מפגשי מוסיקה ומשחק

התפרסם בהד-הגן

מוסיקה בנויה על ערוץ השמיעה. בשנים האחרונות מיוחסות ליילודים יכולות תפיסתיות רבות גם בתחום השמיעה. (De Casper& Fifer, 1980) מצאו שילוד בן שלושה ימים מסוגל לא רק להבחין בין קול האם לקול אישה זרה, אלא גם לגרום להפקת קול האם (באמצעות מציצת מוצץ) באופן מוגבר ומועדף ביחס לקול אחר. מוסיקה במובן של sound מהווה חלק מן ההתפתחות מתקופת שיר הערש הראשון-אשר בדרך כלל הילד שומע מפי האם בעלת הקול המוכר, הנכנסת לעולם הילד באמצעות מגוון חוויות. חיי היומיום, כולל המדיה וטקסים משפחתיים מסורתיים, חושפים את הילד להתנסויות מוסיקליות. קיימת גם חשיפה באמצעות המעגל החינוכי, חוויות משחק בגן ובמסגרת חוגים. כפסיכולוגים המטפלים באמצעות מוסיקה, אנו רואים אצל התינוק התפתחות בתחום הקצב, הן כמאזין "פאסיבי" המפנה עצמו לקליטת גירויים שמיעתיים ותגובות תנועתיות לקלט, והן כיוצר אקטיבי הפועל בסביבה באמצעות יכולת קצבית-ביצועית ההולכת ומשתכללת. בן השנה מסוגל להשמיע מחיאות כפיים כתגובה למוסיקה, ובדרך כלל, לשמיעת שיר מוכר המצוי ברפרטואר הראשוני שלו. רק בהמשך (סביב גיל שלוש שנים) נראית התאמת הקצב האישי לקצב המגיע מן הסביבה. יכולת הדיוק ממשיכה להתפתח לאורך שנים. אנו עדים להתפתחות דומה בתחום המלודי וההרמוני.

עד כה התמקדתי בהיבט ההתפתחותי, תלוי הגיל. אך, לדברי Peery& Peery (1987), יכולתם של ילדים להיות קשובים למוסיקה הולכת ומתפתחת כפונקציה של גיל, התנסות ואינטליגנציה. הם מצאו הבדלים על-פי גיל ביכולות מוסיקליות תפיסתיות, כגון אבחנה בין גבהי ורצפי צלילים וזכירת מנגינות.

במאמר זה בחרתי להתייחס ליכולות מוסיקליות ומשחק של גילאי 7-5 שנים. בטווח זה חל המעבר ממסגרת גנית פעילה וגמישה למסגרת בית-ספרית המציבה דרישות וגבולות ברורים יותר.

אדווח על התרשמויותיי מהתפתחותן של יכולות מוסיקליות בטווח גילים זה. במסגרת שני קורסים שקיימתי בנושא: "מוסיקה ומשחק בגיל הרך ובחינוך המיוחד" צפיתי עם סטודנטים בעשרה מפגשים מוסיקליים עם קבוצה של שישה ילדים-שלושה בני חמש ושלושה בני שבע (בקירוב). הילדים התנסו בפעילויות בהנחיית מטפלת במוסיקה שהיא גם פסיכולוגית.

המפגשים (כל מפגש בן 50-35 דקות) נבנו סביב נושאים כלליים (עונות השנה, חגים) במגמה לחשוף את הילדים למגוון התנסויות בתחום המוסיקה והמשחק.

להלן נציג את המטלות בהן התנסו הילדים במפגשי המוסיקה והמשחק ונתייחס להבדלים בין שתי קבוצות הגיל.

• זיהוי מנגינות והתאמת סמלים - הילדים התבקשו לשמוע שיר בפסנתר ולזהותו ובהמשך התבקשו להרים סמל מתאים מתוך מספר סמלים המונחים לפניהם. לדוגמא: יש להרים סביבון רק כאשר שומעים את השיר "סביבון סוב סוב סוב" וכו'. עיקר ההבדל בין שתי הקבוצות התבטא במהירות תגובה מוגברת בקרב הילדים הגדולים יותר.
• זיהוי מקצבים - הילדים התבקשו להראות יכולת זיהוי שיר על-פי מקצבו על-ידי הרמת הסמל המתאים לשיר (בדומה למטלה הקודמת). ההבדל בין שתי הקבוצות בלט פחות בזיהוי מקצבים מאשר בזיהוי מנגינות.
• שמירה על מהירות קבועה - הילדים ליווי שירים בכלי הקשה, נגינה בפסנתר, נגינה בגיטרה ובקולות מטרונום (לסירוגין). לא בלטו הבדלי גיל. לעומת זאת, נראה שמידת החשיפה למוסיקה (כמו השתתפות בחוג ריתמיקה של ילד אחד מבני החמש) עשוייה להוות גורם מתערב בפעילות מסוג זה.
• נגינה ברצף ובשטף - מספר ילדים ניגנו בכלי הקשה בזה אחר זה על-פי הוראה עקיפה באמצעות השיר. דוגמה: "באה באה התזמורת" (רק בעל המצלתיים מנגן). הילדים הקטנים התקשו לשמור על השטף (תזמון נגינה שוטפת ולפי הקצב) אך הצליחו, כמו הגדולים, לשמור על הרצף (סדר הכלים).
• פעילות מוסיקלית והפסקתה - הילדים התבקשו לנגן ולעצור או לעצור מהלך ריקוד על-פי סימן מוסכם.
  נראתה יכולת אינהיביציה גבוהה יותר בקרב הילדים הבוגרים.
• פעילות מוסיקלית מותאמת למהירות- הילדים התבקשו להתאים ריקוד או נגינה בכלי הקשה לסוגי מוסיקה על-פי משקלים שונים. גם הילדים הגדולים התקשו בהתאמת פעולתם למשקלים השונים (ובעיקר למשקל משולש). הקושי בלט בתחום הריקוד והתנועה, כצפוי, בגלל העדר הזוגיות. הילדים הקטנים פעלו כאן ללא התייחסות להוראה שהייתה, כנראה, קשה להבנה או להפנמה.
• שינויים מוסיקליים על-פי עוצמה - הילדים התבקשו להגיב לעוצמות שונות של שירה או נגינה בפסנתר (של המנחה) על-ידי התאמת עוצמת נגינה בכלים או התאמת גודל של תנועות גוף (עם הזמן היתה הכוונה להתייחס למגוון אפשרויות הביניים ולא רק ל"חזק" ו"חלש"). התייחסות הילדים הקטנים היתה יותר דיכוטומית. וכן, נדרש להם זמן הסתגלות ממושך יותר על מנת לעבור לעוצמה החדשה. אצל הילדים הגדולים נראתה יכולת טובה יותר באבחנה שמיעתית בין מגוון העוצמות ובנסיון לחיקוין.

