לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
המטפל הטוב? הטיפול הנכון?המטפל הטוב? הטיפול הנכון?

המטפל הטוב? הטיפול הנכון?

מאמרים | 15/8/2012 | 12,766

במאמר נסקרות שלוש שיטות טיפול חדשניות – החוויה הסומטית (SE), הקונסטלציה המשפחתית ו-EMDR, אשר עושות כולן שימוש במערכות פיזיולוגיות בתהליך הטיפולי ומאפשרות כך למטופל להתחבר... המשך

 

המטפל הטוב? הטיפול הנכון?

החוויה הסומטית (SE), הקונסטלציה המשפחתית ו-EMDR כשיטות עכשוויות לטיפול

מאת אילת אדר דה-פיצ'וטו

 

המאמר מבוסס על הרצאה שנישאה בכנס ישראל לפסיכותרפיה, אוניברסיטת חיפה, 18-19 יוני 2012.

 

הרבה פעמים שאלתי את עצמי את השאלה מה הופך מטפל למטפל טוב וטיפול לטיפול הנכון. אני זוכרת את הרגע, לפני שנים רבות, שבו הבנתי שכדי להתפתח באופן אישי ומקצועי וכדי לתת שירות טוב יותר אני צריכה למצוא דרך עבודה שתעקוף את ההתנהלות הרגשית ואת תבניות החשיבה הרגילות שלי כמטפלת ושל המטופל הבא להתמודד עם נושא כלשהו בחדר הטיפולים. דרך שתגיע אל מעבר לאישי, שתוביל לליבה של הנושא ולתשובה הנכונה למטופל בטווח הרחוק.

ביקשתי וקיבלתי. בשנים שלאחר מכן התמחתי בשלוש שיטות חדשניות שנתנו מענה לבקשה שלי – החוויה הסומטית (SE), הקונסטלציה המשפחתית ו-EMDR. שיטות אלה הן כולן שיטות אחדותיות וממוקדות שפותחו בשנות השמונים, וכל אחת בדרכה המיוחדת עושה שימוש במערכות פיזיולוגיות בתהליך הטיפולי. על ידי כך הן מאפשרות למטופל להתחבר למה שהן מאמינות שמוביל את התהליך הטיפולי – החכמה הפנימית ויכולת הריפוי הטבעית הקיימות בכולנו.

כל אחד מאיתנו מתמודד בדרך אחרת עם אירועים מאתגרים או טראומטיים. שני אנשים יושפעו אחרת מאותו האירוע. באותה המידה, לכל מטופל/ת בכל שלב בתהליך יכולה להתאים דרך עבודה אחרת ומטפל אחר, כאשר כל אחד תורם לפסיפס הריפוי השלם.

רנה דקארט, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי, אמר – "אני חושב משמע אני קיים". התרבות המערבית אימצה גישה זו והיא מחנכת לשים דגש על תהליכי חשיבה ומתרחקת ברובה מחכמת הגוף. גם מחקרים על טיפול בטראומה מתמקדים בדרך כלל בצדדים הקוגניטיביים וההתנהגותיים של הטיפול. עם זאת, עם הזמן התבררה גם חשיבותה של האינטליגנציה הרגשית. במאמר זה אני רוצה להדגיש כי "אני חש משמע אני קיים" חשוב גם הוא למשוואה. "The body has its reasons that reason cannot reason", אמר בלז פסקל, פילוסוף צרפתי אחר, בהתייחסו למוגבלות של החשיבה הרציונלית – וכל כך צדק.


- פרסומת -

ד"ר פיטר לוין, מפתח שיטת החוויה הסומטית, ערך מחקרים רבים שהובילו אותו למסקנה שטראומה היא אנרגיה שנתקעה בגוף ותנועות הגנה של בריחה או תקיפה שלא הושלמו (Levine 1997, 2010). משום כך, שפת התחושות, שהיא שפת הגוף בו מוחזקת האנרגיה הטראומטית, חשובה כל כך לריפוי. במקביל אנו עובדים גם עם ערוצי הרגש, התמונה, המשמעות וההתנהגות.

