לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

טיפול קוגנטיבי התנהגותי

דאגות קיומיות מקורות ושאלונים לעבודה עצמית (נובמבר2015)

קיראו על ארבעת הדאגות הקיומיות לפי ארווין יהלום ואחרים. קיראו מקורות שונים להמחשת הדאגות הללו ועיבדו עם השאלונים המאפשרים לזהות דאגות מרכזיות כדי למתן אותן.
תאריך פרסום: 16/6/2015

ארבעת הדאגות הקיומיות

מאת יששכר עשת "לרפא את יצירי כפיך"

  לכל אדם יש "תורת חיים" שהיא אוסף של עקרונות, מצוות עשה ואל תעשה. "תורת החיים" זו מתייחסת לשלושת מרחבי הקיום:

א. הישרדות והסתגלות.

ב. הנאה ומשמעות.

ג. חיים מתחשבים באחרים, בחי, בצומח ובדומם.  

   ארווין יאלום  בספרו החשוב "פסיכותרפיה אקסיסטנציאלית", מספר לנו שהקיום האנושי מושפע מאד מארבע דאגות קיומיות  (concerns) שאין להן פתרון מלא. הפעולות המחשבתיות והמעשיות שאנו נוקטים בהקשר לדאגות אלו מעצבות חלק מהרגלי החיים והרגלי החשיבה, האמונות ועקרונות החיים שלנו. 

ארבעת הדאגות הקיומיות המעסיקות אותנו בחיינו הן:

א. חיים לנוכח המוות הוודאי.

ב. חיפוש שייכות כדי להימנע מבדידות.

ג. חיפוש משמעות לנוכח הריקנות וחוסר הפשר של החיים.

ד. שמירה על החירות לנוכח מגבלות המציאות. 

 

חורבן, גלות, נחמה, גאולה.

   מחקרים מגלים כי במצבי האסון, התמודדות עם שאלות קיומיות, משפרת את איכות החיים, וזורע את זרעי השיקום היעיל שיתרחש אחרי יציאה מהאסון. הסיוע שנמצא במחקרים השונים כולל: חיזוק מעגלי תמיכה, מציאת משמעות נוספת בחיים או זיהוי המשמעות שהייתה, שותפות בתהליכי קבלת החלטות כדי להחזיר לחולה את חופש הבחירה, ועידוד להתרגל לעובדת המוות ביחד עם ניהול חיים אפשריים ומגוונים. אלו הם גם זרעי השיקום המועיל.

   האסון מניע את המעגל שאנו נתונים בו בכל פעם מחדש: חורבן, גלות, נחמה וגאולה. האסון הוא רגע "חורבן" ואנו יוצאים ל"גלות" מהחיים הטובים. ב"גלות", אנו יכולים לזכות ב"נחמה" באמצעות משאבי התמודדות ותקווה לזכות ב"גאולה".  תוך כדי ההתמודדות נזרעים זרעי השיקום שיבוא במהלך ה"גאולה". במקומות שונים בתנ"ך אנו קוראים (בעיבוד של מרב אושר ושלי) על ארבעת שלבי התהליך שתוארו. 

   חורבן. בדברים כ"ח אומר משה רבינו: ובאו עליך כל הקללות האלה. ישלח אלוהים בך את המארה ואת המהומה בכל משלח ידך. יכה אותך ה' בשחפת, בקדחת, בדלקת, בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב. לא תוכל להירפא מכף רגלך ועד קדקודך.

   גלות. בדברים כ"ח אומר משה רבינו: יוליך ה' אותך אל מחוזות אשר לא ידעת. בפי כל היית למסכן, ירחמו וינודו לך. והיו חייך תלויים לך מנגד. ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. וּפַחַד לבבך ממראה עיניך אשר תראה. 

   נחמה. בדברים ל' אומר משה רבינו: ושב ה' אלוהיך את שובך וְרִחַמְךָ. לא ישכח לעולם את בריתו איתך. ובישעיהו מ' אומר הנביא: נחמו נחמו עמי יאמר אלוהים. קול קורא במדבר פנו דרך לה'.

   גאולה. בדברים ל' אומר משה רבינו: והביאך ה' אל הארץ המובטחת. והיטיב ה' את לבבך לאהבה. ובישעיהו נ"ד אומר הנביא: אמר אלוהים, ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ובחסד עולם רִחַמְתִּיךְ. וביחזקאל י"א אומר הנביא: אמרו אלוהים, ואספתי אתכם מן הארצות ונתתי לכם את אדמת ישראל. ונתתי לכם לב אחר ורוח חדשה.

