היבטים תרפויטיים בתהליך הסטיילינג
מאת ד"ר טלי סטולובי
אופנה וסטיילינג
על אף שבאופנה דבקה תפיסה של שטחיות שהרחיקה את העיסוק בה מדיסציפלינות כמו פילוסופיה ופסיכולוגיה, זו מהווה את אחת התופעות המשפיעות ביותר בחברה המערבית. עולם האופנה מתמקד באסתטיקה וויזואליה ומעניק מרחב מצומצם לעיסוק אינטלקטואלי ופסיכולוגי. מעצבי אופנה הם בראש ובראשונה אמנים ויוצרים. יחד עם זאת, בחירת הלבוש של צרכני האופנה הינה אסתטית רק בחלקה ופסיכולוגית ברובה. לאופנה יש השלכות פסיכולוגיות נרחבות, שידונו בהמשך, ולכן ישנו צורך גובר לראות ולהבין אופנה באופן פסיכולוגי (Pine, 2014).
מילון אוקספורד מגדיר אופנה (fashion) כסגנון האחרון של לבוש, קישוט, שיער או התנהגות. לפי מלקולם ברנרד (Barnard, 2007), עורך מקראה עדכנית ומקיפה לתיאוריות על אופנה, אופנה היא מערכת של לבוש המאפיינת את החברה המערבית המודרנית, ומערבת היבט תקופתי, עכשווי, שנתפס כ"נכון". סגנון, להלן סטייל (style), מוגדר כדרך או אופן של עשיית דבר מה. כלומר, סטייל הוא אופן הלבוש. ההבדל המהותי בין סטייל לאופנה הוא שבעוד שאופנה היא תוצר זמני של חברה בתקופה מסוימת, סטייל הוא על זמני ומייצג ייחודיות וביטוי אישי. ניתן לומר שסטייל מבטא יותר מכל את המוטיב הטעם האישי שהוא מרכזי באופנה (Adam Smith in Svendsen, 2006). סטייל בהגדרתו מהווה שילוב של ביטוי עצמי ונורמות חברתיות, היות והוא מאפשר לאדם להיעזר באופנה כמרחב לביטוי עצמי ולביטוי מסרים במסגרת מה שנתפס כהתנהגות נורמטיבית (Back, 2007).
אופנה במבט אנתרופולוגי, סוציולוגי ופסיכולוגי
אופנה היא תחום עשיר ומולטי דיסציפלינרי שמהווה צומת מפגש בין היסטוריה, כלכלה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה (Tickner, 1977 in Barnard, 2007). עדויות היסטוריות מצביעות על כך שכבר בתקופה הניאנדרטלית (לפני כ- 400,000 שנים) בני אדם קישטו את גופם בעזרת פיגמנטים. פרוות ועורות בעלי חיים נכרכו סביב הגוף, ומאוחר יותר נתפרו לבגדים כדי לחמם את הגוף. עם המצאת תהליכי הטוויה והאריגה הופקו בדי הטקסטיל שנכרכו סביב הגוף, ובהמשך עוצבו לבגדים,בצורה שאותה אנו מכירים היום (Kaiser, 1985). בגדים נועדו בראש ובראשונה לצורך חימום הגוף וההגנה מהקור, אולם גם לצורך קישוט הגוף והסתרתו. ישנה סתירה בין מטרות אלה, שמתבטאת בדו-ערכיות האנושית ביחס לאופנה: הצורך להתקשט ולהיראות מול הצורך להסוות ולהצניע (Flugel, 1930).
