום הליווי הרוחני שנערכו כחלק מפיילוט ייחודי של תוכנית להכשרת מלווים רוחניים מוסמכים בתחום בריאות הנפש. במאמר יפורטו תובנות מתוך הניסיון המצטבר בנוגע לתרומתו האפשרית של הליווי הרוחני עבור מטופלים בבריאות הנפש ולממשקי עבודה של מלווים רוחניים בצוות רב־מקצועי במחלקות ומרפאות פסיכיאטריות.
ספר יונה נקרא ביום כיפור משום החזרה בתשובה של תושבי נינווה לאחר האיום של הנביא על העיר ותושביה. אולם יש בספר עומקים רבים הנלמדים מההיבט הפסיכואנליטי-יונגיאני: מהו הייעוד-האינדיבידואציה של האדם והאם ניתן לאחד בין שני המושגים הנוגדים חסד ואמת המשויכים לנביא מיכה ומחוברים לקריאת ספר יונה ביום כיפור. מאמרו של משה אלון מנתח את הספר ודמות הנביא בכלים ומושגים פסיכואנליטיים-יונגיאניים ומאיר באור נוסף על תכני הספר מעבר למה שנכתב רבות עד כה.
במדור הספרים תפגשו את ספרה של פרופ׳ זהבה סולומון ׳שקופים על מגש הכסף - מהלם קרב לפוסט טראומה׳, בספר חושפת סולומון, כלת פרס ישראל וחוקרת מובילה בעולם בתחום הטראומה, תוצאות של מחקר פוסט טראומה מעמיק, שהחל במלחמת לבנון הראשונה בצה"ל ונמשך 40 שנה. בספרה שקופים על מגש הכסף היא מתחקה אחר גורלם של לוחמים שנפגעו נפשית ואחר השפעות הפציעה על בני משפחותיהם. היא מאירה את דרכי ההתמודדות של החברה הישראלית עם פצועי הנפש שלה, התמודדות המתבטאת לעתים קרובות בהכחשה ובהתעלמות.
פתיחתו של פרק 7 העוסק בטראומה המשנית של בנות הזוג, מחכה לקריאתכםֿ - בנות זוג של לוחמים המתמודדים עם פוסט־טראומה נחשפות בעצמן לטראומה משנית, לעיתים מבלי שהן מודעות לכך או מקבלות הכרה חברתית. הן נדרשות לשאת את עול ההתמודדות היומיומית, תוך שהן הופכות לשקופות במרחב הציבורי והטיפולי. החוויה שלהן מתאפיינת בתחושת בדידות, בלבול רגשי, ולעיתים קרובות גם בהשתקה עצמית כדי לשמר את התא המשפחתי. ההתבוננות בטראומה המשנית דרך עיניהן חושפת את המחיר הנפשי הכבד שהן משלמות, ואת הצורך הדחוף בהכרה, תמיכה ומענים מותאמים עבורן.
עוד במדור הספרים – ׳אחדות׳, גליון מיוחד של כתב העת ׳אופקים׳ - הגיליון נולד מתוך ההנחה שהקרעים שליוו אותנו לפני המלחמה ועתידים להישאר איתנו גם אחריה – הם אתגר מרכזי שמולו ישראל מתמודדת כיום. 14 המאמרים הכלולים בגיליון מבקשים לצלול לעומקה של המשאלה הישראלית לאחדות: אחדות מול אויבינו, אחדות בינינו לבין עצמנו, אחדות למען הניצחון במלחמה, אחדות למען הבראת העם, אחדות למען הילדים והילדות. מה זאת אחדות בכלל? מה היא דורשת מאיתנו? איך מייצרים אותה? האם היא דבר שראוי לשאוף אליו, או שהיא סם הרגעה לבעיות שהגיע הזמן להתמודד עימן גם במחיר של עימות?
ובפסיכובלוגיה –
נחי אלון מזכיר לנו נבואות-עבר שמתגשמות כיום
'בשנת 1989, לאחר שהוכתר כחתן פרס נובל לשלום, נפלה בחלקי הזכות לשוחח עם הדאלאי לאמה בהרחבה על האפשרות ליישם את תפיסת השלום שלו באזורנו. לימים שידרה הטלוויזיה הישראלית חלק משמעותי משיחה זו. בשיחתנו בחרתי לאתגר אותו על יד כך שטענתי את הטענות הסימטריות ששררו בציבורים רבים בישראל ובפלסטין אודות העדר הסיכוי לשלום והצורך להכריע את הצד השני בכוח: אמונה בהבדלים תהומיים בין "אנו בני האור והם בני החושך", ראיית הצד השני כמחזיק ב-"תרבות-מוות", ומכאן שכנוע פנימי מוחלט שהוא חותר להשמדה מוחלטת של אויבו.
