פסיכולוגיה עברית

×Dafna Wexler
 Dafna Wexler ©
זכור אותי

מאמרים

פחדי לילה אצל ילדי גן

ילדים רבים חווים את הלילה וההליכה לשינה כמעוררי חרדה באופן הגורם מצוקה אצלם ואצל משפחתם. במאמר נסקרת תופעת פחדי הלילה של ילדים, הקשר שלה להפרעות שינה והקשר של שתיהן לנוכחות הורית. בנוסף מוצגים ממצאי מחקר על טיפול בפחדי שינה, אשר נערך ע"י המחבר ופרופ' אבי שדה במעבדה להפרעות שינה בילדים באוניברסיטת תל אביב.

מתפרסם מ 31/7/2011 | 28,096 צפיות

תגיות: | | | |

 

פחדי לילה אצל ילדי גן

מאפיינים, הקשר להפרעות שינה, ושיטות התערבות חדשות

מאת ד"ר יונתן קושניר

 

 

 

תהליך ההליכה לשינה וההירדמות יכול להוות אתגר רציני ומלחיץ, במיוחד לילדים צעירים, במספר היבטים: הפרידה המשמעותית מההורים, ההתנתקות מחיי החברה המשפחתיים, ההכרח להיות לבד, ההתמודדות עם חושך והקישור השלילי שלו ל"כוחות רעים" (למשל, מפלצות, רוחות רפאים, פושעים), והחוויה של איבוד שליטה (למשל איבוד שליטה על פעולות גופניות). כל המרכיבים הללו נקשרו בספרות לתופעה של פחדי לילה (.Gordon, King, Gullone, Muris, & Ollendick, 2007a; Muris, Merckelbach, Ollendick, King, & Bogie, 2001; Sadeh, 1996, 2005)

פחדי לילה מתונים ומוגבלים בזמן הם תופעה נפוצה מאוד, ונחשבים כחלק מההתפתחות הנורמאלית, כשרוב הילדים מתגברים עליה (King, Ollendick, & Tonge, 1997). אולם עבור הרבה ילדים הלילה וההליכה לשינה יכולים להוות אתגר רציני ביותר ולעורר חרדה שעלולה לחבל בתפקוד היום יומי ולגרום למצוקה אצל הילד ומשפחתו (Gordon & King, 2002; Sadeh, 2005).

מחקר אחד מצא כי 73% מהילדים בגילאי 4-12 דיווחו על פחדי לילה, לעומת 34% מהוריהם (Muris et al., 2001). במחקר זה גם הודגמו דפוסים התפתחותיים של פחדי לילה: נמצא כי לפי דיווחי הילדים עד גיל 9 חלה עלייה בפחדים, כש-58.8% מהילדים בגילאי 4-6 דיווחו על פחדי לילה, 84.7% מהילדים בגילאי 7-9, ו-79.6% מהילדים בגילאי 10-12. לעומת זאת, לפי דיווחי ההורים נמצאה דווקא ירידה בפחדי הלילה עם הגיל: 44.3% מההורים לילדים בגיל 4-6 דיווחו על פחדי לילה, 32.1% מההורים לילדים בגילאי 7-9 ו-23.9% מההורים לילדים בגילאי 10-12.

מספר מחקרים הראו כי תוכן הפחדים משתנה לפי שלבי ההתפתחות, ומשקף את התפתחותן של יכולות קוגניטיביות של הילדים: ילדים בגיל הינקות וילדים צעירים מאוד מראים פחדים מדברים שנמצאים "כאן ועכשיו" (למשל פרידה מהורים), ילדי גן מראים יותר פחדים מדברים דמיוניים (למשל ממפלצות), ולילדים מבוגרים יותר יש פחדים ריאליים יותר. ואכן, בערך בגיל 7 ילדים יכולים להסיק על סיבה ותוצאה פיזיים ולצפות לתוצאות שליליות פוטנציאליות, כך שטווח הגירויים היכולים להפחיד גדל (King, Ollendick, & Murphy, 1997; Vasey, Crnic, & Carter, 1994).

בדומה לפחדים נוספים בילדות, סביר כי פחדי לילה הינם תוצאה של מספר גורמים - ביולוגיים, סביבתיים וקוגניטיביים. בנוסף, ניתן גם לראות את ההקשר המשפחתי כגורם משמעותי לפיתוח פחדים, ופחדי הלילה גוברים למשל בזמן מחלה של אחד ההורים או כשיש חיכוכים בין ההורים (King, Eleonora, & Ollendick, 1998; Ollendick, 1979).

