פסיכואנליזה - פוסטים

גבירותיי ורבותיי, מסתבר כי אינצסט הוא השחור החדש. הטאבו הגדול מכולם, הטאבו על גילוי-עריות, זוכה בתקופה האחרונה למתקפת יחסי ציבור המנסה לעש

חשבון נפש בעולמנו המיטלטל אינני אדם דתי, אך בפתח השנה החדשה אני חשה צורך לערוך חשבון נפש מקצועי – לבחון עם עצמי כאישה וכאשת מקצוע ולהתבו

מושג ההחזקה של ויניקוט הוא לדעתי אחד השימושיים והמוצלחים שבין המושגים הפסיכואנליטיים. שזה די מפתיע בהתחשב בכמה שהוא מעורפל ונתון לפרשנו

ביום 25/6/2017 פרסמתי בלוג בעקבות מאמרה של אירנה מלניק 'המטפל הרעב : החסך הנרקיסיסטי של מטפלים', שהפורום הישראלי של IARPP ניהל קולקוויום סביבו. הג

פוסט אורח מאת פרופ׳ ארנון לוי אנחנו מתרגלים למצבים, נקשרים אליהם והופכים אותם לחלק מהעצמי שלנו. מנסיון החיים שלנו אנו נוכחים כמה קשה

שהיתי לאחרונה ימים ספורים בפריז היפה, שם הצגתי שתי הרצאות בקונגרס העולמי לפסיכותרפיה. נדמה לי שזה היה יומי השני שם, כשלאחר ארוחת הבוקר הקו

לפרוץ דרך בטיפול – מעבר להמשגות מקובלות. ההיענות לפוסט האחרון שהעליתי 'המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאב

בשונה ממה שפנטזתי בשנות העשרים המוקדמות שלי, איני נוהג להשתתף כיום בהרבה מסיבות קוקטייל. אבל כשכן יוצא לי לנכוח באירועים מעין אלו, כמעט תמ

בימים אלה (ב-29 למאי) התקיים כנס פסיכולוגים תחת הכתרת: 'הפסיכולוגיה בישראל – לאן?', במטרה לבחון את עתיד מקצוע הפסיכולוגיה. היוזמים היו משרד

ידידה סיפרה לי פעם שהברכה הקבועה של אחיה ליום הולדתה היא 'שתפתיעי את עצמך'. על אף שהחזרתיות של הברכה גורעת משהו ממנה, אני בכל-זאת מוצא אותה

שלום חברים, הפעם ברצוני לספר על חוויה אישית שנובעת מהכמיהה ללימוד המאפיינת את הפסיכולוגים. גידול הרצון ללימוד והשתלמות מביא כמובן לגידו

'אני רוצַה לעשות איתךָ סקס. אני רוצה לדעת אותך. אני רוצה שהגרעינים הלא-מתקשרים שלנו, החלקים הבלתי-ידועים שלנו, יתוודעו זה לזה'. כה אמרה פעם מטופלת...

'ככה לימדו אותי' אמרה מטפלת צעירה, והתכוונה שלימדו אותה להסתיר את עצמיותה, להציג פאסון מקצועי, לכסות צדדים אישיים שלה ושל חייה. מסתבר שעל

לאורך כל חיינו, בתוואי שבין העריסה והקבר, אנחנו נאלצים להתמודד עם פגיעות ותסכולים ועם הכעס והעלבון שהם מעוררים בנו. אנחנו מנסים שוב ושוב ל

בתקופה האחרונה פייסבוק מציף אצלי, כמעט מדי יום, זיכרונות. תכונה, חדשה יחסית, שנוספה לרשת החברתית מביאה לכך שבכל יום עולים סטטוסים ותמונות

מזווית מסוימת, לא מחמיאה במיוחד, חיינו הם רצף של החמצות. למעשה, בכל בחירה שלנו טבועה ההחמצה. ברגע שאנחנו בוחרים בשביל הימני אנחנו מחמיצים א

לא מזמן צדה את עיניי ואת מחשבותיי כתבה* על מקרה בו חייב בית המשפט את הביטוח הלאומי לפצות אדם שלקה בשבץ מוחי בעת עבודתו. טענת התביעה הייתה ש

בסדרה בת ארבעה חלקים שהפיק מוזיאון פרויד בלונדון, מרואיינים פסיכואנליטיקאים שמנסים להשיב על השאלה מה היא הפסיכואנליזה. הפרק הראשון מתמק

במאמר שפורסם ב"מפתח" - כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, דנה אפרת אבן צור במושג כללי המשחק מכמה היבטים השלובים זה בזה. הראשון הוא המשמעות

אחד הקטעים המרגשים בספרו של עמית פכלר*, 'אבא בלי אבא', ספר שלא חסרות בו פסקאות נוגעות ללב, מתאר שיעור שהתקיים במחלקה לעיצוב בבצלאל. 'נושא ה

שחיקה מקצועית היא נושא שלא כיף לדבר או אפילו לחשוב עליו. הוא סקסי כמו קולונוסקופיה ונעים כמו ציפורן חודרנית. ובכל-זאת, אפילו סלעים נשחקים ומה...