בגדים הם הבסיס החומרי של האופנה, אבל האופנה עצמה מכילה בתוכה מערכת של משמעויות תרבותיות (Barth, 1983), היא תופעה תרבותית ותוצר תרבותי. בגדים שונים מאפיינים קבוצות אתניות ודתיות שונות (לבוש חילוני לעומת חרדי, למשל), משמשים לציון טקסים ואירועים חברתיים שונים (חינה, חתונה, חג) וגם מסמלים ומגדירים תפקידים חברתיים (Back, 2007). אופנה היא תוצר וביטוי של מעמד חברתי ומתקיימת רק בחברות בעלות מבנים חברתיים, בהן להתלבשות יש ממד פוליטי (Edwards, 2007). בעבר, אחת מן המטרות המובהקות של ביגוד הייתה ליצור הפרדה בין מעמדות ודרגות של עושר. למשל, בגדי האצולה במאות ה- 15-17 הבחינו באופן ברור בינם לבין שאר המעמדות. השינוי במשמעות זו של הלבוש הגיע בעקבות המהפכה הצרפתית שחרטה על דגלה "חופש, שוויון, אחווה", והכתה גלים בעולם. בהמשך לכך, במחצית המאה ה-20 הייצור ההמוני הוזיל את האופנה ומאז חיקויים זולים נגישים לכל (Flugel, 1930). עם זאת, להבנתי, עצם קיומו של ההוט קוטור גםבזמננו אנו, בעוד רק פלח מצומצם ומובחן של האוכלוסייה ידו משגת בכך, מעיד על המשמעות החברתית והמעמדית של האופנה. אם בעבר היה זה מעמד האצולה שהתלבש באופן מובחן, היום אלו הסלבריטאים שמייצגים את האופנה העילית ומהווים מודל לחיקוי והערצה, גם בימינו לבוש יוקרתי כגון בגדי העבודה של אנשי ההייטק עם לוגו מובחן (polo של המעצב ראלף לורן) מהווים סמל סטטוס. . נראה כי המעבר מבגדים פשוטים ליוקרתיים מסמל עלייה בדרגה, שדרוג או מהפך, כמו שמציגות תכניות טלוויזיה פופולריות. דוגמא נוספת, ומעוררת מחלוקת, שאובה מעולם הקולנוע; בסרט "אישה יפה", הדמות הראשית, ג'וליה רוברטס, שמגלמת יצאנית המצויה בשולי החברה ולבושה באופן זול ופרובוקטיבי, עוברת מהפך המוצג, לפני הכל, דרך המעבר לבגדים האלגנטיים והמתוחכמים (שהגבר העשיר במעמד הרם רוכש עבורה, למרבה הצער, תמורת יחסי מין שהופכים לאהבה). בסצנה שלפני המהפך, בעודה לבושה בבגדים הזולים והפרובוקטיביים, היא מסולקת על-ידי מוכרת מחנות המותג היוקרתי ברודיאו דרייב, בהמשך הסרט היא חוזרת לאותה חנות בעודה לבושה בגדים איכותיים ויוקרתיים והמוכרת פונה אליה באדיבות מבלי לזהות אותה.
אם כך, כאשר אדם מתלבש, יש בכך הצהרה אשר מחזקת את ההבחנה בין הקבוצות השונות בחברה (Edwards, 2007). ההבחנה החזקה ביותר היא בהבדלי הלבוש בין נשים לגברים. בגדים מחזקים את ההבחנה הפיזית והחברתית בין המינים, כבר בילדות. הבגדים שאופנה מציעה לנשים הינם מגוונים ועשירים בהרבה יותר מאופנת הגברים. ישנה הבחנה ברורה בין אופנה גברית לנשית, אם כי אין שום דבר מגדרי בפריטי הלבוש עצמם, בסוגי הבד או הצבע; מכנסיים אינן גבריות מטבען והצבע הוורוד אינו נשי, התפיסה לגבי הבגד "הנכון" והמתאים הינה תוצר ישיר של הבנייה חברתית (Kidwell & Steele, 1989).
