פסיכופיזיולוגיה יישומית ומשוב ביולוגי: קצת היסטוריה וכמה עקרונות בסיס
מאת אסף גיטלר ודרור גרוניך
"Every change in the physiological state is accompanied by an appropriate change in the mental-emotional state, conscious or unconscious, and conversely, every change in the mental-emotional state, conscious or unconscious, is accompanied by an appropriate change in the physiological state" (Green, Green & Walters, 1970).
פסיכופיזיולוגיה – חקר הקשר וההשפעה ההדדית בין הגוף והנפש – הוא רעיון עתיק יומין, שהתפתח למדע מודרני המשמש כל אחד מאיתנו בחיי היום-יום. ההנחה הבסיסית היא, שמרגע שהאדם החל לחוות את קיומו כאובייקט מודע, הוא רכש מושג אינטואיטיבי לגבי העובדה ששינויים בגופו קשורים באופן כלשהו למצב רוחו ולרגשותיו. היחסים בין היבטים אלו של התפקוד האנושי עניינו חוקרים, פילוסופים ומטפלים במהלך כל ההיסטוריה האינטלקטואלית (Greenfield & sternbach, 1972).
הפסיכופיזיולוגיה עוסקת בהיבטים ביולוגיים של תהליכים פסיכולוגיים ולהפך. מחקרים בפסיכופיזיולוגיה תרמו רבות במהלך השנים להתפתחות תחומי הרפואה ההתנהגותית, לא רק בהתמודדות עם חולי, אלא גם לטיפוח הרגלים והתנהגויות לשם שימור ושיפור בריאות ורווחה ועל ידי אימוץ גישה אקטיבית של האדם בהשגת מטרות אלו.
אחד הביטויים הקליניים של גוף ידע זה הוא תחום הפסיכופיזיולוגיה היישומית והמשוב הביולוגי (ביופידבק ונוירופידבק). המשוב הביולוגי הוא תחום טיפול פסיכולוגי ורפואי, העושה שימוש במכשור אלקטרוני בליווי איש מקצוע. מטרת הליווי היא לאפשר למטופל לרכוש יכולות זיהוי, ויסות וניהול של התהליכים הפסיכופיזיולוגיים בגופו.
בתהליך המשוב הביולוגי נמדדים במדויק מגוון מדדים גופניים כגון פעילות חשמלית או תנועתית של השרירים, טמפרטורה של העור ואיברי גוף אחרים, פעילות חשמלית של העור, דפוסי נשימה, פעילות חשמלית של הלב, דפוסי השתנות של קצב הלב, נתוני לחץ דם, פעילות חשמלית של המוח, זרימת דם מוחית, ועוד. תוצאות המדידות מוצגות באמצעים קוליים, ויזואליים או תחושתיים, ובאמצעות הליך למידה מודע ולא-מודע הן מאפשרות שינוי התנהגותי על פי צורכי המטופל (Gilbert & Moss ,2003). השינויים המושגים יכולים להתבצע בהמשך גם ללא התמיכה של המכשור ואיש המקצוע, וזאת מתוך מודעות חדשה ומוגברת ומתוך הפנמה והפעלה של מיומנויות הוויסות והיכולות החדשות שנלמדו בתהליך.
תחומי הטיפול והמחקר באמצעות המשוב הביולוגי משלבים גרעין מוצק ונרחב של הבנה התנהגותית, חשיבתית, רגשית וגופנית, כדי להקנות טכניקות ומיומנויות ויסות עצמי. טכניקות אלו מסייעות לפרט ליצור או לחזק את תחושת הרווחה ולהגביר את תחושת המסוגלות העצמית, וכן לטפל בתופעות שנוצרות על רקע מצבי מתח ומחלה. באמצעות תהליכי המשוב והלמידה נפתח בעבור האדם ערוץ חדש של תקשורת עם פעילות גופו. באמצעות המודעות לפעילות הגוף, בייחוד למאפייני פעילות שבדרך כלל הם נסתרים מן המודעות, ניתן להפוך את התפקוד הכללי ליעיל יותר. שימושי המשוב הביולוגי מאפשרים שיקוף עצמי, כזה המכוון בצורה ממוקדת לקידום של יכולות ולשיפור עצמי פעיל המבוסס כמעט לחלוטין על המשאבים הפנימיים שלנו.
השימוש במשוב ביולוגי כטיפול בפני עצמו או בשילוב טיפולים גופניים ורגשיים אחרים יעיל במגוון מצבים רפואיים ופסיכולוגיים, בהם כאבי ראש, שליטה בסוגרים, יתר לחץ דם, חרדות ופוביות, קשיים הקשורים למיומנויות קשב וריכוז, הפרעות מצב רוח, התמכרויות ועוד.
האגודה הבין-לאומית לפסיכופיזיולוגיה יישומית פיתחה קריטריונים לקביעת מידת העדות ליעילות הטיפול (Moss & Gunkelman, 2002; LaVaque et al, 2002). קריטריונים אלו דומים מאוד לסכֶמת הדירוג שפותחה על ידי ארגונים אחרים ובהם אגודת הפסיכולוגים האמריקניים. יעילות של טיפול נקבעת באמצעות הערכה של מחקרים פורמליים שנעשו על כל אחת מההפרעות. כאשר נערך מחקר, יוצרים בקרה על אופן הניסוי. המטפלים העוסקים בהתערבות נדרשים למומחיות בסוג הטיפול ובתחום ההפרעה, והמטופלים נבחרים באופן קפדני. ממצאים תכופים בנוגע לטיפול במשוב ביולוגי מעודכנים ומופצים לקהל הרחב וכן לקהל המקצועי (Yucha & Montgomery, 2008).
השימוש במשוב הביולוגי משתלב היטב בדרישה המודרנית ההולכת וגוברת לעסוק ברפואה מבוססת ראיות (Evidence Based Medicine). דרישה זו מובילה את אנשי המקצוע להציע עזרה בפתרון קשיים נרחבים, בד בבד עם איסוף נתונים מדויק ועקבי המאפשר התחדשות בלתי פוסקת של העוסקים בתחום ושל כיווני מחקר וטיפול.
בישראל, קהילת מטפלי המשוב הביולוגי והעצבי מורכבת מאנשי מקצוע שונים – עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פיזיותרפיסטים ועוד. האגודה הישראלית לביופידבק הוקמה בראשית שנות השמונים והפכה לעמותה רשמית ב-1991 תחת השם "האגודה הישראלית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ולמשוב ביולוגי". האגודה שמה לה למטרה לקדם את היישום של המשוב הביולוגי בארץ, תוך כדי קביעת סטנדרטים מקצועיים לתחום.
התפתחות והתהוות היסטורית
למשוב הביולוגי רקע והיסטוריה עם שורשים מגוונים והשפעות משולבות מתחומי הפסיכולוגיה, הנוירופיזיולוגיה, הרפואה והטכנולוגיה. בחודש אוקטובר 1969 הוקמה "החברה למחקר במשוב ביולוגי" (The biofeedback research society), שקיימה את הכינוס המקצועי הראשון שלה בסנטה מוניקה שבארצות הברית. כך הוטבע רשמית המושג "משוב ביולוגי" (Biofeedback).