טראומה מתרחשת מהר מדי ואין די זמן ומרחב להגיב לאירוע, לכן במצבים כאלה הגוף יגיב בעזרת אינסטינקטים מולדים של קפיאה, תקיפה או הגנה. אם הגוף קפא ו/או ניסיון ההגנה או הבריחה לא הושלם, כל האנרגיה ההישרדותית והעצומה הזו תיתקע בגוף. לכולנו יש את היכולת להתמודד עם אירועים טראומטיים בדרגה מסוימת מבלי לפתח תסמינים של תסמונת דחק פוסט טראומטית, אך מתח מצטבר וחוסר ויסות של מערכת העצבים האוטונומית מקשים על יכולת העיבוד והשחרור הטבעית שלנו. במקרים כאלה טיפול בטראומה נדרש לשם חזרה לתיפקוד מלא.

הבעיה מחריפה כאשר אנשים מפרשים את תגובות ההישרדות האוטומטיות של גופם כחולשה או ככניעה. הם חשים אכזבה מגופם ועלולים לאבד אמון בעצמם. הגוף כבר לא ייחווה כמקום בטוח, והאדם יבחר להתנתק ממנו אל מקומות אחרים. בדרך כלל יתעוררו רגשות של בושה ואשמה, שיגרמו לאנשים להסתיר את החוויה שעברו ולנסות להמשיך הלאה כאילו דבר לא קרה. אך אנרגיה אינה הולכת לאיבוד, היא רק משנה צורה; האנרגיה ההישרדותית שנתקעה בגוף תחפש דרך לבטא את עצמה, ועלולה להפוך לתסמינים מטרידים.

במצב כזה הנפש תתכנס פנימה אל תוך עצמה, תסתתר מהעולם. יש אנשים שייטו להתנהגות מופנמת ולכעס עצמי, ויש שיבטאו מצוקתם על ידי התנהגות בלתי מרוסנת וזעם שיופנה אל הסביבה. בכל מקרה, מטופלים לאחר טראומה ינועו בין שני הקצוות הללו, כשההגוף יהיה המקום האחרון בו הם ירצו לשהות. בדרך כלל האנרגיה שלהם תתרכז ברגשות ו/או במחשבות בניסיון להבין מה קרה להם – אך לא בתחושות הגוף.

"טראומה היא חלק מהחיים, אך היא אינה חייבת להיות מאסר לכל החיים", אמר ד"' לוין, וכדי שאכן זה יהיה כך חשובה מודעות לתחושות גוף ולא פחות מכך חשוב כיצד עובדים עם תחושות אלה.

עד היום אני זוכרת הרצאה ששמעתי כששלמדתי לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית בארצות הברית עם מתמודדת שעברה פגיעה מינית. השפה שלה היתה כל כך בוטה וכל כך גרפית שהיא הכניסה את כולנו להלם. היא ראתה את התגובה שלנו ואמרה, "אם אתם לא מסוגלים לשמוע את זה, אל תלכו להיות מטפלים!" היא צדקה בדבר אחד – גבולות ההכלה שלנו כמטפלים צריכים להיות גדולים מספיק כדי להכיל קשת רחבה של מצבים אנושיים, אך בכל זאת כמה דברים היו חסרים בהרצאתה.

ככל שהיא נכנסה יותר ויותר לפרטי האירוע, רמת העוררות שלה עלתה. הדיבור שלה הפך מהיר, האישונים התרחבו ופעימות הלב של כולנו הואצו. בשיטת החוויה הסומטית אנו מכנים מצב זה "מערבולת הטראומה" מכיוון שככל שנתמקד בו הוא יתעצם וימשוך אליו את כל מי ואת כל מה שבסביבה. בדבריה לא היתה גם פנדולציה (pendulation), שהיא תנועה בין מערבולת הטראומה לבין מערבולת הריפוי שבה נמצאים הכוחות והמשאבים המחזקים שלנו, וכן לא היתה בהם טיטרציה (titration), מושג הלקוח מעולם הכימיה ומשמעו תהליך הדרגתי של ערבוב חומרים טיפה אחר טיפה המאפשר יצירה של חומר חדש, במקרה זה – הריפוי (בניגוד לערבוב בבת אחת של שני חומרים היוצר פיצוץ). במבט לאחור היה רצוי לשמוע בהרצאתה גם מה עזר לה בתהליך הריפוי, "מה הביא אותה עד הלום" כמו שאומרים, ולא רק על מערבולת הטראומה שלה.

