פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×The stork and sparrow drink Polish vodka
Izabela Szumen ©
זכור אותי

הערכת סיכון אובדני על ידי קב"נים בצה"ל

כיצד אנשי מקצוע (קב"נים) מגיעים להחלטה לגבי סיכון אובדני של ניבדק, ואיזו משקל מיחסים לכל אחד מהקריטריונים (גורמי סיכון) בבואם לבדוק חייל ולקבוע שהנבדק הינו בסיכון אובדני.

מאמרים | מתפרסם מ 22/11/2004 | 30,972 צפיות

תגיות:

שימוש באינפורמציה על ידי קציני בריאות הנפש בצה"ל

לשם הערכת סיכון אובדני וקבלת החלטות טיפוליות

מאת: מרסלו מכלין

תקציר

מחקר זה בחן כיצד קב"נים המופקדים על נושא בריאות הנפש בצבא, מגיעים להחלטה לגבי סיכון אובדני של נבדק, והאם קיימת שיטתיות ועקביות בתהליך קבלת החלטות הטיפוליות בעינינו.

הגישה שהנחתה מחקר זה היתה הגישה של זיהוי מדיניות (Capturing Policy) הנגזרת מתוך "תיאורית השיפוט החברתי" . נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות שונות על מנת לבנות מודלים ליניאריים המתארים את שימוש הקלינאים באינפורמציה הנתונה על החייל לבין הערכת הסיכון.

מהממצאים ניתן לקבוע בוודאות, שקיים אצל הקב"נים תהליך שיטתי ועקבי של קבלת החלטות בנושא של הערבת סיכון לאובדנות. בניתוח הממצאים שבדקו את הקשר בין מאפייני החייל להערכת הסיכון, זוהו ששה משתנים שתרומתם המשותפת היתה כ-36% להסבר השונות של המשתנה התלוי הערבת סיכון.

למחקר זה חשיבות תיאורטית ושימושית כאחד והוא יכול בעתיד לשמש את המערכת הצבאית ככלי עזר ללמידה וקבלת החלטות בנושא של הערכת סיכון לאובדנות.

 

מבוא

אחת הבעיות המטרידות את אנשי בריאות הנפש בעולם המודרני היא ההתמודדות עם תופעת ההתאבדות והצורך למצוא אפיונים של גורמי סיכון, שיפשרו עבודת מניעה מוצלחת לתופעה.

בשנים האחרונות חלה עליה בשיעור ההתאבדויות בקרב בני נוער וצעירים והממצאים מעוררים דאגה. אפשר לשייך עליה זו לשינויים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים שחלו ברור המדינות, בעיקר בעולם המערבי.

נושא ההתאבדויות בצה"ל זוכה לסיקור ציבורי נרחב. בשנים האחרונות הוא זכה לתשומת לב מרבית גם מצד גורמים פיקודיים, ומערכות אזרחיות הקשורות לצבא. בתקופה האחרונה נעשים ניסיונות מצד אותם גורמים לשפר את מערך האבחון, הטיפול בפרט והכשרת אנשי מקצוע, האמורים לטפל בתופעה. הצעיר המתגייס בא במגע עם מסגרת המכתיבה לו אורח חיים שונה (זמן, לבוש ומסגרת חברתית)והקרבה לאמצעי לחימה הופכת את נושא ההתאבדות לאקוטי ומוחשי יותר, וממחיש את הצורך לפתח אצל קצין בריאות הנפש (קב"ן) מיומנויות מתאימות על מנת להתמודד איתו.

עד היום נבדקה תופעת ההתאבדות במישור הקליני, כאשר אוכלוסיית היעד היא המתאבדים עצמם, בעוד שהצד של המטפלים הוזנח. השאלה העיקרית בה עוסק מחקרי הינה כיצד אנשי מקצוע (קב"נים) מגיעים להחלטה לגבי סיכון אובדני של חייל בטיפולם, ואיזו משקל מייחסים לכל אחד מפריטי אינפורמציה הידועים על החייל בבואם לבדוק חייל, ולקבוע שהוא בסיכון אובדני. חשוב להדגיש שהמחקר מתמקד במטפלים עצמם בדרך בה הם מגיעים להחלטה לגבי סיכון אובדני של הנבדק, ולא באוכלוסיית החיילים בסיכון.

מערכת בריאות הנפש הצבאית: מאפיינים ועקרונות מנחים

בלייך (1990) טוען, שייעודו של מערך בריאות הנפש (ברה"נ) בצבא הינו לפתח ולקיים גוף ידע ושירות מקצועי בתחומי ברה"נ הצבאית בעת חירום ורגיעה, זאת על מנת למנוע פגיעה נפשית של פרטים ומסגרות, לאפשר מיצוי אופטימלי של כוח האדם וליעץ לקשת של בעלי תפקידים בתחומים אלה.

מערך ברה"נ, הפועל במסגרת חיל הרפואה, מבוסס על גוף ידע ייחודי בתחומי הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית. האינטרקציה בין תחומים אלה – רפואה, מדעי ההתנהגות ומדעי החברה - דרושה על מנת לתת מענה הולם לתחום הטיפול הנפשי בפרט כבודד וכחבר בקהילה. איש ברה"נ בקהילה הצבאית (יחידה, בסיס) הינו קב"ן. פעילותו ביחידה מתמקדת בעיקר במניעה ראשונית, שפרושה מקרי תחלואה חדשים (הפחתת ב- incidence ) . בהקשר זה יפעל הקב"ן בשני מישורים: בראשון יתן יעוץ והדרכה לסגלי פיקוד, רפואה ורווחה בקשר לאיתור, מניעה ואף התמודדות פעילה עם פרטים וקבוצות שמגלים קשיי הסתגלות. הקב"ן יעזור במיונם והערכתם של חיילים מתקשים על מנת להביא להשמתם הנכונה בתפקיד וביחידה וייעץ וידריך בהתערבויות במצבי משבר יחידתיים עקב אירועים קיצוניים, כגון – פיגועים, תאונות והתאבדויות. במישור השני – מישור של מניעה שניונית, יפעל הקב"ן מול החייל המתקשה עצמו. איתורם המוקדם של חיילים אלה ולווי שלהם באורח פעיל, בין אם באמצאות מתן הדרכה למפקד או דרך טיפול ישיר ע" הקב"ן, מאפשרים זיהוי מוקדם של חיילים במצוקה או בסיכון ואת העלאת מודעותם ומיומנותם של המפקדים לזהות ולטפל במצוקת החייל.

המפגש בין הצעיר למסגרת הצבאית

הצעיר המתגייס נמצא בשלהי גיל ההתבגרות, ומתחבט בבעיות האופייניות לגיל זה: הוא בעיצומו של ניסיון לחיפוש זהותו ולגבשו. בעודו מנסה להיפרד מהאובייקטים השונים של עולם הילדות, הוא נאבק על ביסוס האוטונומיה שלו. כאשר את כל התהליכים האלה צובע הקונפליקט המתעורר בין תלות לעצמאות. תקופה זו נקטעת בצורה כפויה עם הגיוס לצבא. המסגרת הצבאית מספקת תשובות משלה למגוון הבעיות, בהן מתחבט הצעיר, מכתיבה לו ערכים וכופה עליו מסגרות חדשות כמו גם פרידות, מאפשרת עצמאות ואוטונומיה מסוימת, וכל זאת בצורה תובענית, רבת עוצמה ובלתי מתפשרת. אין תימה לכך, שמפגש ייחודי זה עלול להוליך למצבי משבר שונים, אם כי יש להדגיש, שמרבית הצעירים חווים את השרות הצבאי ללא בעיות מיוחדות באופן בשל ובוגר.

