כניסה רישום צרו קשר חיפוש

ניווט בעמוד

האתיקה ההורית והתהוות הממד ההורי בנפש

האתיקה ההורית והתהוות הממד ההורי בנפש

האתיקה ההורית והתהוות הממד ההורי בנפש

מאמרים | 7/1/2026 | 467

אתיקה הורית נובעת מתוך "הממד ההורי בנפש" - ממד המתפתח מראשית החיים, ומתבטא בעמדה מצפונית של אחריות, מסירות והדדיות כלפי אחר חסר ישע המשך

אתיקה טיפול משפחתי תיאורי מקרה הורות

הספרות והפרקטיקה הפסיכואנליטית והפסיכודינמית מתמקדות בסבל הילדים ובכישלונות ההורים, וממעטת להתבונן בצורכי ההורים, במחסומים המגבילים אותם – ובהתהוות המצפון ההורי. מאמר זה מציע לתת מקום בטיפול לאתיקה הורית, הנובעת מתוך "הממד ההורי בנפש". הממד ההורי מתואר במאמר כממד אשר אינו שייך בהכרח רק להורים הביולוגיים או למבוגרים. הוא מתפתח ומתעצם מראשית החיים, ומתבטא בעמדה מצפונית של אחריות, מסירות והדדיות כלפי אחר חסר ישע. הפוטנציאל המוסרי והיצירתי הגלום בהורות מתבטא לעיתים במצבי קיצון, שדווקא בהם מתגלות לעיתים יכולות הוריות מופלאות. אולם במקרים אחרים אירועי חיים שליליים עשויים להביא לחסימה של הממד ההורי להצטמצמותו או להתערערותו, ולעורר ייסורי מצפון המחריפים את מצוקת ההורה. המאמר מציע כי זיהוי הממד ההורי במבוגר ובילד – גם במצבי קיצון של הורות חסומה – עשוי לאפשר שיקום של יכולות הוריות ולסייע להורים להתמקד וליהנות מההורות שלהם, ולחולל אפשרות לתיקון, פיוס והרחבת החוויה הנפשית של הממד ההורי.

רפי ישי
פסיכולוג קליני-מדריך, גר ועובד ביובלים/משגב , אב ל 3 ילדים מטפל בילדים, נוער ומבוגרים. עוסק... מאמרים נוספים | יצירת קשר

תבנית ציטוט ביבליוגרפי (APA7):

ישי, ר' (7 בינואר 2026). האתיקה ההורית והתהוות הממד ההורי בנפש. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4985

תבנית לציטוט ויקיפדיה:

* {{פסיכולוגיה עברית|ישי, ר'|האתיקה ההורית והתהוות הממד ההורי בנפש|4985|2026}}

האתיקה ההורית והתהוות הממד ההורי בנפש

רפי ישי

מבוא

מניסיוני בטיפול ובהדרכה, לעיתים קרובות מדי המפגש בין המטפל להורה נראה דומה לזירת התנגשות: עימות, תסכול ופערים תרבותיים מערערים את האפשרות לבנות ברית טיפול שתחזיק ותניב התפתחות ושותפות. חלק מהסיבות לכך נעוצות במורשת החשיבה הפסיכואנליטית, המתמקדת בסבל הילדים ובכישלונות ההורים, וממעטת להתבונן בצורכי ההורים, במחסומים המגבילים אותם (ישי, 2023) – ובנושא נוסף שבו, יתמקד מאמר זה: באתיקה הייחודית של האימהות והאבהות.

אל מול גישות אלה, המאמר הנוכחי יוצא מנקודת הנחה שמכירה בחשיבותם של צורכי ההורה ושל המבנים הרגשיים הייחודיים לאימהיות (motherliness) ואבהיות (fatherliness) (אורן, 2015; ישי ואורן, 2006). כחלק מכך, המאמר מתמקד במה שאני מכנה כאן "הממד ההורי" – עמדה מצפונית המהותית להורות, ומציע לתת לה מקום בטיפול – ולשאוף להרחיב את כלי החשיבה הפרשניים להכלתה בטיפול. לפני שאציג את הממד ההורי ארחיב מעט על העמדה הרווחת בקרב מטפלים, של שיפוטיות כלפי הורים, ולאחר מכן אציע שדווקא במקרים שבהם השיפוטיות מתעוררת ביתר שאת יש מקום להתבוננות ביסודות האתיים של ההורות וכן בסבלם של ההורים – על מנת להצליח ליצור ברית טיפולית ולהוביל לשינוי.

עמדה טיפולית שיפוטית כלפי הורים

הורים מועדים לחוש לא כשירים לבצע את הדבר הכי רגיל, כלומר, לחיות במשפחה ולגדל ילדים. [...] הם נתונים לביקורת חריפה הנובעת ממוסכמה המשותפת באופן מפתיע לפוליטיקאים ופסיכואנליטיקאים רבים, שלפיה כישלון של הורים הוא מקור כל צערנו וצערם. (Phillips, 2013; תרגום שלי)
- פרסומת -
מכבי מגייסת רכז/ת מחוזי/ת
לתחום מניעה וטיפול בהתמכרויות – במודיעין

במרבית הגישות הפסיכואנליטיות מתוארים הצרכים, החסכים והאתגרים של המטופל כנובעים מכישלונות ההורים. תפקודי האם והאב וחוויותיהם נלקחים כמובנים מאליהם, ומצופה מהם לתפקד כספקים של סביבה אופטימלית שתאפשר צמיחה, שגשוג, סיפוק רגשי ומיני להמשך החיים (ישי, 2023). בנוסף, כותבים רבים – ביניהם ויניקוט, ביון וקוהוט, אייגן, אוגדן ואחרים – נוטים לפרש את תכני ההעברה כעדות לכשל הורי, וגוזרים מכך טכניקות התערבות שיהוו תיקון של ההורות (Phillips, 1994, 1999; פלגי-הקר, 2005).

