איפה הגברים כולם?
מודל להסבר המחסומים בפנייה של גברים לעזרה נפשית מקצועית
מאת יאיר גור-אפטר
מבוא
העיסוק בגברים ובגבריות תופס תאוצה בשנים האחרונות, וקיימת הבנה הולכת וגוברת של הצורך בפיתוח ידע לגבי פסיכולוגיה של גברים וכלי התערבות יעילים על מנת לעזור להם במצוקותיהם. עם זאת, מתברר שתחום הטיפול הנפשי ממעט לעסוק בתחום זה ואנשי מקצוע אינם מוכשרים למתן מענים רגישי מגדר לגברים – מענים המביאים בחשבון את המרכיבים הפסיכולוגיים, החברתיים והתרבותיים המעצבים את זהותם המגדרית ומשפיעים על הטיפול בהם (באום, 2006; (Furman, 2010; Winnett, Furman & Enterline, 2012. מאמר זה שם לו למטרה לקדם באמצעות מודל תיאורטי את ההבנה בקרב אנשי המקצוע של אחת התופעות היותר מדאיגות בתחום הטיפול הנפשי בגברים – גברים בהשוואה לנשים נוטים לא לפנות לעזרה נפשית מקצועית או לשירותים המעניקים עזרה נפשית לאנשים השרויים במצוקה, גם כשהם זקוקים לכך.
המודל, המתבסס על מחקרים קודמים ועל ידע משדה המחקר, מסביר את שלושת המחסומים המרכזיים המקשים על גברים לפנות לעזרה נפשית מקצועית. ההסבר הראשון יתייחס לעמדותיהם השליליות של גברים כלפי עזרה נפשית, ההסבר השני יתייחס למחסור בשירותים ייחודיים עבור אוכלוסיית הגברים, וההסבר האחרון יתייחס לעובדה שגם כאשר ישנם מענים עבור גברים, רבים מהם סובלים מעיוורון מגדרי. כמו כן, אדון בדרכים היכולות לקדם את המוטיבציה של גברים לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית.
גברים ופנייה לעזרה נפשית מקצועית
כאשר בוחנים את סוגיית הפנייה לעזרה נפשית מקצועית, מתברר שלמרות השירותים והמענים הקיימים, שמטרתם להקל את הסבל ולאפשר שינוי לקראת הקלה ורווחה, ההחלטה לפנות לקבלת עזרה נפשית אינה קלה (Vogel, Wade & Hackler, 2007) ורק שליש מהאנשים הזקוקים לכך יפנו לאנשי מקצוע ולשירותים בתחום בריאות הנפש (Andrews, Hall, Teesson & Henderson, 1999). כאשר בודקים את הסוגיה בהקשרה המגדרי, הממצאים מראים כי גברים נוטים פחות לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית ותומכים יותר בעמדות השוללות פנייה זו (Addis & Mahalik, 2003).
העיסוק בספרות המקצועית בתחום טיפול רגיש מגדר בגברים ובפסיכולוגיה של גברים בישראל נוטה להיות בחסר (באום, 2006), כולל נתונים לגבי שכיחות הגברים הפונים מיוזמתם לקבלת עזרה נפשית במסגרות השונות. עם זאת, במחקר מקיף שבחן בחמש מדינות שונות את שכיחות הטיפול הנפשי שניתן לאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות, נמצא שגברים צעירים בעלי השכלה נמוכה זוכים לעזרה הנפשית המועטה ביותר ביחס לשאר הקבוצות באוכלוסייה (Bijl et al, 2003) וקיימת הסכמה רחבה שגברים פונים פחות לקבלת עזרה נפשית מקצועית על רקע מצוקות נפשיות בהשוואה לנשים (Ang, 2004; Arnocky, 2014; Addis & Mahalik, 2003; Husaini, Moore & Cain, 1994; Nam, 2010; Rickwood & Braithwaite, 1994; Oliver et al, 2005; Robertson & Fitzgerald, 1992; Kovess-Masfety et Al, 2014).
נוסף לכך, מתברר שגברים פונים פחות לעזרה נפשית מקצועית בהשוואה לנשים גם כאשר הם חווים אותה עוצמת מצוקה (Kessler, Brown & Bromen, 1981) וכאשר הם סובלים מדיכאון, מבעיות התמכרות ומאירועי חיים מעוררי לחץ (Mansfield, Addis & Mahalik, 2003). חיזוק לממצאים אלו ניתן ללמוד מדו"ח ארגון הבריאות העולמי של האו"ם בנושא התאבדויות, המתייחס לנטייתם של גברים לא לפנות לקבלת עזרה נפשית כאל אחד ההסברים לנתוני ההתאבדות הגבוהים בהשוואה לנשים (WHO, 2014).
גברים שאכן פונים לקבלת עזרה נפשית על רקע מצוקות נפשיות ולשירותי הרווחה מגיעים לשירותים אלו, בדרך כלל, בשל מוטיבציה חיצונית. במחקר שבחן מוטיבציה אישית לעומת עידוד של גורמים חיצוניים לפנייה לשירותי בריאות הנפש על רקע מצוקה נפשית בקרב גברים, מצא ש-96 אחוז מהגברים שנשאלו ציינו שהם פנו לקבלת עזרה בשל עידוד ומעורבות ברמה כלשהי של גורם נוסף (Cusack, Deane, Wilson & Ciarrochi, 2004). עוד מתברר, על פי מחקר זה, שעיקר העידוד נעשה על ידי בן משפחה קרוב או על ידי רופא המשפחה. גם בתחום הרווחה, רבים מהגברים נוטים לפנות לקבלת עזרה מקצועית בשל מוטיבציות חיצוניות, בעיקר בשל החשש מהמחירים האישיים והמשפטיים שהם עלולים לשלם (Addis & Mahalik, 2003). החשש בדרך כלל נובע ממעורבותם של גורמי אכיפת החוק ומהמלצתם לגברים לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית, וכן מידיעתם של הלקוחות שהם נמצאים תחת עינם הפקוחה של מערכות אלו. למרות המחסור בנתונים, בקרב עובדים סוציאליים העוסקים בתחום התקון (עוברי חוק) קיימת הסכמה שגברים ייטו לקבלת עזרה נפשית משירותים אלו גם אם הם לא חושבים שהם סובלים מבעיה או זקוקים לעזרה נפשית מקצועית. עדויות לכך ניתן ללמוד מנתוני דו"ח סקירת הנתונים של משרד הרווחה (סקירת השירותים החברתיים 2013) המראה שבתחום התקון בעבודה סוציאלית, גברים מהווים 90 אחוז מלקוחות שירות המבחן למבוגרים, 80 אחוז מלקוחות שירות המבחן לנוער, 62 אחוז מבני הנוער במסגרות חסות הנוער ו-84-81 אחוז ממקבלי השירות במסגרות לטיפול במכורים של משרד הרווחה.
למרות הממצאים המדאיגים לגבי הנטייה של גברים שלא לפנות לעזרה נפשית מקצועית, רק לאחרונה קיימת הסכמה שנטייה זו מהווה בעיה הפוגעת בבריאותם הגופנית והנפשית ובאיכות חייהם (Good et al, 1996; Courtenay, 2000). בהתייחסות לסוגיה זו, רוכלן מציין ש: "עמדותיהם של גברים כלפי פנייה לעזרה נפשית, נכונותם לפנות ופנייתם הלכה למעשה ממשיכות להיות אחד הנושאים היותר מדאיגים בתחום בריאות הגברים, ומיעוט הפניות של גברים לשירותים בתחום הפסיכולוגיה מהווה את אחד הנתונים היציבים יותר בתחום המחקר בכל הקשור לפנייה לעזרה נפשית" (Rochlen, 2014. p 3).
מחסום העמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית
קיים מספר רב של משתנים המשפיעים על ההחלטה לפנות לעזרה נפשית. ביניהם ניתן למנות משתנים דמוגרפיים, כגון מוצא אתני (Chang & Chang, 2004; Soheilian & Inman, 2009) וגיל (Berger et al., 2005; Nam, 2013), ומשתנים אישיים, כגון מידת המודעות לבעיה (Mansfield, Addis, & Courtenay, 2005), סגנון התקשרות (Shaffer, Vogel & Wei, 2006), ציפייה לתועלת מהתהליך הטיפולי (2005 (Vogel, Wester, Wei & Boysen,, חשש מטיפול פסיכולוגי (Kushner, & Sher, 1989), נטייה לדיכאון ((Carlton & Deane, 2000, מצוקה נפשית (Deane & Todd, 1996), אלכסיתימיה (Berger et al., 2005), נכונות לחשיפה עצמית (Pederson & Vogel, 2007) חשש מתיוג (Soheilian & Inman, 2009), סטיגמה כלפי פנייה לעזרה נפשית (Vogel & wade, 2009), מידת התמיכה החברתית (Vogel & wei, 2005), האדרת גבריות וקונפליקט בין תפקידי המגדר (Addis & mahalik, 2003; Good, Dell & Mintz, 1989), טיפול פסיכולוגי בעבר (Deane & Todd, 1996) נטייה מינית (Sánchez, Bocklandt & Vilain, 2013) נגישות הטיפול, עלות הטיפול ועוד.
עם זאת, קיימת הסכמה רחבה שנטייתם של גברים לא לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית קשורה בעמדותיהם השליליות כלפי הפנייה וכלפי עזרה נפשית מקצועית, ושעמדות אלו מהוות את ההסבר השכיח ביותר לתופעה (Addis & Mahalik, 2003; Fischer & Turner, 1970; Komiya, Good & Sherrod, 2000). עמדות אלו מתבטאות בנטיית הגברים להתעלם מכאבים גופניים או נפשיים ולהמעיט בפניות לרופאים ולאנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה (Mahalik & Aaddis, 2003) ואף יכולות לנבא את נכונות הגברים לפנות או לא לפנות לטיפול (רוזנצוויג, 2007; Cramer, 1999; Lane & Addis, 2005).
