לאורך השנים, נעשו קריאות רבות בטקסט המקראי מנקודת מבט פסיכואנליטית, והוגים שונים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה שאבו השראה מהטקסט וההגות היהודית בחשיבתם; החל מפרויד בכתיבתו על משה והמונותאיזם, ההשראה ששאב יונג מההגות היהודית, ועד לכותבים עכשוויים. ניתוח הטקסט המקראי מתמקד לרוב בפענוח הרובד הסמבולי של הסיפור, המשקף תכנים נפשיים סמויים של מחברו, וכן בהבנת הדמויות בנראטיב וקשרי הגומלין שהם מקיימות, כייצוגים של פונקציות נפשיות ותהליכים בין אישיים.
לפניכם רשימת מאמרים שעורכים קריאה פסיכואנליטית בטקסטים היהודיים, החל בסיפורי הבריאה, דרך סיפור אשת לוט ויציאת מצרים וכלה בקריאה במגילת אסתר.
סיפור אדם וחווה – סיפור על הפסיכולוגיה של הזוגיות
עירית קורן | 4/12/2013
הסיפור המקראי על בריאת אדם וחווה והגירוש מגן העדן מנקודת מבט של יחסי מגדר. דרך קריאה ופרשנות סיפור אדם וחווה טוענת המחברת כי אירוע שיום האשה בידי הגבר הוא אירוע מכונן ביצירת היסטוריה של יחסי שליטה בין המינים. עוד טוענת המחברת כי יחסי השליטה בין המינים אינם הכרח אלא בחירה וכי סמל הכרובים יכול להיות מפורש כקריאה לעתיד של הכרה הדדית בין נשים וגברים.
מבראשית- עיונים פסיכודינמיים במיתוס הבריאה המקראי
שי גיל | 4/19/2008
ברצוני לעיין במיתוס הבריאה המקראי לאורם של מדרשי חז"ל וספרות הסוד הקבלית, בניסיון להאיר את דמותו העלומה של האל המגיח מעמקי חביונו ואת הדיאלוג הנרקם ונפרם חליפות בין חלקיו הזכריים והנקביים ובהקבלה בינו לבין האדם הנברא. הדיון יעשה מתוך זיקה לתהליכים התפתחותיים בשדה האנושי והתרבותי ולשם כך אסתייע בין השאר בגישות פסיכודינמיות לחקר הנפש וזאת מבלי להתחייב לקבל את כל ההנחות והמסקנות של גישה זו או אחרת.
סודו של נחש הקדמוני- עיון פסיכו-מיתולוגי בארכיטיפ הנחש
שי גיל | 3/5/2006
סביב דמותו של הנחש נרקמו מיתוסים מדהימים (ולעיתים סותרים) מאז שחר ההיסטוריה האנושית. מחד מפגיש אותנו המיתוס עם דמות הנחש המדיח והמפתה, המייצג את השטניות והרוע בהתגלמותו הקיצונית ומאידך, אנו פוגשים במיתוס גם בנחש הגואל, המרפא, זה אשר מביא מזור לאנושות ולתחלואיה. ברשימה זו ברצוני לעמוד על שורשיה המיתיים של הקוטביות "הנחשית" הארכיטיפית, על השתקפויותיה בנפש האדם שיצר את המיתוסים, וכן על אפשרויות נוספות להכליל ולהפגיש בין הקטבים, להשיל מעלינו נקודות מבט ודעות קדומות (שאולי כבר אינן משרתות אותנו), ולחבר נראטיב "נחשי" מחודש, כזה המייצג נאמנה את המשמעות הפנימית ואת הפוטנציאל הטרנספורמטיבי הגלום בארכיטיפ הנחש לשינוי וגדילה נפשית-רגשית.
מי שלא הולך קדימה הולך אחורה, או שמא מי שלא הולך אחורה לא הולך קדימה
דני פרידלנדר | 10/30/2011
במאמר זה אדון בשתי עמדות בסיסיות וסותרות לעתים, הפוגשות את המטופל במהלך החקירה הטיפולית – ההתבוננות לאחור אל מול ההליכה קדימה. המיתוס המקראי על אשת לוט יסייע לי לבחון את רגע ההסתכלות לאחור כרגע אנושי המתווך בין עבר לעתיד. את הרגע הזה אקשר לטיפול הפסיכולוגי, בו מכוננת הדיאלקטיקה בין עבר לעתיד בתוך יחסים בין שני סובייקטים, ברוח הטיפול ההתייחסותי.
אסתר מגלה את הסובייקטיביות שלה | קריאה פסיכואנליטית-התייחסותית במגילת אסתר
בנימין גולדנהירש | 3/16/2022
תיאוריה התייחסותית מעשירה כבר יותר משלושים שנה את השיח הטיפולי והפוליטי. חלק אינטגרלי מאסכולה זו, ואחת הכותבות הבולטות המצליחות לנסח תיאוריה פסיכואנליטית-פמיניסטית רחבת היקף ורלוונטית לחיי היום יום ולעבודה הטיפולית, היא ג'סיקה בנג'מין. המאמר הנוכחי מציע מפגש בין מגילת אסתר לבין התיאוריה הפסיכואנליטית-התייחסותית, ומציע קריאה רגישת מגדר למגילה, תוך שימוש בתיאוריות של בנג'מין כפריזמה שדרכה ניתן לבחון את המגילה.
"כי בשמחה תצאו"? - הרהורים על הקשר שבין חירות, שמחה ומשמעות
ד"ר מרים אבנרי-כהן | 3/16/2018
הנביא ישעיהו מתאר את היציאה העתידית מן הגלות במילים "כי בשמחה תצאו". האם שמחה היא רגש טבעי המלווה את תהליך היציאה לחירות, או שמא היא תנאי ליציאה משעבוד? תיאור מצבם הרגשי של בני ישראל בתהליך יציאתם ממצרים מלמד כי עצם היציאה מעבדות לחירות מהווה משבר, דהיינו נקודת מפנה קריטית בסיפור השעבוד, אך עדיין לא סופו המשמח. המשבר, בשונה מ"שבר", מייצג בלשון המקרא וחז"ל את מקום מושבה של היולדת, והוא בעל פוטנציאל צמיחה. הן רבי נחמן והן ויקטור פראנקל סוברים כי החירות אפשרית בעת משבר, והיא בעיקרה הלך נפש פנימי-תודעתי. תורת הלוגותרפיה של פראנקל קושרת בין החירות ובין היכולת למצוא פשר ומשמעות. תורתו של רבי נחמן מברסלב מציבה את השמחה כתנאי מקדים ליציאה לחירות. כיוון שמצרים אינה רק מקום גיאוגרפי-היסטורי, אלא סמל למצרי הנפש הקיימים בכל פרט ובכל דור, ניתן לשאוב השראה מרעיונותיהם של רבי נחמן ופראנקל כדי להפוך את השבר למשבר, במובן של לידה חדשה.
