×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

מאמרים

נוער הומו-לסבי בסיכון/ ג'רי לוינסון

מסמך רקע בנושא ילדים ונוער בסיכון על רקע היותם הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדר או בעלי התלבטויות בנושאים שקשורים לזהות מגדרית ולמשיכה מינית. המסמך כולל המלצות אופרטיביות וביבליוגרפיה.
המסמך הוגש לועדה מקצועית במשרד הרווחה - "ועדת שמיד", שבחרה למעשה להתעלם ממנו, והוא מוגש עתה כשירות לציבור.

מתפרסם מ 12/12/2005 | 24,924 צפיות

תגיות: |

"גשם יורד בחוץ, הוא לבד וקר לו
בטלפון הציבורי שומע קול שמוכר לו
זאת אמא שלו מהבית
אוטומטית, בקצרה
שלום, תשאירו הודעה ונתקשר בחזרה
זה דחוף לו נורא
אבל היא, מה היא יודעת
היא רואה פופוליטיקה
והיא בקושי שומעת
היא אמרה לו: אל תגור פה
גם אבא שלו אמר
אחד כמוך לא אצלנו
לא בקשנו עוף מוזר

נמס בגשם,עף ברוח
הן לא, לא יבכה
לבד כל הלילה
למי הוא מחכה
נמס בגשם, עף ברוח
בלילה קר כזה
אם יש אלוהים פה
גם הוא היה קופא"

(יעקב גלעד/ יהודה פוליקר)

הדו"ח שלהלן נשלח לפני למעלה מחצי שנה ל"וועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה", מטעם שר הרווחה, בראשות פרופ' שמיד. הוועדה סירבה להזמין מומחים שהתנדבו לכך ולדון בנושא, למרות פניות חוזרות של חוקרים, מטפלים ונציגי ציבור. הדו"ח שאמור להימסר בימים הקרובים לשר, ולקבוע מדיניות ותיקצוב לשנים רבות, אינו כולל לפיכך התייחסות לציבור גדול של ילדים ונוער בסיכון, בעלי איפיון וצרכים מיוחדים.

 

אנו מגישים בזאת דו"ח רקע מקצועי לשירות ציבור המטפלים וקובעי מדיניות. ומקווים כי הוועדה תשנה את עמדתה ותתכנס ברגע האחרון לדיון מקצועי, להוספת פרק חשוב בענין מצבם של ילדים ונוער – הומואים, לסביות, ביסקסואלים, וטרנסג'נדר – שמצויים בסיכון, והאמצעים הדרושים להצילם.

אנו קוראים לאנשי מקצוע נוספים לצאת בקריאה מצילת חיים, לראשי הוועדה, לעשות כן.

 

 

 

 

 

 

מאי     2005                             

  

לכבוד,                                                                                              מאת:

    פרופ' הלל שמיד                                                                                             ג'רי לוינסון,

    mshsmid@mscc.huji.ac.il                                                                                   "הבית הפתוח" בירושלים,

    יו"ר הוועדה,                                                                                                 jerry@joh.gay.org.il

 

    וד"ר יוסי כורזים,

    yossik@molsa.gov.il

    רכז הוועדה – משרד הרווחה

 

 

 מסמך רקע בנושא נוער הומו-לסבי בסיכון

 

מאת: ג'רי לוינסון, פסיכולוג, ממייסדי הבית הפתוח ו"פסיכולוגיי"

 

מוגש לוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה בראשות פרופ' הלל שמיד

 

תת-הועדה לרב-תרבותיות ואוכלוסיות מיוחדות

 

מבוא

בני נוער רבים בקרב הקהילה ההומו-לסבית בישראל סובלים ממצוקה נפשית קשה שמובילה אותם להתנהגויות סיכון ואף למעשי אובדנות בשיעור גבוה במיוחד ומעורר דאגה:  זו המסקנה המתבקשת מפניות רבות של בני נוער אל השירותים הקהילתיים התמיכתיים והייעוציים שמשרתים היום את בני/ות הקהילה.  אולם קיומו של של סוד סביב עצם זהותם של בני נוער אלה, עקב הסטיגמה הקשה שעדיין קיימת בקנה מידה רחב בנוגע לאוריינטציה מינית שונה, מקשה על יישוג כלפי בני נוער אלה ועל איתורם.  אם נוסיף לכך את המשאבים הדלים שעומדים לרשות הארגונים ההתנדבותיים המעטים שמרשתים קהילה זו, התמונה שעולה היא של מצוקה קשה ורחבת-היקף שאין לה כל מענה.

