"ובחרת בחיים"
מסע הגיבור - מודל עבודה רב מימדי וחוויתי לעיבוד אירועי לחימה וריפוי
לייה נאור
מאמר זה מציג מודל התערבות רב־ממדי וחווייתי לעיבוד חוויות לחימה וריפוי, הנשען על נרטיב 'מסע הגיבור' וייושם בקרב עשר קבוצות של חיילים וחיילות שלחמו במלחמת חרבות ברזל. 'מסע הגיבור' כנרטיב, מופיע במיתולוגיה ובספרות משחר ההיסטוריה האנושית, ומשמש כמפת דרכים אוניברסלית לתהליכי התפתחות, חניכה וטרנספורמציה. במסעו, הגיבור נענה לקריאה, עוזב את המוכר ויוצא לדרך רצופת ניסיונות ואתגרים, שבעקבותיהם מתגלים כוחותיו וייחודו. בסיום המסע הוא שב אל ביתו, נושא עמו תובנות חדשות אותן הוא מביא בחזרה אל הקהילה. 'מסע הגיבור' מהווה מסגרת רעיונית וקונקרטית לסדנאות ללוחמים שקל להם להזדהות איתו ומאפשר לשלב בין הדינמיקה המיתית לתהליכים נפשיים שהם עוברים. השימוש במבנה זה מסייע למשתתפים לארגן את שלל האירועים שחוו, ליצור נרטיב רציף ולהיעזר בייצוגים סימבוליים לתיאור מצבים שקשה לבטא במילים. בדרך זו ’מסע הגיבור' מאפשר בנייה של סיפור אישי שתומך את תחושת הערך והמשמעות ביחס לעבר, ומזמן הבנה עמוקה יותר של בחירות עתידיות מיטיבות. אוכלוסיית החיילים והמילואימניקים שזקוקים למענה הולכת וגדלה, מבין המענים הרבים המוצעים בארץ ובחו"ל אתאר את המודל הרב ממדי וחוויתי - מסע הגיבור - כמענה ייחודי שמשלב את הגישה התרפויטית האינטגרטיבית-רב מימדית ומשתמש בנרטיב של מסע הגיבור כמבנה כללי לעיבוד חוויות לחימה וריפוי. המאמר סוקר את מסע הגיבור מתוך זוויות אנתרופולוגיות ופסיכולוגיות, מציג את שלבי המודל השונים, ומשלב דוגמאות חיות מסדנאות שהועברו לקבוצות חיילים בארץ ובעולם במסגרת "דרכים לדעת". המודל יושם בעשר סדנאות של "ריטריט לוחמים", שהתקיימו בפלאיה ונאו, פנמה, ביוזמת ובחסות בית חב"ד. מסקנות ראשוניות שנאספו במחקר שעורכים כעת באוניברסיטת בן גוריון במסגרת ריטריטים אלו, משתלבות אף הן במאמר הנוכחי. מודל העבודה הרב־ממדי והחווייתי מסע הגיבור, נשען על הידע התיאורטי והמקצועי הקיים בתחום, ובונה עליו באמצעות שילוב הפרספקטיבה הרב־ממדית. שילוב שהוא חידוש לספרות המחקר ולפרקטיקות הטיפולית הקיימות. המודל שוזר בין החכמה הסימבולית־מיתית לבין תהליך קונקרטי וחווייתי, ויוצר מסגרת עבודה הכוללת שלבים ברורים, דרכי יישום והתערבויות מותאמות. בדרך זו מתמזגים הממד הרעיוני והמטאפורי עם החוויה הממשית, באופן שמעמיק את התהליך ומעצים את השפעתו. שילוב זה בין מסגרת מסע הגיבור לבין פרקטיקות רב־ממדיות להתערבות יוצר מודל ייחודי לעיבוד חוויות לחימה, אשר אינו קיים כיום בשדה בריאות הנפש. בכך טמון כוחה ותרומתה המרכזית של המודל.
הקדמה
י. בן 25 גבר גדול ושקט יושב בצד מכונס בעצמו, ניכר שהוא מקשיב לסיפורים של חבריו לקבוצה והוא גם פעיל בהדהוד של החוזקות ונקודות האור בסיפורים שחולקים אבל הוא אינו מספר על עצמו. הוא נשאר אחרון וכשנשאל אם מוכן לשתף הוא משפיל עיניים, גופו הגדול כמו קורס לתוך עצמו והוא אומר "אני לא גיבור כמוכם, לא הייתי לוחם, רק שימשתי כנהג למשפחות שקיבלו את הבשורה הקשה שהילד שלהם נפצע קשה...שבעה חודשים שאני נוהג אותם, הם לא רואים אותי בשעתם הקשה הם זועקים וחרדים מתקשרים למקורבים ומבולבלים ואני נוהג שעות מביא להם מים וממחטה...ולמרות הקושי אני לא יכול לסרב לתפקיד, זאת עבודת קודש...אבל לא סיכנתי את חיי ואין לי סיפור רק שעות אין ספור של עמידה לצד הכאב הנורא מכל..." קולו נחלש ואני מבקשת מכל המשתתפים לעמוד. שנים עשר בחורים חסונים וצעירים נעמדים מולו ומצדיעים לו. י מתחיל לבכות ואחד אחרי השני הלוחמים מהדהדים "אתה הגיבור האמיתי, בחיים לא יכולתי להיות שם אפילו לרגע", "מה שאתה היית עבורם זה לא פחות מהירואי..." הם ממשיכים להדהד ואז אני מבקשת לראות אותו ולהודות לו בשם כל האמהות והאבות האחים והסבים שלא יכלו ברגעי הצער לזהות אותו. חברי הקבוצה משתתפים בהודיות שמסתיימות בחיבוק חזק של הקבוצה. י' מוחא דמעות ויוצא אל השמש ופתאום אני רואה אותו בזקיפות קומה, כמבטא את תחושת השייכות והמשמעות שזה עתה קיבל מקבוצת העמיתים.
תיאור זה מהווה דוגמה אחת מני רבות מתוך הנחיית קבוצות של חיילים בתהליכי עיבוד וריפוי בעקבות מלחמת חרבות ברזל דרך מודל רב ממדי וחוויתי - מסע הגיבור.
מחקר חדש שנעשה בהובלת פרופ' יאיר בן חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, מצביע על עלייה דרמטית של תסמיני פוסט-טראומה בקרב חיילים. המחקר מצא שכ-12% מלוחמי המילואים במלחמת "חרבות ברזל" מדווחים על תסמינים מרובים של פוסט-טראומה (PTSD) (מתוך כתבה ב-ynet מה-07.05.2025 (https://www.ynet.co.il/health/article/s1t1zrpxel. אף שאין כיום פרסום רשמי מטעם משרד הביטחון, שירות המילואים המתמשך של לחימה מותיר השפעה נפשית חמורה. לנוכח מציאות זו, מסגרות בריאות הנפש מזהות צורך גובר ומתעצם בקרב חיילים לקבלת סיוע נפשי – צורך שהוביל להתפתחותם של מגוון רחב של מענים ותוכניות טיפול. אחד המענים שנפתח ביוזמה פרטית הוא "ריטריט לוחמים" בפלאיה ונאו שבפנמה, אשר נוצר בעקבות הגעתם של מספר רב של מטיילים ישראלים שנלחמו במלחמה והיו זקוקים לתהליך של עיבוד והחלמה. חיילים אלו מתמודדים עם פצעים פיזיים, נפשיים ומוסריים ופוגשים באופן רציף את האובדן, האשמה, הפחד, היאוש, אובדן האמון, הכעס והזוועה (Levy & Gross, 2024). אנו יודעים שחוויות טראומטיות נרשמות בגוף, חיות בזיכרון, חוסמים או מציפים רגשית ויוצרים מצב כללי של קושי בתקשורת, ביכולת להיות ביחסים ובתפקוד יום יומי ולכן חשוב שהמענה שניתן יהיה כולל (Mattar & Frewen, 2020). כמו כן החזרה מהמלחמה מאתגרת, וחיילים רבים חווים תחושה של חוסר משמעות והעדר מוטיבציה לעסוק בדברים שהעסיקו אותם לפני המלחמה. מצב זה דורש עיבוד של חוויות לחימה כמו גם מסגרת שבה יוכלו לבחון את חייהם, זהותם ועתידם לאור מה שעברו ואף לבחור דרכים חדשות. על אף ריבוי התוכניות והמסגרות המיועדות ללוחמים, ניכר מחסור במודלים טיפוליים חווייתיים ורב־ממדיים הנשענים על תשתית תאורטית וממצאים אמפיריים, ויכולים לספק מענה מובנה ומותאם לצרכיה הייחודיים של אוכלוסייה זו. המודל המוצע נענע לצורך ומציע מסגרת תאורטית־יישומית חדשנית, המשלבת את נרטיב 'מסע הגיבור' עם פרקטיקות התערבות רב מימדיות -אינטגרטיביות, לכדי מודל יישומי לעיבוד חוויות לחימה ולהנעת תהליכי ריפוי וצמיחה בקרב לוחמים. להלן אציג את הראציונל לשימוש בנרטיב מסע הגיבור כמו גם את התפיסה הרב ממדית-אינטגרטיבית שבבסיס המודל.
