פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

מחשבות מוות ואיומי התאבדות של מחוננים צעירים

במאמר נבחן הקשר בין מחוננות לבין ניסיונות התאבדות ומחשבות על מוות והתאבדות אצל ילדים. תחילה יוצגו ממצאים מן הספרות המחקרית על מושג המוות אצל ילדים ועל התאבדות אצל ילדים, על מנת לבחון האם ניתן לצפות להבדל בין ילדים מחוננים לילדים שאינם מחוננים בעניין זה. בהמשך תיסקר הספרות אודות תופעת ההתאבדות בקרב ילדים מחוננים. לבסוף, יוצגו מאפייני מחוננות שלהם פוטנציאל להוות גורמי סיכון לאובדנות באופן ישיר או עקיף, והמחייבים את תשומת לבם של הורים ומטפלים בילדים מחוננים צעירים העוסקים במחשבות על מוות.

מאמרים | 10/6/2013 | 13,853

תגיות:

 

מחשבות מוות ואיומי התאבדות של מחוננים צעירים

 

מאת חנה דויד

 

 

 

אנשי מקצוע רבים פוגשים במהלך עבודתם בילדים המדברים על מוות והתאבדות, לפעמים מאיימים בהתאבדות, וייתכן שאף מנסים בפועל להתאבד. הורים לילדים מדווחים לעתים על הבעת משאלת מוות ברורה מצד הילד, כמו "אני לא רוצה לחיות"; במקרים אחרים נשמעות אמירות כמו "לא טוב לי עם עצמי", "אולי יותר טוב אם אני כבר לא אהיה", או "אולי היה לכם יותר טוב אם בכלל לא הייתי כאן". אמירות מסוג זה, המזעזעות הורים לילדים בכל גיל, עשויות להיות מפחידות במיוחד כאשר הן נשמעות על ידי ילדים צעירים. במסגרת ניסיוני רב השנים בטיפול וייעוץ לילדים מחוננים ומשפחותיהם, נוכחתי כי דיבור על מוות והתאבדות היא סיבת פנייה נפוצה של הורים לילדים מחוננים, גם בגילאים צעירים משניתן היה לצפות.

במאמר זה אבקש לבחון את הקשר בין מחוננות לבין ניסיונות התאבדות ומחשבות על מוות והתאבדות אצל ילדים. תחילה יוצגו ממצאים מן הספרות המחקרית על מושג המוות אצל ילדים ועל התאבדות אצל ילדים, על מנת לבחון האם ניתן לצפות להבדל בין ילדים מחוננים לילדים שאינם מחוננים בעניין זה. בהמשך תיסקר הספרות אודות תופעת ההתאבדות בקרב ילדים מחוננים, כולל השוואות שנערכו בין ילדים שהוגדרו כמחוננים לבין שאר האוכלוסייה, שנראה כי אינן מעלות תוצאות חד משמעיות. לבסוף, יוצגו מאפייני מחוננות שלהם פוטנציאל להוות גורמי סיכון לאובדנות באופן ישיר או עקיף, והמחייבים את תשומת לבם של הורים ומטפלים בילדים מחוננים צעירים העוסקים במחשבות על מוות.

 

מושג המוות אצל ילדים

מושג המוות אינו קל להבנה עבור מבוגרים, ולא כל שכן עבור ילדים. בקרב מבוגרים נפוצה התופעה של הימנעות מדיבור על המוות, כולל אי-שימוש במילה "מוות" או בשמות מפורשים של מחלות קשות, ואף של הכחשה של סופן הבלתי נמנע. במחקר שנעשה בשתי קבוצות גיל של ילדים צעירים, 3-4 ו-5-6, נמצא שלהורים קשה לדבר עם ילדיהם על מושג המוות (Nguyen & Rosengren, 2004); במחקר אחר נמצא גם שהורים נוטים להפחית בדיווח על דיבורים על נושא המוות אצל ילדיהם (Prinstein & Nock, 2003). נראה כי עיסוק של ילדים במוות מעורר בהוריהם קשיים רבים, וכי ככל שגיל הילדים נמוך יותר – קשה יותר ההתמודדות עם נושא זה.

הדיון בהבנת מושג המוות על ידי ילדים צעירים טעון במיוחד גם בקרב חוקרים ומטפלים, לאור ההנחה הרווחת לפיה הבנה כזאת היא תנאי למחשבות על התאבדות ולניסיונות התאבדות של ילדים. כך, הדעה הקדומה שרווחה בעבר לפיה "ילדים אינם מבינים מהו מוות" (רביב וכצנלסון, 1986) עמדה בבסיס התפיסה השגויה בדבר שיעורים אפסיים של התאבדות ודיבור על התאבדות בקרב ילדים. כיום חלוקים אנשי מקצוע המטפלים בילדים באשר לסוגיה, והתשובה לשאלה "מה בדיוק מבין ילד צעיר כאשר הוא מדבר על מוות" אינה חד משמעית. חוקרים רבים עסקו בנושא, וביניהם ז'אן פיאז'ה, שנדרש לו במסגרת מחקרו על "תפיסת הילד את העולם" (Piaget, 1929), אנה פרויד, שעסקה בו עם שותפתה דורותי ברלינגהאם במסגרת עבודתה עם ילדים שאיבדו את משפחותיהם במלחמת העולם השנייה (Freud & Burlingham, 1943, 1973), ורבים אחרים בעקבותיהם (אם למנות רק חלק מהחשובים בהם: Anthony, 1939; Carey, 1985; Cotton & Range, 1990; Kenyon, 2001; Koocher, 1973; Lansdown & Benjamin, 1985; Lansdown & Goldman, 1988; Lazar & Torney-Purta, 1991; Nagy, 1948; O'Halloran & Altmeier, 1996; Safier, 1964; Slaughter, 2005; Slaughter et al., 1999; Slaughter & Lyons, 2002; Speece & Brent, 1984, 1996; Von Hug-Helmuth, 1964).