כשאתם רוצים לספר למישהו או כשאחר מאוד רוצה לספר לכם על אירוע טראומטי שעברו, עצרו אותו וגם את עצמכם. אל תמהרו להיכנס לתוך מערבולת הטראומה שלהם או שלכם מבלי מחשבה ומבלי ויסות נכון. הוסיפו תמיד את המשאבים והכוחות שלכם לסיפור או הפנו את תשומת לב המספר אל הכוחות שלו: כיצד התמודדו או כיצד הם מתכוונים להתמודד עם המצב.

הרבה פעמים כאשר אני שואלת מטופלים – מה עוזר לך? התשובה שלהם היא "כלום". הם התנתקו ממערבולת הריפוי שלהם, מכל מה שמחזק אותם. תוך כדי התהליך, תפקידי כמטפלת הוא להישאר מחוברת אל עצמי ואל תחושות הגוף שלי, לא להישאב אל מערבולת הטראומה שלהם, להיות מכל יציב המאמין לכל אורך הדרך במערבולת הריפוי של המטופל ובכך לעזור להם להגדיל אותה עד שתהיה מסוגלת לעכל את מערבולת הטראומה. בתהליך אני מזמינה את המטופל להפנות תשומת לב ניטרלית ולא שיפוטית אל המרחב הפנימי שלו, ולשים לב לתחושה המורגשת (מושג הלקוח מיוג'ין גנדלין, מפתח ההתמקדות). דוגמא לתחושות ממערבולת הריפוי יהיו: מתרחב, זורם, נעים; דוגמא לתחושות ממערבולת הטראומה יהיו: מכווץ, כואב. שחרור התחושות מאפשר ויסות עצמי, בניית חוסן אישי וריפוי. סימני השחרור הם פיזיולוגיים: רעידות, פיהוק, גיהוק, עור ברווז, זיעה חמה, גלי חום ונשימה עמוקה הבאה מן הסרעפת באופן אורגני. כאשר לא מכירים מראש את סימני השחרור הללו עלולה להתפתח מבוכה ובעקבותיה הדחקה ומניעה שלהם.


- פרסומת -

מטופלת שהרגישה שמשהו חוסם אותה חשה מתוסכלת וחסרת סבלנות למצב. "נמאס לי. אני כבר רוצה להיפטר מזה", היא שיתפה אותי. אם היינו הולכות מהר כפי שרצתה, אולי היא היתה חווה קתרזיס, אך שינוי עמוק ויציב לא היה מתרחש. בזמן איום, מערכת העצבים האוטונומית מגיבה מאוד מהר; אבל בשגרה כדי להקשיב לה אנו צריכים לעצור ולהפנות תשומת לבנו פנימה. הזמנתי אותה לעשות בדיוק את זה. כשהתמסרה לכך, המתח הרב שחשה גרם לה להירדם לדקות ארוכות. כאשר פקחה את עיניה היא היתה פנויה להמשך התהליך, והפעם ממקום רגוע יותר. בשלב זה היא חשה אנרגיה שהתרכזה באיזור הברכיים והעידה שזו תחושה נעימה של רצון לנוע קדימה.

גם בתהליך העבודה עם EMDR מאמינים ביכולת הריפוי הטבעית של המטופל, ובעזרת גירוי דו-צדדי של המוח, שאת טיבו בוחר המטופל – תחושות, צלילים או תנועות עיניים – החומר הטראומטי נע מאונה אחת של המוח אל האונה השנייה, כמו שמתרחש בשינה בשלב החלום של תנועות עיניים מהירות. כחלק מההכנה לתהליך מסבירים למטופלת: "מה שחשוב הוא שהמוח שלך הוא זה שעושה את עבודת הריפוי ואת בשליטה. אין 'צריכה' או 'חייבת' בתהליך. רק שתפי במה שעולה מבלי לשפוט. תני למה שעולה שיעלה. החלק המרפא במוח שלך הוא זה שמוביל את התהליך". המטפל עוקב אחרי תהליך העיבוד ומתערב רק כאשר עולה הצורך.

מחקרים על המוח על ידי חוקרים כמו ד"ר בסל ואן דר קולק וד"ר דניאל סיגל מצביעים על הגמישות הרבה שלו, על היכולת שלו ליצור קשרים עצביים חדשים ולהגדיל חלקים שהתכווצו בעקבות טראומה. צילומי מוח של מטופלים שסבלו מ-PTSD לפני ואחרי טיפול ב-EMDR גילו שהקורפוס קולוסום, החלק המקשר בין שתי אונות המוח, גדל לאחר הטיפול (Bossini et al., 2011).