עם זאת, שיטות הוויסות העצמי והפסיכופיזיולוגיה היו בשימוש כבר אלפי שנים, בין השאר בקרב מאסטרים באמנויות לחימה, מתרגלי מדיטציות ויוגים למיניהם. בנוסף, השפעות מדעיות, פילוסופיות ותרבותיות שונות קדמו להטבעת המושג כפי שאנו מכירים אותו כיום. בהתייחס לעולם המערבי, חוקרים וקלינאים רבים מתחומים שונים ומגוונים תרמו להתפתחות ההדרגתית שהובילה לייסוד התחום. ביניהם נציין את הבאים:
1. אדמונד ג'ייקובסון, רופא, פיזיולוג ופסיכולוג יהודי אמריקני, החל בשנת 1908 לחקור טכניקות התנהגותיות העשויות להשפיע על מצבי מתח. עבודתו רבת השנים הביאה לעולם את פיתוחה של הרפיית השרירים ההדרגתית (Progressive Muscle Relaxation) כטכניקה יעילה ומוכחת להקלה במגוון מצבים רפואיים ופסיכולוגיים. ג'ייקובסון עשה שימוש בעבודתו במדידת הפעילות החשמלית של השרירים, במטרה לנטר רמות שונות של פעילות זו במטופליו ולמצוא את הקשר בין תוצאות המדידות לתופעות שבהן טיפל (Jacobsen, 1938).
2. יוהן שולץ, פסיכיאטר גרמני, פיתח בשנות ה-30 של המאה ה-20 שיטה לוויסות עצמי הנקראת אימון אוטוגני (Autogenic training). הוא אִפשר למטופליו לשלוט ברמת העוררות שלהם ולהירגע באמצעות שימוש בהיגדים עצמיים ומיקוד בתחושות גופניות של חום וכבדות (Schultz & Luthe, 1969).
3. וולטר קנון (Canon, 1929) והאנס סליה (Selye, 1956), אבות המחקר בתחום תגובות הגוף ללחץ, הגבירו את המודעות הכללית לכך שבבסיסן של מחלות גופניות והפרעות נפשיות רבות קיים ויסות לקוי של תגובות אוטונומית. אותם תפקודים גופניים הניתנים למדידה באמצעות כלי המשוב הביולוגי, כגון קצב לב, לחץ דם, טמפרטורת האצבעות או כפות הידיים ופעילות מוחית לסוגיה, מנוהלים בשגרה על ידי מערכת העצבים האוטונומית, אשר באמצעותה מתפעל המוח פעולות עצמאיות (בלתי-רצוניות) של הגוף, כגון נשימה, עיכול וכדומה.
מערכת העצבים האוטונומית מורכבת משני תתי-מערכות: מערכת העצבים הסימפתטית ומערכת העצבים הפרה-סימפתטית. מערכת העצבים הסימפתטית פעילה בעיקר בעתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת "הילחם או ברח", שמטרתה התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה בד בבד עם הפסקת פעולות העיכול. בזמן פעילות המערכת הסימפתטית מתקיימים בין השאר שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, עליית המתח בשרירים ושינוי בפעילות הלב והמוח. מערכת העצבים הפרה-סימפתטית פעילה בעיקר במצב של מנוחה ואחראית על מצב של שגרה. היא מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בין השאר על פעולות העיכול, ההפרשה, הגדלת מאגרי האנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמוני גדילה ועוד.
4. עקרונות הבסיס בתחום הלמידה וההתניה (Classical & Operant learning principles), העומדים בבסיס השימוש במשוב ביולוגי, הורחבו במידה ניכרת במהלך המאה ה-20 במחקרים בבעלי חיים ובבני אדם, כפי שמשתקף בעבודותיהם של סקינר, בנדורה, וולפה ולזרוס ורבים אחרים (Skinner, 1969; Bandura, 1969; Wolpe and Lazarus, 1966).
5. עבודותיהם רבות השנים של ניל מילר ועמיתיו (Miller et al, 1967, 1969, 1974, 1978) הניבו לראשונה ממצאים המעידים על האפשרות לאמן בעלי חיים לשלוט בתפקודים של מערכות אוטונומיות פנימיות, כגון לחץ דם ופעילות לבבית. ממצאים אלה היוו את הבסיס המובהק הראשון לקיומה של יכולת ההתניה האופרנטית של תגובות אוטונומיות. במקביל לעבודת המחקר המקיפה שלו פרסם מילר ב-1969 מאמר מכונן בכתב העת הנחשב "Science", ששמו בתרגום חופשי לעברית: למידה בתגובות האיברים הפנימיים (הקרביים) והבלוטות. במקור: "Learning of visceral and glandular responses".
6. ג'ון בסמג'יאן, אחד מחוקרי תחום המשוב הביולוגי הראשונים, הראה במחקריו על בני אדם כי באמצעות משוב של פעילות חשמלית של השריר, ניתן לפתח שליטה רצונית בתנועה של יחידות שריר בודדות ברחבי הגוף (Basmajian, 1967, 1979). ממצאים אלה הדגישו גם את הקשר בין פעילות שרירים שונים לבין מצבים מנטליים.
7. ג'ו קאמיה ביצע מחקרים על פעילות מוחית והתמקד במחקר של תחומי התפיסה, החישה ומצבי התודעה. באמצעות שימוש במכשור הבודק פעילות חשמלית מוחית הוא גילה שבהינתן משוב, בני אדם מסוגלים להבחין בין מצבים שונים של פעילות מוחית ובהמשך אף להפיק פעילות מוחית ספציפית על פי דרישה (Kamia, 1968, 1969).
8. אלמר גרין, שהיה ממייסדי תחום המשוב הביולוגי ונכח בכינוס הראשון של "החברה למחקר", בדק השפעות פיזיולוגיות של סוגי הרפיה שונים, בייחוד סגנונות הרפיה אוטוגניים (הרפיה שפיתח שולץ שהוזכר לעיל). הוא גילה את הקשר בין שינוי טמפרטורת כפות הידיים (שמושפעת מדפוס זרימת הדם לאזורים היקפיים של הגוף) להפחתה ואף להיעלמות של כאבי ראש. גילוי זה הוביל למחקר ובהמשך לפיתוח טכניקות המשוב הביולוגי של טמפרטורת העור, שהפך לשימוש קליני רפואי מוצלח ומוכח לכאבי ראש מסוג מיגרנה. גרין ואשתו אליס כתבו יחד את הספר "מעֵבֶר למשוב הביולוגי" (Beyond Biofeedback), הכולל עדויות ותיאורי מקרים לא רק מעבודות מחקריות אלא גם ממפגשים מרתקים עם יוגים מהמזרח הרחוק, שהם בעלי יכולות שליטה עצמית מעוררות השתאות.
