לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
כאילו איני כותבת כלל - קריאה בספר 'מעבר יבוק' מאת רות נצרכאילו איני כותבת כלל - קריאה בספר 'מעבר יבוק' מאת רות נצר

כְּאִלּוּ אֵינִי כּוֹתֶבֶת כְּלָל: קריאה בספר 'מעבר יבוק' מאת רות נצר [הוצאת עיתון 77, 2024]

סקירות ספרים | 3/4/2024 | 638

גיא פרל מביא את רשמיו מקריאה בספר השירים 'מעבר יבוק' בו רות נצר מלווה בשיריה את אחיה לקראת מעבר הסף בניסיון להיאחז בקיים ולמנוע את האבדה. המשך

 

כְּאִלּוּ אֵינִי כּוֹתֶבֶת כְּלָל

קריאה בספר 'מעבר יבוק' מאת רות נצר [הוצאת עיתון 77, 2024]

גיא פרל

 

 

המבט אל מה שמשתרע אל מעבר למציאות העולם הגלויה, מעבר לתודעת האגו, מרכזי בכל אחד מספרי השירה המרובים של נצר. 'מעבר יבוק', לדעתי, הוא הטוב בספרי השירה שלה עד כה, בין השאר משום שהמבט הרליגיוזי המתואר מגיע בו לשיא צלילותו. על פי המסורת היהודית, במעבר יבוק פגש יעקב את המלאך והוא מייצג גם את המעבר לעולם הבא. נושאו המרכזי של הספר הוא המוות והמעבר אל המרחב המשתרע מעבֶר ל'מעבר יבוק' ודומה שמכאן גם הצלילות נובעת – בקצה חיינו, בקצה תודעת האגו הפעילה שלנו, משתרע מותנו כמרחב אין סופי ובלתי ידוע אליו נצר מישירה מבט שחושף רבדי משמעות עמוקים בחייה עלי אדמות.

יש דבר מה פרדוקסלי במה שעושה המפגש עם המוות לשירתה של נצר – דווקא מול גודלו של הנושא, גודלו של המעמד, היא נוקטת התכנסות ואיפוק, והתוצאה מדהימה באיכותה.

הספר מחולק לשלושה פרקים. הראשון והארוך שבהם עוסק בגסיסתו ומותו של אחי המשוררת ממחלה קשה. לצד התייחסותה לכאבו של האח, ולאבלה הכבד על לכתו, היא מרחיבה את שדה ראייתה ומתבוננת במוות עצמו. נקרא לדוגמה את השיר 'רק' (עמ' 11):

רַק אֶת גַּבּוֹ רָאִיתִי רָץ בַּחֲשֵׁכָה
נוֹפֵל מִתְמַסֵּר לִנְפִילָתוֹ כְּמוֹ לַחֲשֵׁכָה
כְּמוֹ לַדּוּמִיָּה שֶׁחָלְמָה אוֹתוֹ
הָנִיחִי לוֹ לִפֹּל דּוּמָה
לְהִתְמַסֵּר לַחֲשֵׁכָה לִפֹּל
בְּדִמְדּוּמֵי חֲלוֹמוֹ בְּנָפְלוֹ.

מותו של האח מתואר כנפילה או התמסרות אל המרחב ממנו הוא הגיע ואליו שב. במלאכת מחשבת שירית, מטשטשת רות את ההבחנה בין מציאות עולם החיים, לבין מה שמשתרע מעבר לה, והופכת אותן לרצף – האח נופל דוּמה אל הדומיה שחלמה אותו, בדימדומי חלומו בנופלו. מי חלם את מי? מה חלם את מה? מה בין הדוּמה, דימדומים ודומיה? מותו של האח מתואר כמעבר, כהתמזגות עם ממד אותו כינה אריך נוימן "המציאות האחודה" (Unitary Reality) (Neumann, 1989/1959). במצב בו קרובה התודעה אל המציאות האחודה, מתמוססים הגבולות בין תופעות מקוטבות במציאות הזמינה לתודעת האגו – פנים-חוץ, מודע-לא מודע, אדם-עולם, חיים-מוות. נקודת המפגש בין החיים והמוות מזמינה את נצר ליצור מגע תודעתי עם מישור אחדותי זה. גם בשיר 'עיסה' מתוארת התמזגות עם המישור האחדותי, המתואר בו כעיסה בלולה וערפילית ונזכרת בו גם 'נְקֻדַּת הָרִיק' המוכרת גם כנקודת ה'אַיִן' בקבלה ובחסידות, מושג שמשמעותו קשה להשגה בכלי ההיגיון והוא מתייחס אל אַין שהוא בה בעת גם אין סוף:


- פרסומת -

שׁוֹקֵעַ אֶל עִסָּה בְּלוּלָה
עַרְפִלִּית
 
אֶל מָה שֶׁמְּצַפֶּה
 
אֶל נְקֻדַּת הָאֶמְצַע
הִיא נְקֻדַּת
הָרִיק
 
מִתּוֹכָהּ הַכֹּל הִתְחִיל.
('עיסה', עמ' 17)

כחלק מהרחבת המבט אל מעבר למות האח אל המוות עצמו, מרבה נצר לעסוק במותה שלה: "הוֹלֵךְ אֶל סוֹפְךָ / אַתָּה מְסַפֵּר לִי עַל מוֹתִי" היא כותבת בשיר 'אחי' (עמ' 18). הדבר מתאפשר לא רק בשל עצם המפגש הקרוב עם המוות, הגורם לה להרהר באופן טבעי במותה שלה. נצר הולכת הרחק מעבר לזה - תודעת המציאות האחודה המתעוררת שלה אל מול מות אחיה, כרוכה גם בביטול ההבחנה בינה, החיה, לבין אחיה, המת. לדוגמה:

וְלֹא אֵלֵךְ עַד אִם בֵּרַכְתָּנִי וְאֹחַז בִּקְצֵה מְעִילְךָ
וּמָה לִי כִּי אָלִין נְשָׁמָה בִּנְשָׁמָה נֵר בְּנֵר
בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ אֵלֶיךָ אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ תֵּלֵךְ אֵלַי
(מתוך השיר 'ובחצי הלילה', עמ' 22).

פרקיו השני והשלישי של הספר מוקדשים לשירי התבוננות בקיומה והקיום האנושי עלי אדמות. נוכח המרחבים שנגלו לעיניה במעבר יבוק, מתבוננת נצר בחייה מתוך פרספקטיבה הנשענת על הבנת זמניותה והיותה חלק מהמארג הרחב. חלק מהשירים בפרק השני 'מקדש מעט', בספר הנם שירי תפילה העושים שימוש בשפת המקורות, ובכל זאת הם אישיים וייחודיים לגמרי, אישיים כמו מפגשיה עם המוות, עם המלאך במעבר יבוק, או עם בוראה אליו היא פונה בדיבור ישיר. לדוגמה:

שִׂימֵנוּ כַּחוֹתָם
בְּכָל מְאוֹדְךָ
עַל לְבָבְךָ
 
פְּתַח אֶת סוֹפֵנוּ
אֵינְסוֹפֵינוּ
(שיר מס' 3 במחזור 'פתח לנו שער', עמ' 66).

לאורך כל הספר שזורה התייחסות למקומן של השפה והשירה בעולם ותפקידן בתהליכים המתוארים. נקרא את שיר א' במחזור 'ובחצי הלילה' (עמ' 21):

וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה בָּא וְהָיָה הַסּוֹד
עָלָיו מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם מִקַּדְמַת דְּנָא
הוֹי הָרוּחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְשַׁעֲרֵי הַנֶּפֶשׁ הוֹי אוֹתִיּוֹת הַבְּרִיאָה
הוֹי הַטְּרַקְלִין וְהוֹי הַפַּרְגּוֹד, הוֹי הַמִּסְתּוֹר וְהוֹי הַנִּגְלֶה
וְהוּא עַצְמוֹ הַפָּנִים שֶׁלִּפְנִים הַפְּנִים
 
כִּי רַק הָאוֹתִיּוֹת יָשִׁיבוּ אוֹתְךָ כְּאִלּוּ הָיִיתָ בְּנִי
כְּאִלּוּ הָיִיתָ אָבִי אָבִי וּמֵאַנְתִּי הִנָּחֵם, הֲלֹא בַּסּוֹף אָבוֹא אֵלֶיךָ
וְלָמָּה אֶבְכֶּה הֲלֹא עוֹדְךָ עִמָּדִי מֵרֵאשִׁית הַמַּיִם הַקַּדְמוֹנִים
 
לְתוֹךְ הַמִּרְוָח בֵּין אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם בֵּין הָאוֹתִיּוֹת קָרַסְנוּ
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה תִּהְיֶה
אֲשֶׁר לֹא תִּהְיֶה.