חשוב לציין כי פחדי לילה אינם אבחנה פורמלית, והפנומנולוגיה חופפת עם מספר הפרעות חרדה פורמליות אחרות, וכן עם אבחנה של אינסומניה התנהגותית של הילדות. לדוגמא, מחקר הראה כי פחדי לילה היו קשורים לפחות לאבחנה של הפרעת חרדה נוספת אצל יותר מ-10% מהילדים (Muris, Merckelbach, Mayer, & Prins, 2000).

ילדים מדווחים על מגוון דרכי התמודדות עם פחדי הלילה שלהם, כגון חיפוש תמיכה מההורים, היצמדות לבובות רכות של חיות או שימוש בחפצים אחרים (Muris et al., 2001). נוכחות ההורים ליד מיטת הילד בזמן ההשכבה או בתגובה לפחדי לילה במהלך הלילה היא דרך התמודדות נפוצה מאוד של ההורים, על מנת להוריד את רמת הפחד. חלק מההורים אף מרשים לילדיהם לישון במיטתם (Johnson, Posner, & Rothbart, 1991; Rath & Okum, 1995). דרך התמודדות זו אף יכולה להוביל לתוצאות חיוביות במקרים רבים; אולם היא עלולה להנציח, לשמר ולהגביר הן את הפחדים והן את אימוץ דרך זו בהתמודדות עמם (Johnson et al., 1991; Medoff & Schaefer, 1993). למעשה, רבים מההורים לא תכננו להסתמך על אסטרטגיה זו של שינה משותפת כפתרון ארוך טווח, אך חלקם מוצאים עצמם נעזרים בו לאורך זמן בשל התמדת הפחדים או החרפתם. מחקרים רבים מראים כי לתינוקות הנסמכים על הוריהם בזמן ההשכבה ישנו סיכוי רב יותר לסבול מיקיצות ליליות מרובות. דרכי התמודדות אלו בעצם מחבלות ביכולת של הילד לפתח יכולת הרגעה וויסות עצמיים, כך שהילדים מסתמכים על הוריהם כדרך הרגעה – מה שמביא להתגברות הפחדים (Mindell, Sadeh, Kohyama, & Howd, 2010; Sadeh, Tikotzky, & Scher, 2010).

 

פחדי לילה והפרעות שינה

הפרעות שינה הן חלק אינטגרלי מהתמונה הקלינית אצל ילדים הסובלים מפחדי לילה. לילדים אלו יש קושי ללכת לישון ולהירדם; הם מתעוררים הרבה בלילה ומתקשים להירדם שוב לאחר יקיצות אלו (Gordon et al., 2007a; Sadeh, 2005). למרבה הפלא, אין מחקרים המקשרים באופן ישיר פחדי לילה עם מדדים אובייקטיביים של הפרעות שינה; אולם במחקר אורך שבדק הפרעות שינה ופחדי לילה אצל ילדים שישנו בשינה משותפת עם הוריהם נמצא כי השכיחות הגבוהה ביותר של יקיצות ליליות ושינה משותפת של הילדים עם הוריהם הייתה בגיל 4. החוקרים שיערו כי ממצאים אלה נבעו מהתפתחות קוגניטיבית ושינויים בתהליכי פרידה-היקשרות המובילים לפחדי לילה בגילאים אלו ולהפרעות השינה הנלוות (Jenni, Fuhrer, Iglowstein, Molinari, & Largo, 2005).

מחקר של פרופ' אבי שדה ושלי, שהתקבל לפרסום בכתב העת Sleep Medicine, בוחן לראשונה את הקשר בין פחדי לילה והפרעות שינה בעזרת כלי אובייקטיבי. בנוסף לדיווחי ההורים נעשה במחקר שימוש גם ב"שעון שינה" (אקטיגרף) אשר מודד את תנועות הגוף של הילד ומספק מידע אובייקטיבי על השינה. מטרה נוספת הייתה לבחון את הקשר שבין האסטרטגיות ההוריות להתמודדות עם פחדים אלו לבין הפרעות השינה (Kushnir & Sadeh, In press-b).

