מאמרים | 15/5/2016 | 2,294 | לעיון בעלי הרשאה מקצועית בלבד
המחברים דנים בארבע שיחות מתוך טיפול באבי, 'מטופל שקשה להגיע אליו', אשר מבחינת האבחנה מציג מבנה נרקיסיסטי-פרוורטי. הפרוורסיה מומשגת כתוצר של סצינה ראשונית מעוותת שבה אבי אינו זוכה ליחס שהיה צריך לקבל כילד: יצירת גבולות ברורים ובניית יכולת לדחיית סיפוקים. מאידך גיסא, מתייחסים אליו כאל מבוגר: הוא מועצם מבחינה נרקיסיסטית ומקבל יחס עודף כאילו הוא בן הזוג של האם. מצב זה יוצר אצלו את המשוואה הסימבולית (symbolic equation) הכמו-פסיכוטית הגורסת שהילד הוא האב. הקואליציה המעוּותת והמעַוותת הזו בין האם והבן, בה האב נדחק לשוליים, נוצרת מתוך האכזבה של האם מהאב המולידה יחס סדוקטיבי כלפי בנה, שמוביל לכשל בפתרון התסביך האדיפלי וגורר התארגנות נרקיסיסטית פרוורטית.