 

   מיטיב לתאר זאת רבי יהודה הלוי (הלוי תשל"ג) בספרו "הכוזרי": "יש לאֱלוֹ‏הַ‏ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות. מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע. גרגיר זה נופל לאדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט...לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר, המים והטיט, עד שיהיה מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה... עד אשר יזדכך הגרעין... ואז יהיה לעץ נושא פרי, כַּפְּרִי אשר ממנו בא הזרע ההוא."

 

א. המוות נכפה עלינו והוא בלתי נמנע, אך החיים הם מתנה.

   המוות הבלתי נמנע שלנו או של יקירנו אומר שחיינו הם אירוע חד פעמי, אבל אפשר שיהיו בעל משמעות. הוא גם מצביע על צער פרידה עמוק שמחכה לנו בסוף הדרך. רוב הזמן אנו "שוכחים" עובדה מכאיבה זו. אנו גם פועלים בדרכים שונות על מנת "להמשיך" את חיינו אחרי מותנו באמצעות הנצחות שונות כגון יצירות אומנות והבאת ילדים לעולם וכן אמונות לגבי המשכיות חיי הנשמה או גילגולה. תזכורות מהמוות אנו מקבלים מהנכות והמחלה, מהשיגעון ומהעוני.

 

   מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי:תייר הגיע לבית הקברות של כפר טיבטי והבחין כי על המצבות רשומים פרקי זמן מוזרים ביותר: שלושה חודשים' 'שנתיים וחצי', 'ארבע שנים וחודש'... כשנכנס התייר לכפר, הוא הבחין באנשיו המהלכים ופנקסים תלויים על צוואריהם. מידי פעם היו עוצרים אנשי הכפר את מהלכם הרגיל ורושמים הערות בפנקסיהם כששאל התייר מה הם רושמים, הסבירו לו אנשי הכפר כי זהו מנהג עתיק יומין: כל

   אחד מהם רושם בפנקס את החוויות המשמעותיות שעבר ואת משך הזמן שארכה החוויה כאשר אדם בכפר נפטר, האחרים מורידים את פנקסו וקוראים בו. לאחר הקריאה הם עורכים חישובים של זמן החוויות המשמעותיות שעבר האדם ורושמים על גבי המציבה את זמן החיים המשמעותיים שחי.

   אביגדור דגן, "בינת השכוי":"האם לא העלית אף פעם על דעתך." אני שואל אותו.  "כי בעשותי את ההקפה שלי בכפר מבית חולה אחד אל בית חולה אחר, אני כאילו משחק מה שהבריות מכנים משחק סימולטני? משחק נגד המוות על עשרות לוחות שח בעת-ובעונה-אחת. בקצתם אנו זוכים, באחרים אנו מפסידים, אבל מחר נתחיל מחדש."

    הדוקטור מקשה בשאלה: "ומה יהיה אם לא אקום מחר ויקברו אותי ואם הלילה יקפוץ סמור אל גרונך, ולא אמצא אותך מחר עומד על הגדר אלא מוטל בגן, לאחר שיכרסמוך העכברושים. האם גם אז יהיה היום הזה יפה מאתמולו?" פדרו התרנגול, ללא היסוס עף מאדן החלון ועונה לו: "כן, דוקטור, גם אז יהיה היום יפה. היום יהיה בלעדנו, אבל יום יפה." כך עונה לו התרנגול, כשהוא "פותח בזמרה רמה יותר מהרגיל, וכל תרנגולי הכפר מצטרפים אליו למקהלה האומרת שבח ותהילה".

    כשראיתי אותו לראשונה אפילו לא נבהלתי. כאילו ציפיתי למשהו מעין זה. ישבתי בערב על הספסל שלפני ביתי... ופתאום ישב לידי משהו, שדמה לי יותר משדומה ביצה לביצה. מעולם, בשום מראה לא ראיתי את עצמי ברור יותר.

"יכול אתה לשאול אותי כל מה שתבקש לדעת"

"האם בואך אומר ששעתי הגיעה?"

" לא עדיין לא. באתי ואוסיף לבא, כדי שתתרגל אלי."

"אמור לי כמה זמן עוד ניתן לי?"