מסע הגיבור – רקע תיאורטי
אנשים נוטים לתאר את חייהם כסיפור, ובתוך אותו סיפור אירועים מסוימים מקבלים תשומת לב מיוחדת והופכים לבעלי משמעות (McAdams & McLean, 2013). בדרך זו, הנרטיב מעניק מסגרת שמאפשרת לאדם לארגן את רצף אירועי חייו, ומעצם כך משפיע על הדרך שבה הוא חווה את עצמו ואת חייו כבעלי ערך ומשמעות (Steger, 2012). לאורך ההיסטוריה האנושית, הסיפור שימש לא רק להבנת החיים האישיים, אלא גם כדרך להבין את העולם ולקבל תשובות לשאלות קיומיות. המיתוסים והאגדות עסקו בנושאים כגון ניצחון הטוב על הרע, דרכי התמודדות עם קשיים ואתגרים, וחיפוש אחר משמעות. בדרך זו, המיתולוגיה מחברת בין החוויה האישית לפרספקטיבה האוניברסלית (Doherty, 2002). הפסיכולוג קארל יונג הדגיש את החיבור בין הסיפור האישי לקולקטיבי דרך תבניות אוניברסאליות אותן כינה 'ארכיטיפים', מושג שמתאר את הייצוגים והדפוסים האוניברסאלים של ההוויה האנושית השוכנים בנפש האדם כגון האם הגדולה, הלוחם, המאהב, הגיבור וכו'. אלו מגיחים מהלא מודע ומופיעים בחלימה, בדמיון ובמיתוסים ובעזרתם ניתן להבין התמודדויות אישיות בהקשר הרחב (Hillman, 2000).
המודל הנוכחי נשען על הארכיטיפ 'מסע הגיבור', מושג שטבע חוקר המיתולוגיה ג'וזף קמפבל בספרו פורץ הדרך 'הגיבור בעל אלף הפנים'. קמפבל סקר מיתולוגיות קדומות, אגדות עם וסיפורים מתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, וגילה תבנית משותפת החוזרת בכולם, אותה כינה "מסע הגיבור" (The Hero’s Journey). לדבריו, מסע זה מהווה מפת דרכים אוניברסלית להתפתחות אישית, לחניכה ולטרנספורמציה פנימית. מסע הגיבור אינו מוגבל להקשר תרבותי, תקופתי או אישי מסוים, אלא מציע הדרכה כללית לחיים ולדרכי התמודדות עם אתגרים באופן מיטיב (Williams, 2019). על פי הנרטיב, המסע מתחיל בקריאה שהגיבור שומע, לעיתים בעקבות משבר, אשר מניעה אותו לצאת לדרך למסע מאתגר ורוויית סכנות. בסופה של הדרך, הגיבור שב אל סביבתו המוכרת כשהוא מצויד בתובנות חדשות ומשמעותיות עבור החברה (Lehner, 2021).
מסע הגיבור מהווה אנלוגיה מובנית לדרך שמובילה את האדם להתפתחות בריאה וכוללת שלושה שלבים מרכזיים: א. עזיבת ה"בית" – עזיבת המוכר והידוע ויציאה אל הלא־נודע; ב. התמודדות עם רצף של אתגרים וניסיונות – מפגש עם כוחות פנימיים וחיצוניים, דרכם הדמות מגלה או רוכשת איכויות וכלים חדשים, ועוברת תהליך טרנספורמטיבי; ג. חזרה אל המקום ממנו יצאה, כשהיא נושאת עמה חכמה, ריפוי או תובנות חדשות שיש להעניק לחברה.
המסר המרכזי שמוטמע בנרטיב זה הוא שבלב המשבר והקושי שוכן הפוטנציאל לגילוי עצמי, משמעות וטרנספורמציה. התהליך מתרחש באמצעות ההתמודדות עם אתגרי החיים והכרה במתנות הייחודיות שיש לאדם להעניק לעולם (Oishi & Westgate, 2021). אכן, חוקרים ומטפלים רבים מתייחסים לפוטנציאל שיש בנרטיב מסע הגיבור כמפת דרכים המסייעת לארגון הסיפור הפנימי של המטופל, לאיתור משברים כהזדמנויות לצמיחה, ולבניית זהות מחודשת סביב משמעות והתפתחות (Rogers et al., 2023).
הגיבור
המונח "גיבור" משמש לתאר דמות מופת שמשמש מודל והשראה, בעל איכויות חיוביות ובפרט מתאר אנשים שהפגינו איכויות יוצאות דופן כאומץ והקרבה למען האחר (Kinsella et al., 2015). המונח "גיבור" עשוי לשמש גם כביטוי לאופן שבו אדם תופס את עצמו, ולכן מיקוד בדמות הגיבור עשוי לעודד התנהגות פרו־חברתית וחיובית. מחקר מצטבר מצביע על ההשפעות הנפשיות החיוביות שמעוררת ההזדהות עם דמויות גיבורים (Allison & Goethals, 2014; Sullivan & Venter, 2005; Kinsella et al., 2015). למשל, נמצא קשר בין החשיפה לדמויות גיבורים להפחתה בהתמכרות (Ulqinaku et al., 2020), לעלייה בשליטה עצמית (Karniol et al., 2011), לנחישות גבוהה יותר (White et al., 2017), רפלקציה על גיבורים מחזקת תחושת משמעות, שליטה עצמית, וסיפוק מן החיים (Coughlan et al., 2019; Jun et al., 2016).
הזדהות עם גיבורים המגלמים ערכים ואתיקה תורמת לתחושת בטחון ומעודדת אותנו במיוחד ביחס לאתגרים שאנו עומדים בפניהם, שכן הגיבור מעביר מסר שיש בו התגברות, השראה וחכמה שאנו זקוקים לה (Allison & Goethals, 2014). לפיכך, השימוש במושג "גיבור" כאמצעי לפיתוח זהות נחקר רבות בספרות (Egan, 1989; Kinsella et al., 2015). כאשר מושג זה מיושם בתהליך מקצועי שמעניק תחושת ביטחון, הוא עשוי לסייע לאנשים לזהות איכויות פנימיות, להבין את צרכיהם ולהגדיר מטרות משמעותיות (Kinsella et al., 2015).
על אף המשמעות של דמות ה"גיבור" כהשראה, אנשי מקצוע מדגישים את החשיבות בכך שהגיבורים יהיו גם נגישים, כלומר, שיהיו שונים מאיתנו אך בו־בזמן גם דומים לנו (O’Malley et all, 2025). בהקשר של מסע הגיבור, הגיבור הוא אדם המתמודד עם אתגר חיים משמעותי, לומד להתגבר על מגבלות אישיות, ומפתח כלים וכישורים חדשים. מתוך ההתמודדות הזו הוא מגלה ומפתח איכויות וכוחות פנימיים, וצובר ידע על עצמו ועל העולם, שתורמים לצמיחה אישית. עם זאת, לא תמיד דמות הגיבור או נרטיב הגיבור יעוררו הזדהות. מידת ההזדהות תלויה ברלוונטיות האישית ובמערכת הערכים והמוסר שמייצג הגיבור (Hann et al., 2022). במובן זה, הרלוונטיות התרבותית היא חיונית ליצירת הזדהות והשראה, ולכן לבחירת דמויות הגיבורים יש משמעות מרכזית. בהמשך נדגיש נקודה זו ונרחיב עליה גם בהיבט הפרקטי.
השימוש במסע הגיבור בשירות הנפש – גישות ומחקר
מסע הגיבור זכה להתעניינות רבה לא רק בתחומי הספרות, הקולנוע והתרבות הפופולרית, אלא גם בשדה הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה. נרטיב זה מתאר התמודדות עם אתגרי החיים, ומציע אפשרות להפוך משבר לתהליך של גילוי עצמי וצמיחה. במובנים רבים, המסע המיתי מצטלב עם תהליכים של התפתחות נפשית ולכן אומץ על ידי גישות פסיכולוגיות שונות כדרך להבנת תהליכי התבגרות, אינדיבידואציה, פרידה, חניכה, חיפוש משמעות ואף צמיחה מתוך טראומה (Singer & Kimbles, 2004). מסע הגיבור משמש כיום כלי יישומי במגוון הקשרים טיפוליים פרטניים, קבוצתיים וקהילתיים, ובמיוחד בגישות אינטגרטיביות ובקרב אוכלוסיות מגוונות (Burtons et al, 2021). ההבניה של נרטיב רציף מאפשר להכניס סדר והיגיון לאירועי החיים ולשקם את תחושת הרצף הפנימי באמצעות חיבור בין העבר ההווה והעתיד. ההבנה וההבניה בתהליך, מחזקת תחושת שליטה ויכולת לחזות, לנבא ולתכנן את העתיד בדרך שתומכת החלמה (Hobfoll et al., 2007).
