ההריון הפסיכולוגי של הגבר – התבוננות בתהליך הפסיכולוגי המלווה גבר הממתין ללידת צאצא
מאת שוש כרמל [1]
תקציר
המאמר סוקר כמה מן המאפיינים של התהליך הפסיכולוגי שחווים גברים מודרניים במהלך ההריון, במעבר מהיותם יחידים להיותם אבות. לתהליך זה מאפיינים מיוחדים, השונים מאלה המאפיינים את ההסתגלות הנפשית הגברית לאחר הולדת התינוק.
מילות מפתח: הריון פסיכולוגי, חרדה, גבר, קשר דיאדי, טריאנגולציה, תגובות פסיכוסומאטיות.
מבוא:
הידע הרפואי אודות תהליכי פריון והריון צבר תאוצה רבה במרוצת המאה ה-20 . לפיכך, התרבו האופציות הרפואיות להבאת ילדים לעולם – לתועלת הציבור ולשמחת הנוגעים בדבר (בן רפאל, 1993). זמינותן של הטכניקות הרפואיות החדשות הובילה להרחבת ההתייחסות לפריון כמותנה בשני שותפים - צעד מבורך כשלעצמו ותואם את הטבע. כיום, עוברים נשים וגברים כאחד מבחני פוריות, כחלק מקבלת ההחלטה למסד קשר רומנטי. נוהג נפוץ זה תואם את התמורות שחלו בחברה החילונית המודרנית - בתפיסת המערכת הזוגית כמושתתת על יחסי שיתוף והדדיות.
אנו עדים אפוא למהפך בנורמות החברתיות הקשורות להריון ולידה. בהיסטוריה המתועדת עד למאה השמונה עשרה הייתה הלידה בתחומן הבלעדי של הנשים (ריץ'', 1989). המגמה שרווחה בעבר הייתה שימור ההתנהלות ההריונית בצניעות, מלווה במסרים של סודיות ומסתורין, ואילו כיום הנורמות החברתיות הפוכות! אמצעי התקשורת מלאים במאמרים וגם בצילומים חושפניים ומעודדים מעורבות רבה של הגבר במה שעובר על האישה ההרה שלצידו. יתר על כן, יש ציפייה חברתית מפורשת לשיתוף פעולה, המגיעה לעתים להקצנה. כך למשל, פגשתי בקליניקה, זוג שהמתין ללידת בכורם. בת הזוג באה בדרישות בלתי פוסקות לבעלה, עד שיום אחד, הוא התפרץ: "מה את רוצה?! אני לא בהריון!" דוגמא זו ממחישה את קיומם של קונפליקטים נפשיים ביחסים שבין נשים-גברים בתקופת ההריון, שהתעצמו עקב המהפך הסוציולוגי הנ"ל. בדיקת האימפקט הפסיכולוגי מוטלת על אנשי בריאות הנפש.
אכן, סוגיית ההכנה וההסתגלות ללידה נחקרת בימינו יותר מבעבר. ראשית, ניתנה לגיטימציה להכיר במורכבות ובקשיים הנפשיים שרווחים אצל האשה לאחר הלידה (קרון, 1989). לצד הידע הרב על ההריון הפיסיולוגי, הצטבר גם מאגר נתונים מרשים לגבי התהליכים הפסיכולוגים המלווים את השינויים הגופניים הנצפים אצל האם לעתיד. אולם, המחקר בסוגיות ההריון והלידה נשאר ממוקד בעיקר באישה. נראה כי מה שחבוי ונסתר ולא זכה עדיין למודעות מספקת הוא התהליך הפסיכולוגי המלווה את בן זוגה של האישה ההרה, ובהמשך- היולדת. במילים אחרות, המעבר מיחיד להורה/ אב על גווניו ומכלול התגובות הטמונות בו, בשונה ממעברי חיים אחרים, טעון עדיין בדיקה ומחקר. המאמץ נדרש בעיקר נוכח העובדה, כי הטבע מכין את האישה ללידה על ידי השינויים הפיסיים בגופה. באמצעותם, צפויה לחלחל לתודעתה ההכרה לגבי השינוי שעתיד להתחולל בחייה. עד כמה שידוע עד היום, אצל הגבר שמזרעו התעברה האישה לא מתחוללים שינויים פיסיים. על כן, נותר לו להתכונן למאורע הקרב ברמה הפסיכולוגית בלבד. בנסיבות אלה, החשש מהבלתי ידוע עלול לגבור.
מאמר זה מתמקד בסוגיה הזו.
מאפייני "ההריון הפסיכולוגי" של הגבר:
העבודה הקלינית מספקת תמיכה רבה לקיומו של תהליך "ההריון הפסיכולוגי של הגבר", המקדים את תהליך ההסתגלות הנפשית הגברית להולדת תינוק ונבדל ממנו. ההכרה, כי הגבר עובר תהליך נפשי מקביל לאשתו ההרה אין פירושה שהוא זהה לזה של האישה. לתהליכים אלה אפיונים ייחודיים, נפרדים משל האישה, שחלקם דומים לאלה של האישה וחלקם שונים.