בעוד פרויד טענה לקשר בין "הבשלת" מושג המוות אצל ילדים לחוויה של אירועי חיים טראגיים או טראומטיים, נראה כי הידע המקצועי שנצבר מאז בדבר תפיסת המוות בקרב ילדים מצביע גם על כך שישנם מושגים הקשורים לתפיסת המוות שילדים אינם מבינים עד גיל מסוים. מחקר עדכני מצא למשל כי ילדים בגילאי 3-4 החזיקו בתפיסות שגויות בנושא המוות יותר מאשר ילדים בגיל 4-6 (Nguyen & Rosengren, 2004). ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם התיאוריה של פיאז'ה (Piaget, 1929), שעל פיה ילדים תופסים את מושג המוות בשלבים, כאשר בכל שלב התפיסה היא בהתאם ליכולת ההבנה באותו שלב. רק בגיל 11 ומעלה, בשלב האופרציות הפורמליות, תפיסת המוות של הילד היא בוגרת. המושגים "מרווח-זמן", "קצב" ו"אי-הפיכות" החשובים להבנת מושג המוות, אינם מובנים לילדים לפני גיל זה (Labrell & Stefaniak, 2011).

גם מריה נודג' (Nagy, 1959) תיארה שלבים שונים של התפתחות בהבנת מושג המוות אצל ילדים, אף כי טענה (כמו פרויד) שהבנה זאת מתחילה בגיל צעיר בהרבה מזה שאותו צפה פיאז'ה. במחקרה בחנה נודג' קבוצה של 378 ילדים בגילים 3-10 שחיו בבודפסט לפני מלחמת העולם השנייה, ומצאה שילדים עד גיל 5 לא תפסו את אי-ההפיכות של המוות אלא ראו אותו כמעין מקום מאגי או באופן על-טבעי. בשלב השני, מגיל 5 ועד 10, הילדים האנישו את המוות, תפסו אותו כיצור שלוקח איתו בני אדם, תוך שהם מתחילים להבין מושגים מופשטים כמו סופיות וסיבתיות. הם גם הבינו את הכאב שבאובדן, ושאלו למה יש מוות ומה קורה לגוף לאחר המוות. הילדים בגיל זה היו רגישים לרגשות ולמחשבות של המבוגרים סביבם ואף ניסו להגן עליהם. רק לאחר גיל 10 ובמשך כל ההתבגרות, עת מפותחת כבר התפיסה המופשטת, הילדים והנערים הבינו שהמוות הוא סיום פעילות הגוף. הם הבינו שהמוות יכול להיגרם כתוצאה מתהליכים פנימיים או גורמים חיצוניים. הם גם עסקו בסוגיות מופשטות כמו מה קורה לאחר המוות, או משמעות החיים והמוות.

התפיסה על התפתחות הבנת מושג המוות אצל ילדים מבוססת אם כן על תפיסת התפתחות היכולות הקוגניטיביות: ככל שאלה משתפרות, כן משתפרת הבנתו הכללית את מושג המוות (סמילנסקי, 1980). לפיכך, נראה כי מדויק יותר יהיה לומר כי תפיסת מוות בוגרת מופיעה בשלב האופרציות הפורמליות – גם כאשר הגיל הכרונולוגי נמוך מ-11. בהתאם, ויטי-רוג'רס ועמיתותיה (Whitty-Rogers et al., 2009), שעסקו בסוגיית שיתוף הילד בהחלטות על דרכי הטיפול בו במחלות סופניות, סוברות שיש לקחת בחשבון את דרגת ההתפתחות של הילד ואת היכולות הקוגניטיביות שלו – ולאו דווקא את הגיל הכרונולוגי.

ואכן, קוכר (Koocher, 1973) מצא, שהגיל הכרונולוגי מנבא את תפיסת המוות אצל ילדים פחות מהשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא. במקרה של ילדים מחוננים, השלב הרביעי של פיאז'ה יכול להופיע מוקדם יותר, לעתים כבר בגיל 5-6, ומכאן שילדים מחוננים עשויים להגיע לתפיסה בוגרת של מושג המוות בגיל צעיר בהרבה מהממוצע.

 

התאבדות אצל ילדים

עד לפני מספר עשורים, בקרב הקהילייה הטיפולית הייתה מקובלת הנחה לפיה "ילדים לא מתאבדים" או "בעיית ההתאבדות לא קיימת לפני גיל ההתבגרות". לדוגמא, מחקר משנות ה-70 של המאה הקודמת שנערך באנגליה ובוויילס במשך 7 שנים לא נמצא ולו מקרה אחד של ילד מתחת לגיל 12 שהתאבד (Shaffer, 1974). לפי האמונה שרווחה אז, גם אם ניתן למצוא מחשבות התאבדות בקרב ילדים בגיל טרום-התבגרות, הרי ניסיונות התאבדות בפועל כמעט לא קיימים. מחקרים רבים שנערכו מאז ערערו אמונה זאת, וכיום מקובל להניח שהשיעורים האפסיים של ניסיונות התאבדות ילדים המדווים נעוצים בהסתרה מצד ההורים (תקוה ומי-עמי, 2005; Prinstein & Nock, 2003).