בספרות המקצועית מתוארות התערבויות טיפוליות המאפשרות למטופלים לבחור נרטיב חיים חדש, המבוסס על מסע הגיבור כנרטיב המדגיש את כוחותיהם ונשען על ערכיהם (e.g., Flora et al., 2016). ממצאים ותיאורים קליניים מצביעים על תרומתו של תהליך זה להבניית נרטיב מרפא, לחיזוק תחושת הערך והמשמעות, וכן להעמקת הקשר בין העצמי לבין סיפור חיים רחב יותר (Feinstein & Krippner, 2006; Meade, 2010). למרות היישום הנרחב של נרטיב 'מסע הגיבור', ספרות המחקר בנושא עדיין מצומצמת. אחד המחקרים המרכזיים בתחום הוא של Rogers et al. (2023) שבחן את הקשר בין עבודה עם נרטיב מסע הגיבור לבין חוויית משמעות בחיים. החוקרים סקרו שישה מחקרים שהתמקדו בסיפורי חיים של 640 גברים ונשים אותם בחנו לאור מדדי משמעות לצד מדד חדש שיצרו למסע הגיבור. במסגרת עבודתם הגדירו החוקרים שבעה אלמנטים מרכזיים של מסע הגיבור: הפרוטגוניסט, היציאה, המסע, בני הברית, האתגרים, הטרנספורמציה והשירות לחברה. מתוך אלמנטים אלו פותח מדד לבחינת המידה שבה ניתן לתאר סיפור חיים כמסע גיבור. במחקר שהתמקד בשכתוב סיפור החיים לפי מבנה זה נמצא כי העבודה עם הנרטיב השפיעה על הדרך שבה אנשים תופסים את חייהם כבעלי משמעות, וכן על יכולתם להפיק משמעות גם ממצבים של חוסר ודאות. החוקרים ייחסו זאת לשימוש בשבעת האלמנטים של המסע והמבנה המאחד. לבסוף מצאו שלא רק שהתבנית מעודדת יצירת משמעות בדרך שבה אנשים תופסים את סיפור חייהם בעבר אלא זה גם משפיע על הדרך והמשמעות שמייחסים לעתיד. סקירת הספרות התיאורטית והמחקרית מראה שיש קשר בין החיים שאדם חי לסיפורים שהוא מספר והיכולת לתאר את החיים דרך הנרטיב של מסע הגיבור מעמיק את תחושת המשמעות בחיים שנקשר גם לרווחה כללית (Rogers et al., 2023).
המחקר השני, של O’Malley et all (2025), סקר 39 מאמרים ו-11 תוכניות התערבות בקרב אוכלוסיות מגוונות במסגרות קליניות וחינוכיות שמבוססות מסע הגיבור. מהסקירה עולה שנרטיב מסע הגיבור הוא כלי משמעותי במגוון הקשרים: בקרב עובדי בריאות, להפחתת לחץ וסטרס בעבודה; בקרב קבוצות נוער, לחיזוק תחושת ערך ומשמעות; ובקרב האוכלוסייה הכללית, כדרך להעניק משמעות להתמודדות עם אתגרי החיים (Flora et al., 2016; Jones et al., 2018). בנוסף, גישות המבוססות על נרטיב הגיבור יושמו בקרב חיילים המתמודדים עם סימפטומים של פוסט־טראומה, והראו השפעות חיוביות במדדי העצמה וחוסן באמצעות יצירת אסוציאציות חיוביות עם דמויות גיבורים (Han et al., 2022). על אף השונות הרבה בין הגישות, הסקירה מצביעה על תרומה לשיפור התפקוד הרגשי, המנטלי וההתנהגותי בעקבות עבודה עם מסע הגיבור. החוקרים מדגישים כי על אף הפוטנציאל הרב, יש חשיבות להתאמה תרבותית וחברתית של ההתערבויות, וכן לצורך בהעמקת המחקר האמפירי כדי לבסס באופן מוצק יותר את הממצאים והפרקטיקות.
הנרטיב של מסע הגיבור ליווה את ההתפתחות האישית שלי והיה נר לרגלי כעובדת סוציאלית, מורת דרך ומובילה תהליכי חניכה והתפתחות בקליניקה ובטבע. מצאתי שיש הרבה חוכמה והגיון במסגרת הזאת ושקל מאוד לאנשים להזדהות עם התפיסה המיתית והסימובלית בהתמודדות האישית שלהם. כשנתבקשתי ליצור תהליך עיבוד עבור החיילים, הנרטיב התאים למסע הפנימי שעליהם לעבור כמו גם למושג 'גיבור' שכל כך שגור בפיהם באופן פרטי אבל גם חלק אינטגרלי מהמורשת שלנו כישראלים. המודל משתמש במושג 'גיבור' ואף מרחיב אותו כדי לכלול אספקטים יותר "אנושיים" איתם יוכלו המשתתפים להזדהות. מכאן יכולתי להניח את הבסיס לכך שגיבור אינו רק דמות מיתולוגית בעלת מאפיינים על אנושיים, אלא שכל אחד מאיתנו הוא גיבור של סיפור החיים שלו. השפה הסימבולית, הדימויים ומפת הדרכים של מסע הגיבור משמשים כגשר בין תחושות ורגשות לבין מילים ומושגים. כך למשל, באמצעות המושג 'דרקון' המשתתפים יכלו לבטא את תחושות הפחד והאימה ולדבר עליהם באופן מוחשי; שיח על 'שומרי הסף' סייע במפגש עם התנגדות והבנה של ההימנעות מרגשות. בבסיס תפיסה זו עומדת האמונה כי כל משבר טומן בחובו הזדמנות לגילוי עצמי, להתפתחות ולצמיחה – בתנאי שניתנת ההכוונה המתאימה. יצירת נרטיב שתומך־חוזקות, מאפשרת לאדם לעבור מתפיסה עצמית של קורבן אל חוויה של יוצר המציאות שלו עצמו ולוקח אחריות על חייו. במודל המוצע הנרטיב של מסע הגיבור הופך למסע חי וחוויתי בעזרת שילוב הגישה האינטגרטיבית ופרקטיקות חוויתיות.
הגישה הרב מימדית - אינטגרטיבית כתפיסה תרפויטית מרכזית בסדנאות ללוחמים
במודל הרב ממדי המוצג, הנרטיב של מסע הגיבור מתגלם באופן חי וחוויתי דרך פרקטיקות אינטגרטיביות המשלבות רגש, גוף, נפש, רוח וקהילה. הגישה הרב ממדית-אינטגרטיבית, נשענת על התפיסה ההוליסטית (whole) שרואה את האדם כמכלול של גוף, נפש, רגשות ורוח, תוך התייחסות לקשרים החברתיים, סביבתיים ורוחניים המשפיעים על בריאותו ורווחתו הכוללת (Ryff & Singer, 1998). גישות אינטגרטיביות זוכות כיום להכרה רחבה ונמצאו יעילות במגוון מצבים, ביניהם דיכאון, חרדה חברתית, טראומה ועוד (Zarbo,et al., 2016). גישה זו משלבת שיטות טיפול שונות (פסיכודינמיות, קוגניטיביות, התנהגותיות, גוף־נפש ורוחניות) לצד התערבויות מגוונות, במטרה להתאים את התהליך הטיפולי לצרכים ולאישיות הייחודית של כל אדם. מנקודת מבט זו, למרות ההגדרות של "בריאות נפש" או Mental Health, הטראומה איננה נוגעת למיינד או לנפש בלבד, היא נרשמת גם בגוף, פוצעת את הנפש, נוגעת במערכות יחסים, ומאתגרת אמונות ותפיסות יסוד. לפיכך, טיפול בטראומה מחייב התייחסות לכל הנתיבים בהם היא מתבטאת והגישה האינטגרטיבית – רב ממדית נמצאה כמתאימה לכך (Zarbo,et al., 2016). במסגרת העבודה עם הלוחמים, הגישה הרב ממדית ואינטגרטיבית באה לידי ביטוי במבנה התוכנית ובתכנים, בתוך מרחב בטוח ובסביבה פיזית וקהילתית תומכת מוצעות פרקטיקות של גוף ונפש כמרכיבים שונים של בריאות כוללת, אשר מהווים הזדמנות לחיזוק החיבור והאינטגרציה ביניהם. מכאן, העושר הרב־ממדי שמאפיין את התוכנית איננו אוסף מקרי של טכניקות, אלא דרכים שונות לחקור ולהתחבר לאינטליגנציה הטבעית לריפוי הטמונה בכל אדם, שמניעה תהליכי החלמה וצמיחה. לשם כך פותחה תוכנית מקצועית רב ממדית המשלבת היבטים רגשיים, נפשיים, פיזיים, רוחניים וקהילתיים במטרה לאפשר לכל משתתף למצוא את הדרך הייחודית לו לריפוי דרכו יגשים את הפוטנציאל הבריא והשלם שבו.
