פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומימגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומי
מגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומי

מגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומי

מאמרים | 22/5/2020 | 3,712

השינויים הדרמטיים באורחות החיים של החברה ושל היחיד בשל התפרצות מגפת הקורונה עלולים להעלות תחושות של חרדה קיומית שבבסיסה שני גורמים מרכזיים: חוסר הוודאות מפני העתיד וקיומו של איום פיזי עכשווי על הקיום. אלה מתקיימים, מאז התפרצות המגפה, לצד דפוסי תקשורת בין אישית שאינם מוכרים ושעלולים להעלות ביחיד תחושה של חוסר אונים. התנאים המיוחדים האלה עלולים להיות מצע לחוויה טראומטית בקרב חלקים באוכלוסייה. המאמר סוקר את הגורמים הרלוונטיים לחוויית הטראומה במצב המגפה ולאחריה, ומונה מוקדים רגשיים ובין אישיים לטיפול מסייע.

דר אלי שרוןד"ר אלי שרון
ד"ר אלי שרון, מטפל זוגי ומשפחתי. מורשה מטעם האיגוד הבין לאומי (IFTA). מדריך מוסמך בפסיכותרפיה ממוקדת....

מגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: 

הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומי

מאת אלי שרון

 

"There may be more beautiful times, but this one is ours"
Jean-Paul Sartre

 

מבוא

עם פרוץ מגפת הקורונה, הציפו אותנו תחושות של חוסר אונים שמשיקות למה שעשוי להיחוות כחרדה הישרדותית (Weems, Costa, Dehon & Berman, 2004). המגפה הביאה לחיינו ממדים של חוסר ודאות לגבי הצפוי בעתיד, הן מבחינת חיים, בריאות ומוות, הן מבחינת אורחות חיים, פרנסה, קריירה, קשרים בין אישיים ומיקום חברתי. לצד תחושה של חוסר יכולת להבחין באיום ולשלוט בו, עולה תחושה של אובדן עוגנים בין אישיים מוכרים שהם חלק משגרת החיים.

היחיד מוצא עצמו בתחושה של אפשרות מוגבלת לפעולה אפקטיבית כנגד האיום והתוצאות ההרסניות שהוא עלול לגרום. החוויה בהווה היא שונה ובלתי מוכרת וגם העתיד נראה כטומן בחובו שינויים בדפוסי החיים ובאינטראקציות הבין אישיות. הוא מכיל בעיקר ממדים של חוסר ודאות לגבי אופני ביטוי של היבטים משמעותיים של ה'אני'. כל אלה עלולים להביא חלקים באוכלוסייה לחוויית שבר עמוקה שממדיה ואיפיוניה משיקים, חופפים ומצויים בבסיס חוויית הטראומה. חוויות כאלה יתבטאו, לא אחת, בסימפטומים של חרדה וצמצום אישי ובין אישי.

בבסיס החרדה בה אנחנו עוסקים בהקשר הזה עומד בעיקר הקושי להתמודדות עם חוויה של חוסר ודאות (intolerance of uncertainty – IU), שמתבטא בקבלת אירועים שליליים ללא אפשרות לראות בהם התרחשות שהיא חלק ממציאות חיים (Carleton et al., 2010).

 

גורמים של אי ודאות, טראומה וחרדה בצל הקורונה

המצבים הפתולוגיים וקיומם של סימפטומים שמצביעים על קיומה של חרדה דוחקים את תחושת הרווחה הרגשית של היחיד .(subjective well-being, SWB) במאמר זה נתמקד בממדים של רווחה רגשית שנובעת בעיקר מגורמים בערוץ של התפקוד הפסיכולוגי שבבסיסו תחושות של משמעות, סיפוק והגשמה עצמית (eudaimonic well-being, EWB). הערוץ הזה מתקיים לצד תפישות אחרות של רווחה רגשית שמדגישות היבטים הדוניסטיים (hedonic well-being) כמו אושר, המנעות מסבל, הנאה, נוחות, וכאלה שמאפשרים תחושות חיוביות תחת חוויה של חיים בתחושות שליליות (Kahneman, Diener & Schwarz, 1999). על פי הגישה שמדגישה את הערוץ של המימוש העצמי (EWB הרווחה הרגשית מושגת כתוצאה מאקטיביות קבועה ומתמשכת שכוללת פיתוח עצמי וביטוי של הפוטנציאל של היחיד במימוש מטרות שהן עבורו מהותיות, עמוקות ופנימיות (Waterman et al., 2010).