 

אם נתמקד בביטוי החריף ביותר של המצוקה הנ"ל, תופעת האובדנות: האובדנות בקרב בני נוער וצעירים מעוררת עניין ודאגה גוברת בעולם כולו בשנים האחרונות וגם בישראל. זאת, בעקבות נתונים מספריים מדאיגים שעולים בכל מקום שבו התופעה נחקרת.  בישראל, השנה בפעם הראשונה התקיימה ישיבה של הוועדה לקידום מעמד הילד בנושא זה, בראשות ח"כ הרב מלכיור.  מנתוני משרד הבריאות האחרונים, עולה כי בשנת 2000 התאבדו בישראל 65 צעירים בני 15-24 ו-10 צעירות, או שיעור מתוקנן של כ-7 מתאבדים על כל 100,000 נפש.  בשנת 2002 נרשמו כ-1400 ניסיונות התאבדות בקרב אותם גילאים.  ההתאבדות מהווה סיבת המוות השנייה בקרב גברים בגילאים אלו, והשלישית בקרב נשים.   מעניין לציין כי שיעור ההתאבדות בפועל בקרב גברים בגילאים אלו היא כמעט פי ארבעה משיעור ההתאבדות בקרב נשים, בעוד שנשים מבצעות ניסיונות אובדניים בשיעור שהוא פי שניים משיעור הגברים (משרד הבריאות, 2004).

 

הסוד והשתיקה

ישנה הכרה רחבה בכך שקיימת שתיקה סביב נושא האובדנות בתרבויות רבות, עקב סטיגמה ובושה שדבקה הן במי שנוטל את חייו בידיו והן במשפחתו, וכן עקב החשש ששיח ציבורי פתוח סביב הנושא וחינוך מניעתי יזום ומפורש יעודדו מעשי אובדנות בקרב צעירים, בבחינת "לשים רעיונות בראשם" (Moir, 2001, Remafedi, G., 1994, Toomey, 2000, Goldman, 1996,).   אולם אנשי מקצוע בתחומי החינוך ובריאות הנפש על-פי רוב מאוחדים בדעה שהשתיקה וההסתרה הציבורית הזו גובית מחיר יקר: היא משפיעה גם על מי שמתכנן לפגוע בנפשו, ומעודדת אותו לא להתוודע לאיש בנוגע לתכניתו, ובכך מחזקת את נטייתו של מי שמועד לכך להסתיר את תכניותיו (Bender, 2002).  זאת, כדי שלא יסכלו אותן, במקרים רבים מתוך אמונה שאין טעם להתוודות היות שאין כל אפשרות לקבל עזרה לשם פתרון בעיותיו.  עם זאת, השתיקה, ההסתרה והסוד שקיימים סביב האובדנות, כנושאים בפני עצמם, והשפעתם על התהליך האובדני, טרם זכו לתשומת לב מחקרית. 

 

אוכלוסיות מיוחדות,  האוכלוסייה ההומו-לסבית בפרט

בעיה מיוחדת של תחושות אשמה, בושה וסודיות נלווית קיימת בקרב תת-אוכלוסיות ספציפיות שמועדות לאובדנות: קורבנות אונס, קורבנות של גלוי עריות, והומואים ולסביות.  בקרב קבוצות אלו, קיימות סטיגמות חברתיות רחבות היקף בנוגע לאופי החוויה המקרבנת שעברו, או בנוגע

למהותם (כבעלי אוריינטציה חד-מינית, במקרה של הומואים ולסביות).   במקרים אלו, תחושות

הבושה והאשמה, והסודיות הנלווית להן רק מחזקות את הנטייה הקיימת במילא להסתיר את

הכוונה האובדנית.   היו חוקרים שהתייחסו לבעייתיות המיוחדת הזו תוך כדי דיון על גורמי סיכון אחרים (Remafedi, 1991).

 

על-אף קיומו של גוף מחקר גדל והולך בעולם, מאז סוף שנות השמונים של המאה הקודמת שנוגע לתופעת האובדנות בקרב צעירים הומואים ולסביות (Bell and Weinberg, 1978), בישראל תופעה זו טרם נחקרה כלל במחקר כמותי.   ידוע לי על שני מחקרים (שמורים, ולכן לא אוכל לצטטם כאן) שבוצעו בעשור האחרון על נושא האובדנות בצבא, אחד בידי מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל, השני בידי מחלקת בריאות הנפש, ובשניהם תופעה  זו לא נחקרה והוזכרה ולו במלה אחת.  שוחחתי עם בכירי חוקרי האובדנות בקרב צעירים בישראל, ומסתבר שחלקם אף לא היה מודע למחקר שהצטבר בעולם בתחום זה, או לממצאים החמורים שנתגלו עקב כך.   ידוע לי כי לעתים קרובות מקרי אובדנות של הומואים ולסביות מדווחים למשפחות ולתקשורת, הן על-ידי המשטרה הארצית והן על-ידי המשטרה הצבאית, כמקרי "אהבה נכזבת" וכד', כדי למנוע עוגמת נפש ממשפחות השארים, אולם בכך נסגר מעגל ההסתרה שקיים סביב התופעה.  היעדר כל התייחסות לתופעה מצד התקשורת, מערכת החינוך, המשטרה, הצבא, החוקרים שעוסקים בנושא וכמובן הקורבנות עצמם ומשפחותיהם, תורם ליצירת מעגל זה. 

