"IN-TOUCH"- מודל משולב לתחושתיות ואינטימיות מינית
דן סויסה
מבוא
"מיניות מעסיקה אותנו ללא הרף. היא תעלומה וכתב חידה; היא מרתקת, מושכת ומפחידה. היא נמצאת בכל מקום, בכל גיל ובכל תרבות. עלינו רק להסכים להתבונן באמת, ואז נראה אותה בתוכנו, בבית שלנו, בהתבגרות שלנו. אנחנו נולדים מיניים ומתים מיניים, מתביישים ומתגאים במיניותנו במשך שנות חיינו" (ניר, 2023, עמ' 11).
מיניות האדם היא תחום מורכב, עשיר ורב-ממדי, השזור בגוף, ברגש, בקשרים חברתיים ובהקשרים תרבותיים. על פי הגדרת ארגון הבריאות העולמי (WHO, 2024) בריאות מינית היא "מצב של רווחה גופנית, רגשית, נפשית וחברתית הקשורה למיניות" – הגדרה המדגישה את ההצטלבות בין עולמות הגוף והנפש, בין האישי לחברתי. כמו כן, מגדיר הארגון את הזכות למיניות כזכות בסיסית עבור כל אדם. למרות מרכזיותה של המיניות בחיי האדם היא נותרת לעיתים קרובות מחוץ לשיח הטיפולי, הרגשי והרפואי, בשל מגוון חסמים שמקורם הן במטפל והן במטופל (Bronner, 2009; Dyer & das Nair, 2013).
לאורך השנים פותחו גישות ומודלים מגוונים להבנת המיניות ולטיפול בקשיים מיניים, אשר כל אחד מהם מציע עדשה ייחודית להתבוננות במורכבות זו. עם זאת, אין מודל אחד שיכול להקיף את כלל הרבדים האנושיים, ואין פתרון אחיד שיתאים לכל מטופל או סיטואציה טיפולית, ויש צורך ממשי להרחיב את ארגז הכלים של אנשי טיפול בזוויות נוספות המאפשרות התאמה רגישת קשר ורב-ממדית.
מאמר זה מבקש להציע תרומה משמעותית לשדה הטיפול בכלל, ולשדה הטיפול המיני בפרט, באמצעות מודל חדש, "IN-TOUCH". זהו מודל חדשני, אך פשוט ואינטואיטיבי. הוא מבקש להציע מסגרת עשירה להבנה של מיניות האדם ולהתערבות טיפולית מותאמת, ולשמש ככלי אבחוני וכלי להתערבות.
מודל "IN-TOUCH" מציע מסגרת טיפולית כפולה להתבוננות על מיניות האדם והבנתה, דרך שילוב שני מסלולים מקבילים ומשלימים: המסלול התחושתי-גופני (Touch) והמסלול האינטימי-רגשי (INtimacy). כל אחד מהמסלולים בנוי כפירמידה, שבסיסה מושתת על ביטחון התקשרותי, גופני, רגשי ובין-אישי, כתנאי יסוד לתנועה ולהתפתחות משמעותית במרחב הגופני, האינטימי והמיני.
המודל אינו מבקש להחליף או לסתור מודלים קיימים, אלא מבקש להציע דרך התבוננות נוספת שתסייע למטפלים ולמטופלים להבין את עולמם המיני ולהעמיק בו, מתוך הכרה עמוקה בריבוי הדרכים והנרטיבים האפשריים במפגש עם מיניות. הוא נועד לאפשר גמישות טיפולית והתבוננות מורכבת המשלבת בין גוף לנפש, בין תחושה לרגש, ובין אדם לזולתו.
מודל "IN-TOUCH": פירמידת התחושתיות ופירמידת האינטימיות
מודל "IN-TOUCH" מתבסס על הבחנה בין שני מסלולים מקבילים ומשלימים, אשר כל אחד מהם בנוי כפירמידה: פירמידת התחושתיות, שבמרכזה המסלול התחושתי-גופני, ופירמידת האינטימיות, שבמרכזה המסלול האינטימי-רגשי.
בבסיס המודל ניצב העיקרון של הצורך האנושי בביטחון, במובן הגופני והרגשי גם יחד, ושני המסלולים נשענים על הנחת יסוד משותפת, שלפיה כל תנועה משמעותית בהתפתחות המינית מחייבת תחושת ביטחון גופני, רגשי ובין-אישי. הנחה זו מהדהדת את רעיון ה"בסיס הבטוח" בתיאוריית ההתקשרות, המדגישה כי חקירה והתפתחות מתאפשרות רק מתוך תחושת ביטחון (בולבי, 2016). בהתאם, גם ממצאים ממדעי המוח מראים כי איזון פיזיולוגי הוא תנאי לפעילות מינית בריאה: במצבי חרדה או טראומה, מופעלת האמיגדלה באופן מוגבר (ואן דר קולק, 2021), מה שפוגע ביכולת לעבד גירויים, ובפרט מקשה על מגע מיני, הן לאור הירידה בחשק ובעוררות והן לאור הדמיון בין העוררות הפיזיולוגית במצבי חרדה או פוסט טראומה לעוררות המינית (איפרגן, 2020).
פירמידת התחושתיות מתארת תהליך של למידה והתקרבות הדרגתית למיניות דרך תחושות הגוף, הכוללת ארבע רמות: מודעות לתחושות פיזיות כלליות, זיהוי תחושות של הנאה פיזית-חושית, זיהוי תחושות של עונג מיני, והיכולת להיות נוכח או נוכחת במגע מיני מתוך חיבור לעצמי. הפירמידה מבקשת לבנות מחדש את היכולת לחוות את הגוף כמקום בטוח, נעים ומעורר, כקרקע שיכולה להכיל עונג חושי ומיני. פירמידה זו שואבת השראה ממודל "פירמידת ארבעת השלבים לסנסייט פוקוס קשוב וחומל" של גבו וייס (2025).
פירמידת האינטימיות עוסקת בהבשלה הרגשית והנפשית של היכולת לאינטימיות, וכוללת ארבע רמות: הרשאה (רשות) פנימית לאינטימיות, אינטימיות גופנית, רגשית ומינית עם עצמי, אינטימיות עם אחר, כלומר עם פרטנר זוגי, ואת האפשרות להיות ביחסי מין מתוך נוכחות רגשית וקשר. הפירמידה עוסקת במתן הרשאה, חיבור אל העצמי וחיבור אל האחר.
כל אחת מהפירמידות מורכבת אפוא מארבעה שלבים. שלבים אלה אינם בהכרח ליניאריים או חד פעמיים, אלא שלבים דינמיים, מתפתחים, כאלה שניתן לשוב אליהם שוב ושוב לאורך החיים.
אף כי במרחב הקליני-החווייתי הפירמידות המרכיבות את המודל הן מבנים דינמיים, חופפים ומשתלבים, הן יוצגו באופן נפרד (חזותית ומושגית) לשם הבהירות הלימודית. לאחר מכן יוצג תיאור מקרה המדגים את הסינרגיה ביניהן בחשיבה ובעבודה הטיפולית.