כדי להימצא במצב הרגשי האמור וכדי להביא לידי ביטוי את הגורמים של המימוש העצמי צריכה להיות ליחיד, כתנאי מקדים, תחושה של הבנת המציאות ותחושה של מסוגלות להבאת הממדים האלה לידי ביטוי במערכות יחסים בין אישיות ובעולם הקונקרטי (Carver, Scheier & Segerstrom, 2014). התפרצות מגפה רחבה ובלתי מוכרת שמאיימת על הקיום הפיזי ומשנה באופן דרמתי אינטראקציות בין אישיות ואפשרויות של הבאה לידי ביטוי של היחיד במישורים שונים עלולה ליצור תחושה של "טריפת קלפים". החוויה הזו, שמתקיימת בהיעדר תפישה או ידיעה שיש אמצעים להדבירה או לעמעם את השפעותיה, עלולה לערער את תחושת הקומפטנטיות הבסיסית של היחיד. היחיד עלול לחוש שהוא אינו מצוי עוד בסביבה ובעולם שהוא מכיר, שהוא מבין ויודע להתנהל בו כדי לממש את עצמו ולהשיג את המטרות הבסיסיות שיש לו בחייו. כדי לממש מטרות ולהתנהל בתחושת קומפטנטיות, נדרשת תחושה של הבנת האינפורמציה הסביבתית, תחושה של הבנת המציאות ויכולת אפקטיבית להגיב אליה.

המעשים וההתנהלות של היחיד מתוך תחושת המסוגלות שלו בעיצוב המציאות שבה הוא חי הם שעומדים בבסיס תחושת האופטימיות שלו. אופטימיות וציפיות חיוביות מבנות את המכניזם של ניהול עצמי שמאפשר יצירה ושימור של דפוסים התנהגותיים להשגת מטרות ולהצלחה (Carver, Scheier & Segerstrom, 2014). תחושת חוסר ודאות והבנה לגבי המציאות, בהווה ובעתיד, עלולה לערער את הביטחון בעמדות, באמונות, בתחושות ובתפישות שמחזיק היחיד. עלולה להתערער תחושת ההבנה הבסיסית באשר ליחסים הבין אישיים .(Van den Bos et al., 2007) חוויה של חוסר ודאות עלולה להביא לתחושת אי מסוגלות בקבלת החלטות ובפתרון בעיות ומכאן להוביל להימנעות ולחוסר עשייה במציאות שנחווית עמומה ובלתי ברורה (Carver, Scheier & Segerstrom, 2014; Dugas, Freeston & Ladouceur, 1997; Scheier & Carver, 1985). בבסיסה של תחושת אי הוודאות עומדת הדאגה מפני העתיד, מפני מה ילד יום, כשהמחשבה נוטה להתייחס בעיקר לממדים השליליים לגבי העתיד שיבוא. אלה עלולים להנביט סימפטומים של חרדה Dugas,) (Gosselin & Ladouceur, 2001. הימים של אחרי התפרצות מגפת הקורונה מעלים את החשש מפני הבלתי מוכר, מפני חוסר הוודאות, ועלולים להעלות תחושות של חוסר אונים גם בהתמודדות מול הסכנות שבמגפה וגם לגבי ההתנהלות והחיים בדפוסים החדשים בתוך ואחרי התפרצות המגפה.

 

טראומה והפגיעה ב'תפישת העצמי'

אירוע טראומטי הוא אירוע מטלטל, מחריד ומציף רגשית שבו היחיד חווה או מתנסה באיום על השלמות או האחדות הפיזית או הפסיכולוגית (coherence) של עצמו או של הזולת, שתוצאותיו בתגובה חריפה של פחד, תחושת חוסר אונים או תחושת אימה (APA, 2000; Lodrick, 2007; Rothschild, 2000) באירוע טראומטי אנשים חווים שיבוש וחשים חוסר הֶקשר וחיבור למטרות הבסיסיות העמוקות שיש להם בחייהם (Behrman & Reid, 2002). באירוע טראומטי מתרחשת פרימה והתפוגגות של הממדים שהיבנו את המטרות שביססו את תחושת המשמעות של היחיד, הקריירה, היחסים הבין אישיים והמעורבות הבין אישית בקהילה. הפגיעה הטראומטית היא בממדים קיומיים של שייכות ושל תחושות של הלימה ((congruence לעולם. מתרחש שינוי משמעותי של האופן שבו היחיד תופש את העולם, את עצמו כמתקיים בעולם ושל תחושת ההבנה של ההיגיון שבהתרחשויות. מתקיים ערעור של מסגרות תפישה, הבנה ומשמעות ושל יסודות קיומיים ורוחניים (Thompson & Walsh, 2010).

ממד קיומי זה, אותו כינו מיי ויאלום (May, & Yalom, 1989) 'קיום בעולם' ( being-in-the-world), שעל פיו אנחנו זקוקים לתחושה שאנחנו מבינים את התופעות בעולם (the phenomenological world) הוא מרכזי בהבניית תחושת ה'אני' של היחיד. האפשרות להבניית משמעות לחיים ולעולם היא מרכיב בסיסי בבריאותו הנפשית של היחיד. המשמעות היא הכלי המרכזי שבאמצעותו היחיד מָבנה את התודעה בתחושות של יציבות והמשכיות. בהיעדר התחושה של היחיד שהוא יכול לתת משמעות להתרחשויות ולמציאות שבה הוא חי, מתערערת בו תחושת היציבות הקיומית והתחושה של הבנה של העולם ושל המציאות שבה הוא חי (Baumeister & Vohs, 2002).