בשנת 1984 יצא לאור המאמר הראשון שעסק במושג ההתאבדות בקרב בני שנתיים וחצי עד חמש (Rosenthal & Rosenthal, 1984). עבודות אחרות רבות מתעדות ניסיונות התאבדות בקרב ילדים, כולל כתבות בעיתונות המודפסת וברשת (Beam, 2010; Zachariah, 2013; דוד, 2012), ואף מצביעות על עלייה בשיעור ניסיונות ההתאבדות המדווחים בקרב ילדים (Cytryn & McKnew, 1998). מחקר שנערך בארה"ב ב-2005 קבע כי התאבדות הנה גורם המוות השלישי בקרב ילדים בגילים 10-14 (Crepeau-Hobson, 2010). מחקרים נוספים הצביעו על שיעור התאבדות גבוה יותר אצל ילדים מתחת לגיל 14 לעומת השיעור בכלל האוכלוסייה (Dervic et al., 2008; Dervic et al., 2006). מחקר שנערך לאחרונה בפולין הראה עלייה ניכרת בשיעור ההתאבדויות של ילדות ונערות מתחת לגיל 14 (Höfer et al., 2012).

בארץ נערכו מחקרים רבים על התאבדות בקרב ילדים ובני נוער. ישראל אור-בך, שנחשב לחלוץ חוקרי התאבדות בקרב ילדים בארץ ואחד מחשובי המטפלים והחוקרים בתחום זה בעולם, פרסם מאמרים וספרים רבים על התופעה, שכללו תיאורי מקרים (למשל: Orbach & Glaubman, 1979a, 1979b; Orbach et al., 1979). כבר בשנת 1978 פורסם מאמרו הראשון בנושא (Orbach, 1978), וב-1987 יצא לאור ספרו החשוב "ילדים שאינם רוצים לחיות" (אור-בך, 2001 [1987]; Orbach, 1988) שתורגם מאז למספר שפות והשפיע רבות על תפיסת הנושא בעולם. עבודתו של אור-בך התמקדה בניבוי אובדנות, ואחד מממצאיו החשובים הצביע על הקשר בין ניסיונות אובדניים ואיומי התאבדות אצל ילדים לבין מחשבות על מוות. בפרט, נראה כי תפיסה מעוותת של מושג המוות, הרואה במוות מוצא מפני חיים שנתפסים כבלתי נסבלים או סוג של חיים טובים יותר ומאושרים יותר מהחיים הנוכחיים, מהווה גורם סיכון לאובדנות אצל ילדים.

גורם סיכון מרכזי נוסף להתאבדות הוא דיכאון (Stillion & McDowell, 1996); דיכאון והתאבדות קשורים זה בזה בקשר הדוק, שכן מחשבות על התאבדות או מוות או תכנון התאבדות הם אחד מתשעת הקריטריונים לאבחון הפרעת דיכאון מז'ורי (DSM-IV, 2000). גורמי סיכון נוספים שנמצאו במחקרים שונים כוללים הפרעות פסיכיאטריות, הפרעות אפקטיביות והפרעות התנהגות Grøholt et al., 1998; Kashani et al., 1998)); מגורים שלא עם שני ההורים הביולוגיים (שם); התנהגות אנטי-חברתית (Shaffer, 1974); משבר משמעותי שגרר פעמים רבות סילוק מבית הספר (שם); ניסיונות התאבדות קודמים (שם); ושיעור גבוה של דיכאון אצל הורי הילדים ואחיהם (שם). גם מגדר נמצא כגורם סיכון, שכן מספר ניסיונות ההתאבדות בקרב בנים נמצא ככפול מאשר בקרב בנות (שם). גורם סיכון נוסף להתאבדות בקרב ילדים שאיתר שפר (שם) הוא אינטליגנציה גבוהה – גורם חשוב ביותר לענייננו.

 

הקשר בין מחוננות והתאבדות: הגישה המרגיעה וחסרונותיה

מחקרים לא מעטים שנעשו בחו"ל בדקו את תופעת ההתאבדות בקרב ילדים ובני נוער מחוננים, ובספרות ניתן למצוא תיאורי מקרים המציגים את התופעה (לדוגמה: Cross et al., 1996, 2002, Grobman, 2006; Hyatt, 2010; Jackson & Peterson, 2003), וכן בדיקות כמותניות מקיפות של התופעה בקרב אוכלוסיות רחבות (למשל: Gust & Cross, 1999; Hyatt & Cross, 2009; Hyatt, 2007).

את מסקנות המחקרים ניתן לחלק לשתי קבוצות – ה"מרגיעות" וה"מדאיגות". לקבוצה הראשונה שייכים ממצאים שמהם ניתן ללמוד כי תופעת ההתאבדות בקרב מחוננים דומה בהיקפה לזו שבקרב בני גילם שאינם מחוננים ( Baker, 1995; Cross, 2009; Cross et al., 2006; Metha & McWhirter, 1997). כיצד ניתן ליישב ממצאים אלה עם ניסיונם של אנשי מקצוע המורה אחרת, ועם החוויה הנפוצה של מטופל צעיר ואינטליגנטי עד מאוד המדבר על פגיעה עצמית ואולי אף ניסה לעשות זאת? ייתכן שהסתירה טמונה בקשיים מתודולוגיים המאפיינים מחקרים מקבוצה זאת.

