החיים, הנפש, היצירה

דברים שאמרתי בערב של 'משיב הרוח' – בירושלים, 25.8.18: סליחה היא אחת המלים לתאר תהליך מורכב שמתחיל בחטא ואשמה ומוליך אל וידוי-בקשת סליחה-כפר

הפסלת החדשנית המקורית הבריטית רייצ'ל וייטריד – זוכת פרס טרנר לאמנות (1993), יוצרת פסלים שהם יציקות של החלל שמתחת למיטה, מתחת לכסא, מתחת לכי

הסדרה המצוינת 'להעיר את הדב' שהסתיימה לא מכבר עוררה בי אי שקט. אותי עצמי הסדרה מקוממת. על הנזק שהיא עושה לנו ביצירת דימוי שגוי ומסוכן: המ

ושוב מתקרב אלינו חג השבועות במלוא משמעויותיו. לפי המקובלים בכל לילה, בחצי הלילה, בחצות, הופכת מידת הדין למידת החסד בסיוע תפילתם. וכך רו

שם התערוכה הוליך אותי לאסוציאציות ספרותיות. האחת היא המחזה 'בית הבובות' של איבסן, שבו גבורת המחזה, נורה, מתנהגת כבובה ציתנית וחמודה לפי צ

הבוקר, בוקר של יום הזכרון לחללי צהל, התעוררתי מוקדם, ובנים ולא נים של שרעפי הבקר צפה בי שאלה – מה אני מעבירה לדורות הבאים, כלפיד שהורי העב

יהודה ארמוני מצייר ציורי נוף ריאליסטיים מסביבת מגוריו; לטרון, יער בן שמן ,פארק קנדה ,מודיעין ונופי האזור. בגלריה המרווחת והמוארת התמונו

מרחק סיגריה מביתי ראיתי קיר שנראה לי מתאים לכתוב עליו גרפיטי. לא ידעתי מה לכתוב, זולת על הרצון לכתוב, ולא היה לי צבע מתאים לכתוב בו, כך ה

זה לא עוד סרט על גבר ואשה. זה סרט אחר: מריה השקטה המנותקת ומנוכרת, שתנועותיה אוטומטיות מכניות, נטולת תובנה ליחסי אנוש, מגיעה לעבודתה החדש

רשימה על ספר השירים 'ברכבת לנהריה' של חגית חוף (הקבוץ המאוחד. 2017.)* הפילוסופית- בלשנית- פסיכואנליטיקנית ג'וליה קריסטבה כותבת כי לאחר שאלוה

נושא התערוכה העכשוית של גבי יאיר הוא דו-קרב בין הגבור והעדרו. הגבור במיתולוגיה מסמל את האני (כל אני) הלוחם למען הגשמת חייו. הגבור הישראלי

שירים לחגים הבאים עלינו לטובה תהלים הַתְּפִלּוֹת שֶׁלִּי הֵן כְּמוֹ לוּלְיָן נוֹפֵל לְתוֹךְ קַעֲרַת תְּהִלִּים כוונות כ

הפעם תהיה זו רשימה קצרה, משום שברצוני להתייחס אל סרט שמתראה כמלאכת מחשבת של עשיה קולנועית אבל כולו מניפולציה כמעט דמונית-צינית בכאבי הנפש

על הספר 'לוויתן', של ג'וזף רות, תרגום גדי גולדברג. הוצאת זיקית. 2015: הנובלה של הסופר היהודי ג'וזף רוֹת, שחי בתחילת המאה העשרים, עוסקת בניסן,

קראתי עכשיו את ספרה של אליס מונרו – 'מי את חושבת שאת' (כנרת, זמורה-ביתן דביר. 2016). איך רוז, בחורה שגדלה בבוז, השפלה וחוסר כל הערכה גדלה להיות

לקראת חודש הספר העברי, אני מבקשת להפנות את הקוראים לספר חדש: 'על בית ומלים – מהלך חיים' שכתבה דינה קטן בן-ציון (כרמל 2017). ספור החיים של המשו

הפסוק אומר: 'ויהי בבואנה בית לחם ותהם על העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי'. השיר שכתבתי ומובא כאן פותח במצלול של מהומת התהום של העיר המקבלת א

חזרתי ממסע קרנבלים בסרדיניה. אבל מה שאספר כאן לא היה בתכנית כלל. הרי זה הספור הישן על איך אדם אינו יכול לברוח מעצמו. בקרנבל בויאגו – אנשים

אני מבקשת לשתף אתכם בסרט מיוחד ואחר, סרט מטריד שאינו נעים לצפיה, כשתחושה מטרידה זו היא כנראה הזדהות עם הגבור שחש את העולם כמטרד. קשה לנו לח

בתערוכה במוזיאון פתח תקוה. מכל התמונות המופשטות העכשוויות, אני נמשכת אל ציור ממשי, אל רישום של יוסי מרק: כפות רגליה המלוכלכות באבק דרכים

איך לא חשבתי על זה קודם? ספור העקדה המקומם כל כך, אותו קראנו בפרשת השבוע שעבר, על הצווי של האל להקריב את הבן ועל האב שמוכן להקריב אותו, נגלה