"משלוש יוצא אחד": מחזה בשלוש מערכות
שלושה מוקדים מרכזיים בעבודה קבוצתית עם צעירים בשירות מבחן למבוגרים
רות גורן, עו"ס, קצינת מבחן למבוגרים, מחוז תל אביב והמרכז
המאמר נכתב במסגרת הקורס: "חכמת המעשה" בביה"ס המרכזי לעובדים בשרותי הרווחה
ריכוז: ענת הראל הנחייה: ציון זהבי
פרולוגוס* – הצגת השחקנים הראשיים
משה, בן 19. לאחר חצי שנה בשירות צבאי, חצי שנת עריקות וחודשיים מאסר צבאי, משה שוחרר מצה"ל. בגיל 18 משה השתתף עם חברים בתגרה במועדון בהרצליה, במהלכה נדקר קטין. משה הגיע לטיפולי כשהוא מואשם בתקיפה חבלנית.
דייגו, כבן 20, יליד ארגנטינה. דייגו נמצא בעיצומו של שירות צבאי כעובד רס"ר. דייגו ישב עם חברים ושתה אלכוהול בפיצוציה ברעננה. לקראת בוקר פרצו לחנות תכשיטים סמוכה, את השלל הלכו למכור בחנויות ברחוב 'אלנבי' בתל אביב, שם נתפסו על ידי המשטרה. דייגו הגיע לטיפולי כשהוא מואשם בפריצה וגניבה בצוותא.
אריאל, כבן 19. אריאל סיים 10 שנות לימוד בלבד. כיום הוא חייל בתפקיד תומך לחימה. בתקופה שעד הגיוס נתפס על ידי המשטרה בביצוע עבירות שונות. אריאל הגיע לטיפולי כשהוא מואשם במגוון עבירות כגון גניבת אופנוע, שימוש בסמים ושימוש ברכב ללא רשות.
דן, כבן 20. מגיל צעיר מעורב בחברה שולית. דן מוכר במשטרה, בשירות המבחן לנוער ובבית המשפט. בעיתוי הנוכחי, דן צירף את כל תיקי המשטרה שנפתחו כנגדו בשנים האחרונות. דן הגיע לטיפולי לאחר שנה בה לא היה מעורב בעבירות והוא מואשם בשימוש בסמים ובתקיפת שוטר.
דימיטרי, כבן 21. יליד ברה"מ לשעבר. דימיטרי כיום הוא חייל בודד שהתחנך בפנימייה. דימיטרי הגיע לטיפולי כשהוא מואשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. ואחזקת סכין.
אמיר, כבן 21. סיים שירות צבאי מלא וכיום עובד באופן סדיר. אמיר הגיע לטיפולי כשהוא מואשם בעבירה של התחזות בעת נהיגה.
ששה בחורים, ששה סיפורי-חיים, ששה מקרים, שש דמויות . . . ששה צעירים . . .
עבורי זו הייתה תחילתה של קבוצה. קבוצת צעירים בשירות המבחן למבוגרים.
הוראות הבמאי** : מסגרת העבודה והאוכלוסייה
שירות המבחן למבוגרים מטפל באוכלוסיית עוברי-החוק שמעל גיל 18 ופועל על פי חוק בהתאם לתקנות העמדת עבריינים במבחן (שירותי המבחן) תשי"ט-1959, "במטרה לפעול למען שיקומו החברתי וחינוכו לאזרחות מועילה של מי שהופנה בצו בית משפט".
שירות המבחן, קולט ומטפל באחוז גבוה מאוכלוסיית הצעירים בגילאי 18-25, קבוצת גיל המזוהה כיום כ"שלב הבגרות הצעירה", שהינה בעלת צרכים ייחודיים מעצם גילה ומצבה ועל אף 4זאת, חסרה מענים מתאימים בקהילה. מאפייני קבוצת הגיל מעידים על היותם בעיצומו של תהליך גיבוש זהות עצמית ברורה וכי טרם הפנימו ערכים ודפוסי התנהגות עצמאיים, הדרושים לקיום בגרות תקינה.
אנו פוגשים את הצעירים המופנים לשרותנו, שירות המבחן למבוגרים, כשהם מתמודדים עם קושי כפול: מחד, עם הגיעם לגיל 18 ולאור העובדה כי אינם קטינים, הינם נדרשים לאחריות אישית ולהתמודדות עצמאית עם ההליך המשפטי והשלכותיו; מאידך, בהתאם לגילם הכרונולוגי ולעובדה כי הם טרם מגובשים בזהותם ובאורח חייהם, אנו רואים כי חסרים להם הכלים והכישורים להתמודדות נורמטיבית ותקינה עם דרישות עולם המבוגרים. שירות המבחן מהווה צומת משמעותי בחיי צעירים אלה. עבור אלו המעוניינים ומסוגלים לערוך שינוי באורח חייהם, שירות המבחן מציע השתלבות בתהליך טיפולי, הממוקד בצרכיהם הייחודיים ובמצבם, במטרה לגבש זהות נורמטיבית ולרכוש כלים תקינים להתמודדות ובכך להימנע ממעורבות חוזרת בפלילים.
