פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הדור האבוד של האספרגר / שגית בלומרוזן-סלעהדור האבוד של האספרגר / שגית בלומרוזן-סלע
הדור האבוד של האספרגר / שגית בלומרוזן-סלע

הדור האבוד של האספרגר / שגית בלומרוזן-סלע

ספרים | 11/5/2021 | 2,656

בקרבנו חיים לא מעט מבוגרים שהם אוטיסטים בתפקוד גבוה אשר לא אובחנו מעולם ככאלה – מכיוון שקטגוריה אבחנתית זו כלל לא הייתה קיימת עד לשלהי המאה ה-20, תוארה בעיקר ביחס לילדים, וכמעט אינה נלמדת בתוכניות ההכשרה בתחום – כך שאפילו בפנותם לאנשי מקצוע הם מקבלים לרוב אבחנות שגויות או חלקיות (כמו למשל הפרעות אישיות, דיכאון או חרדה). ספרה של שגית בלומרוזן-סלע דן בהיבטים שונים של בעיית תת-האבחון: האופי החמקמק של האבחנה (בעיקר אצל נשים); כיצד ניתן לזהות מטופלים כאלה בקליניקה; אבחנות מבדלות שונות; היתרונות בקבלת האבחנה המתאימה, ועוד.

הדור האבוד של האספרגר: על בעיית תת-האבחון, על המאפיינים ועל הטיפול במבוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה

שגית בלומרוזן-סלע

הדור האבוד של האספרגר

על בעיית תת־האבחון, על המאפיינים ועל הטיפול במבוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה

הוצאת רסלינג

 

בקרבנו חיים לא מעט מבוגרים שהם אוטיסטים בתפקוד גבוה אשר לא אובחנו מעולם ככאלה – מכיוון שקטגוריה אבחנתית זו כלל לא הייתה קיימת עד לשלהי המאה ה-20, תוארה בעיקר ביחס לילדים, וכמעט אינה נלמדת בתוכניות ההכשרה בתחום – כך שאפילו בפנותם לאנשי מקצוע הם מקבלים לרוב אבחנות שגויות או חלקיות (כמו למשל הפרעות אישיות, דיכאון או חרדה). ספרה של שגית בלומרוזן-סלע דן בהיבטים שונים של בעיית תת-האבחון: האופי החמקמק של האבחנה (בעיקר אצל נשים); כיצד ניתן לזהות מטופלים כאלה בקליניקה; אבחנות מבדלות שונות; היתרונות בקבלת האבחנה המתאימה, ועוד.

הספר מציג את הקווים הפסיכולוגיים הכלליים המאפיינים אוטיסטים בתפקוד גבוה, עם דגש על חוויות "פנימיות" של רגש, תפיסה, חשיבה ותחושה – מעבר למאפיינים ה"חיצוניים" שבמדריכי האבחון הרשמיים – בהתבסס על עדויות מהקליניקה ועל כתבים אוטוביוגרפיים של אוטיסטים. כמו כן מוצגים האתגרים הפסיכולוגיים העיקריים שעמם הם מתמודדים בשלבי החיים השונים. מוצעת אף קונספציה מקורית להבנת תהליכי חשיבתם, אשר מתייחסת לנטייתם לפיצול בין תהליכים ראשוניים ומשניים.

הספר דן בקושי למצוא טיפול פסיכולוגי מתאים עבור אוכלוסייה זו: בטיפול דינמי קלאסי הם מתקשים בין השאר בביטוי רגשות מורכבים, כמו גם בהתייחסות לסיבתיות ולרב-משמעות, ובטיפול קוגניטיבי-התנהגותי קלאסי טמון קושי בניסיון "לנרמל" אותם מבלי לתת די ביטוי ולגיטימציה למכלול אישיותם. הספר מציע גישה טיפולית המתחשבת במאפייניהם הייחודים ובצרכיהם, גישה שמטרתה לסייע להם להגיע ליותר הבנה, קבלה עצמית, ביטוי והגשמה. בספר מוצגים חמישה תיאורי מקרה הממחישים היבטים שונים של טיפולים אלה.


- פרסומת -

 

שגית בלומרוזן-סלע היא פסיכולוגית קלינית וד"ר לספרות כללית והשוואתית; עובדת כמטפלת בקליניקה פרטית ובמרפאה ציבורית בירושלים. ספרה הקודם, "הפרעות אישיות בספרות הישראלית", ראה אור בהוצאת רסלינג (2017).

לרכישת הספר ביריד

לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:


בעיית תת-האבחון של אספרגר בקרב מבוגרים

מדוע אס"ים מבוגרים רבים מעולם לא אובחנו ככאלה?

דור המבוגרים האוטיסטים בתפקוד גבוה החי בקרבנו כיום כונה "הדור האבוד של האוטיזם" (Baron-Cohen and Lai 2015) משום שרובם המכריע מעולם לא אובחנו ככאלה. תת-האבחון של בני דור זה נובע מכמה סיבות: ראשית, תופעת האספרגר אצל ילדים זוהתה על ידי הנס אספרגר רק בשנת 1944 (ילדים עם מאפיינים דומים תוארו באופן בלתי תלוי על ידי ליאו קנר כשנה קודם לכן), התפרסמה לראשונה בעולם דובר האנגלית רק בשנת 1981 על ידי לורנה וינג (Wing 1981) והחלה לשמש כקטגוריה אבחנתית רשמית רק בשנת 1994 (ב-DSM4); כלומר, עד לשלהי המאה העשרים קטגוריה אבחנתית זו כלל לא היתה קיימת. גם בשנים לאחר מכן, רוב ההתייחסויות הקליניות והאבחוּניות לתופעה היו ועודן בהתייחס לילדים ולא למבוגרים. שנית, לא זו בלבד שבני "הדור האבוד" לא אובחנו בצעירותם, אלא שרבים מהם לא אובחנו אף בבגרותם, בין היתר משום שלרוב מדובר במבוגרים שנראה כי הם מתפקדים באופן סביר ברוב תחומי החיים מלבד בתחום החברתי, ואשר מפצים לעיתים קרובות על קשייהם בעזרת האינטליגנציה הגבוהה שלהם ולמידה או חיקוי של התנהגויות חברתיות; משום שמאפייני האספרגר חופפים או מתקיימים לצד הפרעות אחרות כמו דיכאון, חרדה, בעיות קשב וריכוז, הפרעות אישיות, הפרעות אכילה ועוד, הם עלולים להיטשטש ולהיתפס בטעות כקשורים לאבחנות אחרות; ובנוסף משום שפרופיל המאפיינים הייחודי של האספרגר אצל מבוגרים עדיין אינו מוכר דיו בקרב בעלי המקצוע בתחום האבחון והטיפול. בעיית תת-האבחון של אספרגר שכיחה במיוחד בקרב נשים, משום שהן נוטות יותר להשתמש בהסוואה ובחיקוי חברתי, ליצור קשרים עם חברות בודדות, להתעניין פחות בתחומים המקושרים באופן סטיגמטי לאוטיזם (כמו מדע, תחבורה או חלל) ויותר בתחומים הקשורים לאנשים (כמו ספרות, תרבות או טיפול) וכן בעיות ההתנהגות שלהן פחות בולטות, כך שהן מופנות פחות לאבחון בגילאים הצעירים ובכלל (ראו בנושא זה Marshall 2013, 2015; Atwood 2006; Yurkievicz 2009; Baker 2004; Bargiela et al. 2016).

בפנותם לאבחון או לטיפול, האס"ים נתקלים לרוב באנשי מקצוע שאינם מכירים את פרופיל המאפיינים של אספרגר משום שהיכרות שכזו לא היתה חלק מתוכנית הלימודים וההכשרה שלהם, ולכן הם מקבלים אבחנות חלקיות או שגויות כמו הפרעת אישיות (לעיתים קרובות ניתנת להם אבחנה של הפרעת אישיות גבולית, סכיזואידית או טורדנית-כפייתית), הפרעת דיכאון (בשל דיכאון משני המתפתח אצלם לעיתים קרובות כתוצאה מקשייהם הקשורים לאספרגר), הפרעת חרדה (בשל חרדות כלליות או ספציפיות), בעיות קשב וריכוז (בשל מאפיינים משותפים כמו מוסחות, תפקודים ניהוליים לקויים ודימוי עצמי פגוע), פוסט-טראומה (בשל ניתוקי הקשב, קשיי התפקוד, ליקויים בהתנהגות החברתית ועוד), הפרעות אכילה (בשל בררנותם ונוקשותם בתחום זה), פסיכוזה (בשל נטייתם לחוות גירויים פנימיים וחיצוניים ביתר עוצמה) וכן הלאה, עם קושי משמעותי להתכנס לאבחנה מלכדת מתאימה.

בשל המחסור באנשי מקצוע המתמצאים בתחום, אס"ים רבים מגיעים כיום לאבחנה בכוחות עצמם, לעיתים קרובות בעקבות אבחון של ילדיהם או מכריהם או בהסתמך על מידע מאמצעי תקשורת שונים. עם זאת, יש להיזהר מאבחון עצמי שגוי; אופיו החמקמק לעיתים של האבחון מחייב מיומנות וזהירות רבה או הפניה לאבחון מקצועי.


- פרסומת -

 

היתרונות בקבלת אבחנה מתאימה של אספרגר

תת-האבחון של אספרגר מוביל לתוצאות לא קלות: אס"ים רבים ללא אבחנה מתאימה סובלים לאורך שנים רבות מתחושות קשות של חריגות, קשיים חברתיים, קשיים בעבודה ובזוגיות, דיכאון, חרדות, אופני תקשורת וחשיבה השונים מהרגיל וקשיים נוספים מבלי שידעו מה מקורם, וכתוצאה מכך הם סובלים מהערכה עצמית נמוכה, תסכול ותחושה שהם אינם מובנים לעצמם ולאחרים. תחושות קשות אלו מגבירות את חוויית הדיכאון ולעיתים מביאות לפגיעות עצמיות ואף להתאבדות (ראו אפשטיין 2018; Wylie 2014: 49; Cassidy et al. 2018). לעומת זאת, לאבחון נכון של אוטיזם ישנן ברוב המכריע של המקרים השלכות חיוביות על ההתמודדות הפסיכולוגית של אס"ים, כפי שעולה מעדויות של אס"ים ושל חוקרים רבים (Atwood 2007; Baker 2004; Baron-Cohen and Lai 2015; Gaus 2010; Robison 2007; Punshon et al. 2009; Bargiela et al. 2016). גם במרשתת הולכות ומתרבות חדשות לבקרים העדויות של אנשים שאבחנה נכונה סייעה להם רבות מבחינות שונות.

