קרקוע, חיבור לשורשים ונחמה
טיפול בגינון ובמרחב הפתוח בעתות של טראומה, דחק חריף ואובדן
מעיין בורשטיין
הקדמה
במאמר זה אתאר בקצרה את האפשרויות שמציעים העולמות המורכבים של טיפול בגינון ובמרחב הפתוח. בהיותם מקצועות תרפויטיים חדשים יחסית מבחינה פורמלית, בתחומים אלה אנו ניזונים הן מידע רפואי, רוחני, חברתי ונפשי עמוק ונרחב שהנו עתיק יומין ועד למחקרים בני ימינו ממש המאששים את העוצמה השקטה והרכה של טיפול במרחבי הטבע. השהייה בטבע הפתוח או המתורבת מאפשרת מגע עם העולם שסביבנו, שאנו חלק בלתי נפרד ממנו, נטועים בתוכו ושייכים אליו. האפשרות לשהות בתהליכי אובדן ואבל, לבצע תהליכי וטקסי פרידה ולעבד טראומה וצער הינן משמעותיות במרחב זה. אפשרויות הביטוי הן רבות, בשפה, ביצירה, בדממה ובעשיה, דבר שמאפשר מרחב לשפות פנימיות מגוונות.
בעקבות אירועי אוקטובר 23, והמלחמה המתמשכת, אשר גובה פציעות נפשיות רבות, תחומי הטיפול במרחב הפתוח נעשים יותר ויותר משמעותיים ורלוונטיים.
במאמר אתאר ואפרט מספר פרוטוקולים לעבודה עם אוכלוסיות שונות במצבים שונים, בהתערבויות פרטניות, קבוצתיות וקהילתיות. זוהי רשימה ראשונה מבין שתיים, בשנייה אציג מחקר העוסק במטפלים במרחב הפתוח בזמנים אלו ובמקורות כוחם.
טיפול בגינון ובמרחב הפתוח
צמיחה, גדילה, מעגלי החיים, קרקע יציבה, צמא, פריחה, קמילה, סערה, זרע שנזרע, לבלוב, גדיעה. הלשון משקפת את המילים המקבילות הרבות שבין עולם הצומח והטבע לעולם הנפש. עולם הטיפול באמצעות גינון ובמרחב הפתוח הינו עולם נובט וגדל. עדיין מדובר בשתיל רך, במקצוע בהתפתחות. יש בו צדדים מעניינים וגלומות בו אפשרויות מרגשות למטפל, למטופל ולתחום הטיפול כולו. טיפול בגינון ובמרחב הפתוח הוא אמנם מקצוע ותחום דעת בהתהוות (שקד, 2018), אך יחד עם זאת העוסקים בו עומדים על כתפיהם של ענקים, כמו גם על ידע וניסיון שבחלקם הגדול עתיקים כמו החיים עצמם. האדם תמיד היה חלק מטבע, צומח וקמל; האדם חי בתוך הטבע כעוד חלק ממנו, כשותף ומשתתף; הטבע הוא משאב נצחי, אורח חיים, נחמה ומרפא (Berger & Lahad, 2013; Doherty, 2016; Hinds, 2016;, עדין ואחרים, 2024).
מערכות של אמונות הקשורות לעולם הטבע, טקסים ואורחות חיי אנוש נבנו בתוך יחסי הגומלין עם הטבע הצומח, ואלה סייעו לתעל פחדים, תקוות, השתאות מן הכוח העצום ובקשה לקבל מטובו (Jordan, 2016). פרקטיקות שאולי נכנה "אנימיזם" או "פגאניזם", שורשי דתות הטבע של העולם הקדום, כרוכים כולם בטבע – הצומח, החי, הדומם. ניתן לראות באותן חוויות קדומות את ההתפעלות של האדם מן הטבע שסביבו, את ההכרה בכוחותיו הרבים ואת היות האדם משובץ בתוכו. אם נסתכל על גורי האדם, הלא הם ילדים, נוכל לראות כי מקור החוויה של ההתפעמות האנימיסטית נוכח כוחות הטבע איננה קדומה כפי שניתן לחשוב עליה: העץ המרשים, הברק, זרם המים, האדמה הבקועה והזרע ששלח שורש פלאי וארוך מתוך גרגר זעיר ויבש למראה, כל אלה הם מראות מעוררי פליאה עבור ילדים (נאור, 2022; Burns, 2000). בנוסף לכך, מרפאים רבים בעבר ובהווה שואבים את הידע וכוחות הריפוי שלהם מעולם הטבע בו אנו חיים – אדמה, צומח, פרי הצומח, מים, מרחב, אויר ועוד (Berger & Tiry, 2012; Grady, 2009). לפיכך, דומה כי נוכחותו של הטבע בעולם הטיפול היא טבעית ומתבקשת. בנוסף, הנחמה הפוטנציאלית ויכולת לעבור תהליכים הקשורים בהשלמה הינם כוח משמעותי בעבודה הטיפולית בגינון ובמרחב הפתוח (שורצמן, 2007: בורשטיין, 2021), בכל עת ובכל הקשר של מצוקה, חסך, אובדן וכאב. בשנה האחרונה נוכחנו, בצל השבר הגדול, ביכולות אלה באופן שלא שיערנו.
