לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
'מתחת לגשר': מודל לעבודה טיפולית ברוח יהודית'מתחת לגשר': מודל לעבודה טיפולית ברוח יהודית

'מתחת לגשר': מודל לעבודה טיפולית ברוח יהודית

מאמרים | 2/6/2022 | 2,859

מאמר זה מציג מודל פסיכו-חינוכי, המתבסס על חיבור בין כלים אקלקטיים משדה הפסיכולוגיה לרעיונות מעולם המחשבה היהודית, ובפרט מתורת החסידות. המשך

 

'מתחת לגשר':

מודל לעבודה טיפולית ברוח יהודית

מאת ד"ר מרים אבנרי כהן

 

 

 

איך התחיל המסע אל 'מתחת לגשר'

לקח לי זמן להבין שאני 'דו-לשונית': שתי השפות שדרכן אני משוחחת עם העולם הן שפת התורה והחסידות ושפת הנפש והפסיכולוגיה. הצורך לְקָרְבָן זו לזו הלך וגבר עם השנים. מצאתי את עצמי משתוקקת ליצור שפת חיבור אישית, כזו שנרקמת מבפנים, לא רק דרך הידיעה אלא גם דרך החוויה, משהו שיהיה בבחינת "וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד".

ואכן, יריית הפתיחה לכך פרצה דרך התנסות חווייתית. שנים רבות השתעשעתי ברעיון להצטרף למסעות היוצאים אל ציון קברו של רבי נחמן מברסלב, אולם עצרתי בעד עצמי מלצאת למסע שהיה חשוד בעיני כאזוטרי. הסתפקתי בלימוד מתורתו, והשקטתי את כמיהת הלב. לבסוף, לפני קצת פחות מעשור קמתי ונסעתי בדחף של רגע, אורזת איתי במזוודה את הציניות, ההסתייגויות והחשש, וממריאה עמן אל ערש החסידות. מסע נפלא הוביל למסעות נוספים, שאחד מהם הנו 'מתחת לגשר', מודל עבודה דו-לשוני, פסיכולוגי וחסידי, המוצג במאמר זה.

מודל 'מתחת לגשר' התפתח דרך סדרת סדנאות שהעברתי במשך מספר שנים, במטרה להעניק כלים להתפתחות אישית, עזרה עצמית ומניעה ראשונית של התפתחות פתולוגיה. הוא מתבסס על שילוב בין פסיכולוגיה לחסידות, ובהשראת רעיונות מתורת ה"חשיבה ההכרתית" של ימימה אביטל ע"ה. בהדרגה התחלתי להשתמש בחלקים מהמודל גם בעבודה טיפולית פרטנית. חשוב להדגיש כי אין מדובר במודל אינטגרטיבי שמהותו יצירת "פסיכולוגיה יהודית", אלא בהצעת דרך פשוטה ומעשית ללוות תהליכים טיפוליים במעטפת החוברת למשאב האמונה של האדם.

במאמר זה יוצגו הנחות היסוד של המודל, מטרותיו והאמצעים שבהם הוא עושה שימוש. כמו כן יוצג סיפור המסגרת של המודל, וארבעת המשאבים המרכיבים אותו: משאבי ויסות, עצמיות, חוסן וקשר. בהמשך הדברים תובא הדגמה קצרה מתוך שתיים מתחנות המסע, אשר תכלול אמצעי סיפורי, פסיכולוגי וחסידי, ותיאור קצר של יישום טיפולי, וכן שתי דוגמאות של תרגילי התבוננות. המודל השלם מפורט בספרי (אבנרי-כהן, 2022).


- פרסומת -

שובו אל האוצרות שלכם

כאשר קראתי לראשונה את סיפורו של רבי נחמן מברסלב על "מעשה משבעה קבצנים", ליבי פעם בהתרגשות. פגשתי במילים שאותן שם בפיו של נשר גדול, אשר קרא: "חִדְלוּ עוֹד מִלִּהְיוֹת עֲנִיִּים, שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצרוֹת שֶׁלָּכֶם וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים באוֹצרוֹת שֶׁלָּכֶם" (מרק, 2014). שאלתי את עצמי מהם אותם אוצרות, וכיצד ניתן לחדול מן העניות ולשוב אליהם? שתי המילים המרכזיות שהדהדו בראשי כרמז לתשובה היו: משאבים וגמישות.

לצורך המסע אל מתחת לגשר, נגדיר את ה'אוצרות' כמשאבים פנימיים. כולנו בעלי משאבים, חלקם חיצוניים (כמו כסף, רכוש, ייחוס או מעמד) וחלקם פנימיים (כמו מידות אופי, כישרונות או חוויות חיים מכוננות). מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית מעידים כי עושר במובנו הרחב, המסמל שפע של משאבים חיצוניים, אינו גורם סיבתי או תנאי לאושר (Seligman, 2002). לעומת זאת, חיבור זמין אל משאבים פנימיים ואל חוזקות חותם נמצא כבעל קשר הדוק לתחושת מיטביות, רווחה נפשית ושביעות רצון מהחיים1 .

מטרתו של מודל 'מתחת לגשר' הנה העמקת החיבור אל משאבים פנימיים, הגמשתם, שכלולם והרחבתם, לשם שיפור הרווחה הנפשית. כמו כן מטרות המודל לקדם צמיחה, התפתחות ומימוש עצמי ולהוות כלי עזר למניעה ראשונית ושניונית של פתולוגיות והפרעות נפשיות.

הנחות היסוד של המודל שואבות השראה ממילותיו של רבי נחמן מברסלב: "חדלו עוד מלהיות עניים, שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם":

  1. הנחת ההימצאות - "שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצרוֹת שֶׁלָּכֶם": רבים מן המשאבים והחוזקות שלהם אנו זקוקים כבר נמצאים ברשותנו בכוח, גם אם לא בפועל. ייתכן שהם קיימים באופן מצומצם, גולמי או בוסרי, אך הם לא בבחינת "יש מאין" אלא "יש מיש". הם קיימים לכל הפחות כפוטנציאל, גרעין או זרע השואף להתפתח ולהתממש.
  2. הנחת הצורך בגמישות - "חִדְלוּ עוֹד מִלִּהְיוֹת עֲנִיִּים": לא פעם, אנו נוקשים מכדי להבחין במשאב הפנימי, או בלתי גמישים באופן השימוש בו, וזהו "העוני" שממנו עלינו להיחלץ. כדי להשתמש באוצרותינו נדרשת גמישות פסיכולוגית, כפי שהיא מוגדרת בגישת ACT (Hayes,2004): היכולת לפגוש את המציאות – על שלל הרגשות, המחשבות והקונפליקטים שהיא מעוררת בנו – כפי שהיא, כאן ועכשיו, ללא הגנתיות, מאבק או ניסיונות להימנע ממנה. בהתאם למה שהנסיבות מאפשרות, עלינו להמשיך בהתנהגות או לשנות אותה כך שתעלה בקנה אחד עם ערכינו ומטרותינו.

אמצעיו של המודל: לשם חיזוק תהליך השיבה אל משאבינו ושכלול הגמישות, ייעשה שימוש באמצעים הבאים:

  1. אמצעים פסיכולוגיים: המודל עושה שימוש ברעיונות וכלים הלקוחים ממגוון גישות: הגישה הפסיכודינמית, הגישה הקוגניטיבית התנהגותית, הלוגותרפיה, הגישה הנרטיבית, הפסיכולוגיה החיובית וחקר המוח.
  2. אמצעים חסידיים: המודל עושה שימוש ברעיונות הלקוחים מתורת החסידות ובפרט מתורותיהם של רבי ישראל בעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, הרבי מפיאסצנה, הרבי מלובביץ', רבי זושא מאניפולי, ועוד.
  3. אמצעים סיפוריים: במטרה להמריץ הזדהות אישית וחיבור חוויתי לתהליך, המודל מתבסס על סיפור מסגרת וכן שזור לאורכו בסיפורים המשקפים הן את המשאבים והן את הנחות היסוד. מרבית הסיפורים לקוחים מעולם החסידות, אולם נעשה שימוש גם בקטעי שירה מעולמות אחרים.
  4. אמצעי התבוננות: כל אחד מארבעת משאבי הליבה נתמך על ידי תרגילי התבוננות, כתיבה ויישום, כדי לאפשר תהליך של: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד לט): חיבור בין צבירת הידע ליכולת לממשו בחיי המעשה.

