פופוליזם והשילוש האפל בעידן הדיגיטלי
פרופ' ארנון לוי | 30/9/2025 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הקדמה לקוראי פסיכולוגיה עברית
בימים אלה גוברת הסקרנות הציבורית סביב הפרופיל הנפשי של מנהיגים כריזמטיים – ובמיוחד כאלה שמצליחים לסחוף המונים גם כשהתנהלותם מעוררת דאגה או התנגדות. שאלות על קווי אישיות פתולוגיים, על מנגנוני כוח ועל הקשר בין פופוליזם ל"תכונות אפלות" אינן נשארות עוד בשדה הפוליטי בלבד; הן נוגעות ללב השיח הפסיכולוגי, החברתי והקליני.
הקטע שלפניכם הוא תרגום מפרק 11 מתוך ספרי שבשלבי סיום שעומד לצאת באנגלית. הפרק מציע ניתוח עיוני על תופעת השילוש האפל (נרקיסיזם, מקיאווליזם ופסיכופתיה) והשפעתו על דמוקרטיות בעידן הדיגיטלי. השילוב הזה נועד לא רק להאיר תהליכים היסטוריים ועכשוויים, אלא גם לעורר מחשבה על הקווים הדקים בין מנהיגות בריאה למנהיגות רעילה – ועל הכלים העומדים לרשותנו כפסיכולוגים ומטפלים, כחברה וכיחידים כדי לזהותם ולהתמודד איתם.
Wired for freedom: The science of Integral Psychology.
A Practical Guide to the Human Experience in a changing world
פרק 11: פופוליזם והשילוש האפל בעידן הדיגיטלי
השילוש האפל ופופוליזם: מבט היסטורי ועכשווי
השילוש האפל (The Dark Triad) הוא מונח בפסיכולוגיה המתאר שלושה דפוסי אישיות בעייתיים שנוטים להשתלב זה בזה:
- נרקיסיזם – תחושת חשיבות עצמית מופרזת, צורך בהערצה ורגישות קיצונית לביקורת.
- מקיאווליזם – נטייה לציניות ולמניפולציה מחושבת של אנשים אחרים לצורך השגת מטרות אישיות.
- פסיכופתיה – חוסר אמפתיה, נטייה לאימפולסיביות ורמת מצפון נמוכה או נעדרת.
כאשר שלושת המאפיינים מתלכדים באדם אחד, הם יוצרים פרופיל מסוכן במיוחד – בעל יכולת למשוך אנשים כריזמטית, אך גם עם פוטנציאל גבוה לניצול, הרס חברתי ופגיעה במוסדות דמוקרטיים.
לאורך ההיסטוריה, מנהיגים פופוליסטיים שגילו תכונות של השילוש האפל השפיעו השפעה משמעותית על חברות. ברומא העתיקה, המנהיגות הכריזמטית של יוליוס קיסר והנטיות הנרקיסיסטיות שלו תרמו לנפילתה של הרפובליקה הרומית. במאה ה־20, עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה המחישה את הצירוף המסוכן בין פופוליזם לתכונות השילוש האפל. נאומיו הכריזמטיים כבשו את ההמונים, בעוד שנרקיסיזם, טקטיקות מקיאווליסטיות וחוסר אמפתיה הובילו לתוצאות הרות אסון.
דוגמאות נוספות כוללות את סטאלין, אידי אמין, פול פוט וסדאם חוסיין. מנהיגים אלה נודעו באכזריות הפסיכופתית שלהם, ברמות שונות של פרנויה, בהיעדר חרטה ואמפתיה ובדימוי עצמי גרנדיוזי. דוגמאות היסטוריות אלה ממחישות כיצד מנהיגים פופוליסטיים בעלי תכונות פסיכופתיות יכולים לעלות לשלטון תוך ניצול תסכולים חברתיים ומניפולציה של דעת הקהל — לעיתים קרובות עם השלכות הרסניות על מוסדות דמוקרטיים ועל הלכידות החברתית.