השיטה השלישית אותה אני רוצה לסקור היא הקונסטלציה המשפחתית, טיפול קבוצתי מיוחד שפיתח עם עמיתיו פסיכותרפיסט גרמני בשם ברט הלינגר (Hellinger, Beaumont and Weber, 1998). בטיפול זה, כמו בשתי השיטות שהזכרתי לעיל, עובדים עם המערכת גוף-נפש ועל ידי כך מתחברים אל יכולת הריפוי של המטופל ואל החכמה הפנימית שלו, של המערכת אליה הוא שייך ושל כל הקבוצה שהתכנסה. את עבודת הקונסטלציה המשפחתית מייחד שילוב בין שלושה אלמנטים: שיטת העבודה, הגישה המערכתית והגישה הפנומנולוגיה.

שיטת העבודה בקונסטלציה המשפחתית כוללת העמדת נציגים במרחב ביחס אחד לשני, הפורשת תמונה מוחשית ותלת-ממדית של מערכות היחסים הקשורות לנושא שעליו מבקשים לעבוד. כאשר הנציג עומד במרחב הוא הופך לאנטנה הקולטת את הרגשות, המחשבות והתחושות של האדם אותו הוא מייצג מבלי שתהיה לו היכרות מוקדמת איתו ובצורה החורגת מעבר למה שהמטופל משתף. המנחה נוקט בגישה פנומנולוגית, ובעזרת התבוננות ניטרלית עובד עם שדה המידע שנפרש בכאן ועכשיו תוך כדי התהליך בעזרת הנציגים העומדים במרחב. התהליך מאפשר לתת-המודע לעלות אל המודע, וכך דינמיקות חבויות המפעילות אותנו מבלי ידיעתנו יוצאות לאור בתהליך המאפשר שינוי. ממש "פסיכואנליזה בתנועה", אם לצטט את אחד המנחים הטובים בתחום, ד"ר אלברכט מאהר.

עדיין אין הסבר מלא על התופעה. את אחד ההסברים ניתן למצוא במונח שטבע הביולוג והסופר האנגלי ד"ר רופרט שלדרייק, "שדות מורפו-גנטיים". על פי שלדרייק, יצורים בכל מקום פועלים מתוך הדהוד אחד עם השני בין אם הם יודעים זאת ובין אם לאו. כיום כבר ידוע שה-DNA שלנו מעביר מידע אודות החיים ואודותינו. זהו זיכרון תאִי המועבר בעזרת הגנטיקה מדור לדור, אך יש שדה נוסף שהעין האנושית אינה יכולה לראותו והוא לא פחות מוחשי – שדה התודעה הקולקטיבית. בתצפית שנערכה בשנות החמישים באי קושימה ביפן הופצו בטטות באי שאוכלס רק על ידי קופים. הם גילו את הבטטות והחלו לאכול אותן. קוף אחד החליט לשטוף את החול מהבטטה בגלי הים. במהרה כל הקופים האחרים באי עשו את אותו הדבר. כעת הדברים הופכים למעניינים יותר: המדענים הביאו בטטות גם לאי סמוך. שם הקופים החלו מיד לשטוף את הבטטות בגלי הים לפני שאכלו אותן. מה גרם להם לעשות זאת? כיצד ידעו אפילו לנסות זאת? זהו סיפור "הקוף המאה". ד"ר שלדרייק הסביר זאת בעזרת התופעה של שדה מורפי. הוא מתאר את השדה הזה כשדה של תודעה קולקטיבית המקיף את כל החיים ומכיל את סך כול המחשבות וההתנסויות של החיים כולם. לתוך שדה זה אנו שולחים כל רעיון, מחשבה, בחירה, החלטה וזיכרון. אל שדה זה אנו ניגשים בכל פעם כאשר אנו חושבים על דבר מסוים או מתנהגים באופן "אינטואיטיבי" או "אינסטינקטיבי". משום כך יתכן שאת תופעת הנציג ניתן להסביר בעזרת שדה התודעה הקולקטיבית בו קיים מידע על החיים בכלל ועל כל אחד מאיתנו בפרט.