על פי תיאוריות התפתחותיות, על האדם להתמודד עם משימות וקונפליקטים המוצבים בפניו כחלק מתהליך התפתחות והתבגרות. התיאוריה ההתפתחותית של אריקסון היא הבולטת והמוכרת ביותר מבין התיאוריות הבוחנות את נושא הזהות ומדגישה את התפתחות הזהות בהקשר החברתי, מתוך זיקה פסיכואנליטית והתפתחותית. (אריקסון, 1960). אריקסון (1965, בתוך רוזמן ואביעד, 1988) הציג סגנונות זהות המתגבשים על פי אופן פתרון הקונפליקטים בתהליך ההתפתחות. השלב החמישי, מבין שמונת שלבי ההתפתחות, מכוון לגיל ההתבגרות בו התפקיד המרכזי הוא פיתוח הזהות האישית. התפתחות בריאה תוביל את הילד למשבר במובן החיובי ולהשגת 'זהות האני', אז יצליח לגבש לעצמו זהות בהירה ומובחנת, שתהווה כר בטחון לקראת בגרותו. ילד שאינו עובר בהצלחה שלב התפתחות זה, מוצא עצמו בשלב של הכרעה מוקדמת מדי, מצב הרומז לפיצולים בדימויים העצמיים ולאובדן המוקד המרכזי, מצב של היעדר מבנה פנימי בעולמו של המתבגר וחוסר יכולת להגדיר את עצמו ואת כיוון חייו. מצב של הכרעה מוקדמת מוביל לשני אפיקים מרכזיים אפשריים: מצב בו נותר חלק גדול מ
המטרה בעבודה טיפולית עם צעירים בשלב זה היא לסייע להם בהשלמת תהליך ההתבגרות, הכולל גיבוש זהות ובניית אורח חיים עצמאי. המורכבות במפגש עם צעירים עוברי החוק היא, שנורמות ההתנהגות, דפוסי החשיבה, הערכים, תפיסת העולם ויתר מרכיבי הזהות והדימוי העצמי, אינם נורמטיביים לחלוטין ואינם תמיד תקינים. רבים מהם מתאימים למצבים של הכרעה מוקדמת ומאופיינים בזהות שלילית וריק קיומי. לכן, התהליך הטיפולי עימם דורש להתייחס גם לבחירת סוג הזהות המתגבשת ולבחון את הבחירה בגיבוש זהות נורמטיבית.
פארודוס*** - הקדמה
בתחילת הדברים הצגתי לפניכם את משתתפי הקבוצה: בחורים צעירים, שביצעו עבירות, חלקן קשות, רובם מתקשים להסתגל ונפלטים ממערכות, ואם נציץ עמוק יותר לחייהם, נגלה סיפורי חיים מורכבים. בעקבות ההיכרות עימם ועם מהלך חייהם, עולות הרבה שאלות- האם יוכלו להפיק מקבוצה שמתקיימת בשירות המבחן? האם אני כמנחה אוכל לסייע להם בעריכת שינוי במצבם? האם השפעתם זה על זה לא תהיה הרסנית עבורם ועבור הקבוצה? האם נכון לשלבם בקבוצה טיפולית?
באמצעות הקבוצה שהנחיתי והמתוארת כאן, עולות תשובות המבהירות מדוע דווקא באמצעות קבוצה לצעירים בשירות המבחן למבוגרים, מתאפשרת נגיעה במוקדים מרכזיים ומשמעותיים הדרושים לצורך השלמת תהליך גיבוש זהות עצמית ובניית אורח חיים עצמאי ותקין. באמצעות הקבוצה נרכשות דרכי התמודדות תקינות עם גורמים אלה, כלים המחזקים את יכולתם של הצעירים לערוך שינוי במצבם ולהימנע ממעורבות חוזרת בפלילים.
מערכה ראשונה
הצעיר מגיע לשירות סמכותי, שם הוא נדרש לעמוד בתנאים ובדרישות ברורים, על מנת לקדם מצבו האישי והמשפטי. בנוסף, שירות המבחן מייצג עבור אותם צעירים את מערכות הממסד ואת גורמי החוק.
ההיכרות של אותם צעירים עם גורמים סמכותיים לרוב מלווה בזיכרונות קשים – "העובדת הסוציאלית הוציאה אותי מהבית של אמא לפנימייה"... "קצינת המבחן לא עזרה לאבא שלי ולכן, כל הילדות שלי אבא ישב בכלא"... "השוטר 'מחפש' אותי מאז שאני ילד רק בגלל שגדלתי בשכונה"...העמדות והתפיסות שמחזיקים הצעירים כלפי גורמי סמכות, בכלל וכלפי מערכות אכיפת החוק, בפרט לרוב שליליות – "כולם נגדי", " לא באמת רוצים לעזור לי" , "סתם 'מחפשים' אותי", "לא מבינים אותי"... במקרים רבים גם מופיעות התנהגויות בעייתיות כלפי גורמי חוק וסמכות והצעירים מעורבים בעבירות כלפי אותם גורמים - תקיפת שוטר, העלבת עובדת ציבור, הפרעה לפקח בתפקיד.
עבור אותם צעירים, מעצם היותי מנחה של קבוצה טיפולית בשירות המבחן, אני חובשת את הכובע הסמכותי פעמיים: קודם כל כמנחת קבוצה, בעלת הסמכות על המתרחש בקבוצה ובנוסף- גם כקצינת מבחן, אשר עוקבת אחר השתתפותם בקבוצה. קיומה של הסמכות באופן בולט ומפורש, כמתואר, עלול להיתפס כבעייתי וכמפריע עבור תהליך טיפול קבוצתי. הכוח שבקיומה של קבוצת הצעירים דווקא בשירות המבחן, טמון בכך שהנוכחות הברורה של הסמכות בחדר הקבוצות, מאפשרת לצעירים, באופן זמין ומהיר, לדון ולבחון את אחד המוקדים הבעייתיים עבורם - המפגש עם גורם סמכות.
מפגש קבוצתי מס' 1
השעה 16:30. נכנסים לחדר הקבוצות. אני פותחת ומברכת את מי שהגיע למפגש הראשון של הקבוצה ומציגה את עצמי: "רות, קצינת מבחן, מנחת הקבוצה". אני מבקשת שכל אחד יגיד את שמו. סבב השמות מסתיים מהר. הוזמנו לקבוצה בסך הכל 6 משתתפים. רק 4 נוכחים כעת בחדר: אריאל, דן, דימיטרי ואמיר.
אני מספרת מעט על הקבוצה, שמטרתה לסייע להם בשלב הנוכחי של חייהם, ושהם מוזמנים להיעזר בקבוצה במתרחש בחייהם. המשתתפים לא מגיבים. אני ממשיכה ומספרת שהקבוצה תתקיים כל שבוע במשך 12 מפגשים. אריאל שואל: "כל שבוע?" ואמיר מיד עונה: "כן כל שבוע, מה לא שמעת מה היא אמרה?"
