פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Richard Van Mensvoort
Richard Van Mensvoort ©
זכור אותי

כללים לכתיבת חוות דעת מקצועית, ד"ר משה אלמגור

הפסיכולוג מתבקש לתת דעת מומחה במצבים בהם בית המשפט סבור שבידיו הכלים המתאימים לענות על השאלות בהן הוא מתחבט. כאשר פסיכולוג מגיש את חוות דעתו עליו לזכור כי לזו יש משקל רב אשר עלול (או עשוי) לחרוץ גורלם של אנשים. באופן טבעי, הפסיכולוג כותב חוות הדעת מייצג לא רק את עצמו, אלא גם את כלל אנשי המקצוע. כיוון שכך על הפסיכולוג לכתוב את חוות הדעת ברמה המקצועית הגבוהה ביותר.

מאמרים | 7/12/2004 | 19,698

תגיות:

כללים לכתיבת חוות דעת מקצועית

ד"ר משה אלמגור

חוג לפסיכולוגיה

אוניברסיטת חיפה

 

הקדמה

הפסיכולוג מתבקש לתת דעת מומחה במצבים בהם בית המשפט סבור שבידיו הכלים המתאימים לענות על השאלות בהן הוא מתחבט. כאשר פסיכולוג מגיש את חוות דעתו עליו לזכור כי לזו יש משקל רב אשר עלול (או עשוי) לחרוץ גורלם של אנשים. באופן טבעי, הפסיכולוג כותב חוות הדעת מייצג לא רק את עצמו, אלא גם את כלל אנשי המקצוע. כיוון שכך על הפסיכולוג לכתוב את חוות הדעת ברמה המקצועית הגבוהה ביותר.

הפסיכולוג הוא אחד מאנשי המקצוע המוזמנים בתדירות גבוהה לבית המשפט כדי לחוות דעתם בקשר לשאלות שונות העומדות ותלויות בבית הדין כמו מסוגלות הורית, הכרזת ילדים כברי אימוץ, אי שפיות, וכד'. חוות הדעת של הפסיכולוג נדרשת לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר מאשר דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי רגיל. העובדה שחוות הדעת מוגשת לבית המשפט ועומדת לביקורת מקצועית וציבורית מחייבת את הפסיכולוג לנהוג בהתאם. סטרשנוב (2001) אומר כי "עם התפתחות המדע והטכנולוגיה בעידן שלנו, נוטים בתי המשפט להסתמך יותר ויותר על חוות דעת של מומחים בתחומים שונים ולבסס עליהן את ממציאיהם והחלטותיהם. במקרים לא מעטים יעדיפו בתי המשפט חוות דעת של מומחה מדעי, בין מומחה רפואי ובין אחר, על פני עדויות ראייה או עדויות אחרות, אפילו עדויות ישירות לאירוע.... ראיות מדעיות הינן בדרך כלל ראיות אובייקטיביות ואמינות, ועל כן עדיפות על בית המשפט כבסיס לקביעת ממצאים ולהכרעה במחלוקות שבין הצדדים" (עמ' 177). ככל שבית המשפט נוטה יותר להסתמך על העד המומחה, כן נדרשת רמת וודאות, אמינות ומהימנות גבוהה יותר של חוות הדעת הניתנת ע"י המומחה ולכן על המומחה מוטלת אחריות כבדה במתן חוות הדעת (מאיר שמגר, בע"פ 224/88 איזראלוב נ' מ"י). סטרשנוב (2001) טוען כי בית המשפט בשוקלו את חוות דעתו של המומחה לוקח בחשבון את רמת הניסיון בתחום עיסוקו, רמתו המקצועית, הידע והבקיאות הספציפית בתחום העומד לדיון, עומק והיקף הבדיקות שערך ועוד.

הצעתי לכללי כתיבת חוות הדעת נשענת על מספר מקורות:

א.   קוד האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.

ב.   קוד האתיקה של הפסיכולוגים המשפטיים בארה"ב.