התנהגות אובדנית במסגרת הצבא

בלייך (1990) מדווח, שבשעור ההתאדויות והתנהגויות האובדניות חלה עלייה בעשור האחרון, במיוחד של מתבגרים ומבוגרים צעירים, ניתוח רב שנתי של תופעת ההתאבדויות בצבא מגלה חוסר עקביות לאורך השנים ולאורך החודשים בשנה נתונה, וכי מסתמנת עלייה מסוימת של התופעה בשנים האחרונות. טוען עוד שבתחקור מקצועי שלאחר המוות נמצא, שבפחות משליש מהמקרים ניתן ליחס את המעשה האובדני לסיבות הקשורות בשרות הצבאי. התנהגויות אובדניות, שאינן קטלניות (איומים, מחוות וניסיונות לפגיע עצמית) , מהוות גם הן בעיה קשה ומטרידה מבחינת מימדיהן. תופעת ההתאבדות הינה הטרוגנית באופייה, ואין להחיל עליה כללים אחידים.

התנהגות אובדנית – רקע תאורטי

אורבך (1987) טוען, שעל פי רוב ההגדרות התאבדות היא מעשה של גרימת נזק עצמי, שיש בו כוונה תחילה לגרימת מוות, ואשר נעשה מתוך הכרה והבנת טבע המעשה.

פרויד (1917) , טוען כי התאבדות היא הביטוי הסופי של תהליך הפנמת תוקפנות המכוונת כלפי אדם אהוב, בדרך כלל דמות הורית, שיש לגביה רגשות אמביוולנטיים. לעומתו שנידמן (1980) נוקט גישה פנומנולוגית בהבנת ההתאבדות, הוא מונה שלושה מוקדים חווייתיים המסבירים את התופעה: סגנון החיים האופייני, העולם הרגשי ודרך החשיבה והתפיסה.

דורקהיים (1917) , הציע שיטה לניתוח השפעות החברה על הפרט, ויישם אותה על סוגיית ההתאבדות. הוא הציג ארבע סוגים של שליטת החברה על הפרט, כשכל אחד מהם עלול לגרום לסוג אחר של התאבדות.

סטנגל (1964) מניח שמרבית האנשים המבצעים אקטים אובדניים אינם רוצים או לחיות או למות, אלה את שניהם בו זמנית, ובדרך כלל רוצים את האחד יותר מהשני. בקצה אחד של הסקלה נמצאת קבוצת מיעוט, שאצלה הדחף להרס עצמי מאפיל על הדחף לשימור עצמי, ובקצה השני המיעוט בין המנסים, שאצלם הדחף לשימור עצמי גובר על הנטיות להרס עצמי.

בלייך, קרון ודיציאן (1990) טוענים שהניסיון הקליני המצטבר עם צעירים אובדניים במסגרת צבאית (והאזרחית) מלמד על דינמיקה אופיינית להתגבשות עמדה והתנהגות אובדנית: תחושה של התמודדות עם מצבי לחץ קשים, כישלונות חוזרים ונשנים בניסיונות הסתגלות והתמודדות, תסכולים מצטברים ודלדול הכוחות הנפשיים, התגבשות עמדה דיכאונית, העמקת חוסר אונים וחוסר תקווה, הופעת רעיון ההתאבדות ובהמשך גיבושו כדרך היחידה לפיתרון הבעיות ו/ או לסיפוק הצרכים ולבסוף ביצוע הניסיון האובדני.

סקירת מחקרים על מנבאי אובדנות

מחקר זה נועד לבדוק מה הגורמים המשפיעים על הקלינאים בהערכתם את רמת הסיכון האובדני. כדי לבחון סוגיה זו נסקור קודם את המחקרים המדווחים על גורמי סיכון לאובדנות. מחקרים אלו נערכו על מתאבדים ועל אלה שניסו להתאבד. נגדיש כאן אותם המחקרים הרלבנטיים לנושא האובדנות בצבא.

נתוני איכות צבאים

Frishman, Kotler and Ditzian-1990  בדקו את הקשר בין קב"א (ראשי תיבות של נתוני איכות צה"ליים) לסיכון אובדני. נמצא שממוצע הקב"א של חיילים לוחמים שהתאבדו היה 52 לעומת לא לוחמים היה 49.

שלב השרות של החייל וסוג השרות (לוחם, מנהלה ושירותים)

Rothemberg-1987 במחקריו על התאבדות בצבא ארצות הברית מצא, שהחודשים הראשונים לשרות (עד 6 חודשים) והאחרונים (מ 6 חודשים לפני הפרישה) הם הקריטיים מבחינת סיכון אובדני של חיילים, מאחר והם תקופות של לחץ בשל תחילת השרות ומצד שני לקראת פרישה, חששות וחרדות מהמצופה להם בחיים האזרחיים.

סימני דיכאון

hendin-1991 וגם Blumenthal-1990 טוענים, שסיכון אובדני מתקשר עם דיכאון, אך בעיקר עם מרכיב אחד של הדיכאון, שהינו חוסר תקווה לגבי העתיד. הם מצאו סיכון גבוה אצל צעירים שהראו מעט סימני דיכאון, אך בלט אצלם חוסר תקווה לגבי העתיד.

רקע משפחתי

קרון ש. (1988) במחקרו על 100 מקרים של חיילים בשרות חובה שהתאבדו מצא, שב 24% מהמחקרים של התאבדות נצפתה מצוקה במשפחת המוצא הקשורה בקשיים בתחום המשפחתי – כלכלי. נצפו 30% מהמקרים הפרעות בהרמונית המשפחתית (אלימות ויחסים מתוחים).

התנהגות אנטי סוציאלית, צריכת סמים או אלכוהול

במחקרו של קרון (1988) נצפתה ב- 46% מהמקרים התנהגות לא יציבה טרם גיוסם (אי יציבות בקשרים בין אישיים, דפוסים אנטי סוציאליים, צריכת סמים ואלכוהול). כמו כן אצל 64% מהמתאבדים התגלתה הסתגלות חברתית בעיתית.

בעייתיות בקשרים בין – אישיים

Rothemberg-1987 במחקריו על צבא ארצות הברית מצא בין הסיבות להתאבדות קושי עם אובייקט אהוב, גירושין, פרידה, בעיות בחיי הנישואין וקשיים עם העבודה או עם השרות.

מצבי דחק Life Stressors

Rich & Wirsrad-1991 בדקו את הקשר בין Stressors אובדניים למעגל החיים ומצאו, שגרושין, פרידות, בעיות כלכליות ומחלות היו בין מוקדי הדחק הבולטים. לגבי קבוצת גילאי 15 – 24 , שהינה הקבוצה הרלוונטית למחקר זה, נמצאו דחייה ופרידות כגורמי לחץ בעלי השפעה גבוהה.