בעקבות אירועי אוקטובר 2023, עת חברי הקהילות הטיפוליות בארץ, ואני ביניהם, התחלנו לתפקד ולבדוק איך ובמה נוכל לסייע, עלה עולם הטיפול בטבע כחיוני ונדרש ונגיש במיוחד. הדבר נוגע גם לטבע "מעשה ידי אדם", כלומר לטיפול בגינון, וגם למה שמכונה "טבע פראי", האקו תרפיה. פרטים, זוגות, משפחות וקבוצות אבלים, אנשים כואבים והלומים ופגועים החלו להגיע לטיפולים שהוצעו. עקב כך נקראנו לגייס עוד ועוד א.נשי מקצוע ואף סטז'רים לתת כתף, להשאיל לב שומע ואדמה מקרקעת, יד מנחמת וזרע של תקווה לצד האבל הכבד.
אירוע אוקטובר 23 ניפצו וריסקו רצפים רבים, החל מגבולות המדינה, הישוב והבית ועד הגבולות הנפשיים והפיזיים שבין אדם לעצמו ולאחר. תחושות רציפות של ביטחון, אמון, ושליטה וכן הפרדה בריאה בין עורף לחזית נקטעו (בורשטיין, 2023). העבודה במרחב הפתוח מאפשרת בעדינות "תפירת" רצפים מחודשים של יום יום, חוויה, מיטיביות רגשית ופיזית, קשר בין אישי וקשר עם העולם. הטבע, על מופעיו הכמו-מדיטטיביים, הפועמים, החוזרים, מבטיח שאחרי אפלה סמיכה של לילה, תזרח שמש. החיבור הרוחני שמלווה בקשר עמוק ובאמונה בעולם מטפח גורמי חוסן משמעותיים אצל יחידים וקהילות.
חשוב לציין כי ניתן לעבוד במרחבים גדולים, בטבע שיש אדם מעורבת בו במידה פחותה, בגינות בגדלים שונים, בעציצים, במשטחים מונגשים, בחוץ, בחדר, באלמנטים השלכתיים, בעבודה, בעשיה, בדיבור ועוד. לצד הגיוון האפשרי, אלמנט משמעותי נוסף הוא האלמנט של טקס נפשי שיש לו מופע קונקרטי. באמצעות השימוש בטבע מתאפשר טקס שמסייע לאדם לעבור מצבים "סיפיים", מעוררי חרדה. בעזרתו ניתן לחוות שוב משמעות, מידה של שליטה, האטת קצב והסתגלות וחיבור רוחני וחברתי למרקם עולמי שהוא גדול מאיתנו ואנחנו שייכים אליו. בטקס ניתן להתייחס ולשים לב לשינוי של שעות היום, השנה, והעונה או להתמסר לעשייה מסוימת, קבועה ונלמדת הקשורה בכך כמו יצירת מנדלה, הדלקת מדורה מדורה ועוד. טקסים, בהקשר של סטינג, מסייעים במעברים ויכולים להפוך לכלי עבודה בתוך הטיפול ומחוצה לו.
השייכות הזו מאפשרת גם נורמליזציה ואוניברסליות. אובדן הוא חלק מהטבע, לעיתים גם אובדן אלים, במסגרת התמודדות עם חיות טורפות. הדבר מספק מסגרת התייחסותית מנרמלת ואף מנחמת, בעיקר כאשר מתבוננים על “התמונה הגדולה “ של מעגל החיים אשר בו הטבע מתחדש.