פירמידת התחושתיות: מפת דרכים לגוף המיני
"אחד הלקחים הברורים שלימדו אותנו מחקרי המוח העדכניים הוא שתחושת-עצמנו מעוגנת בקשר חי עם גופנו." (ואן דר קולק, 2021, עמ' 350)
"מה ששייך לזיכרון הגופני, אם כן, הוא מה שמתמיד – לא בצורת זיכרון מפורש, אלא כ'סגנון של קיום'. " (Fuchs, 2012: 84; תרגום שלי, ד"ס)
פירמידת התחושתיות מציעה מודל הדרגתי לפיתוח היכולת לחוות את הגוף כמרחב בטוח, נעים ומעורר, כזה שיכול לשאת חוויה חושית ומינית. ניר (2023), מחלוצות הטיפול המיני בארץ, מדגישה את חשיבות הכבוד לגוף וההקשבה לו. פרינס (2022) מדגישה את חשיבות המודעות לגוף כחלק אינטגרלי בחינוך המיני. בהתאם, בבסיס פירמידת התחושתיות עומדת ההבנה כי הדרך למיניות בריאה מתחילה במודעות גופנית בסיסית.
הפירמידה בנויה מארבעה שלבים הדרגתיים. אף על פי שהשלבים אינם תמיד ליניאריים, כל שלב מהווה בסיס מסוים לזה שאחריו. לדוגמה, אדם יכול לחוות תחושות מיניות גם אם אינו מחובר לגופו באופן מלא, אך לכל הפחות ישנו צורך בחלקיות של כל שלב בפירמידה כדי לבנות עליה את השלב הבא. בנוסף, ככל שהמודעות רחבה ומעמיקה יותר כך גם החוויה המינית יכולה להיות בטוחה, מודעת ועשירה יותר.
פירמידת התחושתיות
שלב 1: מודעות לתחושות פיזיות
זמן רב לפני שאנו אומרים את מילותינו הראשונות, הגוף מדבר את החוויות, הצרכים, הרצונות והכמיהות שלנו. "הגוף הוא שפת האם" (פרל, 2007, עמ' 132). למרות זאת, תחושת הגוף אינה תמיד זמינה לנו. הסיפור האישי הבא ממחיש זאת:
לפני שנים רבות התחלתי ללמוד ולתרגל מיינדפולנס. במהלך התרגול הראשון, בעת שתרגלנו מיינדפולנס של סריקת גוף, קרה דבר מוזר: המנחה ביקש לשים לב לתחושות בקרקפת, ואני מצאתי את עצמי אבוד, נטול תחושות בקרקפת. רק לאחר זמן מה של ניסיון משמעותי לשים לב לתחושות אלו, גיליתי כי הן אכן קיימות.
פעמים רבות, במיוחד בתרבות המערבית, הגוף נתפס ככלי פונקציונלי, אובייקט הנושא את התודעה ממקום למקום. הפיצול בין גוף לנפש החל לפני מאות בשנים, אך קיבל ביטוי מכונן בהגותו של הפילוסוף רנה דקארט באומרו: "אני חושב משמע אני קיים" (1974, עמ' 48). בתרבותנו, פעמים רבות אנו מודעים לגוף רק כאשר מתעורר בו כאב, וכך נוצר נתק מהגוף עצמו, זאת בעקבות האינסטינקט הבסיסי שלנו להתרחק מכאב. תפיסה זו יצרה קשיים רבים ביכולת שלנו לחוש ולתקשר עם הגוף שלנו, להתבונן בו, ובהתאם להיות קשובים אליו. כך נוצר מצב אבסורדי: הגוף חש כל הזמן, אך אנו איננו נוכחים בתחושות, אלא אם הן קיצוניות (כאב, אי נוחות) או שיש לנו כלים להפנות אליהן קשב.
לפיכך, השלב הראשון והבסיסי בפירמידת התחושתיות הוא של הכרה בתחושות הגוף. בשלב זה, כדי לעבור לשלב הבא בפירמידה, יש לפתח קשיבות גופנית. ניתן לעשות זאת באמצעות תרגול של הבחנה בתחושות הגוף (מיינדפולנס), ללא צורך לפרש או לשפוט. בטיפול, הקלינאית תעודד את המטופל לשים לב לתחושות בסיסיות: לחץ, מגע, טמפרטורה, גבולות הגוף.
זוהי הכרה פשוטה אך עמוקה: הגוף שלי נוכח. אני שוכן בו. הכרה זו חשובה ביותר שכן בגוף טמונה חכמה והכרה שמקדימה פעמים רבות את החלקים הקוגניטיביים. אכן, כפי שכתבה יונה וולך בשירה, "גופי היה חכם ממני" (וולך, 2007, עמ' 20).
שלב 2: זיהוי תחושות של נעימות ועונג
תחושות הגוף שמורות בנו מימים ימימה. במילים אחרות, ההנחה היא כי לחוויה הגופנית יש מקורות התפתחותיים הנעוצים בשנות החיים הראשונות (ראה לדוגמה: אנזייה, 2011; ואן דר קולק, 2021; ויניקוט, 2009; מקדוגל, 1998; ניר, 2023; פרל, 2007; שחר לוי, 2005; Fuchs, 2012). אם זכינו במגע חם ואוהב, מגע זה רשום בנו, ונוכל לגלותו מחדש או לעורר את המודעות אליו. אם לא זכינו, נרצה לייצר זיכרונות עתיד דרך מגע והתנסות בהווה. "למדתי לדבר אצל הכאבים" כתב המשורר יהודה עמיחי (1998, עמ' 108), ואנו נרצה ללמד את עצמנו ואת המטופלים "לדבר" גם אצל התחושות הנעימות.
לאחר שמתקיימת נוכחות בסיסית בגוף (השלב הראשון בפירמידה), ניתן להפנות קשב לתחושות נעימות, תחושות של נוחות, הנאה ועונג. הסיפור הבא ממחיש עד כמה לא מובנת מאליה יכולה להיות המודעות להנאה מתחושות פיזיות:
בקורס המיינדפולנס קיבלנו משימה שבועית: לתרגל בכל יום מיינדפולנס על פעילות יומיומית ולשים לב לחוויה מפעם לפעם ומרגע לרגע. אני בחרתי לתרגל עם הקפה של הבוקר, ולהפתעתי גיליתי כי הקפה שאותו אני שותה פעמיים ביום במשך מספר שנים אינו טעים לי, ואפילו די מגעיל לטעמי. רק אז התפניתי להכיר ולבחור קפה שאהבתי.
השלב השני בפירמידה הוא אפוא שלב המודעות לתחושות פיזיות המעניקות הנאה או עונג. התרגול כאן עדין ומדויק: איפה בגוף התחושה נעימה? איך מרגיש מגע עדין? האם טמפרטורה מסוימת מענגת? מרקם מסוים? חוויה זו יכולה להיות מפתיעה לעיתים: מטופלים מגלים תחושות שלא היו נגישות להם במשך שנים, שכן מגע נעים עשוי לעורר זיכרונות תחושתיים המקודדים בגוף וכן לייצר חדשים. כמטפלים, נרצה להנכיח את העונג כתחום מותר, חשוב, מעוגן בגוף, כהוויה של נינוחות, הנאה ובחירה.
שלב 3: זיהוי תחושות המעוררות עונג מיני
בשלב זה אנו מרחיבים את טווח העונג אל עבר התחום המיני. המודעות שנבנתה מאפשרת כעת חקירה: אילו אזורים בגוף מעוררים בי עונג מיני? חשוב להדגיש כי אין הכוונה רק לאיברי המין ה"קלאסיים" (פין, פות, חזה, ישבן). כך למשל, העור, האיבר החושי הגדול ביותר, עשוי להיות מקור לעונג מיני עשיר. גם הצוואר, העורף, הגב, הפנים, הירכיים; כל אזור עשוי להפוך לארוגני, כאשר ניתן לו מקום ותשומת לב (ניר, 2023).