להלן אציג את ההיבטים הרב ממדיים - אינטגרטיבים כפי שבאים לידי ביטוי בתוכנית ואת הפרקטיקות המיוחסות לכל היבט.
הרגש:
בממד הרגשי מושם דגש על יצירת מרחב בטוח לשיתוף רגשי של החוויות והתחושות עמן מתמודדים הלוחמים, במסגרת שיחות קבוצתיות יומיומיות המחזקות את הלכידות ונעדרת שיפוטיות.
הפרקטיקות בהן אנו נעזרים במישור הרגשי: חקירה של חשיבות החיבור לרגש והשפעתו על ההתמודדות כמו גם על מערכות יחסים באמצעות פסיכואדיוקציה. לצד אימון בתקשורת רגשית תומכת שאינה מתמקדת בפתרון בעיות או בהבעת דעות, ניתנת הזדמנות לפתח יחסים אותנטיים וליצור אינטימיות דרך שיתוף רגשי, גם כאשר הדבר נחווה כמאיים. תשומת לב ניתנת גם לחוויות רגשיות חיוביות ומשמחות, מתוך הבנה שהיכולת להחזיק עצב ושמחה בו־זמנית היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההבראה והחיבור לחיים. המרכיבים הללו מתעצמים באמצעות תרגול נוכחות מיטיבה דרך הקשבה ואמפתיה.
הנפש:
עבור רוב החיילים, ההתמודדות הנפשית עם חוויות המלחמה נוגעת לא רק לאירועים שהתרחשו בשדה הקרב עצמו, אלא גם למבנה האישיות, להיסטוריה האישית, לחוויות ילדות ולמערכות יחסים. לעיתים קרובות, אירועי המלחמה מצטרפים לחוויות קודמות שלא זכו לעיבוד או למענה מספק, ולעיתים אף מחריפות את הקושי. מתוך כך, ישנה חשיבות למסגור החוויות באופן המדגיש את איכויות הנפש ואת כוחות ההתמודדות, ובו בזמן לאפשר גילוי של רבדים חדשים בזהות האישית.
הפרקטיקות בהן אנו נעזרים במישור הנפשי: זיהוי הכוחות, האיכויות והרגישויות הייחודיים לכל משתתף; התנסות בנתינת משוב חיובי ומעצים המאפשר למסגר מחדש את האירוע כדרך לגילוי חוזקות חדשות; הרחבת הסיפור הקונקרטי לנרטיב רחב המדגיש ערכים ומשאבים פנימיים; מיקוד בתהליך של סליחה לעצמי ולאחר; וכן שיחות אישיות עם המטפלים, המעניקות מרחב תומך ואישי לעיבוד החוויה.
הגוף:
הגוף הפיזי הוא ה"בית" שלנו ועבור רובינו הוא שותף בהחזקה של החוויות הטראומטיות. כאשר חוויות אלו אינן מקבלות מענה, הן עשויות להתבטא בסימפטומים גופניים ובמחלות. בקרב חיילים הדבר ניכר לעיתים קרובות בביטויי כאב שאינם קשורים ישירות לפציעה פיזית, אלא מהווים הדהוד של טראומה. משום כך אנו מעניקים תשומת לב מיוחדת לפעילות הגופנית וללמידה של הקשבה לשפה הייחודית שבה הגוף מדבר. התהליך כולל תרגול של נוכחות וקשיבות לגוף ולצרכיו, לצד הרחבת היכולת לשאת תחושות של אי־נוחות ואף כאב. כך הופך הגוף לשותף פעיל במסע הריפוי דרכו ישנה גישה ישירה לעיבוד החוויה הטראומטית. הפרקטיקות הנלוות נועדו ליצור חיבור מחודש ומיטיב לגוף, אשר לעיתים מחזיק את החוויה הטראומטית בדרכים שונות – בין אם באמצעות מתח מתמיד ובין אם באמצעות ניתוק. מטרתן היא לאפשר יצירה של "חיווטים" בריאים: מצד אחד היכולת לשחרר ולפרוק מתחים, ומצד אחר לפתח את היכולת להרגיע את הגוף ולהשיב לו תחושת יציבות וביטחון.
הפרקטיקות בהן אנו נעזרים במישור הפיזי: תרגולי בוקר כגון יוגה וצ׳י קונג, דרכם מתרגלים נוכחות (גם לאי נוחות), פעילות משחקית וקלילה המחברת לאנרגיית החיים כמו גלישה, כדורגל, טיולים וריקוד, ופעילויות המאפשרות פריקת מטען גופני באמצעות מסיבות ריקודים, התמודדות עם הים או טיפולי מגע. בנוסף, ישנה טבילה באמבטית קרח שתורמות לפיתוח מערכת יחסים חדשה עם כאב ותרגול כוח המחשבה והתודעה בזמן אמת. לצד זאת קיימת הקפדה יתרה על מזון ביתי ומזין והימנעות מאלכוהול וסמים, כמו גם על תנאי מגורים שהאסתטיקה והניקיון הפיזי משדרים בריאות.
הרוח:
המשתתפים מתמודדים עם משבר אמון עמוק הנוגע בערכים, באמונות דתיות, בתפיסת הצבא ובתפיסות עולם רחבות יותר. החשיבה הקלינית והמחקרית אודות צמיחה פוסט-טראומטית מתייחסת לצורך בשיקום ובנייה מחדש של הנחות יסוד ואמונות ליבה שזועזעו כחלק מתהליך ההחלמה (Tedeschi & Moore, 2021). במרחב הסדנה המשתתפים מוזמנים לחקור מחדש ואף לשנות את האמונות והתפיסות הבסיסיות לגבי העצמי והעולם. עבור חיילים רבים, עצם ההישרדות בקרבות מעוררת שאלות קיומיות נוקבות על חיים ומוות, ולעיתים מתלוות לכך תחושות של "שמירה מלמעלה" או חוויות רוחניות של הגנה בלתי מוסברת. חוויות מסוג זה מקבלות הכרה ומשמעות כחלק מהשיח, מאחר שהן עשויות לשמש מקור למשמעות ותחושת ערך בתהליך ההתמודדות.
הפרקטיקות בהן אנו נעזרים במישור הרוחני: בחינה מחודשת של אמונות באמצעות שאלות פתוחות המעודדות מעבר מתפיסות נוקשות לסקרנות וגמישות מחשבתית; שיח על משמעות החוויות כהזמנה להתבוננות רחבה המכוונת לגילוי עצמי ולהתפתחות אישית; והתנסות בהכרת תודה והודיה הן כלפי הזולת והן באופן כללי. בנוסף, מושם דגש על חיבור לתפילה, להודיה, ליופי ולקדושה באמצעות טקסים קטנים ועיצוב מוקפד של המרחב, המעניקים תחושת כניסה למרחב מקודש ומשפיעים לטובה על ההתנהלות והשיח הנרקם בו. החיבור הרוחני מתעצם גם באמצעות החיבור למים, למשל במעגל קבוצתי שבו המשתתפים מחזיקים זה את זה בתוך המים, בטקס סליחה הכולל שחרור רגשות קשים אל הים, או בשטיפה במפל כסמל ל"התנקות" מתחושות של כאב ואשמה.לצד אלו יש סאונד הילינג כמרחב עמוק של צלילים מרפאים, תרגולי נשימה (רה־ברסינג) המהווים גם עוגן להרגעה וגם שער לשחרור כאב, ותרגילי כתיבה הממקדים בערכים האישיים ובחיפוש משמעות.
