הרקויאם של ורדי והשואה
רות נצר | 13/2/2024 | הרשמו כמנויים
אפריל 2019
והפעם, לפני התחלת המופע שמעתי הרצאה של המנצח, עמוס טלמון, על היצירה. טלמון סיפר שאסירים יהודים במחנה הריכוז טרזין, בצ'כיה, ביצעו שם 16 פעמים את היצירה של ורדי תחת שרביטו של אחד מהם - המנצח היהודי רפאל שכטר. רובם של המשתתפים נרצחו אחר כך באושוויץ.
תוך כדי האזנה והתבוננות בנגנים ובמקהלה אני מבחינה שהמתופף שיושב בצד הבמה, איש מבוגר, עם זקן לבן גדול, משקפים עגולות, חולצה שחורה וכיפה שחורה גדולה על ראשו. בין קטעי התיפוף שלו הוא יושב כפוף מעל התווים והוא דומה בעיני לתלמיד ישיבה, לרב, או למתמיד השונה את תלמודו.
כנגד ארבעת הסולנים של הרקויאם שהם ייבוא (נוצרי) מאירופה, וכנגד אופיה הנוצרי של היצירה כולה הפונה אל ישו בבקשת רחמים ביום הדין, יושב לו המתופף היהודי בפינה ומשמיע את התיפוף ההכרחי ליצירה הזו.
והמקהלה שרה: "מנוחת עולם תן להם אל / ואור נצח האר להם"
"כתב אישום יוגש / הפנקס פתוח והיד רושמת / עולם עומד לדין"
" קדוש, קדוש, קדוש / אדוני אלוהי צבאות"
הכל היה הזוי בעיני, הקריאה מהתפילה היהודית - "קדוש, קדוש, קדוש, אדוני צבאות", דיוקן פניו של ורדי שאפו המעוקל וזקנו הלבן משווים לו פני יהודי, הפקת הרקוויאם הנוצרי על ידי יהודים במחנה ריכוז בטרם ילכו אל מותם, רקוויאם שאולי איפשר להם לשמר בם את נצח הנשמה היתירה נוכח אימי השואה, והמתופף היהודי הזה שנראה לי כנציג היהודי המשמר את רוח היהדות לדורותיו, והמוסיקה האדירה שמעבר לכל גזע ודת, שמעבר לטקסט עצמו, נשמעת לי קוראת לאלוהים הנורא בתוכחה, בצעקה, בהכרת כוח הגורל הגדול מאתנו.
נשימתי נעתקת ודמעות מציפות את עיני .
*
בעקבות הרשימה האחרונה שלי פנתה אלי ד"ר מרגלית שלאין, מבית טרזין שמנציח את גטו טרזנשטט והוסיפה לי את הפרטים הבאים על פועלו של המנצח רפאל שכטר-
כמה פרטים על רפאל שכטר ועבודתו בטרזיינשטאט:
רפאל שכטר, (1944-1905), מנצח ופסנתרן שגדל והתחנך בברנו ובפראג, נשלח בנובמבר 1941 לטרזיינשטאט, והיה מראשוני הפועלים לחיי התרבות שם. הוא הפיק וניצח על מגוון מופעים מוזיקליים בגטו, ביניהן האופרה הכלה המכורה של סמטנה, שזכתה להצלחה רבה.
בספטמבר 1943 קיבל שכטר הוראה מה-ס"ס, לנצח על הרקוויאם של ורדי. לצורך העלאת הרקוויאם, הקים רפאל שכטר מקהלה של כ-150 זמרים וארבעה סוליסטים. מאחר שרוב צוות המבצעים נשלחו לאושוויץ היה עליו לחזור ולהקים מחדש, פעמיים, מקהלות ולאמן סולנים לביצוע היצירה. במקום תזמורת תיפקד פסנתר - ניגן בו המלחין האסיר גדעון קליין.
ביוני 1944 נדרש להציגה בפני משלחת הצלב-האדום הבינלאומי, אייכמן וקציני ס"ס נוספים, ובאוקטובר 1944 נשלח מטרזיינשטאט יחד עם המקהלה האחרונה שהקים ומוזיקאים נוספים למוות באושוויץ.
שכטר הסביר לחברי המקהלה: "מדוע אנחנו מבצעים תפילת אשכבה, מיסה קתולית? כי היא מסתיימת בבקשה לשחרור מהרשע ולהענשת עושי העוולה: "גאל אותי האל, מִן הַמָוֶות הַנִצְחִי בַּיום הַהוּא הַנורָא, וְאַתָּה תָּבוא לָדוּן הָעולָם בָּאֵש."
זה היה מרי רוחני, מעשה התרסה של האסירים, לשיר לנאצים את מה שאי אפשר היה לומר להם. המוזיקאי מאריי סידלין, מעלה מזה כמה שנים מחדש את 'רקויאם ההתרסה' שוב ושוב, כדי להביאו למודעות הציבור, ראשי המדינה והממשל ובמיוחד בני הנוער, ולהנציח את הקורבנות שניספו רק בשל היותם יהודים. במאי 2012, במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים, במופע רב-תחומי, סיפר סידלין את סיפור הרקויאם בטרייזנשטאט בליווי צילומים ועדויות, תוך כדי ביצוע היצירה עם תזמורת ומקהלה גדולה.
רפאל שכטר נספה בשואה בשנה שבה נולדתי.
יולי 2019.
שוב הלכתי לקונצרט לשמוע את הרקויאם של ורדי.
באמצע הקונצרט שוב אני מבחינה בכפה על ראשו של המתופף. האם אני הוזה?
אני נזכרת בביצוע של הרקויאם של ורדי בטריזנשטט.
לרגע נדמה לי שכל אנשי המקהלה עטופי טלית.
פברואר 2024
שוב הלכתי לקונצרט לשמוע את הרקויאם של ורדי.
הרקויאם העוצמתי הנורא והמופלא הזה, שזועק ומגביה את הנשמה ומרעיד את אמות הסיפים, כשברקע של המקהלה תלוי בד אדום-אדום. אני שומעת את המוסיקה מלאה באדום האדום של בארי ושל דמי הנרצחים כולם.
מיד הוצפתי דמעות. שמעתי אותו כזעקה נוראה שהיא מוסיקת אשכבה לכל נרצחי טבח 7.10.23 בישובי עוטף עזה.
"המצא להם מנוחה" שרה המקהלה.
אני רואה שני נגני כנור חובשי כיפה.
שוב חזר הרקויאם של ורדי אל הקשרי השואה.