 

היקף תופעת האובדנות בקרב צעירים הומואים ולסביות : המחקר העולמי

כדי לסבר את האוזן לגבי מימדי התופעה, אזכיר רק ארבעה מחקרים חשובים מתוך הגוף המחקרי העולמי העוסק בנושא זה, שבוצעו בשנים האחרונות.  Tremblay  (1994) בדק מדגם אקראי של 750 גברים בעיר קלגרי בקנדה, ומצא כי 8 ביצעו ניסיונות אובדניים.  מתוכם, הסתבר

ש-5 (62.5%) הם בעלי אוריינטציה חד-מינית או בי-סקסואלית.  Garofolo (1998( בדק נתונים מסקר לאומי של משרד הבריאות האמריקני (The Centers for Disease Control) שנערך במדינת מסצ'וסטס. 104 בני נוער הזדהו כהומואים או לסביות (2.5%), למעלה משליש מהם ביצעו ניסיון התאבדות בשנה שקדמה למחקר (פי-שלושה משיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב נוער הטרוסקסואלי).  כ-50% דיווחו על יותר מחמישה התנהגויות סיכון (לעומת כ-25% בקרב הנוער ההטרוסקסואלי).  Russell and Joyner  (2001) בדקו נתונים מסקר לאומי אחר, The National Longitudinal Study of Adolescent Health, ומצאו כי 15% מבני הנוער שנמשכים אל בני מינם או מקיימים עמם קשר, דיווחו על מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות (פי-שניים מהשיעור המקביל בקרב עמיתיהם ההטרוסקסואלים).  בני נוער הומואים ולסביות דיווחו על התנהגויות סיכון (כגון: דיכאון, שימוש באלכוהול ובסמים) בשיעור גבוה מעמיתיהם ההטרוסקסואלים. 

Proctor (1994) מצא כי למעלה מ-40% מבני הנוער ההומו-לסבי שנסקרו במחקרו דיווחו על ביצוע ניסיונות אובדניים. 

 

כל הזכויות שמורות לצלם עדי נס

© כל הזכויות שמורות לצלם עדי נס

 

שרותי תמיכה ויעוץ שקיימים היום

בישראל קיימים היום רק מספר קטן של ארגונים שעוסקים בטיפול ובתמיכה בנוער הומו-לסבי בסיכון באופן ממוקד: הבית הפתוח (מרכז לקהילה ההומו-לסבית בירושלים), הפורום החיפאי, (מרכז לקהילה בחיפה), אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נגרים (להלן: "האגודה"), "חושן" – מרכז חינוכי שפועל בשיתוף שפ"י, ובית דרור (מרכז חירום לנוער הומו-לסבי חסר קורת גג בתל-אביב, הפועל בחסות רשות חסות הנוער בשיתוף עמותת ש.ח.ל. , עיריית- ת"א, על"ם וביטוח לאומי).   מלבד בית דרור, כל הארגונים הנ"ל הם מסגרות התנדבותיות, המתקיימות בעיקר מתרומות ומדמי חברות.   הבית הפתוח והאגודה מקיימים שירותי יעוץ וקבוצות תמיכה לבני נוער מהקהילה ההומו-לסבית, והאגודה מקיימת קו טלפוני לייעוץ עמיתים בסגנון "ער"ן", הקרוי "הקו הלבן".  הבית הפתוח וחושן מקיימים שרותי הרצאות שמטרתן לעסוק במניעה ראשונית, באמצעות מפגשים חינוכיים שנערכים עם מורים ועם בני נוער בבתי ספר, עם סטודנטים למקצועות טיפוליים באוניברסיטאות, עם מטפלים ויועצים במסגרות שונות, ועוד.  ארגון הנוער של האגודה (15 סניפים) ותכניות הנוער של הבית הפתוח משרתות למעלה מאלף בני נוער ברחבי הארץ.   לשרותי הייעוץ והתמיכה של ארגונים אלו מגיעים מידי שנה מקרים רבים של התנכלות פיזית ונפשית של עמיתים ושל הורים ובני משפחה, נידוי ממשפחות, התנהגויות סיכון ומעשים אובדניים של בני נוער אלו.  בנוסף, בשנה האחרונה התארגנה קבוצה של מטפלים/ות שמקיימים שירות טיפולי לבני/ות הקהילה בתשלום.  מדיווחם של מטפלים ומדריכים בארגונים השונים עולה תמונה קשה לגבי מצבם של רבים מבני הנוער בקהילה, נוכח היקף הסטיגמה הקיים גם היום בחברה הישראלית בנוגע לאוריינטציה מינית שונה.  הסטיגמה גורמת לכך שדווקא בני הנוער שנמצאים בסיכון נמנעים מלפנות לגורמים יעוציים וטיפוליים, מתוך חשש של חשיפה והעדר לגיטימציה לפנות.  אז מתחיל תהליך של הידרדרות נפשית שמובילה לעתים קרובות למעשי אובדנות, מבלי שאיש בסביבה מודע לעומק המצוקה של הנער הנדון.  יתרה מזו, גם כאשר פונים למורים, למטפלים  או ליועצים, לעתים קרובות אנשי מקצוע אלו אינם יודעים כיצד להתמודד עם הבעיות שבפניהן ניצבים בני הנוער – אין כל תכניות לימוד במוסדות להכשרת אנשי מקצוע טיפוליים ומורים שמכינות אותם לטפל בבני נוער אלה או לסייע להם.   חשוב לציין כי תופעות של סטיגמה, דחייה והתנכלות, קיימות ביתר שאת בקרב אוכלוסיות מסורתיות יחסית (אך לא רק בקרבן): דתיים וחרדים, עולים מחבר העמים ומאתיופיה, יוצאי עדות המזרח, ערבים מוסלמים ונוצרים.  בני/ות הקהילה שמקורם באוכלוסיות אלו חשים בדידות תהומית, בושה ופחד מחשיפה ותחושות אלו מונעות מהם, במקרים רבים, לפנות לסיוע, להצטרף לקבוצה, או לחשוף את זהותם בפני איש.  כך באופן פרדוקסלי, בני/ות הקהילה אשר זקוקים יותר מאחרים לסיוע, אינם מגיעים לשירותים שנועדו לסייע להם. 