ג.    כללי האתיקה של הסתדרות הרופאים בישראל.

ד.   מאמרים רלבנטיים מהספרות המקצועית.

ה.   פסיקות רלבנטיות של בתי המשפט בישראל.

בשלב ראשון אתמקד בסקירת הבסיס האתי לחוות הדעת. לאחר מכן אסקור את הספרות הרלבנטית בנושא ובחלק השלישי אציע כללים לכתיבת חוות הדעת הנשענים על הבסיס התיאורטי כאשר המטרה היא לכוון את כותב חוות הדעת להצגת הנתונים הרלבנטיים באופן מדעי מושכל אשר יאפשרו לבית המשפט לקבל את השירות המקצועי ברמה הגבוהה ביותר על פי קנה המידה המקצועי והאתי.

 

מבוא

כללי האתיקה הרלבנטיים של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל לשימוש במבחנים לצורכי חוות דעת הם:

3.4 שימוש באיבחון באופן כללי ועם אוכלוסייה ספציפית

על הפסיכולוגים המבצעים מבחנים, נותנים ציונים ומפרשים אותם, להכיר את המהימנות, התקפות והסטנדרטיזציה של הכלים בהם הם משתמשים, וכן להשלכות על השימוש בהם. ב. על הפסיכולוגים להבהיר את גבולות הוודאות של אבחנות, ניבוים או המלצות הניתנות לגבי נבדקים. ג. על הפסיכולוגים להשתמש בשיטת איבחון ו/או נורמות של מבחנים המתאימות לנבחן. זאת בהתאם לגורמים אישיים (כגון גיל, מין וכד') ו/או תרבותיים חברתיים של הנבדק. אם לא נמצאה השיטה המתאימה-עליהם לבצע את ההתאמה בהעברה או בפירוש המבחן ולציין זאת בדיווחיהם.

3.5   פירוש של תוצאות מבחן

כאשר פסיכולוגים מפרשים תוצאות אבחון, כולל פירוש ממוחשב, עליהם להתחשב במגוון גורמים הקשורים במבחן ובאפיוני האדם המאובחן, ובגורמים ואפיונים אשר יכולים להשפיע על שיפוט הפסיכולוג או לפגוע בדיוק פירושיו בעת מתן הפירוש לתוצאות המבחנים. על הפסיכולוג לציין את ההסתייגויות המרכזיות שיש לו לגבי דיוק או מגבלת פירושיו. (קוד האתיקה המקצועית של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י))".

 

כללים אלו הם הכללים המנחים בכתיבת חוות דעת מקצועית. כללים אלו מדברים על הצורך במתן מידע המתייחס לרמת התקפות, המהימנות והנורמות בהן נעשה שימוש לצורך הערכת נתוני המבחנים. הכללים המתייחסים לחוות דעת משפטית הינם מחמירים יותר מהכללים הנהוגים בעבודה הקלינית הרגילה (Weissman & DeBow, 2003). הטעמים לכך הם:

א.   חוות הדעת הניתנת בבית המשפט היא חוות דעת ציבורית החשופה לבדיקה דקדקנית. על הפסיכולוג המכין את חוות הדעת להיות מוכן להגן עליה בבית המשפט.

ב.   חוות הדעת הניתנת בבית המשפט היא בדרך-כלל סופית מבחינה זו שהיא משפיעה על קביעת בית המשפט וקביעה זו היא  קביעה סופית (אלא אם כן מוגש  ערעור). לעומת זאת, בעבודה הקלינית השוטפת יש, לעתים קרובות, מגע מתמשך עם הנבדק ואפשרות לשינוי חוות הדעת.

ג.    יחד עם זאת, יש לזכור כי דו"ח או חוות דעת פסיכולוגיים מהווים חלק מהרשומה הרפואית (חוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות מס' 6/96, 1996 סעיף א) וחלים עליהם הכללים לפי חוק זכויות החולה (התשנ"ו-1996, סעיף 18), ועל כן הם מהווים מסמך משפטי לכל דבר ועניין.