התנועה הפמיניסטית נושאת את דגל ההתנגדות לאופנה, בהדגישה את ההיבטים השליליים שבה: ביטוי ושימור המנגנון הקפיטליסטי ואי ההלימה עם בריאות הגוף ונוחיותו (בעבר היה זה המחוך, היום זה עקב הסטילטו). לפי התנועה הפמיניסטית, קוד האופנה של החברה המערבית הוא סימבול לדיכוי הפטריארכלי של נשים, מלבד הארוטיזציה של הגוף הנשי, ישנו קיבעון ביחס לנעורים ורזון. הלבוש אינו פונקציונאלי בעיקרו, נשים שמנות נתונות להדרה חברתית על-ידי מניעת ביגוד אופנתי במידותיהן. , ונשים בכללן נמצאות בלחץ רב להחליף ולחדש את המלתחה (Davis, 2007). גברים אינם נמצאים בלחץ כה רב, אם כי גם עליהם חל קוד לבוש הנתפס כ"תואם ג'נדר", וחריגה ממנו עלולה לעורר התנגדות ולהתפרש כביטוי לנטייה הומוסקסואלית. למרות התנגדות התנועה הפמיניסטית למצב הקיים, אין בתוכה הסכמה לגבי כיוון הפעולה הנכון. גישה אחת טוענת כי יש לדחות את האופנה, כך שנשים יתלבשו כמו גברים ובכך יעניקו ביטוי להיבטים הנסתרים בהן. גישה שניה טוענת כי נשים שלובשות לבוש גברי מעניקות יתר לגיטימציה ללבוש הזה כיחיד בר קיימא. לפי גישה זו, ההתנגדות למצב הקיים צריכה להיות דרך לבוש נשי שאינו נתפס כמסורתי ומבטא ערכים שנתפסים בחברה כ"נשיים", כך שניתן יהיה להטמיע ולהעצים ערכים אלה בחברה. עם זאת, הגדרה זו ערטילאית ולא מניבה צורת ביגוד ספציפית. יש לציין כי תעשיית האופנה אינה אדישה לביקורת הפמיניסטית ויצרה במהלך השנים בגדים פונקציונליים יותר לנשים, שמדגישים היבטים של עבודה, יצרנות ועצמאות (Davis, 2007). ישנו שיח גם בנושא הקיבעון של תעשיית האופנה לגבי רזון מופרז, ומידי פעם ניתן לראות מעצבי אופנה שמציגים דוגמניות שונות מהסטנדרט הזה.
הספרות התיאורטית מצביעה על כך שבגדים מעניקים לבני אדם את זהותם האנתרופולוגית, החברתית ואף הדתית (Mario Perniolain Svendsen, 2006). לאור זאת, ברור כי לאופנה השלכות פסיכולוגיות רבות ישנו קשר הדוק בין הבגד לגוף - אופנה מעוגנת בגוף (embodied). הגוף לובש אופנה והגוף הופך גם לאובייקט אופנה; הוא עובר מודיפיקציות רבות החל מאיפור זמני או קבוע, סידור שיער וציפורניים וכלה בניתוחים פלסטיים. היחס כלפי הגוף הנשי הינו מורכב בשל הסוציאליזציה המתמשכת שנשים עוברות לגבי העצמי הפיזי שלהן (Pine, 2014). מורכבות זו באה לידי ביטוי ביחסים עם של נשים עם הלבוש שלהן (יחסים המעוגנים בנושאי דימוי גוף ואכילה), ובהתייחסות הכללית שלהן לאופנה, שבעיניי משקפת את הכמיהה האינסופית לגוף ולמראה האידאלי. היחס של גברים לאופנה נראה אחר ופשוט בהרבה.
בנוסף, המשחק שאופנה מאפשרת בין גילוי וכיסוי הגוף מעניקה משמעות פסיכולוגית רבה ללבוש. כאמור, אחת ממטרות הביגוד היא להצניע את הגוף ולכסות אותו, גם לצורך הגנה מהקור ומהשמש וגם כהגנה פסיכולוגית. למשל, תכשיטים וסמלים המשמשים להגנה מ"עין הרע", או התעטפות בבגד כמעין חיץ פסיכולוגי מן הסביבה. בגדים יכולים לשמש מחד גיסא הסוואה לגוף, ומאידך גיסאקישוט לגוף. בגדים מאפשרים לבטא מיניות ולהעצים אותה, בפרט כאלו עם סימבוליות מינית ברורה; ההנאה מן הגוף העירום מותקת להנאה מן הבגדים המקשטים את הגוף (Flugel, 1930).