הכחשת הפגיעות
תהליכי החברות לתפקידי מגדר והאדרה של אידיאולוגיה המושתתת על גבריות מסורתית יכולים להסביר את התפתחות עמדותיהם השליליות של גברים כלפי פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית (Addis & Mahalik, 2003; Fischer & Turner, 1970; Komiya et al., 2000; Leong & Zachar, 1999; Mackenzie, Gekoski, & Knox, 2006). המושג "אידיאולוגיה של גבריות מסורתית" נוסח לראשונה על ידי ברנון (Branon, 1976) והוא מתייחס לתפיסה חברתית מסוימת של גבריות – מכלול של אמונות וציפיות לגבי מה שגבר צריך או לא צריך לעשות. גישה זו צומחת על רקע התיאוריה ההבנייתית (Social constructionist) למגדר ומהמסגרת התיאורטית העוסקת ב"לחץ לתפקידי מגדר" (Gender role strain) (Pleck,1995), הרואה בגבריות תבנית חברתית יותר מאשר מאפיין פסיכולוגי או ביולוגי. לפיכך, יש להתייחס לאידיאולוגיה הגברית לא כאל ממד אישיותי, אלא כאל קבוצה של עמדות שנושא הפרט ביחס לגבריות בכלל ולגבריות האידיאלית בפרט (Pleck et al., 1995).
מתברר שהפנמת אידיאולוגיה של גבריות מסורתית, הכוללת על פי ברנון (Brannon, 1985) אנטי-נשיות ("No sissy"), מפרנס ובעל כבוד ("Big wheel"), קשיחות ("Sturdy Oak") ולקיחת סיכונים ("Give 'em Hell"), אינה עולה בקנה אחד עם פנייה לקבלת עזרה נפשית כמענה למצוקה בקרב גברים (באום, 2006; Addis & Mahalik, 2003; Good & Wood, 1995; Robertson & Fitzgerald, 1992). על מנת שגבר יפנה לעזרה נפשית מקצועית, עליו להודות בנזקקות ולהיות מוכן להתוודות בפני אדם אחר באשר לפגיעותו. כמו כן, פנייה לעזרה נפשית קשורה ביכולת לסמוך על אחרים, בהודאה בצורך בעזרה, בזיהוי של בעיות רגשיות ובחשיפתן בפני האחר – וכל אלו אינם מתיישבים עם המסרים החברתיים לגבי גבריות (Mahalik, Good & Englar-Carlson, 2003). יתרה מזאת, גברים המפנימים תפיסות אלו לומדים להעריך עצמאות, להכחיש פגיעוּת ולראות בגברים הנזקקים לעזרה נפשית "גברים חלשים" (Davies et al., 2000).
גם לבנט (2006, Levant), בהתבסס על תיאוריית תפקידי מגדר, ניסח תפיסות חברתיות בנוגע לגבריות שהופנמו על ידי גברים ומקשות עליהם לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית. להלן חמש התפיסות:
- פנייה לקבלת עזרה היא ביטוי לחולשה – תפיסה זו תורמת לקושי של גברים להודות בקיום בעיה ולצורך שלהם להכחישה;
- הישענות על האחר ויצירת יחסי תלות הן התנהגויות לא גבריות. גברים צריכים "להצליח בכוחות עצמם";
- על גברים להדחיק רגשות – תפיסה זו תורמת לחסך בשפה רגשית בקרב גברים ולקושי שלהם לנסח את הבעיה;
- על גברים לאמץ עמדה סטואית בכל הקשור לרגשותיהם – תפיסה התורמת לחשש שלהם להישאר במרחב אינטימי שעלול להיחוות בזמן הטיפול הנפשי;
- תפיסות לגבי מיניות של גברים – תפיסות המקשות על גברים להפריד בין אינטימיות רגשית לתשוקה מינית, קושי שעלול לעורר בקרב גברים חרדה מפני מתח מיני שעלול להתפתח עם מטפלת אישה או חרדה הומופובית במפגש עם מטפל גבר.
הבדלים בעמדות כלפי פנייה לעזרה מקצועית
כאמור, הפנמת תפיסות חברתיות לגבי גבריות אכן משפיעה על עמדותיהם של גברים ועל המוטיבציה שלהם לפנות לעזרה נפשית פסיכולוגית, אך קבוצת הגברים אינה מקשה אחת, וקיימת שונות בין קהילות של גברים ובתוך קהילות הגברים עצמן בכל הקשור לעמדות כלפי פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית. קונל (Connell, 1995) מתייחסת בביקורתיות לניסיון להציג מודל אחד של גבריות. לדעתה, יש להתייחס למספר רב של גבריויות (Masculinities), הבא לידי ביטוי בקהילות שונות ובין הגברים בתוך הקהילות עצמן. אכן, נמצא שקיימים הבדלים בין גברים בעמדותיהם כלפי פנייה לעזרה נפשית על רקע מוצא אתני (Lane & Addis, 2005; Vogel et al, 2011), מעמד סוציו-אקונומי (Bijl et al, 2003) ונטייה מינית (Cochran, Sullivan & Mays, 2003; Vogel et al, 2011).
בעוד לבנט (Levant, 2006) מציע לבחון את ההשפעה של תפיסת הגבריות האידיאלית על ההחלטה של גברים לקבל עזרה נפשית, תיאוריית קונפליקט תפקידי המגדר של אוניל (O`Neil, 1981) מהווה מסגרת תיאורטית ואמפירית להבנת השונות הקיימת בין גברים, והיא הבסיס האמפירי השכיח ביותר להסבר סוגיה זו. בבסיס התיאוריה קיימת ההנחה כי לתפקידי המגדר הגבריים בחברה המערבית ולהזדהות עמם יש השלכות קוגניטיביות, רגשיות והתנהגותיות שליליות (O’Neil et al., 1986). תיאוריה זו צמחה על רקע הפרדיגמה של מתח תפקידי המגדר (Gender role strain) שהציג פלק (Pleck, 1981; Pleck, 1995) – מתח המבטא את הלחץ שנוצר בקרב גברים בשל "חוסר ההתאמה הקיים בין העצמי ובין העצמי האידיאלי כפי שהוא מנוסח בתרבות בהקשר המגדרי" (Pleck, 1981, p. 278).
כהמשך לפרדיגמת קונפליקט תפקידי המגדר, ניסח אוניל שישה ממדים ל"אני האידיאלי" כפי שהוא נתפס בחברה המערבית בקרב גברים: כוח, הצלחה, תחרותיות, דיכוי ביטוי של רגשות, הימנעות מביטויי חיבה ואהבה בין גברים וקונפליקט בין עבודה למשפחה. בשל הלחץ שמופעל על גברים לנהוג על פי אותו "אני אידיאלי" המגלם את הגבריות המוערכת בתרבות נתונה, נוצר בנפשם של גברים קונפליקט בין ה"עצמי" ובין ה"עצמי הגברי האידיאלי" שהופנם על ידם (O’Neil, Good, & Holmes, 1995; O'Neil, 2015).
בשל העובדה שתפקידי המגדר כפי שהם מנוסחים כיום בתרבות הנם נוקשים והשלכותיהם הן למעשה איסורים, ירידה בהערכה העצמית ופגיעה באחר או בעצמי, גברים החווים עוצמה גבוהה של קונפליקט יחששו לפעול בניגוד למכבש הגבריות בשל החרדה מנוכחות של נשיות ב"עצמי" שלהם ובשל הסנקציות החברתיות העלולות להתלוות לכך (O'Neil et al., 1986; O'Neil, 1990). שככל שעוצמת הקונפליקט גבוהה יותר, גברים ייטו יותר לפעול על פי הציפיות החברתיות והתרבותיות לגבריות ופחות על פי צורכיהם ורצונותיהם האותנטיים.
לאחר פיתוחה של תיאוריית קונפליקט תפקידי המגדר, התבססו על תיאוריה זו מחקרים אמפיריים רבים אשר בחנו אוכלוסיות שונות ו"נמצא באופן משכנע כי קיימת מהימנות מוחלטת באשר לקשר שבין אידיאולוגיה של גבריות מסורתית וקונפליקט תפקידי המגדר לבין קשיים נפשיים" (O'Neil, 2015, p. 24). מתוך המחקרים האמפיריים שנעשו, ניתן להסיק כי עמדותיהם של גברים המאדירים יותר אידיאולוגיה של גבריות מסורתית וחווים עוצמה גבוהה של קונפליקט תפקידי המגדר יהיו שליליות יותר כלפי פנייה לקבלת עזרה נפשית, גם אם יזדקקו לה (Blazina & Watkins, 1996; Fisher & Turner, 1970; Good, Dell & Mintz. 1989; Good & Wood, 1995; Komiya, Good, & Sherrod, 2000; Mahalik, Good & Englar-Carlson, 2003; McCusker & Galupo, 2011; O'Neil, 2015; Robertson & Fitzgerald, 1992).
אדיס ומהליק (Addis & Mahalik, 2003), בהתבסס על תיאוריית קונפליקט תפקדי המגדר, מניחים שההחלטה לפנות לקבלת עזרה נפשית פסיכולוגית מושפעת ממידת הפגיעה בגבריות שהגברים מייחסים לפנייה. השניים מציעים מודל לבחינת השונות בין גברים בכל הקשור לפנייה לקבלת עזרה, ולפיו גברים יבססו את החלטתם על פי חמישה משתנים קוגניטיביים ורגשיים:
- המידה שהם חווים את הבעיה הנפשית שלהם כנורמטיבית – ככזו המעסיקה מספר רב של אנשים;
- המידה שבה הבעיה נתפסת ככזו שאינה מרכזית לאגו;
- המידה שבה הגברים רואים אפשרות שיוכלו לגמול בחזרה לנותן העזרה;
- המידה שבה הם מניחים שגברים אחרים ברשת החברתית שלהם יתמכו בהם ויחזקו אותם על כוונתם לפנות לקבלת עזרה;
- ולבסוף, המידה שבה הפנייה לקבלת עזרה נפשית אינה נתפסת ככזו שתפגע בתחושת השליטה שלהם.
