פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
זוגיות קורנת מתוך ממדים של חליפין הדדי: עבודה טיפולית עם זוגות בתקופת הקורונהזוגיות קורנת מתוך ממדים של חליפין הדדי: עבודה טיפולית עם זוגות בתקופת הקורונה
זוגיות קורנת מתוך ממדים של חליפין הדדי: עבודה טיפולית עם זוגות בתקופת הקורונה

זוגיות קורנת מתוך ממדים של חליפין הדדי: עבודה טיפולית עם זוגות בתקופת הקורונה

מאמרים | 12/7/2020 | 5,595

לאחר תקופה של חיים בצל הקורונה, נראה שביחסיהם של זוגות מסוימים חל שינוי לטובה, אולי מפני שתחושות החרדה הקיומית שמעוררת המגפה מביאות לקדמת הבמה צרכים רגשיים שונים מאלה שעולים בעיתות רגיעה. המאמר הנוכחי עוסק בעבודה הטיפולית עם זוגות שבהם חל שיפור ביחסים בתקופת הקורונה, ומציע להדגיש את גורמי חליפין באינטראקציה הזוגית, במקום את הממדים הקשורים לדפוסי ההיקשרות המוקדמים של בני הזוג. במאמר מוצעים שלבים לעבודה המותאמת במיוחד לעת הזאת ומתבססת על עמדת החליפין החברתי, שעשויה לסייע לבני הזוג לתת מענה לצרכים רגשיים ולהביא לידי ביטוי ביחסיהם כוחות ותחושת מסוגלות.

דר אלי שרוןד"ר אלי שרון
ד"ר אלי שרון, מטפל זוגי ומשפחתי. מורשה מטעם האיגוד הבין לאומי (IFTA). מדריך מוסמך בפסיכותרפיה ממוקדת.  טלפון:...

זוגיות קורנת מתוך ממדים של חליפין הדדי

עבודה טיפולית עם זוגות בתקופת הקורונה

מאת ד"ר אלי שרון

 

 

 

מבוא

מגפת הקורונה הביאה איתה שינויים דרמתיים בתפישות ובחוויות היסוד של היחיד וביחסים הבין אישיים, ובכללם ביחסים בין זוגות. השהייה הרצופה והממושכת שנכפתה על בני זוג – אם בשל סגר, בידוד, יציאה לחל"ת וכד' – הביאה במקרים רבים להתלקחויות של חיכוכים בתדירות ובחריפות גבוהה יותר מבעבר. עם זאת, במקרים אחרים, גם כאשר ה"ביחד" הוא ממושך ורצוף, אנחנו עדים עתה לשינוי לטובה ביחסים שחווים בני זוג. למעשה, לאחר תקופה של חיים בצל האיום של מגפת הקורונה, ישנם זוגות שהיחסים ביניהם מתאפיינים במגמה הפוכה מזאת שאיתה נכנסו הזוגות לעידן המגפה: זוגות שבטרם המגפה חוו קושי ביחסים, ושהגיעו לקליניקה על סף משבר ואף במגמה של היפרדות, עשויים לחוות עתה דווקא רגיעה, שלווה, נינוחות וביטחון שאיפשרו יותר תיאום ושיפור ביחסים הזוגיים.

עבור מטפלים זוגיים, היפוך המגמה הזה מעלה שאלות באשר לגורמים המרכזיים בדינמיקה הבין אישית שהושפעו בתקופה האחרונה מהחיים בצל איום הקורונה: מה בחוויה ובמציאות שנכפתה על הזוגות גורם לשינוי המגמה? אילו כוחות שקודם לא נמצאו בקידמת הבמה של הדינמיקה הזוגית עובדים עתה ומאפשרים יחסים טובים ומספקים? הבנת הגורמים האלה ביחסים הזוגיים מאפשרת לסייע לזוגות בצורה יעילה ומדויקת יותר. חשוב להבין מה הם החבקים הנכונים לזוגיות של הזוגות האלה עתה, כלומר מה הם הגורמים העיקריים שתורמים לתחושת המחויבות וההמשכיות בזוגיות ושעולים עתה ביתר שאת עם התפרצות המגפה. בעבודת הטיפול הזוגי נרצה לחזק ולהעצים את הגורמים הללו, תחת גורמים אחרים שאפיינו בעבר את הזוגיות וצלחו פחות. בכל מקרה, נראה שנכון להניח שבעת הזו נכנסים גורמים נוספים למציאות ולחוויה האישית והבין-אישית שיש להתייחס אליהם כשאנחנו פוגשים עתה זוגות. בירור זה הוא חשוב במיוחד גם מפני שהחשש מהמגפה, ההתנהלות בצל האיום הפיזי-בריאותי ודפוסי ההתנהגות שמלווים אותו כנראה יישארו איתנו בתקופה הנראית לעין, ואף יטביעו חותמם מכאן ואילך.