לפי פרופ' קארן פיין (2014), העוסקת בפסיכולוגיה של האופנה, לבגדים ישנה השפעה פסיכולוגית מרחיקת לכת. בגדים משפיעים על תהליכים רגשיים וקוגניטיביים מודעים ובלתי מודעים בקרב המתלבש ובסביבתו. ברמה האינדיבידואלית, ביגוד עשוי להגביל וגם לאפשר,הוא מהווה המשכיות מיידית לגוף והרחבה שלו ובכך עשוי להעניק תחושה של עוצמה (Barnard, 2007). בגדים כותבים מחדש את הגוף, מעניקים לו צורה שונה וביטוי שונה (Svendsen, 2006). הם מאפשרים לאדם לתפוס מרחב רב יותר, דרך האשליה האופטית ותחושת השליטה שהם מייצרים. למשל, חצאית עשויה להעניק לאישה הלובשת אותה מרחב רב יותר, תחושה של תנועה, עוצמה וחן (Flugel, 1930). לעומת זאת, אישה המחויבת ללבוש חצאית בניגוד לרצונה (למשל כחלק מכפייה דתית) עלולה לחוש רגשות הפוכים. באותו הקשר, תלבושת אחידה במסגרת טוטאלית עשויה לדכא אינדיבידואליות וביטוי אישי. מנגד, מדים אחידים יכולים גם להעניק תחושת עוצמה וקומפטנטיות ללובש. כיוון שבגדים מקושרים לזיכרונות בעזרתם ניתן גם לעטות על הגוף תחושת כמו התרגשות ונוסטלגיהלבוש יכול לאפשר חיבור לאנשים שכבר אינם או לחלקים אחרים בעצמי (שהיו בעבר או מתגלים בהווה). בנוסף לכך, בגדים יכולים להעניק תחושה של קדושה, חגיגיות ולרומם את הרוח או לחלופין ליצור תחושה של עגמומיות ודלות. ברמה החברתית, הם מהווים אמצעי לתקשורת, לביטוי של חלקים בעצמנו המוביל לתגובת החברה כלפינו. בעולמנו העכשווי, כאשר אנשים עסוקים מאוד בנראות שלהם בעיקר דרך הרשתות החברתיות השונות, לבגדים יש תפקיד נוסף ומרכזי. פיין (שם) נותנת דוגמאות רבות לכך, אחת מן הסדרה סיינפלד, בה ג'רי אומר לג'ורג' שנכנס לדירתו לבוש במכנסי טרנינג: "אתה יודע מה המסר שאתה שולח לעולם כשאתה לובש את הטרנינג הזה? אתה אומר לעולם: אני מוותר. אני לא יכול להתחרות בתוך החברה הנורמלית. אני אומלל, אז מוטב לפחות שיהיה לי נוח..."
הכוח הטרנספורמטיבי בסטיילינג
כאמור, אדם מתלבש כפי שהוא מרגיש, ולבגדיו יש השפעה פסיכולוגית עליו ועל סביבתו (Pine, 2014). סטיילינג מבטא בדיוק את הממד הזה, היות וסטייל מבטא את הרצון לביטוי אינדיבידואלי בתוך המסגרת החברתית תרבותית. האדם לובש את מה שהוא בוחר מתוך המסגרת האופנתית הקיימת, ויוצר לעצמו דמות או זהות מובחנת, זאת מבלי להפוך לזר או מבודד מן החברה ( Simmel, 1904 in Barnard, 2007). לבחירה הזו ישנה השפעה מרחיקת לכת הן על האדם, שמייצר לעצמו אפיק לביטוי עצמי ולהגדרה עצמית, כלומר הבנייה של זהות, והן על הסביבה; בגדים יכולים לייצר הצהרה ואף שינוי חברתי.
