פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

בית ספר לרגשות: אבל ומלנכוליה (סרטון 11)

במסגרת הפרוייקט "בית ספר לרגשות" שהתלווה לתכנית הטלוויזיה "שיחת נפש" בהנחיית פרופ' יורם יובל, צולמו 19 קטעים קצרים בהם פרופ' יובל מדבר על מגוון נושאים הקשורים לרגשות. כל קטע סוקר במבט-על היבטים פסיכולוגיים ונוירוביולוגיים של הנושא הנדון. ביחד מהווים הקטעים "בית ספר לרגשות", המביא על קצה המזלג את עיקרי הידע המדעי העכשווי בתחום הרגשות.
הקטעים מיועדים לכל אדם ואינם מניחים ידע קודם בנושא. עם זאת, גם לסטודנטים לפסיכולוגיה ולמטפלים מדיסציפלינות שונות עשוי להיות בהם עניין. הם עשויים להיות גם מקור מידע לאנשים הנמצאים בטיפול פסיכולוגי, על מנת להבין טוב יותר את רגשותיהם ואת התהליך שהם עוברים.

מאמרים | 16/3/2009 | 14,976

תגיות:

 הותר לפרסום בפסיכולוגיה עברית באדיבות HOT בידור ישראלי

עורכת: ליאת המנחם, מגיש: פרופ' יורם יובל

תמלול: ענת פרידלנד

 

לעצב אין גבולות. לאושר יש ויש. ככה אומר השיר. זה נכון? במילה אחת – כן, זה כנראה נכון. עצב, צער, דכאון, אלה בעצם הרגשות, שאנחנו לא אוהבים להרגיש, אלה רגשות, שגובים מאיתנו מחיר גדול. אלה רגשות, שדעות על למה יש לנו אותם הן חלוקות, והם לא סבורות כמו הרגשות האחרים: פחד, שמחה, אפילו חרדת נטישה. אבל עצב, צער ודכאון, שצמודים לאותה חרדת נטישה, הם רגשות שאנחנו מרגישים שמי שאהבנו נלקח מאיתנו, או כשמשהו שאהבנו נלקח מאיתנו. אלה רגשות שמלווים תחושות של אובדן, ואנחנו נעשה הרבה מאוד כדי לא להרגיש אותם. במנות קטנות זה יכול להיות נחמד. מי לא הולך לסרטים כדי לבכות קצת ולהרגיש אחרי זה קצת יותר טוב? אבל במנות גדולות זה גובה מאיתנו מחיר גדול. רגש של עצב, אבל, צער, לפעמים אפילו דכאון, במשפט אחד - מחיר האהבה. כי אין אהבה בלי פרידה, ואין פרידה, פרידה אמיתית, בלי צער, בלי כאב ולפעמים אפילו דכאון. אנשים שנעזבו הם אנשים מועמדים לדכאון, לצער, לאבל. אנחנו בתור חברה, בעצם כל חברה, פיתחנו לנו מנהגים כדי לעזור לאנשים בצער שלהם כשמישהו נפרד מהם. ואלה מנהגי האבלות שקיימים ביהדות, בנצרות, באיסלם, בעצם בכל דת, שבהם החברה מתאחדת מסביב לאדם האבל, מראה לו את אהבתה, עוזרת לו להשתקם מחדש ולחזור למעגל החיים, וגם נותנת מקום וכבוד לאבל שלו. אחד הדברים שמאפיינים את החיים המודרניים שלנו זה שאנחנו חשופים יותר ויותר לפרידות, ולכבוד הפרידות האלה לא יושבים שבעה: כשאנחנו עוברים דירה, כשחברים שלנו עוזבים אותנו, כשאנחנו עוזבים אנשים אחרים, וכל הדברים האלה כנראה במקובץ אחראיים לזה שאחוז הדכאון, או שיעור הדכאון, הולך ועולה באוכלוסיה משנה לשנה. תרופות, שהן תרופות נוגדות דכאון, עוזרות בדבר הזה, אבל שלא יהיו לאף אחד אשליות - את רגש העצב והצער אנחנו אמורים להרגיש, ואנחנו נמשיך להרגיש. שום תרופה לא תיפתר מהם, אולי גם נכון לא להיפתר מהם.

אז לסיכום, רגשות של עצב, צער, אובדן, הם מחיר האהבה, והם פשוט חלק ממי שאנחנו, בני האדם.

  

» רשימת כל הקטעים

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צחי כהןצחי כהן20/3/2009

קצר מידיי - אבל מעניין (סוף סוף). האמת- אני לא מבין מה טוב בתשדירי בזק כאלה.. זה פופוליזם. דרוש עומק. לא ללכת אחרי עדר של כבשים שבעלי הזכיונות בטלוויזיה עושים.
הם רוצים בר רפאלי. פרופ' יורם יובל הוא לא בר רפאלי!