אבחנה נכונה של אספרגר עשויה לאפשר לאדם להבין טוב יותר את עצמו ואת מקור הקשיים שהוא חווה מבחינה חברתית, תפקודית ומחשבתית, במקום להאשים את עצמו בהם; פנשון ואחרים מדמים זאת לחוויה של קביעת חבר מושבעים פסק-דין "לא אשם" (Punshon et al. 2009). כתוצאה מכך, האדם זוכה למידה רבה יותר של קבלה והשלמה עצמית ולשיכוך המשקעים הפסיכולוגיים שהצטברו אצלו בעקבות הקשיים השונים. ג'ון רוביסון לדוגמה מעיד שעם ההבנה שיש לו אספרגר נעלמו רוב התחושות הרעות שהיו לו לגבי עצמו (Robison 2007: 240). אפריל מסילמני כותבת שבעקבות הידיעה על האספרגר עשויה להיווסד אצל אס"ים תחושת עצמי אמיתית, לאחר שנים רבות שבהן הם חיו בפרסונות שונות (Masilamani 2015B). אבחנה נכונה עשויה לסייע לאדם לפתח מודעות לנקודות החוזק והתורפה שלו, ומתוך כך לשפר את כישורי התקשורת שלו, את יחסיו עם אחרים ואת אופן התפקוד שלו, וכן לאפשר לו לזכות בתמיכה מהסובבים אותו, לפנות לטיפול תרופתי ופסיכולוגי מתאים ולמצות את זכויותיו הסוציאליות. כמו כן האדם עשוי ליצור קשרים עם אס"ים אחרים (במציאות חייו או ברשתות חברתיות) ולקבל מכך תחושת שייכות, ידע, הבנה, תמיכה והעצמה עם החשיפה לתפיסות הרואות באוטיזם שונוּת נוירולוגית שיש לקבל ולהעריך ולא לקות שיש לנסות לרפא או לנרמל. דימוי יפה הרווח בקהילת האס"ים למצב שלאחר קבלת האבחנה הוא זה של הברווזון המכוער – שנתפס בטעות כברווז פגום אך עם זיהוי נכון יכול להיחשב כברבור יפהפה (ראו למשל בספרה של אולגה בוגדשינה; בוגדשינה 2003: 26); דימוי זה ממחיש עד כמה חשוב להגיע לאבחנה המתאימה, תוך קבלת השונות במקום הוקעת הלקות וכחלק מקהילה בפני עצמה. בנוסף לכך, התאגדויות של אוטיסטים עשויות להוביל להעלאת המודעות והידע בחברה בנוגע לאספרגר ולחיזוק התמיכה, החקיקה והשגת זכויות עבור אנשי הקהילה, כמו נגישות לאבחון ולטיפול, הנגשת הסביבה וייצוג פוליטי לאס"ים (ראו למשל שלי 2005, 2017; גרשוני 2007).

אבחנה נכונה עשויה אף להקל באופן משמעותי על הסובבים את האדם – בני משפחה, בני זוג, חברים, עמיתים או מעסיקים: היא עשויה לעזור להם לקבל בהבנה ובסלחנות רבות יותר את התנהגויותיהם הבלתי מקובלות של האס"ים, במקום לתלותן בתכונות אופי שליליות כמו אטימות, עצלות, חוצפנות, כפיות טובה, אנוכיות או טיפשות, כפי שקורה לעיתים קרובות בהיעדר אבחנה. כמו כן, המודעות לאבחנה עשויה לגרום למכריהם של האס"ים להתחשב יותר ברגישויותיהם ובמגבלותיהם וליצור תקשורת מתאימה יותר עימם. אבחנה נכונה עשויה גם לשחרר הורים לאס"ים מתחושות אשמה בלתי מוצדקות בקשר למאפיינים הפסיכולוגיים של ילדיהם.

לעיתים, בעיקר בשלבים הראשונים, עלולים להתלוות לקבלת אבחנה של אוטיזם היבטים לא קלים כמו ירידה בערך העצמי, דיכאון, הדבקת תווית שלילית מצד החברה או חששות מפני תווית שלילית שכזו. דון פרינס-יוז משיבה יפה לאלה החוששים מהדבקת תווית שלילית: "כשאני פוגשת בני משפחה של אוטיסטים שלא סיפרו ליקירם, בדרך כלל ילד, על האבחנה, זה מדאיג אותי, מפני שהם רוצים 'להימנע מתוויות'. אני יכולה להבטיח לכם שלא זו בלבד שהאוטיסט יודע שהוא שונה, אלא שהוא סובל מאוד מכך שאינו יודע מדוע. ובעודם מנסים להבין את עצמם מבלי שיהיה שם למצבם, אנשים אחרים בהחלט מדביקים להם תוויות – בדרך כלל בלי החמלה שהידע האמיתי יכול להביא" (פרינס-יוז 2004: 158). פרינס-יוז מצביעה יפה על כך שאבחנה מתאימה עשויה לעורר חמלה והבנה, לעומת התגובות השליליות המתעוררות ממילא כלפי אס"ים בהיעדר אבחנה מתאימה. בכל אופן, הקשיים שייתכנו בהתקבלות החברתית מצביעים, כמובן, על הצורך בהעלאת המודעות והקבלה החברתית.

בתחילה, קבלת האבחנה מעוררת לרוב אצל מאובחנים רגשות חיוביים ושליליים גם יחד: מצד אחד, נפתחת בפניהם האפשרות להבין מדוע סבלו מקשיים כל חייהם, ויש בכך תחושת הקלה, שחרור מאשמה, אפשרות לקבל עזרה מקצועית ותמיכה מאס"ים אחרים; מצד שני, עם קבלת האבחנה עלולים להתעורר אצלם רגשות שליליים בשל קבלת האישור לשונותם וכן לעיתים קרובות אכזבה וכעס על כך שלא אובחנו קודם לכן וסבלו לאורך שנים מאי-ידיעה. לאור זאת, יש חשיבות רבה בקבלת תמיכה לאחר מתן האבחנה על מנת לסייע בהתמודדות עם ההיבטים הרגשיים הנלווים אליה וכן לספק מידע על מהות האספרגר ולסייע בעיבוד משקעים מהעבר, בהתמודדות עם קשיים בהווה ובהיערכות לקראת העתיד. מומלץ להיעזר בתהליך זה בבעלי מקצוע או באס"ים אחרים.


- פרסומת -

בהתבסס על עדויות רבות, נראה כי עם חלוף הזמן גוברים במרבית המקרים היתרונות שבקבלת אבחנה על פני החסרונות שבכך, והאס"ים עשויים להגיע עם הזמן למודעות, השלמה, הבנה עצמית וקבלה עצמית, אשר יש בהן כדי לשפר באופן ניכר את איכות חייהם.

 

אופייה החמקמק של האבחנה של אספרגר

עד עתה טרם נמצאו סמנים פיזיולוגיים מדידים (ביומרקרים) שעשויים להצביע על קיומו של אוטיזם בתפקוד גבוה באופן ברור וחד-משמעי. מחקרים שונים הצביעו על סמנים פיזיולוגיים שונים שנמצאו אצל אוטיסטים לעומת נוירוטיפיקלים (מי שאינם אוטיסטים) – כמו נפח מוח גדול יותר (בעיקר בראשית החיים); קישוריות חסר או קישוריות יתר בין אזורים שונים במוח; קורפוס קלוזום מוקטן (הקשור לליקוי בקישור בין האונות הימנית והשמאלית); תת-פעילות בקורטקס הפרונטלי (הקשורה לקושי בתפקודים ניהוליים); ליקויים בפעילות האמיגדלה (קושי בעיבוד וויסות של רגשות, בעיקר של פחד וחרדה, ובעיות במוטיבציה); צרבלום מוקטן (קושי בקואורדינציה מוטורית ושיווי משקל); תת-פעילות באונה הטמפורלית (קושי בזיהוי פנים); ליקויים בפעילות ההיפוקמפוס (קשיים בזיכרון); פעילות יתר בקורטקס הוויזואלי (יכולות ויזואליות חזקות); הבדלים באזורי ורניקה וברוקה (הקשורים לשפה); מבחינה כימית נמצאו ליקויים במערכת הסרוטונין (קשר לחרדה ולדיכאון), הדופאמין (קשר לעיבוד מידע ולמצב רוח) וה-GABA (קשר ללחץ נפשי), כמות גבוהה מהרגיל של קורטיזול (הקשור ללחץ וחרדה) וכמות נמוכה מהרגיל של אוקסיטוצין ווזופרסין (הקשורים להתנהגות חברתית והתקשרות לזולת) (ראו פירוט לגבי סמנים פיזיולוגיים למשל אצל גרינבאום וכהן 2009; Grandin 2013). עם זאת, הסמנים הפיזיולוגיים אינם מהווים אינדיקציה חד-משמעית, משום שיש שונות רבה בין מוחותיהם של אוטיסטים. מחקרים הצליחו להבחין בין מוחות של אוטיסטים למוחות של נוירוטיפיקלים בשיעורים שהגיעו עד לכ-90%, אך משום שאין מדובר בשיעור מלא ומוחלט נבצר עד עתה מהמדע לזהות אוטיזם באופן ודאי לפי סמנים ביולוגיים (ראו Grandin 2013).