החברה/קהילה:
לקבוצה החברתית יש חשיבות מכרעת בתהליכי ריפוי, בזכות יכולתה להעניק תחושת שייכות, תמיכה הדדית והזדהות אמפתית. דרך הקבוצה, המשתתפים יכולים ללמוד תקשורת ויחסים בריאים דרך אימון בהבעה רגשית ושיח אותנטי ולפתח מיומנויות חברתיות וזהות חיובית יותר. כוחה של הקבוצה טמון בביחד - במקום שהחוויות הטראומטיות יעמיקו את תחושת הבדידות, נוצרת האפשרות לשאת יחד חוויות והתמודדויות, כחולקים גורל משותף שתורם להבראה. המשתתפים, שאינם מכירים מראש, מפתחים בתוך זמן קצר תחושת הזדהות ושותפות שאנו מתארים כמעבר מ"אחים ללחימה" ל"אחים להחלמה". לצד קבוצת העמיתים יש משמעות גדולה לקהילה המקומית שמאד חמה ותומכת, אנשים באים לבשל, לכבס, לחבק ובכך יוצרים תחושה של אחדות, אכפתיות ואופטימיות שתורמת באופן ממשי לתהליך הריפוי
הפרקטיקות בהן אנו נעזרים במישור החברתי: מתן עדות לסיפורים האישיים והכרה בקשרים המפתיעים המתגלים ביניהם; לומדים לתת משוב חיובי האחד לשני מה שמחייב הקשבה פעילה ומדגיש את התרומה ההדדית; טיפוח תחושת ערך ומשמעות אישית לצד שייכות ואחריות קולקטיבית; קיום שיחות קבוצתיות לשיתוף ולעיבוד החוויות; וחיבור לבית חב"ד, שהופך עבור משתתפים רבים לבית תומך ומכיל.
אירועים טראומטיים יוצרים לעיתים קרע במישורים רבים של הקיום האנושי, ההתערבות הרב־ממדית נועדה ליצור חיבור במקומות שיש ניתוק ולאפשר קשר מחודש אל הכוחות הפנימיים ואל החיים. על כן התוכנית שמה דגש על התערבויות ופעילויות שנוגעות לממד הרגש, הנפשי, הפיזי והחברתי החשיפה למימדים שונים מזמינה את המשתתף לחקור את הדרך הייחודית לו לריפוי ומזמינה לריפוי שכולל היבטים שונים של האדם השלם. הגישה הרב ממדית מקבלת ביטוי חי דרך הסביבה הטבעית שמשמשת גם כמרחב פיזי וגם כשותף פעיל בתהליך הריפוי. באמצעות החיבור לטבע המשתתפים מעורבים באופן אקטיבי בתהליך שנוגע באופן קונקרטי בכל המימדים שהזכרנו.
הטבע כמרחב ריפוי
הטבע הוא מרחב פיזי, אך בעיקר מרחב חוויתי, שבכוחו להחיות את נרטיב 'מסע הגיבור' באופן ממשי ולהעניק לגישה האינטגרטיבית ביטוי קונקרטי. ההשפעה המיטיבה של הטבע על האדם, לצד איכויותיו הייחודיות, הביאה להכרה גוברת בטבע כמרחב של ריפוי, צמיחה ושינוי (Naor & Mayseless, 2021). בסדנאות ללוחמים ניתנת תשומת לב מיוחדת למרחב הפיזי, עם עדיפות לאזורים של טבע פראי ויפה, המרוחקים ככל האפשר משגרת היום-יום. עצם הריחוק מהחיים היום-יומיים מאפשר שקט פנימי ופתיחות להעמקה בתהליך הריפוי, ורבים מהמשתתפים מתארים כי דווקא המרחק הזמני תרם משמעותית ליכולתם לגעת בדברים בדרך חדשה שהובילה לשינוי. חוויות טראומטיות מאופיינות בהצפה שגורמת לניתוק - רגשי פיזי ו/או נפשי, בטבע המעורבות אקטיבית ויש לנו הזדמנות ליצור חיבור מחדש עם הגוף והרגש דרך הים, הגלים, הגשם והנוף הייחודי, דרך השתתפות פעילה ומגע עם הסביבה. במרחב טבעי, שנעדר שיפוט ומתאפיין בשקט, יופי ועוצמה, יש לאדם הזדמנויות רבות לפגוש חלקים שהודחקו ולהתמודד עמם בדרך חדשה ומיטיבה.
מהפרספקטיבה הזו, החיבור לטבע הוא קונקרטי וגם מטפורי - המפגש עם הים הוא הזדמנות לפתח יחסים עם הבלתי־נשלט ועם עוצמות הגדולות מאיתנו; חוויית הגלישה מביאה עמה התמודדות עם נפילות לצד חיפוש אחר איזון פנימי; האדמה נתפסת כקרקע יציבה ובטוחה שניתן להישען עליה; היופי והחיים שבטבע, משקפים את התקווה ומזמינים להשתתף בחיים, והאש מסמלת אפשרות להתמיר רגשות ומחשבות. באמצעות העוצמה, ההשתנות המתמדת ורוחב המבט שיש בחיבור לטבע, ניתן לבחון את הסיפור האישי מפרספקטיבה רחבה יותר, ולראות את החוויות כחלק ממארג החיים כולו, לרבות ההתמודדות עם אובדן ומוות כמרכיבים טבעיים במחזור הקיום. ההיבט המעשי מתבטא בפרקטיקות כגון הליכה במקומות מעוררי התפעלות, שימוש מטאפורי בים, בגלים ובסערות בתוך השיח הנפשי־רגשי, התבוננות ביופי שבשקיעות ובזריחות, ואף חיבור לאפשרות להיתמך ע"י החזקה של הקבוצה את מי שבוחר להרפות במים או עמידה תחת מפל כדי לשטוף רגשות וזכרונות כמו גם בניה של גל זכרון מאבנים ועוד. באופן זה, המרחב הטבעי פועל בו־זמנית כמציאות פיזית רב ממדית וכשפה סימבולית המלווה את תהליך השינוי וההתפתחות ותומך באופן יוצא דופן את התפיסה הרב ממדית. איכויות הטבע יוצרים שילוב שמאפשר נוכחות קשובה לצד מעורבות אקטיבית, מכלול זה יוצר תנאים ייחודיים לעיבוד רגשי, לשחרור מתחים, לטיפוח חוסן ולהעמקת תהליכי ריפוי ושינוי (Berger & McLeod, 2006). בבסיס המודל התפיסה שהתערבות רב־ממדית, המשלבת התנסויות חווייתיות וחיבור ישיר לטבע, יוצרת תנאים מיטיבים להבראה. תנאים אלו מאפשרים לאדם להיות אקטיבי בתהליך הריפוי בסביבה יפיפיה שמהדהדת חיים ודרך תהליך שנעדר סטיגמות ונחווה כנורמטיבי ומאפשר.
מסע הגיבור מודל לעיבוד חוויות לחימה וריפוי
מסע הגיבור - מודל רב ממדי וחוויתי לעיבוד חוויות לחימה, ד"ר לייה נאור
המודל שוזר יחד את הנרטיב המיתי עם הגישה האינטגרטיבית, ואלו באים לידי ביטוי באופן קונקרטי דרך התערבויות חוויתיות שמשלבות גוף, נפש, רוח ורגש עם חיבור משמעותי בין המשתתפים לעצמם לקבוצה, לקהילה המקומית ולסביבה הטבעית. המודל בנוי משישה שלבים המייצגים את התהליך שהמשתתפים עוברים בסדנה כמייצגים את התהליך שעובר הגיבור במסע שלו להתפתחות ושינוי.
שלב ראשון - היציאה למסע
בשלב זה אנחנו מקבלים את הקבוצה, עבורם המרחב, המנחים והמשתתפים אינם מוכרים. זה השלב במסע הגיבור של היציאה מאזור הנוחות והתחלה של מסע אל עבר הלא מוכר. בשלב זה המנחה יוצר מיכל בטוח נפשית, פיזית וחברתית עבור המשתתפים, דרך היכרות שלהם האחד עם השניה, המנחים, ועם המרחב ואנו מציגים את החוזה הקבוצתי והתוכנית. בשלב זה יש שני אלמנטים נוספים שחשובים: האלמנט הראשון - גיבוש כוונה אישית לתהליך שכן הכוונה יוצרת כיוון ומטרה אצל כל משתתף. האלמנט השני - חיבור ל"מקום הבטוח" כאשר דרך דמיון מודרך אנו מחברים כל משתתף למקום בדמיון שמעורר תחושות של הגנה ונינוחות כמקום שניתן לחזור אליו במידת הצורך. מהפן החוויתי ביום הראשון הם משתתפים בטורניר של משחקי כדור על החוף ובדרך זו מכירים האחד את השני ואת המרחב הטבעי בנינוחות, דרך משחק פיזי.