 

ההתערבות הדרושה ברמה הממלכתית

אם הסטטיסטיקה העולמית תקפה גם בישראל (בהעדר נתונים ממפקד האוכלוסין), אזי קיימים בישראל כ-600,000 בני ובנות הקהילה ההומו-לסבית בקירוב.  אם מתוכם כרבע הם בני נוער וצעירים עד גיל 25, אזי מדובר באוכלוסיית בסיס של כ-150,000 צעירים.  ואם ניתן להשליך מהנתונים של Garofolo שהוזכרו לעיל על האוכלוסיה בישראל, אזי כמחצית מהם, או 75,000 בני נוער, נמצאים בסיכון, וכ-50,000 בסיכון למעשים אובדניים.  אולם עקב קיומה של בעיית הסוד ומעגל ההסתרה שהוזכר לעיל, אוכלוסיה זו היא ברובה בלתי-נראית, ותופעת הסיכון החריפה והנרחבת אינה מגיעה לידיעת ציבור החוקרים, המורים והמטפלים....כאילו היא אינה קיימת. 

בהתחשב בגודל האוכלוסייה והיקף התופעה המשוער, לא ניתן להשלים עוד עם התעלמותן של כל המערכות העוסקות בטיפול ובמניעה בקרב אוכלוסיות בסיכון, מקיומה של בעיה זו. 

 

המלצות

דרושה התערבות מניעתית רחבת-היקף ברמה הממלכתית במספר מישורים: מניעה ראשונית באמצעות יישום מערך חינוכי בכל בתי הספר שיתמקד בנושא האוריינטציה מינית וידגיש את קבלת השונה גם בהקשר של האוכלוסייה ההומו-לסבית, מניעה שניונית באמצעות הכשרה יסודית והולמת של מטפלים, מחנכים ויועצים לאיתור בני נוער בסיכון, להתמודדות עם שאלות לגבי אוריינטציה מינית ולתמיכה בבני נוער שסובלים מבדידות, מהטלת סטיגמה ומהתנכלויות עקב זהותם השונה.  כמובן, דרושה התייחסות נפרדת ומותאמת במערכת החינוך הממלכתית-דתית, שתיקח בחשבון את הקשיים הייחודיים שקיימים במגזר הדתי לגבי הלגיטימיות של אורח-חיים הומו-לסבי.

 

לאור הנסיון שנצבר במדינות המערב, ראוי היה כי מוסדות החינוך, הרשויות המקומיות ומוסדות הציבור האחרים ינקטו מדיניות יוזמת וכוללנית שמטרותיה:

 

        §          לטפח גישה נאורה, פתוחה וסובלנית ביחס לזהות ההומולסבית ולזכויות הקהילה ההומולסבית.

        §          להבטיח לכל התלמידים סביבה לימודית, החופשית מכל אפליה עקב נטייתם המינית.

        §          להעניק שירותים הולמים לבני נוער המצויים בשלבי העיצוב של זהותם, ונתונים במצוקה נפשית, ובפרט לבני נוער הנמשכים לבני מינם.

        §          להעניק שירותי תמיכה וסיוע מתאימים גם להורים ובני משפחה של בני נוער אלו.

 

ראוי כי מדיניות זו תמצא ביטוי במספר מעגלים:

 

טיפוח אקלים הולם במוסדות החינוך:

        §           קביעת הטיפוח של עמדות נאורות ביחס לתלמידים ההומולסבים כמטרה חינוכית.

        §           הכללת מידע על הסוגיה ההומולסבית בתוכניות החינוך, בפרט בתחום החינוך החברתי.

        §           עריכת פעילויות חינוך הנוגעות בסוגיה זו גם במסגרת תנועות הנוער והחינוך המשלים.

        §           פרסום הנחיות האוסרות על אפליה על רקע נטיה מינית במוסדות חינוך.

        §          הצגת הנושא בפרסומים של מוסדות החינוך, והפצת עלונים בבתי הספר.

 

הענקת מידע ותמיכה לבני הנוער:

        §           עריכת פעילות לאיתור בני נוער הומולסבים הנתונים במצוקה ולהענקת סיוע מקצועי.

        §          הפעלת קבוצות תמיכה ומועדונים לבני נוער הנמשכים לבני מינם, כמו גם להוריהם.

        §          הפעלת "קו חם" לצעירים הנמשכים לבני מינם כשירות ציבורי.

        §          איפשור גישה נוחה לשרותי היעוץ בבית הספר ובקהילה.