בשלבי ההריון הראשונים, יש נטייה להתקרבות רבה בין בני הזוג, לקראת ההורות המשותפת. כתוצאה מהמגמה החברתית של מעורבות ושיתוף, כפי שצוינה לעיל, גברים מודרניים מלווים את נשותיהם לבדיקות השונות ומגלים בקיאות בהיבטים השונים של ההריון. יש גברים המשתמשים בביטויי לשון כמו "אנחנו בהריון". אפשר שאמירה זו מאותתת על חציית גבולות - משיתוף להזדהות מלאה. חציית גבולות (מודעת או בלתי מודעת) - מהדדיות לעבר חתירה לשוויון מלא - מחטיאה את המטרה. עלולה להשתמע מכך דרישה מהגבר "לשאת יחד את ההריון". מצב כזה עלול לעורר חרדה אצל הגבר, כמעין איום על תחושת הגבריות. לקבוצה זו מצטרפים גם גברים ש"מנכסים" לעצמם ההריון ו"נוטלים פיקוד" צמוד על התנהלות בת זוגם, הנושאת את ההריון בפועל. אחת מהנשים שפנו לקליניקה, סבלה מהצקות בלתי פוסקות מבן זוגה. היא הופתעה מהשינוי שחל בו מאז הרתה. בימים רגילים הוא גילה מעט מאד עניין ביום עבודתה ואילו כעת התעניינותו באורח חיי היום יום שלה הלכה וגברה: מה אכלה, מתי אכלה, הטיל איסורים לעשות פעילות גופנית, לעשן ופיקח צמוד ובלווי מתמיד לבדיקות ועוד. כמובן,שתגובות אלה יצרו אצלה כעס, תחושת אובדן חירות וחשש שלא סומכים עליה. עקב כך, פרץ עימות חריף בין בני הזוג. גברים אחרים דיווחו על תגובות פסיכוסומאטיות כמו בחילות, השמנה או הצמחת שדיים.
מנגד, עומדת קבוצה של גברים המפגינים תגובות שונות, שמטבען אינן תואמות את הנורמות החברתיות העכשוויות. הן מפתיעות את הסביבה ובעיקר מקוממות את האישה ההרה. תגובות אלה לובשות צורות שונות:
- התרחקות פיסית ונפשית מהאישה ההרה
- התעלמות מתהליך ההריון והצרכים המיוחדים המתלווים אליו
- ניתוק רגשי (כהגנה מפני האיום של השנוי הבלתי הפיך שעומד להתרחש).
- במקרים של הריון לא מתוכנן, ניתן לצפות להתרבות של התקפי כעס וזעם כלפי האישה, בעיקר בנסיבות שבהן ההריון מתמשך בניגוד לרצון הגבר התומך בהפלה. גבר כזה עלול להרגיש פגוע ונטול יכולת בחירה ושליטה בנוגע לאירוע מרכזי בחייו. ביטויי הכעס ישמשו במקרים אלה כאמצעי להחזרת תחושת שליטה כלשהי במצב.
ניתן לשער, כי מקורן של תגובות אלה בהפרעות חרדה אצל הגבר ובקושי לווסת את החרדות המציפות אותו במהלך הריון האישה ולאחר הלידה.
החרדה, שגבר העומד בפני אבהות חווה, נובעת מכמה מוקדים:
- האחריות והמחויבות לגידול צאצא – ברמה הכלכלית, החברתית והנפשית.
- האיום הנפשי נוכח השינוי הבלתי הפיך בחיים העומד להתרחש. בחברה המודרנית, הליברלית ביחס לגירושים, לידת צאצא מהווה הבחירה האישית היחידה שהיא בלתי הפיכה.
- בהלה לנוכח הפרת הקשר הדיאדי, עד כדי חרדה מאובדן מוחלט של האישה. במערכת הזוגית הבוגרת, מעצם מהותה, חבוי פוטנציאל לסיפוק צרכים ינקותיים של הכלה אימהית עבור כל אחד מבני הזוג. הגעגועים לאהבה הנרקיסיסטית הראשונית אינם נמוגים לעולם (סולן, 2007). כאז כן עתה, יתעורר חשש לאבד אהבה זו למתחרה. מנקודת מבטם של תיאורטיקנים הדוגלים בגישה המערכתית, זהו מצב של טריאנגולציה (Bowen,1971). קיימים אספקטים שונים של טריאנגולציה – הכוונה לתהליך המתרחש במערכת רגשית דיאדית המצרפת גורם שלישי למערכת, במטרה להחזיר לה את האיזון ההומאוסטטי.