ביצוע ניסיון אובדני קודם

Hawton-1987 טוען שהסיכון להתאבדות בשנה שלאחר המעשה האובדני מתקרב ל1% . לטענתו הסיכון יורד במשך השנים אולם יש לקחת מקדם בטחון, עד שמונה שנים לאחר הניסיון. Murphy (1983) טוען שאחד מכל ארבע אנשים שביצעו ניסיון אובדני יחזור על המעשה

איום אובדני

Ferberow-1991 חקר 133 מקרי התאבדות שבוצעו על ידי אנשים מתחת לגיל 30 ו 150 מקרים שהיו מעל לגיל 30, מצא שאחוזי איומי אובדנות וניסיונות אובדניים קודמים היו גבוהים בכל הגיליים אצל אלה שהתאבדו, דיבורים על התאבדות ב 71% וניסיונות התאבדות אצל 42%. דבר שהביא למסכנה אצל אותם חוקרים שכל סוג של התנהגות אובדנית כגון איומים, ניסיונות ואידאליזציה של ההתאבדות בהיסטוריה של הנבדק צריכה לקבל הערכת סיכון גבוה כשמדובר בסיכון לפגיע עצמית שלא בהכרח מסתיים במוות לאומת זאת אם מדובר על הערכת סיכון להתאבדות ההערכה אינה ברורה.

שנויים במצב הרוח בימים האחרונים

בלייך (מתקשורת אישית) וקרון (1990) מדווחים כי מניתוח שנעשה ממקרי התאבדות במהלך השרות הצבאי נמצא שינוי קיצוני במצב הרוח ביומיים שלושה האחרונים טרם ביצוע ההתאבדות. הם מתח ודיכאון, וצמוד לאירוע, שלווה מוזרה. אחד ההסברים הינו, שהתאבד השלים עם העובדה, שרק המוות יכול לשחרר אותו מבעיותיו והמועקה שרודפת אותו.

מחקרים שנעשו על החלטות מטפלים

מבדיקת הספרות המקצועית מצאתי רק שני מחקרים, שנעשו על תהליך קבלת החלטות של מטפלים לגבי סיכון אובדני של ניבדק. Brown-1970 במחקר שעשה על עובדים במרכז למניעת התאבדות בלוס אנג'לס (LASPS) מצא, שהמנבאים העיקריים להערכת סיכון היו תכנית התאבדות, גיל וניסיונות קודמים.

אליזבט רוטשילד (1986) במחקרה על הערכת סיכון אובדני של מטלפנים לער"ן מצאה שהמנבאים העיקריים להערכת סיכון היו תוכנית התאבדות, אופן הצגת ההתאבדות וניסיון אובדני קודם.

 

 

 

מודל התיאורטי

שיפוט קליני

מחקר זה עוסק בתחום של שיפוט קליני. חשיבותן של החלטות בחייהם של אנשים הביאה לכך שלא פעם תלוי האדם בהחלטות ובשיפוט של זולתו, היכולים להשפיע בצורה ניכרת על חייו.

(1981) Arkes Paine 1978 ,, (1980) Nisbett & Ross מצביעים על מגבלות קשות, בעיקר קוגניטיביות, לנתח ולעבד את כל המידע על אנשים.

כמו בן, יש עדויות על קושי של אנשים לזהות מה משפיע על החלטותיהם

לפני קבלת החלטה. עובדה זו הביאה לצורך בבניית מודלים שמזהים פריטי מידע בהם נעשה שימוש, ואת משקלם בקביעת ההחלטה. מודלים אלה מספקים היזון חוזר, המאפשר איתור פגמים וחולשות בתהליך השיפוט.

לצורך בדיקת תהליך קבלת החלטות בחרתי להציג בפני מטפלים סידרה של מקרים פיקטיביים, המייצגים את האנמנזה (היסטוריה קלינית) של נבדקים. ניתוח התגובות למקרים השונים מאפשר לקבל מהקלינאים את הערכה לגבי כל מקרה, ולבחון אלו פריטים חשובים ומה משקלם בזמן קבלת ההחלטה על סיכון אובדני.

הגישה דרכה אאבחן תהליך זה נקראת Social Judgement Theory ((S.J.T. . Hammond, McClelland & Mumpower (1980) טוענים, שתיאוריה זו התפתחה מתוך תיאורית "הפונקציונליזם ההסתברותי" של ברונסוויק העוסקת בתהליכי תפיסה. התיאוריה של ברונסוויק גורסת, שהיחסים בין גירויים קרובים הניתנים לתצפית ומדידה לבין "מצב הדברים האמיתי" קרי משתנים רחוקים, הם הסתברותיים ובלתי ודאים. בהתאם לזאת גם היחסים בין הגירויים לבין התפיסה, שהיא מוצר היסקי, הסתברותי ובלתי ודאי.

Hammond (1979) הרחיב את התיאוריה של ברונסוויק והכליל אותה מעבר לבעיות תפיסה, גם על בעיות של שיפוט אנושי. לטענתו, גם מהשיפוט האנושי איננו יכולים לצפות ליחסים דטרמיניסטיים חד משמעים, בין מערכת של רמזים (אינפורמציה הנתונה בידינו), בין השיפוט (המוצר ההיסקי), ובין מצב העולם ה"מסתתר" מאחורי הרמזים (מצב הדברים האמיתי).

ה S.J.T. שאבה דבר נוסף מה "פונקציונליזם ההסתברותי" של ברונסוויק, וזהו "מודל העדשה" שמתאר את המערכת התפיסתית ע"י שימוש בדימוי של עדשה אופטית.

 

 

 

Distal                            Proximal                         Judgement

קריטריון                                                                    שיפוט

                                     איומים אובדניים

                                     דיכאון

סיכון אובדני                      התנהגות אנטי סוציאלית            הערכת

   "אמיתי"                       נתוני איכות                             המטפל

                                    רקע משפחתי                          את הסיכון                                                                        

                                     שלב השרות               

                                     מצבי דחק

                                     ניסיונות התאבדות קודמים

                                     שינוי פתאומי במצב הרוח

 

 

 

 

המחקר הנוכחי מתמקד בצד שמאלי של העדשה – שיפוט הקלינאי.

המחקר לא מתכוון לבדוק האם ההחלטה של השופט (המטפל) הייתה נכונה או לא, אלה מנסה לבדוק איזה מהרמזים שהשופט קולט הם המשמעותיים או בעלי המשקל עבורו בבואו לקבל את ההחלטה.

בחרתי בגישה של "זיהוי מדיניות" (Policy Capturing) הנגזרת מה S.J.T. שבה נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות שונות על מנת לבנות מודלים לינאריים המתארים את שימוש הקלינאים באינפורמציה הנתונה בידם ומסבירים את השיטתיות בקשר שבין האינפורמציה הנתונה על החייל לבין הערכת הסיכון.

Stewart (1988) מסביר שמטרת גישה זו היא לתאר כמותית את היחסים בין השיפוט של קלינאי והאינפורמציה (הרמזים) המשמש ליצירת מודל שיפוטי

Brehmer and Brehmer(1988) טוענים שהגישה עוסקת בשיפוטים הנעשים על ידי שופטים מומחים, בתנאים קבועים, שבהם אפשר להניח קיום מדיניות קבועה. עוד טוענים שגישה זו מנסה להחצין מדיניות שיפוט על ידי שימוש בשיטות סטטיסטיות על מנת לתאר את יצירת המודל השיפוטי.

שאלת מחקר

כפי שצוין לעיל השאלה בא יעסוק מחקרי הינה כיצד אנשי מקצוע (קב"נים) מגיעים להחלטה לגבי סיכון אובדני של ניבדק, ואיזו משקל מיחסים לכל אחד מהקריטריונים (גורמי סיכון) בבואם לבדוק חייל ולקבוע שהנבדק הינו בסיכון אובדני.

 

 

 

שיטה

כללי: בפני מדגם של קציני בריאות נפש הוצגו מקרים פיקטיביים והם התבקשו להעריך לגבי כל מקרה את הסיכון האובדני וההמלצות להמשך טיפול.

