מכון טמיר 2020
מכון טמיר 2020

מאמרים של מכון טמיר

קשיים רגשיים בתקופות החגים - מכון טמיר ראשל״צ

מיוחד לחגי תשרי! הפסיכולוגיה של תקופת החגים: 6 פוסטים של פסיכולוגיות ומטפלות במכון טמיר ראשון לציון, על התמודדויות נפשיות בתקופת החגים.
תאריך פרסום: 23/10/2019

הפסיכולוגיה של תקופת החגים

 

מור צח מוכתר, מנהלת קהילת העמיתים שלנו בראשון לציון, רחובות וחולון, פנתה למטפלות מכון טמיר בראשל"צ וביקשה עצות להתמודדות עם כמה תמות נפשיות מוכרות, שעולות סביב התמודדות אישית עם בדידות, אשמה, דכדוך ויחסי הורים ילדים בתקופת החגים.

 

יצא נהדר, תהנו!

 

  • "האם התקדמתי השנה?" השוואה ותחושת נחיתות סביב שולחן החג / מרינה לידרמן

 

  • הסתגלות של ילדים במעבר מחופש לשגרה / לילך בן אהרון

 

  • בדידות בתקופת החגים / אורית זיידמן 

 

  • רגשות אשם לגבי אכילה בערב החג / חגית בראלי פישמן 

 

  • על דכדוך חגי תשרי / גלית איתן רוזנברג 

 

  • קבוצת פסיכודרמה בחג / נטלי ליבליך ברכה

 

 

 

"האם התקדמתי השנה?" השוואה ותחושת נחיתות סביב שולחן החג

רוני מרינה לידרמן, פסיכולוגית קלינית מומחית

 

חגים זו תקופה מטלטלת הרבה פעמים.

בעוד שחלקנו מוצאים את התקופה משמחת, מרגשת ומעוררת ציפיה לקראתה, חלקנו מוצאים את עצמנו נכנסים למצב של דכדוך ועצב לקראת התקופה.

ההתמודדות הקשה ביותר נצפית הרבה פעמים בקרב מי שעברו תהליכי אבל ואובדן מסוגים שונים, בין אם מדובר במות אדם קרוב או בגירושין ו/או פרידה קשה.

אנשים בודדים, ללא משפחה, אנשים הנמצאים לבד בארץ, או צעירים שעדיין לא מצאו לעצמם מסגרת משפחתית, עשויים להרגיש בדידות בתקופת החגים.

לעתים, הבדידות ואי הנוחות מתעצמות על ידי ציפיות החברה ולעתים באות כתולדה של חשבון נפש פנימי שהאדם מנהל עם עצמו.

ישיבה סביב השולחן החגיגי מציפה, באופן בלתי מודע, הרבה דינמיקות וקשיים שאנשים העדיפו לא להתמודד איתם לאורך זמן.

לעתים אנשים מעדיפים "לשחק" בתוך הסיטואציה ולעתים הארוחה ההמונית רק גורמת להם לחוש בדידות בתוך ה"ביחד" כאשר השמחה לא מרגיש להם כאותנטית והמפגש כלא אמיתי.


 לעתים, ה"לבד" שבתוך זוגיות לא מוצלחת מוצף אף יותר ברגעים האלה.

לא פעם שמעתי מהמטופלים שלי על חוסר נוחות שחשו סביב השוואות שבאופן לא רצוני התנהלו מול אחרים סביב השולחן. ציפיות האחרים, במיוחד במצבים בהם האדם לא מרגיש שנמצא במקום הרצוי עבורו (לא נשוי, גרוש, ללא ילדים, פוטר מעבודה, לא מצא את עצמו מבחינה המקצועית וכד') יוצרים חרדה ואי נוחות. 

בנוסף, תקופה זו, בדומה לימי הולדת, מתאפיינת בנטיה של האדם להתבונן בחייו, לעשות חשבון נפש פנימי עם עצמו ולחשוב מה הדברים אותם השיג או רצה, האם הוא מסופק ממה שהשיג? האם הגשים יעדים שהציב לעצמו? האם הגיע בשנה החולפת למקום שונה מזה שהיה בו קודם?

מחשבות כאלה מלוות לעיתים קרובות בתחושות מועקה. רוב האנשים לא מדברים על תחושות אלה, ונאלצים להתמודד עם שילוב בין מצב רגשי קשה לבין הצורך להסתיר את אשר על ליבם מתוך חשש שהקרובים לא יבינו אותם, או יפגעו.


להרגשתי, אין מתכון לאיך נכון לעבור את החגים.

אני מאמינה שחזרה לעצמך, רגשותייך ומחשבותייך, עם ניסיון להתרחק כמה שניתן ממה שמצופה ממך על ידי אחרים, היא התחלה טובה.