לאור האמור, ניתן להניח שתפקידי המגדר המנוסחים בחברה נתונה ומופנמים על ידי גברים באותה קהילה עלולים לפתח קונפליקט בקרבם, בין הרצון לפעול באופן קונפורמי על פי אותו ניסוח ובין הצורך לפנות במצבי מצוקה לקבלת עזרה מקצועית. עוצמת הקונפליקט אכן יכולה להסביר במידה רבה את השונות הקיימת בין גברים בעמדותיהם כלפי פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית, ואכן לעמדות אלו השלכות על פנייה של גברים לשירותים האמונים על מתן מענה למצוקתם הנפשית. עם זאת, מתברר שהתמונה מורכבת יותר ולא ניתן לייחס לעמדות אלו את המחסום היחידי בדרכם של גברים אל קבלת העזרה.
מיעוט שירותים חברתיים לגברים וחוסר נגישות אליהם
עמוד הבית באתר האינטרנט של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בישראל מכיל מידע רב לגבי השירותים השונים הניתנים על ידו, כולל מידע על פי אוכלוסיות יעד שונות. בעמוד "קהלי יעד" ניתן לראות שנשים זוכות להתייחסות רחבה. כאשר מעמיקים את החיפוש בדף זה, ניתן לקרוא על השירותים הייחודיים הניתנים לקבוצות נשים שונות, כגון נערות וצעירות, נשים נפגעות התמכרויות, נשים במעגל הזנות, נשים נפגעות אלימות ונשים בהיריון מחוץ לנישואין (molsa.gov.il). עם זאת, גברים אינם זוכים להתייחסות כקבוצה בפני עצמה ומתברר שלא קיימים שירותים ייחודים לגברים. מעיון בספר "עבודה סוציאלית בישראל" בעריכתם של חובב, לונטל וקטן (2012), אשר שם לו למטרה לקבץ ולכלול את מגוון הנושאים שבהם עוסקת העבודה הסוציאלית בישראל, ניתן לראות שיש פרק שלם המוקדש לעבודה סוציאלית פמיניסטית (פלד וקרומר-נבו, 2012) העוסק, כולו, בטיפול רגיש מגדר בנשים. גם כאן, גברים כאוכלוסיית יעד לא זוכים להתייחסות. בהשוואה לנשים, הספרות המקצועית בתחום העבודה הסוציאלית כמעט לא מתייחסת לגברים כקבוצה בעלת צרכים ייחודיים (באום, 2006). זאת אף שבמדינת ישראל מערכת הרווחה והשירותים החברתיים מעניקה עזרה פסיכו-סוציאלית גם לגברים. תופעה זו אינה ייחודית רק לישראל. פארל (Farrell, 1998), הפועל רבות לקידום שיח על גבריות, על גברים ועל שירותים חברתיים בארצות הברית, מתייחס במאמרו "Do We Care More About Saving Whales Than Saving Males" למצבם העגום של השירותים החברתיים בארצו ולחוסר הנראות של מצוקות של גברים בארצות הברית בקרב אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה ושירותי הרווחה.
מצוקות בעלות מאפיינים ייחודיים
העיוורון למצוקתם של גברים ולמחסור בשירותים פסיכולוגיים עבור גברים אינו מקרי. כאשר בוחנים את השדה המחקרי לגבי הפסיכולוגיה של גברים, מתברר שרוב המחקרים המוקדמים בתחום הפסיכולוגיה ראו בגברים את נקודת המוצא להתייחסות לקבוצות אחרות בחברה, ולא התקיים ניתוח ביקורתי לגבי גברים, גבריות והפסיכולוגיה הייחודית להם. גבריות נתפסה כנורמטיבית, כמסתגלת וכמקושרת לתפקוד בריא, וסטייה מהגבריות הנורמטיבית והאידיאלית נתפסה כבעייתית (Wester & Vogel, 2012). יתר על כן, גבריות הגמונית נתפסה כמצב טבעי, מהותי ומולד, שאינו נתון להשפעות של הקשרים משפחתיים, חברתיים ותרבותיים (Hare-Mustin & Marecek, 1990). גברים נתפסים עדיין כמגדר החזק, ותפיסה זו זוכה לאישוש לאור העובדה שעדיין קיים אי-שוויון חברתי בהקשר המגדרי הפועל לרעה כלפי נשים. בה בעת, גם כאשר גברים חווים מצוקות הם מתקשים לייצר שיח המבטא נזקקות וחלקם אף נוטים לנהל מאבקים על רקע מצוקתם המקבלים ביטוי אלים1. לאור האמור, נראה ששיח על מצוקות של גברים נתפס כזר למצבם הלכה למעשה. אפשר ללמוד על כך משמות השירותים לנערים ונערות בישראל במסגרת שירותי הרווחה ששונו אך לאחרונה. בעוד שהשירות לנערות נקרא בעבר "השירות לנערה במצוקה", השירות לנערים נקרא בעבר "השירות לנוער בסיכון".
למרות הקושי להתייחס לגברים כאל מי שסובלים ממצוקות נפשיות, מן הנתונים עולה תמונה שונה. גברים אכן סובלים ממצוקות ויש להם מצוקות המייחדות אותם. מנתונים חלקיים בלבד, מתברר ש-47-31 אחוז מכל הגברים יפתחו בעיות הקשורות בתלות בחומרים פסיכו-אקטיביים לאורך מעגל החיים (Cochran, 2005). נוסף לכך, על פי נתוני שירות בתי הסוהר בישראל לשנת 2015 ניתן ללמוד ש-98.6 אחוז מהאסירים הפליליים במדינת ישראל הם גברים (ips.gov.il). יש להניח שרבים מהם אימצו התנהגויות עברייניות, חלקם אף בגיל צעיר, על רקע מצוקות שחוו. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעצם המאסר מייצר בקרב הגברים מצוקה נפשית. כמו כן, מנתונים עדכניים מהדו"ח העולמי של האו"ם לגבי התאבדויות ב-172 מדינות, מתברר שגברים מתאבדים בממוצע פי שלושה וחצי מנשים (WHO, 2014).
לפיכך, כפי שילדים ונשים חשופים למצבי סיכון הייחודיים להן וחלק ממצוקותיהם נושאות מאפיינים ייחודיים, כך יש צורך להתייחס לגברים כאל קבוצה בעלת מצוקות הייחודיות לה וכמי שזקוקים למענים רגישי מגדר.
אוכלוסייה שקופה
מסריקת אתר משרד הרווחה ומחיפוש חופשי באתרי האינטרנט, נראה שבישראל לא קיימים שירותים ייחודים לגברים בתחומים מגוונים הייחודיים להם, הכוללים, בין היתר, אבות שאינם משמורנים, אבות חד-הוריים, אבות במעבר לאבהות, בנים וגברים נפגעי אלימות, גברים מוכים על רקע אלימות זוגית, גברים מובטלים, גברים הסובלים מבדידות על רקע הפרעות תקשורת, אבות מנותקי קשר וקשישים אלמנים. גם אם שירותים אלו קיימים, הידע לגביהם אינו מונגש לציבור הרחב וקיים חסר במידע הזמין לאוכלוסיות אלו בכל הקשור להתמודדות עם מצוקתם.
גם כאשר נעשית פנייה לאוכלוסיית הגברים כקבוצה מובחנת על מנת לעודדם לפנות לקבלת עזרה, בדרך כלל היא תיעשה על רקע היותם אלימים. לראיה, הפנייה היחידה שנעשתה בישראל באמצעות אמצעי התקשורת בשנים האחרונות (2011) לגברים כקבוצה מגדרית עסקה בנושא האלימות במשפחה, והציעה לגברים לפנות לעזרה נפשית מקצועית על רקע היותם אלימים כלפי בנות זוגן. בדברי ההסבר באתר הרשמי של קמפיין "צא מהצל" של תנועת ויצו, שהוביל להקמת קו לפניות גברים הנמצאים במעגל האלימות (הקו פועל עד היום), נכתב:
"מדובר בפנייה חסרת תקדים של ארגון נשים לקהל הגברים האלימים, שעד כה היה נוכח בקמפיינים מסוג זה כצל מאיים חסר זהות. לראשונה מדובר בקמפיין שמנסה לתאר את התחושות והגורמים המביאים את הגברים למצב של אלימות כלפי משפחותיהם ודורש מהם לקחת אחריות על מעשיהם ו'לצאת מהצל' - לגשת לטיפול ולהפסיק את הפגיעה ביקיריהם. בוויצו מאמינים שפנייה לנשים נפגעות האלימות בלבד, כפי שנעשה במשך שנים רבות, לא תוביל לשינוי אמיתי ושלם בתופעת האלימות, ורק העלאת המודעות בקרב קהל הגברים וגיוסם לטיפול בפן האלים שלהם יובילו לצמצום משמעותי של תופעת האלימות"
למרות החשיבות הרבה שיש למאבק באלימות במשפחה ולצורך לעזור לגברים להתמודד עם מצוקתם בדרכים לא פוגעניות, יש לתהות לאור האמור לעיל מיהו הלקוח בשירות זה (רז, 2014). האם הוגי הרעיון של הקו לגברים ראו את השירות ככזה הנותן מענה לגברים הנמצאים במצוקה או שמא מדובר בפיתוח שירות נוסף עבור נשים וילדים הסובלים ממצוקה על רקע האלימות שהם חווים מהגברים בחייהם? יתר על כן, חלק גדול מהשירותים הניתנים לגברים במסגרת העבודה הסוציאלית הם שירותים מתייגים, אשר מפחיתים את המוטיבציה בקרב אוכלוסייה זו לפנות לשירותים אלו, גם כאשר הם זקוקים להם. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא המרכזים למניעת אלימות במשפחה של הרשויות המקומיות במדינת ישראל, אשר נתפסים על ידי גברים המגיעים אליהם כמרכזים למניעת אלימות של גברים כלפי נשים. תיוג זה מתווסף לסטיגמה החברתית הכללית המתלווה לפנייה לקבלת שירותים בתחום הרווחה ולשירותים בתחום הבריאות הנפשית, אשר נוטה לראות באנשים הפונים לשירותים אלו משוגעים, חלשים או מי שאיבדו שליטה על חייהם (Corrigan, 2004).