הצצה קלה (ומאוד מרגשת) לעבודתו ולתרומתו של גרין ניתן לקבל בסרטון הבא:
9. בנוסף לעשייה הרבה המתוארת לעיל של איסוף מידע, מחקרים בתחום תיאוריות הלמידה, הפסיכולוגיה ההתנהגותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית, וכן בנוסף למידע שנאסף על התנהגות ופיזיולוגיה של בעלי חיים ובני אדם, החלה התעוררות ומודעות מוגברת בעולם המערבי למסורות המזרח הרחוק, למדיטציה והשפעותיה, לדיווחים על גורואים ויוגים המפגינים יכולות שליטה בפיזיולוגיה על ידי כוח רצון. כל אלה היוו בסיס ליצירתה של קהיליית המשוב הביולוגי שכללה חוקרים וקלינאים מתחומים נרחבים. על פי הנזכר עד כה, ניתן לתאר את צמיחת תחום המשוב הביולוגי והבשלתו לכדי תחום חקר עצמאי, כתהליך מודעות שצמח בהתאם לרוח הזמן (Gaardner, 1979).
10. ההתפתחות בתחומי הטכנולוגיה וההנדסה הביו-רפואית הייתה חלק בלתי נפרד מצמיחת תחום המשוב הביולוגי, שכן שיטת טיפול זו אינה יכולה להתקיים ללא התפתחות מכשור המאפשר זאת (רולניק, 1999). טכנולוגיות חדשות המתפתחות ללא הרף מאפשרות לחשב חישובים מהירים יותר, כדי שהמשוב יוכל להינתן בזמן אמת ויהיה זול יותר ונישא תוך כדי חיבור לטכנולוגיות ניידות.
משוב ביולוגי הלכה למעשה: מה מודדים ואיך?
משוב טמפרטורה של איברים
מטרתו של אימון טמפרטורה היא ללמד את המטופל כיצד להעלות את החום של איברים היקפיים בגוף. כידוע, חום הגוף נישא לאיברי גופנו במחזור הדם, ועלייה של חום הגוף בעור (למשל באצבעות כף היד) היא פונקציה של הרחבת כלי הדם, והיא לרוב מצביעה על מצב רגיעה של הגוף, הקשור לרפיון כללי בשרירי השלד ולדומיננטיות של המערכת הפרה-סימפתטית. כדי להעלות את חום הגוף על המטופל להביא לרגיעה של שרירי השלד ושל השרירים העוטפים את כלי הדם. הרפיית השרירים סביב כלי הדם משפרת את זרימת הדם לעור, ועל כן גורמת לעלייה בטמפרטורה. חיישן חום, המכונה תרמיסטור (thermistor), מוצמד לעור, לרוב בצד הפנימי של אחת מאצבעות כף היד. המדד עשוי להיות מוצג כספרות, כגרף, או בתצוגת וידאו וקול.
בתהליך העבודה עם המדד ניתן למטופל זמן לתרגול עצמי, ולאחר מכן המטפל מציע כמה טכניקות לשליטה בטמפרטורה, בהן טכניקות לרגיעה כללית של הגוף תוך כדי שימוש בנשימה, וכן את טכניקת האימון האוטוגני, הכוללת סדרה מוגדרת של היגדים עצמיים בנוגע לתחושות הגוף. הטיפול באמצעות מדד זה כולל בדרך כלל בין ארבע לשמונה פגישות נוסף על שיעורי הבית, ולרוב נלווה לו גם שימוש במדדי משוב ביולוגי אחרים.
הטיפול במדד זה מתאים במיוחד לטיפול במחלת רנו (Raynaud’s Desease), תופעה שבה מתרחשים שינויי צבע בגוף האדם, על רקע כיווץ כלי דם, בדרך כלל בעת חשיפה לקור ולעתים בשל מצבי דחק. כמו כן הוא הוכח כיעיל במצבי יתר לחץ דם ומיגרנות, ונמצא כמסייע בשיפור זרימת הדם לפצעים ובכך מזרז את החלמתם. כשהוא נלווה למדדי משוב ביולוגי אחרים (כגון פעילות חשמלית של העור, או קצב השתנות פעימות הלב), הוא מסייע בטיפול בהפחתה כללית של חרדה ומתח נפשי.
פעילות חשמלית של העור
משוב מסוג מוליכות חשמלית של העור, המכונה לרוב EDA - Electro-Dermal Activity או GSR - Galvanic Skin Response, משקף את מידת ההזעה של בלוטות זיעה הפעילות בכפות הידיים. פעילות זו קשורה לתת-המערכת הסימתפטית של מערכת העצבים האוטונומית, ומשקפת מצב של לחץ ודריכות.
המדידה נעשית באמצעות שני חיישנים המוצמדים לאצבעות או לכף היד, והמשוב מסופק באמצעים מגוונים, כגון גרפים, משוב קולי או חזותי, ואף באמצעות הנפשה או דרך משחק מחשב. זמן התגובה של מדד זה נמוך משתי שניות, וכך מאפשר בקלות לעשות שימוש במדידה כדי לזהות שינויים המתרחשים בגוף בזמן אמת. מדד המוליכות החשמלית של העור רגיש במיוחד לפעילות רגשית. רגיעה באמצעים חשיבתיים נוטה להוריד את הערכים הנמדדים (פחות פעילות הזעה נמדדת), ואילו הופעת רגשות כגון פחד, דאגה, כעס או בהלה, לרוב יוצרת עלייה במדד. לאור יכולות הניטור הרגשיות של המדד, הוא מתאים במיוחד לטיפול בכל הפרעה או קושי הקשורים בעוררות יתר רגשית, לרבות פוביות והתקפי חרדה, וכן בתסמינים פיזיולוגיים הקשורים למתח רגשי.
המשוב מאפשר לפתח מודעות לתהליכים מנטליים ורגשיים, וכן לתרגל טכניקות רגיעה שמצליחות להפחית את הלחץ והמתח. המטופל לומד להתמודד עם הסחות דעת ועם גורמים הפוגעים בקשב שלו, וכן להשיג ולשמר מצב של רגיעה. טכניקות הרגיעה המיושמות בשימוש במדד זה כוללות בין היתר נשימה סרעפתית אטית, שיטות של מדיטציה ודמיון מודרך, וכן הרפיית שרירים הדרגתית (Progressive Muscle Relaxation). זמן הלמידה של כל טכניקת הרגעה עשוי להימשך בין כמה ימים לכמה חודשים, וניתן לקצרו וליעלו על ידי תרגול בבית (אפשר לרכוש או לשכור את הציוד).
השתנות תהודת קצב הלב
מדד השתנות קצב הלב (HRV- Heart Rate Variability) הוא מושג חדש יחסית, אך פופולרי גם ביישומים רפואיים קליניים של בדיקות לבביות שגרתיות. קדם לו המונח RSA - Respiratory Sinus Arrhythmia המתייחס לתופעה שלפיה בזמן נשיפה קצב הלב מואט ובזמן שאיפה הוא מואץ. נראה כי מצב של השתנות קצב הלב בצורה גלית אחידה משקף איזון מיטבי בין שני הענפים של מערכת העצבים האוטונומית – הענף הסימפתטי והענף הפרה-סימפתטי. מצב של חוסר איזון, בעיקר כאשר יש צמצום בפעילות הפרה-סימפתטית, מאופיין בשינויים לא אחידים בקצב הלב, ועשוי להיות קשור לבריאות לקויה של מערכת הלב וכלי הדם. הפעילות הלבבית מנוטרת בדרך כלל על ידי חיישנים המחוברים לאצבע או לתנוך האוזן, העוקבים אחר זרימת הדם התת-עורית וכך מתחקים אחר קצב פעילות הלב.