ד.   כיוון שכך, כל דו"ח ו/או חוות דעת פסיכולוגית הניתנים בכל מסגרת רפואית ומעין רפואית כמוהם כמתן עדות בבית המשפט והיה רצוי שיחולו עליהם אותם כללים הנהוגים לגבי עדות מומחה.

 

חטיבת הפסיכולוגים המשפטיים (41) של הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית יחד עם האקדמיה האמריקאית לפסיכולוגיה משפטית הקימו וועדה (Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists, 1991) שתפקידה היה לנסח כללים אתיים אשר ינחו את הפסיכולוג המשפטי בעבודתו עם בית המשפט. להלן חלקם הרלבנטי של הכללים:

א.   פסיכולוג המופיע בבית המשפט מתחייב לתת את השירות ברמה המקצועית הגבוהה ביותר. ובהתאמה לכללי הקוד האתי וחוקי המדינה. אם יש קונפליקט בין השניים, חובתו של הפסיכולוג לידע את בית המשפט על כך (כמו למשל במקרה של קונפליקט בשמירה על חיסיון של בן זוג בטיפול זוגי כאשר רק אחד מבני הזוג מוותר על חיסיון).

ב.   מחובתם של הפסיכולוגים הנותנים חוות דעת לידע את בית המשפט, במסגרת השאלה עליה ניתנת חוות הדעת, לגבי מידת המיומנות וההכשרה שלהם בכלל, בתחום הנדון בפרט.

ג.    מחובתם של הפסיכולוגים לידע את בית המשפט לגבי היתרונות והמגבלות של הכלים בהם הם משתמשים לצורך מתן חוות הדעת.

ד.   מחובתם של הפסיכולוגים לידע את הנבדקים לגבי זכויותיהם החוקיות, מטרתם ואופיים של תהליכי ההערכה, השימוש בתוצאות ההערכה ומי הוא הגורם אשר הזמין את ההערכה. חל איסור להשתמש בתוצאות הערכה לכל מטרה אחרת ללא הסכמתו של הנבדק.

ה.   מחובתו של פסיכולוג המכין את חוות הדעת לשמור על ידע עדכני בתחום הספציפי ולהשתמש בשיטות וכלים מדעיים מקובלים העומדים בסטנדרטים הקליניים והמדעיים המקובלים.

ו.    על הפסיכולוגים מכיני חוות הדעת להבין ולהיות מוכנים לכך שכל הפרטים הקשורים להכנת חוות הדעת כולל נתונים גולמיים, תיעוד הפגישות והמבחן, וכו' עלולים להיות נתונים לבדיקה מטעם בית המשפט. מכאן שיש לשמור על תיעוד מקיף ומפורט של הליכי הכנת חוות הדעת.

ז.    כאשר מופיעים גורמים אשר עלולים להשפיע על חוות הדעת כמו קשר מוקדם עם אחד הצדדים בהקשר פורמאלי או בלתי פורמאלי, על הפסיכולוג לידע את בית המשפט ולהראות אילו צעדים ננקטו כדי לטפל בקונפליקט אינטרסים זה.

ח.   כאשר הפסיכולוג מסתמך על מקורות חיצוניים לצורך חוות הדעת, עליו לציין בצורה ברורה מהו המקורות עליהם הוא נסמך.

ט.   הפסיכולוג חייב לנסות לאמת את המידע שברשותו על ידי שימוש במקורות נוספים, חיצונים לאלו שנמצאים ברשותו באופן שגרתי.

יש לציין כי ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים בישראל (רכס, 2003) נדרשה גם היא לנושא חוות הדעת ופרסמה מערכת כללים אשר דומה למערכת הכללים האמריקאית, אם כי מפורטת פחות.