גם ביטוייו החיצוניים של האספרגר (ה"פנוטיפ") אינם אחידים או חד-משמעיים, ומשום כך האבחון לעיתים קרובות חמקמק ואינו מובן מאליו: מניסיוני, ישנם אס"ים רבים המציגים שורה של מאפיינים מובהקים "לפי הספר"; לא אחת נתקלתי במטופלים או מאובחנים שהציגו מאפיינים כה בולטים וברורים עד כי נדמה היה לי (לולא ידעתי על נטייתם של האס"ים לכנוּת ולחוסר מניפולטיביות) שהם לכאורה מדקלמים ממאמר שקראו בנושא: בעיות חברתיות, אהבה לטבע, צמחים ובעלי חיים, רגישויות תחושתיות, חרדות, בעיות שינה, קשיים להבין בדיחות ורמזים, תמימות, קושי לבטא רגשות, קשיים בקבלת החלטות, נשירה ממסגרות וכן הלאה. לעומת זאת, ישנם אס"ים המתפקדים באופן קרוב מאוד לנורמה, מלבד ליקויים קלים, בעיקר במצבים חברתיים, שאף עליהם הם עשויים לפצות בעזרת אינטליגנציה גבוהה, חיקוי, כריזמה וקסם אישי, כך שקשה לאבחנם כבעלי אספרגר גם לאחר היכרות ארוכה עימם. רבים מהם אף למדו להסוות את המאפיינים הקשורים לאספרגר בכך שלמדו ליצור קשר עין, להמעיט בדיבור, להאזין לזולת וכן הלאה. לרוב מדובר בנשים, הנוטות יותר להשתמש בהסוואה ובחיקוי חברתי ולהפגין אמפתיה ואינטואיציה בחייהן האישיים או המקצועיים עד כי קשה לקשר בינן לבין אוטיזם.

אס"ים אף עשויים להגיע למידות שונות של הצלחה במדדים חברתיים: יש ביניהם רבים המתקשים לממש את עצמם ועלולים להיות חסרי עבודה או לעבוד בעבודות שמתחת לכישוריהם או לנשור ממסגרות או להיות תלויים באחרים, ולעומתם ישנם אס"ים רבים אחרים המגיעים להצלחה מקצועית רבה בתחומים כמו מדע, מחקר, הוראה, מחשבים, חשבונאות, אמנות, משחק, טיפול וכן הלאה, וזוכים להערכה רבה בזכות הישגיהם, כישוריהם הייחודיים ותכונות תרוּמיות כמו כריזמה, כנות, יצירתיות, נדיבות וכיוצא באלה. כדי להיווכח בכך די להביט ברשימת האנשים ידועי-השם שיוחס להם אספרגר (במידות שונות של ודאות, יש לציין), כמו אלברט איינשטיין, אייזק ניוטון, וולפגנג אמדיאוס מוצרט, אלן טיורינג, ביל גייטס, סטיב ג'ובס, אנתוני הופקינס, טמפל גרנדין ואחרים. בכל אופן, יש להניח שאף אלה שהגיעו להישגים יוצאי דופן חוו קשיים במצבים חברתיים ותחושות לא קלות של חריגות/בדידות/דיכאון/חרדות, לרוב מבלי שהיו מודעים לכך שהמקור להם הוא באספרגר.

בשל ההבדלים במופעים השונים של האספרגר ומשום שיכולת ההסתגלות וההסוואה של אס"ים רבים עשויה להיות מטעה, לעיתים קשה מאוד להגיע לאבחנה המתאימה גם למי שמצוי בנושא ואף לאחר היכרות קרובה וארוכה. גם לי עצמי, אף לאחר שהתעמקתי בנושא האספרגר, נדרש לעיתים זמן רב עד שגמרתי בדעתי לגבי מטופלים או מכרים מסוימים כי מדובר באספרגר ללא ספק (ראו לדוגמה המקרה של עופר שיוצג בפרק 12). כאנקדוטה הממחישה את חמקמקות האבחנה אציין שאפילו פרופסור טוני אטווד, אחד המומחים הגדולים בעולם בנושא האספרגר, לא אבחן את בנו כאוטיסט בתפקוד גבוה עד שזה היה בן שלושים וחמש, על אף שעסק בנושא שנים רבות, ואף אז הגיע לכדי אבחון רק בעקבות הערה שהעירה בתו.


- פרסומת -

במפגשים בקליניקה עם מטופלים אס"ים שלא אובחנו ככאלה, מטפלים בעלי ידע שָריר בנוגע למאפייני האספרגר עשויים לשער שמדובר באספרגר אף על סמך היכרות קצרה, לאור אוסף כבד-משקל של מאפיינים מובהקים, אך לעומת זאת ישנם אס"ים אחרים שאפשרות זו כלל אינה עולה לגביהם במשך זמן רב, משום שהם פיתחו יכולת הסתגלות או הסוואה גבוהה, או שאבחנה זו עולה לגביהם כאפשרות אך מתערערת בשל ראיות הפוכות, כמו יכולות שיחה/התארגנות/אמפתיה גבוהות שהם סיגלו לעצמם במהלך חייהם. לעיתים לאחר תקופת טיפול ממושכת עשויים להתגלות פרטי מידע המסייעים לאשש את האבחנה, כמו במקרה של מטופל שלי שלאחר כמה שבועות של טיפול הקריא לי קטעי יומן שלפתע זעקו מאפיינים מובהקים של אספרגר (כמו רגישויות תחושתיות, קושי לבטא רגשות וכן הלאה), או במקרה של מטופלת שרק לאחר שבנה אובחן על הרצף האוטיסטי התחוור לי לפתע שגם היא על הרצף. לא אחת נדרש תחקיר מפורש ומדוקדק לגבי מאפיינים ספציפיים שאינם נוטים לעלות באופן טבעי בטיפול – כמו רגישויות תחושתיות, הבנת מצבים חברתיים או יצירת קשר עין (בעבר או בהווה) – על מנת לאשש את האבחנה.

לדוגמה, היה לי מטופל שבחיי היום-יום שלו תפקד היטב כאיש טיפול מצליח וכאיש משפחה מסור, ועם הזמן הלכה וגברה תחושתי שיש לו אספרגר; רק לאחר שבועות לא מעטים בטיפול, משגברו באופן ברור הראיות שתמכו בכך, החלטתי לשתפו בזהירות בתחושתי זו ולבדוק עימו ישירות את קיומם של מאפיינים ספציפיים של אספרגר שלא עלו בטיפול באופן טבעי. התברר שהוא אכן סובל מרגישויות תחושתיות רבות (כולל רגישות אופיינית לתוויות בגדים ורגישויות בחושים נוספים), אינו מוצא עניין במצבים חברתיים, מתקשה לבטא רגשות, מתקשר היטב עם בעלי חיים, תמים (הוא תיאר כיצד נפל כמה פעמים בפחי נוכלים), נלחם למען צדק (הוא סיפר, לדוגמה, כיצד בהיותו ילד הוא ביקש פעם לאלץ נהג אוטובוס שלא עצר בתחנה שבה הוא אמור היה לעצור להגיע אל הנהלת התחנה כדי לתת את הדין על כך, סיפור המדגים יפה הן את לוחמנותם של האס"ים למען הצדק והן את תמימותם) ועוד. מטופל זה דווקא לא נמנע מקשר עין איתי אלא נהג לנעוץ בי מבטים, לעיתים באופן ממושך ומביך כמעט; כששאלתיו על כך הוא השיב לי שבעבר הוא אכן נמנע לרוב מליצור קשר עין, ובנעוריו אף בחר להישען על אמירתו של הרמב"ן "אל תביט בפני אדם בדברך עימו" (מתוך אגרת הרמב"ן), ובעודו מספר זאת התחוור לו עצמו עד כמה אמירה זו לא שימשה לו אלא כצידוק לדבר שהתקשה לעשותו; הוא סיפר שלאחר שספג ביקורות על כך שאינו יוצר קשר עין, הוא אימן את עצמו להתבונן ישירות בפני הזולת. שיקפתי לו שהוא נוטה לעיתים לתיקון יתר בנעיצת מבט מוגזמת. בכל אופן, התחקיר המפורש סביב שאלות אלו, שחשף מצבור משמעותי של מאפיינים מובהקים, עזר לי לאשש את תחושתי שאכן מדובר באספרגר.

יש לציין כי ניתן לראות את בעלי המאפיינים האוטיסטיים ה"רכים" כשייכים לקטגוריה בפני עצמה, שאין בהכרח לכלול ב-ASD; בספרות המחקרית נהוג להתייחס לאנשים המציגים תכונות אוטיסטיות שביטויין רך יותר לעומת ביטויין אצל בעלי ASD – כלומר שאינן מביאות לשיבוש משמעותי בתפקוד, הנחוץ לקביעת אבחנה של ASD – כשייכים ל"פנוטיפ רחב יותר של אוטיזם" (Broader Autism Phenotype; BAP)​​​​​​​1; מושג זה איננו אבחנה פסיכיאטרית אלא נעשה בו שימוש במחקרים בעיקר לשם תיאור בני משפחותיהם של אוטיסטים המציגים תכונות הקשורות לאוטיזם באופן חלקי או רך יותר (ראו סקירת מושג זה למשל אצל Gerdtz and Bernier 2011; Sucksmith, Roth and Hoekstra 2011). בקטגוריה זו עשויים להיכלל רבים המתפקדים באופן לא רע בחיי היום-יום ולעיתים אף מתקשרים במידה סבירה או יותר מכך עם סביבתם (ובכלל זה אף אנשי טיפול, דיפלומטיה, אקדמיה, אמנות ועוד), הגם שהם עשויים להתקשות בניואנסים חברתיים מעודנים (כפי שמתארת רות בייקר; Baker 2004). בכל אופן, האבחנה בין אספרגר לבין BAP אינה חד-משמעית וחותכת וייתכן שבקטגוריה של BAP ישנם אס"ים שלמדו להתמודד עם קשייהם או למסך אותם עד שהגיעו לתפקוד ללא שיבושים חמורים המצריכים אבחנה של ASD. קיומו של אזור אפור זה ממחיש עד כמה האבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה עשויה להיות חמקמקה, באשר בקצהו העליון של הרצף קשה לא אחת לאבחן באופן קטגורי ללא ספקות.

