פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
טיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קושי בוויסות רגשיטיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קושי בוויסות רגשי
טיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קושי בוויסות רגשי

טיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קושי בוויסות רגשי

בקרב ילדים מחוננים נצפה לפעמים פער מבלבל בין יכולות קוגניטיביות גבוהות וכישורים מרובים לבין קושי בוויסות רגשי, כלומר קושי לכוון ולאזן את הרגשות בהתאם למצב. במאמר זה יתוארו שני היבטים מרכזיים של התערבות טיפולית עם ילדים מחוננים הסובלים מקשיי ויסות רגשי: הראשון נוגע לסביבת הילד, והשני לטיפול הפרטני.

מאמרים | 21/4/2019 | 1,763

תגיות:

טיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קושי בוויסות רגשי

 

מאת שימי גלעד

 

 

 

מצב של מחוננות המופיע יחד עם "תווית" נוספת הקשורה לתחום קושי כלשהו מכונה בספרות "תווית כפולה" (Double label) ומתבטא פעמים רבות בפער בין תפקודם של ילדים מחוננים בתחומים שונים. בפרט, ילדים מחוננים רבים מתאפיינים בפער בין יכולות גבוהות לבין התנהגויות לא מסתגלות – פער שיכול להיות מבלבל במיוחד עבור המבוגרים סביבם. כך למשל, מבוגרים עשויים לדווח על ילד חכם ומוכשר מאוד שכאשר שהוא לא מקבל את מה שרוצה הוא "מתנהג כמו בן שנתיים" – צורח, בוכה ומתקשה להירגע. במקרים אלה אפשר לדבר על קושי בוויסות רגשות (Emotional regulation), כלומר קושי לכוון ולאזן את הרגשות בהתאם למצב – למשל, לכוון את עוצמתם של הרגשות, את הדרך שבה הם באים לידי ביטוי ואת משכם בצורה תואמת גיל.

במאמר קודם (גלעד, 2019) הצגתי עקרונות מנחים לטיפול פסיכולוגי בילדים מחוננים בעלי קשיים חברתיים. עם זאת, לעיתים הקושי החברתי נובע מקשיים בוויסות הרגשי, ועולה הצורך לעסוק באופן ישיר בקשיים אלה. במאמר הנוכחי יתוארו שני ההיבטים המרכזיים של התערבות טיפולית עם ילדים מחוננים הסובלים מקשיים בוויסות הרגשי: הראשון נוגע לסביבת הילד, והשני לטיפול הפרטני.

 

הסדרה סביבתית

כאשר הקושי של הילד בוויסות רגשי כולל פגיעה באנשים ו/או רכוש (למשל התקפי זעם אלימים או התנהגויות פוגעניות), על המבוגרים סביבו – בין אם מדובר בהורים, מורים, מדריכים או מבוגרים אחרים המטפלים בילד – לגבש תחילה צעדים ברורים שנועדו למנוע את ההתנהגויות הפוגעניות הללו. מעבר לצורך בהגנה על הסביבה, לצעדים כאלה יש אפקט טיפולי חשוב ביחס לילד שכן ההתנהגויות הפוגעות גורמות לו ל"נזק היקפי" (Collateral damage) שמתווסף למצוקה הראשונית שלו סביב הקושי בוויסות. נזק היקפי שכזה יכול לכלול דחייה חברתית, ספיגה של ביקורת וכעס מהסביבה ופגיעה בדימוי העצמי.

בעבודה עם הורים, למשל, "הסדרה סביבתית" כזאת יכולה לכלול עבודה על העברה של מסרים ברורים בנוגע לדרכים לגיטימיות ולא לגיטימיות להביע רגשות (לבוב, 2017). הורים מונחים להשתמש במסר פשוט, מכבד וברור, כגון "מותר לך לכעוס, אבל אנחנו לא מסכימים שתנהג באלימות". סוג כזה של מסרים יכול להחליף מסרים עמומים (כמו: "למה תמיד אתה מרביץ?!"), לא מכבדים ("אי אפשר איתך כבר! מתנהג כמו בריון") ולא מועילים ("תירגע מיד!"). כאשר מדובר בילדים מחוננים, הורים ומורים נוטים לצאת מתוך הנחה שהילד יודע ומבין איזה סוג של התנהגויות הינן לגיטימיות ואילו לא. אולם גם במקרים שבהם הילד נבון מאוד ו"יודע" שההתנהגות אינה מתאימה, יש צורך באמירה ברורה של המבוגר על מנת להדגיש שמדובר בנושא חשוב שהמבוגרים מפנים אליו תשומת לב.