בתיאורי הורות מקפחת, הנפוצים בספרות הפסיכואנליטית, יש מעט מאוד חמלה כלפי נסיבות חיי ההורה ומגבלות המשאבים העומדים לרשותו. בהתאם, מי שמטפל בהורים במקביל להתערבות טיפולית גם בילדתם או ילדם חווה כמעט תמיד את הפיצול בין הזדהותו עם הכאב של הילדים להזדהות עם הכאב של הוריהם: ההזדהות עם סבלם של הילדים באה על חשבון עמדה אמפתית כלפי ההורים, והיא מקשה על המאמצים להבינם ולחמול עליהם (Phillips, 1994). לרוב, למטפלים אין את הרשות או היכולת לתפוס את ההורות במנותק מהחבלות שהורותם מחוללת, והם ייטו לשפוט ולהעריך את ההורים בהתאם לסטנדרט המקובל בכתבים התיאורטיים והקליניים.

ההזדהות של מטפלים עם חוסר הישע של ילדים ומיקוד תשומת הלב בכישלונות הוריים מתעצמת במיוחד במצבי פגיעה קיצונית: כאשר הורה שוכח את ילדו ברכב, כאשר ההורה מגיב בזעם ותוקפנות לא מרוסנים, כאשר מתחוללות פגיעות מיניות ופיזיות ונפשיות בילדים – בידיעת ההורה או שלא בידיעתו – לרוב נגיב בזעזוע עמוק.

אך אני מבקש לטעון שדווקא אותו זעזוע – אל מול מה שבמקומות אחרים כינינו "הורות חסומה" (ישי ואורן, 2006; ישי, ישי ואורן, 2019) – מעיד על כך שיש לנו ציפייה לקיומה של אתיקה הורית ייחודית, המתבטאת בתהליכים מצפוניים מותאמים. מצפון אימהי ומוסר אבהי מתקבלים כמובנים מאליהם או כ"טבעיים"; לכן היחלשותם, העדרם או כל עיוות שכרוך באתיקה ההורית מעורר בנו פליאה, שאט נפש, חלחלה, ובאופן שלרוב אינו מודע – היעלמות היכולת שלנו לאמפתיה כלפי ההורה (ישי, 2023).

יסודות לאתיקה של הורות: הממד ההורי

על מנת שנעביר את ציפיותינו מהמישור הלא מודע למודע, כדי שנוכל להתמודד עם השיפוט שאנחנו מפעילים כלפי הורות והורים, אני מציע את מושג "הממד ההורי" בנפש, המתייחס ליסודות האתיקה של ההורות. הממד ההורי מתבטא בפעולות, רגשות ומחשבות שמתכנסות להתכוונות לעמדה רגשית של מסירות, הדדיות ואחריות כלפי אחרים חסרי ישע המעוררים חמלה, דאגה ושאיפה לתמוך בהתפתחותם, בשגשוגם ובשמירה על קיומם.¹

יסוד המסירות נוגע להכרה בחוסר ישע, ובנכונות להיענות לו כדי לשמור על חייו של חסר הישע, וכדי לסיים כאב פיזי או נפשי שנגרם מחסך או מקונפליקט או משניהם (שטרית-וטין, 2019; לוינס, 2010; Ghent, 1990). המסירות ההורית עומדת למבחן הזמן, לאורך שנות ההתפתחות, והיא נבחנת גם ביכולת להמשיך ולהתמסר גם כאשר ההורה לא מסוגל לחסל באופן מלא את הכאב או את הגורמים לו. במקרי קיצון, מסירות יכולה אף להתבטא במסירה של תינוק, ילד או ילדה לידיים של אחר שיש ביכולתו להציל או להקל על כאב (כפי שמודגם למשל בסיפור המקראי של משה בתיבה או בתיאורי הצלת ילדים בשואה). למסירות יש היבטים אימהיים ואבהיים, כדוגמת דאגה ורוך לעומת הגנה והגבלה, והיא מושפעת מתרבות, מפיזיולוגיה ומבחירה אינדיבידואלית שמרכיבים יחדיו שותפות הורית שלמה (Ogden, 1992).

יסוד ההדדיות נוגע לעיקרון ההכרה באחר ובאחרות ולתנודה בין נתינה להזדקקות. הוא קשור גם בשותפות הגורל שנוצרת בין זוג ההורים, בין ההורים לילדים, ובהמשך – באמצעות הרחבה מתמדת של מעגל השותפים והצטרפות לתמיכה במעגלי הורות סמוכים. באמצעות השותפות, הממד ההורי אצל הפרט מתרחב ומתעצם לסביבות רחבות יותר ויותר (מילנר, 2006 [1952]; ליכטנברג-אטינגר ולוינס, 1994). יסוד ההדדיות מועצם ומתבסס גם במרחבי הנאה, משחק ושיח כנה, ואף מאפשר תהליכי החלמה מטראומה (בולאס, 2015).

יסוד האחריות נוגע לנקיטת הפעולות הנדרשות על מנת להבטיח רווחה נפשית, שגשוג וצמיחה של ילדים ושל ההורים עצמם, וזה כולל זיהוי צרכים ותקלות, והכנסת האחר שנמצא תחת השגחתנו לסביבה חיצונית שאנו דואגים לה ומוודאים את התאמתה לצרכיו (Arendt, 1978; Winnicott, 1971). אחריות ההורה מתבטאת גם במאמציו לסייע לאינטגרציה בין פנים לחוץ, בין הסתגלות ליצירה ובין לקיחה לנתינה – כלומר בהגעה לאיזון, שהוא מקור לרווחה נפשית של ילדים. אחריות נשענת על יכולת עמידה מול עתיד חסר ודאות, התגברות על בושה ומבוכה, ונכונות לשאת אשמה מתוך התגייסות לתהליכי תיקון עקביים ומתמשכים (בולאס, 2015; Akhtar, 2002).