תוכנות המחשב המעבדות את הנתונים מציגות משוב, לרוב גרפי, של תבנית ההשתנות של קצב הלב. המדד עשוי לשמש גם כמשוב המסייע בשיפור טכניקת הנשימה – שבעצמה כאמור משפיעה על קצב הלב – וכן ביישום של טכניקות רגיעה אחרות ושינוי במצב הרגשי.
למעשה, השימוש במשוב ביולוגי של פעילות הלב ואיסוף הנתונים במהלך שנות המחקר בתחום מאפשרים לזהות מאפייני נשימה יעילים ותומכי רגיעה והחלמה: נשימה סרעפתית עמוקה ואטית, המאפשרת להרחיב את נפח הריאות, ושימוש מופחת בשרירי בית החזה והשכמות. מדד זה יעיל גם בלימוד מצבים רגשיים חיוביים, ולכן באמצעות העמקה במדידה ופירוש של הפעילות הלבבית ניתן לשלב עבודה על ביטוי של רגשות וקבלתם.
פעילות חשמלית של השריר
מדד זה יכול לנטר מגוון שרירים על פני השלד. בניגוד למדדים הקודמים, הוא אינו קשור במישרין לפעילות המערכת האוטונומית (סימפתטית או פרה-סימפתטית), אך יכול להיות מושפע בעקיפין ממצב של מתח. העיקרון הבסיסי במשוב של פעילות שרירים הוא לספק מידע משופר על רמת המתח של השרירים, במטרה לרכוש מיומנויות שליטה על השרירים השולטים באיבר מסוים ובכך להשפיע על תפקודו. מטרה נוספת היא לזהות במתח שרירים כלשהו סימן מבשר לעליית מתח כללית, כתוצאה מתנוחה לא טובה או ממתח מנטלי. משוב זה משמש בעיקר לטיפול בכאבים הנובעים ממקור שרירי, לרבות כאבי ראש הנובעים ממתח (tension headache), וכן בתופעות הקשורות בנוקשות שרירית כגון נעילת לסתות.
למידת רגיעה והפחתה של פעילות עודפת או לא נחוצה של שריר היא לרוב המטרה העיקרית בתהליך. הניטור מתבצע על ידי חיישנים המוצמדים לעור, מעל איבר המטרה (מצח, צוואר, כתפיים, גב, לסתות, זרועות או רגליים). אותות חשמליים הנוצרים בעקבות פעילות השרירים מזוהים ומוגברים על ידי מכשור המשוב הביולוגי ומוצגים בבהירות על מסך או נשמעים באמצעות צלילים. המכשור מאפשר למדוד רמות בסיס התחלתיות או רמות ממוצעות של מתחים שריריים לאורך זמן.
השלב הראשון הוא הדרכה הכוללת לימוד תרגילי רגיעה והפחתת מתח שרירי. המטופל לומד בהדרגה לזהות את פעילות שריריו ולשלוט בה. בד בבד מנוהל מעקב על ההתקדמות ונתוני האימונים, נלמדות שיטות לזיהוי מכשולים והתגברות עליהם. יעדים בתרגול של הורדת מתח שרירי עשויים להיות הישארות מתחת לרמת מתח חשמלית עבור איבר מסוים בגוף, או התאוששות מהירה ממצב של שריר מתוח לשריר רפוי.
בנוסף, המטופל מקבל שיעורי בית לתרגול מחוץ למפגשים. לשיעורי הבית חשיבות מיוחדת, שכן הם מאפשרים למטופל ליישם את הטכניקות גם ללא המכשור, וכך לוותר בהדרגה על הצורך במשוב החיצוני. חשוב לזכור כי המשוב הביולוגי הוא אמצעי זמני לפיתוח המודעות של הפרט למצבו הפיזיולוגי, תוך כדי רכישה של טכניקות הרגעה הנבחנות במידת איכותן עבור המטופל בזמן אמת. בנוסף לתרגולי הבית ולתרגול במפגשים, נערך ניטור עצמי של הסימפטומים בידי המטופל, במטרה לסייע ליעילות הטיפול.
פעילות חשמלית של המוח
משוב לפעילות חשמלית של המוח, מטרתו ללמד אותנו לשנות את מדידת גלי המוח שלנו במכשיר ה-ElectroEncephaloGraph – EEG. ישנו מגוון רחב של יישומים עבור אימוני ה-EEG, ובהם למידה של שימור מיקוד ודריכות מחשבתית, במקביל לשמירה על רוגע מנטלי בעת ביצוע מטלות קוגניטיביות. יישום אחר של האימון הוא לימוד של הגברת גלי מוח בעלי תדירות נמוכה, המייצגים רמה עמוקה יותר של רגיעה. בנוסף, ישנן תוכניות לטיפול בדיכאון, בחרדה, בהפרעות שינה, בפיברומיאלגיה, באפילפסיה, בכאב ובהתמכרויות, וכן בשיקום נוירולוגי לאחר פגיעה מוחית או שבץ.
בעולם קיימים מאגרי מידע רחבים הכוללים מפות של פעילות מוחית בקרב אנשים נורמלים, והם מהווים בסיס להשוואה ברמה התפקודית. הכלי שבו נוצרו מאגרי מידע אלה, שהוא גם הכלי להשוואה, נקרא QEEG – Quantitative EEG. המידע מהבדיקה הכמותית ניתן לפרשנות קלינית בידי מומחים כדי להעריך את תפקוד המוח. בעזרת הבדיקה ניתן לעקוב אחר שינויים בתפקוד המוח לנוכח התערבויות תרופתיות או פסיכותרפויטיות. בדיקה זו מאפשרת לנו גם לצפות בשינויים דינמיים המתרחשים בכל רחבי המוח במהלך משימות עיבוד קוגניטיביות.
נהוג להשתמש ב-QEEG לפני טיפול כדי ליצור מפה ברורה של פעילותו החשמלית של מוח הנבדק, ולאחר מכן להשתמש בנתוני האבחון לשם השוואה למאגרי מידע קיימים, וכך לסייע למטפל בבחירת האזור המוחי לאימון או בבחירת האימון המתאים לשיפור התפקוד. בשימוש במשוב עצבי של פעילותו החשמלית של המוח מוצמדים חיישנים לאזורי המוח הרלוונטיים, והמשוב מוצג בצורה גרפית, קולית, או על ידי הנפשה.