כאשר בנסיבות מסוימות, הגבר חווה חרדה מאובדן מוחלט של האושר והאהבה, יצופו גם רגשות של נטישה, קנאה, בגידה. על רקע זה, נתקלתי בקליניקה בלא מעט בגידות שהתרחשו בזמן ש"האישה החוקית" הייתה בחדשי הריון מתקדמים.
עם התקדמות ההריון, בהשפעת השינויים ההורמונליים והגופניים, האם-לעתיד נכנסת לשלב מנטאלי של שקיעה במחשבות מקדימות אודות האמהות והתינוק, המוכר כ"התמסרות אימהית ראשונית" (Winnicott,1990).
בשלב זה, הפער בין צרכי האישה והעובר לבין צרכי הגבר גדל. מי שעלול להתקשות בהתמודדות עם פער זה הם גברים שהזוגיות שלהם סבלה מקשיים או שהייתה עדיין לא מגובשת לפני ההתעברות - למשל, בנסיבות של הריון שקדם לנישואין, כניסה להריון סמוך לחתונה, גיל צעיר ועוד. גורמי לחץ נוספים שעלולים להקשות על ההסתגלות לשלב זה הם, למשל, אם מדובר בגבר שחווה אובדנים משמעותיים אחרים - כמו מוות של הורה, מחלה כרונית או אפילו פיטורים.
ההתעברות מהווה עבור האישה אקט פיסי, גלוי לעין, של התמלאות מוחשית, המפצה מיידית על הפרת האיזון הזוגי וממלאת את האישה באופן שמספק את הצורך הנרקיסיסטי בצורה חדשה, לעתים אפילו עדיפה מבעבר. לעומתה, הגבר נותר בתחושת חוסר: שום שינוי חיצוני נראה לעין אינו מבשר לו על התמלאות, בעוד שמול עיניו בת זוגו הולכת ומשתנה גופנית ורגשית. במצבים קיצוניים, כשהאישה ההרה מגלה דפוס התנהגות של התעסקות יתר טורדנית בעצמה או בעוברה, המלווה לרוב בהפחתה ושינויים בחי המין, מואצת גם אצל הגבר התחושה כי היא מתרחקת או מתעלמת ממנו. לפני שזכה לחבק את צאצאו, הוא מאבד את תשומת הלב שהוא זקוק לה מצד בת הזוג. הוא חש שנגזל ממנו משהו, ללא תמורה נראית לעין. החשש מאובדן העניין של בת הזוג בו גובר והולך. ככל שתגובה רגשית מעין זו לא מדוברת ומודחקת, כן מחמיר המצב ומסלים הקונפליקט.
ככל שעובר הזמן והעובר גדל וההתעניינות בו גוברת, ומתבטאת בנגיעות בבטן האישה ו"הכרות ויזואלית" עימו באמצעות תצלומי אולטרה-סאונד, הופך הקונפליקט למורכב יותר וגובר החשש מפלישת המתחרה, הזר לזוגיות וגוזל את תשומת הלב מצד בת הזוג.
הדחקה של מהלכים נפשיים כאלה תתכן עקב מבוכה או בושה, במיוחד לנוכח הנורמות החברתיות שסקרנו בתחילת הדיון. אפשר שהקונפליקט החבוי יוסווה בפעילות מוגברת, שקיעה בעולם העבודה והלימודים או קשר מיני חלופי. הכחשה מסיבית מתמשכת תקשה על התקרבות לתינוק או עלולה לשמש בסיס להתפתחות דיכאון אצל הגבר טרם לידת הצאצא.
סיכום:
לסיכום, במאמר זה, עמדתי על כך שבמעבר מזוגיות להורות, הגבר והאישה עוברים תהליכים פסיכולוגיים מקבילים, אך לא זהים. סקרתי כמה מאפיינים של התהליך הפסיכולוגי של הגבר המודרני במעבר מהיות יחיד ובן זוג להיות אב והורה משותף. תגובות הגבר בהתמודדות עם מעבר חיים זה תלויות בויסות חרדות קיומיות העולות בהקשר זה מכמה מוקדים: מחויבות ואחריות לגידול הצאצא, איום מול השינוי הבלתי הפיך ובהלה לנוכח הפרת הקשר הדיאדי עם האישה.
הערות
- שוש כרמל, M.S.W, היא פסיכותרפיסטית, מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מתמחה בליווי בתהליכי פריון
מקורות
בן רפאל צ., זיידמן ד., המדריך המלא לפריון, הוצאת שוקן, 1993.
סולן, רוני, חידת הילדות, הוצאת מודן, 2007.
קרון תמר, נשים ורודות, הוצאת עם עובד, 1989.
ריץ'' אדריאן, ילוד אישה, הוצאת עם עובד, 1989.
Bowen, M., The use of family theory in clinical practice, in Haley J. (ed.), Changing families, New York: Grune and Stratoon, 1971.
Winnicott, D. W., The Maturational Processes and the facilitating environment. The institute of psycho-analysis, Karnac Books, 1990, p. 85-86.