- פרסומת -

לוגו - מכבי שירותי בריאות

מכבי מגייסת פסיכולוגים/ות קליניים/ות
למערך בריאות הנפש בפריסה ארצית

אמצעים למימוש היסודות האתיים של ההורות

קריאה בכתבים פסיכואנליטיים יכולה לספק מפרט טכני לאופן שבו מצופה מההורה לגדל את ילדיו: הכלה, שיקוף, החזקה, ריסון ומשחק, לצד הקשבה והנחיה, הם אמצעים שמאפשרים להורות להתממש (Phillips, 1994). הורות יכולה לנוע בין סגנונות שונים, שבמקום אחר כינינו "עיצוב" ו"גילוף" (ישי, ישי ואורן, 2019), ועדיין לעשות שימוש באמצעים הללו למימוש הפעולה ההורית. בהקשר של הבנת פעולתה של האתיקה ההורית, אני מציע לזהות באמצעים הללו את התנאים ההכרחיים לתפקוד הורי מצפוני, שנחלץ ממחסומים, מכישלונות מייסרים ומתחושת האשמה והנרדפות שנלווית אליהם.

המסירות, השיתוף ההדדי והאחריות, כשלושה יסודות אתיים למצפון ההורי, יכולים להנחות ולכוון את הפעילות ההורית, כשלצידם שלושה כוחות מאזנים שמאפשרים תנועה ופעילות. בתוך המרחב האתי של הממד ההורי, על מנת שההורות תתהווה ותתממש באופן גמיש, מתקן ויצירתי, נדרשים גם התמקדות, הנאה ופעולות פיוס.

ההורה, כיוצר, עשוי לעצב את ילדו או לגלף ולגלות מתוך חוויות הילד את אישיותו הייחודית; הורה יכול לתפוס את עצמו כנאמן מאוד למוסריות המגולמת בהורותו; ועדיין, ללא התמקדות בילד, ללא יכולת להפיק הנאה מהמפגש עם ילדיו, וללא נכונות לאפשר תהליכי פיוס עם עצמו ועם הסביבה, הממד ההורי של אישיותו עלול להיות חסום, מצומצם או מבוטל. ללא התמקדות ראויה, כלומר כאשר ההורה לא מצליח להפנות לילדו תשומת לב ממוקדת, אין אפשרות לשיתוף אמיתי בין ההורים, אין התאמה לצורכי הילד ולמסוגלות ההורית הייחודית ואין תחושת פרטיות (Milner, 2012); ללא הנאה, ההורות היא עול, עומס, והיא שוחקת ומתסכלת (Winnicott, 1971); פיוס היא פעילות נפשית תמידית של המצפון הבוגר, שמאפשרת חמלה עצמית גם אל מול פער בין האידאל לתנאי המציאות. פעולת הפיוס מעידה על נכונות לשהייה בתוך תהליך תוך כדי בחינה ותיקון (Akhtar, 2002). כאשר מושגות התמקדות והנאה ומתאפשר תיקון תמידי, מושגת גמישות מצפונית, וההורה משפר באופן משמעותי את תחושת מימוש הממד ההורי שבתוכו.

התפתחות הממד ההורי

הממד ההורי מתפתח ומתעצם מראשית החיים, והרחבת חוויית העצמי באמצעות עמדה הורית ותפקוד הורי מתרחשת באופן התפתחותי, מלידה ועד בגרות (ישי ואורן, 2006; ישי, ישי ואורן, 2019). אפשר לזהות ממד הורי כבר בגילויי הכרת התודה של תינוקות וילדים כמבטאים מרכיב משמעותי של סולידריות ואפילו אחריות כלפי ההורה. להערכתי, מסירותם של ילדים להוריהם אינה רק פועל יוצא של תלות כתוצאה מסיפוק צרכים. אני מניח שקיים מרכיב הורי בהתפתחות המצפון של הילדה ושל הילד, וקל מאד לאתר אותו במשחק הדרמטי, ובאמצעות השלכות לא מודעות בתוך שיחה ויצירה.

הרחבה נוספת של הממד ההורי מתאפשרת באמצעות תפקידי אחים ואחיות בוגרים לאחיהם הצעירים או לילדים צעירים בסביבתם. גם לחברות יש היבטים הוריים של מסירות, הדדיות ואחריות, ונערים ונערות רבים עד לבגרות המוקדמת משמשים כתחליפי הורים לחבריהם, או כהרחבה של ההורות שסופקה עד כה בבית (אריקסון, 1961). בבגרות, הממד ההורי נוכח בתפקידים מקצועיים שונים, למשל בתחום החינוך, הסיעוד, הרפואה, וכהרחבה לא הכרחית אך מועילה בתפקידים סמכותניים, כמו בשיפוט, תפקידי שירות וכד' (אופיר, 2000).

ההתפתחות המתמשכת של הממד ההורי מעניקה תחושת יציבות, בזכות התנועה הדינמית הקבועה בין האני לאחר, בין אגוצנטריות לאלטרואיזם, עמדה שכוללת חמלה עצמית וחמלה לאחר (ליכטנברג-אטינגר ולוינס, 1994). גם בהקשר ההורי, האחריות, המסירות, וההדדיות צומחות עם הזמן ומתפתחות – ועשויות אף לצמוח מעבר לכל מחסום או מגבלה, ובהתאם להזדמנות שניתנת לממד ההורי להתבטא. מדובר בתהליכי התעלות המובילים להרחבת החוויה הנפשית בכללותה.

- פרסומת -

לוגו - מכבי שירותי בריאות

מכבי מגייסת פסיכיאטר/ית לאזור המרכז למרפאות של בריאות הנפש
במכבי תקבלו אפשרויות העסקה מגוונות

אחריות, הדדיות ומסירות נתפסות כאידיאליות וכמוחלטות, וקשה לנו לחשוב עליהן כעל חלקיות; אולם כפרקטיקה אתית מדובר בפעילות נפשית מתמשכת ומתרחבת. מכאן נובע שההתפתחות של הממד ההורי יכולה גם להיעצר, ויכולתו של ההורה לפעול בהתאם למצפון הורי תקין – להתמסר, לפעול בהדדיות ושיתוף ולנהוג באחריות – עלולה להיחסם. הפוטנציאל להיווצרות מחסומים עולה ככל שרמות הדחק אצל ההורים גוברות (ישי, ישי ואורן, 2019).