זרימת דם מוחית
ממצאים מלמדים כי הפרעות נפשיות והפרעות נוירולוגיות שונות מתאפיינות במיעוט זרימת דם לאזורים שונים במוח. מכשיר המדידה נקרא HEG – HemoEncephaloGraph וממוקם בתוך רצועה פשוטה הנכרכת סביב הראש. המכשיר מודד אורכי גל שונים בתחום הקרינה האינפרה-אדומה, החוזרים מאזורים שונים בקליפת המוח. כך מתאפשרת בדיקה של חילוף החומרים באזורים אלה. פעולת המכשיר מבוססת על ניתוח האור המוחזר מן הגולגולת בעזרת חיישן פוטו-אלקטרי. רקמות שבהן זורם לתאים דם ברמת חמצון גבוהה ייראו אדומות, ואילו רקמות בעלות רמת חמצון נמוכה ייראו כחולות. המידע המתקבל מאפשר לנתח את מידת זרימת הדם רווי החמצן לאזור נתון במוח (Toomim, 2000, 2004).
מכשיר ה-HEG מספק משוב ביחס לשינויים הקשורים לדינמיקה של זרימת הדם ולחילוף חומרים תָאִי באזורים ממוקדים של קליפת המוח. מדדים אלה קשורים בצורה הדוקה לפעילות מוחית על רקע תופעה המכונה "שיתוף בין פעילות עצבית וזרימת דם" (שיתוף נוירו-וסקולרי). בקצרה, הדם נושא את כל חומרי ההזנה והחמצן הדרושים כדי לתדלק פעילות עצבית, וההעברה לפי אזורים של אספקת דם לכל חלק בקליפת המוח קשורה באופן הדוק לדרישות המטבוליות המסוימות ולרמה של פעילות עצבית באותו אזור בכל רגע נתון.
שיטה זו נוחה לשימוש, שכן היא אינה כרוכה בהצמדת אלקטרודות ובשימוש בחומרי ג'ל לשיפור מגעי האלקטרודות עם העור, ואין בה צורך בקריטריונים להתנגדות חשמלית כדי לוודא את מהימנות המדידות. HEG אינו מודד פעילות חשמלית, לכן אין הפרעות מדידה כגון מצמוץ עיניים, תנועות עיניים, סיגנלים של זרמי חשמל בלב שנרשמים על ידי אלקטרוקרדיוגרף או תוצרי לוואי אחרים שנובעים ממקור שרירי כלשהו. המדידה מתבצעת על ידי לבישת סרט בד נוח ובו מונחים החיישנים, לרוב על אזור המצח, ובדומה למדדים אחרים, המשוב עשוי להופיע בכל צורה אפשרית, קולית או ויזואלית, לביסוס תהליך הלמידה.
fMRI
המדדים שתוארו משמשים באופן יישומי למחקר ולטיפול, והם השכיחים ביותר בשימושי המשוב הביולוגי. יש לציין שבשנים האחרונות יש דיווחים על ביצוע הליכי משוב של פעילות מוחית גם באמצעות fMRI (Functional Magnetic Resonance Imaging). שיטת דימות זו משמשת למדידת פעילותם של אזורים במוח בעת ביצוע מטלות שונות. כיום, fMRI הוא אחד הכלים המחקריים החשובים ביותר בתחום מדעי המוח. עם זאת, מאחר שהציוד יקר, הוא אינו נגיש דיו להפעלה במסגרות שמחוץ למעבדות המחקר ולכן לא נרחיב עליו כאן.
משוב ביולוגי בתהליכי טיפול
להלן נסקור את אפשרויות שילוב המשוב הביולוגי עם שתי הגישות הבולטות בעולם הפסיכולוגיה הטיפולית של היום: הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית והגישה הפסיכודינמית.
"No shades of emotion should be without a bodily reverberation" (William James,1898).
משוב ביולוגי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי
גישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive-Behavioral Therapy - CBT) נוסדה בשנות ה-60 של המאה ה-20 ומבוססת על שתי גישות: הגישה ההתנהגותית, אשר משנה רגשות ודרכי חשיבה באמצעות שינוי התנהגותי, והגישה הקוגניטיבית, שמניחה שהתגובה שלנו לאובייקטים בעולם נובעת מהפירוש שאנו נותנים למציאות באותו רגע. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוא מובנה, ממוקד-מטרה ושיתופי, היינו, המטפל והמטופל יחד עובדים על רשימת המטרות המוגדרות בטיפול, כאשר המוקד הוא מה שמשמר ומחמיר את הבעיה ולא בהכרח מה שגרם לה בעבר.
אחד המאפיינים המרכזיים של הטיפול הוא התמקדות בהיבטים הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והתחושתיים הנוכחים בהווה, תוך כדי בחינה וניטור של הסימפטומים ההתנהגותיים והטיות החשיבה המובילות למחשבות אוטומטיות שליליות ולא אדפטיביות. הטיפול מבוסס על תהליך פסיכו-חינוכי, שבמסגרתו נלמדים עקרונות מתחום הלמידה, מנגנונים פיזיולוגיים של חרדה, בחינת נכונות המחשבות באמצעות ניתוח לוגי, שכנוע מילולי-שכלתני וניסויים התנהגותיים שבבסיסם עומדת חשיפה הדרגתית ומבוקרת לגורמים המעוררים חרדה. הטיפול נועד להקנות דפוסי התנהגות וחשיבה סתגלניים ההולמים את מציאות חיי המטופל (Emmelkamp et al, 2006).
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מודגשים בין השאר העקרונות הבאים:
- שיתופיות בין המטופל למטפל.
- התערבות ממוקדת בנושא מוגדר. לא מתעלמים מהיבטים נוספים בחיי האדם, אבל חשוב מאוד לשמור על מרכזיות הנושא שהוגדר.
- טיפול מוגבל בזמן.
- בחינה אמפירית במהלך הטיפול של תוצאות ההתערבות בהתאם למטרות שהוגדרו בתחילת הטיפול.
- עבודת שטח ושיעורי בית – המטופלים מבצעים פעולות טיפוליות בחיי היום-יום. העבודה המרכזית מתוך כלל עבודות השטח נקראת "חשיפה" – זהו תהליך הדרגתי שיכול להסתיים בהתמודדות (מוצלחת, אנו מקווים) פנים אל פנים עם הבעיה שבעטיה החל הטיפול.
על פי האמור לעיל, המשוב הביולוגי הוא למעשה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. פרוטוקולים רבים של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי כוללים שימוש בטכניקות הרגעה, והמשוב הביולוגי יכול לסייע גם בתיקוף ובשיפור האמון של המטופל בהצלחת הטיפול בכללותו. בנוסף, המשוב הביולוגי עשוי להשתלב היטב בתהליך המרכזי של החשיפה, משום שהוא מאפשר ליישם את טכניקות ההרגעה תוך כדי תהליך החשיפה, וכך לייעל ולקצר את ההליך. לעתים עצם ההתבוננות במשוב המייצג רגשות, מחשבות ותגובות מייצרת תופעות טיפוליות שהן עצמן החשיפה. למעשה מוסיף המשוב הביולוגי לטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי צלע שלישית – הצלע הפיזיולוגית – כך שמתאפשרת עבודה משולבת הן על ההתנהגות, הן על המחשבות (קוגניציות), והן על הפיזיולוגיה (משוב ביולוגי).