"זה הפרטי היחידי שאיני רשאי לגלות לך."

"כל ימי חיי ניסית להונות אותך, לגנוב ממך שנה פה, שנתיים שם. להתמקח איתך על חודש אחד, על יומיים..."

"כך צריך להיות. אתה עושה את מלאכתך."

   אלבר קאמי: אל תלך לפני, אני עשוי בעקבותיך לא לצעוד.  אל תלך בעקבותיי,  שמא לא אשכיל להנחות. בוא נלך צד בצד, כחברים בלבד.

 

מהם האמונות שלנו בדבר סופיות החיים?

1. החיים סופיים אין אחרי זה כלום.

2. מה שאני משאיר אחרי חשוב.

3. הנשמה עוזבת את הגוף אחרי המוות, יש לה מקום שם היא שוכנת.

4. הנשמה מתגלגלת הלאה מוות אינו סוף החיים.

5. המוות נקבע מלמעלה.

6. המוות הוא תוצאת שילוב בין הזדקנות טבעית של הגוף, גורמים גנטיים וטעויות אנוש.

מהי הצוואה הרוחנית שלנו?

 

ב. החירות מזמינה אפשרות למימוש משאלות לב ורצונות ומעמיסה עלינו אחריות כבדה.   

   יש בליבנו משאלות רבות. רק חלק קטן ממשאלות הלב ממומש בגלל אילוצי ומגבלות המציאות. כשאנו מחליטים לממש משאלת לב, אנו פועלים במציאות באמצעות הרצון. הרצון הוא כוח מניע ממשי בהבדל ממשאלת לב שהיא רעיון כללי. אנו חופשיים להפעיל רצון כדי לממש משאלת לב. עם החירות באה גם אחריות רבה. בחירות שאנו בוחרים סוגרות את כל האפשרויות האחרות עבורנו. אבל פותחות את האפשרות לחיות את הבחירה שלנו. אנו גם דואגים לקראת מפגש אפשרי עם סמכות, חוקים ומגבלות חדשים.

   חוק כבוד האדם וחירותו:אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם.  אין פוגעים בקנינו של אדם.  כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.  אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.  כל אדם חופשי לצאת מישראל.  כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.  כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.  אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.  אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.  אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

   רבי יהודי הלוי: עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי: עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ "חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

   ספר דברים פרק ל': (יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

   ויקטור פרנקל: מְפַתֵּחַ הלוגותרפיה אומר בספרו: "אנשים עוד עלולים להאמין שחופש הוא כל הסיפור... חופש ללא אחריות, מסוכן. לכן אני ממליץ להקים פסל נוסף גם בחוף המערבי של ארה"ב, פסל האחריות." גם על פי יאלום (יאלום 2011),   לחירות יש שני מרכיבים: אחריות ורצון. האדם הוא האחראי על בחירותיו. חופש הוא חופש הבחירה ולא חופש לעשות "מה שבא לי".

   האדם מחפש משמעות ויקטור פרנקל: אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות שקבעו, אם תכנע או לא תכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חרותך הפנימית; שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תותר על חרותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.

 

מהם האמונות שלנו בהקשר לחירות?

1. לעשות מה שבא לנו.

2. לבחור בחכמה.

3. להתחשב גם באחרים.

4. מגיע לי.

איזה מקום אני תופס בעולם?

 

ג. הבדידות המאיימת והאנשים גם.

   לא אוהבים אותנו, לא צריכים אותנו ולא מבינים אותנו. חווית בדידות היכולה להתקיים גם בחברת אנשים, גם כאשר אנו לתועלת לסביבה וגם כאשר אנו משתפים פעולה ומבינים זה את זה. אי הוודאות עלולה לכרסם בכל רגע בחוויית השייכת להותיר אותנו נטושים ושבים אל חוויית הבדידות. אם נוכל לקבל את הבדידות הקיומית, יתאפשר לנו לפגוש את האחר ולאהוב אותו כאחר משמעותי ולא רק כמי שיפיג את אימת בדידותנו. זאת תהיה התאהבות מבלי לאבד את עצמנו.

 

   סוגי בדידות

1. בדידות פסיכולוגית: מנותק מעצמו לא בא במגע עם חלקים פנימיים שלו.

2. בדידות בין אישית: תופס עצמו כמופרד מאחרים.

3. בדידות חברתית: נידחה מאחרים, מנודה.