ייסורי מצפון הוריים וממד הורי חסום

חוויית ההורות היא חוויה מעצימה. היא מעצימה חרדה, דאגה וכאב; היא מעצימה גאווה, התפעלות והרחבה של תחושות הישג ומימוש; ובה בעת היא מעצימה סבל בל יתואר כאשר הבת או הבן נמצאים בסיכון, בסבל, בהתערערות ובפירוק נפשי. חשיפה לסבלם של ילדים נוטה להציף בייסורי מצפון הוריים, שמגייסים הזדהות, ודחף לפעול על מנת להקל על סבלם.

לעיתים במקרים כאלה הממד ההורי נוכח ואף מתרחב מאוד, עד כדי השתלטות על כל חוויית העצמי של האם או האב. או אז המגע עם הכאב והצער עשוי לגבור על אוזלת היד ההורית (Scharf & Rousseau, 2025; Slone, Shoshani & Lobel, 2014). אפילו במצבים שהם כמעט בלתי אפשריים להורות, כמו במקרים של אירועי חיים שליליים המשיתים עומס בלתי נסבל על הורים, לעיתים אנו חוזים בצמיחתן של יכולות הוריות מופלאות, מעוררות השראה והתפעלות. מצבים כאלו מנכיחים הורות שמקיפה הרבה יותר מפרקטיקה של מילוי צורכי הילד, או של אהבה ותלות (Lieberman et al., 2014; Mirbabaie et al., 2020; בולאס, 2015; סולומון, 2019; גדות ואחרים, 2025).

אולם לרוב, ככל שלמשברי ההתפתחות הצפויים מצטרפים אירועי חיים שליליים, כמו מחלות, נכויות, מלחמות וכו', וככל שמדובר באוכלוסיות מוחלשות ובמצבי דחק קיצוניים, העומס על ההורות ילך ויגבר. בהתאם, הקונפליקטים הרגשיים יוחרפו לדרגה כזו שיש בהם כדי לסכן את בריאותם הנפשית של ההורים – אלו שחוסנם הנפשי יציב יחסית, ובוודאי הורים שאישיותם פגיעה ממילא. מצבים אלו הוגדרו על ידנו במקום אחר כמחוללי "הורות בלתי אפשרית" (ישי, ישי ואורן, 2019).

במצבים כאלה אנו עשויים לפגוש הורה מאוים באופן קיצוני, שאין בו חמלה עצמית, הנמצא על סף ויתור על הממד ההורי שבאישיותו – ואף על סף התנתקות מילדיו (Gumpel, 1999). לעיתים נראה אצלו נטישה מוחלטת, או התמסרות לתחושת אובדן על סף השכול, מעין שקיעה בייסורי הורות ללא יכולת להיחלץ מהם. במקרי קיצון של פגיעה בילדים, בתוך הבית או בסביבה הקרובה, נחשפים באופן גלוי מחדלים הוריים, שמתקבלים על ידי הסביבה השופטת אותם כביטוי של הפקרה, בגידה בתפקיד, כהזנחה וכפשיעה (Phillips, 2013; Milner, 2012).

אל מול הורים שפוגעים כך – במודע או שלא – בילדיהם, אנו מציבים את הסטנדרט המחייב של מדד ה"מסוגלות ההורית", מבחן שעלול, בלית ברירה, לשלול מההורה את זכותו לגדל את ילדיו. אולם ההזדהות שעולה במטפלים עם חוסר הישע של ילדים, אף שהיא עמדה מצפונית ראויה, עלולה לקבע העברה שלילית ואפילו לנעול בתוכנו האשמה ושיפוט מחמירים מדי, שלא יסייעו לטיפול בהורות (פכלר ואחרים, 2020).

אל מול זאת, אני מבקש להציע עמדה המניחה שכל הורות – גם הורות חסומה – כוללת מרכיבים כלשהם של מחויבות ואתיקה. בתפיסה זאת, הורות חסומה אינה מוגדרת כחסרת יסודות אתיים המתאימים למודל הורי אידיאלי, בנוסח, "אימהות טובה דיה", "הכלה הורית חושבת וטרנספורמטיבית", "הורות מחלצת ומתווכת" וכד' (פלגי-הקר, 2005). תחת זאת, ההנחה היא שגם כאשר הממד ההורי חסום מסיבות שונות, יש לראות את התנהגות ההורה כנובעת בחלקה מתגובה לאיום מצפוני, ולכמיהה להרחיב בתוכו את הממד ההורי.

כלומר, הממד ההורי מתבטא אז בייסורים עקב חוסר היכולת למנוע כאב, עקב ההכרה באחריות על הסבל שההורה עצמו גורם לו, ומאובדן היכולת לתקשר. כך, מתוך איום ואשמה הורית, אנו עשויים להיתקל דווקא בהעצמה של הנוקשות, בהיאחזות של הורה בתפקודים מוגבלים, ולו בשביל לייצג לעצמו תחושת הורות ונוכחות של ממד הורי בנפש. כלומר: מתוך חוסר נכונות לוותר על הזיקה לילדיו, תתקבל מהאם או מהאב הצהרה על ההורות, כמעין מפגן מחאה המיועד למנוע את שלילת ההורות ולשמר את הממד ההורי באישיותו. זוהי תצורה מוגבלת מאוד של הממד ההורי – אך היא עדיין משקפת משהו מהיסוד האתי שבהורות. במילים אחרות, גם כאשר מהממד ההורי נותרת כוונה בלבד, יש בו יסוד אתי.

- פרסומת -

לוגו - התוכנית הצפונית ללימודי CBT

CBT פרונטלי צפון
גמול השתלמות • מוכר איט"ה • פיתוח יכולת בניית פרוטוקול • התנסות מעשית בכלי טיפול • MCT CPT ACT

מי שיודעים לזהות את היסוד האתי שבהורות, גם במקרים קשים, הם לעיתים קרובות דווקא הילדים. ילדים נוטים להיאחז בממד ההורי של הוריהם הפוגעים כמו שנאחזים באור, כשהכול חשוך ואפל. מגיל צעיר מאוד הם מסוגלים לזהות כוונה מרושעת – ולכן הם גם מסוגלים להיות סלחנים גם כלפי הורים כושלים למדי, אשר אף שהורותם מוגבלת ורוויה טעויות, אין בה זדון.²

דוגמאות מתוך טיפולים

אם כן, הממד ההורי הוא עמדה מצפונית שבעבודה עם הורים יש להעריכה ולזהות את מחסומיה, מבלי להחמיץ את האתיקה של ההורות – גם כאשר היא מוגבלת ומניבה כישלונות. כדי להמחיש מהלכים של פרשנות ואפשרויות להתערבות שמבוססת על הכרה בממד ההורי, אפרוש כאן חמש דוגמאות (השמות והפרטים המזהים מוסווים).