קסמו והשפעתו של השילוש האפל
המשיכה לתכונות השילוש האפל טמונה בעומקן וביכולתה להשפיע במספר רבדים. אנשים עם תכונות אלו מקרינים לעיתים קרובות ביטחון וכריזמה, ומושכים אחריהם תומכים שנמשכים לאורה של עוצמה והנהגה. יכולות השכנוע שלהם מאפשרות להם לתקשר באופן סוחף, לגייס תמיכה ולהעביר מסרים שמעוררים עניין. הזיקה בין תכונות השילוש האפל לדומיננטיות ושליטה יוצרת דימוי של סמכות שמדבר אל מי שמבקשים הנהגה חזקה. הפרסום הרב שסובב אותם מושך תשומת לב תקשורתית, יוצר אפקט הילה ומחזק עוד יותר את השפעתם וכוחם.
פוליטיקאים בעלי תכונות של השילוש האפל עשויים להשתמש ברטוריקה מפלגת שמייצרת דינמיקה חזקה של "אנחנו מול הם", וכך מושכת תומכים מחויבים. בנוסף, תכונות כמו קידום עצמי ומניפולציה משתלבות היטב בפלטפורמות של רשתות חברתיות, שם תוכן בולט ומעורר תגובות זוכה לחשיפה רחבה, ובכך מגבירות את השפעתם ואת טווח פעולתם.
פוליטיקאים בעלי אישיות זו בדרך כלל מאמצים אסטרטגיה פופוליסטית. המנהיג מזהה שכבה רחבה ומתוסכלת של אזרחים שמרגישים מודרים ומושפלים. קבוצה זו הופכת לבסיס כוחו, כאשר הוא מציג אותם כ"אנשי העם האמיתיים" הנלחצים תחת עולו של מעמד אליטיסטי שהוא מכנה הדיפ סטייט שמורכב מעיתונות חופשית, מערכת המשפט, האקדמיה, והחברה הליברלית וכל מי שמעז לערער על דרכו. בכישרון דמגוגי, הוא מסית את "אנשי העם" הללו נגד מבקריו ומציג את עצמו כמגן יחיד של העם מפני הדיפ סטייט.
מנהיגים פופוליסטיים בעלי השילוש האפל (שנכנה להלן רעילים)אינם אופייניים דווקא לתקופתנו כל ההסטוריה האנושית שזורה בהופעתם. מבחינה אישיותית מצד אחד לעיתים קרובות הם סובלים מאישיות מזויפת וחלולה כפי שתיאר ויניקוט או אישיות as if שתיארה הלנה דויטש. הם זקוקים להערצת ההמונים שמזרימה בהם חיים. קוהוט תיאר את האישיות הנרקיסיסטית כגרנדיוזית וניזונה מהערצה של ההמונים ובלעדיה יחוו ריקנות קיומית. בעידן הדיגיטלי תופעת השילוש האפל קיבלה ממדים מסוכנים ומאיימים.
השילוש האפל משגשג בתרבות הדיגיטלית
בנוף התרבותי של ימינו, מנהיגים ומשפיענים בעלי תכונות של השילוש האפל מוצאים קרקע פורייה למניפולציה ולהשפעה באמצעות הפלטפורמות החברתיות רחבות ההיקף — טיקטוק, טוויטר, אינסטגרם ופייסבוק. רשתות אלו מעניקות להם קהל עצום לנצל ולהגביר את יכולתם להפיץ דיסאינפורמציה ותעמולה.
מנהיגים כאלה עושים שימוש יעיל במדיה הדיגיטלית כדי לתקשר ישירות עם חסידיהם. הם מעבירים מסרים מורכבים בצורה פשוטה ותמציתית, מותאמת לצריכה דיגיטלית. הם בונים נרטיבים חזקים המהדהדים עם השקפות עולמם של התומכים, ומנצלים את האלגוריתמים של המדיה החברתית להרחבת טווח ההשפעה. באמצעות יצירת קיטוב חברתי, הם מחזקים את בסיס תומכיהם, מחלישים את אמינות התקשורת המסורתית ומבססים את עצמם כמקור אמין יחיד. תומכים נאמנים מזהים במהירות כל התנגדות, מגיבים לאירועים בזמן אמת ומעצבים את השיח הציבורי. במקביל, נוצרים קהלים מקוונים מגובשים שמחזקים את המסרים הללו עוד יותר.