4. בדידות תרבותית: זר תרבותית או ללא ניסיון תרבותי וידע תרבותי.

5. בדידות קוסמית: מנוכר מאלוהים או מהטבע.

   ילקוט שמעוני דברים - פרק כט  כלכם ערבים זה בזה ואפילו צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה.

   קרן פלס איתי: הלילה הקרוב ויעזוב עם בוא האור, וייעלם ולא נזכור. איתי רגיל לריגושים, היו לו חודשים קשים, אבל יותר מדי נשים ולא זכה כמעט אף פעם לאהוב. הוא מחפש כתף רכה, כמה לילות של הדחקה. איתי לא מתעסק ברגשות יותר מדי, לא משנה לו מה עובר לי בחיי אחרי שהוא סוגר ת'דלת ונפרד וזה החורף הראשון שלי לבד.  איתי פירק חצי בקבוק ורק חסר לו בדיוק ממני עוד חצי חיבוק שיסדר לו את הראש ויירדם ועם הבוקר יעלם ושוב נשוב להתעלם. נעים לו לידי גם לי קשה קצת לבדי הלילה נח בתוך ידי משחקים באהבה אחד עם השני. ברור שזה זמני ויש לו אחרות וזה לא ענייני. וזאת אני שנקלעה לו בדרכו האומללה לא מתעסקת בשלו, רק מתעסקת בשלה שלא עושה עניין ממך, שלא תגיד לך כמה עצבות יש במבט הזה שלך כמה בדידות יש במגע הזה איתך.

   תהילים כ"ז

ד אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

ז שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי

ח לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ

ט אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי

י כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי

יא הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי

יג לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים

יד קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'

מהם האמונות שלנו בהקשר לבדידות?

1. בדידות פסיכולוגית: האם אני חבר של עצמי?

2. בדידות בין אישית: האם אני נותן אמון באחרים?

3. בדידות חברתית: האם אני שייך למעגלים חברתיים?

4. בדידות תרבותית: מהי הזיקה התרבותית שלי?

5. בדידות קוסמית: האם אני מחובר לאלוהים ליקום?

 

האם אני חלק מהעולם?

ד. חיים ריקים וחסרי משמעות.

   האם יש טעם בכלל לחיינו מעבר להנאה? האם יש טעם לחיינו כאשר אנו סובלים. האם יש לנו יעוד? האדם הדתי מאמין שייעודו מוכתב מאלוהים ועליו מוטל לגלות את ייעודו ולמממש אותו. אדם חילוני אמור לעצב את משמעות חייו ולתת להם פשר ומשמעות. המשמעות הקיומית של האדם נמצאת בפעולותיו במרחב הקיומי שלו. המשמעות מארגנת את העולם. אי הוודאות הוא תנאי למשמעות. משמעות אינה פתרון לאי וודאות. אבל היא נותנת לאי הוודאות סדר פנימי ופשר. אנו דואגים לא להגיע לרגעי ריקנות וחוסר טעם בזמן סיומים, פרישה, פיטורים, מעברים, כישלונות.

   ויקטור פרנקל כותב לרופאים: "הלוגותרפיה מחפשת להפוך את הרוחני למודע. השאלה בדבר משמעות החיים היא פשוט ביטוי של הפן האנושי ביותר של האדם. אין לראות את המאבק הרוחני של האדם השרוי במצוקה נפשית כפתולוגי. גם כאשר מתגלים תסמינים פתולוגיים, עדיין הלוגותרפיה יכולה להתמקד בחיזוק העמדה הרוחנית של האדם. התפקיד הראשון של האדם הוא לגלות את תפקידו בעולם. מהי חובתך? מה היום הזה והרגע הזה דורשים ממך?"

   ספר קהלת פרק יב: (ח) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר ַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל: (יב) וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר: (יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: (יד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:

   א.ד. גורדון, האדם והטבע:... אך החיים העליונים עומדים פשוט על השאיפה הטבעית של האדם לחיות, לחיות, עד כמהשאפשר, יותר לחיות את כל עצמו, מתהום נשמתו עד סוף ספירותיה העליונות, לחיות מתוךה'אני' של עצמו, מתוך כל אורותיו וכל צלליו, כל שירתו וכל צערו לתוך ה'אני' שלאחרים, של כל מה שחי והווה... חיים העליונים אינם חובה. האדם שואף לחייםעליונים מתוך צורך נפשי עמוק, יותר נכון, מתוך הכרח נפשי עמוק, מפני שבלתם חייואינם חיים"