במחקר השוונו את השינה של 109 ילדים הסובלים מפחדי לילה משמעותיים לשינה של 30 ילדי קבוצת ביקורת. הגיל בו התמקדנו היה 4-6. שיערנו כי שנתם של ילדים הסובלים מפחדי לילה תהיה משובשת יחסית לילדי הביקורת, ובנוסף שיערנו כי נוכחות ההורים ליד הילד במהלך הלילה תהיה קשורה גם היא לשינה משובשת יותר.

התוצאות הראו כי שנתם של הילדים עם פחדי הלילה הייתה אכן משובשת יחסית לילדי הביקורת. לפי מדדי האקטיגרף, לילדים אלו היו יותר יקיצות ליליות, אפיזודות שינה קצרות יותר של שינה רציפה, זמן שינה כללי קצר יותר, וזמן שינה נטו (ללא יקיצות) קצר יותר. דיווחי ההורים הצביעו על תוצאות דומות. בנוסף, נמצא כי איכות השינה הייתה משובשת יותר ככל שנוכחות ההורים גברה במהלך הלילה ככלי להתמודד עם פחדי הלילה.

המסקנה שלנו הייתה כי ילדים הסובלים מפחדי לילה הינם בסיכון לפתח איכות שינה גרועה שיכולה להשפיע הן על תפקודם הפסיכולוגי, הן על תפקודם הקוגניטיבי, והן על איכות חייהם. בנוסף, ראינו איך דרך התמודדות ההורים בניסיון להפחית את הפחדים הייתה קשורה אף היא לאיכות השינה הירודה של הילדים. מממצא זה מאשר מסקנות של מחקרים קודמים שטענו כי נוכחות הורית אינה פתרון מוצלח לפחדי לילה.

 

טיפולים בפחדי לילה

כאמור, אצל חלק מהילדים פחדי הלילה נמשכים זמן רב, עוצמתם רבה והם מפריעים לתפקוד היום יומי הן של הילד והן של משפחתו. במקרים אלו כדאי לשקול הערכה והתערבות קלינית (Sadeh, 2005).

התפתחות טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים לפחדי לילה התפתחו במקביל לטיפולים בפחדים כלליים, פוביות והפרעות חרדה אצל ילדים (Compton, Burns, Helen, & Robertson, 2002). טיפולים אלו מבוססים על מספר טכניקות סטנדרטיות קוגניטיביות-התנהגותיות, כגון אימון בשליטה עצמית, דסנסיטיזציה, הרפיה, תרגילי נשימה, דימוי חיובי, הצהרות עצמיות חיוביות וחיזוקים חיוביים (Gordon, King, Gullone, Muris, & Ollendick, 2007b).

יעילותם של מחקרים אלו הודגמה במחקרים בודדים - מספר מחקרים השוואתיים ומספר מחקרים אשר הסתמכו על מקרה אחד. רובם של מחקרי התערבות אלו כללו בין 2 ל-4 פגישות, ורובם הראו ירידה משמעותית בפחדים אשר נשמרו לאורך זמן (Gordon & King, 2002; King, Ollendick, & Tonge, 1997; Sadeh, 2005).

במחקר נוסף של פרופ' שדה ושלי, אשר התקבל לאחרונה לפרסום בכתב העת European Journal of Pediatrics והתבסס על אותה אוכלוסייה של ילדים כמו במחקר שהוזכר לעיל, בחנו והשוונו שתי שיטות טיפול חדשות להתמודדות עם פחדי הלילה והפרעות השינה של ילדים, המבוססות על "התערבות חיבוקי" (Kushnir & Sadeh, In press-a).

התערבות "חיבוקי" היא שיטה שפותחה בזמן מלחמת לבנון השנייה על ידי פרופ' שדה, כדרך לטפל בילדים אשר פיתחו סימפטומים חרדתיים בזמן המלחמה, והוכחה כיעילה בהורדה משמעותית של הסימפטומים (Sadeh, Hen-Gal, & Tikotzky, 2008). שיטה זו מבוססת על מתן בובת כלבלב לילדים המראים סימני חרדה, ועידודם לטפל בכלב ולדאוג לו. ההנחה היא כי מתן תפקיד המטפל לילד מעלה את ערכו העצמי ומסיט את הקשב שלו ממצוקותיו וקשייו לפחדי הכלבלב (לתיאור מקיף יותר של השיטה ראו: Sadeh et al, 2008).