 

מדגם מחליטים

אוכלוסיית המחקר הינה 85 קב"נים בשרות סדיר בצה"ל. אלו אנשי מקצוע (עובדים סוציאליים), הבאים במגע יום יומי עם נושא האובדנות ובעבודתם המקצועית עליהם להעריך את הסיכון האובדני של הנבדקים על ידם.

מדגם המקרים הפיקטיביים

המקרים הפיקטיביים ניבנו מצרופם של 10 משתנים. המשתנים משקפים גורמי סיכון, שהופיעו בספרות המקצועית ובשיחות עם גורמי בריאות הנפש בצה"ל ולהערכתי מייצגים את מגוון האפיונים של החיילים הפונים לטיפול הקב"נים. כדי לאפשר כיסוי של כל המשתנים במסגרת של מדגם בעל גודל סביר בחרתי להציג כל אחד מהמשתנים כדיכוטומי.

כל ערך של משתנה מיוצג בעזרת משפט או פיסקה קצרה; כדי להעשיר את התאורים יש לכל ערך של משתנה שני תיאורים מילוליים, שלהערכתי יש להם משמעות תוכנית שווה אך ניסוח קצת שונה.

עבור 10 משתנים דיכוטומיים יש 2 בחזקת 10 (1024) מקרים, שפוזרו באופן מקרי בין הקב"נים כך, שכל אחד קיבל 12 מקרים.

ניתוח סטטיסטי

הניתוח הסטטיסטי מתמקד בניסיון לזהות את משקלם של המשתנים השונים בניבוי הערכת הסיכון של הנבדק.

לניתוח הסטטיסטי בחרתי בגישה הנומוטטית המנתחת החלטות שיפוטיות, על ידי צירוף תגובות שופטים ומניחה הומוגניות בתגובות השיפוטיות.

Hammond, McClelland and Mumpower(1980) טוענים שלבחירה זו מחיר של אובדן סטטיסטי של ההבדלים בין השופטים השונים, למול זה מציעה השיטה יתרונות של מהימנות, כוח סטטיסטי ויכולת הכללה גדולים יותר. הניתוח מבוסס על ריכוז תשובות כלל המשיבים כאילו היו משיב אחד – מערכת ברה"ן.

 

ממצאים

במחקר זה הגיבו הקב"נים על תיאור מקרים: הם העריכו את רמת הסיכון לאובדנות בכל מקרה. טבלה 1 מציגה את התפלגות המשתנה התלוי הערכת סיכון, כפי שנתקבלו מתשובות הקב"נים.

 

 

טבלה 1: התפלגות הערכת הסיכון

הערכת

הסיכון

0

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

שכיחויות

2%

7%

14%

10%

14%

10%

11%

6%

12%

6%

6%

ניתן להתרשם מטבלה 1 מהתפלגות המפוזרת בצורה שווה בטווח של 2 – 8, עם שכיחות נמוכה בהערכות הנמוכות ביותר והגבוהות ביותר.

בשלב ראשון בדקתי האם הערכת הסיכון מושפעת ממאפייני החייל כפי שהופיעה בתיאור המקרה. טבלה 2 מציגה את ממוצעי הערכות הסיכון עבור כל אחת משתי הקטגוריות של המשתנים הבלתי תלויים. המאפיינים מוצגים לפי סדר עוצמת הקשר בינם לבין הערכת הסיכון.

טבלה 2: ניתוח שונות של הערכת הסיכון לפי מאפייני החייל

משתנה

ממוצע סיכון קטגוריה א' קטגוריה ב'

F (1,1022)

איומי אובדנות (איום ישיר– איום מרומז)

6.05 3.92

***

239.98

ניסיון אובדני קודם (היה ניסיון – לא היה

6.11 3.96

***

221.94

שינוי פתאומי במצב הרוח (לא היה שינוי – היה שינוי)

4.61 5.47

***

49.53

דיכאון (יש דיכאון – אין דיכאון)

5.40 4.67

***

63.19

בעיות משפחתיות (יש בעיות – אין בעיות)

5.26 4.82

***

11.96

בדלנות חברתית (יש בדלנות – אין בדלנות)

5.24 4.83

**

8.92

סוג אירוע הדחק (אובדן – בעיות עם מפקד)

5.11 4.97

3.07

התנהגות אנטי סוציאלית(קיימת – לא קיימת)

5.11 4.96

1.83

קב"א (47 – 52)

5.14 4.93

0.42

טבלה 2 מציגה ניתוח שונות בתשע כיוונים, שבו תשעה מאפייני החייל הם משתנים הבלתי תלויים והערכת הסיכון היא המשתנה התלוי. ניתוח השונות מצביע על כך שמאפייני החייל קשורים להערכת הסיכון [P< .000     F (9, 1014)= 65.79] . בניתוח השונות החד כיווני כל פריט בנפרד, נמצאו מספר פריטים שהקשר בינם לבין הערכת הסיכון היה מובהק. הפריטים הם:

איומי אובדנות, ניסיון אובדני קודם, שינוי פתאומי במצב הרוח, דיכאון, בעיות משפחתיות ובדלנות חברתית.

כן ניתן לראות שבמשתנה איום אובדני למשל, כאשר היה האיום מרומז, הממוצע להערכת הסיכון היה 3.92 , וכאשר האיום ישיר הממוצע היה 6.05 . גם בניסיון אובדני קודם, ניתן להבחין שכאשר קיים ניסיון מסוג זה,

הממוצע הינו 6.11. לעומת זאת כשניסיון זה לא היה קיים, הממוצע הוא

3.96 . הרושם הברור הוא שעוצמת האיום והמעשה האובדני הקודם משפיעים על הערכת הסיכון של הקב"נים.

באשר לשינוי פתאומי במצב הרוח נמצא שהערכות הסיכון היו גבוהות יותר כשדווח על שינוי במצב הרוח לעומת הערכות נמוכות יותר כשלא דווח על שינוי.

לגבי המשתנים דיכאון ובעיות משפחתיות, הערכות הסיכון היו גבוהות יותר כשדווח על דיכאון ועל בעיות משפחתיות, לעומת הערכות נמוכות יותר כשלא דווח על כאלה.

כדי לסכם את הקשר הרב משתני בין מאפייני החייל לבין הערכת הסיכון האובדני ערכתי ניתוח רגרסיה מרובה. טבלה 3 מציגה את פריטי המידע שתרמו באופן מובהק להסברת השונות במשתנה התלוי של הערכת הסיכון האובדני.

טבלה 3: ניתוח רגרסיה על מאפייני החייל המנבאים

הערכת סיכון

משתנה

מקדם רגרסיה מתוקן

תרומה להסבר השונות

סה"כ הסבר השונות

ניסיון אובדני קודם

0.392

15.37%

15.37%

איום אובדני

0.317

13.70%

29.07%

שינוי פתאומי במצב הרוח

0.177

3.11%

32.18%

דיכאון

0.151

2.27%

34.45%

בעיות משפחתיות

0.087

0.76%

35.21%

בדלנות חברתית

0.075

0.56%

35.77%

ניתן להתרשם מטבלה 3 שסה"כ הסבר השונות הגיע לכ-36% , והתרומה הגבוהה ביותר הייתה במשתנים ניסיון אובדני קודם ואיום אובדני.