יצחק ואברהם

בתגובה לאירוע הטרדה מינית של יצחק בנו, הגיע אביו אברהם למתנ"ס שבו התרחשה התקרית, הקים מהומה, איים בפנייה לתקשורת, הבטיח שיערב את הרשויות – ואכן כך עשה. בימים שלאחר התקרית הוא שקע בדיכאון, שהה שעות רבות במחיצת בנו, לקח חופשה מעבודתו ופנה לטיפול בו ובבנו.

במפגש הטיפולי עם אברהם, המטפלת הדגישה שהממד ההורי באישיותו של אברהם נוכח ופעיל, והועצם עוד יותר לנוכח סבלו של בנו. היא נתנה הכרה לכך שהוא פועל מתוך אחריות כפי שהוא מפרש אותה, ושהעמדה הנפשית שלו משקפת הזדהות עם בנו, ומוּנעת מדחף עז לתקן את העוול שנגרם ליצחק. היא זיהתה כיצד אברהם פועל לשנות את המציאות, אבל מתקשה להתאבל על קוצר ידו ועל הפגיעה בבנו. זוהי עמדה מאנית של ההורות שקורסת לעמדה דיכאונית: ההזדהות, הדאגה לבן וההליכה יחד לטיפול מבטאים את מסירותו ואת ניסיונותיו לשמר שותפות והדדיות עם הבן; ועדיין, ברור שמשהו בהורות שלו חסום.

בשיחות ניכר היה שהוא מתקשה לשאת את עוצמת הכאב בשל עוצמת הפגיעה בבנו, ולכן הקשב שלו התפזר החוצה להפעיל את התקשורת והפוליטיקאים. עם זאת, ככל שחדרה ההכרה בכישלונו, הוא נעשה מממוקד מדי פנימה לתוך עצמו. הממד ההורי השתלט על כל הווייתו, והוא איבד יכולת לזהות ערכים חדשים שיוכל להקנות לבנו, ולאפשר לשניהם ליהנות מהאיכויות הטובות של ההורות שלו. התהליך הטיפולי אפשר להתמקד ולשקם את היכולת שלו להתפייס עם תחושות ההחמצה והכישלון, ולבטוח באפשרות לתיקון הנזקים.

לאה ויעל

לאה משחקת עם בתה יעל בת השנה באופן מתגרה: היא מציעה לה כדור ולוקחת אותו. הילדה מגיבה בתחילה בצחוק, אבל מהר מאוד בתסכול. האם עוצרת ומדגדגת אותה, הילדה מגיבה בצחוק בלתי נשלט – והמשחק המתעתע בכדור נמשך שוב. כל זה מוסרט ומובא למפגש עם המטפלת, מתוך רצון להתגאות בבתה ולהכיר אותה למטפלת, אליה פנתה לצורך "הדרכת הורים".

המטפלת ציינה לעצמה שהממד ההורי בסרטון מצומצם להיבט ההנאה והגאווה שבהורות: עונג שמשתלט על יסודות הכרחיים אחרים. היא תפסה שהאחריות של האם מנוהלת על ידי תפיסה שלפיה בתה היא שחקנית על במת חייה שלה, ושהאימהות היא גולת הכותרת שלהם.

מבט חיצוני שיפוטי הבוחן את הרגעים הללו ומחפש יסודות אתיים של האימהות שלה, יחמיר עם אם כזו מאוד: היא תוצג כמופעלת על ידי תסריטים נרקיסיסטיים, והיא עלולה להיתפס כמי שמנצלת את כוחה ומפיקה עונג משליטה סדיסטית. בטיפול ובהדרכה זוהתה הגישה השיפוטית כמה שמעצים העברה שלילית כלפי לאה, וכמה שחוסם את המטפלת.

לכן, במשוב שניסחה, המטפלת נתנה משמעות להתמסרות למשימת השעשוע וההצחקה של הבת: זהו רגע של אימהות מעצבת, שמבוססת על הזכות של האם ל"בעלות" על גופה של יעל, ושנלווה אליו צורך לשתף ולהציג לעולם את האוצר הרגשי החווייתי והאסתטי שקיים בבתה. על אף שהצטרפות לעונג האימהי מהווה הפרה של האתיקה ההורית של המטפלת עצמה, התערבות כזאת אפשרה להרחיב את הממד ההורי שלה להיבטי שיתוף ולהכרה באחרות ובחוסר הישע של יעל.

שרה וחזי

במהלך אזעקות ושהייה בממ"ד בעת המתקפה האיראנית, שרה, אם לשלושה המתמודדת עם חרדות באופן כללי, שורקת ומזמזמת בנוכחות ילדיה בני שנתיים, חמש ו-11. זאת הדרך שלה להרגיע את עצמה, אבל היא חשה אשמה על החרדה המשתקת, ועל החשיפה שלה באמצעות השריקה והזמזום, שמעוררים ביקורת הן מצד חזי, בעלה, והן מצד הילדים.

בשיחה עם המטפלים במרכז לשעת חירום נאמר לשרה שלמעשה אינה פוגעת בילדיה או מחלישה אותם, ובוודאי שאינה מפירה את מחויבותה כלפיהם. הם מוגנים פיזית, ואפילו מקבלים ממנה רשות לרסן אותה, כלומר לעצב את סגנון ההתמודדות שלה. המטפלים זיהו שהאשמה שהיא חשה נובעת מהתכווצותו של הממד ההורי בנפשה עד לכדי רמה שגורמת להיפוך תפקידים.