מאסטרס וג'ונסון, חוקרים פורצי דרך בתחום המיניות האנושית והטיפול המיני, פיתחו את תרגיל המיקוד החושי (Sensate focus; Masters & Johnson, 1970):1 תרגול שיטתי של מגע עם כל חלקי הגוף בהדרגה, שמטרתו להפחית חרדה ומיקוד בביצוע ולהחזיר את הקשב לחוויה התחושתית של הגוף. בשלבים הראשון מתבקשים בני הזוג להתמקד בתחושות הגוף ללא מגע באיברי המין הקלאסיים, תוך הימנעות ממטרה של עוררות או תגובה מינית. בהמשך המגע מתרחב בהדרגה גם לאזורים ארוגניים, אך הדגש נותר על גילוי תחושות נעימות ועל חוויה של קירבה ואינטימיות, ולא על ביצוע או השגת אורגזמה. במונחי פירמידת התחושתיות, התרגיל מכוון לגילוי תחושות (שלב 1), תחושות של הנאה (שלב 2) ותחושות של עונג מיני (שלב 3) באופן שמערב את כלל הגוף. התרגיל מאפשר גילוי חדש ונקי מהשפעות חיצוניות ותסריטים חברתיים מוכנים מראש. העונג נבנה מתוך סקרנות, נוכחות ומודעות, ולא מתוך ביצועיות.
שלב 4: היכולת להיות נוכח/ת במגע מיני
זהו השלב הגבוה ביותר בפירמידה, אך גם הרגיש ביותר: היכולת להיות נוכח בחוויה המינית, פיזית ורגשית, בקשיבות ובפתיחות. כאשר נבנית היכרות עם תחושות הגוף, מודעות לעונג ולעונג מיני, נפתחת האפשרות למגע מיני מתוך נוכחות: ללא דיסוציאציה, בלי נתק רגשי, ובלי צורך "לשחק תפקיד".
מגע מיני כזה יכול להתרחש לבד או עם פרטנר, והוא מתאפיין לאו דווקא בעוררות מינית גבוהה (אם כי כמובן זו אכן נוכחת פעמים רבות) אלא בנוכחות, באותנטיות, בבחירה ובתשומת לב.
פירמידת האינטימיות
אינטימיות היא קירבה, על מובניה השונים, והיא דורשת זמן והסכמה להיות בעמדה של פגיעות, כנות וביטחון (פרל, 2019). פרל מציעה בהקשר זה פרפרזה על המילה האנגלית Intimacy: Into-me-see (שם, עמ' 62). גבו וייס כותב:
"רק בתוך מרחב של אינטימיות ניתן לפתח מיניות עם עצמך או עם פרטנר למפגש מיני אינטר-סובייקטיבי; מיניות אינטימית שהיא בעלת איכויות של חקירה והעמקה בחוויה הנפשית והפיזית. בשונה ממין (Sex), אשר יכול להתקיים ללא אינטימיות, מיניות (sexuality) זקוקה למרחב הפרטי [...] שבו היא יכולה לצמוח על מצע של אינטימיות" (וייס, 2015).
בכל שלב בפירמידה עשויים להופיע חסמים וקונפליקטים: חוויה של חוסר הרשאה לעונג או לאותנטיות, קשיים בדימוי הגוף, קשיים בזיהוי הצרכים, דפוסי ריצוי, פחד מדחייה ועוד. כל אלה שזורים בזהות האינטימית ונחקרים במסגרת העבודה הטיפולית במודל IN-Touch.
על מנת להמחיש את מהות פירמידת האינטימיות, דמיינו שאתם מבקשים מחבר להכין לכם קפה. מה הסיכוי שיקלע לטעמכם? ייתכן שכן, אך ככל הנראה תזכו בקפה שלא בדיוק לטעמכם. ובמקרה הפחות מוצלח? אולי תקבלו קפה עם חלב אגוזים, אליהם אתם אלרגיים, ויחד עם הקפה תקבלו הפנייה לחדר מיון. כדי שמישהו יוכל להכין עבורכם את הקפה שאתם אוהבים, קודם כל יש צורך בחוויה פנימית כי אתם רשאים לאהוב קפה, לדעת שאתם אוהבים קפה, ולדעת איזה קפה אתם אוהבים. האם אתם מעדיפים קפה שחור, הפוך, אספרסו? חם או קר? עם חלב רגיל , דל לקטוז, חלב סויה, חלב שקדים, חלב אורז, חלב שיבולת שועל, אגוזי לוז? סוכר או סוכרזית או ללא ממתיק? רק כאשר ישנה הרשאה פנימית לרצון, היכרות אישית עם ההעדפות, ויכולת לתקשר אותן – אפשר לבקש קפה שמתאים לכם באמת. כך בקפה – כך גם באינטימיות, וכך גם במיניות.
פירמידת האינטימיות
שלב 1: ההרשאה לאינטימיות
בבסיס פירמידת האינטימיות ניצבת ההרשאה לאינטימיות – הרשות הפנימית של האדם לחוות את עצמו ברמה הגופנית, הרגשית והנפשית. עבור מטפלים מיניים, ההרשאה עומדת בבסיס הטיפול המיני, בהתאם למודל PLISSIT, שהאות הראשונה בשמו מייצגת תחושת הרשאה (Permission) (Annon, 1976; 1981).
מנקודת מבט פסיכודינמית, תחושת הרשאה נוצרת מהחוויה של הילד עם הוריו ומהתייחסותם לחוויותיו הראשוניות: האם קיבל מענה למשחקיות, לרגשות, לבלבול, לתשוקה? האם זכה לשיקוף (מירורינג), לעידוד סקרנות, לאפשרות לחוש ולהרגיש? (ויניקוט, 1996; 2009). גם מנקודת מבט קוגניטיבית-התנהגותית, תחושת ההרשאה נרכשת ונלמדת דרך חוויות הלמידה של הילד עם הוריו ולאורך חייו.
דוגמה לילד שלא קיבל הרשאה היא הביטוי "ילד מגבונים" של ד"ר תמר כוסף (שיח אישי). הכוונה היא לפעוט שבכל פעם שיש לכלוך על משטח ההאכלה שלו, על פניו או ידיו, ההורה מנקה חיש מהר את הלכלוך עוד לפני שהילד מספיק לחוות אותו. במידה והתנהגות זו של ההורים חוזרת בהקשרים רחבים בחייו של הילד, הוא עלול להתקשות בפיתוח הרשאה לאינטימיות עם עצמו, שכן אין לו אפשרות לחקור. הוא לומד כי גופו אינו מרחב שמותר לחקור בו.
בהיעדר תחושת הרשאה לחוות רגשות, תחושות ותשוקות, האדם גדל מתוך נתק מהעצמי. הגוף מגיב, אך החוויה נחווית כזרה, שכן תחושת ההרשאה היא בבסיס החוויה. כפי שמרמז השיר של מרים ילן-שטקליס (2005) על "דני גיבור", שאומר: "אינני בוכה אף פעם / אינני תינוק בכיין / אך למה, הו אימא, למה / יורדות הדמעות מעצמן?". הדמעות פורצות, אך דני אינו חווה את עצמו בוכה. אין לו הרשאה פנימית לחוות עצב, וכך החוויה נחווית כזרה עבורו.
