כיצד טיפול דינמי־חווייתי (EDT) מסייע למתבגרים ומבוגרים עם הפרעות שינה על רקע רגשי
יורם ראובני
המקרה המתואר במאמר מבוסס על התנסויות טיפוליות במספר מקרים של מתבגרים
מבוא
בעשור האחרון, לצד מחקרים נוירוביולוגיים וכלים מבוססי בינה מלאכותית, מתבררת תמונה ברורה: קשיי שינה — במיוחד בגיל ההתבגרות — אינם רק תסמין נלווה למצוקה נפשית, אלא פעמים רבות האיתות הראשון לכך שמתחולל ערעור עמוק במערכת הרגשית. מחקרי אורך של Alice Gregory ועמיתיה (Gregory et al., 2005) הצביעו על כך שבעיות שינה מתמשכות בילדות ובנעורים מנבאות הופעה עתידית של הפרעות חרדה ודיכאון. מחקר עדכני עוד יותר, בהובלת Hill ועמיתיו (Hill et al., 2025), הדגים כי הפרעות שינה בנעורים הן מנבא חזק אף יותר לטווח ארוך בהשוואה לטראומה או למדדים נוירולוגיים לא־תקינים.
בקליניקה קל לזהות נתונים אלה בחיי היומיום: מתבגרים ומבוגרים צעירים מתלוננים על עייפות מתמשכת, קושי בהירדמות, סיוטים, יקיצות תכופות או שינה עודפת. אך כאשר מקשיבים לעומק, מתגלים כמעט תמיד חרדה לא מודעת, חוסר ויסות רגשי ולעיתים רגשות ראשוניים שלא קיבלו מקום — אשמה, כעס או פחדים פרימיטיביים.
השינה כזירה של מפגש עם קונפליקט לא מודע
במהלך היום ריבוי משימות והסחות דעת מגנים על הנפש ממפגש ישיר עם רגשות לא־מעובדים. בלילה, כשהשקט מתעבה והגירויים החיצוניים מתמעטים, ההגנות נחלשות. אז המחשבות והרגשות המודחקים עולים ומבקשים מקום.
כך נולדות הפרעות השינה:
- מתבגר שמתקשה להירדם, כי ברגע שהוא שוכב במיטה מציפים אותו דאגות וזיכרונות מטרידים.
- צעירה שמתעוררת שוב ושוב בלילה, לא בשל סכנה ממשית אלא מתוך דריכות פנימית כרונית.
- מבוגר השוקע בשינה עודפת כהימנעות לא מודעת ממפגש עם תחושות ריקנות וחרדה.
הקדמה על שיטת EDT
הטיפול הדינמי־חווייתי (EDT) צמח מתוך עבודותיהם החלוציות של ד"ר חביב דאוונלו וד"ר דיוויד ה. מלאן, אשר הניחו את היסודות לטיפול ולחשיבה על קונפליקט, חרדה והגנות (Davanloo, 2000; Malan, 1963, 1976).
ד"ר פירוצ'יו אוסימו, תלמידם של חביב דאוונלו ומאלן, הרחיב את החשיבה בתחום הטיפול הדינמי־חווייתי, והעמיק את הדגש על חוויה רגשית ישירה, ויסות חרדה והעברה בקשר הטיפולי. רעיונותיו הוצגו בספרו Experiential Short-Term Dynamic Psychotherapy: A Manual (Osimo), 2003, ומהווים נדבך חשוב בהתפתחות הגישה.
כיום קיימים כמה זרמים בתוך EDT, שכל אחד מהם שם דגש שונה – למשל על אינטגרציה עם מחקרי נוירוביולוגיה, על התמקדות ביחסי העברה והעברה נגדית, על חיזוק הנטייה הטבעית לצמיחה ובריאות, או על הרחבת טכניקות ההתערבות הקלאסיות. כותב שורות אלו, מורה מוסמך ל־EDT, יצר אינטגרציה של הזרמים השונים והמשיג אותם לשבעה עקרונות עבודה מרכזיים. עקרונות אלו משקפים את המשותף לכל הזרמים בגישה, והם מהווים בסיס מעשי לעבודה קלינית גם עם הפרעות שינה על רקע רגשי.