באמצע דבריו של אמיר דלת חדר הקבוצות נפתחת... משה נכנס לחדר והולך לכיוון אחד הכיסאות הריקים. בדרך לשם, בליווי קריאות ודיבורים, הוא עובר בין המשתתפים ולוחץ יד לכל אחד מהם. לפתע החדר השקט מתמלא חיים ורעשים. משה מתעלם מנוכחותי ומתיישב. אני מציצה בשעון שעל הקיר ורואה שעברו כ- 17 דקות מתחילת הקבוצה...
אני שותקת. ממתינה לראות כיצד הקבוצה תקבל את כניסתו של משה לחדר. המשתתפים שותקים. מסתכלים עליי ומצפים לדבריי. שוב החדר כל כך שקט.
אני שמה לב להבדל בין ה'קולות' הרמים שנשמעו בעת כניסתו של משה לחדר לבין ה'קולות' הדוממים עכשיו ותוהה מה משמעותו של 'הקול הקבוצתי' הזה: האם יש חשש ממני? האם כמנחה סמכותית מעבירים את האחריות כולה אלי? האם דרכי התקשורת המוכרות להם מן ה'חוץ' כל כך שונות ממה שמצופה מהם כאן?
אני ממשיכה לספר על הקבוצה ומיד כשמסיימת, אריאל שואל: "תגידי, מה קורה אם לא מגיעים לקבוצה"? חמישה מבטים מופנים אליי. אני אומרת שאריאל שואל לגבי הכללים של ההשתתפות בקבוצה. מה נדרש מכם? במה עליכם לעמוד כאן? מזמינה את האחרים להצטרף ולשאול. אחרי שתיקה, דן פונה אליי: " אני לא כל כך מבין אותך. מה יש לנו לשאול? פשוט תגידי מה החוקים. את החלטת אותם ואנחנו רק רוצים לדעת". שאר המשתתפים מהנהנים בראשם.
אני מתייחסת לחשיבות להגיע לכל המפגשים ולהגיע בזמן. בעקבות דברי, משה מתנצל שאיחר היום ומסביר: " את יודעת איך זה, יש מלא פקקים בשעה הזאת ולקח לאוטובוס להגיע מלא זמן, את יודעת איך זה, זה לא תלוי בי, דווקא רציתי להגיע בזמן, אבל שטויות איחרתי כמה דקות, בגלל האוטובוס, זה לא תלוי בי...". דימיטרי מחזק את דבריו של משה שבאמת היו פקקים היום. אני נזכרת שדימיטרי הגיע שעה לפני תחילת המפגש וחיכה בחדר ההמתנה, מסקרנת אותי הבחירה שלו להצדיק את משה ומשערת שדימיטרי מבין שבשלב הזה של הקבוצה עליו להתחבב על המשתתפים האחרים ומעוניין להרגיש חלק מהם. גם דן ואריאל מצטרפים לדימיטרי ולמשה ומסבירים לי שזה לא תלוי בהם אם הם מאחרים בגלל האוטובוס. אמיר שותק.
אני מרגישה שקבוצה מבקשת ממני הגדרה של כללי הקבוצה בצורה ברורה ומפורשת. נדמה לי שהבקשה העמומה שלי להגיע בצורה קבועה ובזמן, מעוררת חרדה אצל המשתתפים. אני אומרת שמדובר בקבוצה בעלת מספר מצומצם של משתתפים ושל מפגשים ולכן הדרישה הינה שיגיעו באופן קבוע. מי שלא יגיע לשלושה מפגשים לא יוכל להמשיך להגיע לקבוצה ומי שהאיחורים שלו יחזרו על עצמם לא יכנס באיחור למפגש.
הם חוזרים ומבקשים ממני להסביר שוב וכשהמסר הובהר משתררת שתיקה. אני מבקשת מהם להתייחס לחוקים שהצגתי: איך מרגישים? אם יכולים לעמוד בהם? אם רוצים לשאול לגביהם?
דן חוזר ומסביר "שאם מגיעים באוטובוס אז לא יכולים לדעת אם יאחרו או לא" ואז מוסיף ש"לי לא תהיה בעיה, אני תמיד מגיע בזמן אבל לאנשים אחרים פה, אולי מישהו שעובד או מגיע מרחוק זו יכולה להיות בעיה". אריאל אומר "שזה באמת לא נעים לא להכניס מישהו אם הוא איחר ובעקבות זה, משה חצי שואל/חצי אומר- "אין מצב שאני מגיע עד הנה ואת לא מכניסה אותי??!!".
אני משתפת את הקבוצה בהרגשה שלי שמנסים לשנות את דעתי, שאולי בעקבות ההסברים שלהם לגבי האיחורים אני אבין שטעיתי ואשנה את החוק... דן עונה שאני באמת טועה ומשה שואל אם אפשר לשנות את דעתי?? דימיטרי אומר בקול פסקני שחוק זה חוק. המשתתפים מנהלים ביניהם דיון קצר, שמסתיים בהצגת השאלה חזרה אלי, האם אשנה את החוק???
אני מציעה לשים לב שקודם כל פונים אליי בדרישה לשנות את החוק. האם בכלל ניסו לבדוק דרכים להתמודד עם קיומו של החוק? בסוף דבריי דימיטרי פונה למשתתפים - "אמרתי לכם שחוק זה חוק". דן אומר שזה לא קשור ושאני יכולה לשנות אם אני רוצה אבל אני לא מבינה אותם.
אני אומרת שלפי דבריהם כל הכוח בידיים שלי ואני שואלת אם יש עוד חוקים שגורמים להם להרגיש ככה בקבוצה או בחיים. אריאל מספר שאתמול עיכבו אותו שוטרים וערכו חיפוש ברכב שלו, "סתם כי ככה הם רצו, אני לא קשור לכלום, אבל מותר להם אז הם עושים אצלי חיפוש". המשתתפים מתעניינים בסיפור של אריאל ומדברים על הכוח שיש לשוטרים מולם.