הבית הראשון בשיר מתייחס לתפיסה המוכרת מספר הזוהר לפיה אותיות הא"ב קדמו לבריאת העולם ושמשו לבריאתו. תפיסה זו כרוכה בתפיסה לפיה העולם נברא בדיבור, הנשענת בין השאר על פתיחתו של מעשה הבריאה במשפט "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" (בראשית, א', ג'). בהמשך השיר, מתייחסת נצר אל מרחב האותיות – המרחב שקדם לעולם - כמייצג את המציאות האחודה בה מיטשטש הגבול בינה לבין אחיה. טישטוש דומה ניתן לזהות גם בשירים ארס-פואטיים רבים, לדוגמה:


- פרסומת -

עַכְשָׁו אַתְּ צִפּוֹר
מָחָר נוֹצוֹתַיִךְ שֶׁנִּתְלְשׁוּ
יִטְבְּלוּ בִּדְיוֹ אָפֵל
יִצְרְבוּ בִּקְלַף עוֹרֵךְ
אוֹתִיּוֹת
כָּךְ אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב
כְּאִלּוּ אֵינִי כּוֹתֶבֶת כְּלָל.
('אותיות', עמ' 106)

זהו שיר מדהים בעיני, בו מתוארת התכתן העתידית של הכותבת וכתיבתה זו אל זו עד להעלמותן – נוצות הציפור תתלשנה, הדיו אפל, הכותבת לא תכתוב, ובכל זאת - ישאר בעולם שיר מושלם. האותיות אינן של הכותבת, כוחות גדולים ממנה צורבים אותן על עורה, והדבר מהדהד את דבריו הבאים של אריך נוימן, המתייחסים לתפיסה לפיה נברא העולם בדיבור:

"רעיון זה של המילה הבוראת נובע מתוך אחת ההתנסויות העמוקות ביותר של המין האנושי, ההבנה שכוח נפשי יוצר, המרחיק לכת מעבר לאדם, 'דובר' מתוך המשורר. הדימויים המתפרצים באדם האחוז במעמקים, השיר שהוא ביטויים במילים, הם המקור היצירתי של כמעט כל התרבות האנושית" (Neumann, 1959/1954). גם בשיר 'איש' (עמ' 10) המתייחס אל אחיה, מופיעות הציפורים והכתיבה במשמעות דומה:

צְעָדָיו שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדַּף
כְּמוֹ צִפּוֹרִים
שֶׁמַּקְרִיבוֹת עַצְמָן
מִתַּחַת לַיָּד הַכּוֹתֶבֶת.

שוב מתוארת התמזגות אל השיר, ודומה שהפעם זו התמזגותו של האח אל השיר שכותבת אחותו. יש הקבלה בין הציפור שנתלשו נוצותיה בשיר 'אותיות' לבין הציפורים המקריבות עצמן בשיר זה, לתפיסתי המדובר באותה הטרנספורמציה: הציפורים נעלמות כדי לפנות מקומן לשירה שלא נועדה לתאר את המשוררת או את האח ולא נועדה לשמר את זיכרונם, אלא כדי להוות ביטוי לטרנספורמציה שלהם אל תוך מרחב קדמון ונצחי. כך מסתיים השיר הארוך 'דיוקן': "הַטֶּקְסְט הַזֶּה / נֵר נְשָׁמָה לְזִכְרִי". על פי הקריאה המוצעת כאן, שוב, הטקסט אינו משמר את הכותבת בזיכרוננו, הוא מחזיק חלק מנשמת הכותבת.

 

הספר נחתם בשורות הבאות, השבות ומסמנות את הספר כולו כמה שנובע 'מנקודת הָרִיק', היא נקודת היעלמותן של הציפורים. משם הוא נובע ולשם הוא נאסף.

שִׁירָה הִיא נַעַץ
הָאֵין-שִׁיר
שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב
בְּבוֹא יוֹמִי
(מתוך 'קפיצת שורה', עמ' 112)

 

מקורות

Neumann, E. (1959). Creative man and transformation (R. Manheim, Trans.). In: Art and the creative unconscious (pp. 149-250). New York, NY: Pantheon Books (Original work published 1954).

Neumann, E. (1989). The experience of the unitary reality (H. Nagel, Trans.). In: The place of creation (pp. 63-130). Princeton, NJ: Princeton university press (Original work published 1959).

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: ספרים, מוות
רדה רוזלר דוידוב
רדה רוזלר דוידוב
עובדת סוציאלית
רמת גן והסביבה
תמר פלג שקד
תמר פלג שקד
עובדת סוציאלית
מטפלת זוגית ומשפחתית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה
בן מסיקה
בן מסיקה
פסיכולוג
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
עינת פיידר
עינת פיידר
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
מיטל בהריר
מיטל בהריר
עובדת סוציאלית
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
אורנה קנו
אורנה קנו
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.