- פרסומת -

מאפין נוסף של עבודת הקונסטלציה הוא הגישה המערכתית. בהקשר המשפחתי, אם יהיה צורך, נושא עשוי להיבדק גם מספר דורות אחורה (כמו במצב של העברה בין-דורית). בהקשר הארגוני כוללים בעבודה את כל החלקים המרכיבים את המערכת והרלוונטיים לשאלה הנידונה – מטרות הארגון, חברי הנהלה, עובדים וכדומה.

בקבוצת הדרכה למטפלים שאני מנחה בעזרת הקונסטלציה המשפחתית ביקשה למשל אחת המשתתפות להעמיד קונסטלציה על יחסיה עם הוריה. היא חשה שהם נטשו אותה והיה בה כעס רב כלפיהם. היא בחרה מתוך הקבוצה שלושה נציגים – עבור אמה, עבור אביה ועבור עצמה. היא התבוננה בתמונה התלת-ממדית שנפרשה ואמרה – "את רואה, אמא שלי עסוקה רק בעצמה." הזמנתי אותה להיכנס לשדה העבודה – המרחב בתוך המעגל בו עמדו הנציגים. העייפות שחשו כל הנציגים היתה כל כך רבה, עד שהם לא היו מסוגלים לעמוד. רק אז היא הבינה גם ברמה הפיזית שהכאב של אמה הוא אותנטי. בשלב זה היא יכולה היתה להתחיל בתהליך קבלה של האם ומצבה.

 

החוויה הסומטית, הקונסטלציה המשפחתית, וה-EMDR מאפשרות שלושתן בהירות מחשבה, קלילות ושמחה לאחר שנחשפות הדינמיקות החבויות והחוויות המשתקות שהפעילו אותנו לרוב מבלי ידיעתנו. הקונסטלציה המשפחתית עושה זאת על ידי פרישת מפה תלת-ממדית של מערכות יחסים ומצבים שיצרו תסבוכות רגשיות;החוויה הסומטית מאפשרת חזרה לתפקוד קוהרנטי ואינטגרטיבי בעזרת שחרור האנרגיה הטראומטית מהגוף; וה-EMDR מאפשר למטופל לעבור תהליך של עיבוד ושחרור האירוע מהמערכת שלו בעזרת גירוי דו-צדדי של המוח.

כיום לתהליך הריפוי דרוש בדרך כלל פרק זמן קצר יותר ממה שהיה נהוג בעבר בתחילת דרכו של הטיפול הנפשי. העבודה גם עם הגוף וגם עם הנפש בדרך המאפשרת חיבור של המטופל אל החכמה הפנימית הטמונה בתוכו ואל יכולת הריפוי הטבעית שלו מעבירה את הכוח והחשיבות מהמטפל המאבחן והמפרש אל המטופל הפעיל, המוצא את התשובות הנכונות והמיוחדות לו הנובעות מתוכו והמאפשרות שינוי אמיתי ולאורך זמן. את שיטות אלה, כמו גם דרכי עבודה רבות אחרות שלא מוזכרות כאן, אני רואה כמתנות שניתנו לאנושות בעשורים האחרונים לשם ריפוי.

 

מקורות

Bossini L., Tavani M., Calossi S., Polizzotto NR., Vatti G., Marino D., & Castrogioovani P. (2011). EMDR treatment for PTSD with focus on hippocampal voluming: a pilot study. The Journal of Neuropsichiatry and Clinical Neuroscience. 23.

Hellinger, B., Beaumont, H. & Weber, G. (1998). Love's Hidden Symmetry: What makes love work in relationships. Phoenix, Zeig, Tucker & Co.

Levine, Peter A. (1997). Waking The Tiger: Healing Trauma. North Atlantic Books.

Levine, Peter A. (2010). In an unspoken voice: How the body releases Trauma and Restores Goodness. North Atlantic Books.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: פסיכותרפיה, טיפול משפחתי, טראומה, גוף ונפש, שיטות טיפול נוספות
אריאל בן-אבי
אריאל בן-אבי
עובד סוציאלי
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
בר אורקין
בר אורקין
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
מוטי סיון
מוטי סיון
פסיכולוג
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
יוסף קליינר
יוסף קליינר
פסיכולוג
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
ד"ר איריס חזקיה ברד
ד"ר איריס חזקיה ברד
יועצת חינוכית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון
יונתן מרטון מרום
יונתן מרטון מרום
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

טל סערטל סער15/8/2012

טראומה היא חוויה לכל החיים, אך אינה מאסר עולם. את נשמעת מטפלת כל כך מכילה..