ייחודה של EDT הוא בהבאת חוויה רגשית ישירה לתוך חדר הטיפול, תוך שמירה על חלון הסבילות: קרבה מספקת לרגש כדי לחוות אותו, אך מבלי להציף או לשתק את המטופל. ברגע שהרגש נחווה בביטחון ובקשר מווסת, נוצרת חוויה רגשית מתקנת שמייתרת את הצורך בסימפטום.
סיפור מקרה: כששני צרכים מתנגשים בלילה
נער בן 16 הגיע לטיפול עם חרדה קשה בשעות הלילה, מחשבות אובססיביות על כישלון ודימוי עצמי נמוך, והפרעות שינה חמורות. במהרה התברר כי בלב הקושי מצוי קונפליקט פנימי מתמשך: מצד אחד, הנער חווה כעס עז על הוריו בשל ביקורת מתמשכת וחוסר הבנה. מצד שני, מתקיים בו צורך אנושי עמוק בקרבה, אינטימיות, קבלה והערכה מההורים.
לאורך השנים למד הנער שברגע שביטא כעס או רגשות אותנטיים אחרים, ההורים העבירו לו מסר – מילולי או לא מילולי – שאלה רגשות “שאינם מקובלים”. כך נוצר מצב שבו הכעס נחווה כאיום על הקשר עם ההורים, והצורך בקרבה ובקבלה הושתק על מנת להגן על ההתקשרות. הפער הזה, בין דחף לביטוי עצמי לבין הצורך בשייכות וקירבה, הוליד תחושת מצוקה עזה שבאה לידי ביטוי בהפרעות שינה. בכל לילה שבו המחשבות והרגשות הללו עלו מחדש, החרדה גברה, והגוף נכנס לעוררות־יתר שמנעה ממנו להירדם.
דרך העבודה החווייתית ב־EDT, הנער הצליח בהדרגה לשאת את שני הקטבים – הילד שכועס והילד שכמהה לקרבה ונזקק לאישור. היכולת לפגוש את הכעס מבלי לחשוש שיאבד את אהבת ההורים, ובמקביל להכיר בצורך בקרבה ובקבלה, צמצמה את החרדה, חיזקה את תחושת השליטה הפנימית, והשינה התייצבה.
שבעת העקרונות של EDT ככלי עבודה מול קשיי שינה
להלן שבעה עקרונות מרכזיים ב - EDT, כפי שהם נוסחו ע"י כותב שורות אלו, עם המחשה קלינית לכל עיקרון מתוך המקרה:
1. הקונפליקט הלא־מודע כסיבת הסימפטום
היבט תיאורטי: בבסיסם של סימפטומים רגשיים וגופניים מצוי לרוב קונפליקט לא־מודע. רגשות אותנטיים (כעס, כאב) נחווים כמאיימים על הקשר עם דמות משמעותית. כשהרגש עולה מתעוררת חרדה, והנפש מפעילה הגנות כדי להרחיק אותו. ההגנות מגינות בטווח הקצר, אך בטווח הארוך הן עלולות להפיק סימפטומים — כמו נדודי שינה.
דוגמה מהקליניקה: הנער בן ה־16 התקשה להירדם. רגע לפני השינה הופיעו אצלו מחשבות טורדניות וחוסר שקט גופני. בבדיקה משותפת התברר שהעוררות קשורה פעמים רבות לאירועים שהתרחשו באותו יום מול הוריו, בעיקר מצבים של ביקורת או חוסר הבנה. כשהמחשבה על כך עלתה בערב, החרדה גברה והגוף נכנס לעוררות־יתר שמנעה הירדמות. כך, מבלי להבין במודע, המערכת הרגשית ניסתה להרחיק כעס וצורך בקירבה גם יחד.
מטפל: “אני רואה שקשה לך להירדם… יכול להיות שהחוסר שקט הזה קשור למה שהיה היום עם אבא? בוא נבדוק ביחד איך הגוף שלך מרגיש כשאתה נזכר בזה עכשיו.”
2. המטפל פעיל וממוקד
היבט תיאורטי: המטפל אינו נותר ניטרלי אלא שומר על נוכחות פעילה וממוקדת: משקף, מווסת, לוחץ בעדינות לעבר הרגש, וממקד את התהליך במטרות ברורות.