 

הכנת חוות הדעת עלולה להיות כרוכה במספר בעיות הנובעות משני מקורות עיקריים:

א. בית המשפט:

למרבית המונחים בהם משתמש בית המשפט ואשר מהווים את נושא חוות הדעת של הפסיכולוג הקליני אין הגדרה ברורה, או שאינם ניתנים לאופרציונליזציה כמו מסוגלות הורית (אלמגור, 1999). יתר על כך, בית המשפט עלול להשתמש במונחים פסיכולוגיים אשר משמעותם בשפה המשפטית שונה משימושם בשפה הפסיכולוגית (לדוגמה, אי שפיות, ראה אלמגור, 2002).

ב. הפסיכולוג:

הפסיכולוג מתבקש להעיד בנושאים של אי שפיות, מסוגלות הורית ומשמורת ילדים. נושאים אלו ואחרים מתייחסים לניבוי התנהגות. יכולת הפסיכולוגים (כמו שאר אנשי בריאות הנפש) לתרום לניבוי זה מוגבלת בשל מוגבלות הכלים בהם הם משתמשים (אלמגור, 1999,2002, שניט, 1979). גורם נוסף אשר תורם למוגבלותו של הפסיכולוג קשור למגבלות האבחון והקטגוריות האבחוניות מבחינת מהימנות ותקפות (שטיינברג, 1995). נושא נוסף הרלבנטי לשאלה זו נעוץ בכך שהשדה הפסיכולוגי משופע בגישות תיאורטיות שונות אשר ההסתמכות על כל אחת מהן עלולה להוביל לניבויים שונים על בסיס נתונים דומים (כמו הגישות הדינמית, הקוגניטיבית-התנהגותית , והמערכתית).

 

            לאחר סקירת הבסיס האתי והמשפטי לכתיבת חוות הדעת וההתייחסות לבעייתיות הכרוכה בעריכתה, ברצוני להציע מערכת כללים אשר תביא לידי ביטוי את האספקטים השונים אשר נדונו במבוא.

 

כללים לכתיבת חוות הדעת

היה שקוף, אל תזיק

סגנון הכתיבה:

שפה- מומלץ לכתוב את חוות הדעת במשפטים ברורים הכתובים בשפה ברורה ומובנת לאנשים שאינם אנשי מקצוע ((ארדרייך, 1997, לוי, 1996, Brodsky,1999). כלל נוסף מחייב את כותב חוות הדעת לנסח את חוות הדעת ואת מסקנותיו באופו הסתברותי ולהימנע מכתיבה חד משמעית ("ניתן להניח", "קרוב לוודאי", "יש אפשרות", וכו') (ע"פ העיקרון הנדרש בתחיקה האמריקאית ראה Blau, 1984). ריבוי הגישות התיאורטיות אשר מאפשר מסקנות שונות מחזק את הצורך בניסוח זהיר של חוות הדעת. Heilburn (1992) טוען כי יש להתייחס לממצאי המחקרים כאל השערות אשר צריכות להיבדק באמצעים לא-מבחניים (היסטוריה, בדיקות רפואיות, ראיונות, ותצפיות של גורמים אחרים).

מיקוד - על חוות הדעת להתייחס לשאלה אשר נשאלת ע"י בית המשפט ואליה בלבד. כותב חוות הדעת צריך להציג מידע אשר חורג מתחומי הידע של בית המשפט ולהימנע מהערכה שיפוטית ו/או ערכית של עדויות ועדים (Blau, 1984). על הפסיכולוג המכין את חוות הדעת להשתמש במבחנים אשר להם תקפות ומהימנות המתאימים לשאלה הנשאלת. במידה והשאלה הנשאלת אינה ברורה ו/או אינה ניתנת לתרגום אופרטיבי-מבחני, על הפסיכולוג לנסות להבהיר נקודה זו באמצעות בדיקה והבהרה עם הגורם אשר ביקש את חוות הדעת. יש לזכור כי כלי הבחינה צריכים להיות מותאמים לשאלה הנשאלת ולא להיפך.