בנוסף למסר המילולי, הורים מונחים להעביר מסר גם במישור המעשי, כדי להגביר את האפקטיביות של המסר. כך, לצד הצהרה ברורה של מה מותר ומה אסור, על ההורה לתת בהתנהגותו דוגמא אישית ולא לנהוג באופן אלים או תוקפני כלפי הילד. עוד היבט מעשי של העברת המסר מתייחס לקביעת מחיר ברור להתנהגות אלימה ולמניעת רווחים משניים שהילד עלול להפיק מההתנהגות: המבוגרים מונחים לוודא שהאלימות לא מאפשרת בפועל לילד לקבל את מה שרצה או "להרוויח" ממנה באופנים אחרים. השימוש במונח "מחיר" מכוון למצב שבו ההחלטה על הסנקציה והאופן שבו היא מוצגת לילד נעשות באופן שאינו אימפולסיבי ורגשני אלא שקול ושקוף; כך הסנקציה נחווית כשרירותית פחות ונקמנית פחות, והסיכויים שתוביל למאבק כוח או למרירות של הילד כלפי המבוגר פוחתים בהתאם.

הסדרה מערכתית כזו לא נועדה רק למנוע "נזק היקפי" אלא גם, במקרים רבים, מכוננת את התנאי המוטיבציוני עבור הילד לשינוי התנהגותו. בהקשר זה חשוב להבין שההתנהגות שנחשבת על ידי המבוגרים סביב הילד כסימפטום בעייתי (למשל, הרבצה לחברים בעת כעס) יכולה להיתפס בעיני הילד כמועילה וכמשרתת את מטרותיו. לפיכך, המבוגרים נדרשים לסדר מחדש את הסביבה כך שלהתנהגות הבעייתית יהיה מחיר ושהסימפטום ייתפס כמוקד לשינוי גם עבור הילד.

בבירור שערכתי עם ילד שהופנה אלי כי הרבה להרביץ בהפסקות לילדים סביבו, הוא אמר לי שמבחינתו הדבר לא מהווה בעיה אלא אף יתרון, "כי מפחדים ממני ונותנים לי כבוד", כדבריו. כמובן שבמצב עניינים זה הוא היה חסר מוטיבציה לערוך עבודה טיפולית שעיקרה ויסות כעסים. לכן כשלב ראשוני פעלתי יחד עם הוריו והצוות החינוכי כדי לגבש מערך התנהגותי שבו הילד "משלם מחיר" על התנהגות אלימה. לאחר תקופה קצרה שבה הילד שילם מחיר על התנהגותו פחתו ביטויי האלימות וגם נוצר מצב שהילד ביקש להגיע לפגישות כדי שיוכל "לשלוט על הכעס שלו" יותר. במקרה זה, הצמדת מחיר לסימפטום הביאה לכך שגם לילד נוצר אינטרס להתגבר עליו.

הורים רבים מוצאים את עצמם מבולבלים לנוכח התנהגויות פוגעניות שמתרחשות תחת "חסות" הכותרת "קושי בוויסות רגשי", ותוהים כיצד אפשר לדרוש מהילד שליטה עצמית אם יש לו בעיה ש"איננה אשמתו". כחלק מכך, הם מתקשים לעיתים להעביר מסר ברור לילד לגבי התנהגויות שאינן לגיטימיות ו"לגבות מחיר" עליהן. השאלה בדבר מידת השליטה העצמית של הילד בהתנהגותו חשובה גם ביחד לאבחנות אחרות, שהיכרות איתן תורמת להבנה של קשיי הילד אך מעלה את הסיכון לאווירה של הסרת אחריות. מטאפורה שעוזרת לי "לעשות סדר" בדילמה זאת היא של התעטשות:1 התעטשות נחשבת לפעולה טבעית, פיזיולוגית ופעמים רבות בלתי נמנעת – פעולה התנהגותית שלאדם עשויה להיות שליטה מועטה עליה. עם זאת, המתעטש יכול לקחת אחריות על פעולה זו, להגיד "סליחה" ולהתעטש בעדינות אל תוך שרוול או מטפחת. מנגד, הוא יכול להתעטש בקולניות תוך השפרצת רסס חיידקים ורוק על הנוכחים. רוצה לומר, גם כאשר ישנה בעיה שאינה "אשמת" האדם ו/או לא לחלוטין בשליטתו, עדיין אפשר ורצוי לדרוש ממנו לקחת עליה אחריות ולמזער את הפגיעה ההיקפית שלה. כך, גם בהקשר של ויסות רגשי, מותר ואף חשוב לכוון ילדים שחווים רגשות בעוצמה חזקה ומתקשים בוויסותם "לתעל" את הביטוי של אותם רגשות חזקים לכיוונים פחות הרסניים לסביבה, ולצפות מהם לקחת אחריות על תיעול כזה.