הטבע תמיד מתחדש, גם לאחר אובדן וניתן להיווכח בכך בחזרתיות של זריחה ושקיעה, גאות ושפל, חילופי עונות (Berger & Lahad, 2013). ניתן למצוא נחמה ושייכות דרך הזדהות והיותנו חלק מרקמה אנושית וטבעית חיה, אחת. אלמנטים אלה בולטים גם בעבודה עם "טבע מתורבת", כלומר הגינה, העציץ והערוגה (בורשטיין, 2021).
קהל יעד: כל אדם.ה, בכל גיל, ביחידים, בקבוצות קטנות
מילות מפתח: צמיחה, קמילה, נחמה, התפתחות, חיבור רוחני לעצמי ולעולם, מרחב מוגן לנפש
ציוד: חומרי טבע, מרחב פתוח ומוגן
להלן אציג אפשרויות העבודה הטיפולית במצבי משבר, טראומה ואובדן
1. קרקוע
גילאים - ילדים, נוער, מבוגרים
סוג התערבות - פרטני או בקבוצה קטנה
מטרות - הרגעה, גיבוש תחושת עצמי, ומציאת יציבות ורצף
שלב מומלץ להתערבות - עם תחילת העבודה הטיפולית, בעת המשבר החריף. בהמשך התהליך ניתן להמשיך לעשות תרגילי קרקוע כחלק מטקס פתיחה וחיבור לעצמי ולעולם.
כאשר מתרחש אובדן משמעותי התחושה היא שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים - קרקע של מציאות ויציבות, רציפות והמשכיות. (בורשטיין, 2024). לכן, בעבודתנו נצא ונחפש קרקע פיזית ונפשית שתיתן יציבות ותסייע בחידוש וביצירת אמון בעצמי ובעולם. נחוצה לשם כך יציאה אל מרחב פתוח, אדמה. מתבצעת היכרות עם השטח והסתובבות בו עד לחוויה של הרגשה נוחה ובטוחה. לאחר מכן נעשית עבודה עם מיקוד חושי כדי שהמטופל ירגיש את עצמו בתוך המרחב - ריח, צליל, מגע, ראיה, חוויה. מיקוד חושי פירושי התמקדות, בעזרת המטפל.ת והשהייה עם הקלט החושי, המטופל יכול לבדוק מה הטבע מעורר בו, מה מיטיב ומה פחות, מה מזכיר, מה פותח, מה סוגר ועוד. לאחר שנבחר מקום נעים ניתן להסיר את הנעליים אם מרגישים בנוח, לשבת על הקרקע וללשהות במקום תוך ביצוע דמיון מודרך ותרגילי מיינדפולנס או באמצעות דממה אנושית פשוטה המלווה ברחשי הטבע. זוהי דרך לתת חוויה של קרקוע לגוף, כהשלמה לקרקע שנשמטה. כך המטופל מרגיש שהוא חלק מרצף, בנשימתו ובשהייתו, ויכול לחוש חוויית של "היות חלק", רצף. נשימה, שהיה.
השהייה, בחירת המקום והרחבת המרחב עלולות גם להציף ריק, אובדן, היעדרות. אי לכך חשוב שהמטפל.ת יהיה בעל מיומנות וניסיון בעבודה עם אנשים שחוו אובדן ומלווה בעצמו. המטפל צריך להיות מסוגל לשמור על מרחב שהיה, אולם גם ליצור לו גבולות מגינים ומאפשרים.
2. ליווי תהליכים במעגל החיים - מלידה למוות
גילאים - ילדים, נוער, מבוגרים
סוג התערבות- פרטני או בקבוצה קטנה
מטרות - הרחבת יכול ההתבוננות והשהיה. שהיה בטוחה בעולם משתנה, קבלה של מה שלא ניתן לשנות ומציאת בחירה בתוך כך
שלב מומלץ להתערבות - זהו פרוטוקול שניתן להשתמש בו לאחר עיבוד ראשוני, יצירת קשר ואמון
מצבים של אובדן מפגישים אותנו עם חוויית פרידה, נטישה וקריעה. מעגל החיים נקרע לתחושתנו ואנו ניצבים בפני מוות - קונקרטי או סימבולי. החוויה קשה, מפחידה, מערערת וכואבת (מלקינסון, ויצטום, רובין ומנביץ, 2024). העבודה בטבע ממחישה באופן חזק ונוכח את מעגל החיים. כל פעולה של זריעה מלווה בחרדה (מה אם לא יצמח דבר?) ולצידה תקווה ופליאה. תחושות אלו עולות במעקב היום יומי ובטיפול המותאם בצמח שנזרע או נשתול, וגם במעקב אחרי צמחים בטבע.
