פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
אי אפשר לעצור את התנופה, ואת ההתפשטות

אי אפשר לעצור את התנופה, ואת ההתפשטות

עלון פסיכולוגיה עברית | 5/7/2020 | הרשמו כמנויים

אי אפשר לעצור את התנופה, ואת ההתפשטות

אוקי קורונה, את השיעור שלנו קיבלנו. כולנו קשורים, בעבותות החיים ובחוטים שקופים דקים וסבוכים שמלופפים סביבנו וסביב כל מי שבסביבה. עם עליית מספר הנדבקים, שרשרות ההדבקה הולכות ונעשות קרובות יותר, והתודעה של היקף האינטרקציות שלנו עם האנשים בעולמנו הולכת ונעשית בהירה יותר. אנחנו מוסרים זה לזה חיידקים, בלי משים, אבל מה עוד אנחנו מעבירים? איכויות נפשיות עוברות בשרשראות הדבקה משלהן, אשמה, בושה, עצב, אהבה, חמלה. שערו בנפשכם שהייתם מקבלים התראה בפלאפון הנייד: אתמול שהיתם בקרבת אדם מדוכדך, מאוהב, כועס, בודד. עכשיו לכו תעשו עם זה משהו. 

בשבוע החולף באתרנו, מאמרים וטורים חדשים, מדבקים במחשבות ובהרהורים מקצועיים ואישיים:

להישאר במסגרת: עינת שופר אנגלהרד כותבת על מרחב הביניים הפוטנציאלי הטמון בפסיכותרפיה בילדים המתרחשת "מרחוק" – באמצעות הנייד או מסך המחשב. במאמרה היא מציעה הסתכלות על זירת המסך כעל מסגרת המספקת מגרש משחקים, כזה המאפשר למטופל להתחבא, להתקיף, להתקרב ולהתרחק, גם כאשר המציאות אינה מאפשרת מפגש ממשי. 

ואם כבר מסכים - האם שימוש במסכים פוגע בהתפתחות מוחית של ילדים? האם הטלפונים החכמים הופכים את הילדים שלנו לטיפשים? מאמרם של  ד"ר יעקב אופיר, ד"ר חננאל רוזנברג ורפאל טיקוצ'ינסקי, מתחקה אחר מחקרי המוח שעומדים בבסיס הדיווחים התקשורתיים על השפעתם של מסכים על ילדים, ומציג את הביקורת המדעית על המחקרים הללו תוך כדי הצגת מבט מורכב ומאוזן יותר בשאלה שמדאיגה את כולנו, קלינאים, חוקרים והורים לילדים בעידן הדיגיטלי.

ובפסיכובלוגיה - 

טור חדש ונוגע של מרים בן-דוד שמשתפת אותנו מהדיור המוגן בו היא מתגוררת, בהרהוריה של פסיכולוגית בת למעלה מ-90 בימי משבר הקורונה: "החיים נמשכים, אך הקרע שנחתך ברקמת חיינו מבלבל כל כך שכל מה שקורה מרגיש לא אמיתי ויש לו הטעם של "כאילו". אני מביטה מסביב ורואה את התיאטרון הסוראליסטי הזה שגם אני חלק ממנו ומרגישה אבודה""

גבי בונוויט – בטור מודאג וביקורתי, מציג דיסטופיית זיקנה ומבקש מאיתנו לזוז בכסאנו בחוסר נוחות – "לאחר התגברות מספר האזרחים שנדבקו בקורונה, החליטה הממשלה ברוב קולות, להעביר את כל אוכלוסיית הסיכון, שמורכבת בעיקר מאזרחים ותיקים מעל גיל 65, לחוות בריאות בנגב".

פרופ' עמיה ליבליך כותבת על חוסר הוודאות שמלווה את חיינו בתקופה הזו, שבמקום להתמתן רק הולך ומתעצם. 