את תהליך ה"הסדרה הסביבתית" ההורים יכולים לבנות מצעדים "חד צדדיים" שהוחלטו על ידם, אך אם זה אפשרי מוטב לפחות בשלב ראשון לערוך אותו תוך שיח פתוח עם הילד ובשיתופו. כחלק משיח כזה כדאי לחשוב עם הילד על "פתחי יציאה": התנהגויות חלופיות ולגיטימיות שיחליפו את ההתנהגות הפוגענית. מניסיוני, כאשר לילד ישנה מוטיבציה לשתף פעולה הוא לרוב יצליח להציע פתרונות יצירתיים ואפקטיביים להתנהגויות כאלה (למשל: לקרוע ניירות, לשתות מים, לצאת לריצה במגרש וכו') או לקבל את הצעות המבוגרים.

דגש חשוב בעבודה הסביבתית הוא על מעקב אקטיבי שוטף אחר התקדמות הילד בתחום הרצוי. מעקב כזה יכול להתבצע על ידי המבוגרים ובינם לבין עצמם אך גם בשיתוף פעולה עם הילד. בהמשך ארחיב על המעקב ככלי שיכול לתמוך בטיפול הפרטני.

 

עבודה על ויסות רגשי בטיפול פרטני

העבודה הפרטנית עם הילד בעל קשיי הוויסות יכולה להשלים את מערך התמיכה הסביבתי בו ולקדם אותו. בחלק זה אציג כלים שיכולים לשמש מטפלים בעבודה כזאת: עבודה קוגניטיבית על הבנה של תהליכים רגשיים, שימוש בטכניקות ייעודיות כמו ביופידבק והיפנוזה, עידוד לתרגול והעלאת מודעות בין הפגישות, ומעקב מתוכנן מראש.

 

א. עבודה קוגניטיבית על הבנה של תהליכים רגשיים

שלב חשוב בוויסות רגשי הוא הבנה של תהליכים רגשיים, הכוללת תחילה הבנה "כללית" של תהליכים רגשיים ולאחר מכן הבנה פרטנית של המאפיינים הרגשיים הייחודיים למטופל. זהו שלב חשוב במיוחד בעבודה עם ילדים מחוננים, שבמקרים רבים יכולים להשתמש בהבנות קוגניטיביות ככלי לשינוי. עבודה על ההבנה ה"כללית" תכלול מתן פסיכו-חינוך בנושא רגשות, כולל היכרות עם סוגי הרגשות השונים וכן הצגת החשיבות והתפקיד של רגשות שליליים ומתן לגיטימציה לקיומם (למשל: הפחד הוא רגש חשוב כי הוא עוזר לנו לשמור על עצמנו מפגיעה). לצד זאת מודגש כיצד דברים עלולים להשתבש כאשר הרגש אינו מווסת (למשל: בעיות נוצרות כאשר הפחד עוצמתי מדי או מופעל כאשר אין בו צורך). לשם ההמחשה אפשר למשל לשאול ילדים אם אש היא טובה או רעה ולכוון את הדיון למסקנה שאש יכולה להיות מסוכנת בתנאים מסוימים, אך היא יכולה גם להיות מועילה כאשר עוצמתה תואמת את הנדרש וכאשר היא נמצאת בשליטה. מניסיוני, אנלוגיה זאת מסייעת לילדים להבין באופן ברור את המושג "ויסות".