הצורך לפתח אורך רוח, סבלנות ויחסיות ליכולת השליטה שלנו בעולם, יחד עם ההבנה המנחמת שאנו חלק בלתי נפרד ממנו מאפשר תחושת משמעות, תפקיד ושייכות הידועים כאלמנטים משמעותיים של חוסן, מעצם הצורך לקום בבוקר ולדאוג לאחר. העשייה הגננית והשהייה המתבוננת בגינה או בטבע בליווי מילים שמאפשרות את המשגת מעגל החיים נותנות חוויה רציפה של פשר ושל כוחות מיטיבים לצד הכרה בכוחות הרסניים. מתאפשרת הנאה מפירות התהליך במצבים של פריחה ויבול, יש אפשרות ליהנות מהזנה ואף להזין אחרים, וגם לעבד תהליכי כליה ומוות במצבים בהם צמח נתקף מחלה או נעקר ל ידי אדם או חי. במילים אחרות, כל אלו הן קרקע פורייה (תרתי משמע) להתבוננות ולעיבוד מוחזק של צמיחה, התפתחות, מוות, אובדן והפתעה.
3. עבודה עם חומרי טבע
גילאים - ילדים, נוער, מבוגרים
סוג התערבות - פרטני או בקבוצה קטנה
מטרות - הרחבת מרחבי חשיבה ורגש במצבים המצומצמים של הטראומה, נחמה, ביטוי יצירתי מרחיב, חיבור ושייכות
שלב מומלץ להתערבות - בכל שלב
טראומה מצמצמת. כשהאדם נמצא במצב של בריאות, הוא מסוגל לחוש ולעיתים לפעול בעולם של קשר, בחירה וביטוי עצמי. לעומת זאת, הטראומה ממקדת אותנו בפעולות ובמחשבות קונקרטיות ומשימתיות שמטרתן הישרדות, דבר שבולם מגע עם משאבי הדמיון והרגש ומגביל ביטוי יצירתי. בעת השהייה במרחב הפתוח אנו מוקפים ביכולת רבה לבטא את עצמנו באופנים השלכתיים ויצירתיים. עצם הצמצום שבטראומה מכאיב מעבר לעצם קיומה, ולכן יצירה של מרחב בטוח ורחב יותר מן המרחב הצר הנוצר בטראומה הינו משמעותי למיטביות הרגשית והפיזית של המטופל.ת.ים. היכולת ליצור מרחבי התבוננות, יצירה ועשייה מרחיבה את הנפש ואת החוסן ומאפשרת ביטוי עצמי.
במסגרת היצירה עם חומרי הטבע ניתן לאסוף כל מיני סוגים של חומרים, כמו עלים, פרחים, פירות, חלוקי נחל ועוד. מגע עימם והתבוננות על תהליך האיסוף הם מרפאים. ברמה הפרקטית, ההנחיה היא לא לקטוף. תלישת פרח או צמח ממקומו היא הרס. במקום זאת, ההנחיה היא לאסוף חומרי טבע שנשרו, כאלה שאינם חלק חי. כמו כן, לאחר היצירה וההתבוננות בה אני ממליצה להחזיר את חומרי הטבע למקום בו נמצאו. המטרה היא להתערב כמה שפחות בסדר הטבעי, להחזיר דרים למקומם הטבעי שאליו הם שייכים. הפרקטיקה הזאת כשלעצמה מלמדת על חוויות של חמלה, הרסנות, שייכות ועוד.
לדוגמה - יצירת מנדלה מחומרי הטבע שליקטנו תוך עשיית כל הנזכר לעיל וחיזוק ההתבוננות על מעגל החיים של גדילה, פריחה, קמילה, טראומה, וחזרה לעפר... זאת במקביל לבוננות על עונות השנה, דבר שיכול לחזק כיוונים של תקווה לצד עיבוד אבל.
4. בניית מחסה ("בית") בטבע
גילאים - ילדים, נוער
סוג התערבות - פרטנית או בקבוצה קטנה
מטרות - הרחבת היכולת לפתח אמון וביטחון, שייכות
שלב מומלץ להתערבות - לאחר התערבות ראשונית
מצבי דחק ו אובדן פוגעים בתחושת מוגנות וביטחון ובחוויית מסוגלות. על רקע הקשר המשמעותי בין בית פנימי לבית חיצוני אנו זקוקים לחוויה מתמשכת של בית כמחסה ומקום בטוח אליו חוזרים וממנו יוצאים (Doherty, 2016). בניית בית או מחסה בטבע נוגעת במקומות אלה, שוהה בהם ומאפשרת עשייה מתוך תובנות אלו. באופן זה מתגברת תחושת השליטה המסוגלות והביטחון.