בבואנו לדון על ההשפעה האינדיבידואלית הטמונה בתהליך הסטיילניג נתייחס לנשים תחילה, שעל פי רוב הן אלו שפונות לנשים אחרות, סטייליסטיות בהכשרתן, בבקשה להכוונה ללבוש הנכון להן, וזאת מתוך רצון בשינוי הופעתן החיצונית. תהליך סטיילינג אישי מתחיל בהיכרות, מטרת הסטייליסטית היא להבין מהן הציפיות של הלקוחה, מהו השינוי בו היא חפצה ומדוע. בתוך כך עליה לאבחן מה הסגנון הנכון לאישה שמולה, בהתייחס לרקע שלה, העיסוק שלה והמסר אותו היא מעוניינת להעביר לעולם באמצעות בגדיה. משכו של תהליך הסטיילינג משתנה בהתאם לצרכי הלקוחה ויכול לכלול ביקור של הסטייליסטית בבית הלקוחה, במהלכו מתקיים סידור ארון. בתהליך זה הלקוחה מציגה בפניי הסטייליסטית את הבגדים המרכיבים את ההופעה המאפיינת אותה,. תהליך זה עשוי להיות מורכב עבור הלקוחה שמוצאת עצמה עם ארון מרוקן מפריטים רבים שאותם הסטייליסטית הגדירה כבלתי מתאימים. לעתים התהליך לא כולל סידור ארון, אלא רק את השלב הבא - שלב רכישת הבגדים. בשלב זה הסטייליסטית מלווה את הלקוחה לחנויות בגדים שהיא מעריכה שיתאימו לסגנון הלבוש הנכון לה ולתקציב שלה, מדובר בתהליך שנמשך מספר שעות ולעתים יכול להתפרס על פני כמה מפגשים. בתהליך זה הלקוחה מתבקשת למדוד בגדים רבים ולהתבונן בעצמה, תוך קבלת ההכוונה של הסטייליסטית לגזרות הביגוד הנכונות, הצבעים הנכונים והפריטים והאביזרים שלהם היא זקוקה על מנת להרכיב הופעה אופנתית מיטבית עבורה.
תהליך זה, שנראה על פניו קונקרטי וחומרני עד מאוד, מערב בתוכו חלק רגשי מורכב. ראשית, עצם הפנייה לסטייליסטית מקורה בתחושת חוסר שביעות רצון של האישה מן המראה החיצוני שלה כלומר מחלקים בעצמה. השינוי המבוקש טומן בתוכו רבדים הנוגעים ביחסיה של האישה עם גופה, עם עצמה ועם סביבתה, ופנטזיות שלה על מי שהייתה רוצה להיות. תהליך סידור ארון, באם הוא מתקיים, מאלץ את האישה להתעמת מול שינוי חד בלתי נמנע שבו היא נפרדת מבגדיה. הבגדים הללו יכולים לייצג זיכרונות, חלקים מעצמה ועמדות שלה כלפי עצמה וכלפי העולם. בתהליך רכישת הבגדים החדשים האישה פוגשת את עצמה מול מראה, תהליך לא פשוט בעולם שבו הגוף הנתפס כאידאלי הוא כמעט בלתי מושג, ומידות הבגדים בחנויות הולכות וקטנות. האישה מתבוננת בגופה ובתוך כך רואה את שינויי הזמן, נזכרת איך נראתה ומי הייתה בעבר כשבתוכה לעיתים מקננת פנטזיה ערטילאית על האופן שבו היא רוצה להיראות. בתוך המפגש הטעון הזה היא נדרשת לנסות צבעים חדשים, שילובי בגדים חדשים ומראות חדשים שהסטייליסטית מגדירה כמתאימים לה. הסטייליסטית מכוונת את האישה לשילובים הנכונים לה ביותר מבחינה טכנית, וגם מנסה לתת ביטוי מירבי לסטייל הייחודי שזיהתה אצל הלקוחה ותואם את אישיותה. שינוי זה דורש מן האישה "לעשות משהו אחרת", כאן ועכשיו - "do something different", כפי שפיין (2014) מגדירה זאת, וטוענת שיש בכך כוח טרנספורמטיבי עצום. ברמה המיידית, חוויה זו עשויה להיות קשה ומטלטלת עבור האישה. לחלופין, אם האישה מרוצה באופן מיידי מהמראה הנשקף לה מן המראה, היא זוכה לחוויה מאשררת ומעצימה. ברמה הבלתי מיידית, חוויה זו עשויה לזרוע זרע של שינוי עמוק הרבה יותר.