בהמשך העבודה על הבנת תהליכים רגשיים אפשר לאפיין ביחד עם המטופל תהליכים פנימיים הקשורים לרגש ברמה הקוגניטיבית, הפיזית וההתנהגותית. אפשר למשל להבחין בין מחשבות שגורמות ללחץ להתגבר למחשבות שיכולות להרגיע; לשים לב לקשר בין לחץ להאצה בקצב דפיקות הלב; להתייחס לקשר בין מצבים של רגש חזק לקבלת החלטות שאחר כך מתחרטים עליהן.

ההבנה של המאפיינים הרגשיים הייחודיים למטופל כוללת חקירה משותפת של מאפיינים אלה: מה מביא אותו לרגש מסוים? מהי עוצמתו? כמה זמן הוא אורך? מה עוזר לו לחלוף? בשלב זה אפשר להיעזר באמצעים חזותיים כגון ציור של מדחום, צבעים, סקאלת מספרים, קומיקס וכו'. כמו כן, חשוב לבדוק עם המטופל אילו מחשבות ותחושות גוף קשורות לכל רגש (לדוגמא, תחושה של דפיקות לב והזעה בידיים, מחשבות של "בחיים לא יקבלו אותי לאוניברסיטה ככה").

י', שהופנתה בשל חרדת מבחנים, דיווחה על תחושות גופניות של לחץ לצד מחשבות מלחיצות. היא דיווחה גם על תחושת לחץ נוספת שנובעת מהרגשה של אובדן שליטה ותיארה שבמצבים אלה "אני לא מבינה מה קורה לי ולמה". במקרה זה, התחלתי במתן פסיכו-חינוך על ייעודו של מנגנון הפחד בגוף ושל אופן פעולתו: הסברתי לה כי הפחד נועד להגן עליה מסכנות, וכי הוא מפעיל סדרת תגובות גופניות כדי להעלות את מוכנות הגוף להתמודד עם איומים. לאחר מכן הגענו להבנה כי עיקר הקושי נובע מהפעלה של מנגנון הפחד בזמן שבו הוא אינו דרוש ואינו מועיל. כחלק מכך, סייעתי לי' למפות מחשבות שלה ותחושות בגוף שקשורות לפחד. מכיוון שאהבה מאוד ציור, היא בחרה להמחיש מיפוי זה באופן חזותי דרך קומיקס. בקומיקס אפשר לראות את השלבים השונים של תהליך ההיכרות שלה עם הפחד, וכן שיטות שבהמשך סייעו לה להתגבר עליו.

 

ב. שימוש בכלים ייעודיים

מגוון רחב של גישות וכלים טיפוליים עומדים לרשות המטפל לצורך שיפור יכולתם של המטופלים לוויסות רגשי. מניסיוני, הן ביופידבק והן היפנוזה הם כלים אפקטיביים מאוד שמתאימים במיוחד לעבודה עם ילדים מחוננים, שכן פעמים רבות אלה מתאפיינים ביכולת מילולית גבוהה, בחשיבה "מדעית" וביכולות דמיון גבוהות. כחלק מכך, מניסיוני, כלים טיפוליים אלו גם חביבים במיוחד על ילדים מחוננים.

ביופידבק היא שיטה שעושה שימוש במערכת ממוחשבת המנטרת מדדי גוף ומאפשרת התבוננות משותפת של המטפל והמטופל עליהם במהלך הפגישה. המידע מוצג באופן מידי ושוטף בצורה של גרף או אנימציה. בעזרת ביופידבק אפשר למשל להדגים עלייה או ירידה של רמת העוררות שמתרחשות בעקבות סוג נשימה מסוים או הלך מחשבות כזה או אחר. בהמשך, אפשר להשתמש בביופידבק כאמצעי לבחון שיפור ולנטר יעילות של שיטה שנלמדה (למשל נשימה סרעפתית). מניסיוני, ילדים מחוננים לרוב מעריכים את הגישה המדעית שבבסיס הביופידבק, ומאוד נרתמים לבדיקה ומדידה משותפים של התהליכים הרגשיים שלהם.

