פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

"חלומו של פרויד", או בין פסיכואנליזה לנוירולוגיה: על שינויים מבניים במוח כתוצאה מפסיכותרפיה

בעקבות התקדמויות טכנולוגיות ונקודות מבט תיאורטיות עדכניות נתפס המוח האנושי כפלסטי, כלומר – כאבר אורגני הנבנה ונבנה-מחדש באופן מתמיד בהתאם להתנסויות שחווה האדם. ההרצאה תתמקד בהשפעותיה של פסיכותרפיה על תהליכים אלו. הרצאה מכנס "נפש נפרדת מגוף" שנערך בפברואר 2007 בביה"ח לגליל המערבי, נהריה.

מאמרים | 6/2/2008 | 16,918

תגיות:

"חלומו של פרויד", או בין פסיכואנליזה לנוירולוגיה: על שינויים מבניים במוח כתוצאה מפסיכותרפיה

(מתוך חוברת הרצאות מיום העיון "נפש נפרדת מגוף? בין הפיזיולוגי לנפשי בהבנה והתמודדות עם אובדנות של ילדים ונוער" שקיימה היחידה להדרכת הילד והמשפחה, ביה"ח לגליל המערבי, נהריה בפברואר 2007)

 

 

ד"ר אודי בונשטיין (www.mutuality.co.il)

    © כל הזכויות שמורות למחבר
 
אין להעתיק או לצטט מהמאמר ללא קבלת רשות מפורשת מאת המחבר
 

 

בעקבות התקדמויות טכנולוגיות ונקודות מבט תיאורטיות עדכניות נתפס המוח האנושי כפלסטי, כלומר – כאבר אורגני הנבנה ונבנה-מחדש באופן מתמיד בהתאם להתנסויות שחווה האדם. ההרצאה תתמקד בהשפעותיה של פסיכותרפיה על תהליכים אלו.

 

פרויד החל דרכו כנוירולוג העוסק בחקר מערכת העצבים, אך זנח את מחקרי המוח לטובת הפסיכואנליזה. הפסיכואנליזה שמה לה למטרה לעסוק בחיי הנפש של בני אדם כגישה סובייקטיבית. גישה זו התפצלה מהגישה ה"אובייקטיבית" (מדעי המוח) לפני מעט יותר ממאה שנים. "מחקרים בהיסטריה" של ברויאר ופרויד (כמו גם "פשר החלומות המאוחר יותר) הנם אבני דרך בפיצול זה, מאחר והחל מנקודה זו התקדמה כל אחת מהגישות במסלול נפרד. הסיבות לפיצול זה, כפי שמציינים סולמס וטרנבול, היו מורכבות, אך התבססו בעיקר על שיקולי נוחות. השיטות אשר עמדו אי אז לרשות חוקרי המוח לא אפשרו למידה יעילה של הנפש, ופרויד – הנוירולוג – סבר כי הדרך היעילה ביותר לחקירה, הבנה וטיפול בהפרעות של הסובייקט האנושי היא מנקודת מבט פסיכולוגית טהורה (1).

ב"פשר החלומות" קבע פרויד כי הוא "מתעלם מהעובדה שהמנגנון שבו אנו עוסקים כאן מוכר לנו גם בצורת ישות אנטומית" והפציר בקוראיו "להישאר על קרקע פסיכולוגית". זהו מקורו של הפיצול. אלא שמאז חלפו עברו מאה שנים. פרויד לא אמר שהמנגנון שהוא מתאר אינו גם ישות אנטומית (כפי שבטעות יש המפרשים אותו), אלא אמר במפורש שהוא מתעלם מכך ( .(2, p. 17יש לזכור כי פרויד קרא רק לתקופה מסוימת של עצמאות דיסציפלינארית, על מנת שהפסיכולוגיה תוכל לנהוג לפי דרישותיה שלה. "לאחר שנשלים את עבודתנו הפסיכואנליטית", המשיך, "יהיה עלינו למצוא נקודת מגע עם הביולוגיה (ע' 175). מרתק לקרוא היום את דבריו של פרויד: "הביולוגיה היא ארץ של אפשרויות בלתי מוגבלות. נוכל לצפות ממנה לידיעות מפתיעות ביותר ולא נוכל לנחש אילו תשובות תשיב לנו בעוד כמה עשרות שנים...אולי יהיו אלה ממין התשובות שיפזרו לכל רוח את כל מגדל ההיפותזות המלאכותי שהקמנו" ((3, p. 60. פג תוקף המלצתו של פרויד להתרחק מחקר המוח, אין עוד צורך באסטרטגיה הזמנית שמטרתה הייתה מיקוד חסר פשרות בנקודת המבט הסובייקטיבית.

