דני שראל לוקח אותנו עשרים שנה אחורה, לזמן בו היה מטפל מתחיל, ומתאר טיפול מורכב וסוער. בחלק השני של תיאור המקרה מובאות מחשבותיה של אירנה מלניק, מי שהיתה אז מדריכתו - צעירה אף היא. דני משתף בחוויות ובמחשבות שלו מאז, וכן בהבנות החדשות שנולדו במהלך השנים, עם פרספקטיבה של הניסיון שרכש. באופן זה המאמר מספר את הסיפור של מטפל ומדריכה, שניהם עדיין חסרי ניסיון, המנסים להתמודד עם טיפול מורכב, ואת ההתבוננות שלהם והתובנות שלהם, לאחר עשרים שנה. המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה ביום עיון שנערך בשירותי הייעוץ לסטודנט באוניברסיטה העברית לזכר פרידה קאושינסקי. מטעמים אתיים תיאור המקרה אינו פתוח לציבור הרחב, אלא רק לציבור אנשי המקצוע בעלי ההרשאה המקצועית באתר.
