פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

מאמרים

על חיפושיות, דבורים ויצירת קשרים חברתיים

המחברת דנה בדפוסים של יצירת קשרים חברתיים בקרב אנשים מוחצנים ובקרב אנשים מופנמים, ועומדת על השוני ביניהם באמצעות שימוש במטאפורה של דבורים וחיפושיות. תוך כדי תיאור מפורט של המיומנויות החברתיות המאפיינות כל אחד מסוגי האנשים מבקשת המחברת להעביר את המסר "להיות מי שאתה זה נפלא".

מתפרסם מ 9/6/2013 | 11,919 צפיות

תגיות: |

על חיפושיות, דבורים ויצירת קשרים חברתיים

ד"ר נעמי אפל

 

כולנו רוצים ליצור קשר, להיות מקובלים מבחינה חברתית ולהימנע מדחייה חברתית. רצון זה עומד בבסיס אחת המוטיבציות האנושיות המרכזיות והבסיסיות ביותר (Baumeister & Leary, 1995). הדרכים שלנו ליצור קשר שונות זו מזו ומגוונות: יש שמתחברים מהר עם אחרים ויש שמתקשים בכך. יש שמתמידים בקשר ויש שמנתקים. גם מבחינת עומק הקשר והיכולת ליצור קרבה ואינטימיות אנו נבדלים אלה מאלה. הנקודה החשובה היא שכל הדרכים הללו הן לגיטימיות, כל עוד אנחנו או ילדינו לא סובלים, כל עוד רווחתנו הנפשית והחברתית אינה נפגעת. תחושת הסבל קשורה לאופן שבו אנו מפרשים את עולמנו, את האירועים שקורים לנו, ולמסר שאנו מקבלים מהסביבה בדבר הקשרים החברתיים שלנו. אחד המשתנים הקריטיים המשפיעים על הדרך שבה אנו יוצרים קשר הוא מאפיין אישיותי של מופנמות או מוחצנות (Eysenck, 1997). המסרים שמעבירה הסביבה כלפי מאפיינים אלה משפיעים במידה ניכרת על תהליכים נפשיים בכלל ועל רווחתו הנפשית של האדם בפרט.

הוריו של חנן (שם בדוי), בן 12, הביאו אותו לטיפול בשל מה שהם הגדירו "מצוקה חברתית". הם טענו שהוא אינו נפגש עם חברים אחר הצהריים אלא מבלה שעות רבות מול המחשב והטלוויזיה. אמנם הם הודו שיש לו חבר אחד קרוב, אך טענו כי בעיניהם זה לא מספיק. הם אמרו שקשה להם לראות אותו כך. הוריו של חנן, המאופיינים באישיות מוחצנת, מוקפים חברים. הם פתוחים, יוצרים קשרים מהירים, מרבים לדבר על עצמם ולשאול שאלות, מחייכים, יוצרים קשר עין, משתמשים בהומור ובשפת גוף מגוונת. לעומת זאת חנן, המאופיין באישיות מופנמת, הוא סגור וביישן יותר. הוא ממעט במילים ומרבה להקשיב ולהנהן.

הורים רבים מוטרדים מכך שילדיהם מעדיפים לבלות עם עצמם יותר משהם מעדיפים לבלות עם חברים. הם מודאגים ממצבם החברתי של ילדיהם, לעתים באופן מוגזם. חנן תיאר את עצמו כילד שאוהב להיות לבד. הוא אוהב לשחק משחקי דמיון ואף המציא כמה משחקים ש"אולי יעשה איתם משהו כשיגדל". הוא אמר שיש לו חבר טוב וזה מספיק לו, כי החבר הזה מבין אותו ואת משחקי הדמיון שלו, והוא לא מבין מדוע ההורים שלו אינם מרוצים מכך שאין לו הרבה חברים. הלחץ המוגבר מצד ההורים ליצור קשרים חברתיים מרובים גורם לשני קשיים בולטים אצל הילד: האחד הוא ירידה בתחושת ההערכה העצמית, שהיא משתנה בעל השפעה  מכרעת על מידת הרווחה הפיזית והנפשית של האדם (Butler, Hokanson & Flynn, 1994; Chirstie-Mizell, Ida & Keith, 2010; Donnellan et al, 2005; Leary et al, 1995; Nezlek et al, 1997). הקושי האחר הוא יצירת ציפייה שלילית אצל הילד שפוחד לאכזב את הוריו אם חבריו דוחים אותו או שהדברים איתם אינם מסתדרים. כך נוצר מעגל קסמים (ראו להלן) שבו הלחץ שמפעילים ההורים גורם לילד להרגיש שמשהו לא בסדר איתו מתוך דיבור פנימי שאומר: אם אין לי הרבה חברים, סימן שאני לא שווה. בעקבות תחושה זו הילד נמנע מיוזמות חברתיות וממצבים חברתיים ונפגעת תחושת ההערכה העצמית שלו.

