אימא שראתה את כיסי התפוחים...
עלון פסיכולוגיה עברית | 13/8/2017 | הרשמו כמנויים
אולי ברוח הזמן שמפיץ אותנו לכל רוחות השמים בניסיון להקל על חום אוגוסט, חומרים רבים באתר השבוע נוגעים במקומות רחוקים. ואולי כי גם בתוך הרחוק אנחנו מוצאים את הקרוב לנו. כך משתף רועי סמנה בחוויותיו משיטוט ברחובות פאריז ובמקבילה לשיטוטי הגוף בחופשה גם לתנועת הנפש בחופשיות. ומפאריז אל יוון, רחל רוקח חולקת מהרהוריה בעקבות התנדבות במחנה פליטים ביוון בו התנדבה בקיץ שעבר. עמיה ליבליך מרחיקה גם במקום, לקליפורניה, וגם בזמן, לסוף שנות השישים, ומספרת על מפגש מופלא ומחבק אחר. סוג אחר של מפגש, מתווך במדיום הקלונועיוביחסי מטופלים אל האנליטיקאי שלהם, ז'אק לאקאן, עומד במרכז רשימתו של ירון גילת. אפליקציה חדשה המאפשרת לחלוק עם אחרים את מחשבותיך בישירות מעלה שאלות על מהי כנות ומה תפקידה, בחיים ובטיפול, בפוסט מתוך "שפיות זמנית". בפוסט מאותו בלוג עולים הרהורים על אבהות ומהותה במציאות בה תפקידי האב עוברים טרנספורמציה. גם שירי הילדות משתנים ומתחדשים, וזו הזדמנות טובה להציג בפניכם מקבץ שירי ילדות אחרים במקצת שכתבה תמר כהן, פסיכולוגית, אמא וסבתא, ילדודס. אימא שראתה את כיסי התפוחים... הבינה וכשהיינו בחוץ לקחה אותי הצידה, ימינה. דרשה שארוקן את כיסי מיד ללא דיחוי ואני הקטן הרי בידיה שבוי. אז ביחד נכנסנו שוב לאותה החנות והחזרנו את כל הכמות. רק סוכרייה אחת קטנה השארתי לי כמו מתנה. וכשאימא שואלת אם למדתי לקח אני ממשש בכיס את הסוכרייה הקטנה המסכנה ואומר לה "בטח." (תמר כהן, מתוך ילדודס - שירים להורים וילדים)Photo by Sylvanus Urban on Unsplash
- פרסומת -