האוצר מתחת לגשר

מודל זה מתבסס על הסיפור "האוצר מתחת לגשר", המגולל את קורותיו של רבי אייזיק מקרקוב שחלם כי אי שם, מתחת לגשר של ורשה, טמון אוצר יקר ערך. סיפור מסע אוניברסלי ועתיק יומין זה ידוע בתרבויות מזרח ומערב ברחבי העולם. הוא מוכר הן באגדות "אלף לילה ולילה" והן במערב בסיפורי עם אירופאיים. במרחב היהודי ידועות לפחות ארבעים ושמונה גרסאות שלו, כבר מן התקופה העתיקה (הנדלר, 2010). להלן גרסתו של רבי שמחה בונים מפשיסחא העומדת בבסיס המודל הנוכחי (ברגר, תר"ע):


- פרסומת -

ר' אייזיק מקראקא היה עני מרוד. לילה אחד חלם חלום ובו שמע קול קורא אליו: מתחת לגשר של העיר ורשה מזומן לך אוצר. ר' אייזיק לא התרגש מחלומו, אלא שבליל המחרת שוב חלם את אותו חלום. ר' אייזיק קם בבוקר ונמלך עם אשתו בדבר החלום. אשתו ביטלה את דבריו באומרה 'חלומות שווא ידברו'.

ר' אייזיק היה שומע לדברי אשתו, אולם עוד באותו לילה שב וחלם את אותו חלום, ושוב בשלישית אותו קול קורא: "אייזיק! מתחת לגשר של ורשה מזומן לך אוצר!" בבוקר ניעור ר' אייזיק משנתו והחל אורז את מיטלטליו כשפניו לעיר ורשה.

שלושה ימים ארכה הדרך עד שבערב היום השלישי הגיע ר' אייזיק אל מתחת לגשר של העיר ורשה, אלא ששם חיכתה לו אכזבה גדולה. הגשר היה מוקף בחיילים, אין יוצא ואין בא. ר' אייזיק לא ויתר. באישון לילה התגנב אל מתחת לגשר והחל לחפור במרץ. הוא חפר עד שלפתע חש בזרוע הלופתת את צווארו. היה זה קצין שפנה אליו בקשיחות ושאל למעשיו. ר' אייזיק נאלץ לספר לו את כל הסיפור על החלום ועל מסעו בעקבות האוצר שמתחת לגשר.

לשמע דבריו הקצין לא יכול היה להתאפק, פרץ בצחוק ואמר: "אם הייתי מתרוצץ אחר כל חלום שהייתי חולם בלילה, לא הייתי פה בכלל, אלא בעיר קרקא בבית של יהודי אחד בשם אייזיק, וחופר לי מתחת לתנור שלו בתקווה למצוא אוצר". למשמע דברים אלו, ר' אייזיק לא אמר מילה, ארז את מיטלטליו וחזר לקראקא. בהגיעו לביתו החל לחפור מתחת לתנור ומצא את האוצר המיוחל.

סיפור אוניברסלי ורב-תרבותי זה מייצג את הנחות היסוד של המודל: הן בדבר ההימצאות של המשאבים בקרבנו, והן בדבר נחיצותה של גמישות בכדי לחבור אליהם. הרעיון לפיו אוצרות חיינו מצויים במרחב הקרוב אלינו ולא במקומות זרים ורחוקים אמנם פשוט להבנה, אולם אינו קל ליישום. לשם גילוי משאבינו הפנימיים אין די בידיעה, יש לצאת בכוחות עצמנו למסע של חיפוש ולעבור בגמישות דרך התחנות הנזכרות בו: לחלום, להתלבט, להעז לצאת למסע, להגיע אל הגשר, לחפור מתחתיו ללא תוחלת, לפגוש את האחר (כמו הקצין הפולני), להבין דרך מפגש זה היכן טמון האוצר, ורק אז לשוב הביתה ולגלות את המטמון שמתחת לתנור.

מדוע נצא למסע שצועד דווקא אל 'מתחת לגשר'? הגשר מסמל מעבר, התגברות על מכשולים, צמיחה וחניכה (הנדלר, 2010). נוסף על כך, גשר הוא כינוי לדעת, שהיא חיבור (באזנסון, 2010). בתפיסה החסידית, הדעת מחברת ומגשרת בין החכמה ('אבא'), כלומר עקרון כלשהוא שקלטנו במציאות, ובין הבינה ('אמא'), שהיא התפתחות הרעיון על ידי התבוננות בדבר שקלטנו (שלום, 1980). כאשר החוכמה והבינה מתאחדות זו עם זו, מגיעה תולדה ושמה דעת, דהיינו מסקנות על החיים, חיבור והזדהות עמן2. מסע זה שואף להיות מסע של חיבורים וגשרים.

מפת הדרכים ותחנות המסע

המסגרת המארגנת והממשיגה של המסע מציגה 'מפת דרכים' העוקבת אחר סיפורו של אייזיק ומחולקת לארבע תחנות. כל אחת מהן מתבססת על שלב בסיפור, ומשקפת משאב המצוי באדם בכוח, באופן פוטנציאלי3 :

  1. בתחנה הראשונה - תחנת החלום - נפגוש במשאבי ויסות: חלומו של אייזיק הוביל להרהור בדבר קיומו של אוצר. ה"חלימה" מסמלת כניסה לתודעה מוגנת של עצירה, שהייה והשקטה, לצורך ויסות ואיזון בין עשייה וניצול משאבים ובין הרפיה וויסות משאבים. בתחנה זו ננסה לדומם גירויים מסיחים ומרוץ עשייה, ונכיר דרכים לבניית מרחב מוגן דרך נשימה, שְִׁהיָּה, השקטה, תפילה וזרימה.
  2. בתחנה השנייה - תחנת הרצון - נתבונן במשאבי עצמיות: אייזיק חלם על אוצר, אולם התלבט אם לצאת לדרך. רק לאחר חזרת החלום בשלישית התגבש רצונו, והוא אזר אומץ ויצא למסע. בתחנה זו נשאל מה אנו רוצים באמת. נשאף לברר רצון אותנטי ולהבדילו מרצון כוזב דרך זיהוי קליפות רצון כגון: ריצוי, חיקוי, פחדים וסתירות. נזהה את הסכנות המאיימות על העצמיות, ונעמיק הבנה של כוח הרצון.
  3. בתחנה השלישית - תחנת המְנִיעוֹת – נתוודע אל משאבי חוסן: אייזיק עמד מתחת לגשר וחפר חפירה חסרת תוחלת, אך הקושי לא ריפה את ידיו והוא המשיך לדבוק ברצונו. גם כשיש באמתחתנו חלום ורצון מבוררים, לרוב אנו פועלים בתנאים של מְנִיעוֹת, כלומר נתקלים במחסומים המערימים קשיים על מטרתנו. בתחנה זו נבין כיצד המְנִיעוֹת לא בהכרח מוֹנְעוֹת, אלא מסוגלות גם לְהָנִיעַ: נכיר מגוון משאבי התמודדות גמישים דרך ערוצי המחשבה, הרגש, הדמיון והאמונה.
  4. בתחנה הרביעית - תחנת המַרְאוֹת - נתעמק במשאבי קשר: בעודו חופר מתחת לגשר, זרועו של קצין פולני לפתה את אייזיק בחוזקה. הקצין פרץ בצחוק למשמע סיפורו ושיתף אותו בלגלוג בחלומו שלו. למרבה המזל, אייזיק לא החמיץ את הרמז, והיטיב להבין כי בכך משתקף מיקומו של האוצר. בתחנה זו נתוודע אל היכולת לגלות את האוצר דרך מפגש 'פנים בפנים' עם הזולת, נחקור את אופני החיבור השונים שלנו עמו ונתבונן במראות המשתקפות בו, לטוב ולמוטב, תוך תרגול חמלה עצמית, שיקוף ואמפתיה.

שני התרשימים הבאים מציגים את המודל בדרכים שונות שבהן ניתן לעבוד עמו:


- פרסומת -

  • תרשים 1 - מעגל המשאבים – מציג את התהליך כגמיש ומודולרי, ואת האפשרות להשתמש בכל משאב המוצג בו בפני עצמו, בהתאם לצורך וללא תלות בסדר מסוים (אפשרות שימוש זו שואבת השראה ממודל הגש"ר המאח"ד: להד, 1996; Lahad, Shacham, & Niv, 2000).
  • תרשים 2 - פירמידת המשאבים – מציגה את התהליך על פי רצף וסדר, כקומה אחת הנבנית על גבי חברתה, ויוצרת תשתית להתקדמות הדרגתית מן הבסיס שבו מצויים משאבי ויסות כלפי מעלה (אפשרות שימוש זו שואבת השראה ממודל היררכיית הצרכים: Maslow, 1943).

פירמידת המשאבים הסדרתית מתאימה יותר ליישום במסגרת תהליכים קבוצתיים וכן ללמידה רגשית-חברתית בשדה החינוך, ואילו מעגל המשאבים המודולרי תואם יותר עבודה פרטנית טיפולית, ייעוצית או אימונית4.