ראשית, נראה כי ממצאים אלה עלו במסגרת מחקרים שנערכו ברובם בקרב אוכלוסיות של מחוננים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה, עם שיעורים נמוכים של ילדים מקבוצות מיעוט או ממשפחות החיות בתנאי מצוקה. זאת ועוד: על חוקרי אובדנות ודיכאון להתייחס לתחושת הבושה והמבוכה הכרוכה בחוויות אלה (Jackson. 1995), ולקחת בחשבון כי ייתכן שלרשות מחוננים עומדים מנגנונים מנטליים מפותחים המאפשרים להם להסתיר היטב את מצבם. חשש זה רלבנטי במיוחד במתודולוגיית מחקר המבוססת על שאלונים ולא על שיטות מחקר איכותניות או צפייה ישירה בהתנהגות (Jackson & Peterson, 2003).

בנוסף, מחקרם של מרטין ועמיתיה (Martin et al., 2010) הצביע על הקושי הרב בבירור הקשר בין מחוננות להתאבדות ובהסתמכות על מצאי המחקרים הקיימים, שנעוץ בהיעדר קריטריונים אחידים להגדרת "מחוננות". כאשר הקריטריונים להגדרת מחוננות אינם קבועים אלא משתנים בהתאם לזמן ולמקום לא ניתן להסיק מסקנות מחקריות כוללות, שכן ההשוואות אינן תקפות או ניתנות להכללה. כך למשל, לאחד המחקרים שסקרה מרטין נבחרו תלמידים שהשתתפו בתכנית מחוננים ונבחרו אליה על פי קריטריונים שונים. במקרה זה, לא זו בלבד שקבוצת ה"מחוננים" לא היתה בת-השוואה עם כל קבוצת מחוננים אחרת, שהקריטריונים להיכללות בה היו ספציפיים, אלא שגם הקבוצה עצמה היתה הטרוגנית ביותר. לבסוף, ישנו קושי להשוות בין ממצאי המחקרים השונים בתחום, שכן הם אינם משתמש בקנה מידה אחיד להגדרת מחוננות, והליך איתור הנבדקים בהם הסתמך על מבדקים מסוגים שונים.

ואכן, בקצה השני של הסקאלה נמצאים כאמור ממצאים מדאיגים המצביעים על סכנת ההתאבדות בקרב ילדים ובני נוער מחוננים, יצירתיים ומוכשרים (לדוגמה: Farrell, 1989; Fleith, 2001; Hayes & Sloat, 1989, 1990; Willings & Arseneault, 1986), ועל גורמי סיכון להתאבדות בקרב מחוננים, ביניהם דיכאון ואירועי חיים קשים (Metha & McWhirter, 1997).

 

מאפייני מחוננות כגורמי סיכון לאובדנות

במחקר הקיים לא אותר כאמור קשר ישיר בין מאפייני מחוננות לבין אובדנות; אולם מספר מאפיינים אישיותיים של מתבגרים בדרגת מחוננות גבוהה נתפסים כגורמי סיכון להופעת דיכאון ובעיות נוספות, שמהוות כאמור בתורן סיכון לאובדנות, ביניהם אינטנסיביות, אינטרוברטיות, רגישות גבוהה ופרפקציוניזם:

• אינטנסיביות (Jackson & Peterson, 2003): אינטנסיביות היא איכות מורכבת ומועצמת של חוויה המיוחסת במחקר למחוננים (Piechowski, 1979; Silverman, 1993). בעוד שאינטנסיביות כשלעצמה אינה מהווה גורם סיכון ישיר לאובדנות, הרי שילדים בעלי תגובות אינטנסיביות במיוחד נמצאים בסיכון גבוה יותר מאחרים לפיתוח הפרעות התנהגות (Lerner, 1984).

• אינטרוברטיות (Silverman 1992, 1993): מחוננים נוטים יותר לאינטרוברטיות, הכוללת נטייה לעבד באופן פנימי (ולעתים אינטלקטואלי) מידע ורגשות לפני שהם מוצגים בפני העולם. אינטרוברטיים הם מיעוט בכלל אוכלוסיית הילדים, וצורת התקשורת שלהם שהיא פחות מיידית עלולה לתרום למסורבלות חברתית ולבידוד (Dauber & Benbow, 1990), ולהוביל כך לדיכאון.

• רגישות גבוהה: על רגישותם הגבוהה של מחוננים נכתב רבות (לדוגמה:Colangelo & Davis, 2003; Edmunds & Edmunds, 2005; Hébert & Kent, 2000; Mendaglio 1995; Roedell, 1984; Silverman, 1983). ילדים ברמת מחוננות גבוהה עלולים להפגין תגובות חזקות יותר, עמוקות יותר ומתמשכות יותר לגירויים מאשר בני גילם (Dabrowski, 1964; Mendaglio, 2010, 2012; Rinn et al., 2012; Tieso, 2007); רגישות יתר זאת חושפת ילדים מחוננים לסיכון לפיתוח הפרעות מגוונות (Dabrowski, 1967; Jackson, 1995; Jackson & Peterson, 2003)

• נטייה לפרפקציוניזם: על הקשר בין פרפקציוניזם ומחוננות נכתב רבות (דויד, 2009; Greenspon et al., 2000). המידע על הקשר הישיר שבין פרפקציוניזם ודיכאון הוא בעיקרו אנקדוטאלי (לדוגמה: DeLisle, 1986, 1990), אולם נטען כי הפרפקציוניזם תורם גם הוא לאתגרים החברתיים והרגשיים יוצאי הדופן של הילד המחונן (Jackson & Peterson, 2003).