כחלק מעבודה על תחושת הרשאה לאינטימיות בטיפול, נרצה לחקור את החוויה של המטופל, את תחושותיו הגופניות, רגשותיו ומחשבותיו. בהקשר של הרשאה לאינטימיות מינית, נערוך שיח עם המטופל על האירועים והאנשים שמהם למד על המיניות, נחקור עימו מה היה היחס למיניות בבית ילדותו ובסביבתו החברתית, נוכל להציע קריאת ספרות ארוטית או האזנה לפודקאסטים על מיניות וכדומה. כמובן שעל כל אלו להיות מותאמים למטופל וברגישות לחווייתו והתפתחותו, תוך שימוש בפרקטיקות טיפוליות מוכרות כמו אמפתיה, שיקוף, הבהרה, פרשנות ושימוש בתשאול סוקרטי.
שלב 2: אינטימיות נפשית, גופנית ומינית עם העצמי
לאחר שנבנית תחושת ההרשאה, ניתן להתחיל לחקור את האינטימיות עם העצמי. כדי לגלות מה אנו אוהבים, עלינו להתנסות באינטימיות עצמה, על רבדיה השונים: בפן הנפשי, לדוגמה, בהיכרות של האדם עם צרכיו הנפשיים והרגשיים; בפן הגופני, בבחינה של מה נעים ולא נעים לו ברמה התחושתית; ובפן המיני – בגילוי מה מעורר מינית ומה מעכב.
חקירה זו, הדורשת ביטחון, סקרנות, פתיחות והסכמה להתנסות, אינה חד פעמית ואינה סטטית. החקירה תגלה לנו כי כפי שהטעמים שלנו בקפה משתנים לאורך השנים, כך משתנים גם גבולות הנוחות, הצרכים הרגשיים, מקורות העוררות. האינטימיות של האדם עם עצמו היא אינטימיות עמוקה, שאינה תלויה במראה החיצוני או בתפקוד, אלא ביכולת להקשיב, להרגיש, להכיר את המרחבים הפנימיים, ולכבד אותם.
העבודה על פיתוח האינטימיות עם העצמי יכולה להיעשות בסיוע תרגילים להיכרות עם החוויה הגופנית, הרגשית והמינית. לדוגמה, תרגיל מראת גוף, שבו המטופל עומד מול המראה למשך עשר דקות ביום, מתבונן בגוף מכף רגל ועד ראש בזוויות שונות, מחפש מקומות בגוף שהוא אוהב ומקדיש תשומת לב אליהם. התרגיל מתחיל עם לבוש מלא, בהמשך בלבוש תחתון ולבסוף בערום, כמובן בהתאם להרגשתו של המטופל ומתוך שיח עימו על החוויה שלו את עצמו (ניר, 2023).
אפשרות נוספת היא תרגיל "מקלחת מודעת", בו המטופל בוחן את תחושותיו השונות בעת המקלחת, בתשומת לב לאברים השונים, לעוצמת הזרם, לטמפרטורה וכיוצא בזה. דוגמה נוספת היא אכילה איטית בתשומת לב לטעמים השונים. לבסוף, ניתן לערוך תרגילי מגע עצמי בהם המטופל לומד לחוות ולהכיר את תחושות גופו, על אזורים נעימים וארוגניים.
הידיעה שאנו משתנים וכי הצרכים שלנו הינם דינמיים, מאפשרת גמישות, חמלה, סקרנות עצמית ומרחב תמידי לצמיחה.
שלב 3: אינטימיות עם האחר – קשר בין-אישי, זוגי ומיני
קשרים אינטימיים עם האחר הן צורך אנושי ראשוני ובסיסי, כמו חמצן לנשימה. אנו מבנים, לומדים ומכירים את עצמנו דרך הריקוד העדין בין חוויית העצמי עם עצמנו, לבין חוויית העצמי עם האחר (מיטשל, 2009ב).
רק מתוך אינטימיות עצמית ניתן לבנות אינטימיות בין-אישית, דרך שיח ותקשורת. האדם מביא את עצמו לקשר את מי שהוא, את מה שהוא אוהב, את מה שמעורר אותו ומה שמכבה, את הקפה שהוא אוהב. וכמו במשל הקפה, כדי לתקשר זאת לפרטנר הזוגי ישנו צורך בתקשורת, בהעברת המידע הן דרך השימוש בשפה והן דרך מחוות גופניות. אנו שואפים כי הקשר הזוגי יהיה מרחב של תקשורת, חקירה והבנה הדדית. לא רק שיח על מין – אלא גם על גוף, גבולות, פגיעות, רצון.
בעבודה הטיפולית ניתן לבקש מבני הזוג לקבוע זמנים לשיח וזמנים למגע, לדבר על מה נעים להם במגע ומה אינו. ניתן לערוך תרגילים של מגע הדדי, דוגמת מריחת קרם ידיים האחד לשני ושהות עם החוויה, או תרגילי אינטימיות כמו התבוננות בעיניים האחד של השני ללא מילים למשך זמנים משתנים. כמו כן, אפשר להזמין את בני הזוג לשיח על רגשותיהם וחוויותיהם ברמות שיתוף שונות (על חיי היום יום או על תפיסת עולמם). לבסוף, ניתן לקיים תרגילי תקשורת, לדוגמה תרגיל הדיאלוג ההתכוונותי מגישת האימאגו (ראו אצל הנדריקס, 1999).
חשוב להכיר בכך כי מין יכול להתקיים ללא אינטימיות, ולעיתים אף לשמש כהגנה מפניה (Bertolini& Neri, 2005), אך מיניות בריאה ומחוברת היא התרחשות אינטימית עם מקום לאחרות, לחילופי מבטים, לאמון ולחמלה.
נקודה חשובה נוספת נוגעת לקשר בין אינטימיות מינית לספונטניות. אולפני הסרטים ההוליוודיים השפיעו על יחידים וזוגות רבים המחזיקים במיתוס כי מיניות היא אירוע ספונטני בלבד. אולם בחיים האמיתיים, שבהם לוח הזמנים עמוס והמגע נדחק לסוף היום, יש מקום חשוב דווקא לתכנון וקביעת זמן. זהו אינו דבר טכני אלא הזמנה, הצהרה, יצירת גבול שמאפשר חופש. זמנים קבועים אלו יכולים לאפשר חוויה של קביעות וביטחון, מה שיאפשר חקירה ומסתורין (בולבי, 2016; פרל, 2007). במילים אחרות, קביעת זמן אינטימי לא מבטלת את הספונטניות; היא מאפשרת אותה.
שלב 4: יחסי מין מתוך נוכחות רגשית וקשר
בשפה העברית, המונח "יחסי מין" (בניגוד ל-"Sex" באנגלית), מדגיש את היחסים שלפני המין. באלו יש נתינה וקבלה, ין ויין, משחקיות ותנועה בין התחברות אל עצמנו להתחברות אל האחר, שקיעה בחוויה העצמית ושקיעה אל תוך האחר, הסכמה ללכת לאיבוד תוך ידיעה כי נוכל לחזור. המושג "יחסי מין" עצמו טומן בתוכו את העיקרון: מיניות היא תוצר של יחסים, לא רק של פעולה. יחסי מין נובעים מקשר: קשר לגוף, לרגש, לעצמי ולזולת. יחסים אלו הם שיוצרים את המיניות במובנה הרחב, יחסים של אינטימיות אישית וזוגית גם יחד.
כאשר יש הרשאה לחוויה, לצד אינטימיות עם העצמי ושיח פתוח עם האחר, נפתח המרחב לחוות מגע מיני גופני, נפשי, קשוב ומחובר. זהו מפגש מיני אינטר-סובייקטיבי שעליו מדבר וייס (2015): לא רק פעולה, אלא הוויה משותפת, שבה כל פרט שומר על עצמו, ומזמין את האחר להיפגש עמו באמת (פרום, 2001).