הגרסה השנייה של "חיבוקי" פותחה כקבוצת השוואה/ביקורת בעלת פוטנציאל טיפולי משלה. בגרסה זו נותנים לילד את אותה בובת כלבלב, אך מספרים לו כי הכלבלב יהיה חבר שלו וישמור עליו בלילה. שיטה זו מבוססת על הרעיון של חפץ מעבר/ביטחון, חפצים שבהם ילדים קטנים עושים שימוש רב כדרך להפחתת חרדה. נטען כי ילדים המאמצים חפצים כאלו צריכים פחות עזרה בזמן המעבר לשינה. בנוסף, הורים וילדים מספרים כי חפצים כאלו הם יעילים בהתמודדות עם פחדי לילה, אולם טענה זו לא נבדקה עד כה באופן שיטתי (Wolf & Lozoff, 1989).

המחקר נועד לבחון ולהשוות בין שתי שיטות אלו בהשפעתן על פחדי לילה, מדדי שינה והתנהגויות ההורים בהתמודדות עם תופעה זו. שיערנו שתהיה ירידה בפחדי הלילה בשתי הקבוצות, ובמקביל נראה גם שיפור באיכות השינה. חשבנו שלקבוצת חיבוקי הראשונה יהיה יתרון והשפעה גדולה יותר מאשר לשיטה השנייה. חלק מהנבדקים, שחיכו כחודש עד תחילת הטיפול מרגע ההערכה הראשונית, שימשו כקבוצת ביקורת ללא טיפול.

חילקנו באופן רנדומאלי 104 ילדים עם פחדי לילה משמעותיים (גילאי 4-6) לאחת משתי הקבוצות הטיפוליות שהוזכרו. בתחילה הערכנו את פחדי הלילה, הפרעות שינה ובעיות התנהגות. המידע נאסף דרך שאלונים, ראיונות ואקטיגרף. את השפעת הטיפול בחנו דרך השוואת המדדים בארבעה זמנים: מדידה בתחילת ההערכה, לאחר שבוע של התערבות, חודש, וחצי שנה לאחר ההתערבות. התוצאות הראו כי לילדים בשתי הקבוצות הייתה ירידה משמעותית ביותר בפחדי הלילה, אך ללא הבדל בין הקבוצות. הירידה בשתי הקבוצות הייתה גדולה יותר מהירידה בקבוצת הביקורת.

בנוסף, בשתי הקבוצות ראינו ירידה בהתנהגויות "מורידות הפחד" של ההורים (נוכחות הורים ליד מיטת הילד, שינה משותפת במיטת ההורים) וכן ירידה בבעיות השינה של הילדים. התוצאות נשמרו גם חצי שנה לאחר סיום הטיפול. המסקנה הייתה שהתערבויות יחסית פשוטות יכולות להוריד בצורה משמעותית את פחדי הלילה והפרעות השינה הנלוות, ולשפר את איכות חיי הילד ומשפחתו.

 

מקורות

Compton, S. N., Burns, B. J., Helen, L. E., & Robertson, E. (2002). Review of the evidence base for treatment of childhood psychopathology: internalizing disorders. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 70(6), 1240-1266.

Gordon, J., & King, N. (2002). Children's night-time fears: An overview. Counselling Psychology Quarterly, 15, 121−132.

Gordon, J., King, N., Gullone, E., Muris, P., & Ollendick, T. H. (2007a). Nighttime fears of children and adolescents: Frequency, content, severity, harm expectations, disclosure, and coping behaviours. Behaviour Research and Therapy, 45(10), 2464-2472.

Gordon, J., King, N. J., Gullone, E., Muris, P., & Ollendick, T. H. (2007b). Treatment of children's nighttime fears: The need for a modem randomised controlled trial. Clinical Psychology Review, 27(1), 98-113.

Jenni, O. G., Fuhrer, H. Z., Iglowstein, I., Molinari, L., & Largo, R. H. (2005). A longitudinal study of bed sharing and sleep problems among Swiss children in the first 10 years of life. Pediatrics, 115(1), 233-240.

Johnson, M. H., Posner, M. I., & Rothbart, M. K. (1991). Components of visual orienting in early infancy: Contingency learning, anticipatory looking, and disengaging. Journal of Cognitive Neuroscience, 3(4), 335-344.

King, N., Ollendick, T. H., & Tonge, B. J. (1997). Children's nighttime fears. Clinical Psychology Review, 17(4), 431-443.

King, N. J., Eleonora, G., & Ollendick, T. (1998). Etiology of childhood phobias: current status of Rachman's three pathways theory. Behaviour Research and Therapy, 36(3), 297-309.