שלב שני - מפת הדרכים
כשיש כבר היכרות ראשונית, אנו מציגים את המבנה של "מסע הגיבור" כמטאפורה לתהליך שנעבור יחד כמו גם כמפת דרכים לאתגרי החיים. בדרך זו אנו יוצרים קונטקסט ושפה משותפת. כאן אנחנו שמים דגש על המעברים שהם חווים כגון המעבר מהלחימה הביתה, מסבב מילואים לעבודה ומחו"ל לארץ – כולם מעברים שדורשים הרבה התמודדות ומסע הגיבור מוצג דרך שלבים שהם בעצם מעברים. כאן ההתייחסות לקושי במעבר היא כהזמנה למצוא את העוגנים הפנימיים שאינם משתנים חרף מה שמתחולל בחוץ. הנרטיב של מסע הגיבור מובא בפני המשתתפים דרך מפה גדולה וסיפור הנרטיב, ממש בתחילת התוכנית כנקודת ייחוס לאורך כל ההתערבות, וכדרך להניח מונחים מטאפוריים שמאוד עוזרים לייצג ולבטא דברים באופן סימבולי. מונחים אלו כוללים למשל את המונח "שומר הסף" שמשמש אותנו כשיש תחושה שקשה למשתתפים לשתף או להיפתח רגשית, המונח "בעלי ברית" בהתייחס לעמיתים במעגל, מונח "הדרקון" שמייצג את הפחד הכי גדול – בין אם בחוויה קשה שחוו או התחושה בזמן הווה בשיתוף הסיפור. התוכנית הקונקרטית של הסדנה היא מאוד גמישה ולאו דווקא עוברת את שלבי מסע הגיבור באופן כרונולוגי. ועם זאת ישנם מאפיינים שתמיד נוכחים כגון הכניסה למרחב לא מוכר עם אנשים לא מוכרים, זה בהחלט דומה לשלב הראשון של היציאה של הגיבור מ"הבית" המקום המוכר אל הלא נודע. וזה נכון גם לשלב האחרון של החזרה "הביתה" מהסדנה. ואכן, לעיתים התהליך המלא של מסע הגיבור מתממש, אך לפעמים מה שקורה בזמן הסדנה שזור בעיקר בחוויות הלחימה או מה שמתהווה בזמן אמת והשלבים של מסע הגיבור מתקיימים בו זמנית במישורים שונים של הווה, עבר ועתיד, גוף ונפש.
למשל אחרי הצגת המפה אנו מתמקדים ב"גיבור" שיוצא למסע דרך חיבור לאיכויות ותכונות שהם מייחסים לגיבורים שונים, מתוך הבנה שדמויות אלו מעוררות השראה מוסרית, תפיסתית וחברתית. תמונות מודפסות של גיבורים מונחים במרכז המעגל. בשלב הראשון המשתתפים רק בוחרים גיבור ומספרים מהם התכונות של אותו גיבור. בשלב הזה אני אומרת להם שלרוב אנחנו יכולים לזהות אצל האחר רק מה שיש בתוכנו גם אם "קצת מנהו" ומבקשת מהם בזוגות לשקף האחד לשני את התכונות שמנו קודם ולהסכים לראות אותם כשלהם – גם אם כפוטנציאל. הגיבורים שנבחרו הן דמויות שהגיעו להישגים יוצאי דופן ומעוררי השראה, אנשים שעשו את הבלתי אפשרי ואנשים שהתמודדו עם הנורא מכל וצמחו מזה ואנשים שסיכנו את חייהם למען האחר. כדי ליצור מנעד רחב להזדהות ישנן דמויות תנכיות כמו דוד המלך, דמויות צבאיות הירואיות כמו יוני נתניהו, מפקד חיל האוויר אביהו בן-נון, וגם דמויות היסטוריות כמו דוד בן-גוריון וגולדה מאיר. כמו כן יש דמויות שהתמודדו עם הנורא מכל בצורה מעוררת השראה כמו מרים פרץ, חנה סנש ואנה פרנק. הוספתי גם דמויות מתחום התרבות כמו נעמי שמר, שלמה ארצי וספורטאים כמו מסי, ג'ורדן ועוד. האופציה להזדהות עם מנהיגים מעוררי השראה באה לידי ביטוי דרך דמויות כמו הדאלי למה, אמא תרזה והרבי מלובביץ'. בכל פריסה ישנם קלפים ריקים כדי לאפשר למשתתפים לבחור 'גיבור אישי' - אנשים מתוך החיים האישיים שהיו מקור לתמיכה והשראה כגון מחנך, הורה, סבא, סבתא, אח או מפקד – ניכר כי אלו מאד משמעותיים עבורם.
למרות החשש שתרגיל זה יעורר חוסר הזדהות, תסכול וביקורת מול הפער שבין האני עכשיו לפוטנציאל הגיבור, התרגיל עורר רק תחושות טובות ויכולת בשלב מוקדם של המשתתפים לראות תכונות טובות האחד אצל השני. אני מעריכה כי ההתערבות הזאת היא מאוד חשובה לשלב בניית המְכָל דרכה מועבר מסר חשוב – למרות שכולנו כאן כדי להחלים אנחנו מתחילים את ההיכרות דרך האיכויות והחוזקות שלנו מה שתורם להפחתת הלחץ בהתחלה. מהלך כזה מאפשר הרגעה מהלחץ או הציפיה שהם אמורים לספר מיד (בעצם מהר מידי) את החוויות הקשות. בנוסף הם לומדים את האפשרות ליצור מעגל של "עיניים טובות", מסר שממשיך לאורך כל הסדנה ומזכיר לנו להיות מרחב נטול ביקורת ולהדהד את נקודות האור. בשלב הזה יש מפגש עם הים והם מתחילים שיעורי גלישה בבוקר, ובערב יש מעגל אש או ריקודים.
שלב שלישי - ארץ חדשה
אחרי שנוצר מרחב בטוח וכבר ישנן היכרות ושפה משותפת אנו מגיעים לשלב שמוצג במסע הגיבור כשלב הנסיונות והאתגרים. זה השלב שבו אנו מזמינים אותם לחקור ולהתנסות בדברים שרובם לא עשו קודם כמו לדבר על רגשות, לשתף בפחדים ובכלל להיות בנוכחות מלאה האחד עם השני בלי לרצות לתקן או לתת יעוץ. כשלב מקדים אנו מנהלים שיחה על החשיבות של השיח הרגשי, מיקוד במה שיכול לתמוך את התהליך או לחסום והצגת העקרונות של תקשורת מיטיבה. כאן ישנה גם העברת מידע לגבי החשיבות של שיתוף ועיבוד החוויות הקשות גם כשזה מעורר חוסר נוחות וכאב. ההתמודדות עם אי נוחות ודברים חדשים באה לידי ביטוי בפן הרגשי במעגלי שיח אבל גם בהתנסויות חדשות כמו מדיטציה, גלישה ותרגול יוגה.
שלב זה מקדים ומתקיים בו זמנית עם השלב הרביעי שמתפרס על פני מספר מפגשים.
שלב רביעי - נסיונות וחוזקות, אתגרים ועוגנים
כאן המקום לשתף בחוויות שעברו או דברים שעדיין לא שיתפו וזה בדרך כלל כולל את הפרקטיקה המקובלת של 'אלבום תמונות' בו כל אחד מתאר סיטואציה קשה וגם סיטואציה שבה היה גאה בעצמו. עבור רובם היכולת להיות נוכח בשיח רגשי, להקשיב לסיפורים ולשתף הוא אתגר גדול. הם לומדים להקשיב באופן מיטיב וגם לתת משוב האחד לשני באופן שתומך ומעצים. מפגשים אלו כוללים גם העברת ידע אודות טראומה ומיקוד בעוגנים ופיתוח חוסן כמו עבודה עם מודל החוסן הרב ממדי -"גש"ר מאח"ד" שפותח על ידי מרכז משאבים. המודל מציע שישה ערוצים להתמודדות עם מצבי לחץ, חשיפה לאירועים טראומטיים או משבר. ערוצים אלה הינם עוגנים וכוללים גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות, חברה ודימיון שהם ראשי תיבות של גש"ר מאח"ד. בשלב הזה מתקיימים מעברים בין שיח רגשי מאתגר לבין זיהוי חוזקות איכויות ועוגנים בסיפור של כל אחד, עליהם אנו שמים דגש. בדרך זו יש אימון מתמשך בקרבה רגשית, שיתוף ויחסים מיטיבים.