מתברר שגם לסוגיות הקשורות בשעות הקבלה, בקבלת קהל ובדיסקרטיות יש השלכות על המוכנות של גברים לפנות לעזרה נפשית. טודיבר וטלבוט (Tudiver and Talbot, 1999) מצאו שזמן המתנה ארוך בחדר קבלת קהל, שעות קבלה מוגבלות והצורך לחשוף בקבלת הקהל את הסיבה לפנייה מהווים חסמים בפני גברים לפנייה לקבלת עזרה נפשית. כמו כן, בהתחשב בקונפליקט עבודה-משפחה שבו נתונים גברים רבים, הם ימעטו להגיע לשירותים הניתנים רק בשעות הבוקר.
פורמן (Furman, 2010) מציין שבכל הקשור לפיתוח תוכניות בעבודה סוציאלית לאנשים העניים ביותר ולמי שזקוקים יותר מכול להתערבות חברתית, גברים מהווים את האוכלוסייה השקופה ביותר. אכן, קיים צורך בפיתוח ובתכנון של שירותים בתחום הרווחה והפסיכולוגיה עבור גברים בהקשר של חשיבה רב-תרבותית (Levant, 1990). לטענת ולאסוף וגרסיה מורנו (Vlassoff & Garcia Moreno, 2002), הכללת היבטים מגדריים בתכנון שירותי בריאות יכולה לשפר את השירות הניתן לכל אחד מהמגדרים בכמה היבטים. היבטים אלו כוללים שיפור בחשיפת בעיות ובטיפול בהן בקרב קבוצות שעד כה לא זכו להתייחסות, הבנה מדויקת יותר של ההיבטים האפידמיולוגיים של בעיות ומצוקות נפשיות בהקשר מגדרי, הבהרה של הממדים הייחודים בזיהוי הבעיות של כל אחד מהמינים ובטיפול בהן, חיזוק הרלוונטיות של השירותים הטיפוליים המיועדים לאוכלוסיות היעד והגדלת הלקוחות הפוטנציאלים שייהנו מהשירותים הקיימים. גישה זו מתנגדת לחשיבה המסורתית, ולפיה שירות אחד טוב לכולם. דוגמה ליישום גישה זו היא פיתוח שירותים ייחודיים לנערות ולנשים במסגרת שירותי הרווחה בישראל (פלד וקרומר-נבו 2012).
לאור האמור לעיל, קיימת חשיבות בפיתוח שירותים רגישי מגדר גם לבנים, נערים וגברים, המתייחסים להיבטים הייחודיים המאפיינים את מצוקותיהם במעגל החיים (Levant, 1990, 2006). שירותים רגישי מגדר לגברים הם שירותים הרגישים להם ורגישים אליהם. שירותים אלו חשוב שיהיו מודעים לתהליכים הפסיכולוגיים והחברתיים המשפיעים על תהליכי החשיבה, על הרגשות ועל ההתנהגויות המאפיינים גברים. נוסף לכך, חשוב ששירותים אלו יהיו רגישים לחששות הגברים מהפנייה לקבלת עזרה ויציעו כלים ושפה טיפולית המתחשבים בחששות אלה.
מחסום העיוורון המגדרי
מלבד העמדות השוללות פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית והמחסור בשירותיים ייחודיים הנותנים מענה רגיש מגדר לגברים, גם העיוורון לסוגיות מגדריות בשלב האבחון ובתהליך ההתערבות מהווה מחסום בפני גברים לקבלת מענים טיפוליים כאשר הם חווים מצוקה נפשית.
רק לאחרונה גוברת המודעות לכלים האבחוניים והטיפוליים היעילים יותר בטיפול פסיכולוגי בגברים, וביטוי לכך ניתן לראות בפריחה הקיימת בשנים האחרונות בתחום הספרות המקצועית המכוונת להתערבויות ופסיכותרפיה עם גברים. עם זאת, למרות ההתפתחויות האחרונות בתחום, הכוללות את הקמת דיוויזיה 51 בארגון הפסיכולוגים האמריקאי לחקר הפסיכולוגיה של גברים (Society for psychological study of men and masculinity – division 51), קיים חוסר מודעות בקרב אנשי המקצוע בתחום הטיפולי לצורך להביא בחשבון היבטים רגישי מגדר במפגש עם בנים, נערים וגברים, כאשר הם מקיימים התערבויות עמם.
דיכאון בקרב גברים מהווה את אחת הדוגמאות הזוכות בשדה המחקר להתייחסות רבה (גלזרמן, 2014; לאופר וברמן, 2014Addis, 2008; Cochran & Robinowitz, 2000; Pollack, ; 1998) בשל העיוורון המגדרי הקיים בשלב האבחון של מטופלים גברים. בספרות המקצועית בתחום נהוג לציין ששכיחות הדיכאון בקרב נשים כפולה משכיחות הדיכאון בקרב גברים. עם זאת, קיימים יותר ויותר ספקות בקרב חוקרים לגבי נתונים אלו, לאור ההבנה שגברים רבים לא מאובחנים כסובלים מדיכאון. זאת עקב המאפיינים הייחודיים של ביטויי כאב, חוסר אונים ויגון בקרב גברים, השונים מהסימפטומים המוגדרים בכלים הנפוצים לאבחון דיכאון (לדוגמה, השאלון הנפוץ PHQ-9 המיועד לאבחון דיכאון). בקרב גברים, הסימנים לדיכאון אינם תואמים בהכרח לתסמינים המקובלים, כגון ירידה באנרגיה, עצבות, התבודדות וירידה בהערכה עצמית, ולרוב הם סמויים יותר ופחות מוחצנים (גלזרמן, 2014). הדרישה התרבותית מגברים להימנע מהחצנת עצב ובכי מובילה לקושי באבחון של דיכאון בקרבם. מסכת הגבריות (Pollack, 2005) מהווה לעתים קרובות הגנה מפני חשיפה עצמית של כאב ויגון ובאה לידי ביטוי באמצעות שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, התמכרות למין ועבודה, התנהגות אלימה ועוד. זאת אולי הסיבה לפער הקיים לרעת הנשים בשכיחות הדיכאון ולנתונים המדאיגים לגבי שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ושכיחות ההתאבדויות בקרב גברים בהשוואה לנשים.
גם בתחום הדיכאון שלאחר לידה קיים תת-אבחון בקרב גברים, בשל השיח על האימהות, הנטייה לתפוס את המעבר להורות בעיקר מזווית ראייתן של נשים ונטייתם של גברים לא לחשוף את רגשותיהם כאשר הם חווים מצוקה (Komika, Good & Sherrod, 2000). כאשר בוחנים את הסוגיה בהקשרה המגדרי, מתברר שהשינויים הרגשיים שחווים הגברים במעבר לאבהות עלולים להתפתח לכדי מצבי דחק ואף למצוקות, המשפיעים על מצבם הנפשי ועל תפקודם ועשויים לבוא לכלל ביטוי בעייפות כרונית, בתחושת לחץ, בחרדות ובדיכאון (Condon, Boyce & Corkindale, 2004; Giallo et al., 2012; Giallo et al., 2013; Seymour et al., 2014). נוסף לכך, בשל העובדה ש-15 אחוז מהאבות החדשים מתמודדים עם בת זוג החווה דיכאון לאחר לידה, הם נמצאים בסיכון לחוות שינויים במצב הרוח עד לכדי תסמיני דיכאון, הגבוהים פי 2.5 בהשוואה לאבות אשר בת זוגם אינה חווה דיכאון לאחר לידה. יתר על כן, מחקרים אמפיריים הראו כי כ-10-5 אחוזים מהגברים חווים דיכאון לאחר לידה במהלך השנה הראשונה לאבהותם (Berger, 2010; Condon, Boyce & Corkindale, 2004).
התנגשות בין תפיסות
סוגיה נוספת שזוכה לביקורת על רקע ההטיה הקיימת באבחון ובטיפול היא התעלמות מגברים שהם קורבנות של אלימות במשפחה מצד נשותיהם. על פי ממצאים שהולכים ומצטברים בתחום (Fiebert, 2012), קיימת נטייה של השירותים העוסקים באלימות במשפחה להתייחס לאלימות כלפי נשים ולהתעלם מהנתונים המצטברים, הן משדה המחקר (Straus, 2010, 2012) והן ממקרים קליניים, לשכיחות הגבוהה של אלימות הדדית בזוגיות ואף לאלימות של נשים כלפי גברים במשפחה (Williams et al., 2008). בן דויד (2014) במאמרה "קורבנות גברים במשפחה – האם יש תופעה כזו" הגיעה למסקנה, לאחר סקירת מספר רב של ממצאים, ש"לנוכח הנתונים שהוצגו, מתעוררת השאלה מדוע בכל האמור באלימות המתרחשת בזוגיות הטרוסקסואלית או במשפחה מתמקד המחקר באלימות כנגד נשים, ואילו שאר קורבנות האלימות במסגרות אלו – ילדים, גברים וקשישים – אינם זוכים לסיקור דומה. בה בעת, עולה השאלה מדוע בתחומים אלו יש התמקדות בגברים כתוקפים, ואין כמעט התייחסות לנשים כתוקפות. ניתן להתייחס לסוגיות אלו משלוש זוויות ראייה עיקריות: התפיסה החברתית; הפמיניזציה של האלימות במשפחה; והמאבק של תנועות הנשים בגישה השוויונית" (עמ' 24).