King, N. J., Ollendick, T. H., & Murphy, G. C. (1997). Assessment of childhood phobias. Clinical Psychology Review, 17(7), 667-687.

Kushnir, J., & Sadeh, A. (In press-a). Assessment of brief interventions for nighttime fears in preschool children. European Journal of Pediatrics.

Kushnir, J., & Sadeh, A. (In press-b). Sleep of preschool children with nighttime fears. Sleep Medicine.

Medoff, D., & Schaefer, C. E. (1993). Children sharing the parental bed: A review of the advantages and disadvantages of cosleeping. Psychology: A Journal of Human Behavior, 30(1), 1-9.

Mindell, J., Sadeh, A., Kohyama, J., & Howd, T. W. (2010). Parental behaviors and sleep outcomes in infants and toddlers: A cross-cultural comparison. Sleep Medicine 11, 393–399.

Muris, P., Merckelbach, H., Mayer, B., & Prins, E. (2000). How serious are common childhood fears? Behavior Reserach and Therapy, 38(3), 217-228.

Muris, P., Merckelbach, H., Ollendick, T. H., King, N. J., & Bogie, N. (2001). Children's nighttime fears: parent-child ratings of frequency, content, origins, coping behaviors and severity. Behaviour Research and Therapy, 39(1), 13-28.

Ollendick, T. H. (1979). Fear reduction techniques with children. In M. Hersen, R. M. Eisler & P. M. Miller (Eds.), Progress in behaviour modification (Vol. 8). New York: Academic Press.

Rath, F. H., & Okum, M. E. (1995). Parents and children sleeping together - Cosleeping prevalence and concerns. American Journal of Orthopsychiatry, 65(3), 411-418.

Sadeh, A. (1996). Stress, Trauma, and Sleep in Children. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 5(3), 685-700.

Sadeh, A. (2005). Cognitive-behavioral treatment for childhood sleep disorders. Clinical Psychology Review, 25(5), 612-628.

Sadeh, A., Hen-Gal, S., & Tikotzky, L. (2008). Young children's reactions to war-related stress: a survey and assessment of an innovative intervention. Pediatrics, 121(1), 46-53.

Sadeh, A., Tikotzky, L., & Scher, A. (2010). Parenting and infant sleep. Sleep Medicine Reviews, 19, 103-110.

Vasey, M. W., Crnic, K. A., & Carter, W. G. (1994). Worry in childhood - A developmental perspective. Cognitive Therapy and Research, 18(6), 529-549.

Wolf, A. W., & Lozoff, B. (1989). Object attachment, thumbsucking, and the passage to sleep. Journal of the American Academy of Child and Adolescent psychiatry, 28(2), 287-292.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

קושניר, י. (2011). פחדי לילה אצל ילדי גן. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 16/12/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2634

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

עינת גבעעינת גבע17/8/2011

ו... אולי הילד עלה על מכרה זהב?. אני מאמינה שלהורים חלק נכבד בטיפוח או בהרגעה של פחדי ילדים.
ילדים צעירים מגלים לא פעם שהוריהם נרגשים, נדרכים ומתפנים טוטאלית כאשר הם מדווחים על פחד.
ילדים מפחדים רותמים הורים עם כוונות טובות ורצון למנוע מהילדים את הפחד לפעולה.
הילד מטיל בלון ניסוי לאוויר:" אני מפחד". שניים- שלושה נסיונות והילד הנבון מבין שעלה על "מכרה זהב" מכרה שמניב המון הורים, המון תשומת לב, התעסקות, קרבה, הסברים ונסיונות. אז למה לחדול? מודעות הורית לריטואל זה ולדפוס שעלול להתפתח כתוצאה מהתגיסות והתרשמות יתר עשויה לצמצם את התופעה. אם כך, הדרך לעזור לילדים להתמודד היא לסמוך עליהם, להאמין ביכולתם להתמודד,להיות קשובים ומעודדים. לעודד את אומץ ליבם, להדהד את יכולתם להתגבר ולהתמודד עם מכשולים אחרים. בברכת לילות של שינה רצופים וחלומות פז, עינת גבע, יועצת משפחתית ומורה במסלול להכשרת מנחי קבוצות במשפחה במכון אדלר.