- פרסומת -

לוגו - בינינו - כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה

קול קורא להגשת תקצירים
מערכת 'בינינו' מזמינה אתכם.ן לשלוח תקצירים בני 200 מילים לקראת הגיליון הקרוב.

בשיחות של המטפלים עם שרה התברר לה שהיא לא מפיקה ערך ומשמעות מהפיזיות המגוננת של הממ"ד ושל נוכחותו של חזי. התברר שהיא חשה מבודדת, ללא יכולת לשיתוף, ממוקדת יתר על המידה בחוויותיה שלה ומסורה להרגעה העצמית שלה בלבד.

המטפלים הזמינו לשיחה את חזי, והציגו בפניו עד כמה ייסורי האימהות של שרה מוחרפים על ידיו בשל הקואליציה שבנה עם ילדיו, על מנת לרסן את חולשתה. המטפלים זיהו שחזי מחריג מתוך מרחב ההורות שלו את האחריות למצבה של אשתו, והבינו ממנו שהוא לא מזהה אפשרות של שיתוף איתה. במקום זאת, הוא ממקד את ממד השותפות לקואליציה עם ילדיו כנגד מצוקתה של אמם. המטפלים הציעו לחזי את הפרשנות שלפיה הוא חש דחיפות ליצור חוויה מיטיבה עבור ילדיו באמצעות הומור על חשבון האם. הם הראו לחזי שמהלך כזה שעלול להתקבל כלעג, שלא יחלץ את שרה ממחסומיה. התברר גם שתפיסת האחריות האבהית שלו אינה לוקחת בחשבון את האשמה הלא מודעת שתתעורר אצל ילדיו כתוצאה מהקנוניה נגד אמם.

המטפלים ניסו לחשוב יחד עם חזי האם ייתכן גם שאחד הילדים ינסה בכל זאת לסייע לאם, לקחת תפקיד הורי שמופעל מתוך ממד ההורות שקיים אצלו. במצב כזה, אם האב יכיר ביכולת ההורית של ילדיו, תיתכן אפשרות ששרה תתפייס עם הכישלון האימהי, בפרט אם סיוע כזה יתקבל בברכת האב.

חן, נחום ורויטל

חן, חיילת בת 19 ששהתה בבסיס בעוטף עזה בעת אירועי ה-7 באוקטובר, נפצעה קל ואיבדה במלחמה חברות וחברים רבים, פיתחה תגובה פוסט-טראומתית, ומטופלת במרפאה של משרד הביטחון. היא מתאוששת לאט, ובעיקר מתקשה להתאבל על חבריה. היא מתנתקת לעיתים קרובות, קצרת רוח, מסרבת לקחת חלק במטלות הבית ובמפגשים משפחתיים, אף שהיא גרה רוב השבוע בבית.

ההורים, נחום ורויטל, משתפים בתחושות חוסר אונים ושיתוק. הם חשים שהם מנועים מלהתעמת איתה, ומתקשים להגדיר מהי הסמכות ההורית שלהם מול בתם הבוגרת. בשיחות הם מעלים דילמה האם להציע לה לעזוב את הארץ יחד איתם ולנסוע בעולם. הם מקבלים מהמטפלת מסר שחשוב שחן תחזור לתפקד, אפילו במסגרת חזרה לשירות צבאי.

בטיפול התברר עד כמה הממד ההורי חסום, חבול ולעיתים נתפס כמיותר. גילה של חן, הטראומה שחוותה ומעורבותם של גורמי סיוע רבים שמקיפים אותה צמצמו לנחום ולרויטל את מרחב ההורות. בשלבי ההתפתחות המוקדמים, הסגנון ההורי שלהם התאפיין ביכולת לנוע בין עיצוב לגילוף, כלומר בין היכולת להציב גבולות ולדרוש מחן היענות לציפיות הוריות, לבין התעניינות ומעורבות בעולמה תוך כדי מתן הכרה ומשמעות לחוויותיה. כעת ההורים חשים כי אין להם רשות לכך.

עד למפגש טיפולי שנועד עבורם, הוריה של חן נותרו עם חוויה הורית מייסרת מאוד. המטפלת אפשרה להם לבטא עד כמה הם אובדי עצות, ממוקדים מדי במצוקתה של בתם. היא הזדהתה עם הצורך שלהם לחזור לאפשרות ליהנות איתה וממנה, ואפשרה להם לנסות לסלוח לעצמם על שהניחו לה להתגייס, לשרת רחוק, ולסכן את חייה. התהליך אפשר להם להכיר אותה מחדש ולקבל את השינוי האישיותי שחל בה בעקבות האירועים שחוותה.

עמית ושחר

עמית ושחר, אב ובנו בן השבע, נמצאים בטיפול דיאדי. עם הגעתם למפגש הם מחפשים פעילות, ועמית יוזם ומאתגר את שחר במלל רב, בשיום כוכבים באטלס גרמי שמיים שנמצא בחדר. שחר, שאוהב את תחום החלל, משתף פעולה לפרק זמן קצר, ומציע לשחק. עמית מסרב למשחק קלפים שבנו מציע, בטענה שזה משעמם. אגב כך הוא יוצר קשר עם המטפל לדווח לו על אירועים קשים שהיו במהלך השבוע. שחר פונה לארגז החול. הוא הוא מרים את החול באמצעות כף ומאפשר לחול לזרום באיטיות חזרה לארגז. הוא חוזר על הפעולות שוב ושוב, והמטפל ממקד את תשומת הלב שלהם להתבוננות ביופי שבתנועת החול. כעת, נוצר רגע קצר של שותפות, שמופר על ידי יוזמה חדשה של שחר – לבנות בלגו. דווקא אז עמית משתתק, ונראה כאילו מצפה להנחיות מהמטפל או משחר.

המטפל זיהה כאן כי עמית, כאב, הביא את בנו לטיפול נפשי – ואף משתתף בו בעצמו, כמהלך הורי אחראי ומתמסר. עם זאת, המהלך נחסם על ידי חוסר יכולתו להשתתף במפגש חווייתי מתמשך עם בנו. עמית מאבד מיקוד, מתקשה ליהנות, ובשלב מסוים במפגש מוותר ונעשה חסר אונים, ללא יכולת להתעשת, להסתגל ולפייס בתוכו רצונות סותרים. נראה שתחושת האחריות דוחפת אותו לשתף את המטפל במידע רב ככל הניתן, על אודות מה שהוא תופס כקשייו של בנו. הוא מנסה לעצב את הפגישה, ובעיקר את חווייתו של בנו, באופן שיקנה לו תחושת שליטה – ואולי מימוש של מטרתו לעזור לבנו ולחזק אותו.