לצד הגורמים האישיותיים שצוינו, מאפייניו הקוגניטיביים הייחודיים של הילד המחונן דנים אותו להיות יוצא דופן בחברת בני גילו, ופעמים רבות מבודד. מאפיינים אלה כוללים צורך בדיוק, חשיבה מופשטת, נטייה לשימוש במטפורות ובסמלים, והבנה מהירה מהרגיל (Hollingworth, 1942).

גורם חשוב נוסף לבד מהנטיות האישיותיות והקוגניטיביות האופייניות למחוננים ושניתן לראותן כגורמי סיכון לאובדנות, הוא הגיל הקוגניטיבי המתקדם של הילד המחונן ביחס לגילו הכרונולוגי. פער זה עלול להיות מלווה בפער בין יכולותיו הקוגניטיביות של הילד לאלו הרגשיות, ולהקשות עליו להתמודד עם רגשות דיכאוניים. בשל ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים אלה מעבר למוסכמות ומעל לציפיות של משפחתם, חבריהם ללימודים ומוריהם, הם עלולים לחוש לעתים חוסר שיווי משקל פנימי והרגשה של א-סינכרוניות עם הסביבה. ללא תמיכה מספקת ומציאת מוצא יצירתי, התוצאה עלולה להיות מצבים של חרדה, דיכאון ועוד (Jackson & Peterson, 2003, p. 177), אשר חושפות בתורן את הילדים לסכנת אובדנות.

לגיל הקוגניטיבי המתקדם השלכות נוספות, שכן הוא עשוי להשפיע על גם הבנת מושג המוות ועל רמת הסיכון לאובדנות. כפי שתואר בחלק הראשון של מאמר זה, ייתכן שעל מנת להבין את רמת הסיכון בקרב ילדים מחוננים יש לקחת בחשבון דווקא את הגיל הקוגניטיבי, ה"מקדים" את זה הכרונולוגי. לדוגמה, ייתכן שילד בן 10 שה-IQ שלו עומד על 160 מצוי ברמת סיכון להתאבדות השווה ברמתה לזו של נער בן 16.

 

לסיכום, נראה אם כן כי על אף שמחוננות כשלעצמה אינה מהווה גורם סיכון להתאבדות, המצב עלול להיות שונה כאשר המחוננות מלווה בקשיים רגשיים, קשיי הסתגלות, קשיים חברתיים ו/או קשיים משפחתיים. במקרים אלה יש לשים לב באופן מיוחד גם לילדים בגיל צעיר, על אף שבקרב כלל האוכלוסייה שיעור מחשבות ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות בגילאים צעירים הוא נמוך; בקרב ילדים מחוננים, שגילם הקוגניטיבי גבוה יותר, עלול השיעור להיות גבוה יותר. על הורים ומטפלים לשים לב במיוחד כשילד מחונן מדבר על מוות ולקחת בחשבון שעל אף הגיל הצעיר ייתכן שיש לו מחשבות התאבדות ואף למעלה מכך.

 

מקורות

אור-בך, ישראל (2001 [1987]). ילדים שאינם רוצים לחיות. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

בורשטיין ס. (2009). התנהגות אבדנית בילדים ובני נוער – סקירת ספרות. נדלה ב-10 בפברואר 2013 מאתר שפ"י: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/HerumLachatzMashber/ovdanut/OvdanutSkiratSafrut2009.htm

גידול בשיעור ההתאבדויות בקרב עולים (27.7.2009). פרוטוקול מס' 28 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. נדלה ב-10 באפריל 2013 מאתר הכנסת: www.knesset.gov.il/protocols/data

דוד, ק. (2012). טרגדיה: ילד בן 12 תלה עצמו ומת בביתו בכפר כנא. וואלה, 27.5.2012. נדלה ב-12 בפברואר 2013 מאתר וואלה: http://news.walla.co.il/?w=/10/2536644

דויד, ח. (2009). פרפקציוניזם בקרב בנים ובנות דתיים בישראל: קשרים בין פרפקציוניזם ומחוננות. נדלה ב-‏16 ‏אפריל ‏2013, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2360

דויד, ח. (2011א). סוגיות אתיות בחינוך וייעוץ למחוננים. נדלה ב-8 באפריל 2013 מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2586

דויד, ח. (2011ב). טיפול בילדים: על ההחלטה ההורית באיזה מהאחים לטפל. נדלה ב-‏16 ‏באפריל ‏2013, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2708

מי-עמי, נ. (21.6.2004). התאבדות וניסיונות התאבדות בקרב בני-נוער מסמך רקע. מוגש לוועדה לזכויות הילד של הכנסת. נדלה ב-21 במאי 2013 מאתר הכנסת: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00880.pdf

מילר, א. (1992). הדרמה של הילד המחונן והחיפוש אחרי העצמי האמיתי. מגרמנית: יהודית גולדברג. תל אביב: דביר.