הלחץ של ההורים קשור לא פעם לחוויות האישיות שלהם ולשאלה איזה מין ילד/ה הייתי. האם הם היו מרוצים מהמיומנויות החברתיות שהיו להם בתור ילדים? האם הם מרוצים מהמיומנויות החברתיות שלהם כיום? במקרה של חנן התברר כי לאם בילדותה הייתה חברה טובה שלאחר תקופה מסוימת דחתה אותה, והיא נשארה בודדה. לדבריה, חוויה טראומתית זו מלווה אותה שנים רבות, והיא חוששת שלילד שלה יקרה דבר דומה, שהוא יישאר לבד. החוויות שלנו, ההורים, נצרבות במוחנו ומפעילות אותנו. לעתים החרדה בדבר הקשרים החברתיים של ילדינו מזיקה לילד ולא מאפשרת לו להתמודד כראוי עם מצבים חברתיים.

עם זאת, הורים מודאגים בצדק כאשר הילד שלהם נמנע באופן קבוע מפעילויות חברתיות: כאשר הוא לא רוצה ללכת למסיבה, נמנע מלהיפגש עם חברים, ליזום שיחות וכדומה. בהקשר זה, חשוב להבחין בין שלושה מושגים קרובים אך שונים זה מזה: מופנמות, ביישנות וחרדה חברתית. מופנמות היא תכונת מזג מולדת, ואילו ביישנות היא תכונת התנהגות המאופיינת בהימנעות חברתית (Kagan, 2009). לאנשים מופנמים אין קושי במצבים חברתיים. הם אוהבים להימצא בחברת אנשים, אך האנרגיה שלהם מופנית פנימה. הם זקוקים לזמן ולמרחב שבהם יוכלו להיות לבד, והם זקוקים לשקט המאפשר להם להיטען באנרגיות חדשות. לרוב הם מקיימים קשר קרוב ואינטימי עם מספר מצומצם של אנשים מתוך בחירה. לעומתם ביישנים חוששים מסיטואציות חברתיות, וכשהם משתתפים בסיטואציות כאלה הם בעלי מודעות עצמית קיצונית. הם לא זקוקים לניתוב אנרגיות אלא חוששים מתגובת הסביבה (Laney, 2002).

חרדה חברתית נמצאת על קצה הרצף של תכונת הביישנות וגורמת לפגיעה בתפקוד החברתי וברווחה הנפשית של האדם (Clark & Beck, 2010). אנשים עם חרדה חברתית מאופיינים בהתנהגויות של בריחה והימנעות ממצבים חברתיים מעוררי חרדה, המלוות בחשיבה שלילית, בפחד מפני דחייה, ביקורת או בוז, וכן בתסמינים פיזיולוגיים. כאשר מתעורר חשד שמדובר בחרדה חברתית, חשוב לפנות לייעוץ מקצועי לצורך אבחון מקיף ומדויק וכן לקבל טיפול. לצורך אבחון של רמת החרדה החברתית אפשר להשתמש בשאלונים כגון LSAS לבדיקת חרדה חברתית אצל מבוגרים (Liebowitz Social Anxiety Scale) או SPAI–C לבדיקת חרדה חברתית אצל ילדים (Social Phobia and Anxiety Inventory for Children).

לעוף בין הפרחים או להיצמד לעלה

כדי להבין את השוני בין המיומנויות החברתיות של אנשים מוחצנים לבין אלו של אנשים מופנמים, אפשר להשתמש במטאפורה של דבורים ושל חיפושיות. זיזי הדבורה היא מוחצנת וניחנה ביכולת לעוף מפרח לפרח בתוך זמן קצר ותוך כדי הפריה הדדית, ולעומת זאת ללי החיפושית היא מופנמת ואוהבת להיצמד לעלה אחד ולהישאר עליו במשך זמן רב (אפל, 2012).  