מדד הפופוליזם העולמי של מכון טוני בלייר (2024) מצא כי התמיכה במפלגות פופוליסטיות עלתה באופן משמעותי ברחבי העולם בעשור האחרון. מחקרים Bell Edward) ואחרים 2021; Sandra J. Diller ;אחרים 2021) על השפעת השילוש האפל על הצלחה פוליטית הראו כי תכונות אלו עשויות לנבא הצלחה פוליטית בהקשר של רשתות חברתיות. המדיה החברתית הפכה לככר העיר הדיגיטלית שבו אנשים עם תכונות אלה מצטיינים בקידום עצמי ובמיומנויות מניפולציה, שמתיישבות היטב עם הקצב המהיר וההתרשמות המיידית של הסביבה המקוונת.
גם פוליטיקאים וגם אזרחים מן השורה יכולים להפיץ בקלות חדשות כזב במדיה החברתית, בשל מהירותן ועוצמתן של הפלטפורמות. למרבה הצער, האמת איבדה מערכה בעידן הנוכחי, עד שחדשות כזב נתפסות כמעט לגיטימיות כמו מידע אמיתי. האלגוריתמים של המדיה החברתית מחמירים את הבעיה כשהם נותנים עדיפות לתוכן סנסציוני, ומאפשרים הפצה רחבה של חדשות כזב בקרב המאמינים בהן.
השפעתן החודרת של הרשתות החברתיות, יחד עם ההעצמה האלגוריתמית של תוכן סנסציוני, תורמת להתפשטות מהירה של מידע — אמיתי ושקרי כאחד. תופעה זו מעוררת חשש באשר לתפקיד המדיה החברתית בעיצוב השיח הציבורי, בקמפיינים פוליטיים ואף בתוצאות בחירות. דיסאינפורמציה, שמועות והמצאות מכוונות נפוצות יותר ויותר, ומקשות על הפרט להבחין בין אמת לשקר.
משתמשים ברשתות החברתיות נוטים ללקות בהטיית אישוש (confirmation bias), ולחפש בעיקר מידע התואם את אמונותיהם הקיימות. הדבר הופך אותם פגיעים במיוחד לחדשות כזב המותאמות להשקפותיהם הפוליטיות או האידיאולוגיות.
אנשים בעלי תכונות של השילוש האפל מצויים לעיתים קרובות בעמדות השפעה וכוח ומנצלים את הנוף הדיגיטלי כדי לקדם אג’נדות פופוליסטיות ולמניפולציה של דעת הקהל. הצטלבות זו בין פתולוגיה אישיותית, אינטרסים פופוליסטיים, הזדמנויות, השקפות עולם והעידן הדיגיטלי יוצרת סביבה ייחודית שבה אנשים מקיאווליסטיים, נרקיסיסטיים ופסיכופתיים יכולים לשגשג — תוך סיכון הדמוקרטיות וגרימת אסון לחברות.
איך משפיעים אלגוריתמים על מנהיגים פופוליסטיים בעלי תכונות השילוש האפל.
מקסום מעורבות ותגובות רגשיות: אלגוריתמים מעודדים תוכן שמעורר רגשות עזים. זה מוביל להעדפת תכנים סנסציוניים ומפלגים, שמתיישבים היטב עם רטוריקה פופוליסטית והתנהגות אפלה.
- הפצת דיסאינפורמציה: המהירות וההיקף העצום של הרשתות הופכים אותן לחממה לחדשות כזב. מקיאווליסטים מנצלים זאת כדי לעצב דעת קהל.
- חדרי הדהוד (Echo chambers): האלגוריתמים מציגים בעיקר תכנים שמתאימים לאמונות הקיימות של המשתמש, ובכך מחזקים עמדות ומקצינים אותן. עבור מנהיגים אפלים, זהו קהל שבוי.
- ולידציה נרקיסיסטית: לייקים, שיתופים ותגובות מספקים חיזוק מיידי לנרקיסיזם. מנהיגים פופוליסטיים נהנים מהערצה זו לבניית דימוי עצמי גרנדיוזי.
- מניפולציה רגשית: תוכן טעון רגשית משגשג, ומאפשר למנהיגים לנצל פחדים ותסכולים.
- עקיפת התקשורת המסורתית: הרשתות מאפשרות למנהיגים לפנות ישירות לקהל, ללא בקרה או בדיקה עיתונאית.
- מוביליזציה מהירה: היכולת לארגן המונים במהירות מעניקה לפופוליסטים כלי מסוכן במיוחד.