כל אדם הוא עולם ומלואו ושונה אחד מהשני ואין דרך נכונה לחיות את החיים ואין מטרות נכונות לכל אחד.

לחיות את החיים בדרך שהצבת לעצמך ולהיות נאמן לעצמך דורש אומץ.

הרבה פעמים התבוננות אחורה מגלה שאכן נעשה שינוי בכיוון הנכון וכל צעד קטן הינו משמעותי.

לחיות, להיות עם אנשים הקרובים לנו, לסלוח במידת האפשר, להעריך את מה שיש, לא לדחוק את מה שאין, ללמוד להשלים עם הקיים והעיקר לא להפסיק לחלום על עתיד ללא פחד, זה מה שאני יכולה לאחל לכולנו לשנה החדשה.

ברגעים כאלה ה"בדידות איננה פחד".

 

שלכם,

 

רוני 
 
 

 

הסתגלות מקודש לחול - התמודדות ילדים עם הסתגלות מחופש לשגרה  

לילך בן אהרון, עו"ס (MA) ומטפלת CBT לילדים, בני נוער ומבוגרים

 

תקופת החגים היא תקופה המאופיינת בהתחדשות, משפחתיות ויחד עם זאת,  במעברים בין עבודה, לימודים, וחופשים. זו תקופה המאופיינת במצב הולך וחוזר של יציאה משגרה לחופש וחזרה לשגרה לגן ולבית הספר וחוזר חלילה.

איך שורדים את המעברים הללו עם הילדים? 
על אף שנראה אולי לחלק מכם, כי החודש הראשון איפשר הסתגלות ללימודים ולמסגרות, הקרבה לחופש הגדול והאינטנסיביות עם המשפחה, יציאה לחופשה וכו', טורפים שוב את הקלפים מחדש ולילדים נדרשת הסתגלות כל פעם מחדש. תהליך ההסתגלות הוא תהליך שדורש זמן והמעבר בין חודש וחול מקשה לא מעט לא על התהליך.

אז מה יכול לסייע ולהקל?

1) יכולת הילד להתמודד עם שינויים ומעברים תלויה מצד אחד בגורמים שאינם תלויים בנו כמו מבנה אישיות ועוצמת השינוי אך היא תלויה לא פחות במידת התמיכה שהילד יקבל מסביבתו ופה אנחנו ההורים נכנסים לתמונה.

ככל שנראה בתקופה הזו כהזדמנות לסייע לילד להתגבר על קשיים, דבר שיחשל אותו גם בחייו הבוגרים, נצליח לשדר אל מול הילד בטחון ונגיב בהתאם. המודל ההורי שלנו משמש דוגמא לילד כיצד להתמודד ולכן כדאי עד כמה שניתן להיות מודעים לתגובות שלנו ולהתאימם לצרכי הילד ולצרכיו הרגשיים מחד, ולשדר בטחון מאידך.
הורה רגוע ושלם עם החלטותיו יתן לילד תחושה שהוא סומך עליו ושהוא מסוגל להתמודד עם הקושי.

2) נקודה נוספת משמעותית- גלו אמפטיה לילד, אפשרו לו לבטא את הרגשות והמחשבות שלו אל מול הקשיים בחזרה לשגרה, תבינו וחכננו יחד איתו מה יכול לסייע לו להתמודד ושתפו אותו גם בדרכים שסייעו לכם כילדים או אפילו מבוגרים להתמודד עם השינויים.
כשלכם תהיה ברורה הדרך בה אתם רוצים לסייע לילדכם להתמודד אל מול קושי והסתגלות, הילד ירגיש בטוח ומוגן. קחו בחשבון שזמן ההסתגלות שונה מילד לילד, כל ילד הוא שונה וזהו לעיתים תהליך שלוקח זמן ודורש מאיתנו ההורים סבלנות רבה.
אז שתהיה לכולנו חזרה קלה ובטוחה לשגרה.


 

התמודדות עם רגשות אשמה עם אכילה בערב חג

חגית בראלי פישמן, קרימינולוגית קלינית; מטפלת cbt למבוגרים

 

כמעט כל אחת (ואולי גם אחד) מכירה את תחושת האשמה בתקופת החגים, המגיעה אחרי כל ארוחות החג הנוצצות שמסתכמת במשפטים :"סתם אכלתי", או "לא הייתי צריכה לאכול את זה" או "אכלתי יותר מידי".


אשמה שכזו, היא למעשה מצב רגשי בו האדם מאמין כי עשה מעשה שלא היה צריך לעשותו.

אמנם, תחושות אשם נמצאות בקרב כל בני האדם, מעצם היותנו יצורים חברתיים, ועוזרות לנו להימנע ממצבים לא נעימים בעתיד.