תיעוד - הליכי הבחינה, סקירת הספרות הרלבנטית, וההערכה והבחינה חייבים להיות מתועדים בזהירות וזמינים לביקורת של הצד השני. ( Blau, 1984 ;Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists, 1991). על הפסיכולוג המכין את חוות הדעת לתעד באופן זהיר ודקדקני את התרשמותו מהנבדק ואת נסיבות הבדיקה והמבחנים בזמן ההערכה (Meyer, 1995). פרטים אלו חשובים ביותר כאשר מתגלעים חילוקי דעות בין הצדדים ובעיקר כאשר יש פער זמן בין ההערכה לבין הדיון בבית המשפט. הקוד האתי של הפסיכולוגים המשפטיים בארה"ב (Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists, 1991) מציין כי לפסיכולוגים המשפטים יש מחויבות לתעד ולהיות מוכנים לאפשר, בהתאם להוראות בית המשפט או דיני ראיות, לבית המשפט לבחון את כל הנתונים אשר שימשו כבסיס לחוות דעתם או לעדותם. על הפסיכולוג לצפות כי תיעוד זה יהיה נתון לביקורת שיפוטית. קנה המידה הזה גבוה יותר מאשר קנה המידה הנורמטיבי בו משתמשים בפרקטיקה הכללית. כאשר פסיכולוג עורך בחינה או מעורב בטיפול של צד להליכים משפטיים, עליו לדעת מראש כי שירותיו ייבחנו בפורום משפטי ולכן עליו לנהל את התיעוד הטוב ביותר האפשרי באותם תנאים. על הפסיכולוג להכיר את הכללים והחוקים הקשורים במתן עדות מומחה. תחולת התנאים הללו היא מהרגע שהובהר לפסיכולוג כי חומר זה עלול להיות רלבנטי להליך משפטי. (Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists, 1991, סעיף VI.B).

הכלל המשפטי בארה"ב דורש כי:

1.   חוות הדעת תתבסס על עובדות או נתונים מספקים.

2.   העדות הינה תוצר של מתודות וכללים מהימנים.

3.   העד יישם את הכללים והמתודות באופן מהימן לעובדות של המקרה. (O'Connor & Krauss, 2001, p.4).

שקיפות וסימוכין -  חוות הדעת צריכה להיות כתובה באופן שיקל על הקורא לאתר את המקורות על פיהם נכתבה חוות הדעת וכך לעקוב אחר תהליך החשיבה אשר עומד מאחרי חוות הדעת. כל משפט בחוות הדעת מסתמך על מקור כלשהו:

1.   כאשר המקור למשפט הוא מבחן, יש לציין את שם המבחן.

2.   כאשר המקור הוא כתב עת מדעי (מאמר, פרק, ספר), יש לציין את המקור.

 

יש להפריד בין הממצאים העובדתיים לבין המסקנות (סטרשנוב, 2001). (בהמ"ש העליון בע"פ 566/89, 601 מרציאנו ואח' נ' מ"י ו ע"א 472/89 קצין תגמולים נ' רוט).

התייחסות למקור שאינו עומד בקריטריונים - במידה וכותב חוות הדעת מתייחס למקורות שאינם עומדים בקריטריונים המתאימים (תרגום,תקפות, מהימנות, או נורמות מקומיות), עליו להתייחס למקור כאל השערה (לדוגמה, ניתוח סיפור הט.א.ט., כרטיס 3m,מעלה את ההשערה כי ...). במידה ויש נתונים נוספים המחזקים השערה זו יש לציין זאת (אלמגור, 2003).

התייחסות לשימוש במבחנים - המבחנים הפסיכולוגיים הם כלים אשר יכולים לעזור לפסיכולוג להעמיק את הבנתו בנושאים הנדונים ולהציע השערות בנדון. שימוש מושכל, כאמור לעיל,  במבחנים יכול לסייע לפסיכולוג בהכנת חוות הדעת ובחיזוק המסקנות אליהן הגיע בסיכום חוות הדעת (Ziskin, 1995). כאשר נעשה שימוש במבחנים אשר אינם עומדים בקריטריונים המקובלים, יש לציין זאת ולהתייחס לממצאים כאל השערות בלבד. יש לזכור כי עקביות בניתוח מעבר למבחנים אשר אינם תקפים, אינו הופך את הניתוח לתקף.