דוגמה מהקליניקה: כאשר הנער נשאר ברמת "יש לי מחשבות", המטפל כיוון אותו ישירות לרגש שמתעורר ביחסים עם אמו.
מטפל: "כשאתה מספר על אמא שלא שומעת אותך, מה אתה מרגיש כלפיה ממש עכשיו?"
3. עבודה בתוך חלון הסבילות
היבט תיאורטי: הטיפול מתבצע תמיד בתוך טווח החרדה שהמטופל יכול לשאת. המטפל עוצר ומווסת כאשר יש הצפה, כדי לאפשר עיבוד מווסת.
דוגמה מהקליניקה: ברגע שהנער נעשה חסר שקט והחל להתרחק, המטפל האט את הקצב ועזר לו לווסת את עצמו.
מטפל: "אני רואה שהגוף שלך מתכווץ… בוא נעצור רגע ונבדוק אם אפשר להיות רק עם התחושה שעולה עכשיו."
4. ברית טיפולית מודעת
היבט תיאורטי: הברית אינה רק "לעבוד יחד", אלא יצירת שקיפות והסכמה: מה המטרה, מה הדרך, ולמה פונים לרגש. המטפל מסביר את ההיגיון ומוודא שהמטופל מבין ומסכים.
דוגמה מהקליניקה: המטפל הסביר שהדרך לשינה רגועה יותר, היא לפגוש את הרגשות שמתחת לחרדה.
מטפל: "אתה רוצה לישון בלי חרדות. הדרך שאני מציע היא לזהות את הרגשות שאתה בורח מהם בלילה. האם זה נשמע לך הגיוני? האם אתה מבין למה אני מציע את זה?"
5. התייחסות להעברה והעברה נגדית
היבט תיאורטי: הקונפליקטים מתגלמים גם בקשר הטיפולי. עבודה עם ההעברה מאפשרת להעמיק את הברית ולגייס את שחזור דפוסי יחסים עם ההורים בטיפול לחוויה מתקנת..
דוגמה מהקליניקה: הנער שאל: "אתה גם חושב שאני חלש כמו אבא?" המטפל זיהה שהקונפליקט עם האב מופיע גם מולו.
מטפל: "אני שומע שאתה חושש שגם כאן תיתקל בביקורת… איך אתה מרגיש כלפי כשאני רואה אותך כחלש?"
6. החוויה כבסיס לשינוי
היבט תיאורטי: שינוי ב־EDT מתרחש לא מתוך תובנה בלבד, אלא מתוך חוויה רגשית ישירה ומווסתת. כשהמטופל מצליח לחוות רגשות ליבה בתוך קשר בטוח, מתאפשרת חוויה מתקנת שמחליפה את דפוסי ההימנעות והחרדה. המהות היא שינוי בעמדה הפנימית: הרגשות אינם עוד מאיימים או מסוכנים, אלא נחווים כחלק טבעי מהחיים הרגשיים.
דוגמה מהקליניקה: בשלב מסוים הנער הצליח לומר בכנות: “אני כועס עליהם שהם כל הזמן מבקרים אותי!” ובמקביל גם: “אני רוצה להיות קרוב לאמא שלי ולקבל ממנה אהבה.” כאן נחשף הקונפליקט המקורי: מצד אחד כעס אותנטי על הפגיעות שחווה, ומצד שני אהבה וצורך בקרבה רגשית. עצם היכולת לשהות בשני קטבים מנוגדים אלה — כעס ואהבה — בתוך הקשר הטיפולי, יצרה חוויה מתקנת עוצמתית.
דוגמה מהקליניקה: מטפל: “אתה מרגיש גם כעס וגם אהבה, גם רצון בקרבה. כאן זה מותר, זה שלך, ויכולים להיות שני הדברים יחד.”
ברגע זה לא נוצרה רק הבנה שכלית, אלא שינוי חי בחוויה: הנער למד שאפשר להרגיש רגשות עוצמתיים וסותרים מבלי לאבד את הקשר. זהו לב השינוי ב־EDT, המבדיל אותו מהטיפול הדינמי הקלאסי שבו עיקר הדגש הוא על תובנה.