כאמור, היחיד זקוק למטרה קיומית משמעותית. זו מתקיימת על בסיס ערכים, נורמות, אינטראקציות ופעולות חברתיות ואחרות. ויקטור פרנקל (Frankl, 1992) מדגיש את הערכים של האדם כמקור של הנעה לפעילות. כשאנשים מעצבים את המטרות ואת הפעולות שלהם על פי הערכים הם עשויים להרגיש בטוחים בכך שהם פועלים בצורה נכונה מתוך הפחתה של רגשות אשם, חרדה, חרטה ותחושות אחרות שעלולות להניב מצוקה .(Baumeister & Vohs, 2002) הערכים הם שמכוונים ומעצבים את כוח הרצון הקיומי והמעשי (Will to Meaning) והם שמאפשרים ליחיד להיות אקטיבי ומעורב. על בסיסם הוא חווה עצמו כמי שמוציא לפועל את מה שנכון עבורו וחש יכולת להשפיע על המציאות ועל העולם שהוא חי בו. כך הוא משיב לעצמו תחושת כוח וקמפטנטיות (Crumbaugh, 1977; Längle et al., 2003). האירועים בעקבות התפרצות מגפת הקורונה עלולים להטיל אנשים לתחושה של חוסר ודאות ולתחושות של איבוד אמון עצמי במובן הקיומי והבין אישי. האינטראקציה הבין אישית היא הבסיס לחוויית העצמי והמציאות. באמצעות האינטראקציות עם האחר מכיר היחיד את הממדים השונים שבו (Cast, Barbara & Burke, 2002; Crocker & Wolfe, 2001; Maroiu, Maricuțoiu & Sava, 2016; Chen, Boucher & Tapias, 2006). אנשים עלולים לחוות עתה איבוד של ההנחות הבסיסיות באשר לעצמם ולאחרים וכן תחושה של שיבוש ואי בהירות באשר לכללים שהיו בסיס לחיבור בין אישי ולתחושת שייכות. תחושה של חוסר אונים וחוסר קומפטנטיות בלתי צפויים ובלתי מובנים ברקימת מארגים משמעותיים בין אישיים ואחרים עלולה להיות בסיס לתחושת שבר טראומטית (Baumeister & Vohs, 2002; Behrman & Reid, 2002).

 

דגשים באבחון הטראומה בעקבות הקורונה

נראה שנכון שאבחון של תגובה טראומטית באירוע שאינו נקודתי וקצר מועד, יהיה בדגש על איפיון החרדה הקיומית בהיבט הרחב שלה, בנוסף לאבחון המקובל לגבי פוסט טראומה (PTSD). לצד הערכת מצבו הנפשי של היחיד בהיבטים של דיכאון, תלות באלכוהול ובסמים (Wainrib, 2006) והערכה של סימפטומים כמו צמצום בהתנהגות ובתחושות, המנעות מאקטיביות ותחושת ריחוק (APA, 2013), נראה נכון שהאבחון יתמקד באופן מודגש בתפישת היחיד את הקונטקסט הבין אישי המיוחד והשונה שבו הוא והאחרים מצויים עתה, לאחר שחוו איום רחב על הקיום הפיזי, על הקשרים הבין אישיים ועל ממדים בסיסיים של מסוגלות בחייהם. בחרדה קיומית נמצא תחושות של ריקנות, בעיקר לנוכח חוויה של התרסקות של אמונות ותחושה שערכים, נורמות של מסורת ומורשת מאבדים את מקומם (Scott & Weems, 2013).

חרדה שבסיסה הקושי עם אי ודאות מתייחסת בעיקר לקושי של היחיד עם מה שצופן העתיד, שבמוקדה תימצא הדאגה מן העתיד. זו מהווה בסיס לקשת רחבה של חרדות (Asmundson & Carleton, 2005). היא נמצאת, לכן, כרכיב משותף ומרכזי שאליו מתייחסים בטיפול בחרדה (Dugas et al., 2003). אנשים תחת השפעה טראומטית זקוקים לפיתוח תחושת עצמי חזקה באשר למי שהם ולאיך שהם תופשים את עצמם. הם זקוקים לפיתוח תחושת ערך עצמי חזקה, ביטחון, אופנים יעילים להתמודדות עם מצבי דחק ויכולת לפתח יחסים בין אישיים מתגמלים יותר (Pitchford, 2009). ראוי שבשלב זה של אבחון יעמוד המטפל, לצד אבחון הסימפטומים כאמור, על דפוסי חשיבה, סכמות קוגניטיביות ועמדות רגשיות שהובנו והשתנו בעקבות האיום הפיזי, החברתי והמנטלי. מה השתנה, ממה חש היחיד שהוא נפרד, מה נכנס לחייו בעת שאחרי התפרצות המגפה ומה משמעותן של התפישות והמחשבות האלה עבורו. כיצד הן מבנות את תפישת הערך העצמי שלו ואת המשמעות שהוא חש כיחיד בקהילה, במשפחה ובעולם.