דיון ומסקנות

מהממצאים ניתן לקבוע בוודאות, שקיים אצל הקב"נים תהליך שיטתי ועיקבי של קבלת החלטות בנושא של הערכת סיכון. בניתוח הממצאים שבדק את הקשר בין מאפייני החייל להערכת הסיכון, זוהו ששה משתנים שתרומתם המשותפת הייתה כ-36% להסבר השונות של המשתנה התלוי הערכת סיכון.

כאמור, נמצא שבצוע ניסיון אובדני קודם מעלה בצורה משמעותית את הערכת הסיכון. לחשיבות שמייחסים הקב"נים ליכולת הניבוי של ניסיון אובדני קודם לגבי ניסיון דומה בעתיד יתכנו שלושה הסברים: 1) המטופל ביצע ניסיון אובדני ובכך עבר כבר את מחסום הנפשי שקיים אצל כל בן תמותה, ולכן קל יותר יהיה לו לפגוע בעצמו בעתיד; 2) במידה וניסיון אובדני בוצע כאקט דמונסטרטיבי לצורך השגת תשומת לב ואכן הצליח בכך , אין סיבה שלא יבוצע שוב לצורך השגת אותה מטרה; 3) אם האקט האובדני נתפס ע" החייל כפיתרון למצוקות, והנושא לא עבר לאחר מכן תהליך של עיבוד אם זה בכוחות עצמו או בסיוע מהסביבה, שהביא את החייל למציאת פתרונות חליפיים למצוקה, קיים סיכון גבוה שינסה לבצע זאת שוב. יש לציין שמסקירת המחקרים שבחנו מנבאים לאובדנות נתן לראות שניסיון אובדני קודם הוא אחד המנבאים היעילים ביותר לניסיון אובדני בעתיד.

איום אובדני הוא המשתנה השני שבלט במשקלו להסבר השונות. בדומה לניסיון אובדני קודם, הייתה התייחסות דיכוטומית בהצגת המשתנה: איום מרומז לעומת איום ישיר. איום מרומז היה כל אקט דמונסטרטיבי של הנבדק להשגת תשומת לב, או הישג קונקרטי אחר. לשם קביעה שמדובר באיום ישיר היה צורך שלנבדק יהיה תוכנית פעולה הכוללת: כלי, מקום ודרך לביצוע המעשה האובדני. ניתן להתרשם על פי הממצאים שהתייחסות הקב"נים לאיום ישיר הייתה גבוהה מההתייחסות לאיום מרומז.

המשתנה שינוי פתאומי במצב הרוח . הינו משתנה חדש יחסית, שהתקבל ממחקרים שבוצעו במחלקת בריאות הנפש בצה"ל, (בלייך מתקשורת אישית) אך לא זכה לפרסום עד כה. המשתנה מתייחס לכך שביומים שלושה קודם ביצוע המעשה האובדני, חל שינוי במצב הרוח של המטופל והרגשתו משתפר, דבר שעלול להטעות את הקלינאי, ולגרום לו לחשוב שחל שיפור במצב המטופל. למעשה משמעות השינוי היא שהמטופל השלים עם הרעיון שרק המוות ישחרר אותו מסוריו.

כעת הכללת המשתנה במחקר, היה חשש שהקב"נים לא התייחסו למשתנה בדרך המצופה, משום שאינם מכירים את הממצא הזה. אולם מניתוח הממצאים בולט הבדל בהערכת הקב"נים את רמת הסיכון, ההערכה היתה גבוהה יותר כשדווח על שינוי פתאומי המצב הרוח. נראה שהמידע על כך שזהו סימן שזוהה אצל מי שהתאבדו אומנם היגיע לקב"נים.

דיכאון מקובל בספרות כאחד המאפיינים הבולטים לניבוי אובדנות Beck-1967 . במחקר הנוכחי תרומתו להסבר השונות אומנם מועטה יחסית (2.27%) , אך מבחינת יחס הקב"נים , בולט הבדל מובהק ביחס לנבדקים שדווחו על דיכאון בהשוואה לאלה שלא דווחו. יתכן שבהקשר הצבאי תופעות של דיכאון אומנן מסמנות סכנה מסוימת, אך במידה פחותה מאשר באוכלוסיה הרחבה ששם תופעות דיכאוניות הן כנראה נפוצות יותר, וגם קשורות קשר ישיר יותר להתנהגות אובדנית.

כפי שצוין במחקר זה, נתן לזהות משתנים המסבירים שונות בהחלטות הקב"נים על סיכון אובדני של נבדק. באופן כללי, משתנים אלו מקובלים על הספרות והקונצנזוס המקצועי. נשאלת השאלה האם אלו דווקה המשתנים שמערכת ברה"ן רוצה לראות כמשתנים שישפיעו בצורה הבולטת ביותר על הערכת הסיכון לאובדנות אצל הקב"נים? מה סוג השרות שמערכת ברה"ן מעוניינת לספק למערכת הצבאית? משיחות עם קב"נים בעת מילוי השאלונים עולה כי יש קשר בין סוג השרות שהקב"נים מספקים לבין ממצאי המחקר.המשתנים ניסיון אובדני קודם ואיום אובדני מתאימים להתערבות במערכת ממיינת ומאבחנת אך לא מטפלת, כפי שהדבר מתבטא במחקרים של

Brown שנערך במרכז למניעת התאבדות בלוס אנג'לס ומחקרה של Rotchild שנערך בשרות לעזרה ראשונה נפשית (ערן), שניהם שירותים שמטרתם אבחון ומיון. יתכן שהסיבה לכך נעוצה בסוג המחקר הנוכחי, שבו נדרשו הקב"נים לתת הערכת סיכון לגבי מקרים המתארים מצב של חייל במיון או אבחון. אילו המקרים שהוצגו בפניהם היו מתארים מצב של טיפול, יתכן שמאפייני החייל שהיו משפיעים עליהם היו אחרים.

נקודה נוספת לדיון בתוך מערכת ברה"ן היא העובדה שאוכלוסיית המחקר הייתה מורכבת מקלינאים מתוך המסגרת הצבאית ולמרות זאת ניתן להתרשם שהם לא נתנו משקל רב למאפייני החייל הקשורים למסגרת זו כגון קב"א וותק בשרות. הסבר אפשרי לכך הוא הקשר ההדוק בין הקב"נים לפסיכיאטרים שהינם על פי רוב אנשי מילואים העובדים ביום יום במסגרת אזרחית. יתכן ואילו הקב"נים היו עובדים יותר מול קלינאים ותיקים יותר במערכת הצבאית, היו אז מיחסים משקל רב יותר למאפיינים אלו.

המחקר הנוכחי הוא מחקר סימולציה, וכמו המחקרי סימולציה אחרים קשה גם כאן להעריך עד כמה ניתן להסיק מנתוני מעבדה לגבי קבלת החלטות בשטח. יתכן שאילו הוצגו לקב"נים תיקים של חיילים שנבדקו במציאות, ולא מקרים פיקטיביים הממצאים היו אחרים. עם זאת, יש סימנים ברורים לכך שהקב"נים התייחסו ברצינות לתיאורי המקרים והגיבו באופן שיטתי למאפיינים שהוצגו בהם. יש בכך עידוד לביצוע מחקרים נוספים בשיטה זו של הצגת מקרים פיקטיביים.