 

מתי וכיצד לשתף מטופלים בהשערה שמדובר באספרגר

גם לאחר שמתגבש לגבי מטופלים מסוימים חשד מוצק שאכן מדובר באספרגר לנוכח מצבור משמעותי של ראיות מובהקות, בכל זאת עשויות להתעורר דילמות קשות סביב השאלות אם בכלל לשתפם בהשערה, ואם כן – מתי לעשות זאת וכיצד. על אף שמתן אבחנה של אספרגר עשויה, כאמור, במרבית המקרים להועיל ולהוביל להבנה, הקלה, קבלה עצמית ושיפור באיכות החיים, נראה כי יש לשקול היטב אם יש טעם לחלוק אפשרות זו עם המטופלים, בייחוד משמדובר במטופלים שהגיעו לשם טיפול ולא לשם אבחון, וקיים ספק אם יגיבו באופן חיובי לאבחנה שכזו.

באופן אישי, לא אחת נמנעתי מלחלוק חשד זה עם מטופלים שחשדתי שיש להם אספרגר אם חשתי שהם עשויים להסתדר טוב דיים ללא אבחנה זו – לדוגמה, אם ניהלו אורח חיים די מוצלח ויציב, שנראה היה כי מוטב שלא לטלטלו, או אם חשבתי שאבחנה שכזו עלולה להתקבל באופן שלילי אצלם או בקרב סביבתם (לדוגמה, לחבל באפשרות למציאת בן זוג). נראה כי לגבי כל מקרה ומקרה יש להפעיל שיקול דעת קליני המתחשב במידת התועלת שבקביעת האבחנה, במידת פתיחותו של המטופל ובכוחותיו הפסיכולוגיים להתמודד עימה. לעיתים אני ממתינה להופעת סימן שיצביע על כך שהמטופל עשוי להפיק תועלת מקבלת אבחנה זו – למשל אם הוא מביע רצון מפורש להבין מה המקור לקשייו הפסיכולוגיים או רצון לקבל תמיכה ממוסדות המדינה. לעיתים אני מרמזת למטופלים כאלה בזהירות שיש להם מאפיינים מסוימים שמתקיימים גם אצל אס"ים, והאופן שבו הם מגיבים לכך עשוי לרמז על מידת פתיחותם לקבל את האבחנה.


- פרסומת -

בכל אופן, גם במקרים שבהם נבחר שלא להעלות במפורש את האפשרות שמדובר באספרגר מהסיבות שפורטו לעיל, ניתן לעבוד עם מטופלים אלה בדרכי טיפול שמתאימות לאספרגר, כמו הבניה מחדש קוגניטיבית, מיתון פיצולים פסיכולוגיים, התמודדות עם קשיים בתפקודים ניהוליים, עידוד מוטיבציה ועזרה בהגעה לבחירות אישיות מספקות. כמו כן ניתן לשקף להם היבטים ספציפיים בחשיבתם או בהתנהגותם הקשורים לאספרגר מבלי לקשרם ישירות לאספרגר; לא אחת נוכחתי שכששיקפתי למטופלים כאלה היבטים פסיכולוגיים שכאלה, כמו נטייה לפיצול בין תפקוד שכלי לרגשי (שלפעמים אני ממשיגה כפיצול בין תפקודי אונה ימנית לאונה שמאלית), קשיים בקבלת החלטות, נטייה לאינרציה וכדומה, הם חשו באפקט של תובנה משמעותית הרבה יותר מכפי שעוררו בהם פירושים דינמיים.

כאשר אני מאמינה שהעלאת האפשרות שמדובר באספרגר עשויה להביא להקלה, כלומר לסייע למטופל להבין ולקבל טוב יותר את עצמו ולהתמודד טוב יותר עם קשייו, אני נוטה לעשות זאת בזהירות רבה. ראשית, אני מעלה אפשרות זאת בזהירות ובמקביל מציינת את האפשרות שאני טועה. על מנת לערוך בירור נוסף אני שואלת על מאפיינים של אספרגר שלא עלו בטיפול, כמו יכולת ליצור קשר עין בעבר ובהווה, רגישויות תחושתיות, יכולת להבין בדיחות או רב-משמעות, יכולת להבין מצבים חברתיים ועוד. בכוחו של תחקיר שכזה, כאמור, לחשוף מצבור של פרטים שלא היו ידועים קודם לכן ושיש בהם כדי לאשש את הכיוון של אספרגר. בהמשך אני מפנה את המטופלים לקרוא חומר בנושא, כדי שיבדקו אם ועד כמה הם מזדהים עם הדברים או לא. מניסיוני, כשמדובר באס"ים, בשלב זה הם עשויים לרוב לגלות סקרנות והזדהות עם המאפיינים של האספרגר שעליהם הם קוראים, ואצל רבים מתעוררת תחושה שחייהם לפתע הוארו באור חדש וניצנים של הקלה משמעותית מניצים כבר בשלב זה.

אציין כי כבר בהציעי לראשונה שאולי מדובר באספרגר אני נוטה להדגיש את הצדדים החיוביים שבאבחנה – אני מדגישה שלתפיסתי אין מדובר בלקות אלא בשונות ושמדובר במכלול הטומן בחובו צדדים חיוביים רבים, כמו אינטליגנציה גבוהה, סקרנות רבה, טוהר פנימי, חתירה לאמת ולצדק, חשיבה פתוחה ומתקדמת וכן הלאה, לצד הקשיים והאתגרים השונים, וכן אני מדגישה את היתרונות הרבים שעשויים לצמוח מקבלת אבחנה זו. בנוסף לכך, מיד לאחר שאני מעלה את האפשרות שאולי מדובר באספרגר, אני מתייחסת למורכבות הרגשית שעשויה להתעורר בעקבות קבלת האבחנה, עם הקלה לצד קושי, ומזמינה את המטופלים להתייחס לכך. מדהים לראות כיצד כבר בשלב זה, למרות הקושי של אס"ים לבטא את רגשותיהם באופן כללי, הם לרוב מצליחים לבטא רגשות מורכבים ביחס לכך – דבר המשקף את יכולתם לעשות זאת כשמוצע להם להתייחס לרגשות באופן ישיר וסגור ולא כשאלה פתוחה. בנוסף, הדבר משקף לרוב את תגובתם החיובית לכך שסוף-סוף איש מקצוע "רואה" אותם וקורא לדברים בשמם, לאחר שנים רבות שבהן הם חשו בלתי נראים או בלתי מובנים מצד הסובבים אותם. סביב קבלת האבחנה אני גם דנה עם המטופלים בשאלה אם, למי וכיצד ירצו לספר על האבחנה ובהיבטים פסיכולוגיים שונים הקשורים לכך, במטרה לסייע להם להגיע להחלטות שיהיו שלמים איתן. יש מהם הבוחרים לשתף את הגילוי עם אנשים מעטים, אם בכלל, ויש הבוחרים לשתף רבים, בהתאם לאופיים ולנסיבות חייהם.

לאחר שלבים ראשוניים אלה, מטופלים עשויים להמשיך לעסוק בנושא האספרגר במידות שונות: יש מהם שאינם מרבים לעסוק בכך מעבר למה שנאמר בטיפול, אך רבים מהם נוטים לחקור ולהעמיק בנושא על ידי איסוף מידע נוסף, יצירת קשרים עם אס"ים אחרים, התבוננות מחודשת בחייהם, שיתוף הסובבים אותם וכן הלאה.

בעקבות קבלת האבחנה, אס"ים אף לומדים לעיתים קרובות לזהות אס"ים אחרים בסביבתם. לא אחת הם מגלים שרבים ממקורביהם עשויים להיות אס"ים גם כן והדבר עשוי לעורר בהם הרהורים ותהיות לגבי תוקף האבחנה ולגבי סביבת חייהם, ומעניין לדון עימם גם על כך.

ברוב המכריע של המקרים, לאחר ששיתפתי את המטופלים באפשרות שמדובר באספרגר הם חשו שנפתח להם פתח משמעותי להבנה עצמית רבה יותר, והטיפול הפך לעמוק, אמיתי ומשמעותי באופן ניכר.

 

תת־אבחון בקרב מקורביהם של מטופלים

היבט משמעותי נוסף של תת-האבחון של אספרגר שאותו פוגשים בקליניקה נוגע לאפשרות קיומו של אספרגר אצל מקורביהם של מטופלים – כמו בני זוג, הורים או ילדים – אשר לא אובחנו ככאלה, אך מתעורר חשד מוצק לגביהם שמדובר באספרגר. כמובן, במקרים כאלה יש להיזהר שבעתיים בהצבעה על אפשרות של אבחנה מבלי לפגשם, אך אם החשד מתבסס היטב יש מקום לשקול להעלות אפשרות זו בזהירות רבה, משום שהדבר עשוי לסייע משמעותית למטופל ולמקורביו בהבנת המקור לקשייהם. בכל מקרה, יש להימנע מקביעה חד-משמעית ולהסתפק לכל היותר בהמלצה לשקול לבדוק את הנושא בזהירות או להפנות לאבחון. מניסיוני, מטופלים שלקרוביהם יש אספרגר נוטים לשטוח בטיפול שוב ושוב קשיים ותסכולים שהם מעוררים אצלם – כמו התחושה שהם אינם "רואים אותם" או אינם מתחשבים די הצורך בצורכיהם, ריחוקם הרגשי, הקושי שלהם בהפנמת הוראות וכללים, קשיי התפקוד והפרנסה שלהם, נטייתם לתמימות ולפתיות (לדוגמה בנושאי כספים), נוקשותם הרבה, וכן הלאה. ההבנה שאולי מדובר באספרגר עשויה להביא להבנה, סלחנות וקבלה כלפיהם, במקום הסבל הרב הכרוך באי-הידיעה.