אני מציעה לחזור ולהסתכל על מה שקרה בקבוצה- הציפייה שלהם היא שחוקי הקבוצה ישתנו בהתאם לנוחיות שלהם וכשזה לא כך, מרגישים שלא מבינים אותם ולא באים לקראתם. הסיפור שאריאל הביא מוכיח שכך זה גם בחיים מחוץ לקבוצה - יש מצבים בהם עומדים מול מצב מוחלט, מול חוק ומול גורם שמחזיק את הכוח בידיים שלו. הקבוצה הזו היא הזדמנות לבדוק איך מתמודדים עם מצבים כאלה ועם גורמים בעלי כוח, בהם נתקלים בחיים שלהם, בצורה המתאימה והטובה ביותר עבורם.
בקבוצה הזו ההתמודדות מול המנחה, כגורם סמכות, המכתיב ואוכף חוקים, עלתה כבר במפגש הראשון, אך בכל קבוצה נושא זה קיים ועל המנחה להעלות אותו מעל פני השטח ולאפשר למשתתפים לדון בו ולבחון את אופן ההתמודדות של כל אחד מהם אל מול דמויות סמכות. העובדה שהמנחה הינה קצינת מבחן מאפשרת נגיעה ישירה בקיומה של הסמכות בקבוצה ובכך היתרון של קבוצת הצעירים בשירות המבחן.
בתוך הקבוצה גלומה הזדמנות לצעירים לקיים דיאלוג ישיר עם יחידת ההנחיה ובאופן זה, לחוות את המגע עם הסמכות כאפשרי ואף תורם, כמו כן ניתן במסגרת הקבוצה לרכוש כלים לתקשורת תקינה ומקדמת עם גורמי סמכות.
הנטייה הבסיסית של הצעירים, שרובם רווי חוויות שליליות ולמודי אכזבות מגורמי החוק והממסד, היא לזהות את המשמעויות וההשפעות השלילות של מושג הסמכות על חייהם: ריצוי, ניכור, חשש, השפעה, כוח, עוינות. אך מושג הסמכות יכול לעורר גם משמעויות נוספות: ביטחון, הגנה, שקט, סדר, הכוונה.
זיהוי של משמעויות חיוביות יותר כלפי הסמכות, יכול להתרחש במהלך בדיקה ובחינה של הנושא בקבוצה, במסגרתה עולים תיאורים גם של סמכות מסייעת, כגון מפקד בצבא ומזוהים אלמנטים חיוביים גם בסמכות נוקשה, כגון החזקה וארגון. הערך המוסף של השתתפות בקבוצה בשירות המבחן הוא בכך שהיא מאפשרת לצעירים התמודדות מוחשית עם יחידת ההנחיה כגורם סמכות ועם כללי הקבוצה כמערכת חוקים שיש לעמוד בהם.
משתתף שירחיב את תפיסתו כלפי המושג סמכות וירכוש עמדות מגוונות יותר כלפי גורמי הסמכות והחוק, יהיה בעל גמישות ובעל נכונות לבחון ולבחור, באופן הנכון והטוב ביותר עבורו, את התנהגותו מול חוק, מול מערכת אכיפת החוק ומול גורמי סמכות.
מערכה שניה
מרבית הצעירים מתארים את מעורבותם הפלילית כקשורה למעורבות חברתית. בין אם כמנהיג ובין אם כ'נגרר', חוזר התיאור של השתייכות לחבורה, בפנימייה או בשכונה, ותיאור העבירה כחלק מחווית הביחד החברתי. בכתבי האישום של צעירים חוזרים הניסוחים: "פריצה בצוותא", "תקיפה חבלנית עם אחר", סיוע לאחר בגניבה" וברבים מכתבי האישום מופיעים מספר נאשמים צעירים, שותפים לאותה עבירה.
'קבוצת השווים' הינו מונח המתייחס הן להשתייכותו של המתבגר לכלל אוכלוסיית המתבגרים באשר היא, והן להשתייכותו לקבוצות חברתיות במסגרות פורמאליות ובלתי פורמאליות בהן הוא נמצא. בהקשר העברייני 'קבוצת השווים' יכולה להיות 'חבורת רחוב'. בהקשר הקבוצתי 'קבוצת השווים' הם החברים המשתתפים בקבוצה ולהם מכנה משותף המגדיר אותם.
בקבוצת הצעירים קיימת אפשרות למשתתף לבחון עצמו מול 'קבוצת השווים' לו - צעירים בני גילו שאף הם עברו על החוק ומתמודדים כיום עם משימות דומות לשלו - גיבוש זהות עצמית והחלטה באשר לאופי הזהות אותה מעוניין לרכוש לעצמו, מערכות יחסים עם מסגרות שונות - משפחה, תעסוקה, זוגיות, לימודים וכדומה.
בקבוצת צעירים שמתקיימת בשירות המבחן, 'קבוצת השווים' מקבלת משמעות חדשה ונוספת- הצעיר נפגש עם בני גילו, שעברו חוויות דומות לשלו בכל הקשור למפגש עם מערכת אכיפת החוק והמשפט, אשר שותפים לשלב בו נמצא, של רצון ומוכנות לערוך שינוי במצבם ובאורח חייהם. בכך מתאפשר למשתתפים לזהות את הכשלים הקיימים והכוחות הנדרשים להתמודדות עם העבר הפלילי והשלכותיו על חייהם וכמובן, לבחינה ורכישה של כלים אדפטיביים על מנת לבסס אורח חים נורמטיבי.
מפגש קבוצתי מס' 4
השעה 16:30. נכנסים לחדר הקבוצות. אני מציינת שזהו מפגש רביעי, שניים חסרים ואיני יודעת את הסיבה שלא הגיעו למפגש. ארבעת המשתתפים שנמצאים מנסים להיזכר בשמות של החסרים, משה ודייגו ותוך כדי נזכרים בשמות של אלו שנמצאים- אריאל, דן, דימיטרי ואמיר.
מתחילת המפגש אני עסוקה בסיבת ההיעדרות של השניים החסרים ובעיקר בהיעדרותו של דייגו, שלא ימשיך בקבוצה מאחר ולא הגיע לשלושת המפגשים הראשונים. אני מאוכזבת ממנו, מכך שלא עמד במה שסיכמנו וגם מתעורר אצלי חשש מהמשמעות לגבי הקבוצה – בסך הכל חמישה משתתפים שבעצמם מתקשים להגיע באופן קבוע. אני תוהה מה הקשה עליו להגיע, האם ההתחייבות להגעה לקבוצה או שאולי מדובר בחשש מהמשתתפים האחרים?