ד"ר רננה אלרן בטור מעורר מחשבה על 'אשליית החסינות' של 'בריאים' מול 'חולים', והאופן בו משברים ומגפות סודקים באשלייה הזו ומזמינים התמודדות. "האתגר הוא אולי להמיר את אשליית החסינות בבניה של תחושת חוסן, של הפרט ושל הקהילה. חוסן לא מכחיש את חוויית השבירות ומשליך אותה על האחר, אלא יכול להתקיים לנוכח ולאורה של הפגיעות האנושית ומתוך הכרה שכולנו כבני אדם חולקים אותה". 

'בגנות אייגן' – זוהי הכותרת הקצרה והחדה של הטור החדש והנוקב של ד"ר ניצה ירום שעוסק, ובכן, בביקורת שלה על הפסיכואנליטיקאי מייקל אייגן: "הוא תמיד טורח להזכיר בפומבי הרצאה שלו, ראיון פומבי אתו, מצטט מישהו שמצטט אותו, מצטט את עצמו, הוא אף פעם לא מצטער על משהו שקרה סביבו ואתו. כאילו שאין לו השפעה על סביבתו - חוץ מהזוהר המובן מאליו המגיע לו. בעיני הוא אדם חסר אחריות." מה דעתכם? מסכימים? מתנגדים? מוזמנים להגיב. 

בימים האחרונים השיקה החטיבה הקלינית בהסתדרות הפסיכולוגים את האתר "פסיכולוגיה קלינית בשבילך" שכולל גם אינדקס שמאפשר לאתר פסיכולוגים ופסיכולוגיות קליניים. עם ההשקה התעוררו דיונים סוערים למדיי במספר מדיה חברתיים שבהן הועלו מצד אנשי מקצועות משיקים טענות וביקורות שונות על המהלך. רפאל יונתן לאוס מבקש להסביר למה הוא חושב שאינדקס הפסיכולוגיים הקליניים הוא צעד בכיוון הנכון

דיאגנוסטיקה חדשה? נודע לנו כי באוניברסיטה העברית מקטינים את שעות הלימוד שנדרשו עד ככה ללימוד בטריית האבחון הקלאסית בתואר השני הקליני, ומסירים את החובה להעביר את בטריית המבחנים הקלאסית בפרקטיקום. מה דעתכם על המהלך?  

במדור 'חדר משלך', הפסיכולוגית רני עובדיה מכניסה אותנו לקליניקה בלתי רגילה: "בית הסנגה, בו אני מלמדת ומלווה אנשים בריאים כמו גם העוברים משברי חיים ונפש, הוא דירה בבעלות משפחתי שנתרמה לעמותה כדירת קהילת תובנה. בבית ארבעה חללים: אולם מדיטציה, חדר לפגישות פרטניות או זוגיות, חדר אירוח מורים המשמש גם כמזכירות שוטפת, ספריה קטנה, ומטבח המשמש לארוחות משותפות בקורסים וימי תירגול ארוכים." 

ובמדור 'הרצאה בנעלי בית' תוכלו להנות מהרצאות מוקלטות מהוובינר "נותנים גב"- נרתמים למען גברים במשבר. סמינר הכשרה שהועבר ברשת, ואשר הציע כלים, איך לתמוך בגברים שנמצאים במשבר.

 

 

חיינו
מפץ גדול. 

אנחנו מתרחקים זה מזה,
המרוחים בינינו הולכים וגדלים.

אי אפשר לעצור את התנופה,
ואת ההתפשטות: מי שנולדים 
נדחקים בינינו, מי שמתים
מותחים את ליבנו אל האינסוף. 

את האור הקלוש שנותר בנו
כבר אי אפשר לראות בלי טלסקופים
רבי עצמה, 
כלומר אהבה. 

(שלומי חתוכה)

 


עוד בבלוג של עלון פסיכולוגיה עברית

חובבי נטילת הסיכון בינינו עקבו מקרוב אחר הקופץ האוסטרי שבחר לקפוץ מהסטרטוספרה חזרה לקרקע המציאות....
כיצד יכולים אנשי הטיפול ושירותי בריאות הנפש בישראל לסייע להתמודד עם הסיכון האובדני בו נתונים חברי...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.