הארה: על חוסר היכולת להכיר "עד הסוף"
פירמידת האינטימיות שמה דגש על ההיכרות עם העצמי ועם האחר. בהקשר זה חשוב להתייחס לאשליה שקיימת לעיתים בקשרים ארוכי טווח, שעליה כותבים מטפלים שונים (לדוגמה מיטשל, 2009א; פרל, 2007), ולפיה אנו מסוגלים להכיר את האחר עד תום. אשליה זו מובילה לירידה בתשוקה המינית, שכן התשוקה נעה בין הביטחון למסתורין, בין הבטוח ללא מוכר. מיטשל כותב כי "האמונה שאנו באמת מכירים את האחר, באופן מהימן, צפוי וודאי, היא אשליה מסוכנת" (מיטשל, 2009א, עמ' 108). לדידי, האשליה כי אנו מכירים את עצמנו עד תום הינה מסוכנת גם כן. העצמי שלנו ושל האחר הוא לעולם עצמי מתפתח, משתנה, מתעצב ונבנה – וכך גם האינטימיות האישית והבין-אישית. התפתחות זו, וההקשבה אליה, הם מה שמשמר את המסתורין לצד הביטחון, וכך גם את התשוקה.
מודל "IN-TOUCH" כמסגרת אינטגרטיבית להבנת המיניות
"Sex is something you do; Sexuality is something you are".
העבודה הטיפולית בתחום המיני נדרשת להחזיק בתוכה רב-ממדיות ועדינות (איפרגן, 2020; ניר, 2023; Blycker & Potenza, 2018; Ifergane, Swissa, Kosef & Ifergane, 2025). האגודה הישראלית לטיפול מיני מתייחסת באתר שלה למגוון ההיבטים הנוגעים בתחום המיניות – הרגשיים, הזוגיים והביולוגיים, ומציינת בהתאם כי "מקצוע הטיפול המיני משלב בתוכו מטפלים רב-מקצועיים, מתחום הטיפול הרגשי-זוגי, הרפואה והפרא-רפואה [...], וכולל גישות טיפוליות שונות (התנהגותיות, דינמיות, מערכתיות וכו')."
עולם הטיפול המיני הוא אפוא עולם אינטגרטיבי בהווייתו, הן לאור ריבוי הפרופסיות הנדרשות בו (טיפול נפשי, גניקולוגיה, אורולוגיה, פיזיותרפיה וכו'), והן לאור גישות הטיפול השונות המשמשות בו. מודל "IN-TOUCH", המודל המשולב לתחושתיות ואינטימיות מינית המוצע כאן, הוא מודל אינטגרטיבי, הן בהבנה שלו את המיניות והן בעבודה הקלינית הנגזרת ממנו. המודל נולד מתוך עולמות הטיפול, והוא שואב ומחבר בין גישות שונות פסיכודינמיות, התנהגותיות, בין-אישיות ועוד.
המודל מתבסס על החשיבה הפסיכודינמית בכך שהוא מתייחס למיניות כביטוי למבנים תוך-נפשיים לא מודעים של קשר, ביטחון, ערך עצמי ודימוי גוף, ולחוויות עבר הקשורות למערכות יחסים מוקדמות ודפוסי התקשרות. תחושת הביטחון המונחת בבסיס שתי הפירמידות מהדהדת לא רק את מושג הבסיס הבטוח בתיאוריית ההתקשרות שהוזכר לעיל, אלא גם את החשיבות של יחסי אובייקט מוקדמים בהיווצרות של דימוי גוף ושל דפוסי קירבה (ויניקוט, 1995; פרל, 2007). גם הבחינה ההדרגתית של עונג, אינטימיות, וההרשאה לחוות אותם, מבטאת ומאפשרת תהליך של עיבוד קונפליקטים פנימיים ופנטזיות לא מודעות (Kernberg, 1995).
בדגש שהמודל שם על התנהגות והתנסות הוא מתבסס גם על החשיבה הקוגניטיבית-התנהגותית, שכן הוא מזמין את המטופלים לתהליך של עיבוד, גילוי והבניה מחדש של הקשר עם הגוף, עם העצמי ועם האחר. זאת בהתאם לגישות קוגניטיביות-התנהגותיות המדגישות תהליכי למידה ואת חשיבות החשיפה, ההתנסות, ועיצוב דפוסי למידה חדשים דרך פעולה גופנית ומנטלית (לדוגמה: הפרט, 2011).
המודל מושפע גם מגישות בין-אישיות, המדגישות את משמעות מערכות היחסים בחיינו וחשיבותם בעיצוב העצמי בעבר ובהווה (ארון, 2013; מיטשל, 2003). לפי התפיסה של גישות אלה, גם המיניות האנושית מתהווה ונחווית מתוך ובתוך קשר, עם האחר כמו גם עם העצמי: "אנו נולדים לתוך מערכת יחסים, אנו נפצעים בתוך מערכת יחסים, ואנחנו יכולים לרפא עצמנו בתוך מערכת יחסים" (הנדריקס, 1999, עמ' 10).
בזכות האינטגרטיביות שלו, המודל מאפשר גמישות: בעבודה הקלינית עצמה, ניתן להתחיל מכל אחת מן הפירמידות ומכל אחד מהמישורים בעולמו של האדם: הפנימי (תוך-נפשי), הגופני, הרגשי, ההתנהגותי או הבין-אישי. כך הוא מתכתב עם הגישה האינטגרטיבית של וכטל (2015), הרואה בטיפול מרחב רב ערוצי, שבו ניתן להיכנס לעולמו של המטופל מהמישור הזמין לו ביותר, ומניחה כי תנועה במישור אחד יכול להביא לתנועה במישורים האחרים.
המודל פועל כמסגרת פתוחה, מסגרת המאפשרת לכל מטפל או מטפלת לשזור לתוכה את זהותם ותפיסתם המקצועית. כך לדוגמה:
- מטפל פסיכודינמי עשוי להתמקד בקונפליקטים לא מודעים שמעכבים מעבר בין שלבים.
- מטפל התנהגותי-קוגניטיבי עשוי להתמקד בזיהוי דפוסי למידה מגבילים ובהתנסות הדרגתית חדשה.
- מטפל נרטיבי עשוי לבחן את הסיפורים שהמטופל מספר לעצמו על גופו, על קשר ועל מגע, ויחפש "יוצאי דופן" ונרטיבים חלופיים.
- המטפל האינטגרטיבי יוכל לבחור את "דלת הכניסה" לטיפול בהתאם לתפיסתו (לדוגמה וכטל, 2015), או להשתמש בו ככלי בסל הכלים שלו (בגישת האקלקטיזם, זיו-ביימן ושחר, 2014).
אם כן, את המודל ניתן וחשוב להתאים אישית לכל מטופל: המבנה הכפול מאפשר למטפל ולמטופל להתבונן על תהליכים מיניים מפרספקטיבות שונות, "להיכנס" אל החוויה דרך דלתות שונות, ולעבוד עם הפירמידות בהתאם לציר המרכזי שבו מתעורר הקושי או חוסר התנועה.
תיאור מקרה
את אופן ההתבוננות והעבודה האינטגרטיבית עם הפירמידות אדגים דרך מקרה של מרי, מטופלת בדיונית שפרטיה הומצאו לצורך המאמר הנוכחי.