המשתתפים מקשקשים ביניהם לגבי משחק הכדורגל שהתקיים בשבת. משתררת שתיקה. המבטים מופנים אליי ואני משיבה מבט חזרה, מחכה שיאמרו משהו... חושבת שהשתיקה קשורה למקום שלי בקבוצה, כמנחה וכגורם סמכות ולעובדה כי חברי הקבוצה עדיין בשלבי התגבשות ועדיין לא ביססו עבור עצמם מטרות ברורות לעבודה בקבוצה.
אריאל: "די, לא באנו הנה לשתוק, אני רוצה לשאול אתכם משהו שמעניין אותי, חשבתי על זה וזה מעניין אותי... מה דעתכם שכל אחד יגיד מה דעתו, איזו התמכרות יותר גרועה? סמים, הימורים או אלכוהול? למה לא היית מוכן להיות מכור?"
אני שומעת מלמול משותף של המשתתפים - מה אתה רוצה? למה צריך את זה? ובמבט לעבר כל אחד רואה שאריאל ממשיך להתעקש ולשכנע שיהיה מעניין לדבר על זה. אמיר שותק ומחוייך באופן מבויש. דימיטרי שואל את אריאל שוב שוב "למה זה מעניין אותך? מה אתה רוצה לדעת?" ודן אומר "שזה מעצבן אותו שאלות כאלה ולמה בכלל אתה מציע את זה, מה אתה המנחה?"
אני מנצלת את הדיאלוג ביניהם כדי להסתכל מהצד על כל אחד. למרות המלל שנשמע אחיד מכולם, אני מזהה אצל כל אחד תגובה קצת שונה - אריאל מרוצה מתשומת הלב שקיבל בעקבות הצעתו ואינו מוותר. אני שמחה בשבילו שאינו נבהל מהתגובות ועומד על עמדתו. נזכרת איך במפגש הראשון של הקבוצה סיפר בגאווה על מה שעבר עליו בצבא בקיץ, בזמן מלחמת לבנון השנייה וקיבל תגובות צוננות מהמשתתפים שלא שירתו בצבא. אמיר נראה כמי שמנסה להיעלם ומתבייש שהוא חלק מהקבוצה. דימיטרי שומר על החזות האינטלקטואלית והניסיון להבין את הדברים, כאילו מנותק מהמתח שקיים בחדר ומופנה כלפי אריאל. אני מרגישה שדן היחיד שמבטא בכנות את מה שבתוכו - כעס כלפי אריאל, שאני מבינה מתוך חוויה של דן שהנושאים שאריאל העלה מאיימים ויכולים לפגוע בו.
אריאל מתחיל לדבר. הוא מכיר מישהו שמכור להימורים וזה הרס את כל הבית שלו ואת המשפחה שלו. זה הכי גרוע. דן לא מבין למה זה הכי גרוע מה ההבדל מדברים אחרים, גם מי שמכור לסמים יכול למכור את כל הבית שלו בשביל סמים ומסיים בטון נחרץ: "אני בכלל לא מסכים איתך". דימיטרי ממשיך לנסות לברר עם אריאל מה הוא רוצה לדעת ולמה זה מעניין אותו. אריאל מסביר שחשוב לו לשמוע מה הם חושבים, כי הנה עכשיו הוא שומע מדן שאולי הוא בכלל טועה במה שהוא חושב.
אני שמה לב שלמרות ההתנגדות שהביעו והניסיון להשתיק את הנושא ובעצם להשתיק את אריאל, המשתתפים משתפים פעולה ומתחילים לדבר על הנושא. תוהה ביני לבין עצמי לגבי הבחירה של אריאל להביא לקבוצה את הנושא של התמכרות.
דן אומר שיש עוד התמכרויות יש גם התמכרות לאינטרנט ולסקס. כולם צוחקים ולא מגיבים. דן מדבר על כרטיסי
הדיאלוג ביניהם ממשיך. אני אומרת שמעניין שהם בוחרים לדבר בעיקר על כרטיסי גירוד ועל אלכוהול שזה דברים מותרים, חוקיים ונראה שהם תופסים אותם כמקובלים ושואלת אם יש סיבה שפחות מדברים על הימורים אסורים או על סמים. אריאל פוטר אותי בתשובה שכן דיברנו על סמים בהתחלה וחוזר לספר על חבר שלו שהרוויח המון כסף מכרטיס גירוד.
אני מרגישה שהנוכחות שלי בחדר משפיעה על אופי השיחה ומדמיינת איך השיחה היתה מתגלגלת אם היו יושבים בחדרו של אריאל... איזה מהדברים יכולים להביא לפה ואילו דברים אי אפשר. עם הרהור הזה אני מבינה שכנראה יש פה איזושהי אווירה של חבר
אני שואלת את אריאל איך הוא מרגיש עכשיו, אחרי שהציע נושא לקבוצה ומה הוא חושב על מה שקרה. אריאל משתף שקיבל כמה רעיונות שלא חשב עליהם שיש גם דברים רעים באלכוהול ולא רק בהימורים. אני שואלת איך הבין את זה והוא מצטט מסיפוריו של דימיטרי. אני פונה לדימיטרי ושואלת אותו לגבי ההרגשה שלו. דימיטרי מתייחס לסמים, מספר שיש לו תיק במשטרה על עישון חשיש ולכן לא כל כך רצה לדבר על זה. אני שואלת מה מביא אותו לספר את זה לקבוצה עכשיו למרות החשש. דימיטרי מתקשה להסביר. אני מציעה הסבר שלי שהמשתתפים דיברו בפתיחות על החוויות שלהם עם הימורים וזה איפשר לו לשתף בחוויות משל עצמו. מאוחר יותר אני פונה לאמיר ושואלת על הבחירה שלו להיות שקט ושותק היום? האם מתנהג כך בדרך כלל בחברה? אמיר מספר שהוא בחור שקט. דן אומר בחיוך שכבר שמנו לב לזה. אני מעודדת את דן להרחיב ודן פונה לאמיר ואומר שדווקא הוא נראה כמו מישהו שיש לו מה להגיד וחבל שלא שומעים אותו יותר. אמיר מחייך.
