מעבר יבוק / רות נצר

רות נצר

מעבר יבוק

אחי, ושירים אחרים

ספרי עיתון77

במעבר יבוק נאבק יעקב במלאך. בעולם היהודי מעבר יבוק נהיה מטפורה למעבר אל העולם הבא, מעבר שבו מתרחש מאבק עם מלאך המוות. במעבר יבוק נאבק אחיה של הכותבת עם מלאך המוות ולא יָכֹל לו. בשיריה אלה רות נצר מלווה את אחיה לקראת מעבר הסף. בשיריה הכאובים מתקיים ניסיון להיאחז בקיים ולמנוע את האבדה, בהיותה איתו במהלך אל הבלתי נמנע. מתוך עולמם הרוחני־המסורתי המשותף היא נאחזת בגעגועים וביחד שמעניק מלאות לחיים האוזלים. שירי האבל והקינה מוליכים אל התפייסות עם הקיום, עם היש של החיים היומיומיים והטבע, ועם מותר הנפש והכתיבה. ״אלו שירים מלאי ערגה וצער האובדן. המאורע הביוגרפי נעשה בספר למאורע מיתולוגי ומיסטי, ומציאותו אינה פחותה משל המציאות הביוגרפית״ (דרור בורשטיין).

רות נצר היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית יונגיאנית בכירה, עוסקת בפסיכותרפיה, הוראה והדרכה. מלמדת במכללת סמינר הקיבוצים ובהכשרה היונגיאנית. חוקרת ספרות וקולנוע, פרסמה שנים־עשר ספרי עיון על מסע הנפש, האחרון בהם הוא על הספר האדום של יונג, אחד־עשר ספרי שירה שזיכו אותה בחמישה פרסים, ואוטוביוגרפיה משפחתית: "ההתחלה־נומה עמק" (כרמל 2012). כותבת בבלוג פסיכובלוגיה באתר פסיכולוגיה עברית.

לפניכם מספר שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:

מה שהיה

וְכָל הַגַּעְגּוּעַ שֶׁל מָה שֶׁהָיָה נַעֲשָׂה עָתִיד לִשְׁמֹר בַּקַּפְּסוּלָה

כְּמוֹ הָיָה תָּמִיד לְבָרֵךְ עָלָיו, עַל הָרָעָה כְּמוֹ עַל הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ

אֵיךְ צָלַחְתָּ מִכְשׁוֹלִים וגָאִיּתַ, עַכְשָׁו הֻכֵּיתָ הוֹלֵךְ וְנִגְזָל,

תכנית ההכשרה ל"הנחיית דיאלוג מוזיקלי בין קבוצות קונפליקט"
נפתחה הרשמה למחזור חדש. שלב א' יתקיים ב-3 ימי רביעי מרוכזים בפברואר הקרוב, באוניברסיטת בר אילן.

כְּאִלּוּ לֹא עָשִׂיתָ מָקוֹם בָּעוֹלָם, וּכְאִלּוּ לֹא בִּקַּשְׁנוּ

רַחֲמֵי שָׂמַים אֵיךְ תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ.

כָּל רֶגַע לְהַצִּיל מֵתֹּהוּ.

אחי

בְּלִי מְהוּמָה

אַתָּה הוֹלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם אֵלָיו נִקְרֵאת -

כְּאִלּוּ כָּל זֶה הָיָה צָפוּי

וּלְפֶתַע הוּסַר הַפַּרְגּוֹד

וּכְבָר בָּאִים הַשִּׁירִים לֶאֱחֹז בְּקַרְסֻלֶּיךָ -

אַל תֵּלֵךְ מִפָּנֵינוּ!

הַקַּיִץ מְלֵא גַּרְעִינִים וְהַסְּתָו מִנֵּץ צִפּוֹרִים

וּכְבָר בָּאִים הַשִּׁירִים כְּמוֹ הִתְיַפְּחוּת

לוֹמַר מָה שֶׁהִמְתִּין עַל הַסַּף -

מָה טֶרֶם נֶאֱמַר?

סוֹפְךָ שֶׁהָיָה טָמוּן בְּךָ

הִבְשִׁיל וּפָרַץ -

הוֹלֵךְ אֶל סוֹפְךָ

אַתָּה מְסַפֵּר לִי עַל מוֹתִי

המלאך

אֵיךְ הוּא יָבוֹא?

לְאִטּוֹ, זָהִיר, זַחְלָנִי

אוֹ בַּחֲטָף, בְּהֶלֶם,

בְּהֶנֵּף קַרְדֻּמּוֹ?

הַאִם יָבוֹא כְּנָבָל טוֹרֵף חַמְסָנִי?

הַאִם יָבוֹא בְּזָדוֹן עִוֵּר

עַרְמוּמִי?

אוֹ הַאִם יָבוֹא כְּעַמּוּד הֶעָשָׁן,

כְּעַמּוּד הָאֵשׁ?

אוֹ בִּפְרִישַׁת כְּנָפָיו

בְּאוֹר פָּנָיו

בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים?

ובחצי הלילה

וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה בָּא וְהָיָה הַסּוֹד

עָלָיו מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם מִקַּדְמַת דְּנָא

הוֹי הָרוּחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְשַׁעֲרֵי הַנֶּפֶשׁ הוֹי אוֹתִיּוֹת הַבְּרִיאָה

הוֹי הַטְּרַקְלִין וְהוֹי הַפַּרְגּוֹד, הוֹי הַמִּסְתּוֹר וְהוֹי הַנִּגְלֶה

וְהוּא עַצְמוֹ הַפָּנִים שֶׁלִּפְנִים הַפְּנִים

כִּי רַק הָאוֹתִיּוֹת יָשִׁיבוּ אוֹתְךָ כְּאִלּוּ הָיִיתָ בְּנִי

כְּאִלּוּ הָיִיתָ אָבִי אָבִי וּמֵאַנְתִּי הִנָּחֵם, הַלֹּא בַּסּוֹף אָבוֹא אֵלֶיךָ

וְלָמָּה אֶבְכֶּה הַלֹּא עוֹדְךָ עִמָדִי מֵרֵאשִׁית הַמַּיִם הַקַּדְמוֹנִים

לְתּוֹךְ הַמִּרְוָח בֵּין אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם בֵּין הָאוֹתִיּוֹת קָרַסְנוּ

אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה תִּהְיֶה אֲשֶׁר לֹא תִּהְיֶה

ולא אלך

וְלֹא אֵלֵךְ עַד אִם בֵּרְכַתְנִי וְאֹחַז בִּקְצֵה מְעִילְךָ

וּמָה לִי כִּי אָלִין נְשָׁמָה בִּנְשָׁמָה נֵר בְּנֵּר

בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ אֵלֶיךָ אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תֵלֵּךְ תֵּלֵךְ אֵלַי

הַלֹּא הָלַכְתָּ בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר וּמָה כִּי אָלִין

טוֹבִים הָיוּ יָמֶיךָ וְהִנְּךָ עִמִּי

וְאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן עַד עוֹלַם

אוֹר מַקִּיף וְאוֹר פְּנִימִי לֹא אֶשְׁלַחֲךָ

וְהָיִיתָ לִי מַלְבּוּשׁ כְּאוֹר הַרְשִׁימוּ

וְלֹא אֲרַפֶּה הַלֹּא עֲזֹב תַּעֲזֹב עִמָּנוּ