דיסוציאציה (בעברית לרוב מכונה גם ״ניתוק״) היא מנגנון המתבטא בניתוק מהמציאות ומהעצמי מבחינה רגשית וקוגניטיבית. אדם המשתמש במנגנון הדיסוציאטיבי, מרגיש מנותק ממחשבות, מרגשות, מזיכרונות ומסביבתו, עד כדי עיוות של תפיסת הזהות האישית, ובמקרים קיצוניים – מתרחשים עיוותים בתפיסת הזמן, המרחב והסיטואציה.
דיסוציאציה מאפיינת לרוב אנשים שסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומתית או מפוסט טראומה מורכבת, ולעתים יכולה להוביל להפרעה דיסוציאטיבית, שבה האדם משתמש בדיסוציאציה כמנגנון הגנה עיקרי באופן פתולוגי ובלתי רצוני. יחד עם זאת, דיסוציאציה יכולה להופיע גם בעקבות שימוש בסמים וגם במצבי יום יום רגילים, כמו למשל שקיעה בחלומות בהקיץ או בקריאה שמובילה לניתוק מרצף החיים.
ברשימת קריאה זו תוכלו לקרוא מאמרים שעוסקים בדיסוציאציה מהיבטים שונים: החל בהיבטים שונים של דיסוציאציה וטראומה בטיפול, דרך התפתחות של הפרעת זהות דיסוציאטיבית וכלה בביטויים של דיסוציאציה במדיה ובספרות.
אלי זומר | 9/30/2014
בניגוד לאמונה הרווחת, ההפרעות הדיסוציאטיביות בכלל, והפרעת זהות דיסוציאטיבית (Dissociative Identity Disorder, DID) בפרט או בשמה העממי - "פיצול אישיות", אינן הפרעות נדירות, עם זאת, נראה שאנשי מקצוע מעטים מכירים את ההפרעה על בוריה. מיעוט הידע המשולב עם תמונה סימפטומטית מורכבת של ההפרעה, מובילים לא פעם לאבחון שלילי שגוי ובעקבותיו גם לטיפול שאינו מותאם. מאמר זה מבקש לצמצם את פערי הידע המקצועי ומספק סקירה עדכנית של אטיולוגית ההפרעה, מאפייניה, הדילמות בתהליך אבחנתה ועקרונות הטיפול בה.
שירה חזקיהו | 6/18/2017
כוחה ההישרדותי של הנפש מניע אותה לשמור חלקים שטעונים בכאב רב מכפי שהיא מסוגלת לשאת כשהם מנותקים מחלקי הנפש האחרים, דרך דיסוציאציה. דרך אחת להבין את מהותם של חלקים דיסוציאטיבים בנפש הינה בהתבסס על עמדות היסוד של הפסיכואנליזה ההתייחסותית, הרואה את המטופל והמטפל כנעים בין יצירה הדדית לבין נפרדות, בין קיום שזור לנפרד. באמצעות מושג ה-Enactment מבקשת המחברת להתחקות אחר האופן בו ניתן לפגוש או לחבר את חלקי הנפש המנותקים והדיסוציאטיבים בנפשו של המטופל לחלקיה האחרים, ולבחון מהו תפקידה המורכב והמאתגר של נפש המטפל בתהליך הריפוי. בתהליך זה מתקיימת אותה דיאלקטיקה ייחודית ותנועה הדדית בה המטופל והמטפל ממחיזים יחד (enact) מופע משותף. במופע מעין זה, החלקים הדיסוציאטיבים של שני המשתתפים נפגשים ומתחילים לנוע יחדיו, וכך, במצב אופטימלי, מתחדשת למטופל (וגם למטפל) יכולת התנועה והחיות בחלקי הנפש שנותקו.
11/17/2014
אל מול הדעות המפקפקות בקיומה של האמנזיה דיסוציאטיבית, מבקשת אורית נווה להסביר כיצד אירועים טראומטיים עשויים 'להישכח' ובמקרים מסומים אפילו לא להירשם בזיכרון כאירוע ברור שהתרחש ולהזכיר שהרבה יותר קשה להכיר בקיומה של התעללות על ידי אדם קרוב מאשר להכחיש אותה
מאיה ריד | 11/21/2012
הדימוי הציבורי-פופולרי של הפרעת זהות דיסוציאטיבית. המאמר בודק את האופן שבו מצטייר המודל העכשווי של ההפרעה במדיה, באמצעות ניתוח שתי הפקות טלוויזיה שהוקרנו לאחרונה בישראל ובמרכזן נשים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית: הסדרה העלילתית האמריקאית 'טארה' והכתבה התיעודית הישראלית 'הנערה בעלת 30 הזהויות'. בחינה של שתי ההפקות וסקירה של מגוון תגובות ברשת ובאמצעי התקשורת הכתובה והמצולמת, מעלה כי התמונה העכשווית נסמכת במידה לא מבוטלת על תפישות סטריאוטיפיות נושנות, ותורמת להנצחתן.
נעמה בר-שדה | 7/18/2008
נפגעי טראומה מינית נקלעים לעִצומה של התרחשות אשר משתקת באיום המוחשי שבה, בהצפה, ובאכזריות שגלומה בה. זהו מצב בלתי נתפס מבחינה חושית, רגשית ולוגית. הדרך לשרוד את הטראומה, מובילה בדרך כלל לניתוק רגשי וקוגניטיבי (דיסוציאציה), אשר מאפשר את ביטול קיומו של האירוע ושל המציאות הבלתי נסבלת. במאמר זה אסקור את הצמתים האפשריים שהנפגע, ולעיתים גם הפוגע עוברים, החל משלבי ההתפתחות התקינה והנורמאלית דרך רגע ההתרחשות הטראומטית, וכלה בהתמודדות במהלך הטראומה ולאחריה. מטבעו של תהליך שלא כל נפגע עובר דרך כל השלבים, או אפילו דרך חלקם.
אופיר לוי | 1/26/2021
טראומה ודיסוציאציה שלובות זו בזו. אדם החווה כשלים סביבתיים או שנחשף לאירוע טראומטי, משלב בתגובתו אליהם מנגנוני הגנה מגוונים, בהם דיסוציאציה, ואלה עשויים לסייע לו לשרוד ולהמשיך בחייו. ב"ספר הדקדוק הפנימי" מאת דויד גרוסמן אנו מוצאים ביטוי לשילוב בין שני הרכיבים הללו בדמויותיו, ובראשן גיבור הספר אהרון קליינפלד. במאמר זה אבחן את שני הרכיבים הללו – טראומה ודיסוציאציה – ואת ביטוייהם ברומן
תגובות
אין עדיין תגובות למאמר זה.