דומה כי גישור השסע ההיסטורי ואיחוי הקרע בין שתי הגישות לחקר הנפש (הסובייקטיבית והאובייקטיבית) הנה משימה חיונית. בפועל, אנו עדים לגישור מבורך מעין זה ולמחקר אינטר-דיסציפלינארי, כפי שבא לידי ביטוי למשל בתחום המחקר החדש הנקרא "נוירו-פסיכואנליזה". חוקרי המוח אשר החלו להתמודד עם מורכבות הסובייקטיביות האנושית נעזרים רבות בידע העצום ובהמשגות הפסיכואנליטיות. המטפלים, מצידם, נעזרים בהישגים האמפירים של מדעי המוח במטרה לקדם בעזרתם חשיבה ומחקר תיאורטי וקליני (ראה למשל-4).

מחקרים מרתקים שעושים שימוש בציוד הדמיה מתוחכם כמו גם בשיטות "קונבנציונאליות" יותר מצביעים בבירור על קיומו של לא-מודע, על מיקומו האנטומי ועל הקורלציות הפיזיולוגיות שלו. כך הדבר גם לגבי הדחקה, לגבי מודעות, לגבי חלום ולגבי theory of mind (ואלו מקצת מהנושאים). מבלי הצורך להכריע בשאלת הגוף-נפש (אני עצמי מצדד ב"מוניזם דו-היבטי" הגורס כי אנו עשויים מסוג אחד של "דבר", אך הנתפס בשני אופנים שונים) אנו יכולים ללמוד על החוויה האנושית לכל גווניה מכיוונים שונים ומשלימים ולא דווקא סותרים.

כיוון חשיבה זה מוצא את ביטויו גם באופן העבודה היומיומית שלנו, הדורשת אינטגרציה של מודלים שונים להבנת הנפש בתוך מסגרת רפואית של בית חולים כללי (כפי שבא לידי ביטוי ביום עיון זה, ויודגם בהרצאות ובתיאור המקרה בהמשך).

אחד ההיבטים המעניינים והרלוונטים ביותר לעבודה הקלינית הוא בחינת "התנהגותו" של המוח במהלך ובעקבות פסיכותרפיה. היה ואנו מניחים כי המוח הנו אבר פלסטי וגמיש, המתעצב ונבנה תדיר (בין השאר כתוצאה מהתנסויות בסביבה), הרי שנצפה לשינויים ביולוגים מובחנים כתוצאה מתהליך פסיכותרפויטי – שהרי שינויים סובייקטיבים קיימים גם קיימים. לצורך בחינה זו ניגע בקצרה במספר עדויות לגבי הפלסטיות של המוח וננסה לבחון האם עדויות אלו תקפות גם בתחום הפסיכותרפיה, אך תחילה נציג את אחד הגילויים ה"חמים" ביותר של השנים האחרונות.

גילויים של תאי מראה (mirror neurons) במוח האנושי הביא להשערה כי הם מהווים את הבסיס הביולוגי לאמפתיה. למעשה, תאים אלו מאפשרים את זיהוי הכוונה של האחר מתוך התבוננות בהתנהגות הגלוייה והתאמה אוטומטית מבחינת הפעילות המוחית של הצופה. נושא זה רלוונטי במיוחד משום שמדובר כאן למעשה בכישורי theory of mind (ToM), תחום אותו אני מרבה לחקור.