 

דגשים בטיפול בטראומה בעקבות הקורונה

כמטרה טיפולית מרכזית תעמוד ההנחה שהיחיד עשוי למצוא עוגנים של ביטחון, של המשכיות ושל משמעות גם בתוך קיום שבסיסו אינו מבטיח ביטחון תמידי.

נראה שבעבודה עם חרדה שמבוססת בעיקר על דאגה יהיו השלבים הקוגניטיביים הבאים, כפי שהם מוצגים על ידי קסלר :(Kessler, 2002) 1) גיוס הלקוח למעורבות בתהליך הטיפול; 2) הכרות עם תכנים ואיפיונים של הדאגה; 3) הבחנה בין דאגות שמובילות לפתרון בעיות וכאלה שקשורות לדפוס החרדתי; 4) סיוע ללקוחות להבין ולהפנים את המצב שבו האמונות שלהם הן מחשבות ולא עובדות. בורקובק וחבריו (Borkovec et al., 1983) מדברים על שלושה מוקדים בטיפול בחרדה שבמוקדה דאגה: 1) הפחתת התגובה הקשה לגירוי שיוצר הדחק; 2) החלפת התגובה החרדתית בתגובה יעילה לפתרון הבעיה ולהתמודדות עם המצב; 3) אימוץ תחושת שליטה טובה יותר בהופעת הגורם יוצר הדחק.

בחרדה עשויים להתקיים שני מצבים (Tallis & Eysenck, 1994). המצב הראשון הוא של הערכת האיום מבחינת המשמעות, הקושי וחוויית האירועים של היחיד, ואילו המצב השני הוא המצב של הערכת המשאבים להתמודדות עם האירוע. זהו מצב מתמשך שבבסיסו תחושת המסוגלות של היחיד להתמודדות עם הדאגה. זהו השלב שבו תחושת שליטה, אף אם היא מדומה ואשלייתית, עשויה למתן את ההשפעה של החרדה או של מצבי דחק אחרים (שם). כאן נראה שאפשר לסייע ללקוחות לראות את ההשפעה שיש להם על המציאות בהצבעה על היחסים והקשרים הבין אישיים שהם מקיימים (Harvey, 1996), באמצעות התבוננות מתוך תפישות בין אישיות (Stillman & Baumeister, 2009), התייחסותיות (Curtis & Hirsch, 2003) ומערכתיות (Smith, 2012; Watzlawick, Weakland & Fisch, 1974), ומתוך תפישות שמנכיחות את ההפנמה ב'עצמי' של הקרובים לנו (הורים, בני זוג וכד') (Maroiu, Maricuțoiu & Sava, 2016;Nelson, Heilbrun & Fegley, 1993).

מדובר עתה, אחרי התפרצות המגפה של הקורונה, באירועים מטלטלים מתמשכים ולא באירוע טראומטי נקודתי וחד פעמי. הכלליות והיריעה הרחבה של גורמי החוויה הטראומטית מצביעים על כך שיש להתייחס בטיפול לממדים הקיומיים של היחיד ולתפישתו את עצמו ואת העולם בו הוא מתקיים. נכון להדגיש, בהקשר הזה את הנושאים הבאים:

  1. אקטיביות ותחושת מסוגלות – קיימים מודלים מגישות שונות לעבודה עם חרדה שבמוקדה מרכיב הדאגה והקושי בהתמודדות עם חוסר ודאות (Davey & Wells, 2006; Dugas & (Ladouceur, 2000; Tallis & Eysenck, 1994 ובכולם נמצא שהטיפול נועד לחזק ולסייע ליחיד ליצור מחדש את ההקשרים והקשרים באופן שהוא בעל משמעות, יצירתי ואחראי וככזה שעשוי להביא לשינוי בתפישה גם ברמה הקוגניטיבית וגם ברמת החוויה הרגשיתKemmis &) (McTaggart, 2000. הבניית מערכי התפישה, החשיבה, התחושה וההתנהגות החדשים, במיוחד בהיבטים בין אישיים, תביא לתפישת עוגני משמעות חדשים ובכך גם לפרשנות חדשה ואחרת לאירועים שעומדים בבסיס ההתנסות הטראומטית. התהליך יאפשר העלאת מטרות מעודכנות של היחיד בעת שאחרי התפרצות הגורם לחוויה הטראומטית. תהליך כזה מאפשר נקיטת עמדה אקטיבית של צעדים ופעולות להשגת המטרות המעודכנות (Baumeister & Vohs, 2002).
    בתהליך ההחלמה היחיד משחזר את תחושת ה'ביחד' הקהילתית ומתחדשת תחושת השייכות. (Behrman & Reid, 2002; Yalom, 1995). הסיוע מתמקד בלעזור ללקוחות ללמוד לבטוח בעצמם, ביכולות שלהם לשוב להיות מעורבים בעשייה התפתחותית אישית ובין אישית. כשהם מתחילים לנהל את החרדה בצורה בריאה יותר הם מצליחים להביא לביטוי את הממדים העיקריים של העצמי שלהם שעומעמו על ידי הטראומה: הם מתחילים לחפש אחר משמעות מעודכנת לחיים (Paulson & Krippner, 2007; Pitchford, 2009).
     