 

 

מרסלו מכלין

יולי 1992

כתובת דואר אלקטרוני : Susana@netvision.net.il 

ביבליוגרפיה: בגלל גודל פריט זה ניתן לפנות באופן אישי לקבלת מידע זו.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

מכלין, מ. (2004). הערכת סיכון אובדני על ידי קב"נים בצה"ל. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 18/7/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=370

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צוות פסיכולוגייצוות פסיכולוגיי24/3/2009

סיכון לאובדנות בצעירים/ות שמתקשים על רקע מגדר ונטייה מינית. שלום חגית,
מחקר על אובדנות בקרב חיילים/ות - חשוב שיתן את הדעת על גורמים שקשורים בזהות מגדרית ובזהות מינית והנושאים שיכולים להיות קשורים בכך (אפליה ואלימות  חברתית, שאלות לגבי דימוי גוף ודימוי עצמי, תחושת בדידות, ריחוק מההורים, הסתרה ועוד).
כדאי לעיין במאמר הבא וברשימת המקורות שלו:
http://www.hebpsy....d=594
בהצלחה

חגית פירסטחגית פירסט14/3/2009

ביבליוגרפיה. שלום רב,
אני כותבת עבודה בנושא התאבדות בקרב חיילים
אשמח לקבל את הביבליוגרפיה של המאמר שלך
בתודה
חגית

גולאסו ג.ב.גולאסו ג.ב.8/11/2008

לא מדויק.... כל זכר אשר מבצע את הצו הראשון כמלש"ב, עובר ראיון אישי.
המראיינות הפסיכוטכניות דולות מידע גם על הנטיות המיניות של המרואיין. גם אם לא באופן ישיר אז במרומז.
מלש"ב החושף מרצונו את נטיותיו ההומוסקסואליות - אין כל מניעה מהמשך חקירה בנושא.

צביאל רופאצביאל רופא11/6/2005

על אחריותה של המערכת הצהלי"ת. למרסלו,
מדוע המאמר אינו שם דגש מתאים על המשתנה הקשור לתנאי השרות?
זה שכידוע כולל בין היתר:  אי הקפדה על שעות שינה מספיקות ו/או אימוץ פיזי מופרז ו/או דיכוי והשפלה נפשיים (כגון, טירטורים)?
כי מהיכרות עם המערכת נראה לי, שמשתנה זה הרבה יותר דומיננטי במכלול הסיבות המביאות להתפתחות דיכאון וחשיבה אובדנית, מרוב המשתנים האחרים, אם לא מכולם... 
כמו כן, מדוע אין דגש במאמר שלך על אחריותה הישירה של המערכת הצהלי'ת שבלשון המעטה לא תמיד מתפקדת באופן מוסרי, הוגן ובריא נפשית, כלפי קריסה של חלק לא מבוטל של הצעירים המאוזנים נפשית הנכנסים לשורותיה?

אדם פליישמןאדם פליישמן11/6/2005

כתיבת מאמר. היי קראתי את המאמר שלך והוא היה מאוד מרתק הייתי שמחלקבל בבליוגרפיה
f_dami@yahoo.com

מרסלו מכליןמרסלו מכלין28/4/2005

תודה ערן. סליחה על איחור בתגובה
אבל רק היום קראתי
המחקר הנוכחי לא בדק השפעת הסביבה על החלטות הקב'נים
אלה אלו גורמי סיכון הם רלוונטים
מנסיוני לפעמים יש השפעה על מה לעשות עם החייל לפי רוח היחידה
אבל זה לא משבדקתי ולא ידוע לי אם זה נבדק
בהחלט נקודה מענינת להתיחסות
תודה

ערןערן17/3/2005

ברה"ן [ל"ת]. ראשית המאמר היה מעניין מאוד - תודה רבה !!!שנית - מתנצל על התגובה המאוחרת ... יש הרבה מידע מפוזר באינטרנט
במאמר התייחסת לכך שהבדיקות נעשו ל - 85 קב'נים מכלל צה'ל, השאלה היא האם החלטותיהם מושפעות מהיחידה בה הם משרתים או יותר נכון מציפיות היחידה בה הם משרתים ? והאם ניתן למדוד זאת ?ברור לי כי הקב'נים מושפעים מאופי השירות המיועד של החייל אך לא לזאת הכוונה.
כשחייל מגיע לקב'ן יש מספר גורמים סביבתיים העלולים (לדעתי) להשפיע עליו והשאלה עד כמה אותם גורמים משפיעים עליו  והאם נכון שאותם גורמים אכן ישפיעו עליו בקבלת ההחלטה.
אני מדבר על גורמים כמו : מפקד שדואג לנשר הגדול של יחידתו שמשפיע על הקב'ן, אירועי טרור למיניהם, נטייה של גורמים לא מקצועיים שנוטים 'להזליף' את דעתם האישית בקשר לחייל הספציפי.
מקווה שלא מאוחר מדי בשביל תשובה ...
 

יעליעל9/1/2005

בבליוגרפיה. האם אפשר לקבל את הרשימה הבבליוגרפית למאמר?
 

שלוםשלום2/1/2005

ביבליוגרפיה. אם תשאיר כתןבת א-מיל אשלח
תודב
מרסלו

שלוםשלום1/1/2005

ביבליוגרפיה. שלום רב,
מאוד נהניתי מן המאמר. ולכן הייתי רוצה בבקשה לדעת מה הביבליוגרפיה שלו.  תוכל בבקשה לפרסם קישור?
תודה.
שלום

מרסלו מכליןמרסלו מכלין18/12/2004

שלום נגה. אני מסכים איתך שכל אחד בונה לעצמו שיטה איך לבדוק אובדנות. אני מניח שזה סביב סיפרות שקרא או אינפורמציה שקיבל. זה גם קרה לי כשעבדתי כקב'ן
עכשיו זו שאלה באמת איך בודקים אינטואיציה במחקר אני מניח שגם במחקר שלי אני שואל את הקב'נים על סמך האינפורמציה איך היתים מגדירים את הסיכון ואז יש מידת מה של סוביאקטיביות.
עובדה שבתוצאות דיכאון לא הופיע כגורם סיכון ראשי אלב נסיונות העבר ואיום יש מידה רבה של סוביאקטיביות
תודה על התגובה שלך
מרסלו  

נגה דן-גורנגה דן-גור16/12/2004

למרסלו. מרסלו שלום,
קראתי בענין רב את המאמר שכתבת - שעושה בעיני סדר בכמה דברים חשובים.
יחד עם זאת, מצאתי שבסיטואציות מהסוג שחקרת אני נעזרת לא מעט בתחושות 'רכות' במפגש עם האדם מולי (כולל העברה נגדית - לטוב ולרע) כחלק מהחומר ה'מקודד' בתוכי בהערכת סיכון אובדני.
אין לי שמץ של רעיון איך חוקרים סוג כזה של תחושות - ומאד מצאה חן בעיני הטכניקה שמצאת למחקר שכן עשית. יחד עם זאת, בעיני קשה להתעלם מהעובדה שחלק מהערכת המסוכנות נעשית שלא על בסיס אינפורמציה 'עובדתית'.
בכל מקרה, ישר כוח על ביצוע המחקר החשוב הזה.
נגה דן-גור

הנכה הצהליהנכה הצה"לי15/12/2004

למרסלו שלום. תודה לך מרסלו על דבריך שהם מענה רך המשיב חימה.
אתה נתת לי בתשובתך האחרונה דוגמה להתנהגות שהיא גם אבירית וגם יעילה !
אתה הודית בטעותך. זה לא דבר קטן.
אתה הפגנת גמישות מקסימלית. אני  יודע שזה לא כל כך פשוט.
הלוואי שהמטפלים שהכאיבו לי כל כך היו מסוגלים לקחת אחריות כמוך...
בברכת חג שמח
הנכה הצה'לי - צביאל רופא