- פרסומת -

המאמר מבקש לעמוד על הגורמים שאותם נכון להדגיש בקליניקת הטיפול הזוגי כיום, בפרט במקרים של זוגות שחווים שינוי חיובי בדינמיקה הזוגית בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. אציע כי בעת הזאת ובמקרים האלה יש לשוב אל גורמים באינטראקציה שמתבססת על תחושות של חליפין שיוצרות מצע של שייכות, של מחויבות ושל עבודה זוגית, ופחות על הממדים הרגשיים של הקשר שמיוחסים לדפוסים של היקשרות (attachment). בהמשך אפרוש כמה שלבים בתהליך עבודה זוגית כזאת, מתוך הפרספקטיבה של החליפין החברתי.

 

חזרתה של עמדת החליפין: העלות והתועלת של הישארות בזוגיות

לפי תפישות עכשוויות בתחום הטיפול הזוגי, בראש סדר העדיפויות באינטראקציה הזוגית עומדים צורכי ההגשמה העצמית מתוך תחושת ערך וייחוד אישי של היחיד (Baumeister, 1991). תפישות אלה רואות את איכות הזוגיות ואת הסיכוי שלה להאריך ימים כמושפעת מהמענים הרגשיים-אינטימיים שמספקות האינטראקציות הבין אישיות שמתקיימים במסגרתה (Gottman, Coan, Carrere, Swanson, 1998; Sprecher, 2001). לאור זאת, מטפלים רבים כיום נוטים לראות את ההיתכנות להמשכיות של המערכת הזוגית כמושפעת בראש ובראשונה מדפוסי ההיקשרות שמובאים על ידי בני הזוג לתוך האינטראקציה הזוגית (Hazan, & Shaver, 1994; Mikulincer et al., 2002; Mikulincer, Shaver, & Pereg, 2003). את עיקר הקושי ביחסים הזוגיים נהוג כיום לראות כנובע מצרכים שמקורם בדפוסי היקשרות ושאינם מקבלים מענה נדרש בחווייתו של היחיד (Gottman & Driver, 2005; Mikulincer et al., 2002). כשהיחיד חש שאינו מקבל מענה לצרכיו, ושמקומו במערכת אינו מחזק ואינו מזין תחושות של צמיחה ושל התפתחות, עלול להיווצר קושי שמחריף עד כדי חוסר אפשרות לפתרון קונפליקטים יעיל ולעמידה בתחושת שותפות מאוחדת מול אתגרי החיים (Gottman, 1993).

עם זאת, יתכן שהתפרצות מגפת הקורונה והתגברות התחושה של איום קיומי שהיא הביאה איתה (שרון, 2020) מחזירה לקדמת הבמה מודלים ותיקים יותר, ושונים במהותם, להתבוננות על נישואין ועל קשר זוגי המזוהים עם "תיאוריית החליפין" ובפרט עם "תיאוריית החליפין החברתית" (social exchange theory) (Homans, 1958; Sprecher, 2001). לצד הגורמים שמבליטה תיאוריית ההיקשרות, מודלים אלה מדגישים את השיקולים הקוגניטיביים-רציונאליים של היחיד בתוך הזוגיות (Paat, 2013). על פיהם, שיקולי עלות-תועלת ורווח-הפסד הם המשפיעים העיקריים על ההחלטה של היחיד ביחס להישארות או יציאה מהמערכת הזוגית (Drigotas, Rusbult, & Verette, 1992). ה"עלות" יכולה להתייחס למשל לגורמים שמעכבים, עוצרים ומדכאים רצונות, שאיפות והתנהגויות, וה"תועלת" או הרווח מתייחסת למשל לתחושת הסיפוק ושביעות הרצון שממנה נהנה היחיד בזוגיות (Thibaut & Kelley, 2017), להנאה מקיומו של שותף-מלווה, מהאמון הדדי וחיי המשפחה שאינם מנת חלקם של מי שאינם מצוי בזוגיות (Paat, 2013), וגם מקיומו של "מאגר" נכסים כלכליים (חסכונות והכנסה) שמעצימים את הרווחה הכלכלית של בני הזוג.

בפרספקטיבה זאת, איכות הזוגיות נתפשת בעיקר על פי מאזן של "תשומות" ו"תקבולים", והשיקולים של היחיד באשר להישארות בזוגיות משפיעים, בין השאר, על תפישת האלטרנטיבות לזוגיות הקיימת (Rusbult & Buunk, 1993): היחיד בוחן את שיעור ה"עלויות" שהוא נדרש להן באחזקת הקשר הזוגי בעיקר על ידי בחינת חלופות שאותן הוא עלול או עשוי, על פי תפישתו, להפסיד או להרוויח בשל הקשר עם בן הזוג. הוא מעריך את התוצאות הצפויות מהישארות במערכת הזוגית או מעזיבתה על סמך התנסויות בעבר ועל סמך אומדן ביחס לעתיד (Levinger, & Snoek, 1972).