לילדים ולמבוגרים הניחנים במיומנויות חברתיות של דבורה קל ליצור קשרים חברתיים. הם מוחצנים, מיומנים בקשר בלתי אמצעי וביכולת להתקרב, ליזום, לשאול ולספר על עצמם, ליצור קשר עין ולהביע באמצעות שפת הגוף והפנים אכפתיות ורצון לקשר. אנשים מוחצנים מפנים את האנרגיות שלהם כלפי החברה. הם פטפטנים, מלאי חיים ונוטים לאימפולסיביות. הם מעדיפים לבלות עם חברים, לצאת למסיבות, ליזום קשרים חברתיים, להתבלט באירועים חברתיים ולהיפתח בשיחות עם אחרים. הם זקוקים לגירוי נמרץ כדי לעורר את מרכזי התגמול במוח ולכן מגיבים היטב לסביבה רבת גירויים. הם פחות רגישים ללחץ מהמופנמים, והמערכת החיסונית שלהם עמידה יותר (Eysenck, 1997). עם זאת, הם נוטים לקחת סיכונים, ומעורבים בתאונות דרכים ובשימוש בסמים ואלכוהול יותר מאנשים מופנמים (Maddi, 1989).

העידן המודרני וההישגי בתרבות המערב מוקיר מיומנויות חברתיות מוחצנות (Cain, 2012). יש סדנאות רבות בתחומים כגון תעסוקה וזוגיות, שמטרתן לפתח אצל אנשים ביישנים או מופנמים יכולות חברתיות כאלה. עם זאת, לסגנון המוחצן עלולים להיות מחירים. מתי צריך להתחיל לדאוג? כאשר האדם נמצא בחיפוש בלתי פוסק אחר הימצאות עם אחרים וחושש להיות לבד; כאשר הוא מחפש להיות במרכז תשומת הלב ומתקשה לקבל מצבים שבהם מישהו אחר במרכז; כאשר הוא מתקשה ליצור קשר אינטימי וקרוב, כגון קשר זוגי.

מבוגרים וילדים הניחנים במיומנויות חברתיות של חיפושית הם מופנמים יותר, מעדיפים שקט וסביבה עם גירויים מעטים. אנשים מופנמים מפנים את האנרגיות שלהם כלפי עצמם. הם עשויים להיות מהורהרים, זהירים, שקטים, ומעדיפים לרוב לבלות עם עצמם בקריאה, במחשב או בדמיון. אנשים מופנמים הכי מאושרים כשהם נמצאים בתוך עולמם הפנימי, עולם של רגש ומחשבות (Cain, 2012). אצל מופנמים, אזורי הזיכרון לטווח ארוך מפותחים מאוד. מסלול העברת המסרים במוח הוא ארוך ואיטי אך עמוק יותר. מופנמים מגיבים בעוררות גבוהה לגירוי, ולפיכך מתקשים להתמודד עם גירוי רב מדיי (Eysenck, 1997).  

בשל ההעדפה החברתית כלפי מיומנויות חברתיות מוחצנות, אנשים מופנמים חשים לא פעם שהם אינם מותאמים מבחינה חברתית (Cain, 2012). בעולם ההישגי שבו אנו חיים, פעולה עדיפה על מחשבה או הקשבה, והתבלטות עדיפה על התבוננות. אולם למעשה, לאנשים מופנמים יש עולם פנימי עשיר. הם יצירתיים מאוד ומצליחים בלימודים יותר מאנשים מוחצנים. ידיעותיהם רחבות מאלו של המוחצנים, הם מתמידים במשימה ומעבדים מידע באופן יסודי ומדויק יותר, הם שקולים ומיטיבים להקשיב (Ackerman & Rolfhus, 1999). בשל יכולת ההקשבה הגבוהה שלהם, הם עשויים להיות חברים טובים ובעלי יכולת גבוהה לקשר אינטימי, אף יותר מהמוחצנים (Cain, 2012).