מרי, בת 25, נמצאת בזוגיות משמעותית ראשונה בחייה, ופנתה לטיפול סביב קשיים בקשר הזוגי. במפגש הראשון תיארה כי החשק המיני שלה נמוך מאז שזוכרת את עצמה, וכי מעולם לא חוותה אורגזמה (מצב הנקרא בספרות על טיפול מיני "פרה-אורגזמה ראשונית").
מרי גדלה בבית שמרני מבחינה מינית. תיארה היעדר מוחלט של ביטויי חיבה פיזיים בין הוריה, וחינוך ששם דגש על שמירה על גופה תוך עידוד להצניע אותו. למשל, בעת הופעת סצנות אינטימיות בטלוויזיה, כמו נשיקה, אימה נהגה להחליף ערוץ באופן מיידי. זכור לה מקרה בילדותה בו מיששה את גופה בנוכחות ההורים, ואלו הגיבו בנזיפה ברורה ובאיסור חד משמעי. כמו כן, אינה זוכרת כי הוריה הביעו כלפיה חיבה באופן גופני.
בגיל ההתבגרות החלה לקיים אקטים מיניים ספורדיים, שלדבריה התרחשו מתוך לחץ חברתי וצורך בריצוי בני זוג פוטנציאליים. מרי לא הייתה נוכחת באקטים אלו, לא רגשית ולא גופנית, ולעיתים אף חוותה כאב. ככלל, לא חוותה את גופה כמקור לעונג, וציינה: "הוא מאפשר לי לתפקד". היא שללה טראומות גופניות או מיניות לאורך חייה.
מרי תיארה את הזוגיות הנוכחית שלה כחיובית, עם תקשורת טובה ותחושת קירבה לבן הזוג. עם זאת, יחסי המין אינם נחווים כמשהו שקשור בה או נוגע בה באופן רגשי וחושני. היא חשה לא מחוברת לחוויה המינית, כאילו היא אינה נוכחת בה. בפנייתה לטיפול הביעה רצון להגביר את החשק המיני שלה, לחוות נוכחות רגשית ופיזית במהלך יחסי מין, ולהגיע לחוויית אורגזמה לראשונה.
כיצד נתייחס למצבה של מרי? איך נאבחן את הגורמים למצוקה שלה? מאיפה נתחיל לעבוד? אילו כיווני חשיבה ותרגילים, אישיים וזוגיים, ניתן להציע למרי כדי לסייע לה בהתמודדות עם החשק המיני הנמוך ועם הפרה-אורגזמה?
התבוננות ואבחון בעזרת הפירמידות
לאורך ילדותה של מרי, הוריה התייחסו לגופה כאל פונקציה של תפקוד וביצוע, ולא יחס של חיבה ואינטימיות. בפן המיני הופנמו איסורים על חוויות מיניות וחקירת הגוף, והאקטים המיניים שקיימה בבגרותה היו נטולי חשק ותקשורת עצמית ובין-אישית, והיא אף סבלה מכאב. ניתוח מצבה של מרי בעזרת מודל הפירמידות העלה מספר מוקדים מרכזיים לעבודה טיפולית:
פירמידת התחושתיות: מרי מצויה בשלב 1. היא מכירה את תחושות גופה באופן כללי, אך מתייחסת אליו ככלי לתפקוד. לא התקיימה חקירה של תחושות מענגות או מעוררות (שלבים 2–3), והיא אינה נוכחת במגע המיני (שלב 4).
פירמידת האינטימיות: מרי אינה מחזיקה בתחושת הרשאה פנימית לאינטימיות עצמית (שלב 1), ובהיעדר הרשאה החשק המיני נמוך, שכן ללא הרשאה לחשוק אין לה אפשרות לחוות חשק. היא לא חקרה את צרכיה (שלב 2), ולכן גם לא הצליחה לתקשרם במערכות יחסים (שלב 3). כפועל יוצא, חוויותיה המיניות התאפיינו ומתאפיינות בניתוק רגשי ובחוסר נוכחות (שלב 4).
מהלך הטיפול
הטיפול נערך בהתאם למיקומה של מרי על הפירמידות. בהתייחס לפירמידת האינטימיות, הטיפול החל בהתבוננות בחוויות הילדות שלה. דרך הפריזמה הפסיכו-דינמית בחנו את האופן שבו הפנימה מסרים ואיסורים סביב מיניות, עונג, גוף ואינטימיות (אינטימיות, שלב 1). שוחחנו על אירועי ילדותה, על האנשים והאירועים שמהם למדה על מיניות, על האיסורים סביב מיניות ועונג שנמסרו במילים ובשתיקה. התבוננו, הרהרנו על אלו ותהינו על תוקפם, בעזרת טכניקות של שיקוף, הבהרה ואיתגור קוגניטיבי בשאלות סוקרטיות. נרמלנו ונתנו תוקף לחוויות של מרי, ערכנו הבחנה בין הצורך לרצות (Please) לעומת הזכות לרצון (Want). אלו אפשרו למרי להתחיל לשנות את הנרטיב של חייה ואת תפיסתה, ולהתחיל לפתח תחושת הרשאה פנימית.
ניתנו תרגילים שונים, לדוגמה תרגיל "בזבוז זמן", שבו מרי התבקשה להקדיש כעשר דקות ביום לישיבה עם עצמה, תוך תשומת לב וקשיבות לחוויות חושיות ורגשיות ולמחשבות – תרגול שמטרתו היכרות עצמית ותחילתה של תחושת הרשאה לאינטימיות עצמית (אינטימיות, שלבים 1-2). בהתייחס לפירמידת התחושתיות ניתנו תרגילי מיינדפולנס להתבוננות בגוף (תחושתיות, שלבים 1-2), לדוגמה תרגילי מקלחת מודעת ותרגיל מריחת קרם ידיים באופן מודע. בהמשך מרי הוזמנה לקרוא ספרות ארוטית עדינה ולבחון את חווייתה הרגשית והגופנית אל מול אלו (אינטימיות, שלבים 1-2, תחושתיות, שלבים 1-2-3).
כל תרגיל לווה בשיח רפלקטיבי בפגישה העוקבת, במטרה לזהות אזורים המעוררים עונג או אי-נוחות, לתת שם לחוויה ולהרחיב את תחושת ההרשאה, תוך זיהוי ההגבלות הפנימיות אותן חוותה (אינטימיות, שלב 1), מעקב אחר התפתחותה של החוויה הגופנית, ותשומת לב לאזורים של עונג ועונג מיני (תחושתיות, שלבים 1-2-3). מרי גילתה כי תחושות מסוימות באזורים מסוימים בגופה מהווים מקור לעונג, חלקם לעונג מיני, וחלקם אינם נעימים לה בעת מגע. העבודה הטיפולית של שיום החוויה וההתבוננות בה לא רק הרחיבה את תחושת ההרשאה, אלא גם אפשרה מעבר מהשדה התוך-אישי לשדה הבין-אישי (פירמידת האינטימיות, שלב 3), וחיזקה את ההתנהגות הרצויה.
בפגישות הבאות, כאשר מרי הרגישה מוכנה לכך, הוצע תרגיל מראת גוף שבו התבוננה במבט חומל על גופה אל מול קולות חיצוניים ביקורתיים שהפנימה. כמו כן הוצע תרגיל מראת איבר מין, שבו מרי קיבלה הרשאה להתבונן בעצמה, הכירה את המבנה האנטומי והחלה להתחבר לאיבר המין שלה (תחושתיות, שלב 1, אינטימיות, שלב 2).