עתה, עם התפרצות מגפת הקורונה, תפישת היחיד באשר לאלטרנטיבות להימצאות בזוגיות עשויה להשתנות, שכן צורכי הקיום הפיזי שלו ושל הסובבים אותו מועמדים בראש סדר העדיפויות ודוחקים מטה את הצרכים הרגשיים, בהתאם לתיאור הידוע בפירמידת הצרכים של מסלואו (Maslow, 1943). יתרה מכך: תחושת אי הוודאות והאיום שמשרה המגפה עשויה לשנות את תפישת האטרקטיביות של חיים מחוץ לזוגיות הקיימת ולהדגיש את הצורך בביטחון, ביציבות ובהישענות על גורמים מוכרים.


- פרסומת -

 

"הערך השלישי" בזוגיות

על פי תיאוריית התלות ההדדית, בבסיס ההחלטות של היחיד באשר להישארות בזוגיות עומדת תחושת התלות בבן הזוג ובזוגיות (Kelley, 1978; Rusbult, 1980). בהקשר זה חשובה ההבחנה בין תחושת סיפוק של בני הזוג מהזוגיות לבין תחושת התלות ההדדית (Drigotas, Rusbult, & Verette, 1992). רזבלט וואן לאינג' (Rusbult, & Van Lange, 2003) מציינים כי את התלות ההדדית בין בני הזוג יש להבין לא רק במונחי הממדים הרגשיים של היקשרות, אלא במונחי הרווחים שמפיק היחיד, המתבטאים במענה על צורכי תחושת שייכות, ביטחון ומין ( Hazan, & Shaver, 1994). כאשר האינטרקאקציה עם בן הזוג עונה על אחד מצרכים אלה או יותר, היחסים נחווים כמתגמלים ומהנים (Rusbult, & Van Lange, 2003).

התלות ההדדית בין בני הזוג מקורה לפי תפישה זאת בכך שהיחיד "מפקיד" בידי בן/בת הזוג ממדים של הרווחה הרגשית שלו, ורואה את בן הזוג כמי שבידיו מצויים המענים לצרכים חשובים ( Fiske, 1992). לנתינה ולקבלה בתוך היחסים מוקנית משמעות סימבולית (Cook, & Rice, 2006): היחיד חש שהוא יוצר מקום שבו יש ערך לדברים שהוא מביא, ובמקביל הוא חש בעל ערך כשהוא נתרם על ידי בן הזוג. בשונה מיחסי חליפין בהקשרים אחרים, כאשר מדובר על יחסים בין אישיים יש מקום רב יותר לפרספקטיבה האישית של כל אחד מבני הזוג, לדפוסים ולסכמות הקוגניטיביות והרגשיות שלהם. שני בני הזוג עשויים ליצוק כך לתוך היחסים ממדים הקשורים לצרכיהם האישיים, שמחזקים את תחושת השיתוף ואת המוטיבציה שלהם לעבודה של החזקת הזוגיות.

תיאוריית התלות ההדדית מדגישה גם כי תלות הדדית מתגבשת מתוך ציפיות משותפות וראייה משותפת של המטרות ושל הדרכים להשיגן (Holmes, 2002). בני הזוג מתנהלים בעיקר לאור מטרות משותפות שבסיסן במישור הקוגניטיבי ואשר מוצאות אל הפועל על בסיס תחושת אמון ותחושת מחויבות. תחושות אלה משמשות כמכניזם מתווך proximal mechanism)) בתהליך החליפין ההדדי (Cook, & Rice, 2006). אלה מאפשרים תחושות של לכידות ושותפות, שיוצרות חוויה של ישות זוגית שהיא גדולה מסך שני חלקיה.

המודל של "תיאוריית הלכידות ההתייחסותית" (Relational Cohesion Theory) (Thye, Yoon, & Lawler, 2002) מתאר שרשרת של תחושות, מחשבות והתנהגויות שבה דבר נובע מדבר, ושבה מבנה של כוחות חליפין חיובי מזין ומרבה את פעולות החליפין בין השחקנים. התוצאה של חזרה כזאת על דפוסים שיתופיים היא נביעה הדדית של רגשות חיוביים בחיי היום יום, שמאפשרים תגמולים לבני הזוג בדמות תחושות של סיפוק מהזוגיות. אלה מחזקים שוב בתורם את תחושת הלכידות והמחויבות ותורמים להצלחת המערכת השיתופית (Lawler & Yoon, 1996).

כך, לאורך הזמן, היחסים הזוגיים מייצרים ערך מהותי, פנימי וזוגי. היחיד בזוגיות מפתח נקודת מבט משותפת, שהיא עירוב של התבוננות של שני בני הזוג ולכן יוצרת תחושה של חוויה שלישית זוגית וייחודית. היחיד מפתח "עצמי בין אישי" (interpersonal self) שבעטיו הוא עשוי להישאר בתוך המערכת הדיאדית למרות אלטרנטיבות אטרקטיביות (Rusbult, & Van Lange, 2003). חוויית ה"ערך המהותי והפנימי" שהוא הערך השלישי הסינרגטי של הזוגיות, מבוססת על תחושת ה"ביחד" המשותפת (we-ness) ועל תחושת הלכידות של בני הזוג. "הערך השלישי" מייחד את הזוגיות ומחזיק בתוכה את בני הזוג, שכן הוא מעצים את תחושת האמון ההדדי ביניהם ומקנה תחושת כוח של יצירה משותפת (Lawler & Yoon, 1996; Reid et al., 2006).