בשיחה אחרת, המטפל הציע לאב את האפשרות שאטלס הכוכבים מייצג עבורו את מפת החיים, שבהם עליו לנווט את בנו בבטחה. הוצע גם שאובדן המיקוד, הקושי שלו ליהנות, והנוקשות שמשתלטת עליו, נובעת ממצפון הורי מייסר שהוא מתקשה לפייס. המטפל הראה לו שלמרות קשיי האב, שחר היה חופשי לתת מקום לחושי ולהעדפה אסתטית – שניתן לפרשה גם כהופעתו של הממד ההורי שקיים בנפשו של שחר. הוצע כי שחר מנסה להציע לאביו חופש, גמישות, והנאה. נראה גם שהמעבר של שחר לבנייה בלגו עשוי להוביל לעיצוב מחדש של מבני האבהות של עמית.

- פרסומת -

לוגו - פסיכולוגיית העצמי

באדם אאמין – מקלט רוחי | יום עיון במשנתו של רענן קולקה
שמרו את התאריך: 1 במאי 2026, מרכז רבין, תל אביב

סיכום: טיפול בסבלם של הורים

הורים מזהים באופן יומיומי את כישלונותיהם, קוצר ידם וחוסר יכולתם להיות מתואמים עם ילדיהם וצרכיהם. זהו פער מצפוני, המותיר הורים בתחושת דאגה תמידית, בתסכול ובהתרוצצות מחשבתית ופיזית אחרי פתרונות (ישי, 2023). מה יש לנו כמטפלות וכמטפלים להציע להורים אל מול סבלם של ילדיהם – גם כאשר אינם מצליחים למנוע את הסבל הזה, או אף במקרים שהם עצמם גורמים לו?

אני מבקש לטעון שכאשר מוצעת להורה תמיכה טיפולית, או כשהוא מצליח לפנות לסיוע או להיענות לסיוע שהוצע לו, נוצרת הזדמנות לגילויו של הממד ההורי, לחיזוקו והתפתחותו (פכלר ואחרים, 2020; אורן, 2015). כך, עצם הצעת עזרה להורים מהווה מתן הזדמנות חוזרת, ותיקון. ההורים נדרשים לתת אמון, להתמיד, ולשתף פעולה עם המטפלת. הם צריכים להיאבק בייאוש ובחרדה, בבושה ובאשמה שמקשיחים את מחסומי ההורות שלהם.

על מנת להגיע למפגש שיש בו הכרה באחר וסיפוק הדדי, מהמטפל נדרש להתאים את הדיאלוג עם ההורה לחוסר הסימטריה המובנה בינו לבין ההורה, שנמצא בעמדה פגיעה (מילנר, 2006; ישי, 2015). ההגעה אל מפגש משמעותי מהסוג הזה כוללת מהלכי התנגשות, ניסוי וטעייה, ויכולת להתפייסות עצמית של מי שמתפקד כהורה. זו תנועה שמפרה איזון נפשי, אשר מחוללת אירוע שמערער מבנים נוקשים, שהוא בו זמנית מעורר אימה – אך גם התפעלות.

גם במצבי הקיצון שהוכרו לעיל, ודווקא מהמקום הנואש ביותר, עצם המסירה של הילד לטיפול בידי מטפל, יכולה להיות ביטוי עילאי למסירות הורית. מסירת הילד במקביל להתמסרות לטיפול בעצמם ובהורותם משלימה מהלך של עמידה אמיצה מול גזרות המציאות, והתעלות מעל מגבלות האישיות (ישי, ישי ואורן, 2019).

כאשר מצליחה לצמוח שותפות בין המטפל להורים, היא הופכת למשענת ולמקור כוח להורים, ומעודדת אותם להמשיך ולנסות לחצות את הפער שבין המטפלים להורים. לכן, חשוב לחזק מטפלות ומטפלים שמוכנים להתמודד עם אתגר הטיפול בהורות, לא להידבק בחרדה ובאשמה ההורית המשתקות, ולא להסתפק ב"הדרכת הורים" גרידא (אורן, 2015).

הן במצבים בלתי אפשריים לתפקוד ההורי והן במצבי קיצון של הורות חסומה, ההצעה שמונחת במאמר זה בפני מטפלים היא להשתמש בהורות כמגבר נפשי לאתיקה באופן כללי, ולאפשר לעצמנו להצטרף אליה, ללמוד ממנה, לגלות את הכוח הבלתי נלאה שלה – ולתת לדחפי התיקון ההוריים לגייס אותם ואותנו לתהליכי תיקון חוזרים.

הערות

מקורות

אופיר, ע' (2000). לשון לרע. עם עובד.

אורן ד' (2015). הורות במחשבה שנייה: להיות הורה – רגשות, מחשבות ומעשים. פרדס.

אריקסון, א' (1961). ילדות וחברה: פסיכולוגיה של האדם בתמורות הזמן. ספריית פועלים.

בולאס כ' (2015). גנרה נפשית. בתוך: המקראה של כריסטופר בולאס (עמ' 122-150). תולעת ספרים.

גדות, ל', שגב, ע', ופיין, מ' (2025). מרכזיות העבודה, דחק הורי ומשמעות בחיים בקרב הורים לילדים עם מוגבלות וללא מוגבלות בגילים 0–12. מוגבלות וחברה: מחקר ופרקטיקה, 4, עמ' 119-132.

ישי, ר' ואורן, ד' (2006). הורות חסומה – והורות ממומשת: על הורות כמעשה יצירה ועל תרומתה של הדרכה דינמית באוריינטציה פסיכואנליטית להורים. שיחות, כ'(3), עמ' 251-264.