אם כך, כאשר תחושה זו מגיע באופן חד פעמי, ונמשכת זמן קצר, זה כאמור לגיטימי ואף הכרחי.

אך כאשר היא מתמשכת היא אינה רלוונטית לנו, ואף מזיקה לנפש.

תחושות אשם מתמשכות יכולות לשמר דימוי עצמי נמוך, להגביר התנהגות נמנעת, להגביר מחשבות טורדניות בנושא המדובר אשר יגבירו הפרעות שינה, מתח, חרדה ודיכאון.

אם כך, כיצד נוכל להקל על עצמנו?

קודם כל להכיר בחמלה עצמית. רגש החמלה גורם לנו להיות טובים לעצמנו, להכיר באנושיות ובטעויות שלנו, ולדעת להקשיב לטעויות כאלה מבלי להקטין או להגדיל אותן.

לעתים, כדאי לבחון גם מהו הרווח המשני שמקבלים מרגשות האשמה, ולחשוב איפה ניתן להשיג את אותו הרווח בדרך אחרת, חיוביות יתר (מעבר להבנה שלנו את עצמנו).

לבסוף, חשוב לתרגל חמלה עצמית בכל מיני דרכים על מנת להיעזר בה ביומיום, בשעת הצורך. תרגולים אלה יכולים לכלול תרגילי מדיטציה לחמלה עצמית, משחק תפקידים וכו'. 


שורה תחתונה, אני בעד חשיבה חיובית, אבל בד בבד חשוב גם לתת מקום לרגשות שלנו, כל אחד מהם ממלא תפקיד חשוב, במידה הנכונה.


חג שמח ובתאבון!

 

 


בדידות בתקופת החגים

אורית זיידמן, מטפלת בהבעה ויצירה; מטפלת קוגניטיבית התנהגותית בבני נוער ומבוגרים

 

יש אנשים רבים, ללא משפחה, או בסיכסוך משפחתי, או במצב נפשי פחות טוב, שמרגישים בודדים.

תוצאה מהנסיבות, או באופן פרדוקסלי, דווקא בתוך המפגש הגדול, ההמולה וההתרגשות, קשה להם להכיל את העומס הרגשי ולגייס את האנרגיה הדרושה לאינטראקציה עם כל בני המשפחה.

הייתי מציעה למי שמכיר את התחושות האלה, להיות בסלחנות כלפיי עצמו ובקבלה של המצב כפי שהוא. לא לנסות לשנות את התחושה. אלה להתבונן בה ולהבין שלפעמים יש מצבים בחיים שמעמיסים לנו על הנפש. 
אם ננסה להילחם בכך רק נעצים את התחושה.

לעומת זאת אם נהיה בקבלה, ונבין שזה המצב, ועדיין אנחנו חלק מהמפגש ועושים הכי טוב שביכולתנו, אולי נצליח לפנות גם אנרגיה להשתלבות.

לאנשים שבאמת נסיבות חייהם מובילים לבדידות, ואין להם משפחה לחגוג איתה. הייתי מציעה לא להיכנע לקורבנות, לחשוב ולהיות יצירתיים, ניתן לחגוג באופן שונה ומיוחד ולהנות גם בדרכים אחרות.

  • להצטרף להזמנה של חברים או שכנים או משפחה אחרת ולראות בכך זכות להיפתח לעוד מפגש עם אנשים שפתחו בפנינו את ליבם.
  • לנסוע לטיול בארץ או בחו"ל אם זה במסגרת האפשרויות.
  • לעשות ערב מרתון סרטים או סדרה בבינג', עם ארוחה טעימה, שפינקנו בה את עצמנו , כוס יין, ושינה טובה ולהנות מספר טוב, וחוויה של לבד אך עם עוצמה.
  • לזכור שהכל זה עניין של איזה נקודת מבט אנחנו בוחרים. האם אנחנו לוקחים זאת למקום של העצמה, ותקווה ולימים של ביחד ומבינים שזה זמני והכל בחיים דינאמי ויכול להשתנות. או שאנחנו שוקעים ברחמים עצמיים ומתקשים לקבל את מציאות חיינו.


החגים עוברים... וכך גם החיים...

מאחלת לכולנו חג שמח. ותיזכרו, כל עוד יש לכם את עצמכם, בעוצמה... אתם אף פעם לא לבד!

אורית

 

 

 

מה שרציתי לומר בשולחן החג, ולא העזתי... (פסיכודרמה)

נטלי ליבליך- ברכה, פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית CBT ופסיכודרמה

 

רובנו מגיעים לחגים עם מטען.


למרות שקיימת הפנטזיה של להיות "משפחה אחת ומאושרת החוגגת בשמחה ובהנאה ביחד", וחלק מאיתנו חיים את הפנטזיה, במציאות יש לא מעט מתחים, חששות וכעסים.