- פרסומת -

אציג דוגמאות של כמה מקרים כאלה שבהם נתקלתי בקליניקה:

הורים עם חשד לאספרגר – כמה מטופלים שפגשתי תיארו מאפיינים של הוריהם העשויים להתקשר לאספרגר, לדוגמה מטופל תיאר שאביו אינו יודע לקרוא מצבים חברתיים או צרכים רגשיים של אחרים, מרוחק מאוד מילדיו, מעולם לא דיבר עימם על רגשותיהם אך הרבה "לחפור" להם על נושאים שעניינו אותו כמו היסטוריה, פוליטיקה ואמנויות לחימה. המטופל תיאר כיצד אביו היה פתי בנושאי כספים ונענה להצעות שונות ומשונות שזרמו אליו בטלפון עד כי ילדיו נאלצו לשים לכך סוף. מטופלת אחרת תיארה אף היא כיצד אביה הסתבך כלכלית והפסיד את כל כספי הירושה שנועדו לילדיו לנוכלים שהבטיחו לו הבטחות שווא. בנוסף לכך היא תיארה עד כמה הוא מתקשה במצבים חברתיים, נמנע מלהישיר מבט, רגיש לרעשים, נוקשה בהרגליו, נוטה להאריך בדיבור על נושאים מסוימים ובעל מאפיינים רבים נוספים העשויים לקשור אותו לאספרגר. מטופלת אחרת שהתעורר חשד שאמה על הרצף תיארה עד כמה לא היתה תקשורת רגשית בביתם ועד כמה היא נמנעה מלשתף את אמה בקשייה כדי לא לעורר אצלה חרדות. ילדים להורים שכאלה נוטים לחוש כעס, תסכול וחוסר אונים לנוכח הריחוק הרגשי של הוריהם ובעיותיהם החברתיות והתפקודיות. עם זאת, לעיתים הם עשויים לחוש שהוריהם מפצים במידה מסוימת על קשייהם הודות לעושר הפנימי הרב שלהם, שאותו הם מעבירים לילדיהם (כמו ידע או אהבה לטבע או לתרבות), טוב ליבם ונטייתם לעזור לבעלי חיים או לאנשים (לדוגמה, אחד האבות שתוארו לעיל טיפל להפליא בהוריו הזקנים), האהבה והקבלה הבלתי מותנות שלהם ביחס לילדיהם, והמודל של אומץ, עקשנות, עצמאות והתמודדות שהם מעניקים להם. ללא אבחנה מתאימה, ילדים להורים שכאלה עלולים להשקיע אנרגיות רגשיות ומחשבתיות רבות בניסיון להתמודד עם דמויות הוריהם, לעיתים קרובות מתוך תחושות קשות של אי-הבנה, כעס ותסכול, בעוד שאפשרות האבחנה עשויה לסייע להם להתמודד עימם מתוך הבנה, סלחנות וקבלה.

ילדים עם חשד לאספרגר – אנו עשויים להיתקל בחדר הטיפולים גם בתיאורי הורים את ילדיהם הצעירים או הבוגרים, המעוררים חשד שיש להם אספרגר שלא אובחן. לדוגמה, מטופלת שלי פנתה לטיפול בגלל קשיים רבים בקשר עם בנה, שהיה אז בשנות השלושים לחייו ושאותו תיארה כמי שמאז ומעולם סבל מקשיים חברתיים, בעיות בתפקוד, התפרצויות זעם, קושי לממש את עצמו ועוד. במהלך השנים הם פנו לאנשי אבחון רבים ואיש לא ידע לקרוא לבעיה בשמה. פסיכיאטר אחד העלה אפשרות שמדובר בסכיזופרניה, אף שמעולם לא היו לו סימפטומים חיוביים של סכיזופרניה, ואבחנה זו נשללה בהמשך (למרבה הצער, אס"ים לא מעטים מאובחנים בשוגג עם סכיזופרניה, כפי שמתאר אטווד; ראו אטווד 2018). קשיי הבן פגעו קשות ברווחת המשפחה, וללא ספק אבחון מתאים במקרה זה עשוי היה להביא להקלה רבה למשפחה כולה.

בני זוג עם חשד לאספרגר – פגשתי כמה מטופלים שהתעוררה האפשרות שלבני הזוג שלהם אספרגר לא מאובחן (חלקם אכן אובחנו ככאלה בהמשך). מטופלים אלה הציגו בטיפול את בן/בת הזוג כמי שמתקשים מאוד בתקשורת רגשית, בלתי ערניים לצרכים הרגשיים שלהם או של ילדיהם, אינם מגלים די התעניינות או תמיכה בהם ולעיתים נוטים לקרירות מינית (לעומת זאת ישנם גם אס"ים הנוטים לקוטב ההפוך דווקא, של מיניות יתר); כמו כן, רבים מהם התלוננו על קשיים תפקודיים של בן/בת הזוג – בעבודה (עבודה בשכר נמוך או קושי במציאת עבודה) או בביצוע מטלות בסיסיות בבית. תלונה שכיחה נוספת היתה על כך שבני הזוג האס"ים מתקשים להפנים את דבריהם או להכליל בין מצבים. לדוגמה, מטופלת תיארה כיצד היא ביקשה מבן זוגה שוב ושוב שלא להעיר אותה כשהיא ישנה בצהריים, אך הוא שב ועשה זאת בכל פעם בתואנה אחרת, בשל הקושי שלו להכליל בין מצבים. מטופל אחר שב והתלונן על כך שאשתו אינה מפנימה את הוראותיו בנוגע לשמירה על בטיחות ילדיהם על אף בקשותיו החוזרות. מטופלת אחרת התלוננה על כך שבן זוגה מסרב בתוקף לדון עימה בסיטואציה עתידית הנוגעת לחייהם המשותפים (משום שאס"ים מתקשים לשוות בנפשם מצבים עתידיים) וכעסה על כך שאין הוא מספק לה מענה שחשוב היה לה לקבל לגבי אותה סיטואציה. מטופל אחר ביקש להיפרד מבת זוגו האס"ית, אך היא התקשתה לקלוט את רמזיו בנוגע לרצונו בפרידה ובהמשך אף לקבל את העובדה שהוא רוצה באמת ובתמים להיפרד ממנה, כי התקשתה לשים את עצמה בנעליו ולהגיע להכללה; במקרים כאלה חשוב שבני הזוג של האס"ים יבינו שעליהם לבטא את רצונם בפרידה באופן ברור ומוחלט.

בני זוג של אס"ים חשים לא אחת מדוכאים ומתוסכלים מאוד מקשייהם במערכת הזוגית (גם מחקרים מראים שבני זוג של אס"ים סובלים לעיתים קרובות מדיכאון, מצוקה וטראומה, וקשיים אלה מובילים לא אחת לגירושים. ראו ערן 2018; Lewis 2017; Wilson et al. 2014; Stanford 2006). לו ניתנה אבחנה של אספרגר במקרים אלה, או טיפול מתאים, יש להניח שבני הזוג עשויים היו להגיע להבנה הדדית רבה יותר ולשיפור התקשורת ביניהם בנוגע לציפיותיהם זה מזו, וכך היו משפרים את איכות הקשר שלהם.

האפשרות לזהות היתכנות של אספרגר בקרב מקורביהם של מטופלים הינה אפוא שוב סיבה חשובה לכך שמטפלים יכירו את מאפייני האספרגר על מנת לסייע למטופליהם בהבנה ובהתמודדות עימם; עם זאת, אדגיש שוב כי יש לשקול את הדברים היטב, ורק אם ישנן די אינדיקציות ברורות לכיוון אבחנתי זה ותחושה שהאבחנה אכן עשויה להוביל להבהרה ולהקלה, כדאי לשקול את האפשרות להמליץ לפנות לאבחון מתאים.

 

אבחנות מבדלות ואבחנות נלוות אפשריות

משום שאנשי מקצוע רבים אינם מכירים די הצורך את פרופיל המאפיינים של האספרגר, הם נוטים לייחס לאס"ים אבחנות שגויות או חלקיות אשר עלולות להוביל לטיפול שאינו מתאים דיו, ומכאן שיש חשיבות רבה להכרת האפשרויות האבחנתיות השונות ולידיעה כיצד להבחין ביניהן. כדי לזהות נכוחה אספרגר חיוני בראש ובראשונה לבחון שני היבטים מהותיים: ראשית, אספרגר מתאפיין במצבור של מאפיינים, הכולל נתח רחב דיו מבין המאפיינים המהותיים של האספרגר כמו קושי לקלוט רגשות, כוונות ורמזים, שפת גוף, הבעות פנים וכיוצא באלה, קושי לדעת כיצד לנהוג במצבים חברתיים, עיסוק אינטנסיבי בתחומי עניין ספציפיים, מאפיינים חשיבתיים ותפיסתיים ייחודיים (כמו נטייה לתפיסה ליטרלית, קושי להתייחס לרב-משמעות, התעלמות מהקשרים וכן הלאה), רגישויות תחושתיות, התנהגויות חזרתיות, חרדות, קשיים ביצירת קשר עין, קשיים בוויסות רגשי, קשיים בתפקודים ניהוליים (או נטייה לתכנון וארגון יתר דווקא), בעיות בשינה ובאכילה, קשיים מוטוריים ועוד. יש להדגיש שאין הכרח לענות על כל המאפיינים אלא על חלק ניכר מהם, בהתאם לקריטריונים שבמדריכי האבחון.

שנית, אספרגר מתקיים כבר מראשית החיים וחלק ממאפייניו ניכרים כבר בגיל מוקדם ביותר, לעומת הפרעות אחרות (בעיקר הפרעות אישיות או סכיזופרניה), המושפעות גם מגורמים סביבתיים ועשויות להופיע רק בגילאים מאוחרים יותר. כדי להימנע מאבחנות שגויות חיוני אפוא לתשאל את המטופל לגבי ההיסטוריה ההתפתחותית המדוקדקת שלו (מומלץ אף להיעזר בעדויות חיצוניות כמו דו"חות אבחון או עדויות קרובי משפחה, אם ניתן) ובאופן ספציפי לגבי מאפיינים של אספרגר בעבר ובהווה (ניתן להיעזר גם בשאלונים כדוגמת שאלון AQ או שאלונים אחרים).