חמיאל ורועה (2000) טוענים כי יש יתרונות באינטגרציה בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי למשוב ביולוגי, משום שמשוב ביולוגי הוא כלי מדידה המאפשר לנבדק לראות בזמן אמת שיקוף ברור ואובייקטיבי של תגובותיו הפיזיולוגיות לדחק (Stress) ובהמשך גם ללמוד לשנותן.
משוב ביולוגי והטיפול הפסיכודינמי
הגישה הפסיכודינמית התפתחה מהפסיכואנליזה הקלאסית, המבוססת על התיאוריה של זיגמונד פרויד. פרויד גרס כי כוחות עיקריים בהנעתם של בני האדם הם דחפים מיניים או תוקפניים מתקופת ההתפתחות המוקדמת, שעברו הדחקה ובשל כך הפכו בבגרות לקונפליקטים מנטליים. גישות שונות קיימות בתחום הטיפול הפסיכודינמי, אך לכולן משותפת ההנחה על קיומם של קונפליקטים מודחקים ולא מודעים היוצרים את המצוקות של המטופל.
פרויד פיתח ושינה את התיאוריה שלו בהתמדה, אולם בבסיס עבודתו קיימת ההנחה בדבר הקשר שבין סימפטומים פיזיים היסטריים לבין חוויות רגשיות טראומתיות (מודחקות), כלומר הקשר בין הגוף והנפש. תיאוריית האינסטינקט המוקדמת של פרויד עסקה ביסוד הליבידו – אנרגיית החיים ומקור הדחפים – ובהתנהלות האנרגטית של הנוירוזה. תחילתה של הפסיכואנליזה במדע הרפואה, בעיקר בפסיכיאטריה ובנוירולוגיה. ניתן להניח כי פרויד צפה שהפסיכואנליזה תהיה תורה המבוססת על מדע הביולוגיה. ואמנם הוא תיאר את האגו כבעל בסיס גופני: "האגו נגזר ללא ספק מתחושות הגוף, בעיקר מאלה העולות מפני השטח של הגוף. לפיכך האגו הוא למעשה השלכה מנטלית של פני השטח של הגוף" (פרויד, 1923).
כל הגישות הפסיכודינמיות מבוססות על עיבוד היחסים הנוצרים בין המטפל למטופל, שבעגה המקצועית מכונים "העברה" (transference) ו"העברה נגדית" (counter-transference). אלו הם יחסים השלכתיים שבמסגרתם משליך המטופל דפוסי יחסים, קשרים ועמדות בחייו אל דמותו של המטפל (Bibring, 1959).
באמצעות משוב ביולוגי, אפשר לעשות שימוש במדידה פיזיולוגית ולנתח את דפוס ההשתנות שלה לאור תכנים מילוליים העולים בתהליך. כמו כן, ניתן לבחון אסוציאציות חופשיות המתבטאות בתגובות גופניות, ללמוד על מצבים שבהם המטופל משחזר התנהגויות ודפוסים שרכש בעבר – אולי אף בשנות התפתחותו הראשונות – ולמצוא דרכים לשנות את תגובותיו באופן שיותאם לתשוקותיו, ברמה הסימבולית ואף הממשית.
על המטפל הפסיכודינמי להבין מתוך החומר המילולי והלא מילולי העולה בפגישה הטיפולית את מערך הדינמיקות הרגשיות, הקונפליקטים המרכזיים, ההגנות המודעות והלא מודעות הנוצרות בעולמו הפנימי של המטופל, ואת ההתנגדויות הנוצרות במסגרת יחסי ההעברה במפגש הטיפולי. משוב ביולוגי יכול להשתלב בטיפולים מסוג זה על מנת לסייע למטופל לזהות, יחד עם המטפל, נושאים רגישים שאינם מודעים, ולהעלות אותם למודעות.
תהליכי ההעברה, המהווים מוקד לחקירה במסגרת טיפולים פסיכודינמיים, מובנים גם דרך תהליכים של הדהוד והזדהות ברמה הפיזית. תופעות אלו נחקרות ומקבלות כעת תמיכה נרחבת במחקרים נוירופסיכולוגיים עדכניים. המודל הטיפולי הפסיכודינמי מבוסס על ברית טיפולית, הנוסכת ביטחון במטופל ומאפשרת לו להעלות נושאים שמטרידים אותו בפתיחות ובכנות, כך שבתהליך הטיפולי הדחפים והקונפליקטים הלא מודעים עשויים לעלות על פני השטח. המטפל נדרש להקשבה אמפתית מתוך מאמץ מתמיד להבין את החוויה האנושית של המטופל, ללא שיפוטיות וללא משוא פנים, אלא מתוך התכוונות רגשית למטופל.
כיום מתפתחת בעולם המשוב הביולוגי תורת הביופידבק הדיאדי, שהיא מדידה מקבילה של שני נמדדים (ולעתים גם יותר), המשמשת להעצמת ההבנה של ההשפעה ההדדית בין הנמדדים. שיטה זו נכנסת בהדרגה לטיפולים זוגיים, לטיפולים במסגרת הספקטרום האוטיסטי, ויכולה לשמש גם להבנת תהליכי העברה והעברה נגדית בטיפול הפסיכודינמי (2010, Levit Binnun, Golland, Davidovitch & Rolnick).
באמצעות שימוש מושכל בכלי המדידה הפסיכופיזיולוגיים, ניתן להעמיק את ההיכרות עם רגשות מודחקים, עם שאיפות ועם כוחות פנימיים. למעשה ניתן לראות בכלי המשוב הביולוגי צורת ביטוי תקשורתית מעניינת בין האדם למכשיר, אשר מאפשרת לו לראשונה ליצור קשר עם האני הפנימי שלו בצורה אמינה ואובייקטיבית.
"המראה הפסיכופיזיולוגית" יכולה לשמש כאובייקט מעבר או כמושא להשלכה של המטופל, לצורך חקירה מודעת בתהליך הפסיכותרפויטי. על המטפל להדהד הבנות אלו למטופל באמצעות הבהרות, עימותים ובעיקר פירושים, שבהם נעשה שימוש עיקרי בטיפול הפסיכודינמי. המשוב הביולוגי עשוי לאפשר למטופל לחוות את עצמו בצורה מודעת ועשירה יותר, ולעורר שינוי של הרגשות, הדחפים, התגובות והקונפליקטים הפנימיים.
יש לציין כי השילוב בין טיפול פסיכודינמי לעיסוק בגוף קיים כבר למעלה ממאה שנים ובא לידי ביטוי בפסיכותרפיה הגופנית. הפסיכותרפיה הגופנית היא זרם בפסיכולוגיה יישומית שיסד וילהלם רייך, תלמידו ועמיתו של פרויד. להבדיל מגישות שמתמקדות בביטוי המילולי בלבד, הפסיכותרפיה הגופנית מחברת בין הביטוי המילולי לביטוי הגופני, מתוך התייחסות לאדם כאל הוויה הכוללת את שני החלקים. לפי גישה זו, דרך תנועה, מגע ונשימה ניתן להגיע לרבדים עמוקים של הנפש, ודרך מילים, חלומות ודימויים ניתן להגיע לרבדים עמוקים של הגוף.