גם בתחום ההתערבות הטיפולית קיימים מחסומים על רקע חוסר ברגישות מגדרית של השירותים ואנשי המקצוע כלפי גברים. רוב מסגרות ההכשרה וההסמכה לעבודה סוציאלית ולמקצועות בתחום הפסיכולוגיה בישראל אינן מנגישות ידע בתחומי פסיכולוגיה של גברים וטיפול רגיש מגדר בהם. לאור זאת, עובדים סוציאליים מתקשים לפתח מודעות לגבי הקשר שבין תפיסת הגבריות המוערכת, המופנמת בקרב גברים, ובין העמדה האמביוולנטית של גברים לגבי טיפול נפשי והלך המחשבה של גברים לגבי הצגת בעיות ופתרונן (Engler-Carlson, 2006). נוסף לכך, רבים מאנשי המקצוע אינם ערים להשלכות שיש למתח של תפקידי מגדר על מצוקותיהם של גברים, הכוללות בין היתר צורך בהישגיות ותחרותיות, ביטוי לא יעיל של כעס, סוגיות הקשורות למין ואינטימיות, קונפליקט עבודה-בית, סוגיות הקשורות בחינוך ובגידול הילדים, השלכות שיש לעמדות פטריארכאליות עליהם ועוד. כמו כן, רבים מהם מתקשים להבין את מורכבות העולם הרגשי של גברים, שבו אלכסטימיה (Levant, 1998) והמסכה הגברית (Pollack, 2005) אינן מבטאות את חוסר יכולת הגברים לבטא רגשות כי אם דרך שבה הם למדו להתמודד עמם.
סוגיה זו מתחזקת על רקע העובדה שאוכלוסיית הלקוחות של שירותי הרווחה מאופיינת ברב-תרבותיות (רבין, 1999) ושקהילות רבות הנפגשות עם שירותי הרווחה בישראל מאופיינות בתפיסת עולם מסורתית ביחס לתפקידי מגדר. לטענת ברוקס ((Brooks, 1998 קיימת התנגשות בין לקוחות גברים שתפיסת הגבריות שלהם מסורתית יותר ושאינם תומכים בערכים ובתפיסות של הגבריות החדשה ובין השירותים ואנשי המקצוע בתחום הטיפול. התנגשות זו נובעת מסיבות שונות: ראשית, גברים אלו שוללים את הפסיכותרפיה, משום שלדעתם התפיסה הרווחת בשירותים אלו ובקרב אנשי המקצוע בתחום הטיפולי היא שלקוחות גברים הם חלשים, נזקקים ונטולי כוח; שנית, קיים קונפליקט בין הדרישות והציפיות של גברים אלו מהטיפול ומהמטפלים ובין התפיסה הקיימת בקרב אנשי מקצוע בתחום השירותים החברתיים לגבי המטופל האידיאלי; שלישית, רבים מגברים אלו מאמינים שקיימת קנוניה בקרב נשים ואנשי מקצוע בתחום הטיפולי, השוללת גברים ותומכת בנשים; ולבסוף גברים בעלי תפיסת עולם מסורתית רואים בקהילה הטיפולית קהילה שאינה מכירה בצרכים הייחודים שיש להם. עמדה שלילית זו מתחזקת לאור העובדה שרוב אנשי המקצוע בתחום הטיפול הנפשי הם נשים, שבדרך כלל תומכות בערכים ליברליים ובשוויון בין המינים. תפיסה זו בקרב גברים עלולה להרחיק אותם מפנייה לעזרה נפשית משום שרבים מהם, בעיקר גברים בעלי אידיאולוגיה של גבריות מסורתית, רואים בערכים הליברליים ערכים המנוגדים לתפיסת עולמם.
אכן, העובדה שרוב אנשי המקצוע בתחום הטיפול הנפשי הם נשים מעלה את השאלה האם נתון זה עוצר בעד גברים מלפנות לעזרה נפשית מקצועית. ממעט המחקרים אשר בדקו אם למגדר של המטפל יש השלכות על תוצאות הטיפול בגברים, לא ניתן ללמוד על הקשר בין מין המטפל למין המטופל ובין השפעותיו על תוצאות הטיפול Owen, Wong, & Rodolfa, 2009)). ואולם, מטופלים גברים מעדיפים שהמטפלים שלהם יאופיינו בתכונות הנתפסות באופן סטריאוטיפי כנשיות ללא קשר למין הביולוגי של המטפלים (DeGeorge et al, 2013), ולדברי ג'ונסון (Johnson, 2005), גברים מעדיפים נשות מקצוע על פני אנשי מקצוע גברים. לטענתה, הסיבות לכך הן העובדה שלגברים קל יותר לבטא את כאבם בפני אישה, תפיסתם את הנשים כרגישות יותר וכמכוונות יותר ליחסים וכן ניסיון לא טוב של לקוחות גברים עם אנשי מקצוע גברים. חיזוק לטענה זו ניתן למצוא אצל מזור (Mazur, 1989) אשר מצאה שלגברים קל יותר להיחשף רגשית בפני אשת מקצוע מאשר בפני אנשי מקצוע גברים.
למרות הממצאים המעודדים לגבי עמדותיהם של לקוחות גברים ביחס לנשות מקצוע בתחום הטיפולי, לעובדה שמדובר במקצוע נשי יש כמה השלכות: ראשית, מקצוע העבודה הסוציאלית נוטה לעסוק בעיקר בסוגיות של נשים, לטפל בעיקר בנשים ((Kosberg, 2002 ולטפל בגישה נשית (באום, 2006). נוסף לכך, לסטריאוטיפים המגדריים שהופנמו על ידי נשות המקצוע יש השלכות על התערבות עם גברים (Cree, 2001). נשות מקצוע שאינן מודעות לעמדותיהם כלפי גברים מתקשות לאבחן מצוקות של גברים ונוטות לתת משקל רב לחשש שלהן מתוקפנותם של לקוחות גברים בשל הטיות מגדריות. לדברי ג'ונסון, נשות מקצוע בתחום הטיפולי הנפגשות עם גברים, חשוב שיהיו מודעות לתפיסותיהן לגבי גברים, גבריות וגברים בחייהן, בדיוק כפי שהן מודעות למחירים הקיימים לתפיסותיהן לגבי נשים ונשיות. לטענתה, דרך יעילה להגברת המודעות היא עבודה עם גברים ודאגה להיות בסביבת מטפלים גברים במסגרת קבוצות הדרכה (Johnson, 2005). לאור זאת, חשוב שעובדים סוציאליים יבחנו את עמדותיהם בסוגיות מגדריות, בעיקר בשל העובדה שעבודה סוציאלית עוסקת במידה רבה בתחום המשפחה וגידול הילדים. עמדות אנשי המקצוע לגבי הורות, אבהות, גידול ילדים, זוגיות, סוגיות הקשורות למשמורת ויחסי כוח במשפחה יכולות להשפיע על פנייתם של גברים ואבות לעזרה בסוגיות אלו.
גם לשפה הטיפולית, המאופיינת בדיבור רגשי ובדיבור על רגשות (המאפיינים גם שיחות בין נשים) יש השלכות על המוכנות של גברים לפנות לעזרה נפשית מקצועית. מתברר שנשות מקצוע בתחום הטיפולי נוטות יותר לעסוק בתכנים רגשיים, בעוד אנשי מקצוע גברים נוטים לעסוק יותר ביחסיו של המטופל עם האחר (Vogel, Epting & Wester, 2003). כמו כן, גברים החווים מצוקה מעריכים התערבות הממוקדת בפתרון בעיות, ורבים מהם נוטים לזלזל בהתערבויות שעיקרן חשיפה רגשית ודיבור על רגשות. בשל כך התערבויות רבות בתחום הטיפול הנפשי נחוות כזרות לגברים והם מתקשים לראות עצמם כמי שיפנו מיוזמתם לטיפול נפשי (Kilmartin, 2010). רוכלן (Rochlen, 2014) הגיע למסקנה שקיים "משבר תרבותי" בין תרבות הגברים לתרבות הפסיכותרפיה, כתוצאה מהפער הקיים בין דפוסי חשיבה ותפיסות של גברים שעוצבו באמצעות חִברות לגבריות ובין תהליך ההתערבות בתחום הפסיכותרפיה. לטענתו, על מנת להצליח בהתערבות עם גברים צריך להיות מותאם יותר לדרך שבה גברים יוצרים קשר ופותחים את לבם. התהליך צריך להיחוות כפחות מאיים מכפי שהוא מתבצע במודל המסורתי ויותר כתהליך של פתרון בעיות.
השלכות והמלצות
על מנת לעודד גברים לפנות לעזרה נפשית מקצועית, האתגר הראשון בתחום העבודה הסוציאלית יהיה להימנע מלהאשים גברים בהססנותם בכל הקשור לקבלת עזרה נפשית. הבנת הקושי שלהם לפנות לקבלת עזרה, על רקע ההקשר התרבותי והחברתי, תאפשר גישה אמפאתית ומקרבת יותר של עובדים סוציאליים כלפי לקוחות גברים Johnson, 2005)). רבים מהגברים הנפגשים עם שירותי הרווחה שבעי ביקורת וכבר נשפטים על ידי בנות זוגן, בני משפחתם ומערכת המשפט על רקע הקושי שלהם להיות בני זוג, אבות ובני אדם אחראים. כעת הם זקוקים למסגרות המבינות אותם ומגלות כלפיהם רגישות.
נוסף לכך, הפנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית אינה מובנת מאליה. בשל התדמית שיש לעבודה הסוציאלית ולפסיכולוגיה, פנייה לשירותים אלו מהווה הודאה בחולשה, בצורך בשירות הניתן למי שאינם מסוגלים לפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם. תדמית שלילית זו של המטופלים אינה עולה בקנה אחד עם הגבריות האידיאלית, כפי שהיא נתפסת על ידי החברה. הסטיגמה החברתית כלפי פנייה לעזרה נפשית והפנמתה על ידי גברים לכדי סטיגמה עצמית גורמות לרבים מהם לא לפנות לעזרה מקצועית גם כאשר הם חווים מצוקות נפשיות (גור אפטר, 2018). מתברר שגברים נוטים יותר מנשים להפנים את הסטיגמה המוצמדת לפונים לשירותי בריאות הנפש (Vogel, wade & Hackler, 2007) עד לכדי הזדהות איתה והיווצרות אותה סטיגמה עצמית, ובשל כך רבים מהם ימנעו מלפנות לעזרה נפשית מקצועית.