תצפיות -  לעתים עורך הפסיכולוג תצפיות במטרה לעקוב ולהעריך התנהגותם של נבדקים בהקשר לחוות הדעת. יש לתעד את התצפית באופן מפורט מבחינת מקום, זמן, משך והנוכחים בתצפית, ושיטת ההערכה (האם נעשה שימוש בכלי הערכה שיטתי או אחר). יש לתעד את ההתנהגות הנצפית באופן נפרד מההתרשמות ממנה.

ניסיון קליני-מקצועי - כאשר ההצהרה אינה מתבססת על חומר מבחני ו/או חומר כתוב אחר, יש לציין (בסוגריים או בגוף החומר הכתוב) כי ההצהרה מתבססת על ניסיונו הקליני-מקצועי של הכותב.

 

מקצועיות

על הפסיכולוג לזכור כי הוא מייצג את מקצוע הפסיכולוגיה ולהתנהג בצורה המכבדת את המקצוע. (Blau, 1984). כיוון שכך, עליו להקפיד להיות הוגן ומדויק בחוות הדעת (Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists, 1991). על הפסיכולוג להבהיר לעורך הדין או לבית המשפט אשר שכרו את שירותיו את איכותם כמו גם את מגבלותיהם של הכלים בהם נעשה שימוש בהקשר של מתן חוות הדעת. (Blau, 1984; Weiner, 1989). הפסיכולוג פועל כמומחה במסגרת התהליך המשפטי. על אף שהוא יכול להישכר ע"י אחד מהצדדים במשפט, הוא חייב להיצמד לכללי היושר בחתירתו לאובייקטיביות. ההערכה הקלינית והנתונים שהוא משתמש בהם בהתאם לקריטריון החוקי חייבים לעמוד בכללי היושר והחתירה לאובייקטיביות. (American Academy of Psychiatry and the Law, 1993, עמ' 329).


 

מבנה חוות הדעת:

פרטים

א.   שם הנבדק, גיל, תאריך הבדיקה/ות, תאריך כתיבת חוות הדעת, תאריך הגשת חוות הדעת.

ב.   מקור ההפנייה: (לציין את הגורם המפנה בשמו)

ג.    מכין/י חוות הדעת: (לציין את שמות האנשים שהיו מעורבים בכתיבת חוות הדעת, כמו לדוגמה, מתמחה ופסיכולוג אחראי.

 

כישורי מכין הבדיקה:

א.   השכלה ותארים.

ב.   הסמכות.

ג.    ניסיון רלבנטי לשאלת חוות הדעת.

 

רקע הבדיקה:

א.   נסיבות הבדיקה.

ב.   אופן ההפנייה.

ג.    השאלה לבדיקה.

 

כלי הבדיקה:

א.   מבחנים (יש לציין את שמות המבחנים, האם התרגום מאושר?, האם נעשה תיקוף לשאלת ואוכלוסיית הבדיקה, ובאיזה נורמות נעשה שימוש).

ב.   באיזה שיטת ניתוח נעשה שימוש.

ג.    ראיונות.

ד.   תצפיות.

ה.   מקורות מידע אחרים (דוחות רווחה, חוות דעת אחרות, וכו').

 

נסיבות הבדיקה:

א.   התנאים בהם בוצעה הבדיקה (מקום, זמן הבדיקה, נוכחים בבדיקה)

ב.   הופעה והתנהגות.

ג.    מידת שיתוף הפעולה והקשר עם הבודק.

 

תוצאות הבדיקה:

א.   קורות חיים ואירועים משמעותיים ולרלבנטיים בחיי הנבדק.