        §          הפצת מידע באמצעות עלונים במתנ"סים ובמועדונים, וכן ע"י רשת האינטרנט.

        §          הפצת מידע בנושא באמצעות כלי התקשורת הפונים לבני הנעורים.

        §           הקדשת סיוע מיוחד לבני נוער הומולסבים מקהילות מסורתיות ודתיות, כגון הקהילה החרדית או הקהילה הערבית, בהתאם לצרכיהם המיוחדים.

 

 

הכשרת אנשי המקצוע:

        §          הכללת הנושא כפרק הנלמד במסגרות ההכשרה וההשתלמות של אנשי המקצוע: מורים, מדריכים, פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, ועוד.

 

הסברה לציבור הרחב:

        §   הפעלת מסעי פרסום בכלי התקשורת הציבוריים שמטרתם טיפוח עמדות נאורות ביחס לקהילה ההומולסבית ולזכויותיה.

 

 

המלצות דחופות:

  • הכנה תוך שנתיים של תוכניות לימוד מחודשות בתחום זה, והכללתן במסגרת תוכניות לימוד העוסקות בחינוך לסובלנות וקבלת השונה, חינוך חברתי, חינוך לאזרחות, חינוך לכישורי חיים, וחינוך מיני. תוכניות אלו יכללו במסגרת תוכנית הלימודים המחייבת, תוך שילוב ארגונים של הקהילה ההומולסבית בהכנתן ובהצגת הנושא במוסדות חינוך.
  • הכשרה תוך שנתיים של כלל מערך היועצים והפסיכולוגים במערכת החינוך  ובפרט של יועצים בחטיבות העליונות.
  • הכשרה תוך 4 שנים של כלל מורי מערכת החינוך, תוך מתן עדיפות למורי החטיבות העליונות. ההכשרה תכלול התייחסות לעמדות יסוד של המחנך/מורה, להתמודדות עם שאלות של אורינטציה מינית, לדרכי תמיכה בתלמידים בעלי זהות הומולסבית בסיכון, ולדרכי מאבק בסטיגמות ויצירת סביבה מקבלת לזהויות מגדריות שונות. תוכנית ההכשרה תותאם לזרם החינוכי (ממלכתי וממ"ד).
  • תמיכה ממלכתית מוגברת בידי משרד הבריאות ומשרד הרווחה ב"קו הלבן" ובמסגרות תמיכה של בני נוער הומולסבים.
  • תמיכה ממלכתית מוגברת מטעם משרד החינוך בארגוני נוער הומולסבים.
  • הכשרה תוך שנתיים של כלל העובדים הסוציאליים המטפלים בבני נוער, כגון פקידי סעד לחוק נוער, והכשרה מותאמת במערך התקון לקציני מבחן.
  • הכשרה מותאמת למדריכי פנימיות בכלל המערך המטפל ובכלל זה החינוך ההתיישבותי ורשות חסות הנוער.

 

 

ביבליוגרפיה

 

1.    Bell, A.P., and Weinberg, M.S. (1978).  Homosexuality: A Study of Diversity Among Men and Women. Simon and Schuster, N.Y.

 

2.    Bender, E.  (2002) Breaking the silence may be the best medicine to prevent suicide. Psychiatric News, 37(16).

 

3.    Garofalo, R., Wolf, R.C., Kessel, S., Palfrey, J., and Durant, R.H. (1998). The association between health risk behaviors and sexual orientation among a school-based sample of adolescents.  Pediatrics, 101(5), pp. 895-902.

 

4.    Goldman, L. (1996). Breaking the Silence: A Guide to Helping Children with Complicated Grief: Suicide, Homicide, AIDS, Violence.  Sheridan Books, Anne Arbor, Michigan.

 

5.    Moir, L.( 2001). Breaking the Silence: New Zealanders Talk About Suicide. Craig Potton Publishing, Nelson, New Zealand.

 

6.    Proctor, C.D., and Groze, V.K. (1994). Risk factors for suicide among gay, lesbian and bisexual youth.  Social Work, 39(5), 504-513.

 

7.    Remafedi, G., Farrow, J.A., and Diesher, R.W. (1991), Risk factors for attempted suicide in gay and bi-sexual youth.  Pediatrics, 87, 869-875.

 

8.    Remafedi, G. (Ed.) (1994). Death by Denial: Studies of Suicide in Gay and Lesbian Teenagers.  Boston: Alyson Publications.

 

9.    Russell, S.T., and Joyner, K. (2001).  Adolescent sexual orientation and suicide risk: Evidence from a national study.  American Journal of Public Health, 91(8), pp. 1276-1281.

 

10. Toomey, M. ( 2000). The silence surrounding teen suicide.: Liberation in Psychology Home Page (Internet Site).

 

11. Tremblay, P.J.  The homosexual factor in the youth suicide problem.  Personally published, November 1994.  Tabled in the Alberta Legislature on April 27, 1995. 