תרשים 1: מעגל המשאבים

מגעל המשאבים

תרשים 2: פירמידת המשאבים על פי שלבי המסע

פרמידת המאבים על פי שלבי המסע

טעימות מתוך תחנות המסע

בחלק זה של המאמר תוצג הדגמה קצרה מתוך שתיים מתחנות המסע: יתואר בתמציתיות המשאב המרכזי ויוזכרו תתי-המשאבים הנמנים עליו. לאחר מכן תובא טעימה מתוך אחד מתתי-המשאבים שבתחנה, דרך המשגה סיפורית, פסיכולוגית, וחסידית.

תחנת החלום: מפגש עם משאבי וויסות

"רבי אייזיק מקראקא היה עני מרוד. לילה אחד חלם חלום ובו שמע קול קורא אליו: מתחת לגשר של העיר ורשה מזומן לך אוצר..."

לא במקרה, המסע אל האוצר החל דווקא כשאייזיק נרדם. כשהעין מרפה ונעצמת והתודעה שוקטת ממרוצהּ, מתגלה שביל הגישה אל משאבים הסמויים מן העין הפקוחה. כיצורים חיים אנו מכילים בקרבנו אוצר טבעי ושמו 'מנגנוני ויסות', כמו למשל: הזעה ורעד המאזנים את חום הגוף, או צמצום והרחבת האישון לשם איזון עוצמת האור הנכנס לעין. פעולת הוויסות מקדמת גמישות, משום שהיא מסייעת לנו להתאים את הגירוי הנכנס למערכת ליכולתנו העכשווית להתמודד עמו. בתחנה זו נתוודע אל משאבי ויסות במערכת הגופנית והנפשית דרך רעיון החלום הממשי והמטאפורי. ערוצי החלום יעודדו אותנו לאזן את מקצבי חיינו.

משאבי הוויסות, כמתואר בתרשים 3, כוללים את הגמשת התנועה בין "עשות" לבין "היות", שכלול יכולת ה"שהייה" התודעתית, כמו גם העמקת משאב הנשימה. נחקור את משאב החלום הממשי, הן ביחס ליכולתו לווסת והן דרך הבנתו כתרפיה לילית וכמקור ליצירה. נתבונן ביכולת השקטת התודעה, במקומו של משאב התפילה ובמשאב ה"זרימה", המאפשר לבנות גשר בין "היות" ל"עשות".

להלן יודגם תת-המשאב "השקטה" מתוך תחנת מסע זו.

תרשים 3 – תחנת החלום: מפגש עם משאבי ויסות

תחנת החלום: מפגש עם משאבי הויסות

השקטה

פעם אחת נכנס תלמיד לשאול בעצתו של רבי נפתלי מרופשיץ. סיפר התלמיד במבוכה כי בשעה שהוא יושב ללמוד בבית המדרש, באות לראשו מחשבות מגונות, ואילו בשעה שהוא יושב בבית הכיסא, עולות במחשבתו מחשבות קדושות ודברי תורה. ענה לו הרבי בבדיחות הדעת, כדרכו: "אם כן, מוטב שתשב תמיד בבית הכיסא ותחשוב על בית המדרש, ולא תשב בבית המדרש ותחשוב על בית הכיסא".


- פרסומת -

רובנו היינו רוצים להנהיג את עולם המחשבה כרצוננו. אך האם ניתן לשלוט בזרם המחשבות הבלתי פוסק? האם ניתן "לנהל" מחשבות, להילחם בהן ולסלקן מן התודעה? רבי נפתלי מרופשיץ העניק לתלמידו עצה מוזרה. ננסה להבין את הרעיון הטמון בתשובתו דרך מבט חסידי ופסיכולוגי על התמודדות עם מחשבות חזרתיות ומטרידות.

לא לחשוב על דוב לבן

קבוצת נבדקים מגוונת זומנה למעבדה בטקסס הלוהטת והתבקשה לנסות להימנע ממחשבה על דוב קוטב לבן במשך כחמש דקות (Wagner, Schneider, Carter & White, 1978). המשתתפים הונחו לצלצל בפעמון אם ימצאו את עצמם בכל זאת מהרהרים בדוב לבן. למשתתף הממוצע לקח שניות ספורות עד שצלצל בפעמון, ולאחר מכן המשיך לצלצל ללא הרף. הממצא המעניין יותר היה שבתום חמש הדקות, כשהמשתתפים הורשו לחשוב על כל מה שעולה בדעתם, גילו כי הם חושבים בעיקר על דובים לבנים.

מאז ניסויי הדוב הלבן המקורי, נערכו מחקרים רבים שהראו כי כאשר אנו מתאמצים להרחיק מתודעתנו מחשבות לא רצויות, או אפילו כאלה תמימות וחסרות פשר, הן נוטות לחזור במלוא עוצמתן. הממצאים על הקושי להשקיט מחשבות לא היו מפתיעים את הרבי מפיאסצנה, שטען כי אם נעצור לרגע קט ונתבונן מבחוץ על מחשבותינו כמו בסרט המוצג בפנינו, התוצאות עלולות להפתיע אותנו, ולא במובן החיובי של המילה (שפירא, 2011):

כי כך דרכה של המחשבה, שמסתבכת זו בזו וקשה לו לאדם לפרוש מהן... שבאם יסתכל איש על מחשבותיו הנובעות, אף של יום אחד, אז יראה שכמעט אין חילוק בינו לבין משוגע, רק בזה שהמשוגע עושה ומביא מחשבותיו לפועל, אבל מחשבותיו לעצמו הם אצלו ממש כמו אצל משוגע.

זרם המחשבות הבלתי פוסק בתודעת האדם בתוספת האתגר הטבעי לכוון אותן למקום הרצוי, עלול לשאוב לסערה רגשית ואף למצב דמוי שיגעון. זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו, וכדי להדגים אפשרות פשוטה ויומיומית מעין זו נתוודע אל תופעת הנבירה (Rumination), המתארת את נטיית המחשבה לשקוע במעגל סגור (וינש, 2015).

אסף חזר מדוכדך ומאוכזב מראיון עבודה למשרת החלומות שלו. אף שהתכונן היטב וידע כי כישוריו תואמים, הפגישה לא צלחה. הוא התקשה להשיב על חלק מהשאלות שנשאל, ואחד המראיינים דיבר אליו בטון מלגלג ועקץ אותו בהתנשאות. אף שחלפו שבועיים מאותו ריאיון כושל, אסף שב ומשחזר את מה שהתרחש באותו יום. הוא מתקשה להירגע וממשיך להחיות את הסיטואציה בתודעתו, חוזר ומנתח את האירוע מכל כיוון אפשרי. הרהור יתר מסוג זה משקף "העלאת גירה" של מחשבות, הדומה ללעיסה חוזרת ונשנית של מזון שכבר נלעס. ה"נברן" שקוע בחיטוט עצמי ומנתח שוב ושוב את קשיי חייו בתקווה לעזור לעצמו, אך למעשה, הוא רק מעצים את סבלו.

"העלאת גירה" בתחפושת של מודעות עצמית

מחקרים מראים כי נבירה מחשבתית נוטה להתרחש בעיקר בנוגע לתחושות וחוויות בעייתיות, ופחות מכך בהקשר של רגעים שמחים. מעטים יישארו ערים כל הלילה כדי לשחזר כיצד הצליחו בריאיון עבודה, או במטרה לנתח מחמאות שניתנה להם. אולם אם מישהו לגלג עלינו או אם קיבלנו מהבוס הערה ביקורתית, אנו עלולים לשחזר מעמד זה במחשבותינו ללא הרף (וינש, 2015).

חיטוט במחשבות עלול להיות מוסווה בתחפושת של "מודעות עצמית", "התבוננות פנימית" או "הסקת מסקנות". אולם בשל הנבירה האדם נסחף למערבולת של מיקוד עצמי שלילי, והעיסוק בבעיותיו גורם לו לאובדן פרספקטיבה. השלכות הנבירה קשות: הארכת משך הזמן שהאדם חווה רגש שלילי, העצמת כעסים ופגיעה במוטיבציה. כמו כן, הנבירה מעצימה מצבי חרדה ודיכאון ואינה מובילה להקלה או למציאת פתרון חדש (Nolen-Hoeksema & Lyubomirsky ,2008). למעשה, האדם ה"נברן" הוא כמו אוגר הלכוד בתוך גלגל של מחשבות, מחטט בצלקות רגשיות ופוצע את עצמו.

כיצד ניתן לנקות את התודעה ממחשבות חזרתיות? הרבי מפיאסצנה הציע לכל אדם לתרגל הגעה למצב אותו הוא כינה "השקטה": לרכוש לעצמו כלי שאם יתרגל בשעת שגרה ויוכל לעמוד לו לעזר גם בעתות משבר (שפירא, 2011):

ובכן, העיקר לבוא בהקיץ, בעת שאפשר לו לרצות, למצב של שינה, היינו בהשקטת מחשבותיו ורצונותיו השוטפים באדם לבלי קץ.