- דה-הומניזציה וחוסר אמפתיה: המרחק של האינטראקציה המקוונת מעצים את הפסיכופתיה, ומעודד רטוריקה קיצונית והתקפות על יריבים.
- ניצול משברים: בעיתות משבר, אנשים מחפשים מידע ברשת. מנהיגים אפלים מנצלים רגעים אלו כדי להציע פתרונות פשטניים ושקריים.
חשוב להדגיש שהעידן הדיגיטלי אינו רק מקל על השפעה — הוא מעצים אותה באורח אקספוננציאלי: כלי ייצור מציאות (Generative AI) — תמונות, סרטונים ונאומים שנוצרו באיכות גבוהה באמצעות בינה מלאכותית גנרטיבית Generative AI מוצגים בקלות כאותנטיים. היכולת לייצר מדיה סינתטית משמעה שכיום "חזות" של אמת אינה ערובה לאמיתות. תכנים אלה מטשטשים את הקו בין מציאות לאשליה.
צמיחה אלגוריתמית של תפוצה — אלגוריתמים שבעיקרם אופטימיזציה למעורבות (engagement) מעדיפים תוכן שמעורר רגשות חזקים — כעס, פחד, זעם. זהו דלק מושלם לשיח פופוליסטי.
אפקט ההד ומסכת הסינון (Echo chambers / Filter bubbles) — האלגוריתמים מציירים לכל משתמש בועה המספקת לו חיזוקים בלבד. הבועה מחזקת אמונות קיימות ומפחיתה את הסיכוי לחשיפה לעובדות מורכבות או מסותתות.
דילול ערך האמת — ככל שיכולות יצירת הזיוף ומשיכת התודעה משתפרות, כך אמיתות עובדתית מאבדות מאמירתן: אמת מתחרה כיום מול "נרטיבים אמינים" שיוצרו ותורגמו היטב.
מכאן — העידן הדיגיטלי לא רק מאפשר למנהיג רעיל להפיץ שקר; הוא הופך את שקרו לכלי שיטתי שמעמיד את העובדות במיעוט יחסית לנרטיבים שנראים אמינים.
מכונת הרעל (Poison Machine) — טקטיקה שמייצרת רעילות תקשורתית
מכונת הרעל היא מערך מתוזמר של כלים וטקטיקות: חוות בוטים (bot farms), חשבונות מזויפים ובובות-גרב (sock puppets), קמפיינים ממומנים של דיסאינפורמציה, טרולים מאורגנים ורשת של תומכים שמטרתם להסיט, להטעות, לדחוק לגדר התקשורת המבקרת וליצור פחד ובלבול. טקטיקה זו מפעילה שלושה כוחות בו־זמנית: השתקה של קולות ביקורתיים, פיברוק של ראיות ועיוות הוולידציה (הופכים שקר לתדמית של אמת באמצעות שיתופים ולייקים מסיביים).
מכונת הכאוס (Chaos Machine) — האסטרטגיה שמאחורי הכל
אך מכונת הרעל היא רק טקטיקה. האסטרטגיה הרחבה שמאחוריה היא מכונת הכאוס: יצירת מצבי חוסר ודאות, חרדה מאויבים ושנאה לדיפ סטייט שיוצרים "צורך" בפתרון אוטוריטרי. האסטרטגיה של הכאוס מטרתה שיבוש מוסדות, פירוק מנגנוני ביקורת, הסתה חברתית, עד כדי יצירת אווירה של חבלי משיח — ואז הצעת "מושיע" חזק שיכול להתגבר על הכאוס.
ככל שמנהיג שולט טוב יותר בתכונות השילוש האפל — כך עולה סיכויו להצליח. מקיאווליסט מתוחכם יודע לשלוט בדינמיקה של כוחות פוליטיים. פסיכופת מסוגל להתעלם מסבל עמו, לבזוז משאבים כדי לשחד תומכים ולאיים על מתנגדיו. נרקיסיסט מאמין כי "המדינה זה אני" וכי בחירתו הדמוקרטית נותנת לו כח בלתי מוגבל או אפילו כשהגרנדיוזיות מתגברת היא הופכת לניתוק היפומאני ואמונה ששליחותו של המנהיג נעשית בידי כוחות עליונים .התופעה המשיחית מסוכנת במיוחד כי "ככל שרע יותר יהיה טוב יותר". ככל שהסבל גובר — אלה הם חבלי משיח או סימני האפוקליפסה שבעקבותיהם מתקרבת כביכול הגאולה. שיביא אותה המנהיג האפל.