 

 

12. משרד הבריאות, האגף לשירותי מידע ומחשוב, תחום מידע. (2004).  אבדנות בישראל.  אתר האינטרנט של משרד הבריאות.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

פסיכולוגיי, צ. (2005). נוער הומו-לסבי בסיכון/ ג'רי לוינסון. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 24/3/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=594

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

רננה אאארננה אאא30/11/2009

ומה עם ההומואים/לסביות שמעוניינים להקים משפחה עם בן המין השני?. אני בחורה בת 24 לסבית רוצה להתחתן עם בחור ולהקים משפחה שמורכבת מאמא ומאבא אך נטיות הלב שלי הן הפוכות... אני לסבית. מודה בכך, אך לא שלמה עם זה. מאמינה במשפחה שמורכבת מכח של זכר ונקבה. אין לי בעיה עם הומואים או לסביות שמאמינים אחרת. מבינה ומקבלת. כמעט כל המאמרים שקראתי בנושא הם רק נותנים לגיטימציה להומוסקסואליות, מעודדים אותנו לקבל את עצמינו. וזה חשוב ונכון אבל הייתי רוצה לדעת אם ישנה דרך לצאת מזה.האם יש מאמרים שדנים בנושא הזה של איך לעזאזל יוצאים מזה??. שמעתי שיש אנשים שיצאו מזה. אני יודעת שזה לא פשוט בכלל אני בעצמי עדיין לא מצליחה לראות את עצמי מתאהבת בגבר. במיוחד לא עכשיו... אשמח אם תוכלו לעזור. תודה מראש

צחי כהןצחי כהן23/10/2006

כל הכבוד- בתור הומו גאה מרגש ומי יתן והמאבק ישא פרי.

ומשרד הרווחה - ועדת שמיד לא מכיר אבל השם יוצר אצלי אסוציאציות לא כל כך טובות

צחי

עילום שםעילום שם23/10/2006

התרגשתי מעוצמת התגובה שלך.

היטיבת לתאר את העובר עליהם

לפי דעתי מאוד קשה יהיה לשנות כאן משהו בצורה מקיפה -כי זה אומר לצאת חזיתית מול הדת

עדיין רוב האוכלוסיה רואה בדת/במסורת דבר יפה - והמסורת הזאת אומרת שמשכב זכר זה אחד הדברים הכי מטונפים שקיימים

הרי מבחינת אנשים דתיים רבים עדיף להעמיד פנים שנושא זה לא קיים כלל ועצם הזכרת הנושא נותנת לגיטימציה לעוד בני נוער "לצאת מהארון"

עכשיו לך תספר את זה לוועדה שמגישה מסקנות לשר זבולון אורלב . . .

 

עילום שםעילום שם23/10/2006

החברה שלנו מלאה בהומופוביות ובדעות קדומות.

זה לא פלא שנושא זה הוזנח , החברה הישראלית היא דו פרצופית - רגל אחת מנסה להיות מתקדמת והרגל השניה נעוצה במסורת עתיקה

לדוגמא : בתור גבר זאת בושה להגיד שהראל סקעת שר יפה - אחרת מיד יקשר שמך למישהו שחשוד בנטיות מיניות.

ההומופוביות חיה ובועטת חזק

בני הנוער האלה עוברים ייסורים ובדידות שלא יתוארו אבל אני לא רואה איך אפשר לעשות משהו שיעזור לרבים מהם - כפי שלא מצליחים להפריד את הדת מהמדינה , כפי שעדיין אשה צריכה לקבל גט מבעלה ולא יעזרו אלף בג"צים.

הדת והמסורת ( שחלק ממנה הוא יפה - כך אומרים) מכתיבות כאן נורמות מאוד פרימיטיביות .

מספיק לשוטט באתרי ההכרויות לגייז באינטרנט כדי לראות שרבים מבני הנוער הללו כמהים לאוזן קשבת ולמילה טובה.

התגובה של ישעיהו הייתה מאוד כנה והיטיבה לתאר את המצב.

 

 

 

 

תלמידה לשעברתלמידה לשעבר14/4/2006

ואת? למדת לקח? את מי את שופטת?.

צוות פסיכולוגייצוות פסיכולוגיי18/1/2006

לאמא שלום - לאן לפנות לעזרה:.

אין זה בדיוק המקום המתאים לכך, אולם אם שאלת אפנה אותך לשלושה מקורות שעשויים לעזור לך:

א. הספר "אמא, יש לי משהו לספר לך" - מומלץ מאוד ויתן לך כיונים רבים למחשבה ולפעולה. http://www.dbook2.co.il/product.asp?pf_id=004690001016&category_id=0

ב. תהל"ה - תמיכת הורים ללסביות והומואים, כולל קו תמיכה: http://www.tehila.org.il/

ג. פורום יעוץ פסיכולוגי באינטרנט של פסיכולוגים גיי-פרינלי: http://www.gogay.co.il/forum/gaymedforum/display_forum.asp?fid=18

והכי חשוב במקרה דחוף - לפנות לעזרה פסיכולוגית מקצועית ולא להישאר לבד.

מקווים שעזרנו

אמא מבולבלתאמא מבולבלת17/1/2006

בן שיצא מהארון [ל"ת].

