בְּעֶצֶם לִבְלוּב אֲבִיבָם
עלון פסיכולוגיה עברית | 18/1/2026 | הרשמו כמנויים
אתמול, בשבת האביבית שחלפה, משהו בקלות של האור ובחלונות שנפתחו לרגע הזכיר לנו שהעונה יודעת להקדים, להפתיע, “לפרוח” גם באמצע חורף. והנה היום כבר חוזרת עננות, רוח וגם גשם - תזכורת עדינה לכך שלבלוב ושובו של קור יכולים להתקיים יחד, באותו שבוע ולעיתים באותו לב. בתוך המציאות החברתית והציבורית הרועשת - כשכותרות מתחלפות מהר והעמדות מתחדדות בקלות - העבודה הטיפולית מזמינה אותנו לתנועה אחרת: לא למהר להכריע, אלא להבחין. מה בכל זאת התחיל לנבוט אצל המטופלים שלנו (ואצלנו) - הרגל קטן של ויסות, אמון שנבנה גרגיר-גרגיר, סקרנות שחוזרת? ואיך אנחנו שומרים מקום לכך שגם כשמשהו מלבלב, רגשות אחרים עדיין “נושרים” - והשילוב ביניהם אינו כישלון, אלא אנושיות.
וגם השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים וספרים חדשים:
הורים לילדים המתקשים להשתלב חברתית חשים לעתים קרובות חוסר אונים ובדידות. יעל אברהם ומור בקון מביאות במאמרן את סיפורה של קבוצה להורים לילדים וילדות בגיל בית הספר היסודי הסובלים מקשיים חברתיים ומדחייה חברתית. הקבוצה מבוססת על מודל טיפולי מקורי לעבודה קבוצתית מובנית בת עשר פגישות. במאמר מתוארת העבודה הקבוצתית עם ההורים, שעסקה בהרחבת הידע הקיים ברשותם בתחום החברתי, במתן כלים יישומיים להתמודדות ההורית, ובפיתוח וחיזוק המיומנויות ההוריות בהתמודדות עם קשיים חברתיים של הילדים.
דניאלה בסיס מציגה את האלתור התיאטרוני כגישה טיפולית מובחנת, ולא רק כאמצעי עזר או "חימום", ומגדירה את מרכיביו המרכזיים: משחקיות, ספונטניות ויצירתיות. היא מתארת כיצד אלתור יכול לשפר תפקודים קוגניטיביים (קשב, זיכרון, גמישות מחשבתית) לצד העמקת הרווחה הרגשית, תחושת החיות, הסבילות לאי־ודאות והחיבור הבין־אישי. נידונות יישומיו בעבודה קבוצתית ועם אוכלוסיות שונות – במיוחד בגיל השלישי, עם מתבגרים ועם אנשים המתמודדים עם מוגבלויות – כמסגרת בטוחה להתנסות, התקרבות ועיבוד חוויות.
בספר 'ממדי הנפש: מה מפעיל את עולמנו הפנימי?' פורשׂ שלמה מנדלוביץ תאוריה מקורית של הנפש האנושית – לא כתופעה מסתורית אלא כמערכת חיה, דינמית ובת־חקר, הבנויה מחמישה ממדים: פעולה, מחשבה, רגש, חוויה והוויה. בין הממדים הללו שוררים יחסים עדינים של השפעה הדדית, הנשלטים בידי חמישה עקרונות הפעלה שמתווים את האיזון, התנועה והצמיחה של חיי הנפש. פרק מהספר זמין לעיון.
אמיתי המנחם משתף בקריאה בספר "צוהר מפציע בנפשי- מודעות אדלריאנית בנתיב זיכרונות הילדות" מאת גיסי שריג, העוסק בעיבוד זיכרונות ילדות מוקדמים כצופן מטאפורי לסגנון החיים, לכוחות הנפש ולצווי החיים המשפחתיים. הספר משלב תיאוריה אדלריאנית עם פסיכולוגיה חיובית, גישות פסיכודינמיות וטיפול נרטיבי, ומציע שפע דוגמאות אישיות ותרגילים מובנים לפיתוח מודעות עצמית ותיקון "טעויות חיים".
ובפסיכובלוגיה,
ד"ר ארנון רולניק בפוסט אישי - ביתי נחרב בטיל אירני ובכל זאת אני חוזר לאותו מגדל
לא הייתי בבית. זו העובדה היבשה שהצילה את חיי. עם תחילת "עם כלביא" הבנתי שהסכנה רבה, וביליתי את אותו לילה נורא בביתה של חברה מחוץ לתל אביב.
כשחזרתי לראות מה נותר, הבנתי את משמעות המילה "נמוג". כל רכושי – ספרים שנאספו בעמל של שנים, מזכרות חיים, המרחב הבטוח והאינטימי שלי – הכל נעלם בתוך ענן האבק והפיח של הפיצוץ העז.
וד"ר רחל קואסטל כותבת על הסדרה החדשה של אפל - PLUR1BUS -
הסדרה החדשה של אפל PLUR1BUS (משחק על הביטוי בלטינית E PLURIBUS UNUM – "מתוך רבים אחד", מה שהיה פעם המוטו הלאומי של ארה"ב) מתארת את החלום הכי רטוב של הוגי הפשיזם. יש בה מעט מהאידיאל הקומוניסטי והיא גם שואלת מהספרות המיסטית או שמה מה AI את הרעיון שמתחת לאשליית הפירוד, לכולנו תודעה אחת משותפת. ומה קורה לאנושות בסוף תהליך הגשמת האידאל, תשאלו. בהעדר מילה אחרת, הייתי אומרת שכולם הופכים – לחרקים.
אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת / רחל המשוררת
אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת:
בְּעֶצֶם לִבְלוּב אֲבִיבָם
רְגָשׁוֹת – כְּעָלִים בְּשַׁלֶּכֶת –
נוֹשְׁרִים, נִשָּׂאִים וְאֵינָם.
רַק בָּךְ לֹא מָעַלְתִּי אַף פַּעַם,
רַק אַתְּ לִי. אִמִּי-אֲדָמָה,
בִּימֵי הָעַצֶּבֶת, הַזַּעַם,
בְּיוֹם בְּשׂוֹרַת-נֶחָמָה.
כְּאָז בַּיַלְדוּת הַנּוֹהֶרֶת,
רַק לָךְ נֶאֱמֶנֶת תָּמִיד,
אָבוֹא אֶת לֶחְיִי הַחִוֶּרֶת
אֶל שֹׁזֶף לֶחְיֵךְ לְהַצְמִיד.
Photo by Marcos Fernandes on Unsplash