אצביע בקצרה על כמה הבדלים בסיסיים בין אספרגר לבין כמה מהאבחנות השכיחות שאס"ים עשויים לקבל:

הפרעת אישיות סכיזואידית – זוהי אולי האבחנה השכיחה ביותר שאס"ים עשויים לקבל בשל מאפיינים משותפים כמו הנטייה לסגת ממגע חברתי ולהעדיף עיסוקים המתבצעים בבדידות ולהתעמק בעולמות של ידע, וכן בשל הטווח המוגבל של ההבעה הרגשית והדיכאון והחרדה הנלווים לעיתים קרובות. עם זאת, יש לתת את הדעת לכמה הבדלים משמעותיים בין הפרעה זו לבין אספרגר: בעוד שאצל האס"ים הנסיגה ממצבים חברתיים נובעת מקושי ממשי להבין מצבים רגשיים של אחרים ורמזים בלתי מילוליים ולדעת כיצד לנהוג בהם, אצל סכיזואידים הנסיגה ממצבים חברתיים אינה נובעת מחוסר הבנה (שכן ביכולתם לקרוא היטב רגשות וכוונות של אחרים) אלא מהעדפה להתבודדות, בעקבות אינטראקציות עם דמויות מטפלות מוקדמות שנתפסו אצלם כבלתי מרגיעות או חודרניות, לרוב בשילוב עם מזג רגיש מולד; בעוד שאס"ים מגלים רצון ועניין בקשרים חברתיים ועשויים לשאוב מהם סיפוק והנאה, סכיזואידים לרוב אינם מעוניינים בקשרים חברתיים (מלבד קשרים קרובים מעטים ביותר) וכמעט אינם מבטאים הנאה מקשרים כאלה (באשר הצורך והכמיהה אצלם מודחקים יותר); בעוד שסכיזואידים מגלים לרוב עניין מופחת במיניות, בשל חששותיהם מקרבה, בקרב האס"ים יש שונות בתחום זה ורבים מהם מבטאים מיניות טבעית ומשוחררת, עד להיפר-מיניות, בעוד שאחרים נוטים לריחוק ולקרירות עד כדי א-מיניות; בעוד שאס"ים עשויים לבטא רגשות, בעיקר רגשות חד-ממדיים כמו עצב, שמחה וכעס, סכיזואידים נוטים לבטא רגשות לעיתים רחוקות מאוד. לדוגמה, אס"ים נוטים להגיב באופן רגשי לביקורות או לשבחים כלפיהם, בעוד שסכיזואידים נוטים להגיב לאלה באדישות מרוחקת; אס"ים נוטים לחוש ולבטא חמלה רגשית עזה בהיחשפם ישירות למצוקה של אחרים, בעוד שסכיזואידים נוטים לשמור על ריחוק גם במצבים כאלה; אס"ים נוטים לבטא התלהבות רגשית מתחומי עניין ספציפיים (כגון שירי אירוויזיון, שושלת מלכי הונגריה, קרבות מלחמת העולם הראשונה וכן הלאה), בעוד שאצל סכיזואידים ההתעניינות האינטלקטואלית היא לרוב מרוחקת וכללית יותר. מעבר לכל אלה, לאס"ים מצבור המאפיינים הייחודי (שתואר לעיל), שאינו קיים אצל הסכיזואידים.

הפרעת אישיות הימנעותית – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל נטייתם לחוש אי-נוחות במצבים חברתיים, וכתוצאה מכך להימנע ממגעים חברתיים וממשימות חיים שונות. עם זאת, בבחינה מעמיקה יותר ניתן לראות כי מדובר בתסמונות כמעט הפוכות: האס"ים בטבעם הראשוני אינם מתחשבים ברושם שהם עושים על אחרים ומשום כך הם עשויים לנהוג באופן חסר עכבות ובלתי מקובל (לדוגמה, לפנות ללא חת לאנשים מדרגים שונים, לדבר בקול רם, לא לחשוש לדבר מול קהל), בעוד שההימנעותיים ערים מאוד לרושם שהם עשויים ליצור ולדרכי התנהגות מקובלות ונוטים לזהירות יתר. האס"ים אף אינם ערים למצבים רגשיים של אחרים ולמחוות כמו רמזים, טון דיבור או הבעות פנים (היפו-מנטליזציה), בעוד שההימנעותיים מגלים רגישות יתר ביחס למצבים ולמחוות שכאלה (היפר-מנטליזציה). עם זאת, גם האס"ים עלולים לפתח עם הזמן חששות מדחייה וביקורת בעקבות ביקורות שהם סופגים במהלך חייהם, שכן על אף הקושי שלהם לקלוט רגשות באופן כללי הם בעלי יכולת גבוהה לקלוט רגשות שליליים של אחרים כלפיהם (אטווד 2018), וכתוצאה מכך הם עלולים לפתח סימפטומולוגיה הימנעותית של התרחקות ממצבים חברתיים. ניתן להבחין בין אספרגר לבין הפרעת אישיות הימנעותית גם לפי קיומו או אי-קיומו של מצבור הסימנים האופייני לאספרגר ולפי הסיבתיות – המולדת (אצל האס"ים) או הסביבתית (סביבה מוקדמת שאינה אמפתית ומחזקת די הצורך אצל ההימנעותיים).

הפרעת אישיות פרנואידית – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל כמה מאפיינים משותפים, ובהם נטייה לחשדנות, תחושות שהעולם מאיים והרה קשיים, נטייה לריחוק, קושי לבטא רגשות, חרדות ודיכאון. עם זאת, ישנם כמה הבדלים מהותיים בין אס"ים לבין פרנואידים: ראשית, מקור החשדנות אצל האס"ים הוא בתחושת איום הנובעת מהקושי המהותי שלהם לפענח מצבים חברתיים ומהצטברות חוויות של עוינות, הצקות ולעג כלפיהם במשך החיים, בעוד שאצל הפרנואידים מחשבות אלו נובעות מהשלכה של חשדנות שנוצרה אצלם בעקבות אי-הרגעה או העצמה של רגשות הפחד על ידי מטפליהם המוקדמים. הבדל מהותי נוסף הוא שהפרנואידים חושדים כמעט בכל אדם שהוא עלול לנצלם, לרמותם או להזיק להם ומחפשים רמזים נסתרים לכך, בעוד שהאס"ים מגלים לעיתים קרובות נטייה הפוכה לתמימות ונוטים להאמין למה שנאמר להם באופן ליטרלי, ללא חשד. הפרנואידים נוטים לחשדנות גם בקשריהם הקרובים בעוד שהאס"ים נוטים לאמון ונאמנות בקשריהם הקרובים. הבדל נוסף הוא שאי-הבעת הרגשות אצל הפרנואידים נובעת מחשדנות ומחששות מפני הזולת, בעוד שאצל האס"ים היא נובעת מקושי ממשי לבטא רגשות. בנוסף לכל אלה, לאס"ים מצבור המאפיינים הייחודי שתואר, שאינו קיים אצל הפרנואידים.

הפרעת אישיות סכיזוטיפלית – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל מאפיינים משותפים כמו התנהגות בלתי קונבנציונלית, התרחקות מיחסים חברתיים והעדפה לפעילויות המתבצעות בבדידות, נטייה לאמונות תמימות וליקויים בביטוי הרגשי. עם זאת, ישנם כמה הבדלים מהותיים ביניהם: ראשית, מבחינת קשרים עם אחרים, האס"ים אמנם נוטים לעיתים קרובות לריחוק, אך לרוב הם מעוניינים בקשרים, במידה זו או אחרת, ועשויים לשאוב מהם סיפוק והנאה, לעומת הסכיזוטיפלים הנוטים באופן גורף לחשדנות ולתחושות חוסר נוחות בקשרים. מבחינת חשיבה, לאס"ים פחות מוזרויות בחשיבה לעומת הסכיזוטיפלים, הנוטים יותר לחשיבה מאגית ולחוויות הדומות לפסיכוזה. להפרעת האישיות הסכיזוטיפלית אף קשר חזק יותר לסכיזופרניה, הן מבחינת הופעה בקרב קרובי משפחה והן כהשתלשלות עוקבת (Fitzgerald and Corvin 2001). בנוסף לכך, בעוד שמאפייני האספרגר ניכרים כבר משחר החיים, הפרעת האישיות הסכיזוטיפלית אינה ניתנת לאבחון בילדות ואין בה מצבור המאפיינים הייחודי לאספרגר.