הגישה הזאת רואה בקשר הזוגי עצמו מטרה של שני בני הזוג. לאור המטרות והערכים המשותפים, התפישה של שניהם את האחריות שהם חשים והמחויבויות שהם לוקחים על עצמם מאפשרת את יציבותה של המערכת הזוגית ( Nakonezny & Denton, 2008). בני הזוג מכוונים אל מטרה משותפת, ושניהם תורמים ונתרמים רגשית במהלך מימושה. ככל שתחושת המחויבות גדולה יותר, כך גדלה ההיתכנות להימשכות הזוגיות גם בזמנים פחות טובים בה (Noller, 1996). הגדרת המחויבות ביחסים, לפי התפישה הזאת, לא כוללת רק את הרכיב הרגשי, כלומר לא מתייחסת רק למידת ההיקשרות הרגשית ביחסים. יש לה גם רכיב קוגניטיבי, המתייחס לכוונה ולמגמה של כל אחד מבני הזוג כלפי המשכיות היחסים, ורכיב מוטיבציוני, המתייחס לרצון ולשאיפה שלהם להתמדה ביחסים (Arriaga, & Agnew, 2001).

תחושת השותפות, לפי נקודת המבט הזאת, היא תוצאה של היחסים, ובפרט של תחושת המחויבות ההדדית של בני הזוג ושל החזרה על דפוסים שיתופיים. האהבה נתפשת כך כמערבת ערוץ קוגניטיבי לצד הערוץ הרגשי, וכתוצאה של החלטה של היחיד שעיקרה תחושת מחויבות לזוגיות ולבן הזוג. בראייה זאת יש מקום לזוגיות המבוססת על מה שמכונה "אהבה פרגמטית" (Kelley, 1983) – אהבה שמבוססת על שיקולים של התאמה של בן הזוג מבחינת חינוך, דת, מטרות חיים, גיל ומאפיינים דמוגרפיים, המובילים לדמיון ולשיתוף באינטרסים שמגדירים את המטרות של בני הזוג (Kelley, 1983). כך, "הערך השלישי", הגורם הסינרגטי בזוגיות הפרגמטית שמחזיק את הקשר, נוצר כתוצאה מההתפתחות המשותפת ומהחברות שבבסיסה שיתוף במטרות, ולא כתוצאה מתחושות עזות של התאהבות. לי (Lee, 1977) מתאר זאת כיין שמתיישן באמצעים כימיקליים, תחת ההמתנה לאמצעים טבעיים שיעשו זאת. כלומר, יש כאן מעשה אקטיבי של היחיד שיוצר את תחושת השיתוף והאהבה באופן מוכוון, כשהוא ממשיך ופועל למען חיזוק התחושה שיש בבחירתו היגיון אל מול המטרות שלו. ואכן, כפי שטוענים הנדריק והנדריק (Hendrick & Hendrick, 1986), אהבה כזאת מתקיימת על בסיס אמון ואיפשור, והיא מפתחת התבוננות עצמית ושליטה עצמית יותר מאשר צורות אחרות של אהבה (Finkel, & Campbell, 2001).


- פרסומת -

נראה שהסוגייה של תלות הדדית ושל שותפות במטרות בתוך הזוגיות עשויה להפוך לרלוונטית במיוחד בתקופה הנוכחית של התפרצות מגפת הקורונה, שבה האיום הפיזי המיידי ותחושות האי-וודאות וחוסר האונים של החברה ושל היחיד מעוררים אצל רבים חרדה קיומית. האינטראקציה הבין אישית והתלות ההדדית מושפעות מהסיטואציה (Lewin, 1946), ובסיטואציה הנוכחית רוויית החרדה נדחקות לאחור מטרות של רווחה רגשית אישית, הנובעות בעיקר מצרכים הקשורים לתחושת ערך ומימוש עצמי, לטובת מטרות חיים קיומיות ומטרות של הישרדות פיזית (Maslow & Green, 1943). בני המשפחה עשויים עתה יותר מבעבר לחלוק מטרות בסיסיות וראשוניות של הישרדות ושל שמירה על קיום בריא.

מצבים מעוררי דאגה מעין אלה שאנחנו חווים עתה מעלים את הצורך בשיתוף ובתלות והם מניבים צורך בפעולה משותפת ובניהול אסטרטגיות משותפות מול איום. כשהיחיד פועל מתוך תחושה של איום הישרדותי הוא מצוי בעמדה של צורך ורצון לתלות הדדית ולשיתוף הדדי, ומוּנע לפעול מתוך הקרבה, וויתור וסליחה. אלה בתורן מקדמות תחושות של מחויבות הדדית (Rusbult, & Van Lange, 2003). האינטראקציה המעגלית שנוצרת כך מאפשרת מערכת שונה מזאת שהתקיימה בטרם שרר איום מוחשי דרמטי כל כך. אצל זוגות רבים שבהם הזוגיות הייתה עד כה בבחינת אמצעי ופלטפורמה למימוש מטרות שקודמות לה, הזוגיות מקודמת עתה לעמדת מטרה בפני עצמה. כפי שתואר, לפי תיאוריית החליפין, למידת המחויבות של היחיד למערכת הזוגית יש השפעה מכרעת על החלטתו להישאר בה.