מלק-בודה, ר. (2013). "איך מתמודדים עם ילד מחונן?", מוצ"ש - מוסף התרבות של מקור ראשון, מס. 111, 31.5.2013.

סמילנסקי, ש. (1980). מושג המוות אצל ילדים ישראלים. בתוך: ע. רביב, א. קלינגמן ומ. הורוביץ (עורכים), ילדים במצבי לחץ ומשבר. תל אביב: אוצר המורה.

רביב, ע. וכצנלסון, ע. (1986). משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו. תל אביב: ספרית מעריב,

תקוה, ר. ומי-עמי נ. (2005). התאבדות וניסיונות התאבדות בקרב בני-נוער. התופעה ודרכים למניעתה. הכנסת, מרכז המחקר והמידע. עדכון למסמך מיום 21.6.2004. נדלה מאת הכנסת ב-16 באפריל 2013: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01274.pdf

Anthony, S. (1939). A study of the development of the concept of death. British Journal of Educational Psychology, 9, 276-277.

Anthony, S. (1940). Child Psychology: The Child's Discovery of Death. London: Kegan Paul, Trench, Trubner & Co.

Anthony, S. (1972). The Discovery of Death in Childhood and After. New York: Basic Books.

Baker, J. A. (1995). Depression and suicidal ideation among academically gifted adolescents. Gifted Child Quarterly, 39, 218-223.

Beam, C. (2010). Do Children Commit Suicide?. Slate, 7.10.2010. Retrieved on 12 February 2013 from: http://www.slate.com/articles/news_and_politics/recycled/2010/04/do_children_commit_suicide.html

Carey, S. (1985). Conceptual change in childhood. Cambridge, MA: MIT Press.

Colangelo, N. & Davis, G. (2003). Handbook of Gifted Education. Boston, MA: Pearson.

Cotton, C. & Range, L. (1990). Children's death concepts: Relationships to cognitive functioning, age, experience with death, fear of death and hopelessness. Journal of Clinical Child Psychology, 19, 123-127.

Crepeau-Hobson, F. (2010). The psychological autopsy and determination of child suicides: a survey of medical examiners. Archives of Suicide Research, 14(1), 24-34.

Cross, T.L. (2009). Social/Emotional Needs: Social and emotional development of gifted children: Straight talk. Gifted Child Today, 32(2), 40-41.

Cross, T.L., Cassady, J.C. & Miller, K.A. (2006). Suicide ideation and personality characteristics among gifted adolescents. Gifted Child Quarterly, 50, 295-306.

Cross, T.L., Cook, R.S. & Dixon, D.N. (1996). Psychological autopsies of three academically talented adolescents who committed suicide. Journal of Secondary Gifted Education, 7(3), 403-409.

Cross, T. L., Gust-Brey, K. & Ball, B. (2002). A psychological autopsy of the suicide of an academically gifted student: Researchers’ and parents’ perspectives. Gifted Child Quarterly, 46(4), 247-264.

Cytryn, L. & McKnew. D. (1998). Growing up sad. New York: Norton.

Dabrowski, K. (1964). Positive disintegration. London: Little, Brown.

Dabrowski, K. (1967). Personality shaping through positive disintegration. New York: Little, Brown.

Dahlberg, W. (1992). Brilliance – The childhood dilemma of unusual intellect. Roeper Review, 15(1), 7-10.

Dauber, S. L. & Benbow, C. P. (1990). Aspects of personality and peer relations for suicide prevention among gifted youth. Journal for the Education of the Gifted, 13, 212-228.

DeLisle, J.R. (1986). Death with honors: Suicide and the gifted adolescent. Journal of Counseling and Development, 64, 558-560.

DeLisle, J.R. (1990). The gifted adolescent at risk: Strategies and resources for suicide prevention among gifted youth. Journal for the Education of the Gifted 13, 212-228.

Dervic, K., Brent, D.A. & Oquendo, M.A. (2008). Completed suicide in childhood. Psychiatric Clinic of North America, 31(2), 271-291.

Dervic, K., Friedrich, E., Oquendo, M.A., Voracek, M., Friedrich, M.H. & Sonneck, G. (2006). Suicide in Austrian children and young adolescents aged 14 and younger. European Child and Adolescent Psychiatry, 15, 427-434.

DSM-IV (2000). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition: DSM-IV. Arlington, VA: American Psychiatric Association.

Edmunds, A.L. & Edmunds, G.A. (2005). Sensitivity: A double-edged sword for the pre-adolescent and adolescent child. Roeper Review, 27, 69-77.

Farrell, D.M. (1989). Suicide among gifted students. Roeper Review, 11(3), 134-139.

Fleith, D. de Souza. (2001). Suicide among gifted adolescents: How to prevent it. National Research Center for the Gifted and Talented Newsletter, Spring. Retrieved on 18 February 2013 from: www.gifted.uconn.edu/nrcgt/newsletter/spring01/sprng012.html

Florian, V. & Kravetz, S. (1985). Children's concepts of death: A cross-cultural comparison among Muslims, Druze, Christians, and Jews in Israel. Journal of Cross-Cultural Psychology, 16(2), 174-189.

Freud, A. & Burlingham, D. (1943). War and children. N.Y.: Medical War books.

Freud, A. & Burlingham, D. (1973). Infants without families: Reports on the Hampstead Nurseries, 1939-1945. N.Y.: International University Press.

Greenspon, T.S., Parker, W.D. & Schuler, P.A. (2000). The authors' dialogue. Journal of Secondary Gifted Education, 77, 209-214.