לפ', נער שעימו עבדתי, הצעתי לעקוב יחד אחר העליות והירידות ברמת העוררות שלו כתגובה להתרחשויות שונות. בחלקו הראשון של הגרף שהופק מההתנסות אפשר לראות את תגובתו הגופנית של פ' לבקשות שלי שנועדו להעלות את רמת העוררות: לנשום מהר, לחשוב על מישהו שעיצבן אותו. בהמשך (מהנקודה הכחולה ואילך) אפשר לראות את התגובה הגופנית שלו להנחיה קצרה של רגיעה, כאשר ביקשתי ממנו לעצום עיניים ולהקשיב לצלילים מסביבו. במקרה זה, מכשור הביופידבק איפשר להתבונן יחד על הקשר שבין מחשבות ופעולות שונות לבין עוררות גופנית, ולהתנסות בהתערבות קצרה שהדגימה לפ' כיצד הרפיה יכולה להיות מועילה עבורו.

היפנוזה היא יישום טיפולי מוכח מחקרית כאפקטיבי לטיפול ולהקלה בהפרעות רבות, פסיכולוגיות ופיזיולוגיות2 (ראו למשל: Ruysschaert, 2014 ; Hammond, 2010). היא שימושית במיוחדת להפחתת תחושת דחק, למשל על ידי הכוונה של המטופל להגיע בדמיון למקום בטוח שבו הוא רגוע. בנוסף, אפשר ליישם אותה במטרה לסייע למטופלים בצורך ספציפי, למשל דרך עבודה על תפיסות פנימיות, רגשות, זיכרונות ועוד. יצירתיות, דמיון ויכולת מילולית טובה הן תכונות שמהוות אינדיקציה טובה לשימוש אפקטיבי בהיפנוזה, ומכיוון שילדים מחוננים רבים ניחנים בתכונות אלה, רבים מהם יכולים להיעזר מאוד בהיפנוזה.

לדוגמא, בטיפול שערכתי עם א', נערה מחוננת כבת 13, היא תיארה מצוקה רגשית משמעותית שמקורה בכעס רב שחשה כלפי בני כיתתה לשעבר מבית הספר היסודי, שהיא מתקשה להשתחרר ממנו. כשביקשתי ממנה לדמיין את התחושה, היא תיארה: "זה כמו גוש שחור לוהט בבטן שלי". במצב של היפנוזה היא הצליחה להתמקד בגוש השחור של הכעס, ובחרה להשתמש באנרגיה שלו כדי לנקום בדרכים יצירתיות באותם ילדים שפגעו בה ובכך להקטין אותו בהדרגה עד שנעלם.

נ', מטופל שסבל ממצבי רוח עוצמתיים שהשתנו במהירות, הצליח באמצעות היפנוזה לדמיין עבור כל אחד מהרגשות שליוו את מצבי הרוח הללו דמות ממשית שלה כינוי, מראה ייחודי ותכונות אופי. למשל, דמות של "עצב" שמפגינה לפעמים שתלטנות, דמות של כעס שחושבת שרק היא צודקת, וכו'. לאחר מכן הנחיתי אותו  "לשוחח" עם הדמויות בהיפנוזה כדי להביע אליהן כבוד – אך גם לדרוש מהן התנהגות טובה יותר ביומיום. כחלק מכך נעשה תהליך של העצמה של נ', שהדגיש שהוא "הבוס" של כל הדמויות הפנימיות, ושהן שם כדי לשרת אותו. כחלק מכך, נ' דרש מהדמות של העצב להיות יותר עדינה ולדעת מתי ללכת כשהיא אינה רצויה עוד. בנוסף, הוא צייר על דף שַׁלָּט רחוק שבו מספר כפתורים שנועדו לאפשר לו לכוונן אלמנטים רגשיים שונים. לאחר מכן ביצענו יחד חיבור בדמיון בין תחושות שונות לבין לחיצה על כפתורים בשלט. למשל, חיבור בין לחיצה על הכפתור של "הורדת הפחד" בשלט לבין הרגשה של הירגעות, נשימה איטית ונעימה והתפוגגות של מחשבות מלחיצות.