הסיטואציה של לבלות את החג עם המשפחה מאלצת אותנו להעמיד פנים, להעביר כמה שעות ב"כאילו", ולשמור בתוכנו הרבה רגשות מבלי לבטא אותן.

לכן זה לא מפתיע שאנשים רבים נוסעים לחו"ל בתקופה זו, ומחליטים להתנתק מהחגים ומהמשפחה. 

במשך 7 השנים האחרונות, בימי שלישי, הנחתי קבוצות פסיכודרמה במחלקת אשפוז יום בבית החולים לבריאות הנפש באר יעקב.נהגתי לחבר את העבודה הפסיכודרמטית לחגים.

לפני כמה שנים, החלטתי להנחות את הקבוצה סביב שולחן החג. חיברתי כמה שולחנות, הבאתי מפת שולחן לבנה, והכנתי את החדר כך שהקבוצה תוכל לשבת סביב שולחן החג.

כשהקבוצה נכנסה לחדר, ביקשתי מכל אחד לעמוד כמה דקות ליד הדלת, לדמיין את המקום בו יחגוג את החג, להרגיש את האווירה, לראות את האורחים ואת המארחים, ולהתבונן במחשבות שמלוות אותו. כל זה לפני שהתיישבנו סביב השולחן הארוך שהכנתי.


כל אחד מאיתנו שומר בתוכו הרבה רגשות ומחשבות. מטרת העבודה הפסיכודרמטית הייתה לאפשר לכל אחד לבטא את הרגשות ולתת להן מקום בקבוצה. 
כשהקבוצה התיישבה סביב השולחן, בקשתי מכל אחד לדמיין את שולחן החג שלו, את משפחתו, ולהגיד משפט אחד שלא אמר ואולי גם לא יגיד לעולם במציאות. חלק מהמטופלים אמרו שכיף להם בחג, שהם אוהבים את המשפחה, שהאוכל טעים.

אחרים, לעומת זאת, העזו ובטאו רגשות של כעס, עצב או תסכול:

  • "אני מרגיש בודד כאן, למרות הביחד"
  • "אתם מזמינים אותי, אבל לא באמת רוצים אותי"
  • "אני בלחץ כי קשה לי לדבר עם אנשים"
  • "אני כועסת עליכם, אבל לא מסוגלת להגיד כלום"
  • תוך כדי עבודה, בדקתי עם הקבוצה אילו מחשבות לוו אותם לפני שהתיישבו, ואיך הן השפיעו עליהם:
  • "שוב יהיה לי קשה"
  • "הם לא באמת אוהבים אותי"
  • "הייתי מעדיף להיות לבד במקום לבוא לכאן"


אך גם:

  • " אני הולך לפגוש את הנכדים שאני אוהבת"
  • "יהיה אוכל טעים"
  • מטרה נוספת של העבודה הייתה לעזור לחברי הקבוצה להתמודד עם הרגשות והקשיים. השיח והביטוי בקבוצה אפשרו זאת. רעיונות רבים עלו בקבוצה. 
  • "אם קשה לי לדבר, אולי אכין רשימה של האורחים ואבחר מישהו שפחות קשה לי איתו"
  • "אם אני מרגיש 'בחוץ', אולי אוכל להיות פעיל יותר ואציע עזרה בהגשת אוכל או פינוי שולחן"
  • "אחליט לא להגיע השנה , למרות הלחץ החברתי והביקורת"
  • בנוסף להצעות הפרקטיות, עסקנו גם במחשבות שקדמו למפגש והתבוננו בהשפעתם:
  • "האם אני יודע איך הולך להיות? ("שוב יהיה לי קשה") 
  • "האם יש לי אפשרות לשנות את התנהגותי על מנת שיהיה לי יותר טוב?"
  • "האם יש לי שליטה או אני כעלה נידף?"
  • "האם המחשבה שלי אבסולוטית? האם היא תואמת מציאות? ("אני לא רצוי", "אף אחד לא אוהב אותי", "סתם מזמינים אותי")

העבודה הפסיכודרמטית הייתה משמעותית מאוד במובנים שונים. היא אפשרה לכל אחד להביע את רגשותיו אך גם להקשיב לאחרים ולמצוא נתינה והבנה בקבוצה.
בנוסף לערעור המחשבות, היא פתחה פתח לחוויות חיוביות יותר של החג.

אני מאחלת שנמשיך להתבונן, ללמוד לצמוח.

חג שמח לכולם,

 

נטלי

 


 

 

קראו את הפוסט השישי, של גלית איתן רוזנברג, על דכדוך בימות החגים

תגובות

הוספת תגובה

צרו קשר

מוזמנים ליצור קשר עם מכון טמיר: https://www.tipulp...co.il


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.