רייך הצביע על דפוסים גופניים שונים המופיעים אצל אנשים בעלי אישיות שונה. הוא ערך מחקר על המתחים השריריים בגופם של מטופליו ומצא כי הנוירוזות היו מעוגנות במתחים הללו ובהפרעות בצורת הנשימה. החידוש שלו היה בהפניית תשומת הלב לתפקידו המכריע של הגוף במנגנוני ההגנה. למשל, כדי למנוע מעצמנו לחוש רגשות מכאיבים, אנו נוטים לצמצם את הנשימה ולחסום את ההבעה בגרון כצינור הקשר בין הרגשות לתודעה.
משוב ביולוגי בתהליכי אימון ספורטיבי
פסיכולוגיה של הספורט היא ענף ידע רב-תחומי, העוסק בהשפעתם של גורמים פסיכולוגיים על מידת ההשתתפות ועל רמת ההישגים בענפי ספורט מגוונים, וכן בהשפעה של פעילות ספורטיבית על גורמים פסיכולוגיים. בין הנושאים הנחקרים בתחום: מוטיבציה, תוקפנות, אישיות הספורטאים, תהליכי קבלת החלטות ועוד. המטרה המרכזית של התערבות פסיכולוגית בתחום הספורט היא הקניית כלים מנטליים לספורטאי לשם הפקת היכולות הפיזיות המרביות שלו.
תפקידו של פסיכולוג הספורט כולל אבחון של אישיות הספורטאי ושימוש בשיטות פסיכודינמיות, קוגניטיביות והתנהגותיות כדי לעזור לו להשיג את מטרותיו. מאחר שלחץ הוא חלק בלתי נפרד מעולם הספורט, חשוב שהספורטאים ידעו להתמודד איתו. אחד הגורמים החשובים המשפיעים על סיכוייו של ספורטאי להצליח בתחרות הוא מידת יכולתו להתמודד עם הלחץ. נמצא שלמטרה זו, שימוש במשוב ביולוגי יחד עם אימוני הרפיה וטכניקות דמיון מודרך וחשיפה מביאים לשיפור בהישגי הספורטאים, וממקסמים את האימון הגופני הרלוונטי לספורטאי (בלומינשטיין 2004).
בישראל פותחה גישת חמשת הצעדים של מכון וינגייט, המבוססת על שילוב של משוב ביולוגי, אימון אוטוגני וטכניקות דמיון מודרך, ומטרתה להכין את הספורטאי מבחינה מנטלית לתחרויות. השיטה מיושמת היום בקרב ספורטאי צמרת בענפי ספורט שונים, כגון כדורסל, שחייה, שיט, טאקוונדו, התעמלות אמנותית ועוד. היא מיושמת בקבוצות גיל שונות ובאוכלוסיות מגוונות. במדינות שונות בעולם כגון גרמניה, טורקיה, סין, פולין וקובה. הספורטאים ומאמניהם לומדים את עקרונות הגישה ומיישמים אותם בהצלחה מרובה.
משוב ביולוגי ורפואה משלימה
ביופידבק ונוירופידבק הן גישות אטרקטיביות לטיפול בעבור אלו המחפשים פתרונות וסיוע מתחום הרפואה המשלימה. פתרונות כאלה מאפשרים פעמים רבות התייחסות למרכיבי הנפש, הגוף והרוח לכדי גישה הוליסטית. בדומה לגישות משלימות רבות, המשוב הביולוגי מעודד תפקיד אקטיבי של המטופל בשינוי אורחות חייו תוך כדי התייחסות לכוחות הריפוי הפנימיים הטבועים בו. העובדה שהמשוב הביולוגי אינו תחום התערבות פולשני מהווה אף היא גורם משיכה משמעותי למטופלים רבים. האמונה בבסיס טיפולים ברפואה משלימה היא שבריאותו ורווחתו של האדם ניכרות הן בנפשו והן בגופו, ולפיכך אין להפריד בין השניים בבואנו לעסוק בתרפיה.
קיימות כיום שיטות טיפול המשלבות בין הגוף לנפש, כגון שיטת הטיפול בטראומה של פיטר לוין (SE - Somatic Experiencing), שיטת BMC (Body-Mind Centering), Focusing, פלדנקרייז, שיטת אלכסנדר, גרינברג, ועוד. ההנחה בבסיס שיטות אלה היא שהאדם בנוי מתבניות פסיכו-מוטוריות, כלומר תבניות אופי וכן תבניות של נשימה ושל מבנה שריר ושלד, אשר עוצבו לנוכח חוויות רגשיות ופיזיות שהתרחשו מרגע הלידה ואף לפני כן, במהלך ההיריון. במפגש הטיפולי האדם לומד לשים לב כיצד תבנית ההתנהגות הפסיכולוגית שלו משתקפת ברמה הגופנית בתחושות הגוף, בצורת הגוף, בתנועתו וגם להפך.
ביופידבק ונוירופידבק עושים שימוש בגישה הוליסטית זו על בסיס ההבנה המוכחת מחקרית, ששינויים בתודעה וברגשות משפיעים על הגוף, ושינויים בפעילות הגוף משפיעים על המחשבות ועל הרגשות.
סיכום
Body and mind are one, and the pursuit of health requires a holistic, biopsychosocial approach (Green & Shellenberger, 1991).
משוב ביולוגי הוא טכניקה המאפשרת לנו ללמוד כיצד להכיר ולשנות תגובות גופניות למטרת שיפור בריאותנו ותפקודנו. הטיפול והמחקר בתחום זה משלבים גרעין מוצק של הבנה התנהגותית, חשיבתית, רגשית וגופנית, כדי להקנות טכניקות ומיומנויות ויסות עצמי במטרה לשפר את תחושת הרווחה, להגביר את תחושת המסוגלות העצמית ולטפל בתופעות הנוצרות על רקע מצבי מתח ומחלה.
במאמר זה סקרנו את התהליכים ההיסטוריים שהובילו להתפתחות תחום הטיפול והמחקר במשוב ביולוגי, וכן סקרנו עקרונות בסיסיים בהפעלתם כטיפול בפני עצמו וככלי נוסף במסגרת טיפולים פסיכולוגיים, במסגרת אימונים ספורטיביים ובמסגרת טיפולים ברפואה משלימה. באמצעות תהליכי המשוב והלמידה עשוי להיפתח לנו ערוץ חדש של תקשורת עם הפיזיולוגיה שלנו, ובכלל זה עם הפעילות המוחית שלנו. באמצעות מודעות לפעילות גופנו, בייחוד למאפייני פעילות הנסתרים ממודעותנו בדרך כלל, ניתן לשפר את התפקוד הכללי ולייעל אותו. שימושי המשוב הביולוגי מאפשרים שיקוף עצמי כזה המכוון בצורה ממוקדת לקידום יכולות רצויות – מנטליות וגופניות.