בני סיפר לי שהוא הומו, היום הוא בן 21 וזה היה לפני 4 שנים. ההתמודדות עם העובדה היתה קשה מאד עבורי התרסקתי ולמרות זאת בתגובתי אליו אמרתי "אז מה אני לא אוהבת אותך עכשיו פחות מלפני דקה" אך עולמי חרב עלי. ידעתי שאסור לי לספר לאביו וזה סודינו עד היום אך בני מסרב בתוקף לשמור על מצב זה ומבקש לספר לאביו בהקדם. אני חוששת שהתא המשפחתי יתפרק משברון ליבו אביו מעריץ אותו בעיניים עצומות איך יקבל זאת כשיבין שעינוו היו עצומות לרווחה. ישנם 3 אחים נוספים צעירים שעובדה זי עשוייה לזעזע את עולמם . מה אני עושה על מנת לתמוך בו כבוגר היודע מהוויו ומכבדת את רצונו להיות חלק מהמשפחה כפי שהוא אך מצד שני עלי לגונן על יתר בני המשפחה. ההחלטה  שלו לספר לכולם או לא לשקר כששואלים  אותו שאלות, מותירה לי כאמא בעיות התמודדות במישורים רבים בהם אני לא מתמצאת ללא יכולת שליטה ובתחושה של ייאוש רב. כתבת אשמח לסייע... זקוקה לעזרה דחוף.

מודה מראש א.ג

 

 

קובי אליה - איש חינוךקובי אליה - איש חינוך30/12/2005

חייבים לעשות שינויים במערכת [ל"ת].

כהומוסקסואל - אני זוכר היטב את מצוקותי כנער מתבגר במערכת החינוך ובכלל בחברה. האנרגיות הרבות שנדרשו להסתרה מנעו ממני את תקופת הנעורים. לשמחתי, למרות שאני מגיע מבית מזרחי - במשפחה מאוד תמכו וקיבלו את בן זוגי הראשון והיום אני חיי עם בן זוג שני והוא ממש בן בית במשפחה (משפחתי ידעה כבר בהיותי בן 16), לעומת זאת יש לי חבר ממוצא פולני שאמו לא מדברת איתו מספר שנים בגלל נטייתו. מה שאני מנסה להגיד זה - שזה כולל את כל החברה ולא רק את האוכלוסיות שהוגדרו בדו"ח.

לגבי מערכת החינוך - אני נתקל בתופעות רבות של בני נוער עם נטיות מיניות. לרוב קיימת אצלם שינאה עצמית, גועל-עצמי ופחד נוראי מהגילוי (איך החברים יגיבו? איך ההורים יגיבו? ועוד...). אני חושב שאנו חייבים לעשות משהו כדי לעזור לכל בני הנוער ההומו-לסבי במערכת החינוך ובכלל כשינוי חברתי - כשינוי בתודעה החברתית.

אשמח לסייע...

רמי גרטלררמי גרטלר30/12/2005

נושא חשוב [ל"ת]. כל הכבוד לצוות פסיכולוגיי ולג'רי לוינסון על עבודתם המסורה ועל מחקר זה. הומוסקסואליות הינו נושא חשוב ומרכזי למדי בהווית נוער מתבגר, אך אינו נחקר ואינו מדובר דיו. אין ספק שיש להעמיק את המודעות והידע בתחום.

עוסעו"ס24/12/2005

וואו, לא יאמן שהוועדה פשוט התעלמה מהדו"ח. האם הדו"ח כבר הוגש?

רחל מרדכוביץרחל מרדכוביץ20/12/2005

למד לקח?.

גם אני תלמידה לשעבר של תדמור ולא בדיוק ברור לי מה כוונתך?

רחל

תלמידה לשעברתלמידה לשעבר19/12/2005

ישעיהו תדמור למד לקח? [ל"ת].

ישעיהו תדמורישעיהו תדמור18/12/2005

גם הם במצוקה ובסיכון.