מבלי להכנס לעומקו של הנושא, אזכיר את אחד הממצאים המעניינים ביותר שגיליתי. כידוע, חולי סכיזופרניה מראים פגיעה רצינית ביותר בתפקודם החברתי וביכולתם להבין סיטואציות חברתיות ("הסימנים השליליים" של המחלה). מחקרים מספר, כולל אלו שלי, הראו כי אכן, חולים אלו סובלים מפגיעה רצינית ביותר בכישורי ה- ToM שלהם בשלב הפעיל של המחלה. רוב הספרות דיברה על כך כי בשלב הנסיגה, הרמיסייה, חוזרים כישורים אלו לתפקוד נורמלי. אחד הממצאים אשר העלה מחקרי מצא כי גם בשלב הרמיסייה נשאר ליקוי יחסית לתפקודם של אנשים שאינם חולים (ממצא המתאים לתמונה הקלינית המוכרת). החלק המפתיע ביותר בניתוח הממצאים היה שבפילוח קבוצת הנבדקים חולי הסכיזופרניה הראו החולים הקשים ביותר (דהיינו – אלו שמחלתם פרצה בגיל צעיר ושמחלתם נמשכה זמן רב) שיפור בתפקודי ה- ToM שלהם יחסית לחולי הסכיזופרניה האחרים. ראיתי בזמנו ממצא זה כעדות לאופיו הפלסטי של המוח (אם כי לא ידעתי להסביר מה גורם לשינוי זה: תרופות? תהליכים קומפנסטוריים? אדפטציה? התערבויות טיפוליות? ואולי זה בכלל ממצא מקרי, "רעש" בשפה המחקרית?), אם כי כאשר ניסיתי לדון בממצאים אלו עם אנשי מקצוע נטו הללו לבטל את השערתי בטענה כי פלסטיות ניתן למצוא ברמת התא הבודד, לא בתפקוד נרחב כמו זה שאני מדבר עליו. בשנים שחלפו מאז הולכות ומתרבות העדויות לכך שאכן המוח הוא פלסטי באופיו ושאכן פסיכותרפיה משפיעה על המוח ברמה מבנית.

בשנה האחרונה פורסמו מחקרים מספר העוסקים בנושא. כך למשל משערים רוסי ורוסי (5) שפעילות תאי המראה מסבירים את הפלסטיות המוחית המתגלה תוך שימוש בטיפול היפנוטי (כמו גם היכולת להסביר את ההיפנוזה עצמה והכניסה למצב הטראנס). בהמשך ישיר לכך, נמצא שמדיטציה ממושכת מגדילה את השכבה הקורטיקלית, בנוסף לשינויים בפעילות החשמלית של המוח (6).

אך טבעי לשער שבהפרעות מסויימות (ככאב פסיכוסומטי כרוני, פוביות והפרעות חרדה אחרות ואפילו דיכאון) הקשורות לסטרס וללמידה קשורת חוויה טראומטית (למידה המתרחשת עקב שינויים ברשתות עצביות) – משתנה המוח. לחילופין, מבנה ותפקוד המוח עשויים להיות מושפעים ואף להשתנות כתוצאה מפסיכותרפיה. עדויות מספר קיימות לשינויים תפקודיים במוח (המתגלים -בבדיקות fMRI) בטיפול קונטיבי והתנהגותי (למשל, 7-8).

אי אפשר שלא להזכיר בהקשר זה (ולו בקצרה) את עבודתו של אריק קנדל, אשר זיכתה אותו בפרס נובל, ומצאה שינויים בגנים כתוצאה של פסיכותרפיה ארוכת טווח.