הדאלאי לאמה לא התיימר להבין את המורכבות ולא ניסה להציע פתרונות. הוא הרהר בקול..׳
פרופ׳ ארנון לוי – כותב על פופוליזם והשילוש האפל בעידן הדיגיטלי -
׳בימים אלה גוברת הסקרנות הציבורית סביב הפרופיל הנפשי של מנהיגים כריזמטיים – ובמיוחד כאלה שמצליחים לסחוף המונים גם כשהתנהלותם מעוררת דאגה או התנגדות. שאלות על קווי אישיות פתולוגיים, על מנגנוני כוח ועל הקשר בין פופוליזם ל"תכונות אפלות" אינן נשארות עוד בשדה הפוליטי בלבד; הן נוגעות ללב השיח הפסיכולוגי, החברתי והקליני. הקטע שלפניכם הוא תרגום מפרק 11 מתוך ספרי שבשלבי סיום שעומד לצאת באנגלית. הפרק מציע ניתוח עיוני על תופעת השילוש האפל (נרקיסיזם, מקיאווליזם ופסיכופתיה) והשפעתו על דמוקרטיות בעידן הדיגיטלי. השילוב הזה נועד לא רק להאיר תהליכים היסטוריים ועכשוויים, אלא גם לעורר מחשבה על הקווים הדקים בין מנהיגות בריאה למנהיגות רעילה – ועל הכלים העומדים לרשותנו כפסיכולוגים ומטפלים, כחברה וכיחידים כדי לזהותם ולהתמודד איתם׳.
סביב הימים הנוראים מיה הוד רן מהרהרת על המתח בין הקרבה לקורבנות -
׳עמדנו על המגרש, מביטים בתמונות הילדים, בזרי הפרחים, במילות הנחמה מטקס השנה. ילדי מג'דל שאמס, פצועי המלחמה בגוף ובנפש, המשפחות השכולות, החטופים, המתאבדים שאינם יכולים לשאת את סבלם, החורבן בעזה והחרדה שמכרסמת בלב כולם, הם הקורבן שמגישה החברה שלנו על מזבח תפיסות שאינן מסוגלות לדמיין, עדין, מציאות אחרת. העולם הישן – זה של חומות, של חרבות, של עין תחת עין – עוד שולט בלבבות, ואנחנו מקבלים את דמו כקורבן הכרחי. לא מרוע, אלא מפני שפחד, הרגל וכאב ישן מנהלים את בחירותינו. אולי סמוך ליום הכיפורים, כאשר ברור לנו שיש להקריב נוחות ותשוקות לטובת טהרה ותפילה, אפשר לעצור ולבדוק – האם זו הדרך היחידה׳.
- פרסומת -
פרופ' עמיה ליבליך – כותבת על מסע הגיבורות ערב יום כיפור 2025 -
ובכן, 19 נשים וגבר אחד, יצאנו למסע באיטליה בעקבות הגיבור, או הגיבורה, וסמלי המסע בתרבויות שונות. מתי ליבליך בתי הייתה המורה, המדריכה האחראית על תוכן, וזו הייתה כמובן חוויה מיוחדת עבורי. אני אעלה כמה נקודות שבולטות לי הרגע כישראלית, כשהרשמים טריים ולא שקעו עדיין
וד״ר ליאור גרנות מחפשת מילים כדי לכתוב על הצורך במילה, הצורך בשתיקה והצורך בכתיבה -
׳אני חושבת שהכתיבה אינה כתמונת מצלמה הלוכדת רגע; איננה ראי בלבד להשתקפות ההווה ברגע התרחשותו. בתוך הכתיבה עצמה כבר גלומה התנועה: תנועת הנפש של הסובייקט הכותב, ההתבוננות על הרגעים שהיו, המשמעות שמעניקה הנפש לרגעים; מה שהיא בוחרת לזכור, מה שהיא בוחרת לשכוח, מה שהיא בוחרת להגדיל בתוכה, מה שהיא בוחרת לצמצם. אני כותבת עכשיו. אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי. הכתיבה שלי היא אסוציאטיבית. היא בלתי ערוכה. אני מקווה שאתם מצליחים לעקוב׳
קוצר נשימה / כנרת מגן
גַּם הַלַּיְלָה, רַבִּים מִדַּי
מְחַכִּים
לְרַבִּים מִדַּי –
הַנְּשִׁימָה שִׁטְחִית, בְּקשִׁי
מִתְרוֹמֶמֶת
כְּנֶגֶד הִתְנַגְּדוּת.
קִרְעֵי תּוֹדָעָה נֶאֱחָזִים
בְּיָדִית הַדֶּלֶת,
פֶּן-יִתְגַּנֵּב הַמָּוֶת.
(מתוך אסופת 'הביתה' מגזין 'גלויה')
Illustration: Rannamaastik majadega. Creator: Luts, Karin, Tartu Art Museum
