חלי ברק שטיין
חלי ברק שטיין

מחלי - בנימה אישית

רגעים אישיים של התבוננות במנהטן

מחשבות ברחובות מנהטן...הסתכלות על אנשים... על איך שנראים, ועל איך שרואים אותם
תאריך פרסום: 25/7/2010

רגעים אישיים של התבוננות  במנהטן...

על אנשים, בגדים, תעשיות וזמן שמתכלה מהר...

 

מעשה שהיה כך היה...

 

השבוע טיילתי במנהטן, הרחובות עמוסים אנשים , מקומיים ותיירים. לא מיהרתי והיה לי פנאי להביט סביבי. התבוננתי על האנשים, ותשומת ליבי התמקדה בפרדוקס מוזר-

 

כמו פריזמה חדה ראיתי הכל דרך מחשבה אחת ברורה-

מצד אחד אנשים נראו מאוד מטופחים ומושקעים... היה ברור, שהתאמצו בלבושם, התאימו את כל פרטי ההופעה שלהם לשביעות רצונם. ניכר היה שחשוב להם להראות טוב, לבטא את עצמם דרך הבגדים והאביזרים, להיות אמיתיים לעצמם, להרגיש הכי יפים שאפשר. ניכר שזה כל כך חשוב לכל אחד ברחוב.

 

בו בזמן, כולם מיהרו, ואיש לא באמת הביט אחד על האחר. ממש לא שינה לאיש אם בחרת ללבוש את המכנסיים המסוימות האלו ולא אחרות, וכך גם סוג הנעליים, וההתאמה שלהם -- ללבוש  - איש לא ראה. כולם מיהרו.  אולי כדי להספיק לקנות עוד בגדים ואביזרים, או להרוויח את הכסף לקנות אותם.

 

אז מי באמת מסתכל על כל האחרים שכל כך התאמצו שיסתכלו עליהם? התרשמתי שאף אחד, והתחושה היתה עצובה. ואולי גם פתטית- כל כך הרבה מאמץ, ובשביל מה, בשביל מי?

כמו נמלים שבעין האדם נראות דומות, וממש לא מעניין אם לאחת יש גוף חתיך יותר מלאחרת, ואם השיער של אחת הסתדר היטב או לא. הן נמלים, מי בכלל רואה אותן?

 

החלטתי להסתכל...היה מעניין לעצור להרף שניה במבט על אנשים, ולשים לב להופעה שלהם. אני בעצמי לא מתענינת מאוד באופנה, אבל באנשים כן. אז ניסיתי לקלוט את התחושה שההופעה העבירה אלי. מה רצה האדם לומר בבגדים שלו, מי האדם שמסתתר מאחורי החזות החיצונית...לא בטוחה שהצלחתי, אבל הרגשתי תחושה טובה, שאני רואה, שמה לב. שיש סוג של משמעות לאלו שראיתי באותה שעה ברחובות מנהטן.

 

לרגעים נסחפתי למחשבות פסיכולוגיות, חולשה ידועה שלי, על הנפש המסתתרת בתוך כל אדם. על הכאבים והתקוות של כל אחד, על האמא והאבא שלהם, על הקולות, על העבר וההווה שכל אחד נושא בתוכו באופן לא נראה... אבל אז החל לי כאב ראש שסימן- זה לא הזמן לפסיכולוגיה, תעברי למחשבה הבאה....

 

בהדרגה מצאתי את עצמי בוחנת וסופרת- כמה דברים יש על כל אדם כמעט בעודו הולך ברחובות מנהטן בבקר יולי חם של שנת 2010. התחלתי למנות את הדברים, והתרגשתי ממספרם הגדל. החלק האובסיסיבי שבי, התחיל לראות סדר ושיטה בדברים, והתחושה היתה נעימה

 

אז מה יש על כל אדם ברחוב-

* מכנסיים, חצאית , או שמלה. גרביונים, או לגינגס,. האורך משתנה, וגם סוג הבד, אך לכולם יש משהו על החלק התחתון של הגוף

* חולצה, גופיה, חולצה מכופתרת, ג'קט, ווסט, צעיף, כתפיים חשופות, או היטב מכוסות - לכולם יש משהו על החלק העליון של הגוף.

*כולם (כמעט) לובשים כנראה תחתונים, וגופיות, והנשים כנראה חזיות

* כולם נועלים סנדלים, כפכפים, נעליים (+ גרביים). עם עקבים גבוהים, בינוניים או שטוחים, אין במנהטן אנשים יחפים...

* לרוב יש שעון

* וגם משקפיים- לראיה או לשמש

* לרוב יש תכשיט מסוג שהוא, ובדר"כ יותר מאחד- שרשרת, טבעת ליד ו/או לרגל, צמיד, עגילים...בזהב, כסף, בד, חרוזים, גדולים וקטנים- כולם מתוכשטים

* לרוב יש משהו על הראש- כובע, סיכה, קישוט, נוצות מודרניות כיום

*להרבה יש טאטו על הגוף, לחלק קטן ולחלק על משטחים גדולים

* לכמעט כולם יש תיק- על הגב, על הכתף או פאוץ'. גדול או קטן, נשי או גברי אבל תיק תמיד תלוי איפשהו על הגוף

*בהרבה מקרים צמוד הפלפון לכף היד או לאוזן...

*ואם יש מקום באוזניים הן תפוסות על ידי אוזניות המנעימות מוזיקה וממסכות את רעשי העיר.

* ואם יש יד פנויה היא מחזיקה משקה- קפה בכוס קרטון, מים או קולה , העיקר שירווה.

 

הצבעים מרהיבים- שלל צבעי הקשת, בשילובים אינסופיים. מצבעים שקטים וקלסיים, לפרחוניים, משובצים ומנומרים... הכל הולך ברחובות ניו יורק...

הסגנונות מגוונים- מאנשים מחויטים, בנעליים מבריקות או עקבים, ללבושים 'זרוק' בחולצות טריקו ומכנסונים. שמלות בשלל צורות וצבע, ממיניות פורצת לצנועה ומרומזת.  חחלק לבושים בתשומת לב, וחלק רק בנוחות...

 

כבר אמרתי- שכולם מושקעים ויפים ברחובות מנהטן?

כבר אמרתי- שחבל שאיש לא עוצר להביט?

אז אולי זה מה שחסר בתוך המולת העיר- שמישהו יאמר מחמאה, יחזק ויאשר- כן, אתם נראים יפה, והמאמץ היה שווה...אבל במנהטן, הכי קל להרגיש בודד, ובלתי נראה.

אז אולי הפרדוקס בין ההשקעה להיותך שקוף לא ייפתר גם לא בסיום דברי...

 

וכך, כשבליבי מחשבות רומנטיות והומניסטיות כל כך, התעשתתי למחשבות מעשיות, זאת טכניקה שתמיד עובדת בשבילי.

 

חשבתי איך למעשה צועדות לפני ברחובות מנהטן תעשיות שלמות, אלפי עובדים, חומרים  , ומליוני דולרים-כל יצרני הבגדים, התכשיטים, הנעליים, השעונים, הסלולריים, האיפודים, התיקים, המשקפיים, הטאטואים ושאר הקישוטים. אלו שמייצרים את מה שאנשים באמת צריכים, ואלו שאולי רק מפרנסים...

 

ובמחשבה קפיטליסטית זו, שכה משתלבת במנהטן, נכנסתי לרכבת התחתית. השעה נהיתה מאוחרת, וגם אני הייתי צריכה להתחיל למהר, להגיע , לעשות... למי היה יותר זמן להסתכל או לחשוב...

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.