מרסלו מכליןמרסלו מכלין15/12/2004

לנכה צה"ל שלום. לימדתה אותי דבר חשוב עם הודעתך
על אף שהיתי רחוק מלנשות להתנשא עלך או משהו דומה
תיהיה בטוח שאני מכבד אותך כמו שאתה
ואני מוכן לשמוע או להתדיין איתך אם תמצא לנכון
תודה רבה
מרסלו 

נכה צהלנכה צה"ל11/12/2004

למרסלו מכלין. שלום,
הגישה שלך נראית לי מאוד מוזרה. כי אתה למעשה טוען שבגלל שאתה אוהב לפנות לאנשים באופן מסויים, אז אתה לא יכול להתכתב איתם אם הם לא עונים לתנאים שלך. אז באמת סליחה, אבל אתה לא מוצא בכך קצת יותר ממעט התנשאות? שמץ של גדלותיות?
אבל מעבר לכך, יש עוד הרבה אלטרנטיבות כן לענות לאנשים בלי להשתמש בכינויים שאינם נשמעים טוב לאוזניך... שמת לב שפשוט כתבתי בראש הודעה זו שלום, וזהו? גם אתה יכולת. ואתה יכולת לכתוב גם משהו כמו: לנכה צה'ל שלום,
אני חושב שכמטפל ותיק אתה אמור להיות יותר רגיש ויותר גמיש בעניין זה. תאר לך שהנכה צה'ל שמתכתב אתך כרגע, מאוד מתבייש להחשף... שקשה לו לספר תחת שם אמיתי על ההתעללות, ההזנחה, הנכות ובעיקר המחדל הפושע שאירעו לו (כמו לרבים אחרים) במסגרת צהלי'ת.
ואני באמת שואל אותך: האם לדעתך עובדות אלו מצדיקות יחס מחוספס שכזה מצידך? 
אם אתה שאמור להבין את כל הדברים הללו, הגבת כפי שהגבת כלפי אחרי 14 שנות שירות, אז אולי באמת הרגישות והפתיחות בצה'ל כלפי בעיות נפשיות הן לא משהו משהו...
 
 

מרסלו מכליןמרסלו מכלין11/12/2004

שלום לך. תיראה אני אוהב לפנות לבן אדם באופן אישי ומה אני אפנה אליך 'שלום נכה' זה לא נעים נכון
שנית משאני כותב על צה'ל זה מתוך ידיעה שירתתי במסגרת 14 שנה וככה התנהלו הדברים לפחות עד שפרשתי
שלישית הנתונים מתפרסמים כל שנה בעיתונות לאחר שצה'ל מציג אותם בועדת חוץ ובטחון
אני לא יודע אם תפנה לא'כ'א' תוכל לקבל אותם. זה פירסום שהצבא יוזם. במקרה הנידון זה נתון שהעתונאי זאב שיף פירסם והוא נחשב לעיתונאי רציני.
בהצלחה
מרסלו

נכה צהלנכה צה"ל11/12/2004

למרסלו מכלין. ראשית, למה אתה מעדיף לענות למישהו שמשתמש בשמו האמיתי? האם אתה עונה ל'שם של מישהו' או לטענות הספיציפיות של הכותב?
שנית, אם כדבריך אתה לא מיצג את הצבא, אז למה בכל זאת אתה עונה בשם צה'ל?  
שלישית, עד כמה שידוע לי המספרים שנקבת נמוכים בהרבה ממה שמתרחש במציאות ולצערי אפילו פחות מחצי. ומעניין מדוע אנו לא יודעים על שום פרסום רשמי בנדון... אשמח אם תפנה אותי למקורותך הרשמיים.
בלי שום כעס אישי
נכה צה'ל

מרסלו מכליןמרסלו מכלין8/12/2004

שלום לך. קודם כל אני מאדיף לענות למשפונה בשמו האמיתי ולא דרך ניק
שנית אני לא מיצג את הצבא אני רק הצגתי מחקר אומנם אני מודע שהנושא מעורר תגובות שונות
שלישית הצבא כן מפרסם נתונים על התאבדויות זה עומד על 30 - 40 חיילים בשנה
כולל מילואים ואנשי קבע
בהצלחה
מרסלו

מרסלו מכליןמרסלו מכלין8/12/2004

שלום דליה. אני חושב שכדי לך לקרוא את המעמר כי בו מדובר לא על התאבדות עצמה אלה על ביכוח בין הורים שכולים לבין הצבא לגבי מקרה שההורים טעני שבנם לא התאבד והצבא קבע שזו התאבדות
לגופו של ענין אומנם אני מכיר את המערכת כי עבדתי בה הרבה שנים אבל זה לא נושא המחקר
אני מודע שהנושא מעורר הרבה תגובות ריגשיות וזה טוב אבל אני לא הכתובת לכך
אם את מעונינת את יכולה לפנות אלי באופן אישי אשמח לקיים איתך דיון
יש פרטים שלי בכרטיס האישי.
בהצלחה
מרסלו 

נכה צהלנכה צה"ל7/12/2004

מערכת הביטחון צריכה להתבייש!. לכן - אולי הם כל כך נמנעים מלפרסם את הסטטיסטיקה השנתית של ההתאבדויות.
לכן - יש כל כך הרבה נפגעי נפש אנושים שברובם הגדול לא מכירים כנכי צה'ל.
לכן - כל אם ואב אמורים לחשוש מלשלוח את בניהם ובנותיהן לשירות בצה'ל וביחוד אם הם אנשים טובים ורגישים.
לכן - אסור לשמוע לאנשים שמנסים להכשיר את השרץ.

דליהדליה7/12/2004

למרסלו שולחת לך קישור בנושא. http://www.portel....e.asp

דליהדליה7/12/2004

מתברר שזה לא בדיוק כך. שלום מרסלו,
לא קראתי אולם מתברר שיש כתבות בסופשבוע ל ידיעות אחרונות בנושא.
הצבא מעלים הרבה מקרים והציבור לא יודע!!!!
בנוסף אתמול היתה כתבה בנושא זה גם בערב חדש.
לידיעתך, רק מי שיש לו כסף רב וסבלנות להתעסק עם בתי משפט יודע את האמת
לאמיתה.
דליה

שירה דנילובשירה דנילוב29/11/2004

תודה על תגובתך...מרסלו.. אני אעביר לך את פרט המקרה אותו אני מכירה, כשבמהותו, הייתה הערכת סיכון גבוהה לחייל (לא סימולציה אלא מציאות)דבר שהביא להפעל המערך המקצועי 'למנוע', את התאבדות שלא הייתה ולא נבראה... החייל אכן, נקלע למצוקה רגשית אבל לא מאוד קשה... ללא כוונות אובדניות בכלל. למעשה הוא סיים שירות, צבאי מלא השתלב בלימודים אקדמאים,ובעיסוק מקצועי מכובד ללא כל שריד לאי אילו שהן כוונות אובדניות... השאלה היא בעצם האם בין שאר המשתנים, המציאות הצבאים מהווה גורם לחץ שמעלה את אחז ההערכת הסיכונית אצל הקב'ן... מה שבמציאות האזרחית לא היה מגיע לרמות הערכה כאלו גבוהות. אבל את הפרטים במלאים לגבי האירוע אשלח לך בדואר. לילה טוב,
שירה 