   להיות אחד במניין. אבא קובנר: בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך - דבראחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשיברוני לא נתמוטטה אדמתאמונתי. אמונה - מרכזה העבודה, נשמתה - תפילה. אין שירה אמיתית, שאינה בבחינתתפילה. בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אימי ז"ל היאלא ציוותני דבר. שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מןהאבנים. והרגשתי שאיני שייך. שהנני נטוע בהווייה אחרת. שלא פסעתי צעדנוסף. אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע,הצטרפתי למניין. אמרתי תפילה מנחה, והגעתי.

   זהו דבר יהודי, היותר ייחודישביהדות, להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר זההדבר המשמעותי ביותר שביהדות. ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי.תפילתי תמיד להיות אחד מכולם. שמילותי הטובות יצטרפו למלים, שממלמל הציבור. גםהקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה - ולא יותר.

   אין משמעות לחיים, אם הםלעצמם. רק בזיקתם אל ההוויה, אל המלים שבאו עדיך - ובאים מרחוק לקראתך, ישמשמעות לעמידה. אחד - אבל אחד בציבור.

   מריון רבינוביץ בספר משמעות החיים: עקבתי אחרי יונה שבנתה קן מול חלון ביתי. ראיתי איך היא עמלה לבנות קן. והנה באו משבי רוח חזקים והפילו את הקן. הקן שהיה מעל מרפסת ביתי נחת ארצה ולידו ביצה מרוסקת. אחר כך בא חתול וליקק את הכול. חשבתי על משמעות החיים והנוף הפנימי. החיים הם השתדלויות לבניית קן פנימי. ואז באה רוח, לא בהכרח עוינת, מכוונת, אלא חסרת תכלית, והורסת הכול. הרוח נשכחת ומה שנהרס נשכח גם הוא. ולפעמים מזדמן עד כמוני והשכחה כבר נמוגה ואני מספר את הסיפור אליכם כדי להעבירו הלאה.

   י.ח. ברנר מכאן ומכאן: זה אשר הוצאתי מניסיונות ימי הוויתי וזוהי צוואתי האישית: החיים רעים אבל תמיד סודיים... המוות רע. העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה. האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר. לעם ישראל, מצד חוקי ההיגיון אין עתיד. צריך בכל זאת לעבוד. כל זמן שנשמתך בך, יש מעשים נשגבים ויש רגעים מרוממים. תחי העבודה העברית האנושית.

 

מהם האמונות שלנו בהקשר למשמעות?

1. האם יש בכלל טעם לחיים?

2. מה אני משאיר אחרי?

3. איך יזכרו אותי?

מה תרמתי לעולם?


שאלון דאגות

יש דאגות שמעסיקות אנשים במיוחד. דאגות אלו באות לידי ביטוי במחשבות, דיבור, למידה והתנהגות כדי להפחית עוצמת הדאגה מהנושא. הערך בסולם מ 1-10 את עוצמת הדאגה שלך בתקופה האחרונה. 1 מודאג מעט   5 מודאג  10 מודאג מאד

 

שאאבד את חיי:

------------------------------------------------

שאף אחד לא יזכור אותי אחרי מותי

------------------------------------------------

שאשתגע:

------------------------------------------------

שאחלה:

------------------------------------------------

שאהיה נכה:

------------------------------------------------

שלא אוכל למלא את רצונותיי:

------------------------------------------------

שאאבד את החופש שלי:

------------------------------------------------

שמישהו חדש ינהל אותי:

------------------------------------------------

שמשהו חדש ינהל אותי:

------------------------------------------------

שאהיה עני:

-----------------------------------------------

שאאלץ לעבור דירה, עיר, מדינה

-----------------------------------------------

שבן/בת זוגי יעזוב אותי:

-----------------------------------------------

שילדי יתרחקו ממני:

-----------------------------------------------

שאריב עם חברים/רות:

-----------------------------------------------

שקבוצת השייכות שלי תתפרק

-----------------------------------------------

שלא יצטרכו אותי:

----------------------------------------------

שאאבד את תפקידי:

----------------------------------------------

שיפטרו אותי:

----------------------------------------------

שלא יהיו לי מטרות:

---------------------------------------

שלא יהיה לי כבוד

---------------------------------------

 

 

 

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.