אני שמה לב שהחיוך המבויש של אמיר מתחילת הקבוצה הפך לחיוך יותר בטוח, יותר שמח.
בעידודי המשתתפים מספרים על ההבדל בין לשבת עם חבר
אני שמחה שבמסגרת המפגש יכלו להביא גם דעות מנוגדות אחד כלפי השני וגם דעות דומות זה לזה. אני מרגישה שהמפגש הזה הוכיח את היכולת שלהם "להתווכח" זה עם זה באופן מקדם שלא מוביל דווקא למריבה וגם להסכים אחד עם השני.
אני מסכמת את המפגש בהתרשמות שלי מהיכולת שלהם כקבוצה לדבר זה עם זה, לשמוע דעות מנוגדות וגם דעות דומות להם, ללמוד להביע הסכמה ואי הסכמה. אני רואה בזה כוח שיש להם כקבוצה להמשיך וללמוד זה מזה ולתת זה לזה.
ההנחה שעבירות אותן מבצעים צעירים מתרחשות במרבית המקרים עם חברים או בהשפעת חברים, מגבירה את החשיבות לכך שתהליך השינוי ייערך במסגרת 'קבוצת השווים', כמיקרוקוסמוס של העולם החברתי עמו מתמודדים בחייהם. במפגש הקבוצתי המתואר עולים מושגים של תחרות, השוואה, הסכמה, חילוקי דעות, מתח, ריצוי ועוד מושגים, שמהווים חלק מעולמם של הצעירים בהתמודדותם עם הסביבה החברתית ועם 'קבוצת השווים'.
העובדה שהבחינה של מושגים אלה מתרחשת בחברת צעירים נוספים בעלי רקע פלילי נותנת למשתתפים כוח ותקווה לגבי עתידם, מתוך כך שהם רואים שהם שאינם מתמודדים לבדם עם הקשיים וכי מסוגלים להוות גורם תמיכה זה עבור זה. בנוסף, קיומה של הקבוצה בשירות המבחן ובחברת עוברי חוק אחרים, יוצרת דרגת חופש גבוהה יותר (מאשר במסגרות השתייכות אחרות) לעסוק בעברם הפלילי ובפיתויים העומדים בפניהם כיום, ובכך הקבוצה מאפשרת התמודדות אמיתית עם מציאות חייהם.
תפקיד המנחה לסייע לקבוצה לזהות את המושגים המשמעותיים דרך התכנים שעולים על ידי המשתתפים ובכך לסייע להם לערוך בחינה של העמדות והתפיסות שלהם כלפי חברי הקבוצה, כלפי חבריהם, כלפי מעמדם בחברה. משתתף שבחן את עמדותיו החברתיות ואת מצבו החברתי, יוכל לזהות את הרווחים והמחירים השזורים בכך ויידע לבחור באופן תקין ומקדם יותר את השתתפותו בפעולות שונות של 'קבוצת השווים' ולהפחית מעורבותו בפעילויות שוליות ופליליות.
מערכה שלישית
מוקד שלישי - הקבוצה כמסגרת השתייכות
אריקסון (1960) מגדיר את תחושת 'זהות האני' "כביטחון המצטבר של הפרט, כי הדמיות והרציפות הפנימיות, תואמות את הדמיות והרציפות של משמעות הפרט לגבי הזולת". הגדרה זו ממחישה את חשיבות הזולת עבור תהליך גיבוש הזהות ועבור השגת 'זהות האני' ובכך מחזקת את היעילות בהשתתפות בקבוצה. קבוצה מסייעת לצעירים בהתבוננות מתמדת בעצמם אל מול האחרים, תהליך החיוני לתהליך גיבוש הזהות.
מאפייני הצעירים המגיעים לשירות המבחן לרוב מצביעים על נשירה וחוסר התמדה במסגרות, כגון בי"ס, צבא ועבודה. כמו כן, בולטים ליקויים או חוסרים במערכות תמיכה, אם במסגרת החברתית ואם במסגרת המשפחתית. ההסתגלות והיציבות במסגרות וקיומן של מערכות תמיכה הינם אינדיקאטורים מרכזיים ומשמעותיים בהערכת התפקוד של הצעירים, על רקע ההנחה כי אינדיקאטורים אלו מייצרים כוחות ומחזקים כוחות אגו. ההשתתפות בקבוצה מהווה לצעירים הן מסגרת השתייכות והן מסגרת תומכת ובכך עשויה להוות חוויה שונה מחוויות הנשירה והדחייה המוכרות להם מעברם.
מפגש קבוצתי מס' 11
השעה 16:30. נכנסים לחדר הקבוצות. אני מציינת שהמפגש הבא הוא המפגש האחרון של הקבוצה. מזמינה אותם להתייחס לתהליך שעברה הקבוצה ושעבר כל אחד מהם.
אחרי שתיקה קצרה אמיר אומר שזה קשה לסכם "עדיין לא סיימנו ואני לא יודע מה יהיה איתנו בהמשך". דימיטרי מודה לקבוצה שנתנו לו עצות טובות בעזרתן הצליח לקבל אישור של חייל בודד בצבא.
אמיר שואל איפה אריאל היום, "דווקא הוא ממש השתנה במהלך הקבוצה, אריאל היה יותר ילד בהתחלה, עכשיו אפשר יותר לדבר אתו". אני מציינת שחבל שאריאל לא זוכה לשמוע מה אמיר מרגיש כלפיו ומזמינה את אמיר להגיד גם משהו על עצמו. "אני הייתי די שקט פה אבל הקשבתי. לפעמים היו דברים מעניינים ולפעמים סתם דברו פה על שטויות". דן מגיב: "חבל שלא העלית אתה נושאים במקום לשתוק פה. דווקא כשדברת היה לך מה להגיד". אני מעלה השערה שהקול של אמיר היה חסר לקבוצה ושעכשיו יכולים להגיד לו את זה. אמיר אומר שהוא מכיר את עצמו בתור שקט וזה לא מפריע לו. אני אומרת שהייתה לו כאן הזדמנות לראות איך השקט שלו משפיע על הסביבה, שהוא יכול להיות דמות משמעותית אם יתפוס יותר מקום.