  2. חוויית המשמעות הקיומית – אנשים נוטים להדחיק ולהכחיש את טבעם ואת משמעותם של אירועים שנחווים כטראומטיים ונדרשת לכן בתחילה עבודה של סיוע בהבניית משמעות לדברים Joseph, 2010)). מעבר לשיקום תחושת המסוגלות והשליטה בממדים הבין אישיים עשוי הטיפול לסייע ליחיד בעיגון חוויה טרנסצנדנטית של המשכיות, שמתקיימת בממדים תפישתיים של עבר-הווה-עתיד כשהיחיד יכול לדבר ולחשוב ברמה הסימבולית.(May & Yalom, 1989) העובדה שהיחיד יכול להבנות את נקודת המבט של עצמו מאפשרת לו ראייה וחוויה שמָבנה את התפישה האובייקטיבית שלו על העולם. זוהי נקודת מפתח בעבודה הפסיכותרפויטית: לסייע ליחיד להבנות את המשמעויות הסימבוליות שעליהן דיברו קירקגור (Lippitt, 2016) ומטפלים והוגים אקזיסטנציאליסטים אחרים (Baumeister, 1991; Frankl, 1992; Gillies, 2006; Maslow, 1998; May, 1983; Steger et al., 2006). הן שמאפשרות אימוץ חוזר של נקודת מבט אישית משמעותית מתוך תחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומי (Jelinek et al., 2006).
    המטפל עשוי לסייע ללקוחות בהנכחת תחושת המשמעות המעודכנת בחייהם באמצעות סיוע בהבניית מצבים שבהם באה לביטוי, בין השאר, מתוך תחושת אחריות עצמית ובאופן מנטלי עמוק, הגדרת המטרות בחיים (Crumbaugh, 1977). סיוע בתפישת הקיום בתוך הֶקְשֵר (Battista, & Almond, 1973), כשמדובר על עד כמה היחיד חש שהוא חי בתחושת קוהרנטיות מבחינת הנרטיב והמטרות שבחייו (Antonovsky, 1987; Kenyon & Randall, 1999) ובעיקר על פי המטרות והערכים שהוא מציב לעצמו (Debats, Van der Lubbe & Wezeman, 1993). אלה מצויים בבסיס ההבנייה של תחושת המשמעות בחיים (Baumeister et al., 2002; Steger et al., 2006).
     
  3. הקורונה והחשיפה לקיום המוות – המודעות למוות, כפי שזו עלתה עתה באופן מוחשי, עשויה להביא, על פי הגישה האקזיסטנציאליסטית, לצמיחה (Kralik, 2015). טראומה, בהיבט הזה, עשויה להיות מצע לגדילה, להתפתחות ולהתחזקות .(Sartre & Mairet, 1975; Yalom, 1980) האפשרות לחיות באיזון עם המודעות לכך שהמוות הוא בלתי נמנע ושהוא חלק מקיומנו בעולם, מעמעמת את החרדה מהמוות. הדגשת המשמעות בחיים, כפי שהוצגה לעיל, מסייעת לאיזון בתחושה באשר לאפשרות למוות וקבלתו כחלק טבעי של החיים (Neutral Acceptance). הדבר מאפשר ליחיד להביא את עצמו באופן מלא יותר (Wong, 2008). לחרדת המוות של היחיד שלושה ממדים: תוך אישי, בין אישי וטרנס-אישי. זה האחרון מתייחס בעיקר לכך שהיחיד חרד מתוך תחושה שלא מילא ולא השלים את המטרות שמבנות את משמעות חייו (Mikulincer, 2007). כאן המטפל עשוי לסייע בהנכחה של מה שמצוי במורשת האישית, את מה שהיחיד השלים, על פי מטרותיו, ועשה במיוחד במישור הבין אישי (Cicirelli, 2001) , וכמובן, לאור הדברים האלה, להמשיך ליזום וליצור בפעולות אקטיביות, עתה ובעתיד, לאור מטרותיו הקיומיות (Tomer & Eliason, 2007; Wong, 2008).