על מנת להתמודד עם סוגיה זו, קיים צורך להשקיע מאמצים בלמוסס את הסטיגמה הקיימת כלפי מצוקות נפשיות ולהגביר את המודעות בקרב גברים ליתרונות שבקבלת עזרה נפשית. ככל שגברים יחוו את הפנייה לקבלת עזרה נפשית כהתנהגות נורמטיבית, כך הם יתמכו יותר בפנייה לקבלת עזרה מקצועית בשעת הצורך ((Addis & Mahalik, 2003, Rochlen, & Hoyer, 2005. פרסומות המעודדות גברים לפנות לעזרה נפשית באמצעי התקשורת יכולות לנרמל את הפנייה לקבלת עזרה בסוגיות כגון דיכאון, טראומה, התמכרויות, שכול, אובדן ועוד, והן מהווה דרך יעילה להתמודדות עם הסטיגמה הקיימת בחברה לגבי מצוקות נפשיות בקרב גברים. באמצעות כלי התקשורת ניתן לפרסם עדויות של גברים מפורסמים, כגון שחקנים, פוליטיקאים, ספורטאים ועוד, שחוו מצוקות נפשיות ופנו לעזרה נפשית מקצועית, כפי שנעשה בחלק מדינות המערב. קיימות עדויות לכך שגברים מפורסמים בארצות הברית שחשפו את מצוקותיהם הנפשיות לציבור הרחב באמצעות אמצעי התקשורת תרמו להגברת המודעות לבעיות הייחודיות לגברים ולעובדה שפנייה לקבלת עזרה מקצועית יכולה לעזור (Addis & Mahalik, 2003; Kosberg & sun, 2010). בישראל לא התקיימו עד כה קמפיינים המיועדים לעודד גברים לפנות לקבלת עזרה בסוגיות שאינן אלימות במשפחה. הדרך היחידה בארץ שבה סוגיות אלו נחשפות באופן יזום היא כתבות בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה. דוגמאות לכך הן כתבות המתפרסמות באתרי חדשות, כגון המאמר "שתיקת הבנים שהותקפו מינית" (Ynet, 5.3.07) והמאמר "נפגעי הלם קרב – לא מטפלים בנו כמו שצריך" (nrg, 12.11.2010). כתבות אלו מהוות דוגמאות לדרכים שבהן נעשה בישראל ניסיון לנרמל את המצוקות בקרב גברים ולהתמודד עם הסטיגמה החברתית הקיימת ביחס לגברים החווים מצוקות נפשיות. זאת במטרה לנטרל את הסטיגמה בקרב גברים לגבי פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית.
דרך נוספת להגיע לקהל הלקוחות הגברים היא לחלק ישירות לגברים עלוני מידע על סוגיות הקשורות במצוקות נפשיות, במקומות מרכזיים כגון מרפאות, בתי חולים, מקומות עבודה ועוד. ממחקר שבדק את השפעת עלוני המידע בתחום הייעוץ התעסוקתי לגברים, עולה שהעלונים הגבירו את ההערכה שיש לגברים כלפי הייעוץ התעסוקתי והפחיתו את הסטיגמה הנלווית אליו (Rochlen, Blazina & Raghunathan, 2002).
לבסוף, על מנת לקדם מתן מענים רגישי מגדר, שיקדמו בתורם פיתוח מענים לגברים וטיפול רגיש מגדר בהם, חשוב שטיפול רגיש מגדר בגברים יהווה נושא מובנה בהכשרת עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע בתחום הטיפולי (באום, 2006; Klimartin, 2010).
סיכום
תחום העבודה הסוציאלית בישראל בשל יותר מתמיד לעסוק בהיבטים רב-תרבותיים ולבחון סוגיות ייחודיות המאפיינות לקוחות גברים בראייה ביקורתית. עובדים סוציאליים נחשפים יותר ויותר לגישות רב-תרבותיות, ובכך הם מודעים יותר להיבטים תרבותיים וחברתיים ולהשלכות שיש להם לגבי הדיאלוג של גברים עם זהותם הגברית. כמו כן, הם ערים יותר לעובדה שמגדר מהווה מרכיב "שקט ולא נראה" בארגון חייהם וחוויותיהם של הלקוחות משני המינים. הקו המנחה בשנים האחרונות לגבי טיפול נפשי רגיש תרבות מתייחס לכך שבתחום הטיפולי צריכים לפתח גישה רגישת מגדר, הן כלפי לקוחות נשים והן כלפי לקוחות גברים (רבין, 1999; Englar-Carlson, 2006).
במאמר זה נעשה ניסיון להישיר מבט אל אחת הסוגיות היותר מדאיגות בתחום הטיפול רגיש המגדר בגברים, והיא נטייתם לא לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית כאשר הם זקוקים לה. קיימת הבנה הולכת וגוברת של ההשפעה המעצבת של ההבניה החברתית על תפיסותיהם של גברים ושל תרומתה ל"סיכון הכפול" בכל הקשור לגברים הנמצאים במצוקה - לא רק שהפנמת הגבריות האידיאלית תורמת להתפתחות מצוקות נפשיות בקרב גברים, היא גם תורמת להימנעותם מפנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית (Good & wood, 1995).
במאמר זה הוצג מודל תיאורטי על בסיס ידע שהצטבר בתחום "הפסיכולוגיה החדשה של גברים" על מנת להסביר שלושה מחסומים בדרכם של גברים אל עבר הפנייה לעזרה נפשית מקצועית. בעוד רוב המחקרים בתחום מסבירים כיצד תפיסות חברתיות של תפקידי מגדר משפיעות על עמדותיהם של גברים לגבי פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית וכיצד עמדות אלו מהוות מחסום בקבלת עזרה הלכה למעשה, מאמר זה מציע שני הסברים נוספים: מחסום השירותים ומחסום האבחון והטיפול. עם זאת, אין במאמר זה כדי להציע הסבר לגבי הקשר בין הגורמים וכיוון הקשר. על מנת להרחיב את ההבנה בתחום, קיים צורך במחקרים אמפיריים אשר יבחנו את המודל התיאורטי שהוצג במאמר זה, כולל את מידת הקשר בין הגורמים, עוצמת ההשפעה של כל אחד מהם והאופן שבו ניתן להסביר את כיוון הקשר בין שלושתם.
בהיבט היישומי, בישראל, פרקטיקה רגישת מגדר בגברים נמצאת בתחילת דרכה הן בתחום הכשרת אנשי המקצוע, הן בהטמעת הידע בשירותים הקיימים והן בפיתוח מודלים ייחודיים המתייחסים לגברים בראייה רב-תרבותית. קידום השינוי בעמדותיהם של גברים לגבי פנייה לקבלת עזרה נפשית מקצועית, פיתוח שירותים ייחודיים עבור גברים והגברת המודעות בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לאבחון סוגיות הייחודיות לגברים ולטיפול בהן – כל אלה יכולים לשפר את ההתמודדות עם המחסומים בפנייה של גברים לשירותי הרווחה. כמו כן, שינויים אלו יתרמו לטיפול מותאם יותר, רגיש יותר ונגיש יותר עבורם.
הערות
לדוגמה, ראו את "התנועה למען עתיד ילדינו" https://yeladeinu.wordp...om/category/
מקורות
באום, נ' (2006). המגדר הנאלם: התייחסות העבודה הסוציאלית אל הגבר כלקוח. חברה ורווחה, כ"ו(2), 219-238.
בן דויד, ש. (2014). קורבנות גברים במשפחה- האם יש תופעה כזו. בתוך י. אביעד-וילצ'יק וי. מאז"ה (עורכים). אלימות אילמת – גברים כקורבנות (עמ' 13-33). אוניברסיטת אריאל: אריאל.
גור אפטר, י. (2018). עמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית בקרב אבות במעבר לאבהות: ניתוח משווה בין אבות הטרוסקסואלים לאבות הומוסקסואלים (חיבור למטרת קבלת התואר "דוקטור בפילוסופיה") אוני' בר-אילן: רמת-גן.
חובב, מ', לונטל, א' וקטן, י' (עורכים).(2012). עבודה סוציאלית בישראל. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
גלזרמן, מ. (2014). הרפואה המגדרית לקראת המובן מאליו. הוצאת האוניברסיטה המשודרת.
לאופר, ח., וברמן, א. (2014). "כואב לי כשאת נוגעת" :על הדיכאון הגברי הסמוי, על אלימות , ועל תהליכי פרדה וגירושין. בתוך י. אביעד-וילצ'יק וי. מאז"ה (עורכים). אלימות אילמת – גברים כקורבנות. אוניברסיטת אריאל: אריאל.
סקירת השירותים החברתיים לשנת 2013. משרד הרווחה והשירותים החברתיים אגף בכיר למחקר, תכנון הערכה. ספטמבר 2014.
פלד, ע' וקרומר-נבו, מ' (2012). עבודה סוציאלית פמיניסטית. בתוך מ' חובב, א' לונטל וי' קטן (עורכים), עבודה סוציאלית בישראל (עמ' 472-505). תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
רבין, ק. (עורכת) (1999). להיות שונה בישראל: מוצא עדתי ומין בטיפול בישראל . רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
רוזנצוויג, ס' (2007). הקשר בין דפוס ההתקשרות לבין הנכונות לפנות לטיפול נפשי עבור סוגי בעיות שונים: התפקיד המתווך של עמדות כלפי טיפול נפשי (עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך). אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן.