כיצד נוכל להתקרב אל אותו מצב תודעתי המכונה על ידי הרבי מפיאסצנה "השקטה"? נתבונן בשתי דרכים שונות: הראשונה - התמודדות דרך "עשות" (Doing), כפי שתודגם על ידי כלים פסיכולוגיים (וינש, 2015), והשנייה - התמודדות דרך "היות" (Being), כפי שתודגם על ידי רעיונותיו של הרבי מפיאסצנה (שפירא, תשע"א).

קטיעת נבירה דרך "עשות"

מחקרים על הדחקת מחשבות מכוונת מובילים למסקנה שאין דבר שמכריח אותנו לחשוב על משהו יותר מהניסיון שלא לחשוב עליו. בניגוד לכך, הסחת דעת היא פתרון יעיל לעצירת שטף המחשבות (Nolen-Hoeksema & Lyubomirsky ,2008). כשדעתנו מוסחת באמצעות משימות שמרתקות אותנו, אפילו לפרק זמן קצר, או תובעות מאיתנו התמקדות (כמו למשל מפגש חברתי, פתירת תשבץ, בישול, ספורט או משחק מחשב), תהליך הנבירה נקטע. הסחת דעת משפרת את יכולת החשיבה ופתרון הבעיות משום שברגע שנפסק החיטוט התודעה מתאוששת.


- פרסומת -

כלי נוסף להתמודדות עם נבירה הוא שינוי נקודת המבט – מדובר בכלי שדורש פעולה אקטיבית ולכן הוא מקוטלג כ"עשות". אם נעצור וננסה לשחזר אירוע בלתי נעים, או נחשוב על דבר מה מטריד, על פי רוב נגלה שחשבנו על החוויה בגוף ראשון. חוקרים ניסו להבין מה ההבדל בין התבוננות עצמית יעילה למזיקה, ומצאו כי הגורם המשמעותי הנו נקודת המבט החזותית שבה האדם מתבוננים בחוויה (Kross & Ayduk, 2010). רובנו ננתח אירוע כואב מנקודת מבט המרוכזת בעצמנו: נחווה את האירועים בגוף ראשון, כמו סרט שמראה שוב ושוב כיצד התרחשו הדברים. בעקבות כך, מתעוררים בנו מחדש הרגשות שנכחו בזמן אמת.

למרבה ההפתעה, בעת שמבקשים מאנשים לשחזר אירוע מכאיב שאירע להם, אולם בגוף שלישי, מתוך נקודת מבט מרוחקת, השפעת הנבירה הרגשית שונה (Kross & Ayduk, 2010). העלאת גירה מחשבתית שנעשית באופן של התבוננות בעצמנו מן הצד, אינה גורמת לנזק רגשי. חשיבה על עצמנו מנקודת מבט מרוחקת מקטינה תגובות מתח פיזיולוגיות כך שלחץ הדם הוא פחות תגובתי. מכאן ששינוי קטן בצורה שבה אנו מספרים לעצמנו את הסיפור המטריד, יכולה לשנות באופן דרמטי את החוויה הרגשית.

קטיעת נבירה דרך "היות"

עצירת נבירה מחשבתית דרך הסחת דעת או שינוי נקודת המבט דורשת מאמץ פעיל, ולכן נוטה להיות בגדר "עשות". לעומת אפשרויות אלו, הרבי מפיאסצנה הציע דרך להשקטת זרם המחשבות ללא ביצוע פעילות יזומה של הפניית התודעה לכיוון אחר, אלא באמצעות התבוננות פשוטה בזרם המחשבות כפי שהן, ללא כל שיפוט או מאמץ מכוון (שפירא, 2011):

ונתן עצות ממשיות איך להשקיט מחשבותיו. ודיבר אז שיתחיל האיש להביט על מחשבותיו שעה קלה, לערך איזה רגעים, היינו - מה אני חושב. אז ירגיש לאט לאט שראשו מתרוקן, ומחשבותיו עמדו משטפן הרגיל.

הרבי מפיאסצנה העניק עצות מעשיות להשקטת זרם המחשבות. אחת מהן היא טכניקת ההתבוננות במחשבות, ללא ניסיון פעיל לשלוט בהן או לכוון אותן. על האדם להתנתק מהזדהותו עם מחשבותיו, ולצעוד לעמדה של צופה סקרן ונעדר ביקורת. כך יגלה שעצם ההתבוננות במחשבותיו מתחילה ליצור את הקרקע להשקטה5.

בנוסף הציע הרבי טכניקה לריקון התודעה ממחשבות, דרך התמקדות בדבר אחד. הוא ציין כי ניתן להשקיט מחשבות דרך הבטה על אובייקט חיצוני כלשהו, כגון שלהבת נר או המחוג הקטן של השעון, שכמעט ואינו זז. המטרה היא להביא את התודעה לריכוז גבוה באובייקט יחיד, שאוסף את המודעות ומקשה עליה לנדוד בין גירויים6.

בעשורים האחרונים העולם המערבי מתחיל להוקיר את כוחה המרפא של התבוננות שקטה ובלתי שיפוטית של האדם במחשבותיו. תהליך זה מוגדר כ"קְשיבוּת" (Mindfulness). בתהליך הקשיבות מְרַכֵּז האדם תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית בחוויות המתרחשות בזמן הווה (קבט-זין, 1994). תרגול מעין זה מאפשר לחוש מהי תשומת לב לחוויה המיידית, על ידי כך שבכל פעם שהמחשבה נודדת למקום אחר, האדם מנסה להחזיר את תשומת לבו לחוויה בהווה. עליו להתגבר על ההרגל להתבונן במתרחש מתוך שיפוט, תוך צפייה סקרנית ופתוחה. הקשיבות, כמו משאבי ויסות רבים, דורשת תרגול עקבי.

***

ובחזרה לסיפורו של רבי נפתלי מרופשיץ, שנתן עצה לתלמידו המוטרד ממחשבות מגונות. בתשובתו טמונה ההבנה שעצם הלחץ והדאגה מפני המחשבות הבלתי רצויות והמאבק בהן מחזקים אותן. הרבי ניסה לשחרר את תלמידו מן הדאגה, וסבר כי "ההיתר" המאפשר לו לחשוב על בית המדרש כשהוא בבית הכיסא, יוריד את רמת המתח שלו ויאפשר לו לשחרר את מחשבותיו דווקא דרך היכולת להרפות משיפוטיות ולשמוט את המאבק כנגדן7. תרגיל התבוננות רלוונטי:

תרגיל התבוננות בנושא ההשקטה: יתוש בראש

באגדות החורבן מסופר על עונשו המר של טיטוס קיסר רומי (גיטין נו עמוד ב):

"יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע... בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקילסוהו: כובש הברברין! מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כשיצא מזגו לו כוס יין. בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים".

טיטוס קיבל עונש אכזרי במיוחד: היתוש שנכנס למוחו לא רק ניקר, אלא הלך וגדל. בפרקי דרבי אליעזר מסופר כי: "נעשה אותו יתוש כמו גוזל בן יונה במשקל שני ליטרין": מי שהחל את דרכו כיתוש קטן, גדל עם הזמן לממדים בלתי נסבלים.

כעת, נחשוב על אותו יתוש קטן שנכנס לראש ומנקר:

  • האם גם לתודעתך נכנס לעתים יתוש טורדני? מה הוא לוחש לך?
  • האם ישנם זמנים מיוחדים שבהם הוא נוטה לנקר במרץ רב במיוחד?
  • האם הוא גוזל ממך משהו?
  • מה מטרתו של היתוש? האם הוא מנסה לסייע לך במשהו?
  • האם הוא נעלם או נחלש לפעמים? מתי? באילו נסיבות הקול שלו מתעמעם?

לאחר שלב הזיהוי הראשוני וההיכרות עם היתוש, ניתן להשתמש בשיטות שהוצעו לעיל ולבדוק האם וכיצד הן יכולות לצמצם את הנבירה. כך למשל, ניתן לגדוע נבירה מחשבתית מיד כשהיא מתחילה, דרך התמסרות של כמה דקות לפתירת סודוקו מהיר בטלפון, או אפילו באמצעות דמיון סדר המעברים בסופרמרקט. שתי פעילויות אלו הוכחו מחקרית כקוטעות מחשבות טורדניות ומשפרות מצב רוח (וינש, 2015). זיהוי הסחות הדעת המוצלחות בנסיבות מסוימות כרוך בניסוי וטעייה. אם זיהינו נטייה לנבור, כדאי שנרשום מקומות או מצבים שבהם בולטת תנועה מחשבתית זו. לאחר מכן, לכל מקום ומצב ננסה לרשום כמה הסחות דעת, הן קצרות טווח (כמו סודוקו או סדר המעברים בסופרמרקט) והן ארוכות טווח (פעילות גופנית או צפייה בסרט). זיהוי הולך וגדל של המצבים מגבירי המחשבות המציפות ומציאת התאמה לסוג הסחת הדעת היעילה, דורש פרק זמן של אימון ותרגול.