 

סיכום

האירועים שמלווים את החשיפה של העולם לנגיף הקורונה מתבטאים בשינויים דרמטיים ברמה האישית והבין אישית, בתחושות חרדה מפני אי הוודאות בעתיד, בשינויים בתקשורת ובאינטראקציות הבין אישיות ובתחושה של שבריריות החיים עם נוכחות של האפשרות למוות. אלה מייצרים קרקע אפשרית לחוויות של טראומה. הטראומה הזו אינה אירוע חד פעמי וקצר מועד אלא מתמשכת ונוגעת בגורמים בסיסיים של הקיום האנושי.

המטפלים נדרשים לבצע בהקשר הזה אבחון שמתייחס לגורמים של טראומה בהיבט התפישתי-קיומי, ובהמשך לעבודה שמאפשרת שיקום והחלמה מתוך הקשר רלוונטי ומעודכן לחיי הלקוח. לצד אבחון וטיפול בגורמי חרדה וטראומה שממוקדים בדאגה בשל חוסר ודאות, נכון לעבוד עתה בהיבטים אקזיסטנציאליים, לשיקום חוויית העצמי בעולם המשתנה והבלתי מוכר.

​​​​​​​

 

מקורות

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM-IV). Washingto, DC.: American Psychiatric Association.

American Psychiatric Association (APA). (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (Fourth edi). Washingto, DC.: American Psychiatric Association.

Antonovsky, A. (1987). Health promoting factors at work: the sense of coherence. In C. L. Kalimo, R., El Batawi, M. A., & Cooper (Ed.), Psychosocial factors at work and their relation to health (pp. 153–167). Geneva: World Health Organization.

Asmundson, G. J. G., & Carleton, R. N. (2005). Fear of Pain is Elevated in Adults with Co-Occurring Trauma-Related Stress and Social Anxiety Symptoms. Cognitive Behaviour Therapy, 34(4), 248–255.

Ayyash-abdo, H., & Alamuddin, R. (2010). Predictors of Subjective Well-Being Among College Youth in Lebanon Predictors of Subjective Well-Being Among College Youth in Lebanon. Journal of Social Psychology, 2007(3), 37–41.

Bandura, A. (1977). Self-efficacy: toward a unifying theory of behavioral change. Psychological Review, 84(2), 191–215. Retrieved from

Battista, J., & Almond, R. (973). The development of meaning in life. Psychiatry, 36(4), 409–427.

Baumeister, R. F., & Vohs, K. D. (2002). The Pursuit of Meaningfulness in Life. In C. R. Snyder & S. J. Lopez (Eds.), Handbook of positive psychology (pp. 608–618). London: Oxford University Press.

Baumeister, R. F. (1991). Meanings of life. New York: Guilford Press.

Behrman, G., & Reid, W. J. (2005). Posttrauma intervention: Basic tasks. Crisis intervention handbook: Assessment, treatment, & research, 291-302.‏

Borkovec, T. D., Wilkinson, L., Folensbee, R., & Lerman, C. (1983). Stimulus control applications to the treatment of worry. Behaviour Research and Therapy, 21(3), 247–251.

Carleton, R. N., Collimore, K. C., & Asmundson, G. J. G. (2010). ‘“It ” s not just the judgements — It’s that I don’t know’’: Intolerance of uncertainty as a predictor of social anxiety. Journal of Anxiety Disorders, 24(2), 189–195.

Carver, C. S., & Scheier, M. F. (1998). On the self-regulation of behavior. New York: Cambridge University Press.

Carver, C. S., Scheier, M. F., & Segerstrom, S. C. (2014). Optimism. Clinical Psychology Review, 30(7), 879–889.

Cicirelli, V. G. (2001). Personal meanings of death in older adults and young adults in relation to their fears of death. Death Studies, 25(8), 663–683.

Crumbaugh, J. C. (1977). The seeking of noetic goals test (SONG): A complementary scale to the purpose in life test (PIL). Journal of Clinical Psychology, 33(3), 900–907.

Davey, G. C., & Wells, A. (Eds. ). (2006). Worry and its psychological disorders: Theory, assessment and treatment. New York: Wiley & Sons.

Debats, D. L., Van der Lubbe, P. M., & Wezeman, F. R. (1993). On the psychometric properties of the Life Regard Index (LRI): A measure of meaningful life: An evaluation in three independent samples based on the Dutch version. Personality and Individual Differences, 14(2), 337–345.

Dugas, M. J., Freeston, M. H., & Ladouceur, R. (1997). Intolerance of uncertainty and problem orientation in worry. Cognitive Therapy and Research, 21(6), 593–606.

Dugas, M. J., Ladouceur, R., Léger, E., Freeston, M. H., Langolis, F., Provencher, M. D., & Boisvert, J. M. (2003). Group cognitive-behavioral therapy for generalized anxiety disorder: treatment outcome and long-term follow-up. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 71(4), 821–825.