רז, ז. (2014). הטיפול בגבר הנוהג באלימות, לקוח עיקרי או משני?. בתוך י, אפטר (עורך). טיפול רגיש מגדר בגברים, בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי רווחה: משרד הרווחה והשירותים החברתיים.
Addis , M. E, Mahalik , J. R. (2003). Men, masculinity, and the contexts of help seeking. American Psychologist, 58(1), 5-14.
Addis, M. E. (2008). Gender and depression in men. Clinical Psychology: Science and Practice, 15, 153-168.
Andrews, G., Hall, W., Teesson, M., & Henderson, S. (1999). Nationalsurvey of mental health and well-being report 2: The mental health of Australians. Canberra: Commonwealth of Australia.
Ang, R. P., Lim, K. M., Tan, A., & Yau, T. Y. (2004). Effects of gender and sex role orientation on help-seeking attitudes. Current Psychology, 23(3), 203-214
Arnocky, S. (2014). Sex differences in response to victimization by an intimate partner: More stigmatization and less help-seeking among males. Journal of Aggression, Maltreatment and Trauma. 23(7), 705-724.
Bergin, M., Wells, J. G., & Owen, S. (2013). Towards a gendered perspective for Irish mental health policy and service provision. Journal Of Mental Health, 22(4), 350-360.
Berger, R. (2010). Incising clinical and contextual awareness when working with new fathers. In C. Z. Oren & D. C. Oren (Eds.), Counseling Fathers (pp. 23-47). New York, NY: Routlege.
Berger, J. M., Levant, R. F., McMillan, K. K., Kelleher, W., & Sellers, A. (2005). Impact of gender role conflict, traditional masculinity ideology, alexithymia, and age on men’s attitudes toward psychological help seeking. Psychology of Men & Masculinity, 6, 73–78.
Bijl, R. V., de Graaf, R., Hiripi, E., Kessler, R. C., Kohn, R., Offord, D. R., Ustun, T. B., Vicente, B,, Vollebergh, W. A., Walters, E. E., & Wittchen, H. U. (2003). The prevalence of treated and untreated mental disorders in five countries. Health Affairs, 22(3), 122-133.
Blazina, C., & Watkins, C. E. Jr. (1996). Masculine gender role conflict: Effects on men's scores of psychological well-being, substance usage, and attitudes toward help-seeking. Journal of Counseling Psychology, 43, 461–465.
Brannon, R. (1976). The male sex role: Our’s culture Blueprint for manhood, What it is done for us lately. In D. David, & R. Brannon (Eds.). The forty- nine present majority: The male sex role (pp. 1-49). Reading, MA: Addison-Wesley.
Brannon, R. (1985). Dimensions of the male sex role in America. In A .G. Sergeant, Beyond sex role (2ed. Pp.296-316). New York; west.
Brooks, G. R. (1998). A new psychotherapy for traditional men. San Francisco, Jossey-Bass.
Carlton, P. A., & Deane, F. P. (2000). Impact of attitudes and suicidal ideation on adolescents’ intentions to seek professional psychological help. Journal of Adolescence, 23, 35–45
Chang, T., & Chang R. (2004). Counseling and the internet: Asian American and Asian international college students’ attitudes toward seeking online professional psychological help. Journal of College Counseling, 7, 140–149.
Chodorow, N. (1979). The reproduction of mothering: Psychoanalysis and sociology of gender. Berkley, CA: University of California Press.
Cochran, S. V. (2005) Evidence-based assessment with men. Journal of clinical psychology, 6, 649-660.
Cochran, S. D., Sullivan, J. G., & Mays, V. M. (2003). Prevalence of mental disorders, psychological distress, and mental health services use among lesbian, gay, and bisexual adults in the United States. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 71(1), 53-61.
Cochran, S. V., & Robinowitz, E. (2000). Men and depression: Clinical and empirical perspectives. San Diego: Academic.
Condon, J. T., Boyce P., & Corkindale, C. J. (2004). The first time fathers study: A prospective study of the mental health and wellbeing of men during the transition to fatherhood. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 38, 56–64
Connell, R. W. (1995). Masculinities. Cambridge: Polity.
Corrigan, P. (2004). How stigma interferes with mental health care. American Psychologist, 59, 614–625.
Courtenay, W. H. (2000). Constructions of masculinity and their influence on men's well-being: A theory of gender and health. Social Science and Medicine, 50, 1385-1401.
Courtenay, W. H. (2000). Constructions of masculinity and their influence on men's well-being: A theory of gender and health. Social Science and Medicine, 50, 1385-1401.
Cusack, J., Deane, F. P., Wilson, C. J., & Ciarrochi, J. (2004). Who influence men to go to therapy? Reports from men attending psychological services. International Journal for the Advancement of Counselling, 26, 271–283.
Cree, V. E. (2001). Men and masculinities in social work education. In: Men end social work theories and practices. Ed: C. Alastair. Palgrave Publishers.
Cramer, K. M. (1999). Psychological antecedents to help-seeking behavior: A reanalysis using path modeling structures. Journal of Counseling Psychology, 46(3), 381-387.
Davies, J., McCrae, B.P., Frank, J., Dochnahl, A., Pickering, T., Harrison, B., Zakrzewski, M., & Wilson, K. (2000). Identifying male college students’ perceived health needs, barriers to seeking help, and recommendations to help men adopt healthier lifestyles. Journal of American College Health, 48(6), 259-267.
Deane, F. P., & Todd, D. M. (1996). Attitudes and intentions to seek professional psychological help for personal problems or suicidal thinking. Journal of College Student Psychotherapy, 10, 45–59
DeGeorge, J., Constantino, M. J., Greenberg, R. P., Swift, J. K., & Smith-Hansen, L. (2013). Sex differences in college students' preferences for an ideal psychotherapist. Professional Psychology: Research and Practice, 44(1), 29-36.
Englar-Carlson, M. (2006). Masculine norms and the therapy process. In M. Englar-Carlson, & M. A. Stevens (Eds.), In the room with Men: A casebook of therapeutic chance (pp. 13-47). Washington, DC.: APA.
Farrell, W. (1998). Do We care more about saving whales than saving males?. Retrieved from http://www.menweb.org/farrheal.htm
Fiebert, M. S. (2012). References examining assaults by women on their spouses or male partners: An annotated bibliography. Retrieved from http://web.csulb.edu/~m.../assault.htm
Fischer, E. H., & Turner, J. L. (1970). Orientations to seeking professional help: Development and research utility of an attitude scale. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 35(1), 79-90.
Furman, R. (2010). Social Work practice with men at risk. New York: Colombia university.
Good, G. E., Dell, D. M., & Mintz, L. B. (1989). Male role and gender role conflict: Relations to help seeking in men. Journal of Counseling Psychology, 36(3). 295-300.
Giallo, R., Cooklin, A., Zerman, N., & Vittorino, R. (2012). The psychological distress of fathers attending an Australian early parenting service for early parenting difficulties. Clinical Psychologist, 17, 46-55.
Giallo, R., D’Esposito, F., Cooklin, A., Mensah, F., Lucas, N., Wade, C., & Nicholson, J. (2013). Psychosocial risk factors associated with fathers’ mental health in the postnatal period: Results from a population-based study. Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 48, 563-573.
Good, G. E., Robertson, J. M., Fitzgerald, L. F., Stevens, M., & Bartels, K. M. (1996). The relation between masculine role conflict and psychological distress in male university counseling center clients. Journal of Counseling & Development, 75, 44-49.
Good, G. E., & Wood, P. K. (1995). Male gender role conflict, depression, and help seeking: Do college men face double jeopardy? Journal of Counseling and Development, 74(1), 70-75.
Hare-Mustin, R., & Marecek, J. (1990). Making a difference:Psychology and the construction of gender. New Haven, CT: Yale University Press.
Husaini, B. A., Moore, S. T., & Cain, V. A. (1994). Psychiatric symptoms and help seeking among elderly: an analysis of racial and gender differences. Journal of Gerontological Social Work, 21, 177-193.
Johnson, N. G. (2006). Women helping men: Strengths of and barriers to women therapists working with men clients. In G. L. Good, & B. R. Brooks (Eds.), The new handbook of psychotherapy and counseling with men: A comprehensive guide to setting, problems, and treatment approaches (2nd. ed.)(pp. 291-307). San Francisco: Jossey-Bass
Kessler, R. C., Brown, R. L., & Broman, C. L. (1981). Sex differences in psychiatric help-seeking: Evidence from four large-scale surveys. Journal of Health and Social Behavior, 22, 49–64.
Kilmartin C. (2010). The masculine self, 4th ed. Solan publishing, LLc. NY.
Komiya, N., Good, G. E., & Sherrod, N. B. (2000). Emotional openness as a predictor of college students' attitudes toward seeking psychological help. Journal of Counseling Psychology, 47(1), 138-143.
Kosberg, J. L. (2002) Hetrosexsual male: a group forgotten by the profession of social work. Journal of Sociology and Social Welfare. 24(3), 51-70.
Kosberg, J. L. & Sun, F. (2010). Meeting the Mental Health Needs of Rural Men. Rural Mental Health, spring, 5-11.
Kovess-Masfety, V., Boyd, A., van de Velde, S., de Graaf, R., Vilagut, G., Haro, J. M., Florescu, S,, O'Neill, S., Weinberg, L., & Alonso, J. (2014). Are there gender differences in service use for mental disorders across countries in the European Union? Results from the EU-World Mental Health survey. Journal of Epidemiology and Community Health, 68(7), 649-656.
Kushner, M. G., & Sher, K. J. (1989). Fear of psychological treatment and its relation to mental health service avoidance. Professional Psychology: Research and Practice, 20, 251-257
Lane, J. M., & Addis, M. E. (2005). Male gender role conflict and patterns of help seeking in Costa Rica and the United States. Psychology of Men & Masculinity, 6, 155–168.