פיין (2014) טוענת שלבוש משפיע על רגשותינו, ויכול להגדיר את מחשבותינו ושיפוטינו כלפי עצמנו וכלפי אחרים "מה שאתה לובש הוא מה שאתה הופך להיות" . בחירת הלבוש משפיעה על מצב רוחו של הלובש ויכולה לשנות את תהליכי החשיבה והביטוי העצמי. אנשים חולים או מדוכאים מאבדים עניין בלבוש, מקבלים פידבק שלילי מן הסביבה וכתוצאה מכך יכול להתעצם מצבם. לחלופין, בגדים יכולים לרומם את מצב הרוח ולהעניק ללובש בטחון להתבטא אחרת ולהרגיש אחרת, כפי שהיה רוצה להרגיש ולהתנהג. להבנתי, גיבוש סטייל אישי, שניזון מאופנה אך גם נפרד ממנה, ומתבטא דרך הצבע, הצורה והסגנון את המהות הפנימית של הלובשת, הינו הבנייה של ממד נוסף בזהות, שיכול להעצים את האישה בצורה בלתי רגילה. אישה שמקבלת הכוונה לביגוד שמדגיש את החלקים שהיא אוהבת בגופה ומצניע חלקים שאינה אוהבת, יכולה לחוות תחושה שתורמת להשלמה עם הגוף - לדימוי גוף בריא יותר.
סוזי אורבך (1997) כותבת כי נשים שמנות שוללות מעצמן היבטי לבוש מסוימים, וכאשר הן מורידות ממשקלן הן בוחרות בלבוש מושך יותר, בסגנון אחר. היא מספרת כיצד נשים הסובלות מאכילה כפייתית מחזיקות מספר מלתחות: פריטים מסוג שמלת האוהל שתכסה אותן כשהן במשקל המירבי, בגדים חסרי כל ייחוד לתקופת הביניים ובגדים לתקופות בהן הן היו או יהיו רזות, הנוטים להיות אופנתיים ומגוונים ומאפשרים מגוון ביטוי רחב יותר. אורבך (שם) מצטטת מטופלת באומרה: "אני מתביישת בגופי ואני מכסה אותו כמיטב יכולתי בשמלת שק גדולה. אז אני מבינה שאיני אוהבת גם את הבגדים שלי ושונאת את עצמי כפליים".(עמ' 91). תהליך סטיילינג לאישה כזו ילמד אותה למצוא בגדים המתאימים לה, יפים ומחמיאים ככל הניתן, שעימם תרגיש במיטבה כאן ועכשיו, כפי שהיא נראית היום. סטיילינג לא דורש מאישה לשנות את גופה, אלא רק את אופן חשיבתה עליו, בכך יש פוטנציאל טיפולי רב. אורבך (שם) עבדה באופן דומה בקבוצות שהקימה עבור נשים הסובלות מאכילה כפייתית, כשדרשה מהן להתלבש לנקודת זמן הנוכחית ולא לחכות למצב רזה יותר כדי לאפשר ביטוי עצמי. דוגמא נוספת לכוח הטרנספורמטיבי הטמון בסטיילינג ניתן למצוא בשחרור תבניות ישנות של צבע וצורה המאפשר מרחב לשינוי עמוק יותר. למשל, אישה שבמהלך סטיילינג מסכימה להחליף תספורת המזוהה עמה שנים רבות לטובת תספורת חדשה המחמיאה לה יותר. כך גם אישה שמחליפה דפוס של בגדים בצבע כהה בלבד לטובת בגדים צבעוניים. גם אישה שמעולם לא לבשה חצאית כי סברה כי חצאית לא מתאימה למידות גופה עשויה ללמוד מה אורך החצאית הנכון לה ומה הגיזרה הרצויה וכך לחוות עצמה אחרת. במהלך סטיילינג נשים נחשפות לראשונה למראות שונים של עצמן, ומשחררות דפוסים ותבניות ישנות.