Grobman, J. (2006). Underachievement in exceptionally gifted adolescents and young adults: A psychiatrist's view. The Journal of Secondary Gifted Education, 17(4), 199-210.

Grøholt, B., Ekelberg, Ø. Wchstrøm, L. & Haldorsen, T. (1998). Suicide among children and younger and older adolescents in Norway: A comparative study. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 37(5), 473-481.

Gust, K. A. & Cross, T. L. (1999). An examination of the literature base on the suicidal behaviors of gifted students. Roeper Review, 22(1), 28-35.

Hayes, M.S. & Sloat, R. (1989). Gifted students at risk for suicide. Roeper Review, 12(2), 102-107.

Hayes, M. L. & Sloat, R. S. (1990). Suicide and gifted adolescent. Journal for the Education of the Gifted, 13, 229-244.

Hébert, T. & Kent, R. (2000). Nurturing Social & Emotional Development of Gifted teenagers through young adult literature. Roeper Review, 22(3), 167-171.

Höfer, P., Rockett, I.R.H., Värnik, P., Etzersdorfer, E. & Kapusta, N.D. (2012). Forty years of increasing suicide mortality in Poland: Undercounting amidst a hanging epidemic? BMC Public Health, 12, 644-652. Retrieved on 10 February 2013 from: http://www.biomedcentral.com/1471-2458/12/644

Hollingworth, L. (1942). Children above 18O IQ Stanford-Binet: Origin and development. Yonkers-on-Hudson, NY: World Books.

Hull-Blanks, E.E., Kerr, B.A. & Kupius, S.E. (2004). Risk factors of suicidal ideation and attempts in talented, at-risk girls. Suicide and Life-threatening Behavior, 34, 267-276.

Hyatt, L.A. (2007). Suicide and the gifted adolescent: A psychological autopsy. PhD dissertation, University of Georgia.

Hyatt, L.A. & Cross, T. (2009). Understanding suicidal behaviors of gifted students: Theory, factors, and cultural expectations (Ch. 25). In L.V. Shavinina (ed.), International Handbook of Giftedness (pp. 537-556). Springer: The Netherlands.

Hyatt, L. (2010). A case study of the suicide of a gifted female adolescent: Implications for prediction and prevention. Journal for the Education of the Gifted, 33(4), 514-535.

Jackson, P.S. (1995). Bright star, Black sky: Origins and manifestations of the depressed state in the lined experience of the gifted adolescent: A phenomenological study. Unpublished masters thesis, Vermont College, Norwich University.

Jackson, P. Susan & Peterson, Jean (2003). Depressive disorder in highly gifted adolescents. Prufrock Journal, 14(3), 175-186.

Kashani, J.H, Suarez L, Luchene L & Reid JC. (1998). Family characteristics and behavior problems of suicidal and non-suicidal children and adolescents. Child Psychiatry & Human Development, 29(2), 157-168.

Kenyon, B. (2001). Current research in children's conceptions of death: A critical review. Omega: Journal of Death and Dying, 43, 63-91.

Koocher, G.P. (1973). Childhood, death and cognitive development. Developmental Psychology, 9(3), 369-375.

Koocher, G. (1973). Childhood, death and cognitive development. Developmental Psychology, 9, 369-375.

Labrell, Florence & Stefaniak, Nicolas (2011). The development of diachronic thinking between 6 and 11 years: The case of growth and death. International Journal of Behavioral Development, 35(6), 532-541.

Lansdown, R. & Benjamin, G. (1985). The development of the concept of death in children aged 5-9 years. Child: Care, Health & Development, 11, 13-20.

Lansdown, R. & Goldman, A. (1988). The psychological care of children with malignant disease. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 29, 555-567.

Lazar, A. & Torney-Purta, J. (1991). The development of the sub-concepts of death in young children: A short term longitudinal study. Child Development, 62, 1321-1333.

Lerner, J.A. (1984). The import of temperament for psychosocial functioning: Tests of goodness of fit model. Merril-Plamer Quarterly, 30, 177-188.

Martin, L.T., Burns, R.M. & Schonlau, M. (2010). Mental disorders among gifted and nongifted youth: A selected review of the epidemiologic literature. Gifted Child Quarterly, 54, 31-41.

Mendaglio, S. (1995). Sensitivity among gifted persons: A multi-faceted perspective. Roeper Review, 17(3), 169-172.

Mendaglio, S. (2010). Overexcitabilities and Dabrowski’s theory. In F. Preckel, W. Schneider & H. Holling (Eds.), Diagnostik von Hochbegabung [Diagnosis of giftedness] (pp. 169-196). Göttingen: Hogrefe

Mendaglo, S. (2012). Giftedness and overexcitabilities research: A call for a paradigm shift, Journal for the Education of the Gifted, 35(3), 207-219.

Metha, A. & McWhirter, E.H. (1997). Suicide ideation, depression, and stressful events among gifted adolescents. Journal for the Education of the Gifted, 20, 284-304.

Nagy, M. (1948). The child's theories concerning death. Journal of Genetic Psychology, 73, 3-27.

Nagy, M. (1959). The child's view of death. In: H. Feifel (Ed.), The meaning of death (pp. 79-98). New York: McGraw Hill.

Nguyen, S.P. & Rosengren, K.S. (2004). Parental reports of children’s biological knowledge and misconceptions. International Journal of Behavioral Development, 28(5), 411-420.