אחרי שיטוט במרחב טבעי מוגדר, כל משתתף/ת בוחר/ת מיקום. לאחר החיבור הראשוני לאותו מקום, מתבצע איסוף של חומרים מהטבע לצורך בניית מחסה שיתן תחושת ביטחון, שייכות ומשמעות. מקום זה צריך לאפשר שהייה, מוצל ומואר במידה המתאימה. עצם הבנייה רותמת אנרגיות פיזיות ונפשיות ומשחררת אותן תוך יצירת תוצר בעזרה ובהכוונה. השהיה במחסה והשיתוף של המטפל.ת ושל חברי קבוצה הם חלק מהותי בתהליך (Berger & Lahad, 2013)
5. "מדורת השבט" - מקל דיבור, מקל שתיקה/ האזנה
התערבות קבוצתית עם ילדים, נוער, מבוגרים וניתן גם לקיים עבודה רב-גילאית
מטרות - חיזוק תחושות של שייכות וקהילתיות. מציאת רצפים וביטחון בתוך טלטלות ה אובדן וחווית הקטיעה
שלב בהתערבות - לאורך כל ההתערבות בהתמקדות על המעגל הקבוצתי/קהילתי ועל הפרטים שבו, וכן כטקס קבוע לאורך המפגשים
חוויות מנפצות ושוברות כדוגמת טראומה קולקטיבית מאיימות לשבור קהילה. מדובר בקטיעה של ממש: השבר עלול לפגוע בכלליה של הקהילה ובאורחותיה, לערער את התפקידים שבה, למנוע יכולת לצפות, להבין ולפרש. באופן זה נפגעות תחושות הרצף, הביטחון, השייכות והערך. במצב טראומטי כזה משאבי הקהילה המזינים אותה כישות כוללת ואת הפרטים שבה עוברים טלטלה ואינם תמיד זמינים (מלקינסון ואחרים, 2024).
יצירה מחודשת של קהילה המתכנסת באופן סימבולי או ממשי סביב מדורת השבט מעניקה שוב את חווית הסדר והביטחון. שוב מתבצעת חלוקת תפקידים ברורה; האדם יכול למצוא מקום בקהילה, לקבל מענים, לתת ולקבל תמיכה, ולמצוא רצף בעשייה, בפעימות היום והשבוע, בתפקידים וביחסים. כלומר, ניתן לתפור רצפים קהילתיים חדשים לצד ובמקום אלו שנפרמו (בורשטיין, 2023).
בפן זה אפשרויות העבודה הן מגוונות - החל מבנייה, עיצוב או מציאת מקום מתאים לקבוצה או לקהילה והגדרתו כמרחב קהילתי. ניתן לבצע פעולות כמו הכנת מזון מהסביבה הטבעית; מדובר בעשייה קהילתית/קבוצתית מזינה שמאפשרת תחושות של מסוגלות ושייכות. ניתן להכין מקום למדורה ולהדליקה באופן בטיחותי ובפיקוח, וגם לייצר מדורה שהיא התגלמות של מדורת שבט– מקום בו הקהילה נפגשת יחד, נוכחת בדיבור, בשתיקה, בעשייה, בשיתוף או בהתבוננות ותמיכה. כדאי להגדיר חפצים שיהוו "מקל דיבור" לטובת מתן מקום לכל מי שרוצה להתבטא ולרכז את האחרים אליו. כמובן, ניתן להשתמש בכל חפץ כדי להגדיר הוויה מסוימת.
סיכום
העבודה הטיפולית בטבע, בין אם מדובר בטבע המבוית כמו הגינה, העציץ ובין אם מדובר בטבע הפראי, הינה בעלת עוצמות רבות. הנחמה שניתן למצוא בעבודה עם ובתוך מרחב חי ונושם, מתחדש ומחייה היא משמעותית. היכולת של מטופל להיות גם מטפל (בטבע מבוית, בגינה) נותנת תפקיד, משמעות ותקווה. השהייה המוחזקת בתוך המרחב בו מתקיים מעגל החיים מאפשר ביצוע טקסי אבלות ופרידה. העבודה כוללת שימוש בשפה לצד רגעים של דממה, דבר שמאפשר שהייה בשפות רגשיות מגוונות. הסטינג של עבודה במרחב מאפשר תחושת הכלה על ידי משהו שהוא גדול מאיתנו ויחד עם זאת אנו חלק ממנו ושייכים אליו.