 

הטיפול – גורמי החליפין בזוגיות בתקופת הקורונה

מה אפוא טוב שיהיה מוקד העבודה הטיפולית עם זוגות שיחסיהם התאפיינו בקשיים בטרם התפרצות הקורונה ועתה מדווחים על רגיעה מסוימת ביחסים? לאור המתואר בחלק הקודם, על פי תיאוריית החליפין המטרה הטיפולית במקרים אלה היא פיתוח של "הערך השלישי", המבוסס כאמור על תחושת הלכידות של בני הזוג. תפקידו של המטפל כאן הוא להדגיש ולהנכיח את המטרות המשותפות בזוגיות ולסייע לזוג להעצים, לדייק, להרחיב ולהעמיק את עוגני השיתוף והחליפין ובכך לחזק את תחושת השותפות הזוגית. בשונה ממה שנמצא היום כמעט בכל תהליך טיפולי זוגי, העבודה כאן היא על פיתוח והעצמת הממדים הרגשיים בזוגיות מתוך בסיס של חליפין, ועל השקעה במטרות משותפות, והיא פחות מדגישה את הדפוסים מוקדמים של ההיקשרות. הפרספקטיבה של ההיקשרות מצויה בימינו כמעט במעמד של ברירת מחדל בעמדה הטיפולית, והטענה כאן היא שבמצבים מסוימים, כמו בתקופה הנוכחית, כדאי לבחון הדגשה גם של חבקים אחרים שיניעו את הזוגיות ושיאפשרו לה לשגשג.

העיקרון שמאחורי העבודה, כמו בעבודה טיפולית עם זוגות בהקשרים אחרים, יהיה החיפוש אחר "מנופים" שמאפשרים שינוי באינטראקציה מתוך המאמץ הקטן האפשרי, שינוי שבתחושת בני הזוג מצוי בהישג יד ללא כוונה מאומצת. וגם כאן, כבכל תהליך טיפולי, התהליך יתחיל ביצירת ברית טיפולית חזקה שתאפשר למטופלים לחוש, בין השאר, שתפישת עולמם, הצרכים שלהם וההתנהלות שלהם מובנת למטפל ומכובדת על ידו. המטפל יסייע למטופלים לפתח תחושת נוחות בחדר הטיפולים, ולא פחות חשוב מכך – תחושת תקווה המתבססת על תחושות של מסוגלות של כל אחד מהם (Henry, & Strupp, 1994; Horvath, & Greenberg, 1989). כמובן שחשובה גם מידת הקשר האישי והמקצועי שמצליח המטפל ליצור עם המטופלים (Horvath, & Luborsky, 1993).

בתהליך ההיכרות המטפל יעמוד על הסכמה הקוגניטיבית והרגשית של כל אחד מבני הזוג ויחקור עם בני הזוג את האופן שבו כל אחד מהם תופש את הזוגיות, את בן הזוג, את המשפחה ואת עולמו (Calvete et al., 2005; Hawke, & Provencher, 2011). במיוחד חשוב עתה להבין כיצד מתייחס כל אחד מבני הזוג למגפת הקורונה ולאיומים האישיים והמערכתיים שהביאה איתה, וכיצד הוא תופש את הזוגיות והמשפחה בעת הזו: מה מתערער בו, ומה מעורר חרדה במיוחד עבורו, ומה בזוגיות עשוי להיות מרכך ומעמעם תחושות של אי ביטחון. כבר בשלב ראשוני זה, המטפל יעודד עמדה אמפתית בין בני הזוג ויכוון אותם להסביר את עמדם הרגשית מבלי להתנצל או להצטדק. על בסיס ההבנות שיושגו בשלב זה, ומתוך עמדה הומניסטית שיתופית, המטפל יסייע לזוג לנסח את מטרות התהליך שהוא יהיה מעורב בו, שיוגדר כמסע חקר משותף, תוך הגדרת האחריות של כל אחד ממשתתפי ה"מסע" (Horvath, & Luborsky, 1993).

לאחר שלבי ההיכרות והבנת העמדות הבסיסיות של המטופלים, השלב הבא יתמקד בגורמי החליפין הקיימים עתה בזוגיות – גם בהיבט החיובי וגם בהיבט השלילי. המטפל יסייע לבני הזוג להבין את הצרכים של כל אחד מהם בזוגיות, להגדיר את הזוגיות הרצויה על ידי כל אחד מהם, ולהבין מה מאפשר לכל אחד מהם ולשניהם יחד להביא את הטוב שבו לזוגיות ולְמה כל אחד מהם זקוק מרעהו כדי להמשיך ולהעצים את דינמיקת החליפין. הוא יבחן עם בני הזוג מה כל אחד מהם מביא לזוגיות, ובפרט מה הכוחות שמביא כל אחד לתוך המערכת הזוגית – איכויות אישיות, התנהגויות ותכונות ייחודיות.


