פסיכואנליזה - פוסטים

שהיתי לאחרונה ימים ספורים בפריז היפה, שם הצגתי שתי הרצאות בקונגרס העולמי לפסיכותרפיה. נדמה לי שזה היה יומי השני שם, כשלאחר ארוחת הבוקר הקו

לפרוץ דרך בטיפול – מעבר להמשגות מקובלות. ההיענות לפוסט האחרון שהעליתי 'המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאב

בשונה ממה שפנטזתי בשנות העשרים המוקדמות שלי, איני נוהג להשתתף כיום בהרבה מסיבות קוקטייל. אבל כשכן יוצא לי לנכוח באירועים מעין אלו, כמעט תמ

בימים אלה (ב-29 למאי) התקיים כנס פסיכולוגים תחת הכתרת: 'הפסיכולוגיה בישראל – לאן?', במטרה לבחון את עתיד מקצוע הפסיכולוגיה. היוזמים היו משרד

ידידה סיפרה לי פעם שהברכה הקבועה של אחיה ליום הולדתה היא 'שתפתיעי את עצמך'. על אף שהחזרתיות של הברכה גורעת משהו ממנה, אני בכל-זאת מוצא אותה

שלום חברים, הפעם ברצוני לספר על חוויה אישית שנובעת מהכמיהה ללימוד המאפיינת את הפסיכולוגים. גידול הרצון ללימוד והשתלמות מביא כמובן לגידו

'אני רוצַה לעשות איתךָ סקס. אני רוצה לדעת אותך. אני רוצה שהגרעינים הלא-מתקשרים שלנו, החלקים הבלתי-ידועים שלנו, יתוודעו זה לזה'. כה אמרה פעם מטופלת...

'ככה לימדו אותי' אמרה מטפלת צעירה, והתכוונה שלימדו אותה להסתיר את עצמיותה, להציג פאסון מקצועי, לכסות צדדים אישיים שלה ושל חייה. מסתבר שעל

לאורך כל חיינו, בתוואי שבין העריסה והקבר, אנחנו נאלצים להתמודד עם פגיעות ותסכולים ועם הכעס והעלבון שהם מעוררים בנו. אנחנו מנסים שוב ושוב ל

בתקופה האחרונה פייסבוק מציף אצלי, כמעט מדי יום, זיכרונות. תכונה, חדשה יחסית, שנוספה לרשת החברתית מביאה לכך שבכל יום עולים סטטוסים ותמונות

מזווית מסוימת, לא מחמיאה במיוחד, חיינו הם רצף של החמצות. למעשה, בכל בחירה שלנו טבועה ההחמצה. ברגע שאנחנו בוחרים בשביל הימני אנחנו מחמיצים א

לא מזמן צדה את עיניי ואת מחשבותיי כתבה* על מקרה בו חייב בית המשפט את הביטוח הלאומי לפצות אדם שלקה בשבץ מוחי בעת עבודתו. טענת התביעה הייתה ש

בסדרה בת ארבעה חלקים שהפיק מוזיאון פרויד בלונדון, מרואיינים פסיכואנליטיקאים שמנסים להשיב על השאלה מה היא הפסיכואנליזה. הפרק הראשון מתמק

במאמר שפורסם ב"מפתח" - כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, דנה אפרת אבן צור במושג כללי המשחק מכמה היבטים השלובים זה בזה. הראשון הוא המשמעות

אחד הקטעים המרגשים בספרו של עמית פכלר*, 'אבא בלי אבא', ספר שלא חסרות בו פסקאות נוגעות ללב, מתאר שיעור שהתקיים במחלקה לעיצוב בבצלאל. 'נושא ה

שחיקה מקצועית היא נושא שלא כיף לדבר או אפילו לחשוב עליו. הוא סקסי כמו קולונוסקופיה ונעים כמו ציפורן חודרנית. ובכל-זאת, אפילו סלעים נשחקים ומה...

במאמר מרתק שפורסם לאחרונה בגרדיאן, נפרשת סקירה עשירה מאד של המחלוקת בין הגישות הפסיכואנליטית והקוגניטיבית-התנהגותית. כמובן, בהתאם לריבוי...

הפוסט הזה יעסוק ביכולת של מטפל להיות בעת ועונה אחת "שני מטפלים או יותר". ובמידה מסויימת הוא המשך של מאמר על "עצמי מרובה של מטפל" כמה...

לפעמים (אני כותב 'לפעמים' רק כי לא נעים לי לכתוב 'לעיתים תכופות' או 'הרבה מהזמן'), ותסלחו לי על הצרפתית (כפי שאומרים באנגלית), זה פשוט פאקינג יותר...

קראתי לאחרונה כתבה מעניינת על קרן אמריקאית שעוסקת בקריוניקה (cryonics): שימור של של אנשים חשוכי מרפא בתאי הקפאה, בציפייה שקטה ליום בו ימצא המדע...

כשהדלת נסגרת מאחורי אריק* אני רואה על הפרקט טפטופים של חלקים מהפגישה שלנו, טפטופים שמגיעים עד הכורסא ממנה התרומם לפני רגע. שיירים דביקים של...