7. הערכה דינמית מתמשכת
היבט תיאורטי: הערכה דינמית איננה אירוע חד־פעמי אלא תהליך רציף. המטפל עוקב כל הזמן אחרי שלושה ממדים: יכולת המטופל לשאת רגשות, רמת החרדה, ואופי ההגנות. הערכה זו מתבצעת לא רק בתחילת התהליך, אלא בתוך כל רגע טיפולי, והיא משפיעה ישירות על אופי ההתערבות:
- מול מטופל יציב עם הגנות גבוהות, ניתן להתערב באופן ישיר ואקטיבי יותר.
- מול מטופל שברירי, שבו חרדה גופנית עולה מהר, ההתערבות תהיה עדינה, מווסתת, ותשען יותר על חיזוק הברית והשהות.
- מול מטופל עם התנגדות רגעית, ניתן לשקף את ההגנה ולבדוק יחד מה המחיר שלה, בלי לשבור את רצף העבודה.
כך, ההערכה המתמשכת מגדירה למעשה את קצב ההתקדמות של הטיפול – האם אפשר להתקרב יותר אל רגש הליבה, או שיש לעצור, להרגיע, ולחזור דרך הדלת הצדדית של הברית.
דוגמה מהקליניקה: במהלך הפגישה, כשהנער הוצף בחרדה גופנית, המטפל עצר את ההתקדמות ואמר: "אני רואה שהגוף שלך מתכווץ מאוד… בוא נעצור רגע, ננשום, ונבדוק אם אפשר להיות עם התחושה הזאת בצורה בטוחה יותר."
כשהנער התרחק והחל לדבר באופן כללי, המטפל הזמין אותו בעדינות לחזור לחוויה הישירה: "שמתי לב שברחת עכשיו לסיפור כללי. אולי נבדוק מה הרגשת בגוף שלך ממש ברגע הזה, כשדיברת על אמא?"
באופן זה, ההערכה הדינמית המתמשכת מאפשרת לכוון את הטיפול כמו מצפן: לדעת מתי ללחוץ קדימה, מתי להרפות, ומתי לעבוד על חיזוק הקשר – בהתאם ליכולת של המטופל לשאת את החוויה באותו רגע.
סיכום
השינה איננה רק פונקציה ביולוגית, אלא שער לעולם הלא־מודע. אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים היא לעיתים הקריאה הראשונה של הנפש לעזרה. גישת ה־EDT, המבוססת על עקרונות ברורים ומדויקים, מאפשרת להפוך את הסימפטום ממכשול לקריאה, ומציעה דרך לחוות את הרגש במקום לברוח ממנו. כך השינה משתחררת — לא משום שנאבקנו בה, אלא משום שהחרדה שמונעת אותה כבר אינה נחוצה.
תודות
הכותב מבקש להודות לד"ר פירוצ'יו אוסימו, שפועל בישראל זה כ־14 שנים בהדרכה והכשרה של מטפלים בגישת EDT, ומשמש מדריך אישי ושותף לדרך מקצועית.
מקורות
Osimo, F. (2003). Experiential Short-Term Dynamic Psychotherapy: A Manual. Bloomington, IN: AuthorHouse/1st Books.
Davanloo, H. (2000). Intensive Short-Term Dynamic Psychotherapy: Selected Papers of Habib Davanloo, M.D. Chichester/New York: Wiley.
Gregory AM, Caspi A, Eley TC, Moffitt TE, Oconnor TG, Poulton R. (2005). Prospective longitudinal associations between persistent sleep problems in childhood and anxiety and depression disorders in adulthood. Journal of Abnormal Child Psychology, 33(2):157-163. doi: 10.1007/s10802-005-1824-0. PMID: 15839494.
Hill, E.D., Kashyap, P., Raffanello, E. et al. (2025). Prediction of mental health risk in adolescents. Nature Medicine, 31(6), 1840–1846. https://doi.org/10.1038...-025-03560-7
Malan, D. H. (1963). A Study of Brief Psychotherapy. London: Tavistock Press. (Reprint: Routledge). https://doi.org/10.4324/9781315014104
Malan, D. H. (1976). The Frontier of Brief Psychotherapy: An Example of the Convergence of Research and Clinical Practice. New York: Plenum (כיום Springer).