- פרסומת -

על המטפל לעצב ולכוון כאן שיח מעצים רגשית, שיעזור לכל אחד מבני הזוג לראות את הייחודי שבו, ובמיוחד את העובדה שבן זוגו חש שהוא זקוק לו ואת יכולתו להשפיע באופן חיובי ומשמעותי על הרווחה הרגשית של בן הזוג. הוא יסייע לכל אחד מהם לראות את תרומתו שלו לזוגיות, וגם את תרומתו של בן הזוג. שאלותיו של המטפל בשלב זה נועדו להבהיר לכל אחד מבני הזוג את מה שנוכחותו של רעהו מאפשרת לו כחוויית חיים, כמצע שממנו הוא מביא את הטוב שבו. בהקשר הנוכחי, של מגפת הקורונה, המטפל יבחן עם המטופלים כיצד תורמת הזוגיות לתחושת הביטחון והיציבות בעת הזו.

עיסוק ישיר כזה בגורמי החליפין בין בני הזוג הוא שלב משמעותי במיוחד בתהליך הזוגי, שכן הוא נוגע בלב המטרה הטיפולית – חיזוק תחושת "הערך השלישי" הייחודי לזוג הספציפי. בשלב זה, בהמשך לזיהוי של תחושות וגורמים שיוצרים ומאפשרים את נוכחותו ועלייתו של "הערך השלישי", המטפל יסייע לבני הזוג להבחין בין ממדים משותפים בהגדרת הזוגיות לממדים נפרדים ושונים, ועל בסיס הבחנה זאת לאתר חפיפה של ממדים משותפים בהווה וליצור כאלה בהתבוננות אל העתיד. כך תתחיל להתחזק תחושת השיתוף, שבהנחיית המטפל תוביל להבניה ולהנכחה של תחושת הביחד המשותפת (we-ness) שמובילה בתורה להרחבת "הערך השלישי" בזוגיות. בהקשר המצב הנוכחי של תקופת הקורונה, תועצם תחושת הביחד והשיתוף אל מול תחושות של חרדה ושל איום חיצוני.

שלב נוסף בתהליך הוא התבוננות אישית ובין אישית על העתיד – מבט משותף אל האופק. המטפל מסייע כאן לזוג להתבונן במבט כולל על המטרות, הכוחות ו"הערך השלישי", במטרה לראות את הזוגיות, את הדינמיקה הבין אישית שבה ואת תוצאותיה (למשל, ילדים) כמשהו המצוי "מעבר" למהמורות החיים. העבודה בשלב זה נועדה לנסח ולהנכיח את המשמעות הקיומית של היחיד ושל הזוגיות ולהעצים תחושות של אופטימיות, כוח ותקווה (Baumeister, & Vohs, 2002; Carver, Scheier, & Segerstrom, 2014; Hoffman et al., 2015; Kees van den Bos, 2009; Kusner et al., 2014).

לחיזוק ולסיום התהליך יתקיים שלב של עיגון, שבו המטפל יסייע לבני הזוג להעמיק את התפישות הזוגיות והאישיות. הוא יסקור איתם את התהליך שעברו, מתוך מטרה להעצים את תחושת המסוגלות שלהם לממש את המטרות שהציבו לעצמם ולהתנהל באופן שמשמר את העוגנים שבזוגיות גם בעיתות משבר. הוא יעודד אותם לנסח ולבהיר לעצמם ולבן הזוג את הסיבות שבגללן חשוב להם להשקיע ולבנות את המערכת הזוגית, ולפיכך להשקיע ברווחתו של בן הזוג.

 

סיכום

התפרצות מגפת הקורונה הביאה לעלייה בתחושות של מצוקה וקושי ובצורכי הישרדות וביטחון קיומי. בנוסף, השינוי בדפוסים ובהתנהלות הבין אישית במרחב התוך ביתי והציבורי מזמן שינוי בחוויית החיים של בני זוג. השהייה הממושכת של בני הזוג במרחב מצומצם, יחד עם התחושות מעוררות החרדה של אי וודאות ואיום פיזי נתפשות בדרך כלל כמעצימות קשיים בין אישיים. עם זאת, במאמר זה הוצע כי גורמים אלה עשויים להיות דווקא מצע לחיזוק אינטראקציה זוגית טובה ומתגמלת ואף להעצים את בני הזוג ולקרב ביניהם.

ואמנם, בקליניקת הטיפול הזוגי מתברר שישנם זוגות שקודם התקשו לייצב מערכת זוגית טובה ומספקת ואילו כעת מתנסים בתחושות של שיתוף, ביטחון ושלווה. מאמר זה יצא מנקודת הנחה שהשינויים שהביאה איתה מגפת הקורונה משפיעים על אופי החבקים שתורמים לעיגון תחושת המחויבות וההמשכיות בזוגיות, ומדגישים צרכים רגשיים שונים מאלה שעולים בעיתות רגיעה. בזמנים אלה, התמקדות בחבקים הרגשיים שמקורם בדפוסי ההיקשרות עלולה להוביל לתחושות של תסכול ואכזבה בזוגיות.