Dugas, M. J., Gosselin, P., & Ladouceur, R. (2001). Intolerance of uncertainty and worry: Investigating specificity in a nonclinical sample. Cognitive therapy and Research, 25(5), 551-558.‏

Dugas, M. J., & Ladouceur, R. (2000). Treatment of GAD: Targeting intolerance of Uncertainty in Two Types of Worry, Behavior modification, 24(5), 635–657.

Dugas, M. J., Schwartz, A., & Francis, K. (2004). Brief Report: Intolerance of Uncertainty, Worry, and Depression. Cognitive Therapy and Research, 28(6), 835–842.

Ekşİ, H. (2004). Personality and Coping among Turkish College Students : A Canonical Personality and Coping: A Multidimensional Research on Situational and Dispositional Coping. Educational Sciences: Theory & Practice, 4(1).

Frankl, V. E. (1992). Man’s Search for Meaning. Fourth Edition (Vol. 5). New York: Simon and Schuster.

Gavrilov-Jerković, V., Jovanović, V., Žuljević, D., & Brdarić, D. (2014). When Less is More: A Short Version of the Personal Optimism Scale and the Self-Efficacy Optimism Scale. Journal of Happiness Studies, 15(2), 455–474.

Gillies J, N. R. (2006). Loss, Grief, and the Search for Significance: Toward a Model of Meaning Reconstruction in Bereavement. Journal of Constructivist Psychology, 19(1), 31–65.

Harvey, M. R. (1996). An Ecological View of Psychological 11-auma and Trauma Recovery. Journal of Traumatic Stress, 9(1), 3–23.

Hjertaas, T. (2004). Adler and Binswanger: Individual Psychology and Existentialism. Journal of Individual Psycholog, 60(4).

Jelinek, L., Jacobsen, D., Kellner, M., Larbig, F., Biesold, K., Barre, K., & Moritz, S. (2006). Verbal and Nonverbal Memory Functioning in Posttraumatic Verbal and Nonverbal Memory Functioning in Posttraumatic Stress Disorder (PTSD). Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology, 28(6), 940–948.

Joseph, S. (2010). Working with psychological trauma. Healthcare Counselling & Psychotherapy Journal, 10(2), 4–5.

Kahneman, D., Diener, E., and Schwarz, N. (eds). (1999). Well-Being: The Foundations of hedonic psychology. New York: Russell Sage Foundation.

Kees van den Bos. (2009). Making Sense of Life : The Existential Self Trying to Deal Kees van den Bos. Psychological Inquiry, 20(4), 197–217.

Kemmis, S., & McTaggart, R. (2000). Participatory action research: Handbook of qualitative research. California: SAGE Publications.

Kemmis, S., McTaggart, R., & Nixon, R. (2013). The action research planner: Doing critical participatory action research. Springer Science & Business Media.‏

Kenyon, G. M., & Randall, W. L. (1999). Introduction: Narrative gerontology. Journal of Aging Studies, 13(1), 1–2.

Kessler, R. C. (2002). Evidence that generalized anxiety disorder is an independent disorder. In & D. J. S. (Eds. . D. Nutt, K. Rickels (Ed.), Generalized anxiety disorder: Symptomatology, pathogenesis and management (pp. 3–10). London: Martin.

Keyes, C. L. M., Shmotkin, D., & Ryff, C. D. (2002). Optimizing Well-Being : The Empirical Encounter of Two Traditions. Journal of Personality and Social Psychology, 82(6), 1007–1022.

Králik R. (2015). Key philosophical-Theological concepts of Søren Kierkegaard in the work of Paul Tillich. European Journal of Science and Theology, 11(4), 179–188.

Längle, A., Orgler, C., & Kundi, M. (2003). european psychotherapyThe Existence Scale: A new approach to assess the ability to find personal meaning in life and to reach existential fulfillment. European Psychotherapy, 4(1), 135–146.

Lazarus, R. S., & Folkman, S. (1984). Stress, Appraisal, and Coping. New York: Springer.

Lind, C., & Boschen, M. J. (2009). Intolerance of uncertainty mediates the relationship between responsibility beliefs and compulsive checking. Journal of Anxiety Disorders, 23(8), 1047–1052.

Lippitt, J. (2016). Erich Fromm-the integrity of the self and the practice of love. In Kierkegaard’s Influence on the Social Sciences (pp. 115–130). Routledge.

Lodrick, Z. (2007). Psychological trauma – what every trauma worker should know. The British Journal of Psychotherapy Integration, 4(2), 1–19.

Maslow, A. (1998). Towards a psychology of being (3rd ed.). New York: Wiley.

May, R. (1983). The discovery of being. New York: Norton.

May, Rollo, & Yalom, I. (1989). Existential Psychotherapy. In R. J. Corsini & D. Wedding (Eds.) (Ed.), Current psychotherapies (pp. 363–402). Monument, CO: F E Peacock Publishers.

Mikulincer, M. (2007). The Complex and Multifaceted Nature of the Fear of Personal Death: The Multidimensional Model of Victor Florian. In P. T. Tomer, A., Eliason, G. T., & Wong (Ed.), Existential and Spiritual Issues in Death Attitudes (pp. 65–90). New York: Psychology Press.