שלב זה מתואר במסע הגיבור כשלב של אתגרים וניסיונות, הגיבור פוגש סיטואציות מפחידות, דפוסי ההתנהגות הרגילים אינם עוזרים לו ודרך ההתמודדות הוא מגלה איכויות חדשות בתוכו, מפתח כישורים חדשים ולומד לקבל עזרה. כאן המשתתפים מתחילים לזהות את מנגנוני ההגנה ויכולים לבחור דרך חדשה כמו ביטוי של הקושי ובקשת עזרה. זה נכון לגבי מעגלי השיח המתקיימים מידי יום וגם בא לידי ביטוי בכל הפרקטיקות שבחרנו שיש בהם התמודדות עם הלא מוכר ודרכם האדם פוגש דעות ואמונות שמגבילות. כגון המפגש עם הים ואימוני הגלישה, התנסות בתנועה, אמבטיית קרח ותרגול נשימה. התהליך שבו המשתתף מתגבר על אתגרים ומנסה דברים חדשים מציג אופציה לבחירה חדשה בנוגע להתנהגות ותפיסה אותה אנו מדגישים ומעודדים. ברמה הרגשית זה יכול להיות הזמנה לשיתוף וביטוי רגשי, ברמה הפיזית – עידוד לנסות ולחקור תנועה וברמה החברתית זה כולל פתיחות ליצירת קשרים חדשים.
י. (בן 32), יושב במעגל בדריכות, רגל ימין שלו לא מפסיקה לנוע קדימה ואחורה והעיניים תרות אחרי עוגן חיצוני. אני פונה אליו ושואלת אותו מה קורה והוא מקדים ואומר בקול רועד "אני הולך לספר כאן דברים שלא אמרתי לאיש". הוא מתחיל לתאר סיטואציה שבה הוא הצלף עולה לעמדה וחולף מולו גבר מבוגר עם מעיל ארוך והוא לא מצליח לאפס את הנשק. אני לא יודע אם זה בגלל שהאיש היה מבוגר ואולי לא רציתי לפגוע בו או שלא הייתי מרוכז אבל אחרי כמה דקות המפקד שלו ועוד לוחם נהרגו ממטען שמישהו נשא עליו. "הם נהרגו בגללי – כי אני לא יריתי כשהייתי צריך". הפנים שלו מיוסרות ומוצפות אשמה ובושה, וכאן חברי הקבוצה כל אחד בתורו משתף במקרים דומים שהושתקו – מקרים בהם קפאו, סיטואציות בהן חוו פחד גדול ובושה. פתאום יש תחושה גדולה של הקלה. הסיפורים הושמעו במרחב בטוח ומכאן ביקשתי מהם לתרגל מוד של סליחה וחמלה לעצמם במקום האשמה ושיפוט.
שלב חמישי - אינטגרציה
שלב זה מגיע אחרי שניתנה הזדמנות לכל חברי הקבוצה לשתף בסיפור חיים או לחימה שבחרו להביא. יש כבר תחושה של קרבה ואינטימיות בתוך הקבוצה ומתחילים להתכונן לסיום הסדנה. שלב זה מקביל לחזרה "הביתה" של הגיבור, עבור רובם השיח על סיום הסדנה מעלה זכרונות וחששות מהחזרה הביתה מהמלחמה. עבור רובם החזרה היתה מאתגרת במיוחד בהקשר של הזהות, כשהתחושה היא שאותו אדם שיצא מהבית לפני המלחמה הוא שונה בהרבה מזה שחזר. מעבר לעיסוק בסיום הסדנה והחזרה הביתה יש לנו כאן הזדמנות לעזור בבירור זהות מחודשת בין מי הם היו לפני המלחמה למי הם רוצים להיות, או מתאווים להיות, בעקבות מה שהם עברו. לשם כך אנו מתמקדים באירועי הלחימה כחלק מרצף של אירועים בחיים שמכוונים את האדם לבחון את סיפור החיים מהפרספקטיבה הרחבה. ומבקשים מהם לכתוב סיפור חיים שיש בו דגש על למידה וכוחות, כך שאירועי החיים נתפסים כמובילים לייעוד והגשמה.
בשלב הזה הם מתבקשים לכתוב סיפור חיים מהלידה ועד ההווה בדגש על נקודות מפנה מרכזיות. בדרך זו חוויות הלחימה הן רק חלק בסיפור גדול יותר. לאחר כתיבת הסיפור אנו מבקשים מהמשתתפים לציין ליד כל נקודת מפנה/אתגר/משבר, איך האירוע השפיע על מי שהם היום. התרגיל הזה מסתיים באינטגרציה בין שלושה רבדים 1. החוזקות והאיכויות שגילו במהלך השבוע והם מוכנים היום לקחת עליהם בעלות, 2. הטבע שלהם – במה אני טוב, מה אני אוהב לעשות ו-3. הערכים והאמונות שלהם. שלושת הרבדים הללו משתלבים ומאפשרים להתבונן בסיפור החיים כמסע הגיבור שכולל את העבר, ההווה אבל גם מאפשר להם לקבל הצצה לעתיד מתוך חיבור לאיכויות האישיות ולמה שמעניק משמעות.
בשלב זה אנו מבקשים להדגיש את הכלים והפרקטיקות שלמדו השבוע ועזרו להם להתמודד ומציעים להם להתחייב על פעולות קונקרטיות שיטמיעו בחיי היום יום, כמו תרגול מיינדפולנס, גלישה, מפגשי חברים, או כל דבר שהיה להם עוגן ושהם יכולים לקחת מכאן. אנו עוסקים בהכנה לחזרה הביתה, ומתמקדים בעוגנים שיש להם שיעזרו להם מול סיטואציות מאתגרות. אנו סבורים שישנה חשיבות גדולה למפגשי המשך וליווי בחזרתם לקהילה. בשלב זה יש מפגש ערב עם הקהילה המקומית, סדנת נשימה ואמבטיית קרח.
שלב שישי - פרידה
התהליך כולו מסתיים בפרידה, לעומת הרבה פרידות שחוו בשנתיים האחרונות, כאן יש הזדמנות לפרידה מודעת שבאה לידי ביטוי בשיח על פרידות בכלל והתמקדות בדרך שבה הם רוצים להיפרד. הם מקבלים הזדמנות בקבוצה להודות האחד לשני, לשתף בפחדים שעולים מול החזרה שלהם, לסלוח ולהביע רגש. בסיום המעגל אנו מתכנסים לטקס סיום עם נרות ומוזיקה וכל אחד משתף מה הוא משאיר כאן ומה הוא לוקח מכאן לחייו. סיום התהליך כולל יצירה של לוח חזון שכולל את ההטמעה של מה שקיבלו בסדנה לחיים ומחזיק עבורם את החלומות והשאיפות בעתיד.
סיכום ומסקנות
מסע הגיבור כמודל רב־ממדי וחווייתי לעיבוד חוויות לחימה וריפוי מרחיב את דרכי ההתערבות המסורתיות, המתמקדות בעיקר בשיח, ומציע מענה אינטגרטיבי וחדשני להתמודדות עם חוויות לחימה וריפוי. המודל יושם עד כה בקרב כ־150 חיילים וחיילות, ובימים אלו נמצא בבחינה אמפירית על ידי חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון. מניתוח ראשוני של הנתונים עולה כי מודל העבודה תורם לעיבוד חוויות הלחימה מן העבר, לחיזוק תחושת הערך בהווה ומכוונת לקראת העתיד. מתוך הניסיון של עבודה עם המודל ותגובות החיילים אנו סבורים שהמודל יכול לשמש אנשי מקצוע ומסגרות הפועלות בתחומי בריאות הנפש עם חיילים וחיילות, ולהעניק מסגרת עבודה שקל לחיילים להזדהות איתה. ייחודו של המודל נעוץ בשילוב בין התערבות חווייתית ורב־ממדית לבין המסגרת הרעיונית של 'מסע הגיבור', המאפשרת ללוחמים להעניק משמעות לחוויותיהם האישיות ולמקם אותן בתוך סיפור רחב יותר בעל ממד אישי וקולקטיבי גם יחד. דרך התנסות קונקרטית ומטפורית בשלבי המסע, מועצמת החוויה ומתחזקת השפעתה. בכך המודל מציע חידוש כפול: הן במישור התיאורטי, בהצגת פרדיגמה אינטגרטיבית לעבודה עם חיילים, והן במישור המעשי, בפיתוח מסגרת יישומית המשלבת גוף, נפש ורוח, ובכך יוצר מענה אינטגרטיבי הנחוץ במיוחד במציאות הנוכחית.
תרומתו המרכזית של המודל טמונה ברב־ממדיות ובאופיו החווייתי־קונקרטי. שילוב זה בין המסגרת האוניברסלית של 'מסע הגיבור', לתפיסה האינטגרטיבית ופרקטיקות יישומיות להתערבות, הינו חידוש בתחום בריאות הנפש. יתר על כן, הוא עשוי לשמש בסיס לעבודה טיפולית עם מגוון אוכלוסיות ולמטרות שונות, בארץ ובעולם, תוך יצירת התאמות תרבותיות וטיפוליות המותאמות ספציפית.