לפיכך, נטען כאן כי במקרים שבהם תחושות של איום קיומי שינו לטובה את האינטראקציה הזוגית, על העבודה הטיפולית להביא בחשבון גורמים נוספים מעבר לממדים הרגשיים הקשורים לדפוסי ההיקשרות של בני הזוג. תחת זאת, הוצע לשוב אל גורמים באינטראקציה שמתבססת על תחושות של חליפין שיוצרות מצע של שייכות, של מחויבות. עבודה מתוך הפרספקטיבה הזאת עשויה לאפשר לבני הזוג להביא לידי ביטוי כוחות ותחושת מסוגלות. מינוף והעצמת הגורמים האלה בעבודה הטיפולית הזוגית, לא רק שעשויים לסייע לבני הזוג בעיצוב זוגיות מתגמלת ומעצימה, אלא גם יכולים לספק מענה לצרכים רגשיים ולתרום ליצירת הגורם הסינרגטי של תחושת הביחד (we-ness) ו"הערך השלישי" בזוגיות.

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

מקורות

שרון, א' (2020) מגפת הקורונה – ממדים של טראומה ושל חרדה קיומית: הסיוע לתחושת ביטחון קיומי בתוך עולם של אי ביטחון קיומיפסיכולוגיה עברית, www.hebpsy.net/articles.asp?id=3978 

Arriaga, X. B., & Agnew, C. R. (2001). Being Committed: Affective , Cognitive , and Conative Components of Relationship Commitment. Personality and Social Psychology Bulletin, 27(9), 1190–1203.

Baumeister, R. F., & Vohs, K. D. (2002). The Pursuit of Meaningfulness in Life. In C. R. Snyder & S. J. Lopez (Eds.), Handbook of positive psychology (pp. 608–618). London: Oxford University Press.


- פרסומת -

Baumeister, R. F. (1991). Meanings of life. New York: Guilford Press.

Calvete, E., Estévez, A., López de Arroyabe, E., & Ruiz, P. (2005). The Schema Questionnaire - Short Form: Factor Analysis and Relationship Between Schemas and Symptoms. European Journal of Psychological Assessment, 21(2), 90–99.

Cancian, F. M., & Gordon, S. L. (1988). Changing emotion norms in marriage- Love and anger in US women’s magazines since 1900.pdf. Gender & Society, 2(3), 308–342.

Carver, C. S., Scheier, M. F., & Segerstrom, S. C. (2014). Optimism. Clinical Psychology Review, 30(7), 879–889. https://doi.org/10...imism

Cook, K. S. & Rice, E. (2006). Handbook of Social Psychology. In Delamater J. (Ed.), Handbook of Social Psychology (pp. 53–76). Dordrecht: Springer.

Drigotas, S. M., Rusbult, C. E., & Verette, J. (1992). Should I Stay or Should I Go? A Dependence Model of Breakups. Personal Relationships, 6(1), 389–409.

Finkel, E. J., & Campbell, W. K. (2001). Self-control and accommodation in close relationships : An interdependence analysis. Journal of Personality and Social Psychology, 81(2), 263.

Fiske, A. P. (1992). The four elementary forms of sociality: framework for a unified theory of social relations. Psychological Review, 99(4), 689–723. Retrieved from

Gottman, J. M., Coan, J., Carrere, S., & Swanson, C. (1998). Predicting marital happiness and stability from newlywed interactions. Journal of Marriage and Family, 60(1), 5–22.

Gottman, J. M. (1993). The Roles of Conflict Engagement , Escalation , and Avoidance in Marital Interaction : A Longitudinal View of Five Types of Couples. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 61(1), 6.

Gottman, J. M., & Driver, J. L. (2005). Dysfunctional Marital Conflict and Everyday Marital Interaction. Journal of Divorce & Remarriage, 43(3–4), 63–78.

Gottman, J. M., & Levenson, R. W. (1992). Marital Processes Predictive of Later Dissolution: Behavior , Physiology , and Health. Journal of Personality and Social Psychology‏, 63(2), 221–233.

Hawke, L. D., & Provencher, M. D. (2011). Schema Theory and Schema Therapy in Mood and Anxiety Disorders: A Review. Journal of Cognitive Psychotherapy, 25(4), 257–276.

Hazan, C., & Shaver, P. R. (1994). Attachment as an organizational framework for research on close relationships. Psychological Inquiry, 5(1), 1–22.

Hendrick, C., & Hendrick, S. (1986). A Theory and Method of Love. Journal of Personality and Social Psychology, 50(2), 392–402.

Henry, W. P., & Strupp, H. H. (1994). The therapeutic alliance as interpersonal process. In A. O. H. & L. S. G. (Eds.) (Ed.), The working alliance: Theory, research, and practice (pp. 51–84). New York: Wiley.