אז מה עושים? במה נאחזים?
הקורא הנבון בוודאי מצא יותר ממאפיין אחד או שניים לחיינו בישראל של היום. ההתמודדות המיידית עם מציאות זו אינה קלה, משום שהמבנה הדמוקרטי מעניק כוח רב לשליט. הוא מרכז סביבו נאמנים המקבלים טובות הנאה, והופכים לעושי דברו ולשופרות קולניים המשפיעים על הציבור. במקביל, אותם אנשים שנועדו לשמש בלמים ואיזונים מתמנים על ידו והופכים בעצמם למגבירי כוחו. תהליך זה אינו ייחודי לישראל: הדמוקרטיה הליברלית ברחבי העולם חווה טלטלות, והאפשרויות שמספק העידן הדיגיטלי – הפצת דיסאינפורמציה, תיאוריות קונספירציה, נרטיבים מזויפים ושימוש מתוחכם ברשתות החברתיות – מערערות באופן חמור את עקרון הבחירה החופשית, שהיא לבה של כל דמוקרטיה. לכך מצטרפות עדויות להשפעת מדינות זרות על תהליכי הצבעה, מה שמחייב חשיבה מחודשת על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית ועל הצורך לחזק אותה לאחר נפילתו של המנהיג הרעיל.
המשימה הראשונה היא חיזוק הערכים של הדמוקרטיה הליברלית עצמה, תוך העמדתם מעל העיקרון הפורמלי והעיוור של בחירה בקלפי. בחירה שאין בה מחויבות לערכים של חופש, שוויון ושלטון החוק אינה יכולה להיחשב לגיטימית. לצד זאת נדרש חינוך דיגיטלי בסיסי, שבו ילמדו אזרחים לזהות דיסאינפורמציה, לחשוף תכני deepfake, להבין כיצד פועלים האלגוריתמים של הפלטפורמות וכיצד מופצים נרטיבים מזויפים. במקביל, יש לחזק מוסדות עצמאיים ושקופים – מערכות בדיקה וביקורת, רגולציה ופיקוח משפטי על חוות בוטים ועל פרקטיקות מסחריות של הפלטפורמות, ובקרה על קמפיינים ממומנים. נוסף לכך יש להעצים קהילות מקומיות שיוצרות חוסן רגשי ומידע אמין, ולפתח כלים טכנולוגיים נגדיים (Counter-AI) שיזהו מדיה מזויפת ויבנו מערכות חיסון דיגיטליות.
אך ההתמודדות אינה רק מוסדית או טכנולוגית. היא גם פסיכולוגית במובנה העמוק. חברה דמוקרטית זקוקה לאזרחים בעלי יכולת חשיבה ביקורתית, ויסות רגשי ועמידות בפני חרדה ובלבול. כאן נכנסות לתמונה פרקטיקות קליניות ופסיכו־חינוכיות שמחזקות סובלנות, מסוגלות לשאת עמימות ולזהות מניפולציות רגשיות. בלעדיהן, גם המוסדות החזקים ביותר יישארו חשופים ללחצי פופוליזם אפל.
הניווט במציאות מורכבת זו מחייב שילוב עדין של ספקנות ותקווה. מצד אחד עלינו לשמור על חשדנות בריאה כלפי מקורות מידע ועמדות כוח, ומצד אחר לטפח את התקווה שהאנושות יכולה להפוך את המשבר להזדמנות. ישראל איננה לבד במאבק הזה; היא חלק מתופעה עולמית המאיימת על דמוקרטיות רבות, אך גם יכולה להיות דוגמה לחוסן ולהתחדשות. אם נדע לבסס את עצמנו באנושיותנו הבסיסית, המשלבת ערכים תרבותיים גבוהים עם אחריות מוסרית, נוכל לא רק לעמוד מול סופות הדיסאינפורמציה, אלא גם להפוך אותן למנוף לצמיחה – הזדמנות לייסד מחדש את הדמוקרטיה והחברה על יסודות יציבים וחסינים יותר מאי־פעם.