- פרסומת -

דוגמא ליישום בחדר הטיפול: יפית, בת 28, נשואה ואם לשני ילדים, עורכת דין במקצועה, אישה מוכשרת וחזקה, שומרת מצוות. הגיעה אלי לטיפול על רקע של OCD, הממוקד בהלכות שמירת נידה. יפית חזרה בתשובה במהלך שירותה הצבאי ובתחילה שייכה את מאפייני ה-OCD להתחזקותה הדתית. פנייתה אלי נעשתה לאחר שנים של סבל ומתוך ציפייה לשלב בטיפול גם את עולמה הרוחני, שהנו משאב משמעותי עבורה. במהלך הטיפול נעשה שימוש בכלים מן הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית, מן הגישה הנרטיבית וכן במיינדפולנס. כל אחד משלושת המוקדים הטיפוליים הללו לווה ברעיונות יסוד וסיפורים מעולם החסידות. כך למשל, בהתאם למשאב ה'השקטה' שהוצג קודם לכן, תרגול המיינדפולנס לווה בהתבוננות ושאיבת עצות מכתביו של הרבי מפיאסצנה (תוך התייחסות למשאבי ויסות ופסיכו-הדרכה גם במושגים חסידיים). המרכיבים הקוגניטיביים-התנהגותיים של הטיפול לוו ברעיונות מתורת הבעל שם טוב ביחס לעולם המחשבה וההאבקות במחשבות טורדניות, והמרכיבים הנרטיביים לוו בסיפור של רבי נחמן מברסלב העוסק ביכולת האדם להתמודד עם מניעות קשות (בשני מוקדים אלו ניתנה התייחסות למשאבי חוסן, תוך הענקת פסיכו הדרכה גם במושגים חסידיים). האפשרות לבנות גשר בחדר הטיפול בין מרכיבים יהודיים לבין שיטות ההתערבות ה'קונבנציונליות', חיזקה את המוטיבציה של יפית, ולדבריה אפשרה לה לחוש כי הטיפול מקבל כיוון לא רק של צמצום סבל, אלא גם של צמיחה והתחדשות דרך החיבור לעולמה הרוחני.

תחנת הרצון: מפגש עם משאבי עצמיות

"רבי אייזיק קם בבוקר ונמלך עם אשתו בדבר החלום. אשתו ביטלה את דבריו. אולם עוד באותו לילה שב וחלם את אותו חלום, ושוב בשלישית אותו קול קורא: "אייזיק! מתחת לגשר של ורשה מזומן לך אוצר!" בבוקר ניעור רבי אייזיק משנתו והחל אורז את מטלטליו כשפניו לעיר ורשה".

אייזיק חלם חלום, אך כאשר התעורר לא מיהר לצאת לדרך בעקבות חלומו. מצד אחד הדהד בו קול שאמר: "חלומות שווא ידברו", ומנגד לחש בו קול דק: "חלום אחד משישים מנבואה". מי מבין הקולות יגבר לבסוף במאבק הפנימי? זוהי שאלת הרצון, הנובעת מחיבור אל עצמיות מקורית. אבי תנועת החסידות רבי ישראל בעל שם טוב אמר כי תיקון הרצון הוא המפתח להנהגת כל כוחות הנפש8.

גילוי הרצון הוא שלב חשוב בדרך לשיבה אל אוצרות פנימיים, על כן נעמיק את ההתבוננות בשאלה במה חפץ לבנו. משאבי העצמיות, כפי שמתוארים בתרשים 4, כוללים את הבחירה החופשית, ואת הזהות האישית שלנו. נתייחס גם למשאב הרצון ונבחן כיצד הוא מתפתח בנו משחר ינקותנו, תוך התייחסות לתהליכי ריצוי, חיקוי והשראה. נשאב השראה מעולם הילדות לשם גילוי חפצי הלב, נתחקה אחר אופן התפתחותה של עצמיות בריאה, נעקוב אחר סכנות המערפלות עצמיות מקורית (פחד מכשלון ומהצלחה), ונגלה דרכים לחיזוק כוח הרצון.

להלן יודגם חלק מתוך תת המשאב "זהות" מתוך תחנת מסע זו.

תרשים 4 – תחנת הרצון: מפגש עם משאבי עצמיות

תחנת הרצון: מפגש עם משאבי עצמיות

הילד הוא אבי המבוגר

פעם אחת הגיע חסיד אל אחד הצדיקים מאוחר בלילה. הוא רצה לכבד את החסיד ביי"ש, אך לא מצא יי"ש בביתו. כשרצה לשלוח שליח אל בית המרזח, לא מצא שליח. הצדיק אמר לחסיד שלו: "המתן כאן, ואני אלך אל החדר השני ואחפש איזה נער שאוכל לשלוח אותו". אז יצא מן החדר והלך בעצמו אל בית המרזח. כששב משם עם היי"ש, שאל אותו החסיד: "והיכן הנער שמעלת כבודו אמר שישלח?" השיב הצדיק: "את הנער שהייתי אני בקטנותי טמנתי בתוך נפשי, ובעת הצורך אני מוציא אותו ומשתמש בו".


- פרסומת -

מה ניסה אותו צדיק ללמד את תלמידו? האם גם אנו יכולים לאמץ את המשאב יקר הערך הזה? לשם כך נצא למסע קצר אל מחוזות הילדות.

לדעת את ילדותו

ניתן לומר כי הפסיכולוגיה המודרנית צמחה והתפתחה, בין השאר, על בסיס הרעיון כי "הילד הוא אבי המבוגר". בדומה לכך, נוכל לשאוב הכרה בדבר הערך הטמון עבור האדם הבוגר בהתבוננות בתקופת ילדותו גם מתוך התפיסה היהודית. כך כתב הרב שלמה וולבה (תשנ"ח):

רוב מידותינו התגבשו בילדות. הרוצה לדעת עצמו אל נכון, מוכרח לדעת ילדותו. המרענן בזיכרונו משחקיו ודמיונותיו הראשונים... מקבל בזה לידיו את המפתח העיקרי לידיעת עצמו.

הרב וולבה לא היה פסיכואנליטיקאי או מורה חסידי אלא מחשובי בעלי המוסר בדור האחרון. הוא הציע לכל אדם לשוב בכוח הדמיון אל הילד שהיה, לרענן בתודעתו את משחקי הילדות ואת דמיונות הנעורים. לסברתו, כל אותם זיכרונות על הרצונות המקוריים שלנו כילדים, ההעדפות, הבחירות הבוסריות, השאיפות, ההתמודדויות וגם הכישלונות, יפתחו בפנינו צוהר ייחודי אל 'ידיעת עצמנו', שהיא אחד משורשי גילוי הרצון. נוכל להתבונן בעולם הילדות מתוך שלוש זוויות ראייה משלימות: הילד שאנו עצמנו היינו, הילד הארכיטיפי וילדים באשר הם.

הילד הארכיטיפי

ידיעת האדם את ילדותו כוללת לא רק מציאות שהוא חווה בעצמו, אלא גם דימויים מעברהּ של התרבות האנושית. הפסיכיאטר קרל יונג סבר כי באופן חוצה תרבויות, כל אדם נושא בתודעתו את "ארכיטיפ הילד" המסמל כוחות חיוניים ודחף חזק לגדילה ולמימוש עצמי (סטור, 1998).

השאלה כיצד יתפוס האדם את ארכיטיפ הילד, משלבת את התנסויותיו האישיות כילד עם הדימוי הארכיטיפי של הילדוּת כפי שחוותה אותו האנושות לאורך דורות. מכאן שארכיטיפ הילד הוא מחד גיסא מקור של התחדשות, ומאידך גיסא עלול להיות מקור להרס ולשחזור של חוויות ילדות בעייתיות9. לעתים אנו מופעלים על ידי הילד הפגוע שבתוכנו. הזדהות זו עלולה לעורר כאב, ולהנכיח פגיעות עבר. במשאב זה נבחר להניח לרגע בצד את מסלול הפגיעות הילדית, ונכוון את עצמנו לצעידה בשביל המוביל אל החלקים מעוררי ההשראה של הילד.