התפתחות של יכולות כלליות בטווח הילדים 7-5

על מנת להבחין בין שתי קבוצות הגיל ביתר דיוק, יהיה נכון להתמקד ביכולות הכלליות המתפתחות בגיל המעבר בין הגן לבית-הספר. ניתן לזהות יכולות אלו בסיטואציות בחיי היום-יום בגן או בחטיבה הצעירה. אנו מציעים להלן פעילויות ספציפיות לזיהוי היכולות הללו.

• קשב: טווח הקשב נעשה ממושך יותר עם הגיל, וישנה יכולת לקלוט רמזים משמעותיים (כמו הוראה מילולית) מן הסביבה, ולהתנתק מעט מן "הקולות הפנימיים" המעניינים את הילד, כמו הרצון לתנועה. כמו כן ניתן לפתח יכולת פיצול קשב- כשילד עוקב אחר קול ציפור, כשברקע נביחות בלתי פוסקות של כלב.
• יכולת ביצוע הוראות: ככל שילד גדל הוא מסוגל להתאים עצמו לדרישה מוטורית, באופן ההולך ומשתכלל. בגיל הגן (6-5) נרחיב את ההוראות וננסה הוראות הדורשות קואורדינציה : "לתופף בתוף ולרקוע ברגל ימין".
• ריסון: ככל שהילד גדל הוא מסוגל לדייק בתחילתה של פעולה ובסיומה. זמן התגובה להוראת סיום הולך וקטן. יכולת האינהיביציה גדלה. ניתן לתרגל זאת בחיי היום-יום: איסוף משחקים, היערכות למפגש וכו'.
• דיוק: ככל שהילד גדל הוא מסוגל לביצועים מוטוריים מדויקים יותר. נראית יכולת גדלה בתיאום עין-יד, באומדן נכון של מרחקים ובוויסות נכון של המאמץ הנדרש על מנת להפיק צליל מסוים. למשל, ניתן לעבור מפעולת נגינה ביד אחת לפעולה בשתי ידיים בו- זמנית להתחיל בנגינת פעימה כליווי לשיר. לחקות תבניות ריתמיות פשוטות ואחר-כך מורכבות יותר.
• רצף ושטף: ככל שהילד גדל הוא מסוגל להתמיד יותר במשימה כלשהי ולבצע פעולת נגינה או תנועה ברצף ותוך שמירה על שטף. רצף- סדר הפרטים- מוקדם ומאוחר. שטף- ביצוע חלק ולא קטוע תוך שמירה על הקצב.
• התפתחות רגשית: הילד הגדול יותר מסוגל לדחות סיפוק וליהנות מחיזוק משני וסמלי שהמשחק המוסיקלי והאחר מסוגלים לספק לו. כמו כן, ככל שהילד גדל, הוא מסוגל לייחס משמעות לכלל חיצוני ושרירותי הטמון במשחק או בהנחיות מוסיקליות, על אף שאינו נובע מתוכו ולאו דווקא בהלימה עם החוקים הפרטיים שהילד קובע לעצמו. יש מקום לצפות להתבגרות בתקופת הגן המאוחרת ואפשר לעודדה על-ידי שימוש בגישה התנהגותית כהכנה טובה להתמודדות בעתיד.
• גמישות והתפתחות בחשיבה: ככל שהילד גדל הוא מסוגל להתייחס למגוון אספקטים של גירוי ולהגיב, למשל, לחלק משיר על אף היותו מושמע מן האמצע, למרות ההרגל לשמוע שיר מהתחלתו. באופן דומה ניתן לפעול בתחומי דקלום. נוכל לשאול את הילד "באיזה פרי מדובר" כשנדקלם רק "הוא נפל והתפוצץ", וזאת על יסוד היכרות עם הדקלום המלא.

סיכום:

התמקדתי בדברי ביכולות מוסיקליות וכלליות בטווח גילים מסוים. בטווח זה הילד עובר ממסגרת פתוחה יחסית, למסגרת המציבה דרישות וגבולות ברורים יותר.

ראינו שככל שהילד גדל ומתפתח ביכולותיו המוסיקליות, הוא למעשה משכלל יכולות בסיסיות יותר, כמו קשב, ביצוע הוראות, דיוק ועוד. יכולות אלו חשובות כהכנה ללמידה פורמלית וניתן לנצל את המסגרת הגנית לשם כך. בהכנה זו ניתן להיעזר בפעילויות שהוצעו ובפעילויות נוספות על-פי חשיבת הצוות לגיל הרך: גננות, סייעות, ריתמיקאיות ופסיכולוגיות בגנים.

מקורות