O'Halloran, C. & Altmeier, E. (1996). Awareness of death among children: Does a life-threatening illness alter the process of discovery? Journal of Counseling and Development, 74, 259-262.

Orbach, I. (1978). Unique characteristics in children’s suicidal behavior. In V. Aalberg (Ed.), Proceedings of the 9th International Congress on Suicide Prevention and Crisis Intervention. Helsinki: Finnish Association for Mental Health.

Orbach, I. & Glaubman, H. (1979a). Causes of death as perceived by suicidal, disturbed, and normal children. In A. Devries & A. Carmi (Eds.), The dying human (pp. 57-69). Tel-Aviv: Turtledove Publishing.

Orbach, I. & Glaubman, H. (1979b). The concept of death and suicidal behavior in young children: Three case studies. Journal of the American Academy of Child Psychiatry, 18(4), 668-678.

Orbach, I., Glaubman, H. & Gross, Y. (1979). Psychological aspects of suicidal children: A dynamic model based on eleven case studies. Proceedings of the 10th Convention of the International Association of Suicide Prevention, Ottawa, Canada.

Orbach, I. (1988). Children who don’t want to live. Understanding and treating the suicidal child. San Francisco, CA: Jossey-Bass.

Piaget, J. (1929). The child's conception of the world. London: Routledge & Kegan Paul.

Piechowski, M. M. (1979). Developmental potential. In N. Colangelo & R.T. Zaffrann (Eds.), New voices in counseling the gifted (pp. 25-57). Dubuque, lA: Kendall/Hunt.

Prinstein, M. J. & Nock, M. K. (2003). Parents under-report children's suicide ideation and attempts. Evidence-Based Mental Health, 6, 12.

Rinn, A.N., Mendaglio, S., Rudasill, K.M. & McQueen, K.S. (2010). Examining the relationship between the overexcitabilities and self-concepts of gifted adolescents via multivartiate cluster analysis. Gifted Child Quarterly, 54, 3-17.

Rosenthal P.A. & Rosenthal S. (1984). Suicidal behavior by preschool children. American Journal of Psychiatry, 141(4), 520-525.

Safier, G. (1964). A study in relationships between the life and death concepts in children. Journal of Genetic Psychology, 105, 283-294.

Shaffer, D. (1974). Suicide in childhood and early adolescence. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 15(4), 275-291.

Silverman, L.K. (1992). Counseling the gifted individual, Counseling and Human Development, 25(4), 1-14.

Silverman, L.K. (1993). Counseling the gifted and talented. Denver, CO: Love.

Slaughter, V. (2005). Young children's understanding of death. Australian Psychologist, 40, 1-8.

Slaughter, V. & Griffiths, M. (2007). Death understanding and fear of death in young children. Clinical Child Psychology and Psychiatry, 12(4), 525-535.

Slaughter, V., Jaakkola, K. & Carey, S. (1999). Constructing a coherent theory: Children's biological understanding of life and death. In M. Seigal & C. Peterson (Eds.), Children's understanding of biology, health and ethics (pp. 71-98). Cambridge: Cambridge University Press.

Slaughter, V. & Lyons, M. (2002). Learning about life and death in early childhood. Cognitive Psychology, 46, 1-30.

Speece, M.W. & Brent, S.B. (1984). Children's understanding of death: A review of three components of a death concept. Child Development, 55, 1671-1686.

Speece, M. & Brent, S. (1996). The development of children's understanding of death. In C. Corr & D. Corr (Eds.), Handbook of childhood death and bereavement (pp. 29-50). New York: Springer.

Stillion, J. M. & McDowell, E. E. (1996). Suicide across the lifespan. Washington, DC: Taylor & Francis.

Tieso, C.L. (2007). Patterns of Overexcitabilities in identified gifted students and their parents: A hierarchical model. Gifted Child Quarterly, 51(1), 11-22.

Von Hug-Helmuth, H. (1964). The child's concept of death. Psychoanalytic Quarterly, 34, 499-516.

Whitty-Rogers, J., Alex, M., MacDonald, C., Pierrynowski Gallant, D. & Austin, W. (2009). Working with children in end-of-life decision making. Nursing Ethics, 16(6), 743-758.

Willings, D. & Arseneault, M. (1986). Attempted suicide and creative promise. Gifted Education International, 4(1), 10-13.

Zachariah, H. (2013). 11-year-old London girl commits suicide. The Columbus dispatch, 28.1.2013. Retrieved on 21 May 2013 from: http://www.dispatch.com/content/stories/local/2013/01/28/London-girl-suicides.html

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

דויד, ח. (2013). מחשבות מוות ואיומי התאבדות של מחוננים צעירים. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2981

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

שמעון זילברשמעון זילבר15/6/2013

הערכה למאמר פלוס בקשה לפירוט משהו שצוין בו. שלום חנה,
יפה - אכן מאמר מושקע.
שאלה או בקשה לי אליך: כתבת 'מחקר עדכני מצא למשל כי ילדים בגילאי 3-4 החזיקו בתפיסות שגויות בנושא המוות יותר מאשר ילדים בגיל 4-6 (Nguyen & Rosengren, 2004).'
התוכלי לפרט או לצטט אותן תפיסות שגויות בנושא המוות - מבחינתי, די שתעתיקי את הקטע הרלוונטי ותדביקי. ותבואי על הברכה.
שמעון