ג'ון ברדאשו כינה את חלקיו הבריאים של הילד הארכיטיפי בשם "הילד הפלאי" (בראדשו, 1992). ילדות במובנה האוניברסלי מתקשרת לספונטניות, יכולת לחוות את ההווה, ריכוז עמוק, דמיון, יצירתיות, משחקיות ורגשות הנחווים בעוצמה. החיבור העכשווי של האדם הבוגר אל הילד הפלאי מעודד איזון בין תחושת רעננות הנובעת מן הילד לניסיון החיים הנובע מן הבוגר. דבר זה מאפשר גילוי רענן של עצמיות: כשאנו חווים את הזיקה לילד, אנו מסוגלים להתבונן בחיינו מזווית ראייה גמישה יותר. הילד אינו חייב להסתתר מאחורי האגו של המבוגר והצורך שלו לשרוד ולהחזיק את העולם על כתפיו. יש ברשותו חזון מקורי הנובע מעומק לבו, אך כדי שיוכל להגשימו הוא זקוק לחוכמה ולניסיון של האדם הבוגר שהפכנו להיות. החיבור לילד מעודד לגלות מחדש רצון אותנטי, ומעניק הזדמנות לביטוי הדחף להתפתחות וגדילה הטבוע בכל אדם.

מה אנו יכולים ללמוד מילדים?

התבוננות בילד הפנימי מעניקה לנו הזדמנות לגלות מחדש עצמיות מקורית דרך הפשטות, התמימות, האמונה והסקרנות הטמונות בילד. אך מה קורה כשאנו מתקשים לאתר בזיכרוננו את שביל הגישה אל אותו "ילד פלאי"? במצב מעין זה, נפעל בגמישות ונפנה אל דרך אחרת. נשקיף מן הצד על ילדים באשר הם: בבית, בגן השעשועים, ברחוב, בכל מקום שבו ניתן לעצור לרגע של אתנחתא מחיינו הבוגרים, ופשוט להתבונן בילדים.

הרבי מלובביץ' המליץ לכל אדם להקדיש כעשר דקות מדי יום להתבוננות בילדים, על מנת לרענן בקרבו תודעה נפשית של ילד המסוגל לחוות את המציאות באופן תמים ובראשיתי (יעקובסון, 1996). הרבי הסביר כי הילדות אינה רק תקופת זמן שנועדה לשכלל ולפתח את כישורי הילד, ויש לה אפיונים שמטרתם לעורר השראה באדם לכל אורך חייו. עצם הפניית תשומת הלב שלנו כבוגרים לאופני התנהלותם של ילדים, מסייעת לנו להיזכר בחלק העמוק והנקי יותר המצוי בנו גם היום, אך זקוק מדי פעם לקריאת התעוררות (נורתרופ', 2000)10.

גם הרבי מפיאסצנה עמד על חשיבות ההתבוננות של האדם הבוגר בילדים כדרך לגילוי הנפש ומאווייה. הוא סבר כי נוכל ללמוד מצפייה בילד משום שתנועות נפשו הן כנות ופשוטות, והוא מביא את עצמיותו לידי ביטוי בתמימות (שפירא, תשע"א, תשמ"ט). הזיקה הטבעית של הילד לליבו מאפשרת לו דיוק בגילוי הרצון:

כל חינו של הילד הוא, על שהוא תמים ופשוט, כשמדברים עמו מרגישים כאילו עם נפשו היינו מדברים, וכששואלים אותו דבר, השאלה חודרת עד לנפשו, וממנו בא לנו תשובה תמימה ופשוטה, את כל לבו נותן בתשובתו. לא שתהיה בלא דעת כילד אנו מבקשים ממך, רק שתהיה תמים, ולמשל כאשר ישאלך אדם דבר לא תחשוב איך להשיבו, לפי נימוס העולם יפה להשיבו כך... וכדי להטעותו ולרמותו טוב לענותו כך... נמצא שתשובתך היא אוסף של רוח מארבע רוחות העולם אשר נחוצה לך לפי נימוס העולם... ואתה עם נפשך חסרים, אין כאן לא מציאות ולא חיות, לא נפש ולא אמת.

תמימותו של הילד היא סוג של שלמות מצד החיבור הישיר שלו לרצון הלב. קל לזלזל בפשטותו של הילד ולראות בה שלב התפתחות בוסרי וזמני, שאינו בעל ערך בפני עצמו. אך בתמימותו קיים יושר פנימי. הילד קולט את החוויה בצורה עמוקה (יעקובסון, 1996). כשהוא מצוי בתוך הרגע, הוא שקוע ב"כאן ועכשיו". בניגוד לכך, הבוגר מתפזר לכיוונים שונים ומתקשה להיות קשוב לרצון אחד הפועם בו כעת. הילד דבק במטרה, משוכנע שלקיום שלו יש משמעות ומאמין שיש מקום בעולם לרצון הבוער בו. משום כך, התבוננות בילד יכולה לעורר בנו השראה ולהזכיר לנו כיצד להתרכז ברגע הזה ולגלות מי אנחנו ומה אנו רוצים באמת.

***

ובחזרה לסיפור על הצדיק ששלף את הנער הצעיר שטמן בתוך נפשו: הצדיק חשף בפני תלמידו המשתומם את הנער הנגיש בתוכו בעת הצורך. בצד קיומו כרב שחסידים משחרים לפתחו, הוא מתנהל בחיבור זורם לאותו עלם צעיר וזריז, שניתן לשלוח לשליחויות אשר הבוגר אינו מתכבד בעשייתן. זהו מסר של גמישות בעצמיות: גמישות המאפשרת חיבור לבחירה חופשית מתחדשת ובלתי תלויה, דרך זיקה לילד הפנימי הנוכח בחיינו.

האם גם אנו נוכל לגלות גמישות שכזו ולשלוף מתוכנו את הילד בעת הצורך? לאור התבוננות בילד שהיינו פעם, חיבור לילד הארכיטיפי, או צפייה בילדים באשר הם, ננסה לבחור את החלקים שמצאו חן בעינינו, ולשאת אותם אל עולמנו הבוגר. תרגיל התבוננות רלוונטי:

תרגיל התבוננות: הילד הפלאי

במסענו אל גילוי הרצון, ננצל לטובתנו ולהשראתנו את דמות הילד הפנימי הטמונה בכל אחד מאיתנו. אם במהלך תרגיל זה צפים ועולים בנו גם זיכרונות בלתי נעימים מתקופת הילדות, נכבד את קיומם ונעניק להם את הזכות לעלות ולהיזכר. עם זאת, נשוב להתמקד בזיכרונות ילדות נעימים לצורך ביצוע התרגיל.

לצורך התרגיל נחפש תמונות ילדות שלנו, מגיל שנתיים ועד גיל שש לערך. בעת שאנו מתבוננים בתמונות, נהרהר בשאלות הבאות כאילו חזרנו לאחור בזמן, וכעת אנו מוצאים בתוכנו חיבור זמין לאותו או הילד או אותה הילדה שהיינו פעם:

  • איזה מין ילד או ילדה היית? נסה לתאר בקצרה.
  • אילו דברים אהבת לעשות?
  • אילו דברים לא אהבת לעשות?
  • מה חלמת להיות כשתהיה גדול?
  • מה היו הפחדים הכי גדולים שלך?
  • מה שימח אותך?
  • האם היה לך זמן/מקום/אישור לשחק? להשתולל? לחלום בהקיץ?
  • נסה להיזכר בסיפור כלשהו מילדותך, שבו רצית משהו, פעלת למען השגתו והצלחת בכך.

כעת בשיבה אל ההווה, ננסה לשאוב השראה מאותם ילד או ילדה שהיינו, ונשאל מהם שלושה דברים שזיהינו כנחוצים לנו גם כבוגרים (תרגיל זה מבוסס על הדרכה של גב' נאוה סלור, במסגרת סדנת נשימה מעגלית במכון אמירים).

דוגמא ליישום בתהליך קבוצתי: שרה, בת 60, פרודה ואם ל-6 ילדים, מנהלת בית ספר במקצועה, הגיעה לאחת מן הקבוצות שהעברתי. היא יצרה איתי קשר לאחר סיום המפגשים כדי לשתף בתהליך האישי שעברה בהקשר הקבוצתי. לדבריה המסע במשאב "הרצון" נגע במקומות עמוקים במשבר חייה הנוכחי. שרה חוותה שנים של חיים בזוגיות קשה ומנצלת תוך מאמצים עזים מצידה לשמור על שלום בית ועל התדמית הקהילתית של משפחתה, גם במחיר של סבל אישי רב. בשנה האחרונה אירע משבר הפרידה הבלתי נמנע, ושרה חשה מצוקה גדולה, אך המשיכה להימנע מפניה לטיפול מתוך בושה, חוסר אמון והסתייגות מן העולם הטיפולי.