​​​​​​​

 

ג. עידוד לתרגול והעלאת מודעות בין הפגישות

בנוסף לעבודה פסיכו-חינוכית ושימוש בכלים כמו ביו-פידבק והיפנוזה לצןרך עבודה על שיפור היכולת לוויסות רגשי, חשוב מאוד לעודד את המטופלים להכליל את ההבנות שעלו בטיפול כדי שיוכל להשתמש בכלים שנלמדו בו במהלך היומיום. כחלק מכך, אני נוהג לבקש ממטופלים לשים לב במשך השבוע למקרים שבהם הצליחו או לא הצליחו לווסת רגש כרצונם ולהיות ערים לתחושות גופניות ולמחשבות המשפיעות ומושפעות מהוויסות הרגשי. במקרה הצורך, אני מבקש מהם גם לתעד לאורך השבוע את תגובותיהם לאירועים שונים. פעמים רבות, התיעוד מסייע לילדים לזכור לשים לב לאורך השבוע למאמצי הוויסות שלהם וכן מסייע להם לזכור בצורה מדויקת ומפורטת יותר את המקרים לקראת הפגישה. כאשר כלי טיפולי מסוים נלמד בטיפול (למשל: תרגול של נשימות, הרפיית שרירים וכד'), אני מבקש מהמטופל לתרגלו בבית.

 

מעקב אקטיבי: אינטגרציה של העבודה הפרטנית עם הסביבה

מעקב אקטיבי אחר ההתקדמות הוא חלק חשוב בטיפול, שלפעמים יכול לתפקד כהתערבות בפני עצמה: עצם הידיעה של מטופל שאחר משמעותי מכוונן לשים לב להצלחות שלו, ושצפויה שיחה בנושא בזמן שהוגדר מראש, יכולה לסייע לו להעלות מודעות בעצמו ולגייס כוחות לעשות שינוי. לכן, מניסיוני, מומלץ מאוד להצהיר מראש על כך שתופנה תשומת לב להתנהגות מסוימת ומעקב לגביה.

יש כמה דרכים לבצע מעקב: אפשר לעקוב אחר ההתקדמות תוך התייחסות למדדים ברורים ומדויקים, למשל באמצעות מנייה של כמות התנהגויות מסוג מסוים, ואפשר לחילופין לבצע מעקב באמצעות תשומת לב והתבוננות. בנוסף, אפשר לבצע את המעקב בתוך מפגשי הטיפול עצמם, למשל באמצעות אמירות כמו "ניפגש בשבוע הבא ונוכל לחשוב איך הצלחת בדברים שדיברנו עליהם השבוע"; לחילופין, אפשר לעקוב אחר ההתקדמות מחוץ לטיפול, בשיתוף של אחרים משמעותיים כמו הורה או מורה. מעקב המשתף אחרים משמעותיים יכול להיערך בלי ידיעת הילד, למשל באמצעות הנחיה למורה לשים לב באופן מיוחד להצלחות מסוימות של הילד ולחזקו עליהן; לחילופין, אפשר לקיים תהליך של מעקב בשיתוף הילד ולערב בו שותפים נוספים שהילד מעריך וסומך עליהם. בשיח פתוח עם הילד, אפשר לחשוב יחד על בחירת השותפים, על מידת השיתוף שלהם במידע הנוגע לטיפול ועל נוסח הבקשה מאותם שותפים – למשל, בקשה למתן תשומת לב להתנהגות מסוימת, למתן תזכורות לילד בנוגע לתרגולים שונים שעליו לעשות, לסיוע לילד בזיהוי מצבים ורגשות, וכו'.

על מנת שהמעקב אחר ההתקדמות של הילד יהיה אפקטיבי, חשוב להכין את השותפים למעקב ולהנחותם. להלן כמה נקודות להנחיה כזאת:

  • בשביל שהמעקב לא יהפוך לחוויה מלחיצה או חודרנית עבור המטופל, חשוב שהשותפים יפגינו עמדה אופטימית ואוהדת, ידגישו הצלחות וישימו לב במיוחד למיומנויות שהילד הצליח להשתמש בהן. כחלק מכך, על השותפים להיערך מראש גם לאפשרות של חוסר הצלחה או הצלחה חלקית של הילד לאורך הדרך, במטרה להתמודד באופן מקבל ואופטימי עם אפשרות כזאת. במצבים של חוסר הצלחה, חשוב שהשותפים ידגישו נקודות קטנות של שיפור, וימסגרו עבור הילד את חוסר ההצלחה כחלק מתהליך – ולא ככישלון של התהליך.
  • על השותפים להשתמש בשפה ברורה, ללא כפל משמעות או ציניות. פעמים רבות הורים מנסים להתמודד עם נושאים לא נעימים באופן "קליל" יותר ולמזער את הקונפליקט. כחלק מכך הם לעיתים מתייחסים לנושאים שמפריעים להם בהומור או בציניות. כאשר הנושא חשוב, מומלץ לתכנן את המסר כך שיהיה פשוט ומדויק ככל שניתן, כדי להקטין את הסיכוי לאי-הבנות ולמסרים כפולים מבלבלים.
    למשל, מהורים שאצלם זיהיתי נטייה לציניות, ביקשתי להקפיד להימנע ממסרים כפולים ומבלבלים (דוגמת "סוף סוף הצלחת, בגיל 11, לא לשבור דברים כשאתה עצבני"), ולתת לבנם חיזוקים ברורים כגון "אנחנו מאוד גאים בך שהצלחת להתמודד באופן הזה".
  • על השותפים להיצמד לבקשה של הילד ולא לפלוש לאוטונומיה שלו באופן שעליו לא סוכם מראש. התנהלות זאת נועדה להגדיל את הסיכוי שהילד יוכל להיעזר בסיוע שלהם, וימשיך לרצות בשותפות איתם. במקרים שבהם ההורים מתמודדים עם קושי אישי שלהם בוויסות, שמקשה עליהם להתאפק מלהעיר במצבים מסוימים, יש צורך גם במענים נוספים.
    ו', אחד ממטופליי, ביקש שהוריו יזכירו לו לתרגל שיטה שלימדתי אותו. לאחר כשבוע הוא התלונן בפניי שבכל פעם שהוא היה מעט כעוס הם לחצו עליו "לעשות את התרגילים שהפסיכולוג נתן לו ולהירגע" – גם בזמנים שבהם הדבר לא התאים לו. לדבריו, התנהגותם גרמה לו להתחרט על כך ששיתף אותם בתהליך שעשה איתי ועל כך שביקש את עזרתם.

מניסיוני, תוכניות רבות וטובות לא מצליחות לייצר שינוי ארוך טווח, שכן לאחר הצלחה ראשונית ירדה רמת המתח והמצוקה ועימה ירדה גם רמת המגויסות של המבוגרים. לכן, בבנייה של תוכניות מסוג זה אני מדגיש בפני המבוגרים (הורים, צוות חינוכי) את הצורך להתמיד בתוכנית, כולל במעקב האקטיבי גם (ובמיוחד) לנוכח הצלחה. בשלבים מאוחרים יותר, כאשר נראה שהושג שינוי ארוך טווח, אפשר יהיה להחליט מתי לוותר על רכיבים מסוימים בתוכנית.

 

סיכום

ויסות רגשי היא יכולת חשובה ביותר להסתגלות. בקרב ילדים מחוננים הפער שנצפה לפעמים בין יכולות קוגניטיביות גבוהות וכישורים מרובים לבין קושי בוויסות רגשי הוא מבלבל ומתסכל במיוחד. במאמר זה סקרתי דגשים ועקרונות שיכולים לדעתי לסייע בטיפול במקרים מסוג זה. הדגשתי את החשיבות של התייחסות לרמה הסביבתית, הפרטנית וכן לשילוב בין שתי רמות ההתערבות הללו.

 

הערות

  1. אני מודה למדריכתי הגב' אורנה שלו על שהציגה לי מטאפורה שימושית זאת.
  2. חשוב לציין שעל פי חוקי מדינת ישראל, השימוש בהיפנוזה מצריך קבלת רישיון ספציפי מטעם משרד הבריאות.

 

מקורות

גלעד, ש. (2019). טיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קשיים חברתיים. אתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy...=3786

לבוב, א. ואלקיים, ה. (2017). ההורה כמגדלור. הוצאת מודן

Ruysschaert, N. (2014). The use of Hypnosis in therapy to increase happiness. American Journal of Clinical Hypnosis, 56. pp. 269-284.

Hammond, D.C. (2010). Hypnosis in the treatment of Anxiety and Stress-related disorders. Expert-reviews, pp. 263-273.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

גלעד, ש. (2019). טיפול פסיכולוגי עם ילדים מחוננים בעלי קושי בוויסות רגשי. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3787

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.