תרגיל נוסף שנעשה בו שימוש נקרא בטיפול המיני "מעוררים ומעכבים". בתרגיל זה המטופלת מזהה גורמים שונים שמגבירים או מעכבים עוררות מינית. מרי גילתה מעוררים חדשים שלא היתה מודעת אליהם, כגון ריח הבושם של בן הזוג, מצעים נקיים, בגדים ומגע באזורים ארוגניים, מה שהוביל לעלייה בחשק ולרצון בשיח מיני זוגי.
בהמשך, החלה מרי לשוחח עם בן זוגה על מיניותה, על תחושות נעימות ולא נעימות, ועל המעוררים והמעכבים. השיח נעשה בהדרגה ובהתאם לקצב שלה (אינטימיות, שלב 3). דוברו תרגילי מגע זוגי (למשל עיסוי הדדי) תוך תקשורת על העדפות, מרקמים ועוצמות.
במקביל, המשיכה מרי לחקור את מיניותה העצמית, תוך הבנת סוגי מגע שהיא אוהבת, זיהוי אזורים מענגים והעמקת הנוכחות המינית שלה (תחושתיות ואינטימיות, שלבים 3-4).
בני הזוג החלו לתקשר את המיניות האישית באופן בהיר וגלוי יותר, נתנו מקום למשחקיות בקשר הזוגי, לסקרנות וחקירה, תוך נוכחות פיזית ורגשית (תחושתיות ואינטימיות, שלבים 3-4).
תוצאות והתקדמות
במהלך הטיפול מרי דיווחה על עלייה בחשק המיני, יזמה מגע מיני לראשונה, וחוותה אורגזמה לראשונה בחייה. יחסי המין התבססו על תחושת הרשאה, חיבור רגשי, תקשורת גלויה ונוכחות גופנית – ביטוי להתקדמותה בפירמידות לשלבים 3-4.
במקרה של מרי לא היה צורך בתרגול של מיקוד חושי, אך במידת הצורך והאפשר ניתן היה להמליץ על טיפול מיני זוגי, שבו הזוג יוכל לתרגל ולהעמיק את הקשר הגופני והאינטימי שלהם דרך מיקוד חושי זוגי. כמו כן, ייתכן כי במקרים אחרים היה צורך לעבוד עם בן הזוג במקביל למרי או יחד איתה בטיפול הזוגי, זאת בהתאם לתכנים שהיו עולים במהלך העבודה הטיפולית.
המקרה של מרי מדגים כיצד עבודה טיפולית אינטגרטיבית עם מודל הפירמידות, על ציר התחושתיות והאינטימיות, מאפשרת תהליך עומק של חקירה, נוכחות והתפתחות מינית. המודל סייע באבחון של מצוקותיה של מרי ובבניית מענה טיפולי המשלב תובנה, תרגול וחיבור עצמי וזוגי.
בין הפירמידות – אינטגרציה בין תחושתיות לאינטימיות
כפי שמודגם בסיפור הטיפול, ניתן להשתמש בפירמידה הן לאבחון והן להתערבות. העבודה עם הפירמידות היא עבודה משולבת וסימולטנית, עם גמישות ותנועה בין שלבים שונים בפירמידה בהתאם לצורכי המטופל. פירמידות התחושתיות והאינטימיות מציעות מפות השלובות זו בזו: האחת פונה לגוף הפיזי כמרחב תחושתי-מיני, והשנייה אל הנפש כמרחב רגשי-אינטימי. התחושתיות והאינטימיות נרקמות יחד, כמו שתי רגליים הצועדות יחד על אותו השביל.
בנוסף, אם נבקש להבין את המיניות האנושית כחוויה הוליסטית, אין מנוס מלהבין את הקשרים ההדוקים בין תחושת הגוף לבין חוויית הקשר, עם העצמי ועם האחר: לא ניתן לחוות עונג מיני נוכח, ללא היכולת לחוש את הגוף; ובאותה נשימה, התחושות הגופניות עצמן אינן נגישות ללא הרשאה פנימית להרגיש, לבקש, להיות. הגוף אינו רק מקור לתחושות; הוא נמל הבית שממנו אנו יוצאים לקשרים ואליו אנו שבים; וכאשר נבנית אינטימיות עם העצמי, היא רשומה ומתקיימת בגוף ממש כפי שהיא מתקיימת בנפש (ניר, 2023): בהכרה בגבולות, בהאזנה לרצונות, בהסכמה לעונג ובהכלה של פגיעות.
באופן דומה, אינטימיות מינית עם האחר אינה נולדת רק בשיחה עמוקה; היא מתגלמת גם במגע, בשפת הגוף, בתחושותיו. מגע מיני המכיל אינטימיות הוא כזה שבו יש ביטחון וכנות, הקשבה והיענות. כדי שנוכל לחוות מגע כזה, עלינו לעבור דרך היכרות עם גופנו (כפי שמציעה פירמידת התחושתיות), ועם עולמנו הפנימי והבין-אישי (כפי שמציעה פירמידת האינטימיות).
העבודה היא בתנועה בין הגוף לנפש, בבנייה של חוויית מיניות שהיא לא רק "מה עושים", אלא בעיקר "מי אני" ו"מהי מיניות עבורי". הן בגוף והן בנפש, הן לבד והן יחד, זוהי קרקע לצמיחה אנושית, גופנית, אינטימית ומינית עמוקה.
במרחב הטיפולי, אך גם החינוכי והאישי, עלינו לצאת למסע משולב, כזה המתחיל בקשב לגוף והיכרות עימו, שיש בו הרשאה לחוויה ולעונג, שנותן מקום לעונג וגם לקושי, שמאפשר חוויה מינית אישית וזוגית. וכמו בכל מסע טוב, יש בו מרחב לתנועה, למשחקיות ולגילוי.
סיכום
"האהבה היא איחוד המותנה בשימור שלמותו של האדם, שימור האינדיווידואליות שלו. האהבה היא כוח פעיל באדם; כוח המפיל את המחיצות בין אדם לחברו, המאחד אותו עם אחרים; האהבה עוזרת לו להתגבר על הבדידות והנפרדות, אבל היא גם מאפשרת לו להיות הוא עצמו, לשמור על שלמותו. הפרדוקס באהבה הוא ששתי נפשות נעשות לאחת ובכל זאת נותרות שתיים." (פרום, 2001, עמ' 26)
המאמר הציג מודל טיפולי חדשני בתחום הטיפול המיני, המשלב שני צירים – תחושתיות ואינטימיות מינית – לכדי מסגרת אחת בשם "IN-TOUCH". המודל אינו מבקש להחליף גישות קיימות, אלא מציע זווית התבוננות נוספת, תוך שמירה על כבוד לריבוי נרטיבים וגישות.
המודל מבקש להעמיק את ההבנה של תהליכי תחושתיות, אינטימיות ומיניות, ולהעמיק את ההבנה על התפתחותם לאורך חיי האדם. מבחינה מעשית הוא מאפשר לפתוח פתח לשילוב מושכל של שיח על מיניות בתוך הקשר הטיפולי ולהרחבת השיח הטיפולי סביב נושאים אלה, ומציע כלי פרקטי לעבודה הטיפולית המתווסף לסל הכלים הקליניים של המטפלים המיניים ומטפלים בכלל.