גם הם במצוקה ובסיכון.ישעיהו תדמור - 09/12/2005
 
ישעיהו תדמור
גם הם במצוקה ובסיכון
 
מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה נבחן לאחרונה על ידי ועדה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, שהתמנתה על-ידי שר הרווחה לשעבר, ח"כ זבולון אורלב. בימים אלה תסתיים עבודתה. הדברים להלן נועדו לקרוא לחברי הוועדה להשהות את פרסום הדו"ח עד שימלאו חסר משווע בעבודתם.  בקטגוריה "בני נוער בסיכון ובמצוקה" בחנה הוועדה את תנאי חייהן של שלוש קבוצות: חרדים, ערבים ועולים. בדין כך, אבל היא התעלמה במפגיע מקבוצה אחרת השרויה בעליל במצוקה ובסיכון: בני נוער הומוסקסואלים ולסביות.
בטיוטת הדו"ח מופיעה הערה המתרצת את הדבר: המצוקות שבהן התעניינה הוועדה קשורות בשונות שברקע התרבותי והאתני, וזו מהווה מכנה משותף לשלוש הקבוצות, ואילו להומו-לסביות רקע אחר. ההערה הזאת מבטאת נוקשות, שכן גם אם מקור מצוקתם של בני הנוער האלה שונה, המצוקה בעינה וראויה להתייחסות. מתגלית בה גם בורות. התופעה ההומו-לסבית מתפרשת כיום לא רק במונחים של מיניות, אלא במושגים של מגדר, היינו במושגי תרבות. נקווה, שהתחמקות הוועדה מעיסוק בקבוצה ההומו-לסבית איננה מעידה חלילה על דעות קדומות ועל הומופוביות.
קשה לאמוד את הסבל הנורא של מי שמגלה בעצמו נטייה להומוסקסואליות, את ייסורי הנפש שלו, את החרדה, את הבדידות, כשאין לו אדם קרוב להיוועץ בו ולקבל ממנו סעד וחום אנושי. אני מכיר זאת כאב לבן הומוסקסואל, בננו עידו, כמחנך-כיתה וכמנהל בית ספר במשך שנים רבות בעבר, וכמי שמצוי בספרות העוסקת בנושא. אני יודע על הורים המתנכרים לילדם מעת שנודעה להם נטייתו החד-מינית. עידו טיפל במסירות בידיד שלו, חולה איידס, שהוריו עזבוהו לנפשו. כשנפטר ממחלתו, הם לא הגיעו להלווייתו. 
טיפלתי בנערים הומוסקסואלים. חלקם באו אלי מיוזמתם, בחשאי, חסרי-אונים, מכווצים מאימה, פורקים בגמגום ובהתייפחות את מטענם הנפשי, מבקשים עצה ועזרה. אל חלקם הגעתי מתוך שראיתי את ייאושם ושיערתי את מקורו. הקשבתי לסיפורו של נער שסבל במשך שנים מהצקות ומהתעללות מצד בני כיתתו, מלעג מתמיד ומכינויים מעליבים. האזנתי לנער אחר שתיאר את חיבוטי-נפשו ביחס לזהותו המינית, את החרדה מפני הגירויים הסותרים, את המשיכה המינית הנחשבת אסורה, את כמיהתו לדעת מי הוא, מה הינו ומה יהיה עתידו כאדם וכגבר. היה נער שסירב לצאת לטיול הגדול של שכבת י"ב, ורק אחרי שיחת-דבב ארוכה נפרץ סגור לבו: הוא חושש להימצא בחדר אחד ובמקלחת משותפת עם בנים. ובאה אליי נערה, שזהותה הלסבית הייתה כבר מגובשת לחלוטין, והיא קיבלה זאת באומץ כגילוי של עצמיותה, אלא שהוריה דחוה, כמעט גירשו אותה מהבית.
תלמיד שלי, הומוסקסואל, חכם ומוכשר מאין-כמוהו, שם קץ לחייו. השתתפתי בהלווייתו. אחר כך באתי לביתו, לנחם את הוריו. הם, שבורים וכואבים, שאלו שוב ושוב: למה? כעבור כשנה התקשרו אליי וסיפרו לי כי כאשר עשו סדר בחפציו של בנם ז"ל, מצאו מחברת ובה דברים שכתב על עינויי-נפשו בשל הנטייה ההומוסקסואלית שגילה בעצמו.
תמונה עגומה עולה גם מתוך הספרות המדעית. שורה של מחקרים מגלה, ששיעור ההתאבדויות ומספר ניסיונות ההתאבדות של בנים הומוסקסואלים ובנות לסביות, מקרב כלל אוכלוסיית בני הנוער שהתאבדו או ניסו להתאבד, גדול לאין-ערוך ממשקלם המספרי באוכלוסיה זו. ועוד: מקרב אוכלוסיית בני נוער הומוסקסואלים ולסביות, שיעור המנסים לשים קץ לחייהם והמתאבדים מבהיל.
ליבת הפתרון למצוקת בני הנוער האלה היא בחינוך. עיקרו - טיפוח של ערך כבוד האדם, של תפיסת האדם כסובייקט הזכאי לחיות את קיומו באורח אותנטי, של רגישות וסובלנות כלפי מי שנתפס על-ידינו כשונה. אין צורך לאהוד את תופעת ההומוסקסואליות כדי לחבב ולכבד את עצמיותם האחרת של חבר-לכיתה הומוסקסואל, או בת-כיתה לסבית.
כבכל מצב של מצוקה וסיכון, הפתרון מקיף צריך להיעשות בראייה מערכתית. הוועדה לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, בהיותה ועדה מטעם הממשלה, יכולה לתרום לכך. תהא זו החמצה אם תמעל בתפקידה זה.
_________________
 
המחבר, פרופסור לחינוך, משמש ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל.
בעבר: מנהל ביה"ס הריאלי בחיפה; ראש מכללת לוינסקי לחינוך. 
   

אנה טליסמן - עובדת סוציאליתאנה טליסמן - עובדת סוציאלית15/12/2005

תודה על המאמר.

ג'רי, שלום

קודם כל ברכות על המאמר החשוב! טוב שהוא קיים וניתן לקריאה ע"י ציבור המקצועי והרחב. הפרדוקס - שוועדות להגנת הילד דווקא בוחרות להתעלם ממצבם של ילדים ונוער בסיכון על רקע מיניותם רק מדגיש את חומרת הבעייה. ז"א, הדרך עוד ארוכה. חשוב לא להתיאש.

בעיוני בחומר מצאתי כמה דברים שכדי לבדוקם. אמשח לשתף פעולה.

בהערכה, אנה.

 yahoo. com שטרודל Anna_talisman