בהתבוננות במשאב הרצון במסגרת התהליך הקבוצתי שרה התחברה להמשגת העצמיות דרך משנתו של וויניקוט (2013) ובעיקר לרעיון העצמיות האמתית והכוזבת, ומאידך חשה שהיא "על קרקע בטוחה" כאשר המשגות אלו חוברו לרעיונות ממשנתם של רבי זושא והרבי מקוצק על זהות ועל אמת (שהיו מוכרים לה ומחוברים לתפיסת עולמה). העבודה האישית שעשתה במסגרת הקבוצה דרך משאב החיבור לילד (שהוצג לעיל) גרמה לה להיפגש עם תחושות צער וכאב שהציפו אותה כאשר נפגשה עם רצונות מילדותה. כאשר נוכחה כי היא 'שורדת' את המפגש עם הכאב ויכולה לו, התחזק בה האומץ לפנות לטיפול מקצועי לאחר שנים של הימנעות. לדבריה התהליך הקבוצתי אפשר לה לזהות את משאביה החזקים, להכיר בכך שזיהוי מקומות כאובים ופצועים אינו "מוחק" או מעמיד בצל את משאביה, ומנגד הבהיר לה כי היא אינה יודעת כיצד להתגבר על הכאב בכוחות עצמה. נראה כי היכולת לבצע עבודה פנימית אינטימית בהקשר קבוצתי, להתקרב למשבר ממידת רוחק ובתיווך של רעיונות המחוברים לעולמה הרוחני, פתחו בפניה את האפשרות לקבלת סיוע נפשי פרטני.

השתמעויות והצעות ליישום המודל

בתהליך התפתחותו של מודל זה, עשיתי בו שימוש בתחילה בתהליכים קבוצתיים ובהמשך לכך גם ככלי עזר בהתערבויות פרטניות. 'מתחת לגשר' פתח עבורי מרחב יצירתי לעבודה אקלקטית עם רעיונות וכלים מגישות פסיכולוגיות שונות, תוך חיבור התהליך לעולם התוכן היהודי והחסידי (כאמור לא מתוך יומרה ליצור אינטגרציה בין השניים במובן של "פסיכולוגיה יהודית", אלא בבקשה פשוטה לאפשר לשתי השפות להתקיים בדיאלוג זו לצד זו).

בתחום ההתערבות הפרטנית (בתהליכי טיפול, ייעוץ או אימון), המודל מאפשר לבצע הערכה ראשונית בסיסית וחסכונית של צרכי האדם. הערכה שכזו מתפרסת על גבי ארבעת מימדי תחנות המסע המרכזיות ובתוך כל אחד מתתי-המשאבים שבהם, תוך למידה משותפת של המטפל והמטופל על צרכיו, חוזקותיו ומנגד המשאבים שאותם עליו לחזק. זוהי הערכה שמדגישה את משאבי האדם ולא את הפתולוגיות, וכמובן אינה סותרת את ביצוען של הערכות 'קונבנציונליות' במקביל לכך. כמו כן מדובר בהערכה שיתופית, בגובה העיניים, תוך דאגה לכך שהנחות היסוד והמשאבים בהירים עבור המטופל, והוא לומד לְנַטֵּר בעצמו את צרכיו ורצונותיו דרך הפריזמה הפשוטה והידידותית של המודל.

בתהליך ההתערבות עצמו, החוזקה המרכזית של המודל היא ביכולתו להעשיר את הטיפול בכלי עבודה פסיכו-חינוכיים המחוברים לעולם הרוח היהודי באופן חווייתי. המודל אינו מהווה תחליף לתכנית טיפולית או לגישה טיפולית מרכזית אותה נוקט המטפל, אך הוא כלי לתמיכה, העשרה וחיזוק הקווים הטיפוליים. המודל ממריץ את יכולתו של המטופל לעבוד בין המפגשים ולתרגל כלי עזרה עצמית הנוגעים הן ברובד הנפשי והן ברובד הרוחני. כמו כן, הוא מאפשר לו להפחית תלות במטפל ולהיווכח כי יש ביכולתו לסייע לעצמו במו ידיו לא רק דרך שינוי הרגלי החשיבה, הרגש וההתנהגות אלא גם דרך חיבור לרובד גבוה מן הנפש - הרוח.

השימוש במודל מאפשר לשלב במפגשי הטיפול אתנחתא קצרה של איוורור, שבה המטפל והמטופל הופכים למעין 'חברותא' המתבוננת בצוותא ברעיון קצרצר או בסיפור חסידי, דבר המעודד עבודה חווייתית ושיתופית בגובה העיניים. כך מתאפשר גם נירמול של מצבי נפש בלתי נעימים אך שכיחים, דרך הבניית המשגה פסיכו-חינוכית שבצידה רעיון רוחני - שילוב אשר מגביר אמונה בשינוי ומוטיבציה לשינוי. כמו כן, החוויה דרך עולם הסיפור החסידי, ובפרט סיפוריו העמומים והפנטסטיים של רבי נחמן מברסלב, מקלה על היכולת לחוש ולבטא רגש באופן מוגן ובטוח יותר, שכן הסיפור מעורר מנעד רגשי רחב, בתחילה ממרחק ובהדרגה תוך הזדהות.

בתחום ההתערבות הקבוצתית, ניתן ליישם את המודל במסגרת קבוצות לצמיחה אישית, קבוצות התערבות או תמיכה, כמו גם בקבוצות הממוקדות במניעה, למשל בקרב מתבגרים. בתחום החינוכי מודל זה יכול להעניק כר נרחב ללמידה רגשית-חברתית (Social Emotional Learning). ניתן לעשות בו שימוש כתהליך מסע חוויתי המתפתח לאיטו וצומח בין התחנות ברצף, או לחלופין לפרק את סדרו של המסע, להתמקד בתחנה הרלוונטית ולשהות בה על פי צרכי הקבוצה. הפידבקים מן השטח מעידים כי המודל מאפשר לפרטים הזקוקים לעזרה רגשית אך נמנעים מטיפול פרטני להתפתח בדיסקרטיות בתוך קבוצה, תוך שמירת המרחק הבטוח עבורם, וללא תלות. המרכיבים מעולם המחשבה היהודי מעניקים סעד ונחמה כשעולים נושאים רגישים בקבוצה משום שהם מתחברים למערכת האמונות של האדם ומגייסים אומץ ובטחון.

לסיום, יתרונותיו של המודל טמונים מחד גיסא באפשרות להשתמש בו באופן גמיש ויצירתי ומאידך גיסא באופן רציף, עקבי ומסודר. הוא יכול ללוות התערבויות קצרות מועד כמו גם לתמוך בתהליכי התפתחות וצמיחה ארוכים יותר. בכוחו של המודל לעזור להקנות כלים של היגיינה רגשית, לְאַתֵּר מוקדי התערבות מבלי לתייג אותם כפתולוגיים, ולהעניק למטופל כלי פשוט ומארגן של עזרה עצמית וניטור עצמי של רצונות וצרכים. כולי תקווה כי הגשר הצר שעמלתי לבנות בין שפת החסידות לשפת הפסיכולוגיה יועיל לרבים ויאפשר להעמיק את החיבור בין האדם לעצמו, בין האדם לזולתו ובין האדם לבוראו.

 

המודל מוצג בשלמותו ובאופן מפורט בספר: https://www.ybook.co.il/book/8047

 

 

 