המודל נשען על מושג ה"בסיס בטוח" (בולבי, 2016), מתוך תפיסה שללא תחושת ביטחון גופני ורגשי לא תתאפשר התקדמות משמעותית בתחום המיניות. הוא מציע הסתכלות על מיניות האדם באמצעות שתי פירמידות המשלימות האחת את רעותה: פירמידת התחושתיות, המתארת תהליך של התקרבות הדרגתית למיניות דרך החוויה הגופנית, ופירמידת האינטימיות, העוסקת בהתפתחות הנפשית-רגשית הדרושה לאינטימיות. את המודל אפשר להתאים למצבים שונים ולמטופלים שונים; חלקם ימצאו בו הדהוד טבעי, ואחרים יוכלו לבחור מתוכו את הרכיבים המתאימים להם.
בפרפראזה על פרום (2001) ניתן לומר שכמו באהבה, גם במיניות, לבני זוג שהעצמי שלהם מכיל הרשאה לאינטימיות רגשית, גופנית ומינית, ושיש להם היכרות עם הגוף על הנאותיו ומיניותו, יתאפשרו מיניות ויחסי מין שבהם יש שניים שנעשים לאחד – אך עדיין נותרים שניים.
מיניות / דן סויסה
למה אתה מנסהלחדוראין לי שריוןזו לא מלחמהבוא, כנס באהבהרקדפוק בדלת הגוףידיים, רגליים, גב, עינייםכוס פטל מתוק כמו שאנחנואוהביםסרט בנטפליקסגע בי לעיתיםברכות לעיתים בגסותשאלמה שלומיגופי נפשיואחרי השלוםבוא, כנסבאהבה
הוקרת תודה
"לא אפתח בסקירה היסטורית ולא אראה איך התפתחו רעיונותיי מתוך התאוריות של אחרים, כי מחשבתי אינה פועלת בצורה כזו. למעשה אני מלקט מזה ומזה, מפה ומשם, מתפנה אל ההתנסות הקלינית, מגבש תאוריות משלי, ואז, בסוף התהליך, אני מעסיק את עצמי בשאלה מה גנבתי מהיכן" (ויניקוט, 2009, עמ' 48).
ברוח דבריו של ויניקוט, אסיים בתודה למורות טובות דיין, ומטפלים ומטפלות שונות, שלימדוני את אשר אני יודע. איני יודע לומר מה לקחתי ממי ומהיכן, אך שלי שלהן. ברצוני להודות באופן מיוחד לאנדי איפרגן, ד"ר תמר כוסף, מיכל ניר וד"ר טל פלג שגיא, על הלימוד וההדרכה בעולם הטיפול המיני. תודה נוספת לגבו וייס.
התודה הגדולה ביותר שמורה למטופלים ולמטופלות, שבמפגש עימם נבראה התאוריה הלכה למעשה.
הערות
- רצוי לערוך את תרגיל המיקוד החושי בליווי של מטפל מיני מוסמך.
מקורות
איפרגן, א' (2020). "לא היום מותק, יש לי פוסט-טראומה": הפרעות בתפקוד המיני בקרב מתמודדים עם PTSD. https://www.hebpsy.net/....asp?id=3990
אנזייה, ד' (2011). האני-עור. תולעת ספרים.
ארון, ל' (2013). המפגש. עם עובד.
בולבי, ג' (2016). בסיס בטוח: יישומים קליניים של תיאוריית ההתקשרות. עם עובד.
דקארט, ר' (1974). על המתודה. מאגנס.
הנדריקס, ה' (1999). לבסוף מוצאים אהבה: מדריך לזוגות. אחיאסף.
ואן דר קולק, ב' (2021). נרשם בגוף: מוח, נפש וגוף בריפוי מטראומה. פרדס.
וולך, י' (2007). שירים אחרונים. ספרים.
וייס, ג' (2015). מעגל התגובה המינית: דגשים להבנה ולהתערבות בטיפול המיני והזוגי בקרב אנשים עם נכויות התפתחותיות. https://www.hebpsy.net/....asp?id=3321.
וייס, ג' (2025). "נקודת הקריסה" בפסיכותרפיה מינית מבוססת מיינדפולנס וחמלה. https://www.hebpsy.net/....asp?id=4928.
ויניקוט, ד"ו (1995). משחק ומציאות. עם עובד.
ויניקוט, ד"ו (2009). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. עם עובד.
וכטל, פ' (2015). תקשורת טיפולית: לדעת מה לומר מתי. אח.
זיו-ביימן, ש', ושחר, ג' (2014). מהי פסיכותרפיה אינטגרטיבית? שיחות, כ"ח, 1-8.
ילן-שטקליס, מ' (2005). שירים לפעוטות. הקיבוץ המאוחד.
מיטשל, ס"א (2009א). האם יכולה האהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן. תולעת ספרים.
מיטשל, ס"א (2009ב). התייחסותיות- מהיקשרות לאינטרסובייקטיביות. תולעת ספרים.
מיטשל, ס"א (2003). תקווה ופחד בפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
מקדוגל, ג' (1998). תאטרוני הגוף: גישה פסיכואנליטית למחלות פסיכוסומטיות. דביר.
הפרט, י"ד (2011). יסודות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. בתוך: מרום, צ', גלבוע-שכטמן, א', מור, נ' ומאיירס, י' (עורכים), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים: עקרונות טיפוליים, עמ' 1-16. דיונון.
ניר, מ' (2023). מיניות בלב פתוח: אינטימיות, סודות ואמון. מודן.
עמיחי, י' (1998). פתוח סגור פתוח. שוקן.
פרום, א' (2001). אמנות האהבה. מחברות לספרות.
פרינס, מ' (2022). פשוט לרצות. מרכז יהל.
פרל, א' (2007). אינטליגנציה ארוטית: כיצד לצאת ממלכוד הזוגיות. כנרת, זמורה-ביתן, דביר.
פרל, א' (2019). סיפור מהצד. כנרת, זמורה-דביר.
שחר-לוי, י' (2005). טיפולוגיה בסיסית של שפת התנועה הרגשית. שיחות, י"ט (3), 237-246.
Annon, J. S. (1976). The PLISSIT model: a proposed conceptual scheme for behavioral treatment of sexual problems. Journal of sex education and therapy 2(1), 1–15.
Annon, J. S. (1981). PLISSIT Therapy. In: R. J. Corsini (Ed), Handbook of Innovative Psychotherapies (pp. 106-110). Wiley & Sons.
Bertolini, M. & Neri, F. (2005). Sex as a defence against sexuality. In: L. Caldwell (Eds). Sex and Sexuality: Winnicottian Perspectives (pp. 105-120). Krank Press.
Blycker, G. R., & Potenza, M. N. (2018). A mindful model of sexual health: A review and implications of the model for the treatment of individuals with compulsive sexual behavior disorder. Journal of Behavioral Addictions, 7 (4), 917–929.
Bronner, G. (2009). Practical strategies for the management of sexual problems in Parkinson’s disease. Parkinsonism and Related Disorders, 15(3), S96–S100.
Dyer, K. & das Nair, R. (2013). Why don’t healthcare professionals talk about sex? A systematic review of recent qualitative studies conducted in the United Kingdom. The Journal of Sexual Medicine, 10(11), 2658-2670.
Ifergane, A., Swissa, D., Kosef, T., & Ifergane, G. (2025). Beyond the disorder: The DMPR integrative model for addressing sexuality after acquired disability. Unpublished manuscript.
Fuchs, T. (2012). Body memory and the unconscious. Journal of Analytical psychology, 57(1), 84–103.
Kernberg, O. F. (1995). Love relations: Normality and pathology. Yale University Press.
Masters, W. H., & Johnson, V. E. (1970). Human sexual inadequacy. Little Brown.
WHO [World Health Organization] (2024 September 11). Sexual and reproductive health and rights. WHO. https://www.who.int/hea...ts#tab=tab_1.