מרסלו מכליןמרסלו מכלין29/11/2004

שלום דליה. בכל מקרה של התאבדות הצבא מקים 3 ועדות
אחד חקירת מצ'ח
שנית ועדת חקירה מטעם ראש אכ'א בראשה סגן אלוף וצוות של קב'ן פסיכולוג ואיש שלישות
כמו כן לרוב גם ועשה מטעם מפקד החייל
וכל החומר מגיע לראש אכ'א שמחליט האם צריך לנקוט צעדים או הפקת לקחים
כמו כן החומר מועבר למחלקת בריאות הנפש להפקת לקחים
יש לציין שכל הועדות חוקרות כולל מצ'ח ואם יש צורך בהמלצות אישיות מגישים את החומר למצ'ח להגשת כתב אישום
אין לי מוסג למה המשפחה לא קיבלה דווח כדי להם לפנות לאכ'א בהמצאות קצינת נפגעים
לילה טוב
מרסלו 

דליה מ.דליה מ.29/11/2004

שאלה למרסלו. הצבא לא ממהר לבדוק מקרים של התאבדויות.
אני מכירה מקרה שעבר למעלה משנה והמשפחה לא יודעת כלום.
זה מאוד מקשה וגם נשאלת השאלה איך הצבא מסיר את האחריות מעצמו.
הצבא צריך לבדוק מדוע קורים כל כך הרבה מקרים של התאבדויות.

מרסלו מכליןמרסלו מכלין29/11/2004

הי נוחי. תודה על המחמאות ועל ההזמנה למפגש
אכן הומוסקסואליות מופיע כגורם סיכון אך בעיכר בשלב שההומוסקסואל מגלה שהוא הומוסקסואל בשער השלבים של ההתפתחות יורד הסיכון
הומוסקסואליות כשלעצמה אינה פתולוגיה גם בצבא היה לי מפקד סגן אלוף הומוסקסואל מוצהר
וגם מפקד בה'ד 10 לפני שנים היה הומוסקסואל בדרגת אלוף מישנה
זאת אומרת שהצבא לא פוסלת הומוסקסואליים ולא רואה בהם פתולוגיה
פגשתי כמובן מקרים של בחורים הומוסקסואלים שרמת החרדה עלתה בגלל מגורים משותפים עם עוד בנים ןכןן.. אבל זה טופל במישור המקומי
אוי בבואי אם הצבא תישאל על נטיות מיניות זה פגיע חמורה בחופש הפרט
ניסו לשאול את זה בהקשר ל ids וקמה מהומה
שוב תודה
מרסלו

מרסלו מכליןמרסלו מכלין29/11/2004

שירה שלום. שלכתי לך בפרטי תגובה אבל כנרא שלא היגיע
קודם אשמח לשמוע על מקרה שאת מכירה
שנית מאוד קשה לבצע מחקר סימולציאה על מקרה כפי שאת מתארת
זה מחייב לדעתי מחקר על מקרים אמיתיים כי זה לא רק הערבת סיכון אלה גם בהמשך מה קרה עם אותו נבדק.
המחקר שלי בדק רק הערכת סיכון
שוב תודה
מרסלו

נוחי טל-שטריתנוחי טל-שטרית28/11/2004

קריטריונים. היי מרסלו,
קראתי את מאמרך-מחקרך בעיון רב והנושא אכן מרתק.
בשנים האחרונות מדברים על הגורם מספר 1 להתאבדות אצל בני-נוער: הומוסקסואליות.
ר' פרופ' אייכלר ואתר 'סהר'. וחשוב להכניס לשאלון קריטריון זה.
היה לי בטיפול נער בן 18 וחצי, דתי, הומוסקסואל... קומבינציה קטלנית, לכל הדעות.  הוא יידע את הצבא על נסיון התאבדות בגיל 14-15, והיו רישומים על כך מבי'ח פסיכיאטרי. לא אושפז אז, היה בטיפול קצר. ההתרשמות היתה של נסיון לתשומת לב.
אני מניחה שהציג את גירסתו הוא לאותו אירוע, באופן מניפולטיבי. מצד אחד, רצה מאד להיות כמו כולם ולהתגייס, ומאידך, פחד מאד וניסה למשוך את הזמן, כשאינו מצליח לתפקד - הן בישיבה הפנימייתית והן עם בני משפחתו. הוא לא שיתף את הצבא באינפורמציה זו על נטייתו המינית ותיפקודו הרעוע, ונענה: שעליו להתגייס ודי.
האם אין צורך, לדעתך, להכניס לקריטריונים את הנושא, ולשאול ישירות לגבי נטייה מינית ולגבי תיפקוד במסגרת, לפרטי-פרטים?
תודה רבה ובתקווה שימשיכו לחקור
ולהתראות בארוחות ליליות-בוקר וירטואליות... ובמפגש הפורום הבא
 
נוחי
 
 
 
 

שירה דנילובשירה דנילוב27/11/2004

שאלה לגבי המחקר. מרסלו שלום,
תודה על המאמר.
תהיתי, האם במחקר הזה, או במחקרים אחרים שמתייחסים להערכת הסיכון האובדני ע'י קבאנים, נבדקה גם סוגיה של 'אזעקת שווא'??? משמא, התנהלות כאילו חייל הוא אובדני ועומד בקריטריונים, מה שלא היה נכון במציאות?
אני אשמח לספר לך מקרה כזה שאני מכירה.

מרסלו מכליןמרסלו מכלין24/11/2004

שלום דליה. את צודקת בחששות שלך כל אמא דואגת לילדים שלה
וגם אני אבא לחייל שהתגייס לא מזמן
אך התאבדות היא תופעה שלא קורת אצל הרבה אנשים
לאפך בגלל מיעוט התחלואה קשה מאוד לחקור אותה ולהגיע
לניבוי של אפילו חמישית אחוזים מהמקרים
ואם יש גורמי סיכון שיכולים להצביע הינה יש פה מתאבד פוטנציאלי
יש גורמי סיכון אחרים שיגידו את האפך.
מה שחשוב לך כהורה זה להיות ער לתנודות במצב רוח של הבן להיות קשוב למשהוא אומר
זה יתן לך ולו בטחון שמקשיבים למצוקות.
כאחד שהיה במערכת הצבאית אני חושב שצה'ל עושה הרבה אבל כל עוד יש חייל אחד שמתאבד לא עשה מספיק ובזה נכון הטענה של המפקד
תודה על התיחסותך
בהצלחה
מרסלו

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף24/11/2004

תודה מרסלו... היה מעניין..
מה עם מרכיב ה'התחזות'? מטופלים שלי מספרים לא פעם כי קב'נים התייחסו אליהם כמתחזים, גם כשבאו עם מחשבות אובדניות.. האם החשדנות הטבעית והמובנת של הקב'נים פוגעת בכושר השיפוט הקליני?
ומרסלו.. איזו עברית.. קצת חבל שהשפה המדליקה שלך לא יכולה לעבור למאמר המכובד.. (-:

דליהדליה23/11/2004

שמעתי שיחה של אשה. שלום רב,
לפני מספר שבועות שמעתי שיחה של אשה המספרת שהיא אם שכולה. בנה הצעיר התגייס
וחברו הטוב התאבד בתחילת הטירונות.
האם כל כך פחדה שהבן עלול להזיק לעצמו מסתובב עם נשק.
יש מספר רב של מקרי התאבדות ללא שום סימנים, הדבר מאוד מאוד קשה. שמעתי
על מקרים רבים וגם שיחה של המפקד האחראי בתחום שהשתחרר מתפקידו שטען
שהצבא אינו עושה די.
מפחיד ביותר.