הפרעת אישיות גבולית – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל מאפיינים משותפים כמו קשיים בקשרים בין-אישיים, בעיות בזהות, קשיים בוויסות רגשי, פיצולים בתפיסת העצמי ובתפיסת אחרים, אי-התמדה במסגרות, קשיים בהצבת מטרות, פגיעות עצמיות ועוד, וכן לעיתים בגלל היסטוריית חיים קשה שיש בה הזנחה והתעללות. עם זאת, ישנם כמה הבדלים מהותיים בין אספרגר לבין הפרעת אישיות גבולית: ראשית, לבעלי ההפרעה הגבולית, בניגוד לאס"ים, אין קושי לקלוט רגשות של אחרים (אף כי לעיתים התרשמויותיהם נצבעות בהשלכות פסיכולוגיות) והם מסוגלים להתנהג באופן נורמטיבי מבחינה תקשורתית (לדוגמה, ליצור רושם ראשוני מצוין בראיונות), בעוד שהאס"ים מתקשים בכל אלה מטבעם. בנוסף לכך, בעוד שהאס"ים נוטים להיות מרוחקים רגשית מאחרים, בעלי הפרעת האישיות הגבולית מתאפיינים דווקא באינטנסיביות רגשית רבה ביחסיהם הקרובים, עם רגישות רבה לנטישה (אמיתית או מדומה) ונטייה לייצר בתגובה לכך דרמות רגשיות באמצעות תלונות, איומים, ייחוס דברים שלא נאמרו וכיוצא באלה. כן הם נוטים לחוסר אמון ולחוסר יציבות בקשריהם הקרובים, בעוד שאצל האס"ים לרוב יש נטייה לנאמנות וליחס רגשי יציב כלפי דמויות בחייהם. פגיעות עצמיות אצל בעלי הפרעת האישיות הגבולית נגרמות לרוב בתגובה לקשיים ביחסים בין-אישיים, לא אחת על מנת לעורר תגובה אצל הזולת, ואילו אצל אס"ים הן עלולות להתרחש בגלל קשיים בוויסות רגשי, קשיי התמודדות עם סביבה בלתי מובנת דיה וצורך בסיפוק תחושתי. מעבר לכל אלה, בניגוד לאספרגר, הפרעת האישיות הגבולית אינה מולדת אלא מתפתחת בהשפעת גורמים סביבתיים כמו הזנחה, התעללות וחוסר תיקוף רגשי, ואין בה את מצבור המאפיינים הייחודי לאס"ים.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית – אס"ים עשויים להיות מאובחנים כבעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית (למושג נרקיסיזם משמעויות רבות בפסיכולוגיה, והתייחסותי כאן היא להפרעת אישיות נרקיסיסטית לפי הגדרות ה-DSM) בשל נטייתם להיות מרוכזים בעצמם ובענייניהם ולהתעלם מרגשות ומצרכים של אחרים. עם זאת, ישנם כמה הבדלים מהותיים בין הפרעת אישיות זו לבין אספרגר: נרקיסיסטים מרבים לפנטז על כוח והצלחה ומנסים לזכות בהערצה מהסובבים אותם, בעוד שהאס"ים לרוב חפים מכך; נרקיסיסטים לרוב יודעים היטב כיצד להרשים אחרים, בעוד שלאס"ים לעיתים קרובות חסר ידע שכזה; בעוד שאס"ים מתקשים לקלוט רגשות, כוונות או צרכים של אחרים, נרקיסיסטים עשויים לקלטם היטב אך להתעלם מהם אם אין הדבר משרת אותם, או לנסות לתמרנם לטובתם האישית; בעוד שנרקיסיסטים נוטים להתנער מקשרים שאינם משרתים את מטרותיהם, אס"ים נוטים לנאמנות; בעוד שנרקיסיסטים אינם בוחלים בפגיעה, ניצול או השפלה של אחרים, אס"ים נוטים להיות נטולי כוונות זדון; בעוד שנרקיסיסטים נוטים להתעלם ממצוקות של אחרים, לאס"ים נטייה לחמלה רבה (אמפתיה רגשית) והתגייסות למען הזולת, עד כדי הקרבה עצמית לעיתים. מעבר לכל אלה, נרקיסיזם נובע מנסיבות חיים הכוללות קור רגשי וחוסר אמפתיה מצד המטפלים המוקדמים, ואילו אספרגר הוא תסמונת מולדת, עם מצבור המאפיינים המובהק שתואר לעיל.

הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל נטייתם לריחוק ולקור רגשי ובגלל הרושם של חוסר אמפתיה לכאורה לרגשותיהם של אחרים. עם זאת, כמה מאפיינים מהותיים עשויים לסייע בהבחנה בין הפרעת אישיות זו לבין אספרגר: האנטי-סוציאלים נוטים למניפולטיביות, הכרוכה בקליטה מעולה של מחשבות ורגשות של הזולת ותמרונם לטובתם, תכונה שאינה קיימת אצל אס"ים; לאנטי-סוציאלים קווים של רוע ונצלנות כלפי אחרים והם נוטים להתנהגות עבריינית, אלימה וחסרת אחריות, בעוד שלאס"ים לרוב ערכים הפוכים של צדק ומוסר ואמפתיה רגשית רבה כלפי מצוקות של אחרים (חשובה ההבחנה בין אמפתיה רגשית, שבה ניחנים האס"ים לרוב במידה רבה, לבין אמפתיה קוגניטיבית, הקשורה ליכולת לקלוט מחשבות, רגשות וכוונות של אחרים, שבה הם מתקשים); האנטי-סוציאלים נוטים להתעלם או להפר ביודעין זכויות של אחרים, בעוד שהאס"ים מבקשים לעיתים קרובות להגן על זכויות של אחרים, אף על חשבון זכויותיהם שלהם. כמו כן, בעוד שהפרעת האישיות האנטי-סוציאלית נובעת במידה רבה מהשפעות סביבתיות הכוללות ריחוק רגשי, התעללות, חוסר הרגעה או פינוק יתר מצד המטפלים המוקדמים, האספרגר הוא תסמונת מולדת ומתקיים בה מצבור המאפיינים הייחודי לה.

הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD) – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בגלל המאפיינים המשותפים של עיסוק יתר בתחומים מצומצמים, התנהגויות חזרתיות, קשיים בהבעת רגשות ונוקשות ביחסים בין-אישיים. עם זאת, ישנם כמה הבדלים בין הפרעת אישיות זו לבין אספרגר: בעלי הפרעת אישיות זו דורשים מעצמם ביצועים מעשיים גבוהים (לדוגמה בתחומים של סדר, ניקיון, עבודה קשה), בעוד שלאס"ים לרוב אין סטנדרטים מחמירים שכאלה (אלא לרוב להיפך); לבעלי הפרעת אישיות זו ישנה יכולת לקרוא מצבים רגשיים של אחרים ולדעת כיצד להתנהג במצבים חברתיים, בעוד שלאס"ים ישנם קשיים בהיבטים אלה; ההימנעות של בעלי הפרעת אישיות זו מהבעת רגשות נובעת מהגנות של הדחקה או בידוד, בעוד שאצל האס"ים היא נובעת מקושי ממשי לזהות את רגשותיהם ולבטאם. בנוסף לכך, מאפייני הפרעת אישיות זו אינם מופיעים בראשית החיים אלא בתגובה לסביבה פסיכולוגית תובענית ובלתי אמפתית, וכן מצבור המאפיינים הייחודי של האספרגר אינו מתקיים אצלם.

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) – המשותף להפרעה זו ולאספרגר הוא מחשבות טורדניות ונטייה לחזור על התנהגויות וטקסים ודחף לשמור על הרגלים קבועים. עם זאת, ב-OCD המחשבות הטורדניות וההתנהגויות החוזרות הן "אגו-דיסטוניות" (כלומר, האדם אינו בוחר בהן באופן רצוני והן עשויות להפריע לו) ואילו באספרגר הן "אגו-סינטוניות" (כלומר נובעות מבחירה, נתפסות כמתאימות והגיוניות ומסיבּות הנאה). כמו כן, יש הבדל בתוכני המחשבות הטורדניות: ב-OCD עניינן בעיקר נושאי ניקיון, דת ודחפים מיניים או אגרסיביים, ואילו באספרגר הן בעיקר סביב נושאי לעג, הצקות, בריונות או ביקורת ופחד לשגות, כפי שמתאר אטווד (Atwood 2007: 137-138). כמו כן, OCD אינו מופיע בראשית החיים ואין בו מצבור המאפיינים האופייני לאספרגר.

הפרעת אישיות תלותית – אס"ים עלולים לקבל אבחנה זו בשל מאפיינים משותפים כמו קשיים לתפקד באופן עצמאי ולקבל החלטות והזדקקות לתמיכה מעשית או רגשית רבה, הערכה עצמית נמוכה וכן לעיתים נטייה לריצוי וקושי לבטא רגשות באופן ישיר. עם זאת, אצל בעלי הפרעת האישיות התלותית לא מתקיים בנוסף לכך מצבור המאפיינים האופייני לאספרגר, וכן המקור הסיבתי שונה – סיבתיות מולדת אצל האס"ים לעומת סיבתיות פסיכולוגית הקשורה לאי-סיפוק יחסי אובייקט יציבים בילדות המוקדמת אצל בעלי ההפרעה התלותית.

סכיזופרניה – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל מאפיינים משותפים כמו ליקויים בתפקוד החברתי והתקשורתי, חשיבה והתנהגות בלתי קונבנציונליות, ריחוק רגשי והיעדר אמפתיה לכאורה. כמו כן, משותפת להם דומיננטיות של תהליכים ראשוניים (לא-מודע), המתבטאת בחשיבה אסוציאטיבית, תפיסה קונקרטית של דברים, חיבור חזק לעולם פנימי וחוויית דברים בעוצמות ראשוניות. עם זאת, ההבדל העיקרי הוא בכך שלסכיזופרנים יש הזיות, דלוזיות והפרעות חשיבה, שבאופן רגיל אין אצל האס"ים (אמנם גם לאס"ים נטייה לחוות לעיתים גירויים פנימיים בעוצמה בגלל נטייתם לחשיבה חד-ממדית – לדוגמה, ילדים אס"ים עשויים להאמין באמת ובתמים שיש פיות או מכשפות – אך באופן רגיל בוחן המציאות שלהם אינו פגום). אטווד (ibid: 341-342) מצביע על כמה נקודות להשוואה בין אס"ים לבין סכיזופרנים: בדומה לסכיזופרנים, האס"ים עשויים לפתח חיי פנטזיה עשירים כפיצוי על קשייהם המרובים; הם עשויים לנהל לכאורה דיאלוגים עם זולת שאינו נוכח, אך זאת במטרה להתאמן על מצבים חברתיים או לנסות להבינם ולא מתוך אמונה שיש מישהו מולם; הם עשויים לחשוש מעוינות של אחרים כלפיהם, אך בעוד שאצל סכיזופרנים מדובר במחשבות רדיפה, אצל אס"ים מדובר בחששות הנובעים מהיסטוריה של הצקות כלפיהם. אטווד אף מצטט קוריוז מהספרות המחקרית: כששואלים אס"ים אם הם שומעים קולות הם עשויים לענות בחיוב, משום שהם תופסים שאלה זאת באופן ליטרלי. בנוסף לכך, לאס"ים מאפיינים ייחודיים נוספים שאין לסכיזופרנים כמו רגישויות תחושתיות, התמקדות בתחומי עניין ספציפיים וכן הלאה, ומאפיינים אלה מתקיימים אצלם כבר מראשית החיים, בעוד שאצל סכיזופרנים מופיעים הסימפטומים רק בגיל ההתבגרות או הבגרות הצעירה.