בסיכום קצר זה ניתן לראות איך תהליכים בעיבוד טראומה ו אובדן מתבצעים בעבודה טיפולית זו וכן להבחין בנוכחותם הזמינה של גורמי חוסן, נחמה, ועיבוד. הטיפול בטבע מעניק למטופל זמן לגעת בכל הרכיבים האלה, לחוש, לשאוף, לשהות ולקחת ולהתחבר.
בימים אלה, אני שמחה להיות שותפה למחקר קליני הבוחן את מקורות החוסן של מטפלים ומטפלות בגינון ובמרחב הפתוח. הממצאים עדיין ראשוניים, אך ניתן כבר לומר שהעבודה במרחב הפתוח ככלי עבודה וסביבת עבודה מהווה מיכל, מילוי וגורם חוסן למטפלים עצמם. תמה זו, המרגשת ומחדשת בפני עצמה, הנה פתח להתבוננות נוספת על תחום דעת ופרקטיקה משמעותית זו בכלל ובזמנים מורכבים אלה בפרט. על המחקר ותוצאותיו, ניתן יהיה לקרוא בחלק הבא של המאמר הזה.
מקורות
בורשטיין, מ. (2011). 'הבית שבטיפול, הטיפול שבבית - לדבר על הבית בטיפול באומנות'. ביטאון עמותת אפשר לעבודה חינוכית- סוציאלית,22. דצמבר 2011.
בורשטיין, מ. (2021). לגדל את הגן הפנימי - גינון טיפולי כמקצוע צומח. בטיפולנט, ינואר 2021: https://www.betipulnet....ic_gardening
בורשטיין, מ. (2023). פליטים בארצם, פליטים בעולמם, משמעות שאבדה ותפירת רצפים. מחשבות על מי שנעקר מביתו ומחייו בעת הזו ועל רצפים שנקרעו. פסיכולוגיה עברית, דצמבר 2023: https://www.hebpsy.net/....asp?id=4670
מלקינסון, ר., ויצטום, א., רובין, ש., ומנביץ א. (2024). התערבות אינטגרטיבית וקצת מועד בשכול טראומתי לאחר אירועי 7 באוקטובר שימוש במודל הדו מסלולי ל אובדן ושכול. פסיכולוגיה עברית, מרץ, 2024: https://www.hebpsy.net/....asp?id=4712
עדין, א., גולני- תיבון, ע., לאודן, א., עורי, א. (2024). על הגינון הטיפולי. הרפואה, יולי, 2024. כרך 163, 7.
שורצמן, א. (2007). רופא לבן, אלים שחורים - רפואה מערבית בג’ונגל של אפריקה. הוצאת אריה ניר, מודן.
.Nature‐Guided Therapy for Burns, G. (2000). When Watching A Sunset Can Help A Relationship Dawn Anew: Couples and Families. Australian and New Zealand Journal of Family Therapy, 21(4), 184-190
Berger, r., & Lahad,M. (2013). The healing forest in post-crisis wok with children. Jessika Kingsley pub.
Berger, R., & Tiry, M. (2012). The enchanting forest and healing sand-nature therapy with people coping with psychiatric difficulties. The arts in psychotherapy, 39. 412-416.
Doherty, T. (2016). Theoretical and empirical foundations for ecotherapy. Jordan and J. Hinds (Eds). Ecotherapy: Theory, research, and practice, 12-31
Grady, B. (2009). Nature as a transformational space and facilitating environment for psychological growth: a psychodynamic perspective (Doctoral dissertation, Massachusetts School of Professional Psychology)
Hinds, J. (2016). Eudemonic philosophy and human (istic)-nature relationships. Ecotherapy: Theory, Research and Practice, 45
Jordan, M. (2016). Ecotherapy as psychotherapy: Towards an Eco psychotherapy. Ecotherapy: Theory, Research and Practice, 58-69
Naor, L., (2022) Positive Transformation and the Laws of Nature: From Caterpillar to Butterfly, International Journal of Existential Positive Psychology, 11(1), 1-9