דן מציין בגאווה - " אני שברתי את שיא שירות מבחן בהגעה לקבוצה. לא הפסדתי אף פגישה ואני שמח שזה נגמר". אני מבקשת שיספר יותר על ההרגשה לסיים קבוצה שהתמיד בה באופן כל כך מרשים. "אהבתי לפגוש פה את החבר'ה, כולם נחמדים". אני שואלת לגבי ההרגשה שלו להצליח להגיע לכל המפגשים בידיעה שאחרים לא עומדים בכך. דן אומר שהגיע בשביל עצמו. אני מתארת את דן כגורם קבוע בקבוצה, שעל אף כל החיסורים של האחרים והשינויים בהרכב הקבוצה בכל מפגש, דן תמיד היה כאן והיווה חוט מקשר בין הפגישות השונות. דימיטרי אומר שבאמת כל הכבוד לדן ומשה מצטרף.
אני פונה לדימיטרי ומבקשת שיספר על ההרגשה שלו פה בקבוצה. דימיטרי חוזר ומודה על העזרה שנתנו לו עם הצבא. אני שואלת את דימיטרי אם שם לב שאחרי שקיבל עזרה לא הגיע למספר מפגשים של הקבוצה. דימיטרי אומר שזה לא קשור, פשוט לא הסתדר לו להגיע. דן אומר: "חבל שלא הגעת, לא היה לי עם מי לריב" וצוחק....
אני אומרת שהדברים של דן מתארים אולי קשר מיוחד שנוצר בינו לבין דימיטרי. זה נכון שהביאו דעות אחרות אך יכלו להביע אותם זה מול זה ולאו דווקא לריב. אני הרגשתי שהדיאלוג ביניהם דווקא מקרב אותם אחד לשני.
אני שואלת את משה לגבי השתיקה שלו במפגש היום. האם זה קשור לנושא של פרידה. משה מספר שלו זה עצוב שזה מסתיים, היה לו טוב לבוא לכאן, הבוס שלו נתן לו להגיע בלי בעיות אז הוא הגיע בכיף. אני מזמינה את הקבוצה להתייחס למשה. דן אומר לו שהיה כיף לפגוש אותו פה. משה מחייך במבוכה ואומר שתמיד זה ככה. "בכל מקום כולם מחבבים אותי, אני לא יודע למה". אני מציעה שהקבוצה תנסה להסביר למשה מדוע קל לחבב אותו. דימיטרי אומר שמשה לא אומר דברים קיצוניים ואז לא מתווכחים אתו. משה מחייך.
אני מעלה השערה שמשה לא אומר את כל מה שיש לו להגיד כי חושש מהתגובות של הסביבה. עכשיו גילה שיש מחיר גם לכך שלא אומר, כי אז מקבל פחות יחס מאחרים. מקבלים אותו כמישהו חביב שלא צריך להתייחס אליו יותר מדי. משה אומר שצריך לחשוב על זה...
אני מסיימת את הפגישה בהתייחסות למפגש הבא שהינו מפגש אחרון. מתארת את השתתפותם בקבוצה במשך מספר חודשים ומציינת שנוצרו כאן יחסים מסוגים שונים בין המשתתפים והתרחש תהליך של הקבוצה כולה ושל כל אחד מהם כפרט. מזמינה אותם לקראת מפגש הסיום לחשוב על התהליך שעברה הקבוצה ושעברו הם בעצמם ולשתף במפגש הבא במשמעות של הקבוצה עבורם.
הקבוצה התקיימה במשך 12 מפגשים ומלווה את המשתתפים במשך תקופה בחייהם. לקראת סיום הקבוצה המשתתפים מבטאים רגשות מעורבים של הקלה וציפייה לסיום יחד עם צער ואכזבה מהפרידה המתקרבת. יש ביטוי ליכולות חדשות של שיתוף בתחושות וברגשות ועולה אפשרות לחוות בו זמנית קשת רגשות מגוונת, איכויות שאינן מוכרות לבחורים צעירים, שלרוב נוטים לקונקרטיזציה ("לא אכפת לי שזה נגמר") ולדיכוטומיה ("טוב - רע").העובדה שמתאפשרת חוויה כזו קשורה למשמעות הקבוצה בחייהם כגורם יציב, בטוח, תומך, מלווה, מכיל, מחזיק וגם להשתתפות במסגרת שהיו בה רגעים קשים, מאכזבים ולא נעימים אך היו בה גם רגעים מצחיקים, חמים, קרובים.
עבור צעירים חסרי מערכות משפחתיות תומכות ומערכות תמיכה ברורות, הקבוצה מייצרת תחושות של שייכות והשתייכות למסגרת. עבור צעירים שלא סיימו מסגרות קודם לכן, התהליך בו לקחו חלק מתחילתו ועד סופו הוא מעצים. עבור צעירים שלעיתים 'נקרעו' מגורמים משמעותיים בחייהם, כגון אבא שנאסר או עזיבתם את בית הספר בצו בית משפט, תהליך סיום הקבוצה הוא תהליך של פרידה וסיכום שאינם מורגלים לו, ובמהלכו רוכשים מיומנויות חדשות הקשורות להבעת רגש ולהתמודדות עם אבל ואובדן. סיום של קבוצה בשירות מבחן נותן משמעות נוספת מפני שמעיד על יכולתם לעמוד בצו של בית משפט, לכבד חוק ולהתמיד בקשר עם מסגרת סמכותית.