זהו כיוון מסקרן, המאפשר שילובם יחד של מודלים תיאורטיים שנחשבו עד כה זרים זה לזה. ביום העיון השלישי של היחידה להדרכת הילד והמשפחה שבבית החולים לגליל המערבי, נהריה (יום העיון במסגרתו הוצגו הדברים) שמנו לעצמנו כמטרה צעידה לאורכם של שני מסלולים מקבילים. המסלול הראשון שילב את החשיבה הביולוגית עם זו הפסיכולוגית והמסלול השני בדק את תופעת האובדנות בילדים ונוער. תקוותינו היתה כי מסלולים אלו אפשרו מפגש מוצלח, הן במהלך קריאת ההרצאות והן במסגרת יום העיון עצמו. בהתאם למטרה שלעיל נבחרו ההרצאות ליום העיון. הרצאותיהם של פרופ' אור-בך שעסקה בגוף האובדני; של ד"ר ויינטראוב שבחנה את השפעות הדחק טרם, במהלך ולאחר הלידה על ההתפתחות הנפשית של העובר (התינוק, הילד); של ד"ר גולן שבדק את האספקטים הפסיכולוגיים של ההתמודדות עם מחלה גופנית, והשפעתם על תפיסת המוות של החולה ומשפחתו – יצרו מארג מעניין שאפשר מבט מחודש על נושא האובדנות של ילדים ונוער. חלקה השני של החוברת ניסה להציג הצגה ראשונית של תיאור מקרה והתייחסויותיהם של חברי הפאנל, בניסיון ליישם את נקודות המבט התיאורטיות שהועלו בחלק הראשון. המעוניינים בחוברת ההרצאות המלאה מוזמנים לפנות אל מזכירות היחידה (ראה בתחתית העמוד) ולקבלה במחיר עלות. 

 

ביבליוגרפיה:

  1. סולמס, מ., טרנבול, א. המוח ועולם הנפש. תל-אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  2. Freud, S (1915). The unconscious. S.E. 14: 161.
  3. Freud, S (1920). Beyond the pleasure principle. S.E. 18: 7.
  4. בונשטיין, א. (2005). אינטגרציה בין תאוריות פסיכואנליטיות ומודל נוירופסיכולוגי לסכיזופרניה בטיפול בנערה פסיכוטית: Theory of mind, שיחות, י"ט(3): 247-251.
  5. Rossi EL, Rossi KL. (2006). The neuroscience of observing consciousness & mirror neurons in therapeutic hypnosis. Am J Clin Hypn. 48(4):263-78.
  6. Lazar SW, Kerr CE, Wasserman RH et al. (2005). Meditation experience is associated with increased cortical thickness. Neuroreport. 28;16(17):1893-7.
  7. Paquette V, Levesque J, Mensour B, et al. (2003). "Change the mind and you change the brain": effects of cognitive-behavioral therapy on the neural correlates of spider phobia. Neuroimage.18(2):401-9.
  8. Laatsch LK, Thulborn KR, Krisky CM, Shobat DM, Sweeney JA. (2004). Investigating the neurobiological basis of cognitive rehabilitation therapy with fMRI. Brain Inj.18(10):957-74.

מזכירות היחידה:

טלפקס: 04-9107225

מייל: childgu@barak.net.il


תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

בונשטיין, א. (2008). "חלומו של פרויד", או בין פסיכואנליזה לנוירולוגיה: על שינויים מבניים במוח כתוצאה מפסיכותרפיה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1661

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

איתן דנגוראיתן דנגור13/2/2008

מאמר חשוב. לאודי שלום רב!
מה שלומך? תודה על המאמר ועל אירגון יום העיון. הנושא נראה לי מאוד חשוב  גם בהיבט של  שימוש היתר בתרופות. הייתי שמח לעקוב אחר הנושא.
איתן

אודי בונשטייןאודי בונשטיין12/2/2008

הזמן נוסע.... הי ניצה,
אכן ספר מרתק שנוגע במספר תחומים שמאוד מעניינים אותי אישית. יש בו גם ראיה אופטימית שמאוד מוצאת חן בעיני...
תודה לך הן על מילותייך והן על שהסבת את תשומת לבי אל ספרו של גולדברג!
אודי

ניצה איילניצה אייל11/2/2008

גמישות המוח. לאודי שלום,
תודה על מאמר מאלף ומרתק, ועל חשיבה רב-תחומית והוליסטית. ראה ספר מתורגם שיצא זה עתה לאור המציג מחקרים בתחום גמישות המוח והשינויים העוברים עליו עם הגיל ובעקבות האינטראקציות הבינ-אישיות ואורח החיים: "פרדוקס החוכמה" שנכתב על-ידי הנוירופסיכולוג אלחנן גולדברג (הוצאת עם עובד).
בידידות,
ניצה אייל