מאמר זה נכתב מתוך רצון לחלוק ידע וניסיון שיכולים לסייע לאנשי מקצוע ולמסגרות טיפוליות ביצירת מענים מותאמים לתמיכה בהחלמה הנפשית והפיזית של לוחמים. בנוסף, הוא מבקש להעביר מסר רחב יותר לחיילים ולחברה כולה: כי האחריות על ההתמודדות עם השלכות המלחמה איננה מוטלת על הלוחמים בלבד, וכי עלינו כחברה לפעול בכל דרך כדי שלא יישארו לבד, ובכך לטפח חברה מאוחדת ובריאה יותר.
נקודה למחשבה: המושגים "גיבור" ו"גבורה" שזורים לאורך ההיסטוריה היהודית והישראלית ומהווים רכיב מרכזי בעיצוב האתוס הלאומי. דורות רבים חונכו על פי ערכים אלה, והשפעתם ניכרת בעיצוב התודעה הקולקטיבית ובבניית הזהות החברתית־תרבותית. עם זאת, מושגים אלו נושאים עמם מורכבות: הם משקפים עוצמה, הקרבה ונכונות למסירות נפש, אך גם מייצרים מסר ברור שעל האדם "להיות חזק" ו"להתגבר". מסר זה עלול לעודד הדחקה, טשטוש או הימנעות מכאב, פחד וצער, במקום לאפשר קבלה שלהם כחלק מהחוויה האנושית. הדבר מעורר שאלות ביקורתיות על הנרטיב של "טוב למות בעד ארצנו": היכן הוא מותיר את מי שלא חרפו נפשם, את מי שקפאו מול הפחד או את מי שבחרו בחיים?
מודל 'מסע הגיבור' מציע התבוננות מחודשת על מושג הגיבור. לא עוד דמות מיתית הרואית כדוגמת הרקולס, שאינה מושפעת מכאב פיזי או נפשי, אלא אדם הבוחר להרגיש את כאבו ואת כאב האחר, ובמקום להישאר לבד עם התחושות, מוכן לשתף בסיפור של אובדן, בושה והימנעות בתוך מרחב בטוח כחלק מתהליך בריא ומבריא. בדרך זו המסר הוא שכל אדם הוא גיבור בסיפור האישי שלו ויש תהליך הבראה שבו האדם לומד לקבל את חוויות חייו גם אם קשים בסלחנות, חמלה ואנושיות. כך מתורגמת הגבורה ליכולת לחיות עם האירועים שעיצבו אותנו, ולבחור בכל פעם מחדש בנרטיב שתומך ערכים כגון: אנושיות, כבוד, הדדיות, רגישות ותקשורת מיטיבה, כבסיס ליחסים מיטיבים ואותנטיים.
המאמר נכתב כדי לחלוק ידע ונסיון שיכול לתרום לאנשי מקצוע ומסגרות שפועלות ליצור את המענים האופטימליים שיתמכו בהחלמה הנפשית והפיזית של הלוחמים. והוא גם מבקש להעביר מסר לחיילים - שאנו כחברה, מבקשים לקחת אחריות ולפעול בכל דרך כדי שהלוחמים לא ישארו לבד בהתמודדות עם השלכות המלחמה, למען חברה מאוחדת ובריאה.
"הריפוי מתחיל כשיש מקום בטוח לסיפורי הזוועה, הבושה והפחד" (ברנה בראון)
מקורות
Allison, S. T., & Goethals, G. R. (2014). Hero worship: The elevation of the human spirit. Journal for the Theory of Social Behaviour, 44(2), 187–205. https://doi.org/10.1111/jtsb.12039
Burton, J. D., Becker, K., Williams, C., Townsend, M., Nichols, B., & Yanos, P. (2021). Hero’s Journey: A new narrative for people with long-term mental health challenges. American Journal of Psychiatric Rehabilitation, 24(3), 183–202. https://doi.org/10.1080...2021.1931691
Coughlan, G., Igou, E. R., & van Tilburg, W. A. (2019). On the motivational pull of heroes: A self-determination theory perspective. Psychology of Popular Media Culture, 8(4), 410–426. https://doi.org/10.1037/ppm0000189
Doherty, P. (2002). The mythic dimension: Comparative mythology, mysticism, and psychology. Crossroad.
Egan, K. (1989). Teaching as story telling: An alternative approach to teaching and curriculum in the elementary school. University of Chicago Press.
Feinstein, D., & Krippner, S. (2006). The mythic path: Discovering the guiding stories of your past – creating a vision for your future. Tarcher/Putnam.
Flora, S. R., et al. (2016). The Hero’s Journey as a framework for counseling: Applications and outcomes. Journal of Humanistic Counseling, 55(3), 184–198. https://doi.org/10.1002/johc.12043
Han, H., Dawson, K. J., Choi, Y., Dawson, C. L., & Kim, S. H. (2022). Hero narratives for trauma recovery: A cultural approach. Frontiers in Psychology, 13, 872345. https://doi.org/10.3389....2022.872345
Hillman, J. (2000). The soul’s code: In search of character and calling. Random House.
Jones, J., et al. (2018). Hero’s Journey with adolescents: A review and applications. Journal of Adolescent Research, 33(2), 143–168.
Jun, S., et al. (2016). Reflection on heroes and its effects on meaning in life. Journal of Positive Psychology, 11(4), 376–388. https://doi.org/10.1080...2015.1117127
Karniol, R., et al. (2011). The role of heroes in self-control processes. Motivation and Emotion, 35(4), 393–408. https://doi.org/10.1007...1-011-9226-6
Kinsella, E. L., Ritchie, T. D., & Igou, E. R. (2015). Zeroing in on heroes: A prototype analysis of hero features. Journal of Personality and Social Psychology, 108(1), 114–127. https://doi.org/10.1037/a0038463
Lehner, J. (2021). The Hero’s Journey in contemporary psychology. Routledge.
Levy, A., & Gross, M. L. (2024). From active duty to activism: How moral injury and combat trauma drive political activism and societal reintegration among Israeli veterans. Frontiers in Public Health, 12, 1336406. https://doi.org/10.3389...2024.1336406
Mattar, S., & Frewen, P. A. (2020). Introduction to the special issue: Complementary medicine and integrative health approaches to trauma therapy and recovery. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 12(8), 821–824. https://doi.org/10.1037/tra0000994
McAdams, D. P., & McLean, K. C. (2013). Narrative identity. Current Directions in Psychological Science, 22(3), 233–238. https://doi.org/10.1177/0963721413475622
Naor, L., & Mayseless, O. (2021). The transformative power of nature: Ecopsychological perspectives on healing. Ecopsychology, 13(3), 147–157. https://doi.org/10.1089/eco.2020.0063
O’Malley, K., Kinsella, E. L., Igou, E. R., English, A., & McMahon, J. (2025). Hero-based interventions to promote health and education in young people: A scoping review. SSM-Mental Health, 8, 100439. https://doi.org/10.1016....2025.100439
Rogers, B. A., Chicas, H., Kelly, J. M., Kubin, E., Christian, M. S., Kachanoff, F. J., ... & Gray, K. (2023). Seeing your life story as a Hero’s Journey increases meaning in life. Journal of Personality and Social Psychology, 125(4), 752–773. https://doi.org/10.1037/pspp0000438
Ryff, C. D., & Singer, B. (1998). The contours of positive human health. Psychological Inquiry, 9(1), 1–28. https://doi.org/10.1207...965pli0901_1
Singer, T., & Kimbles, S. (Eds.). (2004). The cultural complex: Contemporary Jungian perspectives on psyche and society. Routledge.
Steger, M. F. (2012). Making meaning in life. Psychological Inquiry, 23(4), 381–385. https://doi.org/10.1080....2012.720837
Sullivan, J. L., & Venter, H. J. (2005). Hero identification and pro-social outcomes. Journal of Moral Education, 34(1), 73–86. https://doi.org/10.1080...240500049302
Tedeschi, R. G., & Moore, B. A. (2021). Posttraumatic growth as an integrative therapeutic philosophy. Journal of Psychotherapy Integration, 31(2), 180.
Ulqinaku, A., Sarial-Abi, G., & Puntoni, S. (2020). Heroism and addiction recovery: The role of meaning and identity change. Journal of Consumer Research, 47(5), 725–747. https://doi.org/10.1093/jcr/ucaa024
Williams, C. (2019). The Hero’s Journey: A mudmap for change. Journal of Humanistic Psychology, 59(4), 522–539. https://doi.org/10.1177/0022167817715977
Zarbo, C., Tasca, G. A., Cattafi, F., & Compare, A. (2016). Integrative psychotherapy works: Randomized clinical trial evidence. Frontiers in Psychology, 6, 2021. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2015.02021