נסיים בציטוט מתוך הספר "Elements of Physiology" שיצא לאור בשנת 1774 ונכתב על ידי הפיזיולוג הצרפתי דניס דידרו:
"I challenge any person to express something without the body".
מקורות
בלומנשטין, בוריס. (2004). גישת חמשת הצעדים: מהמעבדה לשטח - על ההכנה המנטלית של ספורטאי ישראל לקראת משחקי אתונה דינמי וינגייט .
בר-אלי, מ. , וינגרטן, ג.(1993) "הפסיכולוגיה של הספורט והפעילות הגופנית" – חלק א'. מכון וינגייט, נתניה.
בר-אלי, מ. , וינגרטן, ג. "(1996) הפסיכולוגיה של הספורט והפעילות הגופנית" – חלק ב'. מכון וינגייט, נתניה.
חמיאל , ד. ורועה, ד. (2000). טיפול קוגניטיבי פסיכו-פיזיולוגי : אינטגרציה בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לביו-פידבק. שיחות, כרך טו', 51-57.
מיטשל, ס.א. ובלאק, מ.ג. ( 1995 ). פרויד ומעבר לו תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית, תולעת ספרים, 2006.
רולניק ארנון, ביו-פידבק : היזון חוזר - וחזרה לאיזון, הוצאת פרולוג .1999
Bandura, A. (1969). Principles of behavior modification . NY: Holt, Rhinehart, and Winston.
Basmajian, J. V. (1967). Muscles alive: Their functions revealed by electromyography.Baltimore: Williams and Wilkins.
Basmajian, J. V. (1979). Biofeedback: Principles and practice for clinicians. Baltimore: Williams and Wilkins.
Bibring, E. (1959). Psychoanalysis and the dynamic psychotherapies. Journal of the American psychoanalysis association, 2, 745-770.
Cannon, W. B. (1929). Bodily changes in pain, hunger, fear and rage: An account of recent research into the function of emotional excitement (2nd ed.). New York: Appleton-Century-Crofts.
Denis Diderot: Éléments de physiologie. Texte établi, présenté et commenté par Paolo Quintili. Paris, Champion, 2004.
Emmelkamp, P. M. G., Benner, A., Kuipers, A., et al (2006)Comparison of brief dynamic and cognitive–behavioural therapies in avoidant personality disorder. British Journal of Psychiatry, 189, 60– 64.
Freud, Sigmund (1923), Das Ich und das Es, Internationaler Psycho-analytischer Verlag, Leipzig, Vienna, and Zurich. English translation, The Ego and the Id, Joan Riviere (trans.), Hogarth Press and Institute of Psycho-analysis, London, UK, 1927. Revised for The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, James Strachey (ed.), W.W. Norton and Company, New York, NY, 1961.
Gaarder, K. (1979). Unpublished manuscript on the founding of the Biofeedback Society of America.
Gilbert, C., & Moss, D. (2003). Biofeedback and biological monitoring. In D. Moss, AMcGrady, T. Davies, & I. Wickramasekera (Eds.), Handbook of mind-body medicine for primary care (pp. 109-122), Thousand Oaks, CA: Sage.
Green, E. (1969). Feedback technique for deep relaxation. Psychophysiology, 6 (3), 371-377.
Green, E., Green, A. M., & Walters, E. D. (1970). Self-regulation of internal states. In J. Rose (Ed.), Progress of cybernetics: Proceedings of the First International Congress of Cybernetics, London, September 1969 (pp. 1299-1318). London: Gordon and Breach Science Publishers.
Green, E., Green, A. M., & Walters, E. D. (1970). Voluntary control of internal states: Psychological and physiological. Journal of Transpersonal Psychology, 2 , 1-26.
Green, E., & Green, A. (1977). Beyond biofeedback . San Francisco: Delacorte Press.
Green, J., & Shellenberger, R. (1991). The dynamics of health and wellness: A biopsychosocial approach . Fort Worth: Holt, Rhinehart, and Winston.
Jacobsen, E. (1938). Progressive relaxation . Chicago: University of Chicago Press.
Kamiya, J. (1968) Conscious control of brain waves. Psychology Today, 1, 57–60.
Kamiya, J. (1969). Operant control of the EEG alpha rhythm. In C. Tart (Ed.), Altered states of consciousness. NY: Wiley.
LaVaque, T., Hammond, D., Trudeau, D., Monastra, V., Perry, J., Lehrer, P., Matheson, D., & Sherman, R. (2002). Template for developing guidelines for the evaluation of the clinical efficacy of psychophysiological evaluations. Applied Psychophysiology and Biofeedback, 27(4), 273-281.
Luthe, W. & Schultz, JH. Autogenic Therapy, first published by Grune and Stratton, Inc., New York, (1969).
Moss, D. & Gunkelman, J. (2002). Task force report on methodology and empirically supported treatments: Introduction. Applied Psychophysiology and Biofeedback, 27, 261-262.
Miller, N. E. (1969). Learning of visceral and glandular responses. Science , 163, 434-445.
Miller, N. E. (1978). Biofeedback and visceral learning. Annual review of psychology , 29 , 373-404.
Miller, N. E., & DiCara, L. (1967). Instrumental learning of heart rate changes in curarized rats: Shaping and specificity to discriminative stimulus. Journal of Comparative and Physiological Psychology , 63, 12-19.
Miller, N. E., & Dworkin, B. (1974). Visceral learning: Recent difficulties with curarized rats and significant problems for human research. In P. A. Obrist; A. H. Black, J. Brener, & L. V. DiCara (Ed.), Cardiovascular psychophysiology (pp. 312-331). NY: Aldine
Norman S. Greenfield; Richard A. Sternbach, Handbook of psychophysiology. New York : Holt, Rinehart and Winston, (1972).
Reich, (1976) Character Analysis p. 370-1
Selye, H. (1956). The Stress of Life. New York: McGraw-Hill.
Skinner, B.F Contingencies of reinforcement: a theoretical analysis (1969)
The Biofeedback Odyssey: From Neal Miller to Current and Future Models of Regulation.
Nava Levit Binnun, Yulia Golland, Michael Davidovitch and Arnon Rolnick
Biofeedback, Dec 2010, Vol. 38, No. 4 (Winter 2010) pp. 136-141
Toomim, H., Mize, W., Kwong, P.C., Toomim, M., Marsh, R., Kozlowski, G.P., Kimball, M. & Rémond, A.. (2004). Intentional increase of cerebral blood oxygenation using hemoencephalography (HEG): an efficient brain exercise therapy. Journal of Neurotherapy, 8(3), 5–21.
Toomim, H. (2000). A report of preliminary data: QEEG, SPECT, and HEG; Targeted treatment positions for neurofeedback. Applied Psychophysiology and Biofeedback, 25(4), 253–254.
Wolpe, Joseph and Lazarus, Arnold A. (1966). Behaviour Therapy Techniques; A Guide to the Treatment of Neuroses.
Yucha C., & Montgomery D. (2008). Evidence-Based Practice in Biofeedback and back, Association for Applied Psychophysiology and Biofeedback (AAPB).