ישי, ר' (2015). מי יקרא את ספר הפנים: פערי מדיום בין הורים לילדים, השלכות תיאורטיות וקליניות. שיחות, כ"ט (3), עמ' 283-289.

ישי, ר' (2023). "הורות רעה להפליא": דמותו השלילית של ההורה בפסיכואנליזה והשפעותיה על מטפלים. פסיכולוגיה עברית. www.hebpsy.net/articles.asp?id=4557

ישי, ר', ישי, ג' ואורן, ד' (2019). הורות בלתי אפשרית: טיפול בהורות חסומה כתוצאה מתגובת דחק לאירועי חיים שליליים. פסיכולוגיה עברית. www.hebpsy.net/articles.asp?id=3775

- פרסומת -

לוגו - פסיכולוגיית העצמי

מפגש ב"צוותא"' עם אסתי דינור והסופרת יהודית קציר
בנושא: התאהבות ארוטית ותרומתה להתפתחות העצמי | 22/2/26 ב'ישראל יפה'. ת"א

לוינס, ע' (2010). כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות. מאגנס.

ליכטנברג-אטינגר ב' ולוינס, ע' (1994). הזמן הוא נשימת הרוח: מתוך שיחות עם ברכה ליכטנברג-אטינגר. עיון, מ"ג, עמ' 444-441.

מילנר, מ' (2006). תפקיד האשליה ביצירת סמלים. בתוך: טירופו הכבוש של האדם השפוי: ארבעים וארבע שנים של מחקר פסיכואנליטי (עמ' 116-147). תולעת ספרים.

מנזנו, ג' , פלצ'יו אספסה, פ' וזילקה נ' (2005). תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות: הקליניקה של ההתייעצות הטיפולית. תולעת ספרים.

סולומון, א' (2019). רחוק מהעץ: הורים ילדים והחיפוש אחר זהות. מטר.

פכלר, ע', אלפר, ב' , חילו־דביאת, ר' , סברדליק, א' , קליין, א' , שטיין, ע' , שילוח, א' , ושני־סרוקה, ע' (2020). פגוש את ההורים: התבוננות אמיצה ברגשות המתעוררים בעבודה טיפולית עם הורים. שיחות ל"ד (2), עמ' 96-111.

פלגי-הקר ע' (2005). מאי-מהות לאימהות: חיפוש פסיכואנליטי פמיניסטי אחר האם כסובייקט. עם עובד.

שטרית-וטין, ו' (2019). הפיתוי האתי של המצב האנליטי: על המקורות הנשיים-אימהיים של האחריות כלפי האחר. מאגנס.

Akhtar, S. (2002). Forgiveness: Origins, dynamics, psychopathology, and technical relevance. The Psychoanalytic Quarterly, 71(2): 175-212.

Arendt, H. (1978). The life of the mind (Vols. 1–2). Harcourt.

Bloom, P. (2013). Just Babies: The Origins of Good and Evil. Crown Publishing Group.

Ghent, E.R. (1990). Masochism, Submission, Surrender—Masochism as a Perversion of Surrender. Contemporary Psychoanalysis, 26(1): 108–136.

Gumpel, Y. (1999). Between the Background of Safety and the Background of the Uncanny in the Context of Social Violence. In: Fonagy, P., Cooper, A.M., & Wallerstein, R.S. (eds.), Psychoanalysis on the Move: The Work of Joseph Sandler. Routledge.

Lieberman, A.F., Padrón, E., Van Horn, P., & Harris, W.W. (2014). Angels in the nursery: The intergenerational transmission of benevolent parental influences. Attachment: New Direction in Relational Psychoanalysis and Psychotherapy, 8(2): 120-138.

Milner, M. (1969). The Hands of the Living God: An Account of a Psycho-analytic Treatment. Virago.

Milner, M. (2012). Bothered by Alligators. Routledge.

Mirbabaie, M., Bunker, D., Stieglitz, S., Marx, J., & Ehnis, C. (2020). Social media in times of crisis: Learning from Hurricane Harvey for the coronavirus disease 2019 pandemic response. Journal of Information Technology, 35(3): 195–213.

Modell, A.H. (1999). The Dead Mother Syndrome and the Reconstruction of Trauma. In: Kohon, G. (ed.), The Dead Mother, the work of Andre Green (pp. 76-86). Routledge.

Ogden T.H. (1992). The primitive edge of experience. Karnac Books.

Phillips, A. (1994). Playing Mothers: Between Pedagogy and Transference. In: On Kissing, Tickling, and Being Bored (pp. 101-108). Harvard University Press.

Phillips, A. (1999). Taking Aims: Andre Green and the pragmatics of passion. In: Kohon, G., (ed.). The Dead Mother, the work of Andre Green (pp. 163-172). Routledge.

Phillips, A. (2013). Punishing Parents. in: One Way or Another, New and selected essays (pp. 351-371). Penguin Books.

Scharf, M., & Rousseau, C. (2025). Emotion regulation and parental burnout during the Israel–Hamas war: The moderating role of adaptive strategies. Personality and Individual Differences, 219: 113612.

Slone, M., Shoshani, A., & Lobel, T. (2014). Parenting in armed political conflict: Relationships between parental efficacy, perceived parental control, and children’s mental health. Family Process, 53(2): 223–236.

Winnicott, D. W., & Rodman, F. R., (1999). The Spontaneous Gesture: selected letters of D. W. Winnicott. Karnac Books.

Winnicott, D.W. (1971). Playing and Reality. Pelican.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: אתיקה, טיפול משפחתי, תיאורי מקרה, הורות

יוסף קליינרפסיכולוג
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
אורלי צרפתי פרידמןפסיכולוגית
תל אביב והסביבה, רמת גן והסביבה
רותי בן אפריםפסיכולוגית
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
עדי בצלאלעובדת הוראה
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), נתניה והסביבה
חנה מןפסיכולוגית
ירושלים וסביבותיה, קרית שמונה והסביבה
שלי צרפתיחברה ביה"ת
תל אביב והסביבה, כפר סבא והסביבה, רמת גן והסביבה

מטפלים.ות עדכנו את תחומי העניין כדי להופיע פה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.