זאת ועוד, אנשים מופנמים הם מנהיגים טובים ומנהלים גדולים, מפני שהם אינם פועלים מתוך הרצון להתבלט אלא מתוך מטרה עמוקה יותר. הם לא חוששים להטיל ספק ולקחת זמן לחשיבה, ולכן הבחירות שלהם נבונות. משה רבנו, צ'ארלס דארווין, מהטמה גנדי ואלברט איינשטיין הן רק דוגמאות אחדות (Cain, 2012; Grant, Gino & Hofmann, 2009).

המשמעות הטיפולית

המצב האידיאלי הוא לפתח מיומנויות של דבורה ושל חיפושית גם יחד, אך לא תמיד זה אפשרי או מתאים. התפקיד שלנו כמטפלים הוא לבדוק עם המטופל עד כמה טוב לו להיות חיפושית או דבורה, מה הוא יכול ללמוד מהחיפושית או מהדבורה וכיצד יוכל ליישם את מה שלמד. בהדרכות הורים עלינו לתת לגיטימציה לכל אחד מהסגנונות ולהבהיר את היתרונות הגלומים בכל אחד מהם, כדי למנוע מצבים שבהם ההורים ינסו לשנות את ילדיהם. אין פירוש הדבר שהם לא צריכים לעודד את הילד להתנסות במיומנויות שונות ומגוונות, אך יש לעשות זאת מעמדה המכבדת את השונות ולא מעמדה ביקורתית. עלינו לסייע להורים להעביר לילדם את המסר "להיות מי שאתה זה נפלא". למשל, אם מדובר בילד מופנם, אפשר לנרמל את תכונת המופנמות: "יש הרבה ילדים ומבוגרים שהם סגורים וביישנים, אבל יש להם הרבה מתנות לעצמם ולעולם". אפשר גם לעשות זאת באמצעות הסברים פסיכו-חינוכיים כמו אלו שמופיעים בספרה של אפל (2012): "אני דומה לזיזי (הדבורה) ואתה דומה לללי (החיפושית). לי יש מה ללמוד ממך ולך יש מה ללמוד ממני וזה נפלא שאנחנו שונים כי רק ככה אנחנו יכולים ללמוד זה מזה".

בטיפול בילדים מופנמים אשר הוריהם חרדים לרווחתם הנפשית והחברתית נלמד את הילד להעביר להוריו את המסר "אנחנו פשוט שונים – אתם זיזי ואני ללי, אני לא סובל בגלל זה ואתם לא צריכים לדאוג. יש לי הרבה מה להרוויח מזה". במקרה של חנן, היכולת לראות את השונות בסגנונות התקשורת הבין-אישית הביאה להפחתה ניכרת בלחץ שהופעל עליו, והוא החל בהדרגה להיפתח לקשרים חברתיים חדשים.

באופן כללי, תפקידנו כמטפלים הוא לנרמל את השונות תוך כדי עידוד המטופלים ליצור אזורי התאוששות מותאמים. אזור התאוששות דומה במובנים מסוימים לפסק זמן או לחוויית אוורור המאפשרת לאדם להתארגן מחדש מבחינה קוגניטיבית ומבחינה רגשית (Beck, 1988). היכולת של הורים להבין את אזורי ההתאוששות של ילדיהם והיכולת של בני זוג להבין את אזורי ההתאוששות השונים שלהם, היא קריטית ביכולת לנהל קונפליקטים, ליצור קשר קרוב ואינטימי, לקבל את האחר כפי שהוא ולסייע לו לפתח הערכה עצמית חיובית.

נרמול וטיפוח אזורי התאוששות

המופנמים נחים כשהם לבד. המוחצנים נחים כשהם מוקפים באנשים (Laney, 2002).  ביחסים זוגיים שבהם בן זוג אחד מופנם והאחר מוחצן, עלול להיווצר קונפליקט שנובע מהצרכים השונים של בני הזוג: בן הזוג המופנם זקוק לניתוק, לשקט ולהתכנסות, ואילו בן הזוג המוחצן עלול לחוות זאת כדחייה. לכן חשוב לזהות יחד עם בני הזוג את המאפיינים המוחצנים והמופנמים, לתת מקום לשונות ביניהם וליצור מקומות בטוחים עבור שני בני הזוג. באופן דומה, יכול להיווצר קונפליקט בין הורים לילדים. הורה מוחצן עלול לדרוש מהילד המופנם שלו לדבר, לשתף, וזה בתורו עלול להרגיש בלחץ הולך וגובר להתנהג בדרך שאינה תואמת את מאפייניו האישיותיים. הוא ירגיש שהוא אינו מובן לסביבתו, שהוא מאכזב את הוריו, ותחושת ההערכה העצמית שלו עלולה להיפגע.