המפגש בין הסטייליסטית ללקוחה שלה, הוא מפגש בין שתי נשים בעלות עניין ומטרה משותפת. הכשרת הסטיילינג לא עוסקת בהיבטים הפסיכולוגים של התהליך, כך שההשקה בין סטיילינג לפסיכותרפיה הינה בלתי מוגדרת ובלתי מפורשת. עם זאת, הכשרת הסטיילינג מלמדת את הסטייליסטית להדריך, לכוון ולהעצים את לקוחותיה ולמצוא את הסטיילינג המדויק להן. בנוסף הסטייליסטית לומדת להוות מודל ללקוחה שלה, ביחסיה שלה עם אופנה, שמהווה עבורה משחק מהנה ושדה לביטוי אישי ולא מפגש מורכב עם ביקורת חברתית ועצמית נוקבת. הסטייליסטית מחזיקה במסר כי שינוי חיובי הוא ודאי ואפשרי; היא מאמינה שהלקוחה שלה תיראה ותרגיש במיטבה, היא המובילה והמלבישה. קשה להימנע מן ההשוואה לאם שהיא הדמות הראשונה המלבישה את הבת ומלמדת אותה כיצד להתלבש. רגשות שונים יכולים לעלות באישה המולבשת בהקשר הזה, זו יכולה להיות חזרה על חוויה מטפחת, או לחלופין להעלות תחושות של הגבלה וקושי כאשר המפגש עם האם המלבישה לא נחווה כמיטיב. במקרים אלה יש לייצר חוויה חדשה שבה האישה חשה מוזנת ומטופחת על ידי המלבישה, לצורך השלמת תהליך נכון של סטיילינג.
מעבר להשפעות ברמה האינדיבידואלית, לסטיילינג יש כוח טרנספורמטיבי גם ברמה החברתית. לדוגמא, שחר אטואן, במאמרה "שקד לא מצוי" בעיתון "הארץ" (6.2.2015(, מנתחת את בחירות הלבוש של חברת הכנסת איילת שקד, ומפרשת אותן כמדיניות לצורך קידומה הפוליטי. לדברי אטואן, חברת הכנסת שקד "נזעקה לעזרת סטייליסטית" לאחר ניצחונה בפריימריז, ובעזרתה "מהנדסת הופעה" שמחדדת את ייחודה בקרב חברי הכנסת האחרים ובכך מקדמת את ערכיה הפוליטיים. הכתבה מציגה דיון בשאלה האם מדובר על אסטרטגיה פוליטית מחושבת או עניין של ביטוי אישי בלבד, אולם אין עוררין על כך שהלבוש הינו בעל משמעות רבה ועוזר לשקד בדרכה הפוליטית. לאורך ההיסטוריה בגדים שימשו כסמלים למאבקים פוליטיים וכמעבירים מסר בצורה ויזואלית ברורה ובעלת עוצמה. למשל, חולצה כתומה שימשה כסמל למחאה כנגד תהליך ההתנתקות בישראל. גם באי לבישת בגדים, כלומר עירום, יש אקט מחאתי בו האדם יוצא כנגד הסדר הקיים.