ב.   ניתוח המבחנים לפי הסדר (ובהתאם למבחנים שהועברו):

1.   יכולת אינטלקטואלית (יש לציין את התוצאות ועל מה מסתמכים (אלו תתי מבחנים, או דרך התייחסות אחרת (לדוגמה, הפרשי ציונים, פרופיל, וכו').

2.   אישיות (יש לציין ליד כל משפט על איזה מבחן, או מקור אחר הוא מתבסס). יש לציין אך ורק את תוצאות המבחנים ללא פרשנות.

3.   כישורים בין-אישיים.

 

ג.    פירוש הממצאים (חלק זה מתייחס לפרשנות אותה נותן הפסיכולוג לממצאי המבחנים או הנתונים שהופיעו בסעיף הקודם. במידה ויש ספרות מקצועית המחזקת פרשנות זו יש לציינה במקום המתאים).

ד.   סיכום.

ה.   המלצות בהתאם לשאלות בית המשפט.

 

 

מקורות

בסעיף זה יש לפרט את המקורות  בהם נעשה שימוש בחוות הדעת.

 

קורות חיים

בסעיף זה יש לתת את פירוט קורות החיים של כותב/י חוות הדעת, תוך הדגשת החלקים הרלבנטיים לחוות הדעת.


 

 

מקורות

אלמגור, מ. (1999). הערכת כשירות הורית: תפקידו של הפסיכולוג הקליני. פסיכולוגיה, ח, 401-426.

אלמגור, מ. (2002). הגנת אי שפיות: תפקידיו של הפסיכולוג הקליני במערכת המשפט. רפואה ומשפט, 27, 171-178.

אלמגור, מ. (2003). הפסיכולוג הקליני בבית המשפט: איך לשרוד חקירה נגדית. פסיכואקטואליה,

ארדרייך, מ. (1997). על חוות דעת פסיכיאטרית. מכתב לחבר, 59 (8), 21.

דייויס, י. (2001). חובת הזהירות ואיסור ההטעיה של רופא המוסר חוות דעת. מכתב לחבר, 63 (4), 20-24.

לוי, ע. (1996). חוות הדעת הפסיכיאטרית-היבטים מעשיים. רפואה ומשפט, 14, 46-53.

רכס, א. (2003). הרופא כעד מומחה. רפואה ומשפט, 28, 183-184.

שטיינברג, א. (1995). הרופא כעד מומחה בבית משפט. הרפואה, 95, 657-665.

סטרשנוב, א. (2001). ראיות מדעיות ועדויות מומחים בבית המשפט. רפואה ומשפט, ספר היובל, עמ' 177-189.

שניט, ד. (1979). יחסי הגומלין בין מומחים במדעי ההתנהגות לבין מערכת המשפט. הפרקליט, ל"ב, 365-385.

Blau, T. H. (1984). The psychologist as expert witness (pp. 333-336). New York: Wiley.

Committee on ethical guidelines for forensic psychologists (1991). Specialty guidelines for forensic psychologists. Law and Human Behavior, 15, 655-665.

Heilbrun, K.  (1992). The role of psychological testing in forensic assessment. Law and Human Behavior, 16, 257-272.

Meyer, R. G. (1995). Preparation for licensing and board certification examination in psychology (2nd Ed.). New York: Bruner/Mazel.

Weiner, I. B. (1989). On competence and ethicality in psychodiagnostic assessment. Journal of Personality assessment, 53, 827-831.

Weissman, H. N., & DeBow, D. M. (2003). Ethical principles and professional competencies.  In A. M. Goldstein & I. B. Weiner (EDS.) Handbook of psychology, Vol. 11, (pp.33-53). New York: Wiley.

Ziskin, J. (1995). Coping with psychiatric and psychological testimony (Ch. 10, Vol. ||, 5th Ed.). Los Angeles, CA: Law and Psychological Press.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

אלמגור, מ. (2004). כללים לכתיבת חוות דעת מקצועית, ד"ר משה אלמגור. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=372

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.