הערות

  1. במונחים השאולים מעולם הפסיכולוגיה החיובית, ניתן גם לראות באוצרות את אותן חוזקות חותם ייחודיות המצויות ברשות האדם, ליתר הרחבה ראה אצל בקינגהם וקליפטון, 2010.
  2. על פי הרבי מקוצק, המרחק הגדול ביותר על פני הגלובוס אינו בין השמיים לארץ, אלא בין הראש ללב (מייזליש, 1988). לאור רעיון זה, במודל משולבים סיפורים התואמים את הנחותיו, במטרה לחבר בין ידיעה לבין הזדהות ובין מחשבה לבין רגש, ולהתקדם במסע לא רק דרך כישורי מוח שמאל הלינארי, הקווי והרציונלי, אלא גם דרך מוח ימין היצירתי, הסימולטני והמשוחרר מנוקשות לוגית (אייזן, 2012). כמו כן, במסע משולבים תרגילי התבוננות וכתיבה, שמטרתם לבנות גשר של חיבור והזדהות. כתיבה אישית של האדם מאפשרת לו לשוחח באופן קרוב יותר עם עצמו, לרדת לעומק מחשבותיו והלכי נפשו, לעקוב ולזהות תהליכים תת קרקעיים (גולדברג, 2001).
  3. בתוך כל אחד מן המשאבים ישנן דוגמאות מרכזיות לתתי משאבים, אולם המודל גמיש ופתוח לאפשרות שכל אדם יראה במשאבים אלו בגדר אפשרות והצעה ויוכל להוסיף מעצמו משאבים אחרים שרלוונטיים יותר עבורו.
  4. בתהליך קבוצתי מתאים לעבור את המודל במלואו וכסדרו, ואילו בתהליך פרטני ניתן לרדת לרזולוציות מדויקות יותר ולהתאים את הרעיונות והכלים הספציפיים לצרכי המטופל.
  5. במובן מסוים, קיים דמיון בין עצה זו ובין הפחתת הנבירה דרך התבוננות במחשבה בגוף שלישי, אולם כאן לא מתבקש ניסיון פעיל לשנות את זווית הראיה, אלא רק התבוננות במחשבה בכל צורה שהיא עולה.
  6. לכאורה קיים דמיון בין שיטת "הסחת הדעת" ובין דרך זו, אלא שקודם לכן עסקנו בהסחת דעת פעילה דרך עשייה, ואילו כאן לא נדרשת עשייה פעילה, אלא הבטה שקטה על גירוי אחד.
  7. למעשה, הרב מעניק לתלמידו סוג של התערבות המכונה במונחים פסיכולוגיים "טיפול פרדוקסלי". שיטה זו, שהציג הפסיכיאטר פרופסור ויקטור פראנקל, שוכללה מאוחר יותר בגישות טיפוליות נוספות. היא פועלת כנגד כל האינסטינקטים של האדם במצבי לחץ, שבהם הנטייה הטבעית היא לברוח ולהימנע. כשם שאדם הסובל מפחד קהל עלול לעשות כל שביכולתו כדי להימנע ממצבים שבהם תשומת הלב ממוקדת בו, כך אדם הסובל ממחשבות טורדניות יעשה את מיטב הניסיונות שלא לחשוב מחשבות אלו ויימנע מכל גירוי אפשרי שעלול לעורר אותן. זהו צורך הישרדותי שמופעל כיוון שהאדם חש סיכון.
    ​​​​​​​הטיפול הפרדוקסלי פועל כנגד האינסטינקט ההישרדותי של האדם, ומציע כי הדרך להעלים את התכנים המאיימים היא לא לברוח מהם, כי אם לחפש אחריהם. האדם מקבל משימות שמטרתן לעורר את הבעיה בכוונה תחילה ו"לתרגל" אותה. למשל, תלמידה הסובלת מחרדת בחינות תתאמץ להיבחן בכל מבחן אפשרי, ואישה החוששת מאכילה בפומבי תשתדל לעשות דווקא את זה וכמה שיותר. הטיפול הפרדוקסלי מביא את האדם ליצור מתוך בחירה ובכוחות עצמו את גורם הלחץ או המחשבה הבלתי רצויים. היכולת לזמן מתוך בחירה את המחשבה הטורדנית מעניקה תחושה שבאותה מידה ניתן גם לסלקה מהתודעה ומורידה את עוצמת המתח.
  8. הבעל שם טוב, ספר הכללים, כלל נה: "דבכל מקום שרצון האדם שם - הוא עצמו עומד שם. שהרי כל הכוחות - אחר הרצון נמשכים".
  9. הפן החיובי של הילד הארכיטיפי הוא הפן הילדותי, הספונטני, המקורי והיצירתי. הפן השלילי הוא הילד האנוכי, התינוקי, הפגוע, המסרב להתפתח ולהתבגר. (ראה סטור, 1998).
  10. בדומה לכך, גם הרופאה ד"ר כריסטיאן נורתרופ' מציעה להתבונן בילדים כדי להתכוונן לרצונותינו. לדבריה, כאשר נתבונן זמן-מה בילדים, נוכל להבין אילו תכונות עלינו לפתח כדי להעיר מחדש את נפשנו. רובנו נולדנו בעלי יכולת לדעת את רצוננו המדויק, אולם בהדרגה מלמדים אותנו להאמין שאיננו יכולים לקבל את מה שאנו רוצים, ואנו לומדים להשתיק את תשוקותינו כדי להימנע מאכזבה (ראה נורתרופ',2000).

 

מקורות

אבנרי-כהן, מ. (2022). מתחת לגשר מסע פסיכולוגי חסידי אל משאבינו הפנימיים. הוצאת משכל ידיעות ספרים.

אייזן, ד. (2012), מסע אל ממלכות פנימיות: הדרך אל בריאות שיש בה שמחת חיים, הוצאת סינפסות: קידום בריאות אופטימית.

באזנסון, י. י. (2010), מגדלור - האוצר שתחת הגשר: תשובה על השאלה מה אני עושה כאן, תוך כדי שיחת חברים על המשל שסיפר רבינו הקדוש. הובא לדפוס ע"י "שיר חדש".

בקינגהם, מ. וקליפטון, ד.א. (2010). עכשיו - גלה את חוזקותיך. הוצאת מטר.

בראדשו, ג. (1992), השיבה אל הילדות: כיצד תחזיר לעצמך את 'הילד הפנימי' ותגונן עליו, הוצאת מטר: תל אביב.

ברגר, י. (תר"ע). שמחת ישראל, פיעטריקוב תר"ע, עמ' מז. גרסת הסיפור על האוצר מתחת לגשר המוצגת במודל זה מעובדת על פי המקור של ברגר.

גולדברג. נ. (2001), עצם הכתיבה, הוצאת פראג.

הנדלר, ח. (2010), "הסיפור החסידי בין עיצוב ספרותי לאידיאה רוחנית" בתוך: מעשה חושב, ר"ג, עמ' 167-147.

וולבה, ש. (תשנ"ח), עלי שור: שערי הדרכה, ירושלים: בית המוסר ע"ש ר' ח.מ. להמן.

ויניקוט, ד. ו. (2013), עצמי אמיתי, עצמי כוזב, הוצאת עם עובד.

וינש, ג. (2015), לצאת ממצוקה רגשית: שיטות מעשיות לטיפול בכישלון, דחייה, אשמה ושאר מפגעים פסיכולוגיים בחיי היום יום, הוצאת מטר.

יעקובסון, ס. (1996), הדרך לחיים של משמעות: חכמת הרבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'. הוצאת אריה ניר: מודן.

להד, מ. (1996). איתור משאבי התמודדות באמצעות סיפור בשישה חלקים: מודל BASIC PH. המרכז למצבי לחץ, קרית שמונה.

מייזליש, ש. (1988), אין שלם מלב שבור: אמרות הרבי מקוצק, הוצאת מודן.

מרק, צ. (2014). כל סיפורי רבי נחמן מברסלב, המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות, ידיעות ספרים.

נורתרופ', כ. (2000), גופה של אישה, תבונתה של אישה: הדרך לבריאות גופנית ורגשית, הוצאת אור עם.

סטור, א. (1998), יונג, הוצאת דביר.

קבט-זין, ג. (1994). באשר תלכו שם תהיו, רמת השרון: בר-אור.

שלום, ג. (1980), פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, הוצאת מוסד ביאליק: ירושלים.

שפירא, ק. ק. (2011). ספר דרך המלך לאדמו"ר מפיסצנה הי"ד. הוצאת פלדהיים ירושלים.

שפירא, ק. ק. (תשע"א). הכשרת האברכים, ירושלים.

שפירא, ק. ק. (תשמ"ט). בני מחשבה טובה, ירושלים.

 

Hayes. S.C. (2004), "Acceptance and Commitment Therapy, Relational Frame Theory, and the Third Wave of Behavioral and Cognitive Therapies", Behavior Therapy, 35, 639-665.

Kross. E. & Ayduk, O. (2010), "Facilitating adaptive emotional analysis: Distinguishing distanced-analysis pf depressive experiences from immersed-analysis and distraction", Personality and Social Psychology Bulletin, 34, 924-938.

Lahad, M., Shacham, Y., & Niv, S. (2000). Coping and Community Resources in Children Facing Disaster. In A.Y. Shalev, R. Yehuda, & A. C. McFarlane (Eds.), International Handbook of Human Response to Trauma (pp. 389-395). New York - Kluwer Academic/Plenum Press.

Maslow, A. H (1943). A Theory of Human Motivation. Psychological Review, vol. 50, no. 4, pp. 370-396

Nolen-Hoeksema, S.; Wisco, B. E.; Lyubomirsky, S, (2008), "Rethinking Rumination". Perspectives on Psychological Science. 3 (5): 400-424.

Seligman, M. E. P. (2002), Authentic Happiness: Using the new Positive Psychology to realize your potential for lasting fulfillment, N.Y.: Free Press.

Wegner, D. M. Schneider, D. J. Carter, S. R. &. White. T. L (1978). "Paradoxical effects of thought suppression". Journal of personality and Social Psychology, 53, 5-13.

 

 

 

 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: משפחה, דת ואמונה, פסיכולוגיה יהודית, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שיטות טיפול נוספות, קשיבות (Mindfulness)
גלי ברמן בר-און
גלי ברמן בר-און
פסיכולוגית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק)
יונתן בר-לב
יונתן בר-לב
עובד סוציאלי
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
שירלי פיק בן דיין
שירלי פיק בן דיין
פסיכולוגית
מודיעין והסביבה
אייל עשור
אייל עשור
פסיכיאטר/ית
אונליין (טיפול מרחוק)
מורן בן חיים
מורן בן חיים
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה
דורית כנען
דורית כנען
פסיכולוגית
רמת הגולן, צפת והסביבה, קרית שמונה והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.