לקות למידה בלתי מילולית (NVLD) – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו, המתאפיינת ביכולת מילולית גבוהה לצד ליקויים בעיבוד חזותי ומרחבי, בחשיבה מתמטית ובקואורדינציה פסיכומוטורית, בעיות קשב, קשיים ביצירת קשר עין ועוד, עם תת-קבוצה המתאפיינת גם בקשיים בהבנת מצבים חברתיים ותקשורת לא מילולית. ישנה חפיפה רבה מאוד למאפיינים של אספרגר, כך שהתעוררו מחלוקות בין חוקרים סביב השאלה אם מדובר בהפרעות זהות. ישנם חוקרים (למשל יניב ושמאי-צורי 2007; שני 2011; Hutten 2010) שהצביעו על הבדלים בין NVLD לבין אספרגר, כגון בכך שבעלי NVLD פחות טובים בתחומים חזותיים ובמתמטיקה לעומת אס"ים (אף שיש גם אס"ים רבים המתקשים בתחומים אלה), פחות מתעניינים בתחומי עניין ספציפיים, פחות נוטים להתנהגויות חזרתיות ובעלי יכולת גבוהה יותר לאמפתיה לעומת אס"ים. לעומת זאת, ישנם חוקרים הטוענים שבמקרים רבים אלה המאובחנים עם NVLD עשויים למעשה להיות מאובחנים עם אספרגר וכי מדובר בכפילות אבחנתית מיותרת (ראו למשל Fitzgerald and Corvin 2001).

הפרעת קשב וריכוז (AD(H)D) – אס"ים רבים מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז משום שזוהי אבחנה מוכרת ושכיחה הרבה יותר כיום ומשום שיש לה מאפיינים משותפים עם אספרגר, כמו מוסחות, אימפולסיביות, בעיות בתפקודים ניהוליים ודיכאון משני (המתפתח בעקבות קשיי התפקוד והביקורת המופנית כלפיהם). עם זאת, לבעלי הפרעת הקשב יש יכולת גבוהה להבין כוונות ורגשות של אחרים (אף כי לעיתים בשל מוסחותם אין הם ערים להם) ואין להם מאפיינים קלאסיים של אס"ים כמו תחומי עניין צרים, התנהגויות חזרתיות, רגישויות תחושתיות ועוד. משום שמאפיינים של הפרעת קשב קיימים אצל אס"ים, ניתן לראות את הפרעת הקשב כמצב העשוי להתקיים לצד האספרגר או כחלק ממנו (אך לא להיפך, כלומר לבעלי הפרעת קשב לרוב אין מאפיינים של אספרגר).

דיכאון – לעיתים קרובות אס"ים מאובחנים כדיכאוניים בשל אפיזודות של ירידה בתפקוד, שבהן הם חשים צורך להסתגר, רגישות יתר, עצב והיעדר מוטיבציה לבצע אפילו פעולות פשוטות כמו שמירה על היגיינה בסיסית או תקשורת. עם זאת, לעיתים קרובות אצל האס"ים אין מדובר בדיכאון אלא בתופעות המכונות בעגת הקהילה האוטיסטית "היסגרות" (shutdown) או "שחיקה" (burnout), הנגרמות מעומס חושי, רגשי וחברתי ובשל מאמצי התמודדות בלתי נדלים עם עולם שאינו מובן דיו. הללו לעיתים מלוות בדיכאון, אך לא בהכרח, ולעיתים כל מה שהם זקוקים לו הוא נסיגה זמנית מהתמודדות, סביבה נטולת גירויים, מנוחה והבנה. דיכאון עשוי להופיע אצל אס"ים כתגובה לקשיים הנפשיים הרבים שעימם הם מתמודדים, או להתקיים אצלם כמנגנון בפני עצמו (בקומורבידיות), אך הדיכאון אינו בהכרח חלק מהאספרגר.

הפרעת אכילה – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו (בעיקר אבחנה של אנורקסיה) בגלל נטייתם להימנע ממזונות מסוימים ולדבוק בטקסים קבועים ביחס לאכילה. כמו כן עשויים להיות מאפיינים פסיכולוגיים משותפים כמו דפוסי חשיבה והתנהגות נוקשים, מיקוד יתר בנושאים מסוימים, פרפקציוניזם, צורך בשליטה, חרדה, קושי בוויסות רגשי, תשומת לב לפרטים ומידה של אי-נוחות ונסיגה ממצבים חברתיים, וישנם מקרים לא מעטים של קומורבידיות בין אוטיזם לבין הפרעות אכילה (ראו Zucker et al. 2007). עם זאת, כאבחנה מבדלת, אצל האנורקטים אי-אכילת מזונות מסוימים נובעת מחשש לעלות במשקל גרידא ומצורך בשליטה, בעוד שאצל האס"ים היא נובעת גם מרגישויות תחושתיות (למרקם, ריח, טעם צליל או תחושה של מזונות מסוימים) או מהצורך לשמור על הרגלים קבועים וכן לעיתים מהקושי שלהם להיות קשובים לצורכי גופם. בנוסף לכך, לאנורקטים עשויה להיות יכולת גבוהה לקלוט רגשות, מחשבות ורצונות של אחרים (כישורי "Theory of Mind"), בעוד שאס"ים מתקשים בכך מטבעם, וכן לאס"ים מצבור הקווים המאפיינים שפורט לעיל, הקיימים אצלם מגיל מוקדם, שאינם קיימים אצל האנורקטים.

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) – אס"ים עשויים לקבל אבחנה זו בשל מאפיינים משותפים כמו בעיות מצב רוח, כעס והתפרצויות, זיכרונות חודרניים, קשיים בריכוז, קשיים בזיכרון, חרדות, בעיות שינה, ליקויים בהתנהגות החברתית (כמו הימנעות, חוסר עניין באחרים, קושי לבטא רגשות, פגיעוּת לניצול), התנהגויות חזרתיות, פגיעות עצמיות ועוד. כמה הבדלים בין אספרגר ל-PTSD עשויים לסייע בקביעת האבחנה: ראשית, בעוד שהליקויים הנ"ל קיימים אצל האס"ים מגיל רך כתוצאה מתשתית פיזיולוגית, אצל הפוסט-טראומטיים ליקויים אלה מופיעים בעקבות האירוע הטראומטי; לדוגמה, בעיות השינה אצל פוסט-טראומטיים עשויות לנבוע מסיוטים בעקבות הטראומה, בעוד שאצל האס"ים הן עשויות להתקיים כמאפיין כללי; באופן דומה, החזרות ההתנהגותיות אצל האס"ים נובעות מנטייה כללית לחזרתיות בעלת פונקציה של הרגעה (למשל תנועות חזרתיות או שמירה על הרגלים קבועים) בעוד שאצל הפוסט-טראומטיים הן קשורות לזיכרונות חודרניים הקשורים לטראומה (וראו קריטריונים להבחנה בין PTSD לאספרגר אצל Stavropoulos, Bolourian and Blacher 2018). עם זאת, יש לציין כי אצל אס"ים רבים יש שילוב של אספרגר עם PTSD, משום שרבים מהם עוברים מצבים שנחווים אצלם כטראומטיים, כמו הזנחה, התעללות או פגיעות (נירית חרובי-למדן, דני חורש ועופר גולן כותבים שאס"ים אף עלולים לחוות יותר מצבים כטראומטיים – כמו גירוי יתר חושי, פגיעות חברתיות, פרידה מבעל חיים וכן הלאה; ראו Haruvi-Lamdan, Horesh, and Golan 2018 ). לצד זאת, לדעתי האוטיזם עשוי לשמש לעיתים דווקא כעין חיץ נגד מצבים קשים, העלולים להיתפס אצל אחרים כטראומטיים – כפי שמתגלה, לדוגמה, בסיפורי חייהם של גנילה גרלנד, ג'ון רוביסון, דונה ויליאמס, דון פרינס-יוז ואחרים, אשר גדלו בסביבות מזניחות ומתעללות במיוחד, אך על פי עדויותיהם תנאים קשים אלה לא השפיעו עליהם עמוקות.

אבחנות אפשריות נוספות – בנוסף לאבחנות הללו, אס"ים עשויים להיות מאובחנים באבחנות נוספות שיש להן מאפיינים משותפים עם האספרגר או שהן מתקיימות לצידו (בקומורבידיות) כמו הפרעות חרדה, הפרעת התנגדות (ODD), תסמונת טורט, תסמונת רט, תסמונות אלכוהול עוברי, הפרעות בעקבות שימוש בחומרים, פגיעה מוחית, הפרעה דיסוציאטיבית, תסמונת איקס שביר, אפילפסיה, הפרעות בשפה, אילמות סלקטיבית, אלקסיתימיה, עיוורון פנים, ליקויי למידה, בעיות בשינה, בעיות בזהות מינית ועוד. יש לבחון בפרוטרוט את קיומם של מאפייני האספרגר כנגד מאפייני ההפרעות האחרות על מנת להגיע לאבחנה או לצירוף האבחנות המתאים.

תיתכן קומורבידיות אף עם הפרעות האישיות למיניהן; כלומר, על אף שהצגתי את ההבדלים בין אספרגר לבין הפרעות האישיות השונות בצורותיהן הטהורות, מדובר כיום על אפשרות שהפרעות אישיות עשויות להתפתח לצד האספרגר; ישנם מקרים שבהם אס"ים מפתחים מאפיינים של הפרעת אישיות סכיזואידית, סכיזוטיפלית, נרקיסיסטית, תלותית, הימנעותית, טורדנית-כפייתית, גבולית וכן הלאה לצד האספרגר. לדוגמה, טניה מרשל מתארת שילוב של אוטיזם עם הפרעת אישיות גבולית – המתאפיין באי-שימוש בתקשורת לפתרון בעיות, שריפת גשרים ביחסים בין-אישיים, פירוש שלילי של כוונות הזולת, ביקורתיות כלפי אחרים, פעולה מתוך רגשות אינטנסיביים, אי-כיבוד גבולות, היעדר בגרות רגשית, אובססיביות ביחס לאנשים מסוימים, חשיבה של "שחור ולבן" ואובדנות (Marshall 2019).

 

הערות

  1. בייקר (Baker 2004) מציינת כי בעלי הקווים האוטיסטיים הרכים זכו לכינויים נוספים כמו בעלי "סינדרום צל של אוטיזם", "תסמונת אספרגר רזידואלית" או "Ghosting". בעגת הקהילה הללו מכונים לעיתים גם "בני דודים".

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אלכסנדר מושקוביץאלכסנדר מושקוביץ14/5/2021

תודה. מאמר מרתק ועשיר, נוגע בנקודות עמוקות ובאבחנה מבדלת בנושא כ'כ מורכב...