בהתייחס לביקורת הפמיניסטית על עולם האופנה, אין ספק כי אופנה מבטאת את הסדר הקיים וסטיילינג מכוון להעצים את ההופעה החיצונית של האישה, כך שתיראה במיטבה, כלומר יפה ומושכת לפי הסטנדרטים החברתיים המקובלים. לצד הביקורת, אני בוחרת להצביע גם על כוח השינוי הטמון בסטיילינג. היות והאישי הוא הפוליטי, הדרך לשינוי חברתי בעיניי טמונה ביחסים של נשים עם אופנה. הדרכת נשים להיעזר באופנה על מנת לשחרר את עצמן מכבליה, יכולה לעורר שינויים. למשל, כשנשים רבות יותר במידות גדולות יביעו דרישה גוברת לבגדים אופנתיים יותר, הסיכוי לשינוי המידות המקובלות יעלה. כשפחות נשים יסכימו ללבוש בגדים שלא מחמיאים להן, כמו מכנסיים בגזרה נמוכה שאינם מחמיאים לרוב הנשים, הפריט הזה עשוי להיעלם מן העולם. כשנשים ילמדו להתלבש בצורה הנכונה והמיטבית להן, הן ילמדו כיצד לא להיות קורבנות של האופנה ולהיכנע לכל תכתיב אופנתי או חברתי. כך נשים לא יתלבשו כפי שנדמה להן שמצופה מהן או כפי שאחרים מגדירים יופי, אלא יעזרו בשדה זה כדי להתבטא ולפעול בעולם. דוגמא מעניינת לכך היא אליסה רודריגז וילה, גרפיקאית ומעצבת צעירה ממיאמי, שיצרה סדרת קמפיינים אלטרנטיבית שבה מופיעות דמויות נשיות חזקות. היא החליפה בין דוגמניות העל המככבות בקמפיינים של בתי האופנה הגדולים לבין נשים הפועלות למען זכויות אדם ונשים. שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינזבורג קיבלה את הקמפיין של שאנל, השחקנית האקטיביסטית לוורן קוקס קיבלה את זה של ורסאצ'ה, גלוריה סטיינאם הפמיניסטית האקטיביסטית קיבלה את קמפיין קלואה הסופרת רוקסן גיי את סן לורן, זוכת פרס נובל הצעירה מללה יוספזאי, "הצטלמה" ללואי ויטון, הספורטאית הצעירה מון דיוויס היא "הפנים" של סלין בעוד שג׳נט מוק, לוחמת זכויות הטרנסג׳נדרים, "מככבת" בקמפיין הלבשה תחתונה של קלווין קליין (fashionforward.mako.co.il/news/94429). יצירה מקורית זו מעידה על הפוטנציאל של שדה האופנה לייצר אמירה ושינוי.
לסיכום, במאמר זה ביקשתי להאיר את הזיקה בין עולם האופנה והסטיילינג לבין עולם הנפש ולהצביע על כך שמדובר בתחום שהינו בעל פוטנציאל טיפולי בלתי מוכר ובלתי ממומש. לאור העובדה כי נשים רבות פונות לאחרונה לשירותי סטיילינג והכשרות הסטיילינג הולכות ומתפתחות, אני סבורה כי ניתן להיעזר בסטיילינג הן ברמה האינדיבידואלית, כתהליך טיפולי, והן ברמה קבוצתית, בצורת קבוצת נשים שלומדת סטיילינג ובעזרתו מקדמת שינוי ברמה האישית והחברתית. במאמר הבא אבקש להדגים בעזרת תיאורי מקרה את הפוטנציאל הטיפולי הטמון בעבודה עם סטיילינג.
מקורות
אורבך, ס. (1997). לא עוד דיאטה – השמנה מהיבט נשי. ת"א: מודן.
אטואן, שחר (2015). שקד לא מצוי. הארץ, גלריה 6.2.2015, עמ' 28.
גבירץ, נטעלי (2015). שופטת בית המשפט העליון בקמפיין לשאנל. fashionforward.mako.co.il/news/94429. (5.3.2015)
Barth, R. (1983). The fashion system. CA: Berkeley.
Flugel, J.C. (1930). The psychology of clothes. New York: International Universities Press.
Kidwell, C.B. & Steele , V. (1989). Men and Womem – dressing the part. Washington: Smithsonuan Institution Press.
Malcolm Barnard (2007). Fashion theory – A reader. New York: Routledge Student Readers.
Pine, K. (2014). Mind what you wear – The psychology of fashion. Amazon Kindle.
Svendsen, L. (2006). Fashion – A philosophy. London: Reaktion Books.
Kaiser, S.B. (1985). The social psychology of clothing. USA: Macmillian Publishing Company.