Hoffman, L., Mountain, R., Counseling, H., Vallejos, L., Hoffman, H. P., & Rubin, S. A. (2015). Emotion , Relationship , and Meaning as Core Existential Practice : Evidence - Based Foundations. Journal of Contemporary Psychotherapy, 45(1), 11–20.

Holmes, J. G. (2002). Interpersonal Expectations as the Building Blocks of Social Cognition : An Interdependence Theory Perspective. Personal Relationships, 9(9), 1–26.

Homans, G. C. (1958). Social behavior as exchange. American Journal of Sociology, 63(6), 597–606.

Horvath, A. O., & Greenberg, L. S. (1989). Development and validation of the Working Alliance Inventory. Journal of Counseling Psychology, 36(2), 223–233.

Horvath, A. O., & Luborsky, L. (1993). The role of the therapeutic alliance in psychotherapy. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 61, 561–573.

Jhon W. Thibaut & Harold H. Kelley. (2017). Dyadic Relationships. In The Social Psychology of Groups (pp. 9–167). New York: Transaction Publishers.

Kees van den Bos. (2009). Making Sense of Life : The Existential Self Trying to Deal Kees van den Bos. Psychological Inquiry, 20(4), 197–217.

Kelley, H. H. (1983). Love and commitment. In Close relationships (pp. 265–314).

Kelley, H. H. and J. E. T. (1978). Interpersonal Relations: A Theory of Interdepende. New York: Wiley.

Kusner, K. G., Mahoney, A., Pargament, K. I., & Demaris, A. (2014). Sanctification of Marriage and Spiritual Intimacy Predicting Observed Marital Interactions Across the Transition to Parenthood . Sanctification of Marriage and Spiritual Intimacy Predicting Observed Marital Interactions Across the Transition to Parenthood. Journal of Family Psychology, 28(June 2014), 604.

Lawler, E. J., & Yoon, J. (1996). Commitment in Exchange Relations: Test of a Theory of Relational Cohesion. American Sociological Review, 61(1), 89–108.

Lee, J. A. (1977). A typology of styles of loving. Personality and Social Psychology Bulletin, 3(2), 173–182.

Levinger, G. K., & Snoek, J. D. (1972). Attraction in relationship: A new look at interpersonal attraction. General Learning Press.

Lewin, K. (1946). Behavior and development as a function of the total situation. In Manual of child psychology (pp. 791–884). New York: Wiley.

Maslow, A. H. (1943). A Theory of Human Motivation. Psychological Review, 50, 370–396.

Mikulincer, M., Florian, V., Cowan, P. A., & Cowan, C. P. (2002b). Attachment security in couple relationships: A systemic model and its implications for family dynamics. Family Process, 41(3), 405–434.

Mikulincer, M., Shaver, P. R., & Pereg, D. (2003). Attachment Theory and Affect Regulation : The Dynamics, Development , and Cognitive Consequences of Attachment-Related Strategies. Motivation and Emotion, 27(2), 77–102.

Molm, L. D., Peterson, G., & Takahashi, N. (1999). Power in negotiated and reciprocal exchange. American Sociological Review, 64(6), 876–890.

Nakonezny, P. A., & Denton, W. H. (2008). Marital Relationships : A Social Exchange Theory Perspective. The American Journal of Family Therapy, 36(5), 402–412.

Noller, P. (1996). What is this thing called love ? Defining the love that supports marriage and family. Personal Relationships, 3(1), 97–115.

Paat, Y. (2013). Relationship Dynamics and Healthy Exchange across the Family Life Cycle: Implications for Practice. Journal of Human Behavior in the Social Environment, 8(December 2014), 37–41.

Reid, D. W., Dalton, E. J., Laderoute, K., Doell, F. K., & Nguyen, T. (2006). Therapeutically Induced Changes in Couple Identity : The Role of We-ness and Interpersonal Processing in Relationship Satisfaction. Genetic, Social, and General Psychology Monographs, 132(3), 241–284.

Rusbult, C. E., & Van Lange, P. A. (2003). Interdependence, Interaction, and Relationships. Annual Review of Psychology, 54(1), 351–375.

Rusbult, C. E. & Buunk, B. P. (1993). Commitment Processes in Close Relationships: An Interdependence Analysis. Journal of Social and Personal Relationships, 10(2), 175–204.

Rusbult, C. E. (1980). Commitment and satisfaction in romantic associations: A test of the investment model. Journal of Experimental Social Psychology, 16(2), 172–186. Sprecher, S. (2001). Equity and Social Exchange in Dating Couples: Associations With Satisfaction, Commitment, and Stability. Journal of Marriage and the Family, 63(3), 599–613.

Thye, S. R., Yoon, J., & Lawler, E. J. (2002). The Theory of Relational Cohesion: Review of a Research Program.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

שרון, א. (2020). זוגיות קורנת מתוך ממדים של חליפין הדדי: עבודה טיפולית עם זוגות בתקופת הקורונה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4001

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.