Leong, F. T. L., & Zachar, P. (1999). Gender and opinions about mental illness as predictors of attitudes towards seeking professional psychological help. British Journal of Guidance and Counseling, 27, 123-132
Levant. R. F. (2006). Forword. In M. E. Engle-Carlson, & M. A. Stevens. In The Room with Men: A case book of therapeutic Chance (pp xi-xii). Washington D.C.: APA.
Levant. R. F. (1990). Psychological services designed for men: A psychoeducational approach. Psychotherapy, 27(3), 309-315.
Levant, R. F. (1998). Desperately seeking language: Understanding, assessing, and treating normative male alexithymia.In W. S. Pollack, & R. F. Levant. (Eds.), New psychotherapy for men (pp. 35-56). Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons.
Mackenzie, C.S., Gekoski, W.L., & Knox, V. J. (2006). Age, gender, and the underutilization of mental health services: The influence of help-seeking attitudes. Aging and Mental Health, 10(6), 574-582.
Mahalik, J. R., Good, G. E., & Englar-Carlson, M. (2003). Masculinity scripts, presenting concerns, and help seeking: Implications for practice and training. Professional Psychology: Research and Practice, 34, 123-131.
Mansfield, A. K., Addis, M. E., & Courtenay, W. H. (2005). Measurement of men’s help seeking: Development and evaluation of the arriers to Help-seeking Scale. Psychology of Men and Masculinity, 6, 95–108.
Mansfield, A.K., Addis, M.E., Mahalik, J.R. (2003). “Why won’t he go to the doctor?”: The psychology of men’s help seeking. International Journal of Men’s Health, 2 (2), 93-109.
Mazur, E. (1989) Predicting gender difference in same-sex friendships from affiliation motive and value. Psychology of women Quarterly, 13, 277-292.
Nam, S. K., Chu, H. J., Lee, M., Lee, J. H., Kim, N., & Lee, S. M. (2010). A meta-analysis of gender differences in attitudes toward seeking professional psychological help. Journal of American College Health, 59, 110-116.
Nam, S. K., Choi, S. I., Lee, J. H., Lee, M. K., Kim, A. R., & Lee, S. M. (2013). Psychological factors in college students' attitudes toward seeking professional psychological help: A meta-analysis. Professional Psychology: Research and Practice, 44(1), 37-45.
McCusker, M. G., & Galupo, M. P. (2011). The impact of men seeking help for depression on perceptions of masculine and feminine characteristics. Psychology of Men & Masculinity, 12(3), 275-284.
Pleck, J. H. (1995). The gender role strain paradigm: An update. In R. F. Levant, & W. S. Pollack (Eds.), A new psychology of men (pp. 11-32). New York: Basic.
Oliver, M. I., Pearson, N., Coe, N., & Gunnell, D. (2005). Help seeking behavior in men and women with common mental health problems: Cross-sectional study. The British Journal of Psychiatry, 186, 297-301.
O’Neil, J. M. (1981). Patterns of gender role conflict and strain: Sexism and fear of femininity in men’s lives. Personnel and Guidance Journal, 60, 203-210.
O’Neil, J. M. (1990). Assessing men’s gender role conflict. In D. Moore & F. Leafgren (Eds.), Men in conflict: Problem solving strategies and interventions (pp. 23-38). Alexandria, VA: American As- association for Counseling and Development Press.
O'Neil, J. M. (2015). Men's gender role conflict. Washington, DC: American Psychological Association.
O'Neil, J. M., Good, G. E., & Holmes, S. (1995). Fifteen years of theory and research on men's gender role conflict. In R. F. Levant & W. S. Pollack (Eds.), The new psychology of men (pp. 164–206). New York, NY: Basic Books.
O'Neil, J. M., Helms, B., Gable, R., David, L., & Wightman, L. (1986). Gender Role Conflict Scale: College men's fear of femininity. Sex Roles, 14, 335-350.
Owen, J., Wong, Y. J., & Rodolfa, E. (2009). Empirical search for psychotherapists' gender competence in psychotherapy. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training, 46(4), 448-458.
Pederson, E. L., & Vogel, D. L. (2007). gender role conflict and willingness to seek counseling: Testing a mediation model on college-aged men. Journal of Counseling Psychology, 54(4), 373-384.
Pleck, J. H. (1981). The myth of masculinity. Cambridge, MA: MIT Press.
Pleck, J. H. (1995).The gender role strain paradigm: An Update. In R. Levant & W. Pollack (Eds.), A New psychology of men (pp. 11-33). New York: Basic.
Pollack, W. S. (1998). Mourning, melancholia, and masculinity: Recognizing and treating depression in men. In W. Pollack, & R. Levant (Eds.), New psychotherapy for men (pp. 147-166). New York: Wiley.
Pollack, W. S. (2005). “Masked men”: New psychoanalytically oriented treatment models for adult and young men. In G. Brooks, & G. Good (Eds.), The new handbook of psychotherapy and counseling with men (pp. 527-543). San Francisco: Jossey-Bass.
Rabinowitz, F. E. (2006). Crossing the no cry zone: Psychotherapy with men. Courses for mental health professionals. Continuing Ed Courses.Net.
Rickwood, D. J., & Braithwaite, V. A. (1994). Social psychological factors affecting help-seeking for emotional problems. Social Science and Medicine, 39(4), 563-572.
Robertson, J. M., & Fitzgerald, L. F. (1992). Overcoming the masculine mystique: Preferences for alternative forms of assistance among men who avoid counseling. Journal of Counseling Psychology, 39(2), 240-246.
Rochlen, A. B. (2014). Jack, the sun and the Wind. In: Rochlen, Aaron B. (Ed); Rabinowitz, Fredric E. (Ed), (2014).Breaking barriers incounseling men: Insights and innovations. The Routledge series on counseling and psychotherapy with boys and men., (pp. 1-6).
Rochlen, A. B., Blazina, C., & Raghunathan, R. (2002). Gender role conflict, attitudes toward career counseling, career decision-making, and perceptions of career counseling advertising brochures. Psychology of Men & Masculinity, 3(2), 127-137.
Rochlen, A. B., & Hoyer, W. D. (2005). Marketing mental health to men: Theoretical and practical considerations. Journal of Clinical Psychology, 61(6), 675-684.
Sánchez, F. J., Bocklandt, S., & Vilain, E. (2013). The relationship between help-seeking attitudes and masculine norms among monozygotic male twins discordant for sexual orientation. Health Psychology, 32(1), 52-56.
Seymour M., Dunning, M., Cooklin, A., & Giallo R., (2014). Socio-ecological factors associated with fathers' wellbeing in the early parenting period. Clinical Psychologist, 18(2), 63-73.
Shaffer, P. A., Vogel, D. L., & Wei, M. (2006). The mediating roles of anticipated risks, anticipated benefits, and attitudes on the decision to seek professional help: An attachment perspective. Journal of Counseling Psychology, 53, 442-452.
Soheilian, S. S., & Inman, A. G. (2009). Middle Eastern Americans: The effects of stigma on attitudes toward counseling. Journal of Muslim Mental Health, 4, 139-158.
Straus, M. A. (2012). The controversy over domestic violence by women: A methodological, theoretical, and sociology of science analysis. MenWeb Online Journal. Retrieved from http://www.batteredmen...straus21.htm
Straus, M. A. (2010). Thirty years of denying the evidence on gender symmetry in partner volence: Implications for prevention and treatment. Partner .Abuse, 1(3), 332–362
Straus, M. A., & Ramirez, I. L. (2002). Gender symmetry in prevalence, severity and chronicity of physical aggression against dating partners by university .students in Mexico and USA. Aggressive Behavior, 33(4), 281–290
Tudiver, F. & Talbot, Y. (1999). Why don’t men seek help? Family physicians” perspectives on help-seeking behavior in men. Journal of Family Practice,
48(1), 47-52.
Wester, S. R. & Vogel, D. L. (2012). The Psychology of Men: Historical Developments, Current Research, and Future Directions. Fouad, Nadya A. (Ed); Carter, Jean A. (Ed); Subich, Linda M. (Ed). APA handbook of counseling psychology, Vol. 1: (pp. 371-396). Washington, DC, US: American Psychological Association
WHO (2014) http://www.who.int...wo...ort_2014/en/
Williams, D. R. (2003). The Health of Men: Structured Inequalities and Opportunities. American Journal of Public Health, 93(5), 724–731.
Williams, J., Ghandour, R. M., & Kub, J. E. (2008). Female perpetration of violence in heterosexual intimate relationships, adolescence through .adulthood. Trauma, Violence & Abuse, 9(4), 227–249
Winnett, R. Furman, R. & Enterline, M. (2012) Men at Risk: Considering Masculinity During Hospital-Based Social Work Intervention, Social Work in Health Care, 51:4, 312-326.
Vlassoff, C., & Claudia, G. M. (2002). Placing gender at the centre of health programming: Challenges and limitations. Social Science & Medicine, 54(11), 1713-1723.
Vogel, D. L., Heimerdinger-Edwards, S., Hammer, J. H., & Hubbard, A. (2011). "Boys don't cry": Examination of the links between endorsement of masculine norms, self-stigma, and help-seeking attitudes for men from diverse backgrounds. Journal of Counseling Psychology, 58(3), 368
Vogel, D. L., Epting, F., & Wester, S. R. (2003). Counselors' perceptions of female and male clients. Journal of Counseling and Development : JCD, 81(2), 131-141
Vogel, D. L., Wade, N. G., & Hackler, A. H. (2007). Perceived public stigma and the willingness to seek counseling: The mediating role of self-stigma and attitudes toward professional psychological help. Journal of Counseling Psychology, 54, 40–50.
Vogel, D. L., Wester, S. R., Wei, M., & Boysen, G. A. (2005). The role of outcome expectations and attitudes on decisions to seek professional help. Journal of Counseling Psychology, 52, 459–470.
Vogel, D. L., & Wade, N.G. (2009). Stigma and help-seeking. Psychologist, 22(1), 20-23