המסר שלנו כמטפלים להורים, לזוגות ולילדים הוא "להיות מי שאתה זה נפלא". להיות דבורה זה נפלא, להיות חיפושית זה נפלא. הדבורה לא הופכת לחיפושית והחיפושית לא הופכת לדבורה, אבל הן יכולות ללמוד אחת מרעותה מיומנויות תקשורת שחסרות להן. הן יכולות להבין את הצרכים לאזורי התאוששות מנוגדים ולמצוא שפה חדשה לתקשורת מתוך הבנת השונות.           

מקורות

אפל, נ' (2012). זיזי וללי מגלות מהי חברות. קריית ביאליק: הוצאת אח.

Ackerman, P. L., & Rolfhus, E. L. (1999). The locus of adult intelligence: Knowledge abilities, and nonability traits. Psychology and Aging, 14, 314-330.

Baumeister, R. F., & Leary, M. R. (1995). The need to belong: Desire for interpersonal attachments as a fundamental human motivation. Psychological Bulletin, 117, 497-529.

Beck, A. T. (1988). Love is Never Enough. New York: Harper & Row publishers.

Butler, A. C., Hokanson, J. E. & Flynn, H. A. (1994). A comparison of self-esteem labiality and low trait self-esteem as vulnerability factors for depression. Journal of Personality and Social Psychology, 66(1), 166-177.

Cain, S. (2012). Quiet: The Power of Introverts in a World That Can't Stop Talking. New York: crown publishers.

Christie-Mizell, C. A., Ida, A. K. & Keith, V. M. (2010) African Americans and Physical Health: The Consequences of Self-Esteem and Happiness. Journal of Black Studies, 40(6), 1189-1211.

Clark, D. A. & Beck, A. T. (2010). Cognitive Therapy of Anxiety Disorders. New York: Guilford Press.

Donnellan, B., Trzesniewski, K., Robins, R. W., Moffitt, T. E. & Caspi, A. (2005). Low Self-Esteem Is Related to Aggression, Antisocial Behavior, and Delinquency. Psychological Science, 16(4), 328-335.

Eysenck, h. J. (1997). Dimensions of Personality. New Jersey: Transaction Publishers.

Grant, A., Gino,F. & Hofmann, D. (2009). The hidden advantages of quiet bosses. Harvard Business Review, December, 28.

Kagan, J. (2009). The Three Cultures. Cambridge University Press.

Leary, M, R., Tambor, E. S., Terdal, S. K. & Downs, D. L.(1995). Self-esteem as an interpersonal monitor: The sociometer hypothesis. Journal of Personality and Social Psychology, 68(3), 518-530.

Laney, M. O. (2002). The Introvert Advantage: How to Thrive in an Extrovert World. New York: Workman Publishing.

Maddi, S. R. (1989). Personality theories: A comparative analysis (5th ed.). Chicago: Dorsey Press.

 Nezlek, J. B.,  Kowalski, R. M., Leary, M. R.,  Blevins, T. & Holgate, S. (1997). Personality Moderators of Reactions to Interpersonal Rejection: Depression and Trait Self-Esteem.Personality & Social Psychology Bulletin, 23(12), 1235-1244.

 

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

אפל, נ. (2013). על חיפושיות, דבורים ויצירת קשרים חברתיים. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 18/11/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2980

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

dvora ashkenazidvora ashkenazi14/6/2013

המצב האידיאלי הוא לפתח מיומנויות של דבורה ושל חיפושית גם יחד,. נעמי,תודה על המאמר המעניין והחשוב,
כמי שיודעת לנוע בין שני העולמות עולם הדבורה והחיפושית, מרגישה שמעייף מאוד להיות דבורה לאורך זמן ומוצאת עצמי מתגעגעת לתפקיד החיפושית, אך גם בלבי התעוררה שמץ של דאגה כשראיתי את בני ללא חברים. עם הזמן הוא מצא את הדרך להיות ם דבור ( :.
המון תודות