Nelson, T. S., Heilbrun, G., & Figley, C. R. (1993). Basic family therapy skills, IV: Transgenerational theories of family therapy. Journal of Marital and Family Therapy, 19(3), 253–266.

Paolini, L., Yanez, A. P., & Kelly, W. E. (2016). An Examination of Worry and Life Satisfaction Among College Students. Individual Differences Research, 4(5), 331–339.

Paulson, D. S., & Krippner, S. (2007). Haunted by combat: Understanding PTSD in war veterans including women, reservists, and those coming back from Iraq. Greenwood Publishing Group. ‏

Pietrzak, R. H., Goldstein, M. B., Malley, J. C., Rivers, A. J., & Southwick, S. M. (2010). Structure of posttraumatic stress disorder symptoms and psychosocial functioning in Veterans of Operations Enduring Freedom and Iraqi Freedom. Psychiatry Research, 178(2), 323–329.

Pitchford, D. B. (2009). The existentialism of Rollo May: An influence on trauma treatment. Journal of Humanistic Psychology, 49(4), 441–461.

Rothschild, B. (2000). The body remembers: the psychophysiology of trauma and trauma treatment. New York: Norton & Company.

Ryan, R. M., & Deci, E. L. (2001). On happiness and human potentials: A review of research on hedonic and eudaimonic well-being. Annual Review of Psychology, 52(1), 141–166.

Sartre, J. P., & Mairet, P. (1975). Existentialism is a Humanism. In Existentialism is a Humanism (pp. 17–72). New Haven: Yale University Press.

Scheier, M. F., & Carver, C. S. (1985). Optimism, coping, and health: Assessment and implications of outcome expectancies. Health Psychology, 4, 219–247.

Scott, B. G., & Weems, C. F. (2013). Natural Disasters and Existential Concerns : A Test of Tillich ’ s Theory of Existential Anxiety. Journal of Humanistic Psychology, 53(1), 114–128.

Smith, G. (2012). Working with trauma: Systemic approaches. London: Macmillan International Higher Education.

Steger, M. F., Frazier, P., & Kaler, M. (2006). The Meaning in Life Questionnaire : Assessing the Presence of and Search for Meaning in Life The Meaning in Life Questionnaire : Assessing the Presence of and Search for Meaning in Life. Journal of Counseling Psychology, 53(1), 80.

Tallis, F., & Eysenck, M. W. (1994). Worry: Mechanisms and Modulating Influences. Worry: Mechanisms and Modulating Influences, Behavioural and Cognitive Psychotherapy , 22(1), 37–56.

Thompson, N., & Walsh, M. (2010). The existential basis of trauma. Journal of Social Work Practice, 24(4), 377–389.

Tomer, A., & Eliason, G. T. (2007). Existential and spiritual issues in death attitudes. In P. T. (Eds. . Tomer, A., Eliason, G. T., & Wong (Ed.), Existential and Spiritual Issues in Death Attitudes (pp. 33–64). New York: Psychology Press.

Tugade, M. M., & Fredrickson, B. L. (2011). Resilient individuals use positive emotions to bounce back from negative emotional experiences. Journal of Personality and Social Psychology, 86(2), 320–333.

Van Den Bos, K., Euwema, M. C., Poortvliet, P. M., & Maas, M. (2007). Uncertainty Management and Social Issues : Uncertainty as an Important Determinant of Reactions to Socially Deviating People 1. Journal of Applied Social Psychology, 37(8), 1726–1756.

Wainrib, B. R. (2006). Healing Crisis and Trauma with Body, Mind, and Spirit. New York: Springer Publishing Company.

Waterman, A. S., Schwartz, S. J., Zamboanga, B. L., & Williams, M. (2010). The Questionnaire for Eudaimonic Well-Being : Psychometric properties , demographic comparisons , and evidence of validity The Questionnaire for Eudaimonic Well-Being : Psychometric properties , demographic comparisons , and evidence of validity. The Journal of Positive Psychology, 5(1), 41–61.

Watzlawick, P., Weakland, J. H., & Fisch, R. (1974). Change: Principles of problem formation and problem resolution. New York: Norton.

Watzlawiek, E. (1984). The invented reality: Contributions to constructivism. New York: Norton.

Wong, P. T. (2008). Meaning management theory and death acceptance. In P. T. (Eds. ). Tomer, A., Eliason, G. T., & Wong (Ed.), Existential and Spiritual Issues in Death Attitudes (pp. 9–114). New York: Lawrence Erlbaum Associates.

Yalom, I. D. (1995). The theory and practice of group psychotherapy (4th ed.). New York: Basic Books.

Yalom, I. D. (1980). Existential psychotherapy. New York: Basic Books.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

שרון, א. (2020). מגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומי. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3978

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.