בכל קבוצה ההשפעות ההדדיות בין משתתפי הקבוצה היא עוצמתית ומשמעותית. עבור קבוצת צעירים הקבוצה מהווה כוח נוסף, בכך שהיא מאפשרת לערוך בדיקה עקבית ומוחשית של 'העצמי' אל מול הסביבה, בשלב בו 'העצמי' עדיין בהתהוות ובהתגבשות ולכן הצורך בתגובת הסביבה הינו חיוני. בקבוצת צעירים עוברי חוק, המפגש עם משתתפים שהגיעו למעורבות פלילית עמוקה יותר מחד, ועם משתתפים שהפסיקו מעורבותם הפלילית בשלב מוקדם מאידך, מסייע למשתתפים לזהות את מצבם ולבחור כיצד לבסס את עתידם.
משתתף הנמצא בשלב גיבוש 'זהות העצמי' ויבין כיצד 'העצמי' משתקף בפני אחרים ומה ההשלכות שיש לדבר על יחסיו החברתיים ועל דימויו העצמי, יוכל לפעול למען גיבוש זהות תקינה יותר.
סטאסימון ****- סיכום
משה, דייגו, אריאל, דן, דימיטרי ואמיר הוזמנו להשתתף בקבוצה שהנחיתי בשירות המבחן למבוגרים -הם זכו להיפגש עם מנחה שמשמשת גורם סמכותי בתוך קבוצה, בה נפגשו עם חברים ל'קבוצת השווים' והיו שייכים למסגרת במשך תקופת הקבוצה.
דייגו בחר שלא להגיע למפגשים הקבוצתיים על אף שכך התחייב. במסגרת הקשר הפרטני עימי יכול היה לבחון מה מאיים עליו בקבוצה, נושא שלא עסק בו לפני כן.
אריאל, שבמהלך חייו האמין שאם יסכים לבצע עבירות עם חברים מהשכונה הוא ימצא חן בעיניהם, יכול היה לעמוד איתן ולהתגאות בשירותו הצבאי מול משתתפים לועגים ומזלזלים.
משה, אשר לא סיים בית ספר ונפלט מהצבא לאחר עריקות, היה חלק מקבוצה טיפולית בשירות המבחן, מתחילתה ועד סופה.
דן, שכעס על המשטרה והמדינה שהם "תמיד נגדו", יכול היה לבטא רגשות שונים כלפי המנחה - כעס ואכזבה וגם הערכה והסכמה.
לעומתו, דימיטרי, שתמיד מצדיק את חוקי המדינה ומזלזל בהתנהגותם של ילידי הארץ, הצליח ליצור קשרי ידידות עם המשתתפים ולזהות מתי הם רוצים לסייע לו.
אמיר, שנוטה להיות שקט ולהיעלם, הביע דעתו ותפס מקום כאשר לא הסכים עם חברי הקבוצה.
המשתתפים התמודדו במסגרת הקבוצה עם תכנים שמעסיקים אותם ותחומים בהם הם ממוקדים כיום. כמנחה כיוונתי אותם לבחון ולזהות את המשמעות של שלושה מוקדים מרכזיים: הסמכות, הקבוצה, 'קבוצת השווים' והסמכות, אל מול תכנים ותחומים אלה. היכולת של צעירים להשתייך למסגרת ולהתמיד בה, היכולת לזהות מי 'קבוצת השווים' שסביבם ולבחור עמדתם כלפיה ומעורבותם בה, והיכולת לקיים קשר תקין עם גורם סמכות שבסביבתם, הינם שלושה כוחות משמעותיים לגיבוש זהות נורמטיבית ולביסוס אורח חיים תקין.
אקסודוס***** - אפילוג
בחרתי לסיים בשיר שמבטא הרבה מהנושאים שנכתבו - את 'האני', את 'היחד', את הזהות, את הגדילה, את הכוונה, ובעיקר, את התקווה... אולי הפעם...
אולי עוד פעם (מילים: שמרית אור)
בארץ חרבה
ברוך ואהבה
ניטעו שתילים רכים ביום בהיר -
הדס וערבה,
אלון ונֶטע דקל צעיר -
גם לילה וגם יום
ינקו ממי תהום
וצמרתם שואפת לה אל על,
שונים היו בצמיחתם
שונים היו בפריחתם -
שווים כמהו לשמש ולטל -
אולי עוד פעם
נצמח ליער
שענפיו הרחבים
כרוכים יחדיו ואוהבים -
אולי עוד פעם
נצמח ליער
שכל אילן בו מיוחד
אבל כולנו יער עד,
אולי הפעם.
*פרולוגוס – אחד מחלקי המחזה בטרגדיה היוונית. תמונת הפתיחה. בתמונה זו מוצגים הרקע לסיפור המעשה וקווי העלילה המרכזיים.
** הפקות של מחזות מנוהלות בדרך כלל על ידי במאים. הבמאי נוטה לפרש את החומר הכתוב של המחזה על פי השקפתו הייחודית ומקרין השקפה זו על מהלך הפקת ההצגה ועל השחקנים כולם.
*** פארודוס - אחד מחלקי המחזה בטרגדיה היוונית. שיר הכניסה של המקהלה לבמה. תפקיד הפארודוס הוא הכנסת הקהל לאווירה הרגשית המתאימה.
**** סטאסימון – אחד מחלקי המחזה בטרגדיה היוונית. שיר המקהלה שמושר בסיום המערכה על ידי המקהלה. המקהלה מנתחת בסטאסימון את שהתרחש על הבמה ומוסיפה ממדים נוספים, תוך הרחבת רקע והסתכלות על האירועים מלמעלה
***** אקסודוס - אחד מחלקי המחזה בטרגדיה היוונית. שיר היציאה של המקהלה. השיר מתבצע על ידי השחקנים והמקהלה בתהלוכת היציאה מהבמה ומהווה את סיכום העלילה
ביבליוגרפיה:
אריקסון, א. ה. (1960) ילדות וחברה- פסיכולוגיה של האדם בתמורות הזמן.(א. ראפ, מתרגם) ת"א: ספרית פועלים (החיבור המקורי פורסם בשנת 1950)
רוזמן, מ. ואביעד, י. (1998) סמים בראש. רמת אביב: אונ
תקנות העמדת עבריינים במבחן (שירותי המבחן) תשי"ט-1959
על המחזה היווני והטרגדיה היוונית מתוך אתר 'ויקיפדיה'