נעמי שוורץנעמי שוורץ6/8/2011

אנחנו היינו שם!. כבר כמה פעמים שאני "פוגשת" פרסומים של יהונתן קושניר ומתרגשת. ילדתנו, שהייתה אז כבת 5, סבלה מקשיים רבים במהלך ההרדמות ואחר כך מחרדות ומיקיצות רבות במהלך הלילה. ניסיוננו כהורים לשתי בנות גדולות ממנה, להן הצלחנו להקנות הרגלי שינה, ניסיוני כמטפלת, כל אלה לא הועילו. היינו מותשים ברמות-על. הזוגיות שלנו התפוררה ממחסור של שעות שינה מתמשך והיינו רגע לפני יאוש. למזלי ראיתי בפורום "ילדים" את פנייתו של יהונתן להורים שלהם ילד עם קשיי שינה. לשמחתי עניתי ביודעי שהמחקר נעשה בת"א ואנחנו בכלל מהצפון הרחוק. ילדתנו הייתה צריכה לדאוג לחיבוקי שלה, ואנחנו בסקפטיות רבה ליווינו את התהליך (לילדה היה חפץ מעבר שלא הועיל לה בנושא זה). לתדהמתנו - תוך זמן קצר של כשבועיים הילדה החלה לישון לילות שלמים! ומאז... הרבה מים עברו מאז, אבל ליהונתן ולמחקר שעשה יחד עם פרופ' אבי שדה מקום של כבוד בליבנו. תודה ענקית נעמי

דינה פאלוךדינה פאלוך5/8/2011

נתינה כאמצעי להשגת מוקד שליטה פנימי ולא חיצוני. כאשר הילד המפוחד נקרא להרגיע את הכלבלב ה"מפוחד",אנו משדרים לו מסר שיש בו כוחות להרגיע
ואם הוא מסוגל להרגיע את הכלבלב, האחר הוא יכול להרגיע גם את עצמו.
אגב הרגעת הכלבלב עולים לעיתים תכני הפחד של הילד ובכך הכלבלב יכול להיות כר נוח להשלכת הפחדים
ולאפשר טיפול בהם.
גם מבוגרים יכולים להיתרם מעזרה לאחר המתמודד עם קשיים דומים וקבוצות התמיכה וההתמודדות השונות נועדו בין השאר גם לכך.
נתן היא מילה פלינדרומית שניתנת לקריאה משני עבריה כי נתינה לפי ראות עיניי היא הדדית.

דר ברוך אליצורד"ר ברוך אליצור2/8/2011

מדוע לא לחקור את גורם הפחד. חשוב לדעת מתי החלו הפחדים והאם היה גורם שעורר אותם כמו פגז שהתפוצץ ליד הבית, גנב שניסה לפרוץ או סרט מפחיד. הטיפול צריך להיות בהתאם לגיל ולגורם הפחד. הטיפול ב"חיבוקי" לא מקנה לילד מנגנוני התמודדות אלא מקנה לו בובה של כלב שזה גורם חיצוני שאמור להגן עליו .
מנסיוני יש שתי סכנות המעוררות פחדים בילדים ומבוגרים: סכנה שניתן להתגבר עליה בכוחות אנושיים וסכנה שאי אפשר להתגבר בכוחות אנושיים. הטיפול חייב להיות בהתאם לסכנה

דר ברוך אליצורד"ר ברוך אליצור2/8/2011

מדוע לא לחקור את גורם הפחד. חשוב לדעת מתי החלו הפחדים והאם היה גורם שעורר אותם כמו פגז שהתפוצץ ליד הבית, גנב שניסה לפרוץ או סרט מפחיד. הטיפול צריך להיות בהתאם לגיל ולגורם הפחד. הטיפול ב"חיבוקי" לא מקנה לילד מנגנוני התמודדות אלא מקנה לו בובה של כלב שזה גורם חיצוני שאמור להגן עליו .
מנסיוני יש שתי סכנות המעוררות פחדים בילדים ומבוגרים: סכנה שניתן להתגבר עליה בכוחות אנושיים וסכנה שאי אפשר להתגבר בכוחות אנושיים. הטיפול חייב להיות בהתאם לסכנה

עמית פכלרעמית פכלר1/8/2011

למה לגרש החושך - והרי הוא ילד טוב?. יישר כח על מחקר חשוב!

גדעון אנהולטגדעון אנהולט1/8/2011

פורום CBT. מטפלים אשר מעוניינים לדון על תוכן המאמר או לשאול שאלות הקשורות לפחדים וקשיי שינה אצל ילדים מוזמנים לפורום CBT.